מאמרים

חיסון השפעת לא יהיה חובה עבור עובדי בריאות

ישראל: לאחר כנס שעסק בהוראת משרד הבריאות על חובת חיסון נגד שפעת בקרב עובדי מערכת הבריאות, מבהירים במשרד הבריאות: הכוונה לחובה מוסרית, לא לחובה בחוק

בכנס, שנערך ב 8 בינואר, 2013, ונשא את הכותרת: "חיסון שפעת חובה בקרב עובדי בריאות: היבטים מדעיים, אתיים, משפטיים ומנהלתיים", נשאו דברים בכירים במערכת הבריאות בישראל, מרביתם הגדול התנגד להטלת חובת החיסון.

הכנס נערך בעקבות עדכון מדיניות החיסונים לעובדי בריאות בחוזר מנכ"ל מספר 28/11 של משרד הבריאות מיום 16 בנובמבר, 2011, "חיסון עובדי בריאות". הנחיות משרד הבריאות מחייבות עובדי בריאות להתחסן בשורה של חיסונים, כתנאי להעסקתם, אלא אם חתמו על טופס "סירוב עובד בריאות לקבל חיסון", וכן כתוצאה מההוראה בחוזר מנכ"ל 29/2012 מיום 22 באוקטובר, 2012, "היערכות לחורף 2012-2013", ובו נכתב כי "על צוותי הרפואה בבתי החולים ובקהילה חלה חובה להתחסן".

 

 

ד"ר רונן בן-עמי, מנהל היחידה למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי תל-אביב, סקר את הבסיס המדעי התומך בחיסון שפעת לעובדי בריאות, כאמצעי להפחתת הדבקת החולים. בן-עמי ציין שיש חיסון נגד שפעת "סביר", אך לא אופטימלי, והצביע על מיעוט המחקרים בנושא: שישה מחקרים המראים יעילות התחסנות בקרב צעירים מעל גיל 20, שלושה מחקרים שלא מראים יעילות בקרב מבוגרים עד גיל 65, וחוסר במחקרים בקרב קשישים וצעירים מתחת לגיל 20. בהתייחס לעונת השפעת בשנת 2009-2010, דיווח בן-עמי כי רק 15% מהתחלואה נבעה מהידבקות בבית החולים, למרות שיעור התחסנות נמוך מאד של עובדי בית החולים (העומד בישראל בממוצע על 20%). בן-עמי הצביע על הסקירה הטובה ביותר הקיימת, של קבוצת קוקריין משנת 2010, ובה לא נרשמה יעילות של חיסוני השפעת בהפחתת התחלואה, אך נרשמה הפחתה בתמותה מכל הגורמים (לא רק משפעת) בשיעור של 20%. בן עמי סיכם כי האסטרטגיה הטובה, לשיטתו, להפחתת הדבקה של מבקרי בית החולים בשפעת, צריכה לשלב התחסנות העובדים, חינוך ושמירה על כללי ההגיינה.

ד"ר צבי אברמסון, שירותי בריאות כללית והמחלקה לרפואת משפחה הדסה - האניברסיטה העברית, טען כי למעשה אין תמיכה מדעית לטענה כי חיסון עובדי בריאות מגביר משמעותית את חסינות המטופלים. לדבריו, מקורה של טענה זו בהמלצת המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) בו יש אמונה עיוורת, לאחר שזה הסתמך על מחקרים מוטים ובלתי איכותיים. אברמסון ערך מחקר הבודק באופן מעמיק את ארבעת המחקרים ההתערבותיים היחידים הקיימים שעליהם מבסס ה CDC את המלצותיו, והראה כי הם סובלים מאיכות ירודה והטיות: מחקרים אלה בודקים אוכלוסייה גריאטרית/סיעודית. כך למשל, בקרב קבוצת הבלתי מחוסנים, מספר הנבדקים עם מוגבלויות קשות היה גבוה בהשוואה לקבוצת המחוסנים, מה שתרם לשיעורי התמותה "מכל הגורמים" להיות גבוהים יותר בקבוצה זו, ולכאורה לשייך תמותה גבוהה זו לאי התחסנות הצוות הרפואי. בשני מחקרים השוו החוקרים את התמותה מכל הגורמים עוד לפני תחילת עונת השפעת, וגם שם נראה הבדל בתמותה בין שתי הקבוצות - ללא קשר לשפעת, או שבתקופת השפעת, לא היה הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות, כאשר הגורם המשפיע על ההבדלים בתמותה מחוץ לתקופת השפעת היה RSV. עוד הראה אברמסון שהמחקר עליו התבסס ה CDC דווקא הגיע למסקנה הפוכה מזו שאומצה ע"י הארגון וכי ה CDC התעלם לגמרי מהסקירה המעודכנת של קוקריין משנת 2010. אברמסון טען בסיכום כי בשל המידע הלא נכון אותו מפיץ משרד הבריאות על חיסון השפעת, נפגע האמון של הציבור גם בחיסונים האחרים.

אברמסון קיבל חיזוק לעמדתו מד"ר אפרים הלפרין, עד יום אתמול מנהל היחידה למחלות זיהומיות ויו"ר ועד העובדים, המרכז הרפואי ביקור חולים. למרות שציין כי הוא עצמו מתחסן נגד שפעת, תקף הלפרין את הכוונה לחייב את עובדי הבריאות להתחסן, על בסיס מספר נקודות: העובדה שבישראל אין חובת חיסון בחוק, העובדה שחיסון השפעת לא כלול ברשימת החיסונים בחוק פיצוי נפגעי חיסון, העובדה שבישראל אין מערכת פתוחה אובייקטיבית, נגישה ואיכותית המנטרת את תופעות הלוואי של החיסונים והתקפות המדעית החלשה הקיימת. הלפרין הצביע על סקירה עולמית משנת 2012 לפיה אין ראיות ליעילות החיסון והציג מאמר שהוצג בכנס בכפר המכביה מאתר אסתר לי-מרכוס ואחרים, לפי תוצאותיו מי שחוסן יותר - חלה יותר ועובדים שחוסנו נעדרו יותר מהעבודה (ובניגוד לנתוני המחקר, באופן תמוה מסקנת החוקרים היתה כי "חשוב מאד לחסן..."). הלפרין חתם בשאלה: "האם זנחנו את גישת הרפואה המבוססת ראיות (EBM) והפכנו לעדת מאמינים?"

דוברים נוספים בכנס התייחסו לחוסר הראיות המדעיות התומכות בהתחסנות הצוות הרפואי כאמצעי להפחתת תחלואה בקרב המטופלים, כפי שהציג ד"ר אברמסון. ד"ר בינה רבינוביץ', מנהלת היחידה למניעה ובקרה של זיהומים, המרכז הרפואי רבין, גרסה כי השאלה אינה האם ארבעה מחקרים מבוקרים הוכיחו יעילות, הואיל והתועלת בחיסון הצוות "ברורה לכל אחד" וכי יש בסיס תיאורטי רחב. ד"ר בן-עמי טען אף הוא כי יעילות החיסון ברורה מאליה, והשתמש באנלוגיה לפיה "אין צורך במחקר כדי להמליץ שלא לקפוץ ממטוס ללא מצנח". מנגד טען ד"ר בני דוידזון, מנהל המרכז הרפואי אסף הרופא, שאם הוא יוכל להוכיח לצוות שלו שהחיסון יעיל, שיעורי ההתחסנות יהיו גבוהים יותר: "כדי להסתכל לרופאים שלי בעיניים אני צריך לדעת שהספרות [המדעית] מאחורי. צריך לחרוש את הספרות ולהבין האם יש או אין מידע תומך".

בהתייחס לטענות שהועלו, הבהיר מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' רוני גמזו, כי הכוונה במילה "חובה" בחוזרי המנכ"ל היתה לחובה מוסרית ולא לחובה חוקית, כאשר לכל מסגרת שמור החופש לעודד התחסנות לפי שיטתה. פרופ' גמזו העריך כי לא ניתן יהיה להעביר חוק המחייב חיסונים וקרא להרכיב תכנית לקראת החורף הבא, מתוך הסכמה, להעלאת שיעורי ההתחסנות הנמוכים בקרב עובדי בריאות. גם פרופ' רשפון, ראש הוועדה המיעצת על מחלות זיהומיות וחיסונים, העריך כי "אין מצב שהחיסון נגד שפעת יהיה חובה בחוק לצוות הרפואי בעתיד הנראה לעין". פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות הסביר כי לא תמיד יש עדויות מדעיות מושלמות וכי יש לקבל החלטות גם בתנאי אי וודאות מלאה.

אחד הרופאים בקהל העוסק במחלות זיהומיות הצר על כך שד"ר אברמסון וד"ר הלפרין הציגו בכנס נתונים ביקורתיים על חיסון השפעת בקרב עובדי בריאות, מחשש כי אזניים בלתי מקצועיות היושבות בקהל עשויות שלא להבין כהלכה ולהסיק את המסקנות הלא נכונות. אנו נקווה כי למרות עמדתו, ירגישו רופאים ואנשי מקצוע בישראל מספיק בטוחים להציג באופן חופשי נתונים מדעיים ואת מסקנותיהם, גם אם אינם עולים בקנה אחד עם מדיניות משרד הבריאות.

אתם כאן: Home