Comodo SSL

FAQ's

  • סוגי החיסונים המכילים אנטיגן כנגד המחלה

    החיסון "המרובע" (MMRV) / תרכיב נגד אבעבועות רוח Varilrix

    החיסון "המרובע" (MMRV) / תרכיב נגד אבעבועות רוח Varilrix Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-font-family:Arial; mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
  • סוגי החיסונים המכילים אנטיגן למחלה

    חיסון כנגד צהבת A HAVRIX / VAQTA / תרכיב כנגד צהבת A+B TWINRIX

  • סוגי החיסונים המכילים אנטיגן למחלה

    PCV7 / PCV10 / PCV13 / PPSV23

  • סוגי החיסונים המכילים אנטיגן למחלה

    "החיסון המשושה" DTap-IPV+Hib+HBV (ילדים)/ "החיסון המחומש" DTap-IPV+Hib (ילדים)/ dTap (מבוגרים)/ DT (ילדים)/ dTap+IPV (ילדים)/ Td (מבוגרים)

  • סוגי החיסונים המכילים אנטיגן למחלה

    "החיסון המרובע" MMR / MMRV

  • על מה מבססת העמותה את המידע שהיא מוסרת?

    מקור כל המידע אותו מפרסם הארגון: במדע הרפואה, רופאים, חוקרים רפואיים ופרסומים באמצעי התקשורת המקובלים בעולם. הארגון מקיים קשר ישיר עם עשרות רופאים, פרופסורים ומדענים ברחבי העולם ובישראל המספקים לארגון את התשתית המקצועית.

    ארגונים דומים הפעילים במדינות רבות נמנים על רשת השותפים שלנו.

  • כמה חיסונים ניתנים לילד הנולד בישראל, לפי תכנית החיסונים המומלצת?

    תכנית החיסונים הישראלית היא בין המחמירות בעולם וכוללת מספר גבוה של חיסונים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. במדינות רבות באירופה מספר החיסונים בשנת חייו הראשונה של תינוק, נע בין 17 ל-21, ביפן עומד מספר זה על 14, לעומת שלושים ושלושה (33!) החיסונים הניתנים בישראל. בארה"ב, קנדה ואוסטרליה מספר החיסונים הכולל דומה לישראל, אם כי כולל חיסונים נגד מחלות נוספות המתוכננות להיכנס לשגרת החיסונים בישראל במהלך השנים הקרובות גם כן. עד שנת 2012 מתוכנן להתווסף לתכנית החיסונים המומלצת בישראל גם החיסון נגד וירוס סרטן צוואר הרחם.

    המחלות שכנגדן ממליץ משרד הבריאות לחסן לפי התכנית המומלצת:

    • דלקת כבד נגיפית מסוג B – שלוש מנות, הראשונה מיד לאחר הלידה
    • דלקת כבד נגיפית מסוג A – שתי מנות, בגיל 18 חודשים ובגיל 24 חודשים
    • המופילוס אינפלואנזה B – ארבע מנות במהלך השנה הראשונה
    • שיתוק ילדים (פוליו) – ארבע מנות במהלך השנה הראשונה ועוד מנה בגיל 7
    • דיפתריה, טטנוס ושעלת - ארבע מנות במהלך השנה הראשונה ועוד מנה בגיל 7
    • פנוימוקוק - שלוש מנות במהלך השנה הראשונה
    • חצבת, חזרת ואדמת – שתי מנות, בגיל שנה ובגיל 6
    • אבעבועות רוח - שתי מנות, בגיל שנה ובגיל 6
    • וירוס הרוטה – שתיים עד שלוש מנות בחצי השנה הראשונה
    • וירוס הפפילומה (סרטן צוואר הרחם) – שלוש מנות לנערות (משנת 2012)

    החיסונים הנ"ל ניתנים בשילובים שונים, כלומר, תרכיבים נגד מספר מחלות בזריקה אחת. השילובים הנפוצים:

    • החיסון המחומש: דיפתריה + טטנוס + שעלת + פוליו + המופילוס אינפלואנזה B
    • החיסון המרובע: חזרת + חצבת + אדמת + אבעבועות רוח

    לחיסונים משולבים חסרונות ויתרונות. ראו תשובה לשאלה האם פיצול חיסונים משולבים לחיסונים נפרדים פחות מסוכן?

     

    Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif";}
    • וירוס הפפילומה (סרטן צוואר הרחם) – שלוש מנות לנערות (משנת 2012)

    החיסונים הנ"ל ניתנים בשילובים שונים, כלומר, תרכיבים נגד מספר מחלות בזריקה אחת. השילובים הנפוצים:

    • החיסון המחומש: דיפתריה + טטנוס + שעלת + פוליו + המופילוס אינפלואנזה B
    • החיסון המרובע: חזרת + חצבת + אדמת + אבעבועות רוח

    לחיסונים משולבים חסרונות ויתרונות. ראו תשובה לשאלה האם פיצול חיסונים משולבים לחיסונים נפרדים פחות מסוכן?

  • האם סירוב לקבל את החיסונים בצה"ל עשוי לפגוע בעתידי הצבאי?

    כאמור, לרישום בחירתו של החייל שלא להתחסן משמעות פרמקולגלית בלבד ואיננה אמורה להשפיע על עתידו בצה"ל, למעט אם מיועד לתפקידים מסוימים.

  • הילד שלי קיבל חיסון נגד המחלה, ולא חלה בה בשנות ילדותו. האין זו הוכחה ליעילות החיסון?

    לא. את לא יכולה לדעת אם בנך נחשף למחלה במהלך ילדותו (אולי פעולת החיסון כלל לא הועמדה למבחן), ואם נחשף למחלה, האם היה זה החיסון שמנע את סימני המחלה (אפשר שגם ללא החיסון המערכת החיסונית שלו הייתה מתמודדת בעצמה עם המחלה) וגם אם היה נחשף למחלה למרות החיסון, אולי היה לוקה במחלה למרות החיסון, שהרי החיסון איננו יעיל ב 100% בכל מקרה, וכן אולי חלה (או יחלה) בגיל מבוגר יותר במחלה זו או דומה לה, בשל קבלת החיסון בגיל צעיר.

  • האין רשויות הבריאות בודקות חיסון לפני אישורו על מנת לוודא שהוא בטוח?

    להבנת שיטת הבדיקה של חיסונים חדשים, אנא עיינו בתשובה לשאלה האין רשויות הבריאות בודקות חיסון לפני אישורו על מנת לוודא שהוא יעיל?.

    יש לציין, שהעובדה שמחקרי יעילות ובטיחות לחיסון חדש לפני אישור שיווקו לציבור משווים בין שיעור תופעות הלוואי של החיסון החדש לשיעור תופעות הלוואי של חיסון אחר, שפרופיל הבטיחות שלו ידוע, או לאותו חיסון ללא החומר הפעיל, הינה משמעותית ביותר. מחקרים אלה מסיקים שהחיסון החדש בטוח, באם הוא לא פוגע יותר מדי בהשוואה לחיסון אחר, אך לא בהשוואה למי שאינו מקבל חיסון כלל. לדוגמא, אם החיסון החדש פגע ב 5% מהמשתתפים במחקר, והחיסון אליו משווים פגע גם כן ב 5% מהנבדקים, החוקרים מסיקים שהחיסון בטוח. לעומת זאת, אם היו משווים זאת לקבוצה שלא מקבלת את חומרי החיסון כלל וכלל, אזי היה נרשם פער משמעותי ביותר בין שיעור הנפגעים מהחיסון לבין אלה שלא התחסנו בכלל. מה החוכמה להזריק חומרים רעילים לשתי הקבוצות ולראות ששתי הקבוצות אכן נפגעות?! מחקר כזה שאינו עושה שימוש בפלסבו אמיתי, אמור להיות פסול וללא כל תוקף מדעי, אך במקרה של החיסונים אין זה כך.

    נקודה נוספת הינה העובדה שהנתונים הנרשמים במחקרי יעילות ובטיחות אינם מקבלים תמיד ביטוי במסקנות החוקרים. בדוגמא אחת, 2% מהנבדקים חוו תופעות שהוגדרו כתופעות לוואי חמורות שדרשו אשפוז בבית חולים: התקפים, שלשולים, התייבשות, הקאות, ברונכיט, טכידניה (נשימה מהירה מאד), דמוניה, רפלוקס אסופוגוס, דימומים בגב העין. אף מקרה מאלה לא נשפט על ידי עורכי המחקר כנובעים כתוצאה מהחיסון. מסקנת החוקרים הייתה: "לא היו תופעות לוואי חמורות כתוצאה מהחיסון במהלך המחקר"1. בדוגמא נוספת, נרשמו בקרב הנבדקים הפרעות התקפים, מוות בעריסה לכמה ילדים וכמה הפרעות התקפים/התכווצויות. מסקנת החוקרים: "שני החיסונים הנבדקים בטוחים ויעילים"2. יש לזכור שהרופא הממוצע, אם כבר פונה לעיין במחקר שכזה, קורא בד"כ את מסקנות החוקרים ולא מתעמק בנתונים עצמם. כך, נוצר הרושם המוטעה לכאורה, כאילו החיסון הנבדק נמצא באמת בטוח ללא תופעות לוואי קשות.

    הרשויות המאשרות שיווק חיסון חדש לציבור מסתמכות על מבדקי בטיחות אותם עושים היצרנים עצמם, המבקשים לשווק חיסונים אלה. אין שום שלב בתהליך הקודם לאישור החיסון בו נערך מחקר ע"י גורם בלתי תלוי ובו הוא בודק את בטיחות החיסון. במבדקי הבטיחות אותם עורכים היצרנים התקבעו נורמות מדעיות נמוכות ביותר אשר אינן משקפות את פרופיל הבטיחות האמיתי של החיסון לאחר שיווקו לציבור הרחב. בנוסף לשימוש בחיסון אחר בתור פלסבו והתעלמות מהנתונים העולים במחקר בכתיבת מסקנות החוקרים, ניתן גם לציין את העובדה שלמבדקי בטיחות אלה נלקחים אך ורק ילדים בריאים ללא היסטוריה של מחלות. כלומר, המדגם המשמש במחקר איננו מייצג את כלל האוכלוסייה שמקבלת את החיסון לאחר שיווקו. התוצאה: דיווחי תופעות לוואי רבים יותר ומגוונים יותר לאחר שיווק החיסון, במה שנראה כמו שדה הניסוי האמיתי על הציבור הרחב. כמו כן, המעקב אחר תופעות הלוואי נמשך ימים עד שבועות בודדים בלבד ואיננו עוקב אחר תופעות לוואי מאוחרות יותר. לבסוף, החיסון מאושר לשיווק לאחר מחקר אחד או שניים, מעט מאד, במונחים מדעיים, על מנת להוכיח את בטיחותו.

     


    1. The Pediatric Infectious Disease Journal, 16(6):593-599, June 1997, “Safety and immunogenicity of a bivalent Haemophilus influenzae type b/hepatitis B vaccine in healthy infants”

    2. The Pediatric Infectious Disease Journal, 15(7):590-596 “Comparative safety and immunogenicity of two recombinant hepatitis B vaccines given to infants at two, four and six months of age”

  • למי עלי לפנות לאחר פגיעה מחיסון על מנת לקבל עזרה רפואית?

    בכל פגיעה אנו ממליצים לפנות באופן מיידי לשירותי הבריאות: רופא המשפחה או בית החולים, ללא קשר לגורם הפגיעה. ישנם בישראל כמה רופאים שהרחיבו את השכלתם בתחומי רפואה נוספים ופנו למרפאות פרטיות. ביניהם, ישנם רופאים הפתוחים לטיפול בנפגעי חיסונים ואף רכשו ניסיון רב בזה.

    העמותה למתן מידע על חיסונים קוראת למשרד הבריאות להקים גוף ייעודי שירכז את הטיפול הכולל בנפגעי חיסונים, בכל ההיבטים.

  • האם אתם טוענים שישנה קונספירציה בין יצרני החיסונים לבין רשויות הבריאות בנושא החיסונים?

    בסקירת 18 מחקרים בנושא התנהגות שאינה הולמת1, מצאו החוקרים שלמעלה משליש החוקרים הודו בהפרה כלשהי של הנורמות המדעיות, וכן ש "התנהגות שאינה הולמת דווחה בתדירות גבוהה יותר בקרב חוקרים בתחומי הרפואה/פרמקולוגיה לעומת תחומים אחרים".

    במקרה אחד, דר' פול אופיט, המרצה הנבחר ע"י יצרני החיסונים בארה"ב, לעידוד השימוש בחיסונים, שביצע את בדיקות הבטיחות של חיסון הרוטה מטעם היצרן, ישב בוועדה המייעצת שהמליצה לרשויות בארה"ב להכניס את חיסון הרוטה לתכנית החיסונים המומלצת, וכן הינו שותף בפטנט הרשום על חיסון זה.

    במהלך משפטם של מנהלי חברת התרופות מרק בגין התרופה ויווקס, נחשפו מסמכים פנימיים אשר שימשו את החברה בניהול השפעתה על רופאים נבחרים בתחומים הרלוונטיים לתרופות שלה. המסמכים, הזמינים בארכיון תעשיית התרופות של אוניברסיטת קליפורניה, חושפים שיטות של רשימות שחורות, נטרול רופאים, התבטאויות חמורות כלפי רופאים ועוד.

    דן בורטון, חבר קונגרס בארה"ב, מסביר איך יצרני התרופות מפעילים את הקשרים שלהם על מנת לחוקק חוקים המיטיבים עימם: "יש להם משאבים בלתי מוגבלים. בלתי מוגבלים. וכאשר הם דוחפים ממש חזק להשיג משהו בקונגרס של ארה"ב, הם יכולים לגרום לזה לקרות"2.

    בארה"ב מקובל לכנות את המעבר של נציגי ציבור לתעשיית התרופות וחוזר חלילה בשם "הדלת המסתובבת". זה כל כך נפוץ עד שאין מסתירים זאת. דוגמא בולטת מספקת לנו ג'ולי גרברדינג ששימשה עד שנת 2009 כראש המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), ומינואר 2010, עם תום תקופת הצינון בת השנה לה הייתה מחויבת, מונתה להיות נשיאת תחום החיסונים בחברת מרק, אחת מיצרניות החיסונים הגדולות בעולם. אנו מציגים דוגמאות רבות נוספות בהרצאות שלנו.

    וועדות החקירה באירופה מצאו ניגודי אינטרסים חמורים והשפעה גדולה ביותר של יצרני התרופות על ארגון הבריאות העולמי, במה שכינו "קונספירציות" קמפיין החיסון נגד שפעת החזירים בארגון הבריאות העולמי.

    את המצב שנוצר, בו תעשיית התרופות מכתיבה, הלכה למעשה, את סדר היום במדיניות בריאות הציבור, היטיב לסכם פרופ' אבינעם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה של הסתדרות הרפואית בישראל: ...יש לקוות כי תיפתח במחקר הרפואי תקופה חדשה נטולת פניות, תקופה של שקיפות ויושר, כפי שהיה המצב עד לפני עשרים שנה, קודם שהכסף הגדול של תעשיית התרופות קנה את היושר האקדמי3


    1. PLoS ONE 4(5): e5738, January 2009, Fanelli et al.

    2. CBS, 60 Minutes, “Under the Influence”, Steve Kroft, April 1, 2007

    3. רמאות מקצועית, פרופ אבינעם רכס, הארץ, 30/08/2009

  • פירסומים בתקשורת

    • סאנדיי טיימס, 16 באוגוסט, 2009: קשר בין החיסון נגד שפעת החזירים ומקרי מוות. הסוכנות להגנה רפואית בבריטניה (HPA), שיגרה מכתב לנוירולוגים מזהירה אותם שעליהם להיות ערים לעליה בשיעור פגיעות מוח שעלולה להירשם עם השקת קמפיין החיסונים. המכתב שוגר בשל החשש שחיסון דומה שנוסה בארה"ב בשנת 1976 גרם לכמה מאות פגיעות במחלה קטלנית, נוירולוגית משתקת, בשם ג'יליאן ברה (GBS). פרופ' אליזבת' מילר, ראש מחלקת החיסונים ב HPA, כתבה במכתבה: "החיסונים אשר שימשו להילחם בפנדמיה הצפויה של שפעת החזירים בשנת 1976, הראו קשר ל GBS והופסק השימוש בהם"1
    • אמריקן כרוניקל, 27 בספטמבר, 2010: אלפי נשים הרות בארה"ב הפילו את עוברן לאחר החיסון נגד שפעת החזירים. דו"ח חריג וכתוב כראוי, אשר נכתב ע"י הקואליציה הלאומית של נשים, מציין שעד כדי 3,587 נשים, הפילו את עובן או הולידו לידת-מת לאחר קבלת החיסון נגד שפעת החזירים2
    • WA טודיי (אוסטרליה), 23 באפריל, 2010: איסור על שימוש בחיסון נגד שפעת בכל המדינה לאחר מקרים של חום ועוויתות בילדים. פרופ' ג'ים בישופ, ראש שירותי הבריאות, הורה על הפסקת תכנית החיסונים לאחר אשפוזם של 23 ילדים עם חום ועוויתות לאחר קבלת החיסון העונתי נגד שפעת. משערים שלמעלה מ 60 ילדים ברחבי המדינה  הגיבו בחום, הקאות וחום מלווה בעוויתות לאחר החיסון3
  • תיאור המחלה

    פוליו הינה מחלה מדבקת הנגרמת ע"י נגיף מעיים העלול לתקוף תאי עצב במוח ובעמוד השדרה. הסימפטומים כוללים חום, כאב ראש, כאב גרון והקאות. חלק מהלוקים במחלה מפתחים סיבוכים נוירולוגיים, הכוללים נוקשות בצוואר ובגב, חולשת שרירים, כאבי מפרקים ושיתוק באחת הגפיים או יותר או בשרירי הנשימה. במקרים חמורים התוצאה עלולה להיות קטלנית עקב שיתוק נשימתי.

    כיצד נדבקים בפוליו?
    פוליו עלול להיות מועבר במגע עם צואה נגועה (למשל, בהחלפת חיתול של תינוק חולה) או דרך טיפות זעירות העוברות באוויר, במזון או במים. הנגיף חודר לגוף דרך האף או הפה, לאחר מכן עובר למעיים, שם הוא דוגר. מאוחר יותר הוא נכנס לזרם הדם, שם נוצרים נוגדנים למחלה. ברוב המקרים, דבר זה עוצר את התקדמות הנגיף, והאדם מתחסן נגד המחלה לכל החיים 1. אנשים רבים מאמינים בטעות, שכל מי שמקבל פוליו יהפוך משותק או ימות. עם זאת, ברוב מקרי ההדבקות בפוליו מופיעים סימפטומים ייחודיים מועטים 2. למעשה, 95% מהאנשים שנחשפים לנגיף הפוליו הטבעי לא יראו כל סימפטומים, אפילו בתנאים של מגיפה 3,4. בערך 5% מהנדבקים יחוו סימפטומים קלים, כגון כאב גרון, צוואר תפוס, כאב ראש וחום – שיאובחנו לרוב כהתקררות או שפעת 3,5. דבר זה הוביל מדענים מסוימים למסקנה שייתכן כי האחוז הקטן של האנשים המפתחים שיתוק בעקבות פוליו, הנם מועדים מבחינה אנטומית למחלה. ייתכן כי הרוב המכריע של האוכלוסייה מחוסן באופן טבעי לנגיף הפוליו 7.

    זריקות: מספר מחקרים הראו כי קבלת זריקות (לאנטיביוטיקה או חיסונים אחרים) מגבירה את הסיכויים לחלות בפוליו. למעשה, חוקרים יודעים כבר מתחילת המאה ה-20 כי המחלה התחילה פעמים רבות באזור בגוף בו התקבלה זריקה 8,9. כאשר התחילו לחסן לדיפטריה ושעלת בשנות ה- 40 של המאה הקודמת, חלה עליה מטאורית במקרי הפוליו (גרף 1) 10. הדבר תועד במגזין Lancet ובמגזינים רפואיים אחרים 11-13. בשנת 1949, המועצה למחקר רפואי בבריטניה הקימה ועדה לחקר העניין, והגיעה בסופו של דבר למסקנה שבני אדם חשופים לסיכון מוגבר ללקות בשיתוק במשך 30 ימים מקבלת זריקה כלשהי; זריקות משנות את אופן הפיזור של השיתוק; לא היה הבדל בין זריקות לשריר וזריקות תת-עוריות 14,15

    Polio_Miller_Chart1

    מספר מחקרים הראו כי זריקות מגבירות את הסיכון לחלות בפוליו. כאשר החלו לחסן לדיפתריה ושעלת בשנות ה- 40 של המאה הקודמת, חלה עליה מטאורית במקרי פוליו. גרף זה מראה את המספר הממוצע של מקרי פוליו ל- 100,000 אנשים במשך תקופות של חמש שנים לפני ואחרי שהחיסונים נכנסו. מקור: דוחות תמותה ארציים שנלקחו מדוחות מעקב בריאות הציבור בארה"ב; Lancet (18 באפריל, 1950), ע"מ 659-663.

    מחקר מ- 1992, שהתפרסם במגזין למחלות מדבקות, נתן תוקף לממצאים קודמים. ילדים שקיבלו חיסון DPT (דיפתריה, טטנוס ושעלת), היו בסיכון גדול באופן משמעותי להידבקות בשיתוק הפוליו במשך 30 הימים שלאחר החיסון, בהשוואה לקבוצת הביקורת 16. לדברי המחברים, "מחקר זה מאשר את העובדה שזריקות הנן גורם חשוב בגרימת פוליו כתוצאה מגירוי" 16:444.
    ב-1995, המגזין New England Journal of Medicine פרסם מחקר המראה כי הסבירות של ילדים שקיבלו זריקה אחת בתוך החודש שלאחר קבלת חיסון הפוליו לקבל את מחלת הפוליו הייתה פי 8 מילדים שלא קיבלו אף זריקה. הסיכון הכפיל את עצמו פי 27 כאשר ילדים קיבלו עד תשע זריקות בתוך החודש שלאחר קבלת חיסון הפוליו. בקבלת עשר זריקות או יותר, הסבירות להתפתחות מחלת הפוליו עמדה על פי 182 מהצפוי 17.
    לא ברור מדוע זריקות מגבירות את הסיכון לחלות בפוליו 18. יחד עם זאת, מחקרים אלו ואחרים 19-24 מצביעים על כך ש"יש להימנע מזריקות במדינות בהן קיימת מגיפת פוליו 18." רשויות הבריאות מאמינות כי יש גם להימנע מכל הזריקות ה"לא הכרחיות" 18:1006;24.

  • תיאור המחלה

    haemophilus influenzae הינו חיידק הפוגע לרוב בפעוטות. זהו חיידק הגורם לזיהום בבני אדם בלבד ונפוץ בכל העולם.

    החיידק התגלה לראשונה בשנת 1892 כאשר בשנת 1930 זוהו שישה סוגים של h. influenze (a, b, c, d, e, f). עד אותה שנה חשבו שמדובר בזן של שפעת ומכאן קיבל את שמו influenza. אופן ההדבקה נעשה כאשר החיידק חודר דרך הלוע העליון ושם יכול לשכון מספר חודשים ללא תסמינים פתוגנים (תסמינים אופייניים למחלה). כאשר ישנה הדבקה משנית ממקור ויראלי באתר בו יושב חיידק ה- HIB, הוא עלול להתחיל לפעול ולגרום למחלה פעילה. ההנחה הרווחת שאופן ההדבקה נעשה באמצעות רסיסי טיפות מדרכי הנשימה של אדם הנושא את החיידק, אך זה לא הוכח עד כה. פוטנציאל ההדבקה של HiB מוגבל, אך קירבה לחולה עלולה לתרום להתפרצויות הזיהום. כמו כן, בעלי מערכת חיסונית מוחלשת (עקב טיפולים כימותרפיים או מחלות אוטואימיוניות) חשופים יותר להדבקה ומחלה פעילה של החיידק.

    התסמינים הנפוצים זהים לאלו שבשפעת עונתית וביניהם חום, כאבי שרירים וצוואר מוקשח. במקרים אחרים החיידק עלול לגרום לזיהומים במספר איברים בגוף כגון אזניים, עיניים , סינוסיטיס ודלקת ריאות. כאשר החיידק נכנס למערכת הדם הוא נודד לאתרים נוספים כאשר קרום המוח בד"כ נפגע (מנינגיטיס). במקרים נוספים הוא גורם לדלקת "במכסה" סחוס הגרון (אפיגלוטיס), ריאות (פנומוניה), פרקים (ארתריתיס) ורקמת התאים (צלוליטיס). נוסף על תסמיני הזיהום השכיחים, פגיעות נוירולוגיות נוספות (לרבות ממקור שאינו HiB), בהן איבוד שמיעה, נרשמים בקרב 15%-30% מהלוקים בזיהום מנינגיטיס, כאשר שיעור התמותה עומד על כ 2%-5% מהלוקים בזיהום.

    איבחון המחלה מתבצע באמצעות בדיקות מעבדה בהם נעשה בידוד של החיידק בשיטות שונות1.

  • תיאור המחלה

    דלקת נגיפית מסוג B (צהבת B) באוכלוסיה זוהתה לראשונה ע"י היפוקרטס כבר במאה החמישית לפנה"ס. המקרים הראשונים המתועדים של צהבת B הופיעו לאחר חיסון האבעבועות השחורות לעובדי מספנות בשנת 1883 בגרמניה. האבחנה בין צהבת מסוג A לבין צהבת B נעשתה בשנות 1940.1

    הדבקה בצהבת B נרשמה בתחילת המאה הקודמת כתוצאה משימוש במחטים מזוהמות. בד בבד עם האימוץ והעלייה בשימוש חומרי הדברה בארה"ב לאחר מלחה"ע השניה, זוהתה עליה מקבילה בתחלואה בצהבת B2, קשר שקיבל חיזוק במחקרים נוספים3-6. הדם מהווה גורם חשוב בהעברת הנגיף. האדם הינו הנשא היחידי של נגיף זה1.

    נגיף צהבת B גורם לזיהום אקוטי וכרוני של צהבת, לשחמת הכבד וכתוצאה מכך כ- 80% ממקרי סרטן הכבד (hepatocellular carcinoma) הינם נשאים של נגיף הצהבת מסוג B.1

    תקופת הדגירה של הנגיף נמשכת בין 60 ל 150 יום (בממוצע 90 יום). התסמינים השכיחים של מחלת הצהבת דומים בכל הסוגים וכוללים: בשלב הראשון (3-10 ימים): חולשה כללית, , בחילה, הקאות, חום, כאב ראש, פריחה עורית, כאבי שרירים ומפרקים, שתן כהה וכאב באזור הימני עליון של הבטן. בשלב השני (1-3 שבועות): גוון עור צהבהב, צואה בהירה/אפורה, רגישות באזור הכבד, כבד מוגדל. בשלב ההחלמה, העשוי להימשך שבועות עד חודשים, תורגשנה חולשה ועייפות, בשעה שהתסמינים האחרים יעלמו1.

    על מנת לקבוע בוודאות זיהום בצהבת מסוג B יש לבצע בדיקות דם במעבדה. רמה של 10 mIU/mL של anti-HBs בדם נחשבת לרמה המספקת הגנה. HBsAg מלמד על רמת חלקיקי וירוס מזהמים בדם (סיכוי לקיום מחלה). זו הבדיקה השכיחה ביותר לאיתור נשאות או זיהום אקוטי המלמדת על זיהום פעיל (כרוני או אקוטי). בדיקה זו ניתן לבצע בטווח השבועות 1-12 ממועד החשיפה לנגיף. Anti-HBs מלמד על רמת הנוגדנים בדם (רמת הגנה מפני המחלה). Anti-HBc מתפתחים לאחר מחלה אקוטית וניתן לזהות אותם בבדיקה 4-6 חודשים ממועד הופעת המחלה1.

    נשאות, זיהום פעיל ומחוסנות נקבעים לפי הטבלה הבאה:

    הבדיקההתוצאההמשמעות
    HBsAg
    anti-HBc
    anti-HBs
    שלילית
    שלילית
    שלילית
    קיימת רגישות/אפשרות לזיהום
    HBsAg
    anti-HBc
    anti-HBs
    שלילית
    שלילית
    חיובית 10mIU/mL>*
    קיימת הגנה בגין חיסון
    HBsAg
    anti-HBc
    anti-HBs
    שלילית
    חיובית
    חיובית
    קיימת הגנה בגין מחלה טבעית
    HBsAg
    anti-HBc
    IgM anti-HBc
    anti-HBs
    חיובית
    חיובית
    חיובית
    שלילית
    קיים זיהום אקוטי
    HBsAg
    anti-HBc
    IgM anti-HBc
    anti-HBs
    חיובית
    חיובית
    שלילית
    שלילית
    קיים זיהום כרוני (נשאות)
    HBsAg
    anti-HBc
    anti-HBs
    שלילית
    חיובית
    שלילית
    ארבע אפשרויות:
    1. בשלבי החלמה מזיהום אקוטי
    2. קיימת הגנה, רמות נמוכות שלא מזוהות ע"י הבדיקה
    3. טעות בבדיקה וקיימת רגישות/אפשרות לזיהום
    4. קיים זיהום כרוני עם רמות נוגדנים שאינן מזוהות ע"י הבדיקה

    * בדיקה לאחר קבלת חיסון תתבצע 1-2 חודשים לאחר מנת החיסון השלישית

    הנגיף עובר באמצעות נוזלי גוף של נשא או חולה כרוני, בעיקר בדם. נוזלים נוספים להדבקה הם רוק וזרע. הרוק עלול להעביר את הנגיף בנשיכה, אך בד"כ לא בחשיפה מסוג אחר, כמו נשיקה. לא נראה שהנגיף עובר באמצעות דמעות, זיעה, שתן, צואה או רסיסי טיפות (התעטשות, שיעול). אמצעי ההדבקה הנפוץ ביותר הינו יחסי מין. אמצעי העברה נוספים, נפוצים הרבה פחות, כוללים מזרקים נגועים, קעקועים, ניקוב חורים באוזן/פירסינג, אקופונקטורה, ציוד רפואי נגוע, דרך ריריות פה ועין. 70%-90% מילודים לאמהות נשאיות יודבקו בנגיף (העברה אנכית)1.

  • תיאור המחלה

    טטנוס היא מחלה קשה, לעיתים קטלנית, הנגרמת ע"י אחד משני רעלנים אותם מייצר החיידק Clostridium tetani. תסמינים שמאפיינים את המחלה כוללים התקשחות ועוויתות בשרירי השלד, המתחילים בהקשחת העורף והלסת (הלסת ננעלת). למחלה תיעוד מלפני כאלפיים שנה, אולם גורם המחלה זוהה לראשונה בשנת 1884.

    החידק C.tetani שורד בסביבה אנאירובית (ללא חמצן) ורגיש לחום. נבגי החיידק, לעומת זאת, עמידים לחום וחמרים אנטיספטיים רגילים ומצויים בד"כ באדמה, במעיים ובהפרשות של צאן, סוסים, כבשים, כלבים, חתולים, חולדות, חזירי ים ותרנגולות. בסביבות חקלאיות, אנשים רבים עשויים לשאת את החיידק. נבגי החיידק מצויים גם על פני העור ובסם הרואין מזוהם.

    הרעלן הגורם למחלה, Tetanospasmin, הוא אחד החומרים הרעילים ביותר למערכת העצבים, עם פוטנציאל מוות מוערך בכמות מזערית של 2.5 ננו-גרם (חלק המיליארד של גרם) לכל ק"ג משקל גוף.

    החיידק חודר לגוף בצורת נבג, בד"כ דרך פצע עמוק ומתפתח רק בתנאים של חוסר חמצן. הרעלנים מועברים באמצעות מערכת הדם ופועלים בכמה מוקדים במערכת העצבים. מערכת העצבים המרכזית עלולה גם כן להיפגע.

    תקופת הדגירה של החיידק נעה בין 3 ל 21 יום. ככל שמקום הפצע רחוק יותר ממערכת העצבים המרכזית, כך ארוכה יותר תקופת הדגירה. ככל שתקופת הדגירה קצרה יותר – כך עולה הסיכוי למוות1.

    מבחינים בארבעה סוגים של טטנוס1

    טטנוס מקומי: סוג פחות שכיח של המחלה ובו התכווצויות באזור האנטומי של הפציעה, הנמשכות שבועות. אפשר שטטנוס כללי יתפתח לאחר טטנוס מקומי, אך זה יהיה מתון. כאחוז אחד ממקרי הטטנוס המקומי יסתיימו במוות.

    טטנוס של הראש (Cephalic): זוהי צורה נדירה של המחלה המלווה בד"כ בדלקת אוזניים. בד"כ קשורה עם פגיעת ראש. עצבי הראש (במיוחד בפנים) בד"כ מעורבים.

    טטנוס כללי: הסוג השכיח ביותר (80%). תסמיני המחלה מופיעים בד"כ באופן הדרגתי: נעילת הלסתות, התקשחות הצוואר, קושי בבליעה והתקשחות שרירי הבטן. תסמינים נוספים כוללים: חום, הזעה, עליה בלחץ הדם והאצה בדופק לפרקים. ההתכווצויות נמשכות כ 3-4 שבועות. החלמה עשויה לקחת חודשים.

    טטנוס יילודים: זהו טטנוס כללי המופיע אצל תינוקות בני יומם, בד"כ בשל זיהום גדם חבל הטבור אשר נחתך באמצעים בלתי סטריליים. טטנוס יילודים שכיח יותר במדינות מתפתחות ונדיר במדינות מפותחות.

    סיבוכים של המחלה כוללים: התכווצות מיתרי הקול ושרירי מערכת הנשימה, שברים בעצמות ארוכות ועמוד השדרה כתוצאה מהתכווצויות ממושכות. פעילות יתר של מערכת העצבים המרכזית עלולה להאיץ את הדופק ולהעלות את לחץ הדם. זיהומים משניים נפוצים בשל אשפוזים ממושכים ותנאי האשפוז בסביבת בית החולים.

    אבחון המחלה הינו קליני ומתבסס על תסמיני המחלה. בידוד החיידק מפצע החולים וזיהויו במעבדה מתרחש בכ 30% מהמקרים בלבד. זיהוי מעבדתי של החיידק אפשרי גם בקרב אנשים שאינם חולים בטטנוס.

    המחלה איננה מדבקת ומופיעה יותר בקיץ או בעונה לחה.

    מחלת טטנוס אינה מעניקה הגנה מפני מחלת טטנוס בעתיד.

  • תיאור המחלה

    חצבת הינה מחלה זיהומית מערכתית מדבקת מאד הנגרמת ע"י וירוס Morbilivirus. המחלה תוארה לראשונה במאה השביעית לספירה ובשנת 1846 תוארה חסינות לכל החיים לאחר החלמה מהמחלה. לפני פיתוח החיסון נגד חצבת המחלה הייתה נפוצה בכל העולם כאשר 90% מכלל האנשים רכשו הגנה ממנה לכל החיים. המחלה עדיין קיימת בכל העולם, במיוחד במדינות מתפתחות. ארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2008 מתו מחצבת 164,000 איש, בכל העולם1.

    וירוס ה Morbilivirus בודד לראשונה בשנת 1954. למרות שידוע על זן יחיד של וירוס זה הגורם למחלה, תועדו שינויים באחד החלבונים שלו אשר עלולים ליצור זן חדש, אך ככל הנראה ללא השפעה על נפיצות המחלה והתאמתה לחיסון. וירוס זה שורד זמן קצר ביותר באוויר ועל משטחים (כשעתיים) ורגיש מאד לחום, אור, pH חומצי, אתר וטריפסין1.

    יומיים-שלושה לאחר חדירת הווירוס והתרבותו בריריות הנשימה באזור הלוע ובקשרי הלימפה מתפשט הזיהום לדם ומשם למערכת החיסונית. לאחר כשבוע מההדבקה, מתרחש זיהום משני במערכת הדם, במהלכו יתכנו זיהומים בקנה הנשימה ובמערכות נוספות. עם הופעת תסמיני המחלה ועד 3-4 ימים לאחר הופעת הפריחה בעור הווירוס משיל עצמו מהלוע. הופעת התסמינים הראשונים מופיעים לאחר תקופת דגירה של כ 10-12 ימים. פריחה על העור מופיעה לאחר כשבועיים ממועד החשיפה לווירוס בממוצע. הסימנים הראשונים נמשכים יומיים עד שבוע ומאופיינים בחום העולה בהדרגה ועשוי להגיע עד לכ 40.5 מעלות. תסמינים נוספים אפשריים: שיעול, נזלת או דלקת הלחמית. הסימן האופייני ביותר למחלת החצבת הן נקודות קופליק (נראות כגרגרים לבנים על רקע ורדרד), המופיעות יום-יומיים לפני הפריחה ויום-יומיים לאחר הפריחה. הפריחה, הנמשכת 5-6 ימים, מתחילה באזור הצוואר ומתפשטת לפנים ולאחר כשלושה ימים לשאר הגוף עד הגפיים. תסמינים אפשריים אחרים של מחלת החצבת כוללים שלשול (בעיקר בקרב פעוטות) ונפיחות בבלוטות הלימפה1.

    מחלת החצבת מידבקת מאד ועוברת באמצעות טיפות ממערכת הנשימה. תקופת ההדבקה: מארבעה ימים לפני ועד ארבעה ימים אחרי הופעת הפריחה על העור1.

    כ 30% מהחולים, בעיקר פעוטות עד גיל 5 ומבוגרים מעל גיל 20, ידווחו על לפחות סיבוך אחד כתוצאה מהמחלה, בעיקר שלשול (בקרב 8% מהחולים), דלקת אוזניים (7%) ודלקת ריאות (6%). מרבית מקרי המוות קשורים לסיבוכים של דלקת הריאות. סיבוכים נדירים יותר כוללים דלקת בקרום המוח (0.1%, בעיקר מבוגרים) והתקפי פרכוסים (0.6%)1.

    חצבת במהלך ההיריון מעלה את הסיכוי ללידה מוקדמת, לידת פג והפלה. המחלה תהיה קשה יותר וממושכת בקרב אנשים עם תת-פעילות של המערכת החיסונית: חולי איידס, לויקמיה וכד'1.

    המחלה תהיה קשה יותר בקרב ילדים הסובלים מתת-תזונה, במיוחד חוסר בוויטמין A. שיעור התמותה באוכלוסיות אלה עשוי להגיע לכ 25%. החצבת הינה הגורם העיקרי המוביל לעיוורון בקרב ילדים באפריקה1.

    האדם הינו נשא הווירוס היחיד הידוע. באזורים עם אקלים ממוזג תופיע המחלה בעיקר בחודשי החורף המאוחרים ובאביב1.

    רשויות הבריאות בארה"ב תיארו את מחלת החצבת בשנת 1967, כארבע שנים לאחר תחילת החיסון נגדה: "במשך מאות בשנים, וירוס החצבת שמר על מערכת יחסים אקולוגית יציבה להפליא עם האדם. המחלה מאופיינת ביציבות מתמדת ראויה לציון ובעלת חומרה מתונה בלבד. סיבוכים נרשמים באופן בלתי תדיר ובעזרת טיפול רפואי מתאים תמותה מהמחלה נדירה"2.

  • תיאור המחלה

    שעלת הינה מחלה מדבקת הנגרמת ע"י חיידק Bordetella pertussis או ע"י חיידק Bordetella parapertussis22, . התפרצויות ראשונות של המחלה תוארו במאה ה 16. החיידק בודד לראשונה בשנת 1906.1

    חיידקי ה Bordetella מונים שמונה זנים שונים (מהם שניים הגורמים למחלת השעלת). חיידקים אלה הם חלק מהמערכת האקולוגית ומצויים בבעלי חיים שונים זה אלפי שנים3-4.

    החיידק גורם לזיהום בדרכי הנשימה ע"י פגיעה בתאי האפיתל של הריאה ומונע ריקון של הפרשות מהריאה. תקופת הדגירה של החיידק נעה בין 4-21 יום. בד"כ, תהיה תקופת הדגירה בין 7-10 ימים ובמקרים חריגים עד 42 יום. התפתחות המחלה מאופיינת בשלושה שלבים: בשלב הראשון יופיעו תסמינים של הצטטנות כמו נזלת, חום נמוך ושיעול קל. השיעול יתגבר ולאחר שבוע-שבועיים יתחיל השלב השני, בו התפרצויות פתע של שיעול תכוף, כנראה בניסיון לסלק ליחה מקנה הנשימה והסמפונות. בשלב השני בד"כ זה מאובחנת המחלה. בשלב השלישי ישנן השתנקויות של נשימה כבדה וצפצפנית, במהלכה אפשר שהחולה יראה סימנים של כיחלון. ילדים ופעוטות במיוחד נראים במצוקה. הקאות עשוית לבוא בסיום התקפה שכזו. בין ההתקפות אין סימני מחלה כלל. השלב השני, ובו התקפות שיעול המופיעות בד"כ בשעות הלילה, כ 15 התקפות ביממה, נמשך בין שבוע לשישה שבועות ובמקרים חריגים אף עשרה שבועות. בשלב השלישי, החלמה הדרגתית, ולאחר כשבועיים-שלושה, התקפי השיעול פוסקים לגמרי. במשך החודשים שלאחר תקופת המחלה, ייתכנו זיהומים בקנה הנשימה והתקפי שיעול הדומים לאלו אשר בשלב השני של הזיהום1.

    למרות שהמחלה קלה יותר אצל מבוגרים, אותם מבוגרים עשויים להדביק בזיהום בני משפחה אחרים, בהם ילדים ותינוקות1.

    מרבית הסיבוכים הקשורים עם מחלת השעלת, ואחראים למרבית מקרי המוות, נובעים מהתפתחות דלקת ריאות משנית. פעוטות בסיכון גבוה של פי שניים להסתבכויות מחלת השעלת, בהשוואה למבוגרים יותר. סיבוכים נדירים יותר של המחלה כוללים בעיקר פגיעות נוירולוגיות, דלקת אוזניים, אנורקסיה והתייבשות. סיבוכים אפשריים בקרב מבוגרים כוללים הפרעות שינה, מתן שתן לא סדיר, דלקת ריאות ושברי צלעות1.

    אבחון זיהום השעלת מתבסס על זיהוי התסמינים הקליניים ומסתייע בבדיקות מעבדה שונות, כמו תרבית או בדיקת דם. לכל בדיקת מעבדה החסרונות שלה ולא ניתן להסתמך על בדיקת מעבדה אחת כדי לאשר את נוכחות החיידק. ככל שהבדיקה מתבצעת בשלבים הראשונים של המחלה, כך עולה הסיכוי לאמינותה. בדיקת המעבדה לבירור סוג החיידק הגורם למחלה היא בדיקה יקרה ובד"כ אינה מתבצעת בזמן המחלה1.

    מחלת השעלת קיימת בכל העולם. אנשים מבוגרים מהווים בד"כ את מאגר הנשאים של החיידק המדביקים את הילדים. ההדבקה בחיידק נעשית בד"כ באמצעות טיפות זעירות הנפלטות לאוויר מדרכי הנשימה (שיעול, התעטשות). קל להידבק במחלה, בעיקר מחולה בשלושת השבועות הראשונים. לאחר מחלת השעלת, הגוף מפתח הגנה כנגד תוצרי החיידק, אך ככל הנראה הגנה זו לא נשארת לכל החיים1.

    ג'יימס צ'רי, הנחשב למומחה עולמי לשעלת, מציג ממצאים אודות מחלת השעלת בקרב ילדים שאינם מחוסנים5: "קרוב למחצית החולים כלל לא נחשדו כחולים בשעלת ע"י הרופא שלהם". באשר לשיעור הסיבוכים: אלו נצפו בקרב 5.8% מהחולים, בעיקר בקרב פעוטות מתחת לגיל 6 חודשים (בדומה לאוכלוסיה הכללית, כמפורט בהמשך). הגיל הממוצע למחלת השעלת הינו 4 שנים. כמו כן, 10% מהחולים כלל לא ישתעלו1.

  • תיאור התפתחות החיסון

    בשנת 1998 זכה חיסון הרוטה של חברת Wyeth, RotaShield, ברשיון שיווק בארה"ב. למרות שמסקנות המחקרים טרום אישורו הצביעו עליו כעל חיסון יעיל ובטוח, החיסון הורד מהשוק כבר בשנת 1999 לאחר שנמצא אחראי לשיעור גבוה של תופעת לוואי הגורמת להשתפלות המעיים5.

    בשנת 2006 קיבלו שני חיסונים חדשים רשיון שיווק בארה"ב: Rotarix של חברת GlaxoSmithKline וחיסון ה RotaTeq של חברת Merck. חיסונים אלו ניתנים באמצעות טיפות לפה. חיסון ה RotaTeq ניתן בשלוש מנות בין הגילאים חודשיים עד שמונה חודשים. חיסון ה RotaRix ניתן בשתי מנות בין הגילאים שישה שבועות עד 24 שבועות5.

    שני מחקרים עדכניים משנת 2014 אשר בוצעו בארה"ב בקרב תינוקות מצאו כי 2 סוגי החיסונים כנגד נגיף הרוטה (התרכיב החד ערכי RotaRix והתרכיב המחומש ערכי Rota-Teq) מעלים את הסיכוי להתפשלות מעי בקרב התינוקות המחוסנים. החוקרים קוראים בעקבות כך, לשקול מחדש את התועלת של החיסון לעומת הסיכון בתופעה זו בקרב התינוקות10,11.

עמוד 3 מתוך 11