עמותה למתן מידע על חיסונים

פוליסורבט 80 (ידוע גם כ- Tween 80 ו- polyoxyethylene-sorbitan-20 mono-oleate) הנו מרכיב חשוד בחיסונים שממעיטים לדבר עליו. מטרתו היא לגרום לשני חומרים להתערבב למרות שבאופן טבעי הם אינם מסוגלים לכך1. ישנם 10 חיסונים בהם נוכח החומר על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC):

• DTaP (Infanrix);
• DTaP—IPV (Kinrix);
• DTap-HepB-IPV (Pediarix);
• DTaP-IPV-Hib (Pentacel);
• Influenza (Agriflu);
• Influenza (Fluarix);
• Meningococcal (MenB-Trumenba);
• Pneumococcal (PCV13—Prevnar13);
• Rotavirus (RotaTeq);
• Tdap (Boostrix)5

על פי עלון הבטיחות של פוליסורבט 80, החומר נבדק בשאיפה ובמתן אוראלי ונמצא כחומר מעט מסוכן במגע עם העור, אין כל התייחסות לנושא הבטיחות בהזרקה. יתרה מזאת, בסעיף מיוחד, המציין רעילות באדם, נמצאות ההערות הבאות:

נמצא כגורם לבעיות פוריות ועד חוסר פוריות בניסויי חיה2,3. נושא זה לא נבדק בבני אדם.

עלול להשפיע על החומר הגנטי (מוטגנזה) העלול להתפתח לסרטן2.

ד"ר לורנס פלבסקי, רופא ילדים, מזהיר כי פוליסורבט 80 משמש בתרופות כנשא של תרופות בעזרה במעבר דרך מחסום-דם-מוח (שהוא מחסום המגן על מערכת העצבים המרכזית מפני כניסת כימיקלים ורעלים ורגיש במיוחד אצל תינוקות ובזקנים). נושא זה מעלה דאגות רבות שכן ישנו פוטנציאל נזק למוח בעקבות נוכחות של חומרים אחרים בחיסונים, הידועים כרעילים למערכת העצבים המרכזית4,5.

אחת הטענות המרכזיות על פיה נטען כי החומר בטוח לשימוש מציינת את העובדה כי בחיסון הוא מוזרק בכמות מזערית. תינוק מקבל בשנת חייו הראשונה 33 מנות חיסון, מעולם לא נבדק האפקט המצטבר של פוליסורבט 80 במינונים הקיימים6.

1. http://www.drugs.com/inactive/polysorbate-80-372.html
2. Material Safety Data Sheet Polysorbate 80. ScienceLab.com May 21, 2013.
3. Mercola J. What is in the flu vaccine that can cause infertility? Mercola.com Oct. 15, 2010.
4. Polysorbate 80 Risks. Vaccine Choice Canada Dec. 9, 2013
5. Palevsky L. Aluminum and Vaccine Ingredients: What Do We Know? What Don't We Know? International Medical Council on Vaccination Jun. 10, 2009
6. Visualizing Childhood Vaccination Schedules Across G8 Countries. British Medical Journal 2015; 351.

ד"ר סין האנג-לי, פתולוג, דיירקטור המעבדה המולקולרית מילפורד, במכתב פתוח ליו"ר ארגון הבריאות העולמי: בכירים בארגון הבריאות העולמי, במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, בממשלת יפן ואחרים, רקמו יחדיו, באופן מכוון, מזימה להטעות את הועדה המקצועית לבטיחות חיסון הגרדאסיל אשר הוקמה ביפן, בדיונים הפתוחים שלה ביום 26 בפברואר, 2014.

למסקנה זו הגיע ד"ר האנג-לי לאחר שתכתובות אימיילים פנימית בין הגורמים הנ"ל נחשפה בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע בניו-זילנד.

במכתב מפורט הכולל את תכתובת האימיילים הרלוונטית, מראה ד"ר האנג-לי איך כל המעורבים, ובמיוחד יו"ר וועדת בטיחות חיסונים בארגון הבריאות העולמי, רוברט פלס, ד"ר נאבאה קוג'י ממשרד הבריאות היפני, ד"ר מלינדה ווארטון מהמרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, ד"ר הלן פטוסיס-האריס מאוניברסיטת אוקלנד בניו-זילנד ואחרים, פעלו יחדיו לפני הדיון הפתוח ביפן, במהלכו ואחריו, על מנת להסתיר מידע מדעי המראה איך חיסון הגרדסיל פוגע באנשים מסויימים והציגו מסקנות לכאורה של ועדות מקצועיות תוך מניפולציה של ממצאים מדעיים, על מנת להטעות את הוועדה המקצועית ומקבלי החלטות בכל העולם באשר לבטיחות החיסון נגד וירוס הפפילומה.

בין המניפולציות הנחשפות במכתבו: סילוף ממצאים של מחקרים על מנת ליצור מצג שווא המאשפר להתעלם מהממצאים המדאיגים העולים במחקרים אלו, הסתמכות על בלוג של אחת המשתתפות ועל עבודת התזה שלה באוניברסיטה, שמעולם לא פורסמה בכתב עת מדעי לאחר ביקורת עמיתים ואף מציין בגופו שאינו באמת מאשש את טענתו המרכזית, על מנת לתמוך בטענותיהם שהחיסון בטוח לשימוש, התעלמות ממידע אותו נציג משרד הבריאות היפני "לא יודע להסביר" בעצמו בפגישה, ועוד.

אחד האימיילים מראה איך ד"ר פטוסיס-האריס מוטרדת "מההשפעה הגדולה של [המדענים] האנג-לי, שאו וטומיאנוביץ'...". פטוסיס-האריס מתייחסת למחקרים של אלה, החושפים במשך שנים את נזקי האלומיניום ובפרט בחיסון הגרדסיל, בעבודותיהם. לנוכח השפעה זו, היא מבטיחה "להתגייס ולעשות כל מה שהיא יכולה...".

ד"ר האנג-לי מציג במכתבו את הממצאים המדעיים הקיימים, המראים איך שאריות די.אנ.איי אשר בחיסון נקשרים למלחי האלומיניום אשר בחיסון ובכך יוצרים תגובה חריגה של המערכת החיסונית, שאינה אופיינית לתגובה של המערכת החיסונית לחיסונים אחרים המכילים מלחי אלומיניום, ובדרך זו גורמים לאנשים מסויימים להגיב באופן שלילי לחיסון, עד כדי מוות.

ד"ר האנג-לי מסיים את מכתבו: "לעניות דעתי, ד"ר פלס, כל אלו ששמותיהם נקובים בראש מכתב זה וכל אלה הפוטרים את רעילות [אפקט החיסון] על מנת לקדם את החיסון נגד וירוס הפפילומה צריכים לתת את הדין בשל פעולותיהם. אין שום תירוץ להתעלמות מכוונת מעדויות מדעיות. אין שום תירוץ להטעיית מעצבי מדיניות בריאות הציבור בכל העולם על חשבון האינטרס הציבורי. אני סבור כי אנשים אלו לא רק הפרו את קוד וועדת בטיחות החיסונים של ארגון הבריאות העולמי, אלא הם הפרו את אמון הציבור. חקירה יסודית בלתי תלויה ופעולה משמעתית מיידית הם הדבר היחיד שנותר לעשות בניסיון לרכוש בחזרה את אמון הציבור ברשויות הבריאות בעולם".

למה אנחנו קוראים חסינות העדר?

מניעת התפשטות מחלה באוכלוסיה, או "חסינות העדר", נקבעת לפי הניסיון המצטבר בשטח. לדברי משרד הבריאות נדרש שיעור התחסנות של כ-90% על מנת למנוע התפרצות של מחלות באוכלוסיה1.

ראשיתה של תיאוריית "חסינות העדר" מקורה בהבחנה של ד"ר הדריך, שבחן התפרצויות חצבת בין השנים 1900-1931, לפיה כאשר 68% או יותר מהאוכלוסיה מחוסנת באופן טבעי כנגד המחלה, אזי גם שאר 32% האחוזים באוכלוסיה לא יחלו בה. הדריך העלה השערה שכאשר מספיק אנשים באוכלוסיה מחוסנים באופן טבעי מפני המחלה (כי חלו בה בעבר), המחלה אינה מתפרצת2.

השערתו של הדריך הפכה להנחת עבודה עבור רשויות הבריאות, כפי שניתן לראות בהצהרות המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, ערב השקת החיסון נגד חצבת בשנות השישים:

ממשלת ארה"ב הצהירה על נחישותה למגר את החצבת מארה"ב בשנת 1967

שימוש אפקטיבי בחיסונים אלו במהלך החורף והאביב הקרובים יבטיח מיגור וירוס החצבת מארה"ב בשנת 1967

כאשר לפחות שני שליש מהילדים בכל קהילה יהיו מחוסנים, אם בשל מחלה או קבלת החיסון, וירוס החצבת פשוט ימות3,4.

אך למרות ההצהרות המרשימות , מחלת החצבת נשארה איתנו עד היום, למרות שיעורי כיסוי חיסוני גבוהים מאד והוספת מנת חיסון נוספת לתכנית המומלצת. תיאוריית "חסינות העדר", לפחות ככל שהדבר נוגע למחלת החצבת, הופרכה.

איננו יודעים האם ההשערה של הדריך נכונה עבור התחסנות האוכלוסיה באופן טבעי, אך זה לא רלוונטי לשאלת "חסינות העדר" כתוצאה מחיסונים. הניסיון המצטבר מלמד שהחיסונים לא מצליחים למנוע את התפרצותן של מחלות מסוימות למרות שיעור כיסוי גבוה, בין השאר בשל ירידת רמת הנוגדנים בדם עם השנים ופיתוח עמידות של זני החיידקים/הנגיפים כנגד החיסונים. חיסוני דחף נוספו לרשימת ה"המלצות" ורף חסינות העדר עלה בהדרגה עד לכ 90%-95%, בניסיון להחיל את השערתו של הדריך על פרקטיקת החיסונים. כפי שתוכל לראות בפרקי החיסונים השונים, השערה זו מופרכת שוב ושוב ע"י התפרצויות מחלות גם באוכלוסיות המחוסנות בשיעורים גבוהים ביותר, עד כדי 99%, לפחות עבור חלק מהחיסונים.

"את לא מחסנת? את סוציומטית!"

"חסינות העדר" זוהי טענת הסחטנות העיקרית הנשמעת עם כל התפרצות של מחלה – תמיד נמצא איזה בן בליעל או קבוצה של אנשים שלא התחסנו ובגללם, כביכול, התפרצה המחלה. לטענה זו משקל רב הואיל והיא מפעילה לחץ חברתי עם אפס סובלנות לביקורת על יעילות ובטיחות החיסונים. טענה זו חושפת כמה מחולשותיה של שיטת החיסונים, והיא מתעלמת מאין ספור מקרים שסותרים אותה. אם תיאוריית "חסינות העדר" מכוונת למניעת התפשטות מחלה באוכלוסיה, (כלומר הדבקה), הרי שכבר אפשר להוציא מהדיון כמה מחלות שעבורן שיעור ההתחסנות הוא חסר משמעות ואינו משפיע על סיכוי הפרט לתחלואה.  ישנם חיסונים שאינם מתוכננים למנוע הדבקה אלא למנוע את תסמיני המחלה, ובמחלות אחרות דרך ההדבקה מתרחשת ללא קשר ל"עדר". צהבת A, צהבת B, טטנוס, פוליו מומת, שעלת ודיפתריה – בכל אלו אין קשר בין שיעור ההתחסנות באוכלוסיה לבין הדבקה בגורם המחלה. היות ורשימה זו כוללת שני חיסונים למחלות שאנו כציבור נוטים לפחד מהן: פוליו וטטנוס, הרי שלפחות לגבי שני אלו אפשר להרגיע. ל"עדר" לא יפריע הסוציומטר האישי שלך בנושא טטנוס או פוליו.

חיסונים מסוימים עודדו זני חיידקים מסוימים להשתנות גנטית ולפתח עמידות כנגד החיסונים. במחלות אלו, נצפית עליה תלולה בתחלואה בגין זנים חדשים אלו, מה שמשאיר את תיאוריית חסינות העדר עבורם ריקה מתוכן. ביניהם, לדוגמה, שעלת, זיהומים פנוימוקוקים ודלקת עוצבה (המופילוס אינפלואנזה) מסוג B.

כפי שניתן לראות, לא נמצא ולו מחקר אחד המאפשר את הערכת יעילותו של חיסון האדמת, לכן לא ניתן להסיק מאום על השפעתו על חסינות העדר. כמו כן, עד שנת 1990 לא ניתן חיסון האדמת בשגרה לבנים, וכל האוכלוסייה הבוגרת הזכרית, אינה מחוסנת לאדמת.

באבעבועות רוח אנו רואים שדווקא מאז תחילת השימוש בחיסון, התחלואה בעליה (זאת לאחר שירדה לשפל נדיר במהלך שנות התשעים ללא חיסונים כלל ומחוסנות טבעית נרחבת באוכלוסיה). אולי החיסון תרם דווקא לחסינות עדר שלילית?

נשארנו בערך, עם חצבת וחזרת, המפגינות התפרצויות חוזרות ונשנות לאורך כל השנים, למרות שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאד באוכלוסיות שונות בעולם. אם התפרצויות חצבת באוכלוסיות מחוסנות היטב לא הבהירו שתיאוריית חסינות העדר אינה עובדת, מסביר זאת ד"ר גרגורי פולנד, אולי המומחה המוביל והמוערך ביותר בעולם בתחום החיסונים: "בלתי מחוסנים זה מצער, אך הבעיה הבסיסית יותר נובעת מחוסר יעילותו של החיסון בשטח, בהשוואה לציפיות ממנו, עם שיעור כשל גבוה מדי: בין 2% ל-10% לא מפתחים נוגדנים לאחר קבלת שתי המנות המומלצות. בשל השוני הגנטי בין אנשים, החיסון אינו עובד עבור רבים ונכשל לספק להם את ההגנה אותה הם חושבים שרכשו. וכדי להחמיר את המצב, גם כאשר החיסון תופס, ההגנה דועכת במהרה, מה שהופך את יעד הכיסוי החיסוני של 95%, מה שנחשב כסף הגנה על בריאות הציבור, לבלתי מציאותי. לדוגמא, 9% מהילדים המקבלים את שתי מנות החיסון המומלצות, יאבדו את ההגנה לאחר שבע וחצי שנים בלבד. עם הזמן, יותר אנשים מאבדים את ההגנה שלהם. זה מוביל למצב פרדוקסלי שבו חצבת באוכלוסיות מחוסנות בשיעור גבוה מופיעה בעיקר בקרב אלו שחוסנו. "5. "הפרדוקס הוא בזה שככל ששיעור המתחסנים באוכלוסיה נגד חצבת עולה – כך המחלה הופכת יותר למחלה של מחוסנים"6.

חזרת זו מחלה כל כך קלה, שרשויות הבריאות באנגליה כלל לא חשבו שכדאי להמליץ לאוכלוסיה להתחסן כנגדה. ביפן החליטו להפסיק לחסן נגד חזרת בשל שיעור תופעות הלוואי של החיסון המשולב נגד חצבת-חזרת-אדמת. ביפן מעדיפים רמת תחלואה גבוהה יחסית באוכלוסיה בחזרת, על פני סיכוני החיסון כנגדה. ובדומה לחצבת ושעלת, נרשמות התפרצויות חזרת חוזרות ונשנות באוכלוסיות מחוסנות היטב.

מישהו עדין רוצה לאיים עליך עם "חסינות העדר"?

חסינות העדר והגנת הילד שלי

טענת "חסינות העדר" מבליטה את הפער בין האינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות לחסן כמה שיותר ילדים, לבין האינטרס הפרטי של כל הורה לבחור את מה שטוב עבור ילדו שלו.

אם החיסון במילא איננו יעיל ב100%, ואם בקבלת החיסון יש סיכון, ואם אולי כדאי שהילד יידבק במחלה מסוימת באופן טבעי, ואם אנקוט באמצעים טבעיים על מנת לחזק את יעילות המערכת החיסונית שלו (כמו למשל ע"י הנקה, או תזונה) – אז אולי כדאי לי לבחור שלא לחסן את הילד. אבל אם הורים רבים יחשבו כך ויפעלו כך – שיעור ההתחסנות הכולל ירד. אז אולי לא כדאי שהציבור יהיה ער למכלול השיקולים הללו…

במפגשים אישיים בין רופאים ואחיות עם הורים המתלבטים האם לחסן טקטיקת ההפחדה האישית שולטת: אתם לא רוצים להגן על הילד שלכם? אם לא תחסנו אותו והוא יחלה – אתם תהיו אחראים לכך (כמובן שאפשר לשאול מנגד: אם כן נחסן אותו והוא יחלה, או יהפוך משותק כתוצאה מהחיסון, אתם תהיו אחראיים לכך? הרי בכל מקרה ההורים אחראים על השלכות כל ההחלטות שלקחו, הנוגעות לילדם שלהם). יחד עם זאת, בזירה הציבורית, טקטיקת ההפחדה מהווה לחץ חברתי בעזרת טיעונים המכונים "חסינות העדר": אם לא תחסנו את הילד, אתם מסכנים את שאר הילדים – גם אם הם חוסנו. שתי טענות אלו לא מתיישבות זו עם זו. או שילד מחוסן מוגן מפני המחלה (שהרי כולנו הורים אחראים), או שהוא לא בהכרח מוגן למרות שחוסן (כי כמה בלתי מחוסנים מסכנים אותו).

האימונולוגית ד"ר טטיאנה אובוקאניץ' סוקרת בהרחבה את תיאוריית חסינות העדר.

מראי מקום

1. חיסוני ילדים במאה ה 21, פרופ' יונה אמיתי, פרופ' פאול סלייטר, דר' אלכס לבנטל, משרד הבריאות, יוני 2004, עדכון נובמבר 2009

2. Monthly estimates of the child population 'susceptible' to measles, 1900-1931, Baltimore, Maryland"; A W Hedrich; American Journal of Epidemiology; May 1933 – Oxford University Press

3. Sencer, Dull, Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, Vol. 82, No. 3, March 1967))(( Time Magazine U.S., Infectious Disease: Out, Red Spot, Friday, Mar 17, 1967

4. Time Magazine U.S., Infectious Disease: Out, Red Spot, Friday, Mar 17, 1967

5. Lawrence Solomon: Vaccines can't prevent measles outbreaks, Financial Post, May 1, 2014.

6. Gregory A. Poland, MD; Robert M. Jacobson, MD, Failure to Reach the Goal of Measles EliminationApparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons, Arch Intern Med. 1994;154(16):1815-1820

המשך קריאה: החיסון נגד חזרת

סילביה דרעי מספרת את שעובר על הבת שלה ועליה לאחר פגיעה קשה מהחיסון נגד וירוס הפפילומה

לצערי הרב, כפי שסיפרתי וכפי שפורסם בכתבה של הערוץ הראשון, הבת שלי נפגעה מהחיסון נגד פפילומה. הפגיעה קרתה לאחר החיסון השני, את המנה השלישית היא כבר לא עברה.

שלוש וחצי שנים שאנחנו חיים בגיהנום.

הבת שלי היתה בת 12 כשקיבלה את החיסון, ורופאי הילדים שלה שיכנעו אותי בכל ביקור במרפאה: "תעשי לה. זה כדאי. גם אנחנו עשינו לבנות שלנו". ואני, בשיא טמטומי, לא קלטתי אפילו לרגע את מה שהם מנסים למכור לי. ועשיתי. כי איזו אמא לא תרצה להציל את הבת שלה מהמחלה הארורה שנקראת סרטן? ועוד שילמתי על זה ממיטב כספי.

והיום אני לא ישנה לילות שלמים. בידיעה שהרסתי לבת שלי את החיים.

בבוקר אני קמה. שמה מסיכה. הולכת לעבודה, צוחקת, מדברת...

אבל המוח שלי עובד בכל רגע ובכל שניה במחשבות.

מחשבות על זה שהתינוקת היפהפיה שלי עומדת בפני סכנת עיוורון. מילדה בריאה הבת שלי הפכה לילדה חולנית. שכשהחברות שלה יוצאות לקניון, לחופשות, לים, או סתם נפגשות ליום כיף - הילדה הקטנה שלי "מבלה" בבתי חולים. בכל שבוע היא צריכה ללכת לקבל זריקה עם חומר כימי כדי שהמצב שלה לא יחמיר.

אף אחד לא סיפר לי את האמת. האמת על זה שהסיכוי לחלות בווירוסים שמחסנים נגדם בחיסון הזה הוא שואף לאפס. כמעט ולא קיים. ואף אחד לא סיפר לי שזה בסך הכל חיסון לחמש שנים.

והבת שלי שבאה מבית טוב וקיבלה חינוך טוב ויש אלפי אלפים של בנות כאלו, שבכלל שלא יקיימו יחסי מין בגילאים האלה.
ואני שילמתי כסף להרוס לה את החיים. והחיים שלי נעצרו. ואין לי יום ואין לי לילה ואני נטרפת בידיעה שמישהו קיבל על הגב של הבנות האלה פרס נובל.

וחברת התרופות מתעשרת בינתיים על גב הבנות האלה. ומשרד הבריאות מתעשר מקופות החולים על הגב של כל הבנות האלה - כי החיים של הבנות האלה נדפקים.

מי שנפגעו מהחיסון הזה הם נהיים חולים ומבקרים בלי סוף בבתי חולים, ומי יודע מה צופה להם העתיד?

אז אני מפה, כאמא אל אמא (ואל אבא), רוצה להגיד: אל תחסנו בחיסון הארור הזה.

היום הם רוצים להוסיף גם את הבנים ולחסן אותם.

ליבי עם כל ההורים האלה שעוד לא יודעים שעוד ניפגש בבתי החולים. שמרו על הילדים שלכם כי אם החיסון הזה היה שווה, בטח לא היו מכניסים אותו לסל הבריאות ונותנים לכם אותו חינם - אלא היו מוכרים לכם במחיר שאני שילמתי עליו. במקום הרעל הזה שייתנו תקציב לתרופות מצילות חיים. הילדה שלי קיבלה את הרעל הזה. והיום היא מקבלת רעל אחר כדי להציל אותה. וכל שלושה חודשים עושים לה בדיקות מעקב. והלב מפרפר כי הרעל האחר יכול לגרום, לא עלינו, למחלות מסכנות חיים. ככה כולם מתעשרים על גבנו. זה נכון שיכולים לחסן 1000 בנות, או בנים, והכל יעבור בשלום, אבל אחת, או אחד, ייהרסו לו החיים.

אבל אם אני אדע שהצלחתי להציל ולו ילד או ילדה אחת אז עשיתי את השליחות שלי בעולם הזה. ואם יש בנות שנפגעו, ואני חוזרת, זה יכול להיות מגוון רחב של מחלות אוטואימוניות וזה קרה בסמוך למתן החיסון, אשמח אם תיצרו איתנו קשר. אולי ביחד נצליח לעצור את הטרוף הזה.

תודה רבה והמון בריאות לכולם,

סילביה דרעי

הודיה מספרת את סיפורה של בתה, אדליה, לאחר מתן חיסוני וירוס הרוטה

שמי הודיה עזר, ואני אמא של אדליה.
אדליה נולדה באפריל 2013.
אחרי לידת בתי, כאשר אני עדיין האמנתי וסמכתי על הנחיות משרד הבריאות, התחלתי לחסן את בתי על פי הנחיות משרד הבריאות בטיפת חלב "צפירה" שבחולון.
בתאריך 3.6.13 קיבלה בתי את המנה הראשונה של חיסון רוטה. לאחר כשבוע התחילה אדליה לשלשל אך מכיוון שבתי היתה על הנקה מלאה חשבתי שזה קשור בדרך כלשהי בהנקה ולא פניתי לרופאה לבדיקה.
ב- 11.8.13 קיבלה בתי שוב חיסון רוטה, מנה שניה. וב- 22.8.13 הקטנטונת שלי מתחילה שוב לשלשל. הפעם אני מגיעה לקופ"ח לרופאה, היא לא רואה צורך לשלוח אותה לבדיקת מעבדה ולאחר בדיקה גופנית היא מחליטה לתת לה מוקסיפן.
ב- 9.10.13 שוב חיסנתי את בתי בחיסון רוטה, מנה שלישית, לאחר מסכת שכנועים של מנהלת טיפת החלב. לשיחה איתה הגעתי מכיוון שכבר אחרי החיסון השני התחילו להיות לי חשדות וחשש שמשהו לא כשורה עם החיסונים של אדליה. אחרי שמנהלת טיפת חלב שיכנעה אותי לפצל את החיסון של גיל חצי שנה ולתת קודם חיסון "קל" ושבועיים מאוחר יותר לשוב ולהשלים את החיסונים של גיל חצי שנה, החלטתי לתת לבתי את החיסון בהיסוס וחשש רב.

מסתבר שאין כמו אינטואיציה אימהית.
כמה ימים לאחר החיסון הגעתי עם בתי למוקד לילה לאחר שעלה לה חום ל- 39.5 ובמהלך 12 שעות לא ירד ליותר משעה וחצי, וכמובן שוב בתי סבלה משלשולים. רק שהפעם בכמויות אדירות לגוף יחסית כה קטן, והפעם גם עם דם.
במוקד נתנו לנו הפניה לבדיקות והרופאה במוקד ביקשה להמתין לתוצאות (יום יומיים) בלי לתת המלצה על כל טיפול.
גם רופאת הילדים בקופת חולים לא ראתה צורך לתת לה טיפול, למרות תוצאות המעבדה, בטענה ש"אצל ילדים זה עובר לבד".

יומיים אחר כך שוב ביקרנו במוקד לילה מכיוון שעלה לבתי שוב החום והשלשול נהיה ירוק ומסריח. הקטנטונת שלי לא הפסיקה לצרוח ולהתפתל מכאבים. רופאה במוקד רשמה לה מיד אנטיביוטיקה מסוג "אזניל" והתפלאה איך רופאת ילדים בבדיקה הקודמת לא נתנה שום טיפול.
החיסון רוטה גרם להרבה נזק לביתי. הקטנטונת שלי סבלה מכאבים במעיים ושלשולים ממושכים, מלווים בחום גבוה. היא לא ישנה בלילות, שבועיים מתוך כל חודש מאז החיסון השני. אדליה הפסיקה לעלות במשקל כפי שהיה צפוי וגם התפתחותה התעכבה.
בגלל החולי הרב שנוצר בעקבות פגיעה חיסונית בה, נאלצתי להישאר איתה בבית ללא אפשרות לחפש עבודה כדי לצאת ולהתפרנס.
חשוב לי לציין ששני ילדיי הגדולים חוסנו בכל החיסונים לפי הנחיות משרד הבריאות, אך אף אחד מהם לא קיבל מעולם חיסון רוטה, כי בזמנו החיסון בכלל עוד לא היה בסל החיסונים. והם עדיין חיים.

לאחר התייעצויות שלי עם מספר רופאים וקצת מחקר עצמאי שעשיתי בנושא התברר לי שבקרב כ- 3.4% מהמחוסנים לווירוס הרוטה, הוא עשוי לגרום לדלקות מעיים ובמקרים אחרים, חריגים יותר, אף להתפשלות מעיים.
ביתי נפלה בדיוק באחוז הזה של הנפגעים.
באמצע חודש מאי 2014 פניתי לטיפול אצל ד"ר רוזנטל חיים, שאיבחן את אדליה והסביר לי שהחשש שלי מכך שבתי היא פגועת חיסון רוטה נכון בהחלט.
בהתייעצות ובהמלצתו של ד"ר רוזנטל, הפסקתי לחסן את בתי והיא מקבלת טיפול הומיאופטי שאנחנו מקווים כי יעזור לה להיפטר מדלקות מעיים חוזרות ולבטל את השפעת חיסון הרוטה שגרם לה וגם לי לכל כך הרבה סבל ואי נוחות, וכמובן לחזק לה את המערכת החיסונית.
את הטיפולים השונים, היקרים, עבור בתי אני נאלצת לממן בנוסף להוצאות ביטוח הבריאות הרגילות מכיוון שחשוב לי שלא תואט או תתעכב חלילה התפתחותה.
אני פועלת כדי לקבל הכרה בבתי כנפגעת חיסונים מתוך תקווה שלא אצטרך להגיע בעתיד לתביעות נגד משרד הבריאות.

אני מקווה שהכרה בבתי כנפגעת חיסונים תגרום לכך שבטיפת חלב יפסיקו להפחיד ולהלחיץ אותי בפניות על המשך שאר החיסונים שבסל, כי אין לדעת איזה תופעת לוואי או חס וחלילה פגיעה יכולה להיגרם לה בעקבות חיסון אחר.
היא תחוסן בקצב שלה.

באפריל 2012 הגישו שני וירולוגים, סטפן קרהלינג וג'ואן ולוצ'ובסקי, אשר עבדו עבור יצרן חיסון ה-MMR, Merck, ושהיו אחראים באופן אישי לביצוע זיופים אלו, תביעה כנגד המעסיק שלהם, בשם ממשלת ארה"ב.
על פי כתב התביעה, חברת Merck ביקשה לקבל ממנהל המזון והתרופות (FDA) רישיון בלעדי לשיווק חיסון ה-MMR בארה"ב. הרמה הנדרשת על ידי ה-FDA לאישור החיסון כיעיל הנה רמת נוגדנים של 95% או יותר בדם, כתוצאה מקבלת החיסון.
השיטות, הלחצים והשיקולים שהנחו את החברה במשך כעשור בהתנהלותה בביצוע מחקרי היעילות, והתנהלותה מול מנהל המזון והתרופות בארה"ב מגוללים בכתב התביעה המשתרע על פני 30 עמודים, ובתמצית:

1. לאחר שנמצא בניסוי כי רמת הנוגדנים היתה נמוכה מהנדרש, ערכו ניסוי ובו במקום למדוד יעילות כנגד וירוס החזרת הטבעי, מדדו את יעילותו כנגד וירוס חיסוני מסוג ג'ריל-לינץ'. התוצאה עדין לא משביעת רצון: 79.5% בלבד.

2. בניסוי הבא בוצע "שיפור" לניסוי הראשון: הוספת נוגדנים, אשר יוצרו בקרב ארנבות, לדגימות הדם לפני ואחרי החיסון וספירתם כנוגדנים שכאילו יוצרו על ידי החיסון. התוצאה: עד כדי 100% יעילות. הבעיה: גם ללא החיסון נמדדה יעילות של 80%, בניגוד לשיעור הנורמלי של כ-10%. ניסיון לשחק עם כמות נוגדני הארנבות כדי להגיע ליעילות נמוכה לפני החיסון ויעילות גבוהה לאחר החיסון - לא עלתה יפה.

3. הפתרון: זיוף ישיר של תוצאות המעבדה. על מנת להוריד את מקדם ההגנה לפני החיסון לרמה הנורמלית של 10%, החוקרים ספרו משטחי וירוסים בקבוצה זו, שלא באמת היו קיימים. היה זה זיוף ישיר של תוצאות נצפות. לא תכנון עקום של הניסוי גרידא, אלא ממש זיוף ישיר של ממצאים נצפים במהלך הניסוי. החוקרים החליפו דפי מחקר והזינו את טבלאות האקסל בממצאים המפוברקים באופן ישיר כדי לא להשאיר עקבות.

4. החברה ביטלה ניסוי נוסף אשר היה מיועד לביצוע במעבדה אחרת על ידי קבלן חיצוני, על מנת שלא יתגלו התוצאות האמיתיות של יעילות החיסון והעבירה אל צוות החוקרים המזייף שלה את ביצוע כל מחקרי היעילות של חיסון זה.

5. התובעים ביצעו בעצמם בדיקה של גודל הזיוף ומצאו ש-45% מהמקרים בהם נמדדו נוגדנים לפני קבלת החיסון (מה שהגדיל את הנורמה מעבר ל-10%) זויפו ונספרו בתור מקרים בהם לא נמדדו נוגדנים לפני החיסון, כביכול. מבחינה סטטיסטית, ההסתברות ששינויים אלו היו נוצרים באופן אקראי הנו למעלה מאחד לטריליון.

6. התובעים קיבלו הוראות ישירות מהנהלת החברה הבכירה ביותר לביצוע המחקרים המזוייפים, אשר התעלמו מתלונותיהם של התובעים ועודדו אותם על ידי הגדלת הבונוסים שלהם באופן משמעותי. בין חברי ההנהלה המעורבים: אמיליו אמיני, סגן נשיא חטיבת מחקר החיסונים של Merck, אלן שאו, מנהל מחקר החיסונים של Merck.

7. כאשר אחד התובעים סיפר לנציגת כח-אדם בחברה על כוונתם לדווח ל-FDA על הזיוף, הם נענו כי ילכו לכלא אם יפנו ל-FDA.

8. בשיחה ישירה עם אמיליו אמיני, בה שאל אותו אחד התובעים על הרציונל המדעי לשימוש בנוגדני ארנבות, הוא נענה כי הרציונל להחלטה הנו "עסקי".

9. בעקבות פנייתו ל-FDA, חוקרת מטעם ה-FDA הגיעה לחברה לחקור את מנהלי המחקר. לאחר חצי שעה של שאלות, שעליהן ניתנו תשובות שקריות, ללא תשאול התובעים עצמם או בחינת הראיות במעבדה עצמה, עזבה החוקרת וכתבה דו"ח מינורי בו היא מצביעה על בעיות קלות בתהליך - ללא ציון השימוש בנוגדני ארנבות וללא התיחסות לזיוף המכוון של תוצאות המעבדה. דו"ח זה שימש את החברה להכשיר את השרץ, ובאיצטלה של שיפור תהליך המחקר, חזרו על זיוף ממצאי המעבדה.

10. התובע אשר פנה ל-FDA זכה להפסקת עבודתו בפרויקט, איסור על גישה למידע והצעה לעבור למעבדה אחרת בתפקיד שאליו לא היה מתאים ולא היה מעוניין בו. הוא עזב את החברה. לאחר כשנה, עזבה התובעת הנוספת אשר היתה שותפה לזיוף התוצאות את החברה.

11. Merck הציגה את תוצאות המחקר המזויף לרשויות ולציבור, לרבות בעלון היצרן של החיסון עצמו, המציג "יעילות של 96% לאחר מנת חיסון אחת", כביכול, מאז שנת 1999.

12. בזכות התוצאות המזויפות, השיגה חברת מרק אישור שיווק לחיסון MMR II הפופולרי, ולחיסון ProQuad MMRV (הכולל גם את רכיב האבעבועות רוח), חיסונים אשר אושרו לשיווק גם בארה"ב וגם באירופה ונמכרו במיליוני מנות ברחבי העולם. ממשלת ארה"ב לבדה שילמה בין 500 ל-750 מיליוני דולרים לחברת Merck עבור חיסון לא יעיל זה.

13. הנהלת החברה היתה שותפה להערכה שהחיסון המזויף, בשל יעילותו הנמוכה בפועל ודעיכת הנוגדנים בדם עם הזמן, יאפשר להתפרצויות חזרת להתרחש, מה שאכן קרה בפועל.

14. לחקירת התפרצויות החזרת החוזרות מאז הושק החיסון החדש, MMR II, היו שותפות הסוכנויות CDC, FDA, ויצרן החיסון: חברת Merck. החברה המשיכה לדבוק ביעילות החיסון המזויפת והטעתה את רשויות הבריאות אשר יצאו עם הצהרות מרגיעות לציבור. ג'ולי גרברדינג, ראש ה-CDC: "אין לנו מידע שיש בו כדי להצביע על איזושהי בעיה עם החיסון ... ההתפרצויות נגרמות בשל אנשים שלא מתחסנים בשתי מנות כנדרש, מחיסונים בהם החיסון לא עובד כי אינו מושלם, חיים בצפיפות ... ההגנה הטובה ביותר כנגד חזרת הנה החיסון".

15. הקהילה המדעית אשר המשיכה לחקור התפרצות חזרת גדולה בשנת 2006 באוכלוסיה מחוסנת היטב במרכז ארה"ב, בה חלו 6,500 בחזרת, מתחה ביקורת על השימוש בזן החיסוני מסוג ג'ריל-לינץ' במחקרי היצרן, אך לא יכלה כלל לדעת עד כמה המחקר היה פסול כתוצאה מהזיוף המכוון והשימוש בנוגדני ארנבות. אחד החוקרים אשר קרא לפיתוח חיסון יעיל יותר, עזב מאז את מקום עבודתו ב-CDC לטובת משרה בחטיבה הקלינית של יצרן החיסונים סנופי-פסטר, החברה השותפה של Merck ליצור ומכירת חיסוני החזרת באירופה. גם ג'ולי גרברדינג עזבה את ה-CDC לטובת משרת נשיאת חטיבת החיסונים של Merck.

16. מחקר גדול אחר אשר ניסה להבין את ההתפרצות הזו כלל את חברת Merck כאחת השותפות בו, כך שהצגת יעילות החיסון המזויפת ממשיכה להטעות את הקהילה המדעית.

17. כתוצאה מהתפרצויות חוזרות ונשנות של חזרת באוכלוסיות מחוסנות היטב, דחו ב-CDC את תאריך היעד שלהם למיגור מחלת החזרת בארה"ב מ-2010 לשנת 2020.

פברואר, 2015

מי שעבר ליד ידיעה חדשותית בארה"ב, בחודש האחרון, יקבל את הרושם שמגפת חצבת קטלנית על סף השתלטות על היבשת, והכל בגלל כמה הורים חסרי אחריות שלא חיסנו את ילדיהם נגד חצבת. וכך, מחלה קשה וקטלנית שהצלחנו למגר בעזרת החיסונים – מאיימת לחזור, ובגדול.

גלי הסערה והפחד מניבים ציד מכשפות של ממש, לרבות הצעות לנקיטת אמצעים משפטיים כנגד אותם הורים, איסור על התבטאות באופן ביקורתי על החיסון, חיוב החיסונים בחוק ועוד. בינתיים מיהרו רשויות הבריאות בארה"ב ושינו את ההמלצות שלהם לגיל ההתחסנות בחיסון החצבת-חזרת-אדמת, חיסון ה-MMR, ועכשיו ממליצים לתת אותו מגיל 6 חודשים לתינוקות היוצאים מארה"ב לחו"ל. מדובר בהחלטה אמיצה, שלא לומר חסרת אחריות, בהיותו מוגדר כמותר לשימוש על ידי היצרן מגיל 12 חודשים ומעלה (או 9 חודשים ומעלה עבור חיסון של אחד היצרנים). כלומר, לא נערך שום ניסוי מדעי עם מתן חיסון זה לתינוקות מתחת לגיל 9 חודשים, ובכל זאת, על סמך אפס מידע אודות יעילות ובטיחות החיסון – בחרו להמליץ עליו בגיל 6 חודשים לתינוקות מסוימים. יש לקוות שברשויות הבריאות בארה"ב נערכים לאיסוף מידע על תופעות הלוואי האפשריות מחיסון זה לתינוקות אלו, מרחבי העולם.

מה הצית את האש

מקור הסערה התקשורתית בארה"ב בכ-50 מקרי חצבת שנתגלו בילדים אשר ביקרו בדיסנילנד בתחילת ינואר 2015. עד כה, מדווחים כ-120 מקרים של חצבת בקרב ילדים ומבוגרים מכמה מדינות. 62% מהחולים הם מבוגרים מעל לגיל 20 שנים. העובדה היבשה שכל החולים שלהם בוצעה בדיקת מעבדה לזיהוי זן הנגיף מתמודדים עם נגיף מזן "B3" שכלל אינו כלול בחיסון (המתוכנן רק כנגד זן "A" של הנגיף29), אין בה כדי לעצור את גל האלימות המופנית כלפי הורים שאינם מחסנים ואף כלפי רופאים ומומחים המנסים להכניס את ההשתוללות התקשורתית לפרופורציות הראויות למחלת החצבת. יש לקוות שהחיסון נגד חצבת יעזור לפחות לחלק מהנחשפים לנגיף, למרות ההבדל בין הזנים, כפי שהוכח שאפשרי בתנאי מעבדה30.

חצבת... תזכיר לי מה זה?

חצבת הנה מחלה זיהומית מערכתית מדבקת מאד הנגרמת ע"י וירוס Morbilivirus. המחלה תוארה לראשונה במאה השביעית לספירה ובשנת 1846 תוארה חסינות לכל החיים לאחר החלמה מהמחלה. לפני פיתוח החיסון נגד חצבת המחלה היתה נפוצה בכל העולם כאשר 90% מכלל האנשים רכשו הגנה ממנה לכל החיים. המחלה עדיין קיימת בכל העולם, במיוחד במדינות מתפתחות. ארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2008 מתו מחצבת 164,000 איש, בכל העולם1.

עם הופעת תסמיני המחלה ועד 3-4 ימים לאחר הופעת הפריחה על העור משתחררים תפליטים של הווירוס מהלוע. הפריחה האופיינית למחלה מופיעה על העור לאחר כשבועיים ממועד החשיפה לווירוס. הסימנים הראשונים נמשכים יומיים עד שבוע ומאופיינים בחום העולה בהדרגה ועשוי להגיע עד לכ-40.5 מעלות. תסמינים נוספים אפשריים: שיעול, נזלת או דלקת הלחמית. הסימן האופייני ביותר למחלת החצבת הן נקודות קופליק (נראות כגרגרים לבנים על רקע ורדרד), המופיעות יום-יומיים לפני הפריחה ויום-יומיים לאחר הפריחה. הפריחה, הנמשכת 5-6 ימים, מתחילה באזור הצוואר ומתפשטת לפנים ולאחר כשלושה ימים לשאר הגוף עד הגפיים. תסמינים אפשריים אחרים של מחלת החצבת כוללים שלשול (בעיקר בקרב פעוטות) ונפיחות בבלוטות הלימפה1.

מחלת החצבת מידבקת מאד ועוברת באמצעות טיפות ממערכת הנשימה. תקופת ההדבקה: מארבעה ימים לפני ועד ארבעה ימים אחרי הופעת הפריחה על העור1.

כ-30% מהחולים, בעיקר פעוטות עד גיל 5 ומבוגרים מעל גיל 20, ידווחו על לפחות סיבוך אחד כתוצאה מהמחלה, בעיקר שלשול (בקרב 8% מהחולים), דלקת אוזניים (7%) ודלקת ריאות (6%). מרבית מקרי המוות קשורים לסיבוכים של דלקת הריאות. סיבוכים נדירים יותר כוללים דלקת בקרום המוח (0.1%, בעיקר מבוגרים) והתקפי פרכוסים (0.6%)1.

לא נשמע כמו מגפה קטלנית...

כמה נדירה? בואו נעשה חשבון

בשנות החמישים בארה"ב, נרשמו כ-500,000 מקרי חצבת בממוצע בשנה, עם 500 מקרי מוות. כמחצית מהילדים עד גיל 6 חלו בחצבת. למעלה ממחצית המקרים נרשמו אצל ילדים בגילאי 5-9. מרבית המקרים אינם מדווחים ומעריכים שמספר החולים מדי שנה היה 3-4 מיליון, כ-90% מהילדים עד גיל 15. נתונים אלו מאפשרים לנו להעריך את סיכוי התמותה מחצבת לפני החיסונים: לפי ההערכה השמרנית של 3 מיליון חולים בשנה ו-500 מקרי מוות מדווחים, הסיכוי למות ממחלת החצבת למי שחלה בה, לפני חיסונים, היה 0.017% (1 מכל 6,000 חולים)1.

בשנת 1960, היו רשומים בארה"ב 179,323,175 תושבים. לפיכך:

כדי להעריך סיכון זה בפרופורציה, בואו נבחן סיכונים אחרים למוות בארה"ב, בשנת 19603:

כלומר, ללא חיסונים, הסיכוי שלך למות בתאונה, היה פי 225 מהסיכוי שלך למות מחצבת.

הסיכוי למות מסכרת היה פי 78 מאשר למות מחצבת. ועדיין, לא הוציאו מחוץ לחוק צריכת סוכר בקרב ילדים, או מאכלים המכילים סירופ תירס עתיר סוכר מתועש (HFCS).

גם בישראל, חישוב דומה על בסיס אוכלוסייה המונה 2,150,400 נפש בשנת 1960 ושיעור תמותה ממוצע מחצבת של 23 מקרים בשנה בממוצע (בשנים שלפני תחילת השימוש בחיסון: 1954 עד 1967)4, מצביע על סיכוי של 0.001% למות מחצבת.

אבל אם יש חיסון – למה לא להפחית תמותה מחצבת עוד יותר?

לפי רשויות הבריאות בארה"ב, לפני תחילת השימוש בחיסון נגד חצבת, 50% מהמקרים המדווחים היום בקרב ילדים בגילאי 5-9 שנים1. היום, לעומת זאת, יותר חולים עד גיל 15 חודשים, בני נוער ומבוגרים צעירים10 – קבוצות גיל הנמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכי המחלה.

לפי רשויות הבריאות בארה"ב, מכל 1,000 חולי חצבת, ימות חולה אחד עד שניים5. כלומר, 0.15%. אם משווים סיכון זה לסיכון למות מחצבת לפני עידן החיסונים, 0.017%, עולה כי:

אבל אם החיסון הפחית את התחלואה, אז בטח יש פחות מקרי מוות סך הכל, בזכות החיסון

נתונים ממדינות שונות מראים שמאז החלו להשתמש בחיסון נגד חצבת, נרשמת ירידה בתחלואה בחצבת. למרות שלא ניתן להסיק מכך שהחיסון ההמוני הוא שאחראי לירידה זו, סביר להניח שלחיסון היתה תרומה בירידה זו, במידה כזו או אחרת.

בתרשים 1 ניתן לראות ירידה הדרגתית לאורך השנים בתחלואה ובתמותה מחצבת בישראל4. מספר המקרים המדווחים בשנים 1951-1967, ערב תחילת השימוש בחיסון בישראל, עמד בממוצע על 8,370. בשלושים השנים לאחר השימוש בחיסון, 1968-1997, ממוצע התחלואה השנתי עמד על 1,080. ביחס לגודל האוכלוסיה, הסיכוי לאדם בישראל לחלות בחצבת לפני השימוש בחיסונים, עמד על כ-0.4%, ובמשך 30 שנות חיסון, סיכוי זה עמד על 0.03%. כלומר, גם אם נשייך לחיסון לבדו את כל הירידה הזו, החיסון הפחית את הסיכוי לחלות בחצבת בערך פי 10. ובמספרים מוחלטים של חולים, מדובר במספרים ממש נמוכים עבור מחלה מאד מידבקת וחולפת, עבור הרוב המכריע: 8,370 חולים בשנה בכל ישראל, ללא חיסונים.

ניתוח דומה של מקרי התמותה מחצבת מראה ירידה בתמותה של פי 7.5, במשך 30 שנות חיסון, בהשוואה לתקופה שקדמה לחיסון. אבל גם כאן, המספרים המוחלטים מספרים את הסיפור האמתי: 23 מקרי מוות בשנה, לפני עידן החיסון וכ-6 מקרי מוות בשנה, במשך 30 שנות חיסון. עוד חשוב לזכור, שאותם חולים שלבסוף נפטרים מחצבת, אינם מייצגים את הילד שלי או שלך, ככל הנראה, כפי שעולה מניתוח מקרי המוות באנגליה: "עד שנת 2006, מקרה המוות האחרון מחצבת אקוטית נרשם בשנת 1992. בשנת 2006, נרשם מקרה מוות אחד של ילד בן 13 אשר סבל מבעית רקע בריאותית ונטל תרופות מדכאות מערכת חיסונית. מקרה מוות נוסף, בשנת 2008, נרשם אף הוא בגין חצבת אקוטית אצל ילד בלתי מחוסן עם מערכת חיסונית מדוכאת מולדת"6.

תרשים 1 - חצבת, תמותה ותחלואה, ישראל 1954-2003

דבר נוסף שהתרשים מראה לנו, זו התזזיתיות של המחלה – עם חיסונים או בלעדיהם. תנודתיות זו מאפיינת מחלה מאד מידבקת שקשה מאד לשלוט בה. בנוסף, לא נרשמת מובהקות בקצב הירידה בעקבות הכנסת החיסון לשימוש. אנו לא רואים מגמה יציבה לאורך זמן הנשברת ויורדת בצורה תלולה ומובהקת עם תחילת השימוש בחיסון. דבר זה מצביע על תרומה מוגבלת של החיסון בהשפעה על ירידה זו.

גם במהלך 15 השנים הבאות, 1998-2012, נרשמים בישראל כ-130 מקרי חצבת מדי שנה, עם מקרה מוות אחד בכל ארבע שנים.

אם נסכם, נתוני התחלואה והתמותה בישראל מחצבת מלמדים אותנו:

• ללא אמצעי בקרה ומניעה (לפני השימוש בחיסון) מחלת החצבת, למרות היותה מידבקת מאד, הגיעה בממוצע לכ-0.4% מכלל האוכלוסיה בסך הכל.
• גם ללא חיסונים, הסיכוי למות ממחלת החצבת בישראל היה נמוך ביותר: 0.001%, או 23 מקרים בשנה.
• התרומה של החיסון לירידה בתחלואה ובתמותה מחצבת עדיין לא ברורה, אך גם בתרחיש האופטימי ביותר, החיסון הפחית את התחלואה פי עשר ואת התמותה פי 7.5.
• לאור המגמה התזזיתית המאפיינת את החצבת לאורך השנים, לא סביר לתת לחיסון קרדיט גדול מדי בתרומתו האפשרית לירידה זו.

אז מה בכל זאת גרם לירידה בתמותה מחצבת?

שאלת שיעור תרומתו של החיסון לירידה בתמותה חשובה מאד. גם אם מדובר במספרים מאד קטנים בישראל, עדין מדובר בחיי אדם שאם ניתן להציל בעזרת חיסון, אז כדאי מאד להעריך כדאיות זו אל מול הסיכון מהחיסון עצמו. ובמדינות אחרות, עם אוכלוסיות גדולות יותר, מספרים אלו כבר לא כל כך קטנים.

תרשים 2 מראה לנו את הירידה הדרמתית במקרי התמותה מחצבת בארה"ב במחצית הראשונה של המאה הקודמת7. הואיל ובארה"ב החלו להשתמש בחיסון נגד חצבת רק בשנת 1963, אין לנו שום ספק שהתרומה של החיסון לירידה זו הוא אפס.

תרשים 2 - חצבת, תמותה, ארה"ב, 1900-1960

תרשים 3 מראה לנו שירידה תלולה ועקבית זו בתמותה מחצבת נרשמה במקביל גם באנגליה.

תרשים 3 - חצבת, ארה"ב ואנגליה, 1901-1964

המסקנה המתבקשת היא כי בוודאות:

לאור נתונים אלו, שננסה להעריך מחדש את תרומתו האפשרית של החיסון לירידה בתמותה מחצבת? הייתכן שמגמת הירידה היתה נמשכת בכל מקרה, גם ללא החיסון? לעולם לא נדע בוודאות, ניאלץ רק להעלות השערות...

אבל אנו שומעים על התפרצויות חצבת בשל ילדים שלא מתחסנים, אז אולי אם כולם יתחסנו לא תהיה תחלואה בחצבת בכלל?

כפי שראינו, מחלת החצבת קיימת לאורך השנים. בישראל, מדינה בעלת שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאד, דווחו 2,756 מקרים בשנת 1970, 4,795 מקרים בשנת 1975, 7,864 מקרים בשנת 1982, 3,005 מקרים בשנת 1985, 1,951 מקרים בשנת 1986, 1,555 מקרים בשנת 1994 וכמעט בכל שנה מדווחים מאות מקרים. "התפרצויות" הדיווחים באמצעי התקשורת לא באמת מדווחים על תופעה חריגה בקנה מידה ארצי, אלא על כיסי התפרצויות אזוריים.

הגיוני להניח שלפחות בחלק מהמקרים הנגיף באמת מתחיל להדביק אנשים אחרים מאדם בלתי מחוסן, אך בהרבה מקרים זה לא המצב. כפי שראינו, בהלת החצבת השוטפת את ארה"ב בימים אלו של תחילת שנת 2015 כלל אינה מזן הנגיף הכלול בחיסון. גם בהתפרצות חצבת בניו יורק בשנת 2011 המקור הראשוני להדבקה היה אדם אשר חוסן בשתי מנות חיסון כנדרש8. למעשה, בהיותו חיסון המכיל וירוס חי-מוחלש, חיסון החצבת עלול לגרום למחלה עצמה9. במחקר אחר, אותר הנגיף בשתן של מחוסנים בתוך יום עד שבועיים לאחר החיסון10. החוקרים מצביעים על האתגרים האפידמיולוגים המתרחשים בעקבות ההתערבות בחייהם של הנגיפים באמצעות חיסונים:

• מגמה של הופעת תסמיני חצבת מוחלשים, או מחלה ללא תסמינים, בקרב מחוסנים
• מגמה של שינוי בתפוצת המחלה: יותר חולים עד גיל 15 חודשים, בני נוער ומבוגרים צעירים
• קושי הולך וגובר באבחנה בין תסמיני מחלת החצבת הנגרמים מנגיפים אחרים לבין תסמיני מחלת החצבת הנגרמים על ידי נגיף ה-"חצבת"
• עליה בהתפרצויות אקראיות של חצבת בקרב מחוסנים

אפקט נוסף שיש לחיסון החצבת אשר תורם לתחלואה בקרב פעוטות עד גיל שנה הוא רמת ההגנה המוחלשת אותה יורשים הפעוטות מאמם, בשל היותה מחוסנת (החיסון מייצר מעט נוגדנים אצל האם בהשוואה לרמת הנוגדנים שמחלה טבעית הייתה מייצרת אצלה)1.

על העובדה שאין ביכולתו של חיסון החצבת למנוע התפרצויות חצבת ניתן ללמוד גם מדיווחים על התפרצויות חצבת באוכלוסיות מחוסנות היטב. דוגמאות:

בשנת 1989 נרשמה התפרצות חצבת בארה"ב. קדמה לתחילת התפרצות זו הוספת מנת חיסון שניה נגד חצבת לתכנית החיסונים שם. ההמלצה להוסיף מנת חיסון שניה באה לאחר האכזבה מתוצאות החיסון: התפרצויות חצבת החל משנת 1985. בין השנים 1985-1988, 42% ממקרי החצבת נרשמו בקרב פעוטות שחוסנו בגיל שנה ו-68% מהילדים בגילאי 5-9 היו מחוסנים כראוי. 95% מסך כל החולים בהתפרצויות אלו היו מחוסנים. אמנם שיעור המחוסנים בקרב החולים היה נמוך יותר משיעור הבלתי מחוסנים, ביחס לשיעורם באוכלוסיה הכללית, אך אנו רואים שהחיסון אינו מגן על כל המחוסנים וכנראה תרם בעצמו להתפרצות זו לאחר הוספת מנת החיסון השניה.

בטורונטו, קנדה, התפרצה מחלת החצבת בבית ספר שבו שיעור המחוסנים היה 94.2%, כאשר 10% קיבלו מנת חיסון שניה לפני ההתפרצות11. התפרצות נוספת אירעה במכללה בארה"ב שנתיים לאחר שהחיסון הפך תנאי לרישום למכללה: 98% היו מחוסנים12. במקרה אחר בארה"ב נרשמה התפרצות ממושכת של חצבת "למרות אמצעי מניעה ובקרה נאותים". ההתפרצות נמשכה לאורך 12 דורות המגפה. 98.7% מהתלמידים היו מחוסנים13. גם בטקסס נרשמה התפרצות בקרב אוכלוסיית בית ספר עם שיעור כיסוי חיסוני של 99%, כאשר החיסון היה תנאי רישום לבית הספר. החוקרים סיכמו: "אנו מסיקים שהתפרצויות חצבת יכולות לקרות בבית ספר למרות שלמעלה מ-99% מהתלמידים קיבלו חיסון ולמעלה מ-95% נמצאו מחוסנים"14.

בין השנים 2009 ועד 2012, נרשמו בסין 700 מקרי חצבת למרות כיסוי חיסוני של כ- 99%. במחקר שהתבצע בקרב ילדים מחוסנים נמצא כי בקרב 93.6% מהם היו רמות נוגדנים הנחשבות כמספקות הגנה מפני חצבת, אך למרות זאת כ-8.6% מהם נדבקו בחצבת ופיתחו מחלה פעילה. מגמת העליה במספרי מקרי החצבת זינקה בשנת 2013 ועמדה על 26,443 מקרים מדווחים של חצבת באוכלוסיה. המלצת החוקרים היתה לשקול הוספת חיסון שלישי כנגד חצבת בנוסף לשתי המנות הניתנות היום15,16 .

על המגבלות של החיסון נגד חצבת, עמד ד"ר גרגורי פולנד, אולי המומחה המוביל והמוערך ביותר בעולם בתחום החיסונים: "בלתי מחוסנים זה מצער, אך הבעיה הבסיסית יותר נובעת מחוסר יעילותו של החיסון בשטח, בהשוואה לציפיות ממנו, עם שיעור כשל גבוה מדי: בין 2% ל-10% לא מפתחים נוגדנים לאחר קבלת שתי המנות המומלצות. בשל השוני הגנטי בין אנשים, החיסון אינו עובד עבור רבים ונכשל לספק להם את ההגנה אותה הם חושבים שרכשו. וכדי להחמיר את המצב, גם כאשר החיסון תופס, ההגנה דועכת במהרה, מה שהופך את יעד הכיסוי החיסוני של 95%, מה שנחשב כסף הגנה על בריאות הציבור, לבלתי מציאותי. לדוגמא, 9% מהילדים המקבלים את שתי מנות החיסון המומלצות, יאבדו את ההגנה לאחר שבע וחצי שנים בלבד. עם הזמן, יותר אנשים מאבדים את ההגנה שלהם. זה מוביל למצב פרדוקסלי שבו חצבת באוכלוסיות מחוסנות בשיעור גבוה מופיעה בעיקר בקרב אלו שחוסנו"17. "הפרדוקס הוא בזה שככל ששיעור המתחסנים  באוכלוסיה נגד חצבת עולה - כך המחלה הופכת יותר למחלה של מחוסנים"31. ד"ר פולנד קורא לפיתוח חיסון חצבת חדש, בטכנולוגיה חדשנית המתאימה את החיסון לכל אדם ואדם.

כאשר קוראים את הניתוח המפוכח של ד"ר פולנד משנת 2014, האופטימיות המופרזת המאפיינת פקידים רבים בנחרצותם שניתן "למגר" את מחלת החצבת - אם רק מספיק אנשים יחוסנו - מקבלת גוון פחות וורוד. אופטימיות אשלייתית זו, מאז ומתמיד, אפיינה את פקידי בריאות הציבור אשר תולים תקוות גדולות מאד בחיסון, על בסיס תיאוריות והשערות שהוא יפעל בדומה לחשיפה טבעית של כלל האוכלוסיה לנגיף. ההערכה הבאה, שניתנה בשנת 1966 על ידי פקידי רשויות הבריאות בארה"ב, מזכירה לנו את מקומנו הצנוע בניסיונותינו לאלף את היצירים הזעירים הללו: "הזמינות של חיסון יעיל נגד חצבת, אשר נבדק באופן נרחב בארבע השנים האחרונות, מספק את הבסיס למיגור החצבת בכל קהילה אשר תעלה את שיעור הכיסוי החיסוני לרמה בת-השגה. שימוש אפקטיבי בחיסון זה במהלך החורף והאביב הקרובים יבטיח את מיגור החצבת מארה"ב בשנת 1967"18.

אם החיסון עצמו גורם להתפרצויות תחלואה; החיסון מחליש את ההגנה הטבעית שלנו, כאוכלוסייה, נגד מחלת החצבת; החיסון מתוכנן להתמודד רק עם זן אחד של הנגיף (זן "A") מתוך כ-23 זנים; התפרצויות נרשמות גם כאשר שיעור הכיסוי החיסוני קרוב ל 100%; וההיסטוריה מראה לנו שהמחלה תמיד היתה אתנו, גם לאורך 50 שנות חיסונים, אזי:

כפי שראינו, שיעור התחלואה בחצבת לפני תחילת השימוש בחיסון היה גבוה יותר, מה גם שעדין זניח, במספרים מוחלטים. כלומר, גם ללא חיסון האוכלוסיה "נגד" חצבת, מחלת החצבת תהיה אתנו. המנהג להאשים אנשים הבוחרים שלא להתחסן נגד חצבת בכל התפרצות חצבת מזכיר פולחן שבטי ואינו קשור כלל לעובדות על האפידמיולוגיה והתפרצויות מחלת החצבת.

מחיר השימוש בחיסון נגד חצבת

עבור מחלה שהסיכוי למות ממנה הוא כל כך אפסי, על מנת שיהיה כדאי לייצר, לרכוש, ולהגיע לכל ילד ולחסן אותו, רמת היעילות והבטיחות שהיינו רוצים לראות בחיסון כנגדה, צריכה להיות גבוהה מאד ומשכנעת.

ראינו שבמערך הסיכונים הכללי, גם ללא חיסונים כלל, מוות ממחלת החצבת משתרך הרחק אחרי סיכונים אחרים שאנו חיים איתם: 0.000279% בלבד. ראינו גם שאין סיכוי שמחלת החצבת תיעלם לה בזכות השימוש בחיסונים. כמו כן, ראינו שלחיסון נגד חצבת תרומה אפשרית להפחתת התחלואה, מה גם שבכל מקרה ממדי התחלואה אינם גבוהים. נותר לברר מהו "המחיר" שאנו משלמים בשל השימוש בחיסון נגד חצבת.
החיסון נגד חצבת מגיע באריזה הכוללת גם חיסון נגד אדמת וחזרת (חיסון ה-MMR), או באריזה מורחבת יותר, הכוללת גם את החיסון נגד אבעבועות רוח (חיסון ה-MMRV).

לאחר 30 שנות שימוש בחיסון ה-MMR, ניתן היה לצפות לערימה של מחקרים המוכיחים את בטיחותו של חיסון זה. באופן מביך, בסקירה מקיפה של מחקרי בטיחות חיסון החצבת-חזרת-אדמת (MMR) אשר פורסמה בשנת 2012 מצאו החוקרים כי "התכנון והדיווח על תוצאות הבטיחות של חיסון ה-MMR במחקרים, הן לפני והן אחרי שיווקם לציבור, בלתי ראויים במידה ניכרת. לא ניתן להפריד את העדויות על תופעות לוואי לאחר קבלת חיסון ה-MMR מתפקידו במניעת מחלות אלה"19.

מנגד, הצטברה ערימת מחקרים ודיווחים רבים על פגיעות מחיסון זה, דוגמאות:

• החיסון גורם, "בצורה משכנעת מבחינת העדויות המדעיות", לדלקת במוח שבה נוכחות נגיפי החצבת הכלולים בחיסון20
• שיעור תופעות הלוואי של חיסון MMR כוללים: חום (5%-15%), פריחה (5%), כאבי פרקים (25% מהנשים המבוגרות)1
• בין תופעות הלוואי הנדירות לחיסון: ירידה בספירת טסיות הדם, דלקת בקרום המוח, חירשות, חזרת1
• בהיותו חיסון המכיל וירוס חי-מוחלש, החיסון המכיל את מרכיב החצבת עלול לגרום למחלה עצמה9
• בעשרים השנים האחרונות דווחו 147 מקרי מוות כתוצאה מחיסון המכיל אנטיגנים נגד חצבת בארה"ב (לכל הפחות, כי דווחו 39 מקרים נוספים עם תאריך בלתי ידוע), ממוצע של לפחות 8 מקרי מוות בשנה; 752 אירועים מסכני חיים; 744 אירועים שהסתיימו בנכות צמיתה; 2,731 אשפוזים; 23,388 פניות לחדר מיון ועוד 51,923 אירועים לא חמורים . נציין כי מדובר במערכת דיווח פתוחה לציבור אשר מספר הדיווחים המגיעים אליה משקף בין 1% ל 10% ממספרם בפועל22
• בעשר השנים האחרונות, זכו 109 נפגעי חיסון החצבת בארה"ב לפיצויים כספיים, עפ"י החלטת שופט בבית המשפט הפדראלי לפיצוי נפגעי חיסונים, חלקם מקרי מוות23
• עלון היצרן של חיסון ה MMR מפרט תופעות לוואי כפי שדווחו לאחר שיווק החיסון: חצבת, חרשות, דלקת ביותרת האשך, דלקת באשכים, דלקת אזניים, חום, סינקופה, כאבי ראש, סחרחורת, כאב גרון, שיעול, נזלת, חוסר שקט, פרכוסים, התקפי התכווצויות, פולינוירוטיס (דלקת בכמה עצבים בו זמנית), שיתוק בעצבי העין, דלקת בכלי הדם, דלקת בלבלב, שלשול, הקאות, בחילות, חזרת, סכרת, דלקת ריאות, תרומבוציטופניה (ירידה בספירת טסיות הדם עד ליצירת קרישי דם), ארגמנת, דלקת במוח, דלקת קרוח המוח א-ספטית, subacute sclerosing panencephalitis (הפרעה מוחית כתוצאה מתגובה חיסונית לנגיף החצבת), תסמונת ג'יאן-ברה, תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, acute disseminated encephalomyelitis (דלקת במוח ובחוט השדרה), אריתמה מולטיפורמה (נגעים בעור), סרפדת, גרד, פיגמנטוזה (דלקת ברשתית העין), עיוורון, דלקת הלחמית, מוות24
• ברחבי העולם מצטברים אלפי סיפורים אישיים על פגיעה מחיסון זה, כדוגמת סיפורה של נעמה.

רשימה זו רחוקה מלשקף את אוסף העדויות והמחקרים אודות תופעות הלוואי החמורות של חיסוני החצבת המתרחשים בכל העולם, כמובן.

איך להפחית את הסיכוי של הילד שלי לחלות בחצבת

כפי שראינו, רוב גדול מאד באוכלוסיה כלל לא יחלה בחצבת עם תסמינים קליניים, גם אם יופסק השימוש בחיסון לאלתר. ומתוך אותם מאות עד אלפים שכן יחלו, מעטים בודדים ימותו מהמחלה או מסיבוכיה, וגם הם, ברובם, יסבלו ממחלות רקע ומערכת חיסונית מדוכאת.

ידוע על גורם אחר משמעותי אשר מפחית הסיכוי למחלה ולסיבוכיה (דלקת ריאות, דלקת אוזניים, תמותה) לחצבת: ויטמין A25,26. זהו הטיפול המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי: ויטמין A במינון גבוה27.

ויטמין A הוכח כמפחית את התמותה מחצבת בשיעור של 50%28.

לסיכום

1. The CDC's Pink Book chapter on Measles
2. Sencer, Dull, Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, Vol. 82, No. 3, March 1967
3. U.S. Statistics, Mortality, Death by Major Causes
4. מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 60 שנות מעקב, 1951-2010, משרד הבריאות
5. CDC, Measles, Complications of Measles
6. Public Health England, Measles notifications and deaths in England and Wales: 1940 to 2013, 10 January, 2014
7. Robert D. Grove, Alice M. Hetzel, Vital Statistics Rates United States 1940-1960, U.S. Department of Health, Education and Welfare, National Center for Health Statistics, Pub. 1677, p. 85
8. Jennifer Rosen, et al, Outbreak of Measles Among Persons With Prior Evidence of Immunity, New York City, 2011, Clin Infect Dis. (2014) doi: 10.1093/cid/ciu105
9. Kaic B. et. al., Spotlight on measles 2010: excretion of vaccine strain measles virus in urine and pharyngeal secretions of a child with vaccine associated febrile rash illness, Croatia, March 2010, Euro Surveill. 2010 Sep 2;15(35). pii: 19652
10. P.A. Rota, et al, Detection of measles virus RNA in urine specimens from vaccine recipients, J Clin Microbiol. 1995 Sep; 33(9): 2485–2488
11. Canadian Medical Association Journal, Vol 155, Issue 10 1407-1413, 1996
12. American Journal of Public Health, 1991 March; 81(3): 360–364
13. American Journal of Epidemiology, Vol. 126, No. 3: 438-449, 1987
14. New England Journal of Medicine, Volume 316:771-774, March 1987
15. Wang Z, Yan R, He H, Li Q, Chen G, Yang S, Chen E, Difficulties in eliminating measles and controlling rubella and mumps: a cross-sectional study of a first measles and rubella vaccination and a second measles, mumps, and rubella vaccination. PLoS One. 2014 Feb 20;9(2):e89361
16. Ma C, Hao L, Zhang Y, Su Q, Rodewald L, An Z, Yu W, Ma J, Wen N, Wang H, Liang X, Wang H, Yang W, Li L, Luo H, Monitoring progress towards the elimination of measles in China: an analysis of measles surveillance data. Bull World Health Organ. 2014 May 1;92(5):340-7
17. Lawrence Solomon: Vaccines can't prevent measles outbreaks, Financial Post, May 1, 2014
18. David J. Sencer, H. Bruce Dull, Alexander D. Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, A Statement by the Public Health Service, Vol. 82, No. 3, March 1967
19. Demicheli V1, Rivetti A, Debalini MG, Di Pietrantonj C., Vaccines for measles, mumps and rubella in children, Cochrane Database Syst Rev. 2012 Feb 15;2:CD004407. doi: 10.1002/14651858.CD004407.pub3.
20. IOM (Institute of Medicine). 2011. Adverse Effects of Vaccines: Evidence and Causality. Washington, DC: The National Academies Press, Table D-1, p. 574
21. VAERS, CDC, vaccines included: MEASLES AND MUMPS VIRUS VACCINE, LIVE (MM), MEASLES AND RUBELLA VACCINE (MER), MEASLES VACCINE (MEA), MEASLES, MUMPS AND RUBELLA VIRUS VACCINE, LIVE (MMR), MEASLES, MUMPS, RUBELLA, AND VARICELLA VACCINE (PROQUAD) (MMRV), vaccination date: 1995-2014
22. JAMA, David Kessler (Former FDA Commissioner), June 2, 1993,vol.269, No.21, p.2785
23. U.S. Court of Federal Claims, search: "measles", dates: 2005-01-01 until 2014-12-31
24. Merck MMR II Package Insert
25. Hussey et al., A Randomized, Controlled Trial of Vitamin A in Children with Severe Measles, N Engl J Med 1990; 323:160-164
26. D'Souza & D'Souza, Vitamin A for treating measles in children, Cochrane Database Syst Rev. 2002;(1):CD001479
27. AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS, Committee on Infectious Diseases, Vitamin A Treatment of Measles, Pediatrics Vol. 91 No. 5 May 1, 1993 pp. 1014 -1015
28. World Health Organization, Measles Fact Sheet

29. CDC, Genetic Analysis of Measles Viruses

30. IMMUNOGENICITY, PROTECTION AGAINST DIFFERENT GENOTYPES, AND ADVERSE EVENTS, J Infect Dis. (2011) 204 (suppl 1): S533-S548. doi: 10.1093/infdis/jir097

31. Gregory A. Poland, MD; Robert M. Jacobson, MD, Failure to Reach the Goal of Measles EliminationApparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons, Arch Intern Med. 1994;154(16):1815-1820

צרפת: חבר הפרלמנט האירופאי, מישל רבסי: יש לגנוז את החיסון נגד וירוס הפפילומה, הגרדסיל.

לדבריו: "יש עם חיסון זה בעיות יעילות וסיכונים לפיהן נערות צעירות לוקות במחלות עם נכויות וניגודי עניינים באישור החיסון לשיווק". ריבסי קורא לגנוז את החיסון עד לקיום מחקרי יעילות ובטיחות אובייקטיבים וראויים.

לתמיכה בקריאתו, מצטט ריבסי את מסקנותיהם של חוקר המוח כריסטופר שאו וד"ר לוצ'יה טומלנובי'ץ. "לדעתי, הגרדסיל עלול להשפיע על מערכת העצבים המרכזית באופן שלילי. אלומיניום, שהינו רעיל למוח ומצוי בחיסון, חוצה את מחסום הדם-מוח", אומר שאו. לדברי שני המומחים, החיסון לא הוכיח את יעילותו במניעת סרטן צוואר הרחם, הוכחה שאולי תתקבל בעוד 20 שנים, או שניווכח שההגנה מהחיסון מוגבלת בזמן.

קריאתו של ריבסי באה על רקע קריאתו של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, להכפיל את שיעור ההתחסנות בחיסון זה בצרפת עד שנת 2021. עד היום חוסנו כ 2 מיליון נערות בשבע השנים מאז אושר החיסון לשיווק.

בצרפת מוגשות בימים אלה כ 25 תביעות לבית המשפט בגין תופעות לוואי מחיסון זה. אוסטריה סירבה לכלול חיסון זה בתכנית החיסונים שלה וביפן גם הפסיקו להמליץ עליו.

מקור: http://www.lyoncapitale.fr/Journal/France-monde/Actualite/Sante/Vaccin-Gardasil-Michele-Rivasi-demande-un-moratoire

מאת רומן ביסנטריאניק וד"ר סוזן האמפריז, המועצה הרפואית הבינלאומית בנושא חיסונים

מקור: http://healthimpactnews.com/2013/an-honest-look-at-the-historical-evidence-that-vaccines-eliminated-diseases

מסוכן להכניס את הציבור אל מאחורי הקלעים. הוא בקלות מתפקח ואז כועס עליך, כי זו הייתה אשליה שאהב.

- וו סומרסט מוהם

ספרי ההיסטוריה הרפואית, כמעט באופן אחיד, מהללים את החיסון. קריאת הספרים הללו , מותירה בקורא רושם, כי במהלך המאה ה-19 ולתוך המאה ה-20 השתוללו מגיפות אלימות, שקטלו אינספור בני אדם וזה, בשל (היעדר) חיסונים. אין זה המקרה כיום. זו בהחלט האמונה שגדלנו עליה ולרוב האנשים שאנחנו מדברים אתם, יש התרשמות דומה. זה בדרך כלל מחלחל בחברה כעובדה קיימת.

לא פשוט להמעיט בתרומתו של החיסון לרווחתנו. מעריכים כי אלמלא חיסוני הילדות נגד דיפתריה, שעלת, חצבת, חזרת, אבעבועות שחורות ואדמת, וכן הגנה הניתנת על ידי חיסונים נגד טטנוס, כולרה, קדחת צהובה, פוליו, שפעת, צהבת B, דלקת ריאות חיידקית וכלבת, שיעורי התמותה בילדים היו ככל הנראה מטפסים לטווח של 20-50% ואכן, במדינות שבהן לא מונהג מתן חיסונים, שיעור התמותה בקרב תינוקות וילדים צעירים, נותר ברמה זו1.

פול אופיט מדבר בספרו האחרון, בחירות קטלניות, כיצד תנועת מתנגדי החיסונים, מאיימת על כולנו וכיצד החיסון לשעלת הפחית את מספר מקרי המוות מהמחלה מ-7,000 ל-30 בלבד.

שעלת, היא זיהום הרסני. לפני שנכנס לראשונה, החיסון לשימוש בארצות הברית בשנות ה-40, כשלוש מאות אלף מקרים של שעלת, גרמו ל-7,000 מקרי מוות מדי שנה, כמעט כולם בילדים צעירים. עכשיו, בעקבות חיסון השעלת, פחות מ-30 ילדים מתים מדי שנה מהמחלה. אבל הזמנים משתנים2.

מידע מסוג זה עשוי להימצא אף בכתבי עת רפואיים. מחקר ארוך על שעלת וחיסון השעלת, פורסם ב-1988 בכתב העת Pediatrics. הפיסקה הראשונה של המאמר מציינת:

בארצות הברית, הצליחו חיסוני השגרה ההמוניים הניתנים לתינוקות ולילדים, למגר את השעלת. בתקופת טרום החיסונים, היו 115,000 עד 270,000 מקרי שעלת ו- 5,000 עד 10,000 מקרי מוות, כתוצאה מהמחלה בכל שנה. במהלך 10 השנים האחרונות, יש 1,200 עד 4,000 מקרים וחמישה עד עשרה מקרי מוות בשנה3.

סעיף זה קבע את הטון לשארית המאמר בציינו שאלפי בני אדם מתו בכל שנה משעלת, אך לאחר הצגת חיסון ה-DPT, מעטים בלבד מתו. כל מי שהאמין להצהרה זו, כמובן, האמין בתועלתו של החיסון.

הבעיה באמירות האלה, היא שהן אינן נתמכות בראיות. כאשר אנו מסתכלים על הנתונים בפועל, אנו רואים כי למרות שאנשים רבים אכן מתו משעלת בתחילת המאה ה-20, עוד לפני שנכנס החיסון לשימוש, צנח שיעור התמותה בארצות הברית, ביותר מ- 90%. אם משתמשים במקור אליו הפנה המאמר, רואים כי הירידה במקרי המוות, מהשיא, הייתה של כ-92% והתרחשה לפני הצגת חיסון ה- DPT4.

המאמר בכתב העת Pediatrics גורם נזק, כיוון שהוא נקרא בעיקר על ידי רופאים והותיר ברבים מהם את הרושם, שהחיסונים היו, לחלוטין, אחראים לירידה במספר מקרי המוות. המספר האמיתי של מקרי מוות בזמן שקדם להכנסת חיסון ה-DPT, היה כ 1,200 ולא 5,000 עד 10,000 כפי שמצוטט לעתים קרובות. שוב, זו מחשבה מוטעית, שנפוצה לכל עבר, שחיסונים היו אחראים לחלק הארי בירידה בתמותה.

נקודה חשובה נוספת שיש לשים לב אליה, היא שכאשר מביטים בגרף, ניתן לראות בבירור, כי בכל שנה המגמה הייתה של ירידה במספר מקרי המוות משעלת. בנקודת כניסת החיסון לא הייתה השפעה ניכרת במגמת הירידה .

ערכת נתונים נוספת מאנגליה, מתחילת המאה ה 20, מראה את חוסר ההשפעה של החיסונים, באופן יותר דרמטי. כאן ניתן לראות, כי שיעור התמותה ירד ביותר מ- 98% לפני שהחל השימוש הלאומי בחיסון ה-DPT, בשנות החמישים. 

אנגליה החלה לנהל סטטיסטיקה ב-1838, שזה 62 שנים לפני שהנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של ארה"ב נאספו. כאשר מסתכלים על נתונים אלה, ניתן לראות כי שיעור התמותה ממחלות זיהומיות היה גבוה במהלך המאה ה-19 וירד מאמצע המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20 לכמעט אפס. כאשר מסתכלים על מקרי המוות משעלת באנגליה, שיעור מקרי המוות ירד ביותר מ-99% לפני שהחלו לחסן.

במקרה של חצבת, שיעור מקרי המוות צנח בכמעט 100%.

ניתוח הנתונים מראה שמנטרה זו שלעתים קרובות חוזרים עליה, שחיסונים היו המפתח לירידה במקרי מוות ממחלות זיהומיות, הינה מופרכת מעיקרה. מקרי המוות ירדו בכמויות אדירות לפני החיסונים. במקרה של מחלת השנית ומחלות זיהומיות אחרות, מקרי המוות ירדו כמעט לאפס ללא כל חיסון נרחב.

למרבה הצער, אמונה מוטעית זו, גורמת לאנשים לבטוח בחיסון, כדרך היחידה להתמודד עם מחלות זיהומיות, כאשר היה ברור שגורמים אחרים הביאו להפחתת התמותה. גורמים אלה היו שיפור ההיגיינה, התברואה, התזונה, חוקי העבודה, החשמל, ההכלרה, הקירור, הפיסטור, והיבטים רבים אחרים, שהיום אנו לוקחים כמובנים מאליהם, כחלק מהחיים המודרניים. מעט מאוד מהשיפור בשיעור התמותה, היה קשור ברפואה. דו"ח מ-1977 העריך כי במקרה הטוב, כ-3% מהירידה בתמותה ממחלות זיהומיות, ניתן לייחס לטיפול רפואי מודרני.

באופן כללי, נראה כי אמצעים רפואיים (גם כימותרפויתים וגם מניעתיים), תרמו מעט מאוד לירידה הכללית בתמותה בארה"ב מתחילת המאה ה-20 - כשבמקרים רבים הוצגו, מספר עשורים לאחר שנקבעה כבר ירידה ניכרת ולא הייתה להם השפעה נראית לעין, במרבית המקרים. באופן ספציפי יותר, תוך התייחסות לחמשת המצבים הללו (שפעת, דלקת ריאות, דיפתריה, שעלת ושיתוק ילדים), אשר בעטיים, הירידה בתמותה, מופיעה משמעותית, לאחר נקודת ההתערבות - ובהנחה הבלתי סבירה, שכל הירידה הזו נובעת מן ההתערבות. . . ההערכה היא, כי 3.5% לכל היותר מכלל הירידה בתמותה מאז 1900, ניתן לייחס לאמצעים רפואיים שהוצגו למחלות המוזכרות לעיל5.

הדגש היום, על יותר ויותר חיסונים, בחלקו, בנוי על חשיבה מושרשת זו. קיימת התעלמות מן העובדה שמספר מקרי מוות ממחלות זיהומיות ירד באופן משמעותי מאוד לפני כניסת החיסונים והאנטיביוטיקה. משגה זה במחקר, יצר מצב שבו יכולנו ללמוד על דרך טובה יותר לשלוט בכל הזיהומים בצורה מקיפה יותר. עם זאת, עד עצם היום הזה, למרות שינוי כל כך פנומנלי, נכשלנו בלמידת השיעור בהיסטוריה הזאת. הפתרונות שהובילו לירידה של 99% בתמותה, זכו להתעלמות, כשכל הדגש ניתן לאחוז הבודד האחרון, שהיה עלול להתרחש בכל מקרה, גם ללא חיסון.

עם זאת, בכמה מקומות, יש הכרה בכך שהחיסונים לא היו הגורם המשמעותי לירידה בתמותה ממחלות זיהומיות. לעתים קרובות מצביעים בטעות, על האנטיביוטיקה והטיפול רפואי המשופר ובאי רצון, נותנים מעט קרדיט גם לתברואה וגורמים אחרים. יש מעט סקרנות , בנוגע לשאלה, כיצד כל הגורמים הללו עבדו וכיצד הם עדיין מתקיימים היום. הדגש היום, מושם על שכיחות המחלה לאחר חיסון, עם דגש על ירידה בתמותה. החשיבה היא שמיגור המחלה בעזרת חיסונים, מונע סכנת מוות. זו נראית גישה סבירה. כמה טוב זה עבד?
בואו ניקח שעלת לדוגמא. ב -1979 שוודיה הפסיקה את השימוש בחיסון DTP בטענה שהוא לא היה יעיל ואף יתכן כי אינו בטוח לשימוש. החשש, כמובן, היה שעם שיעורי חיסון נמוכים יותר, שיעור התמותה יגדל. אז מה קרה במקרה הזה?

מכתב משנת 1995מויקטוריה רומנוס, מהמכון השוודי לבקרת מחלות זיהומיות, העלה כי מספר מקרי המוות משעלת, נותר קרוב לאפס. ב-1979 אוכלוסייתה של שוודיה מנתה 8,294,000 ועד 1995 8,831,000. משנת 1981-1993, שמונה ילדים נרשמו כגוססים, כשסיבת המוות רשומה כשעלת. בממוצע, מדובר בכ- 0.6 ילדים בשנה שיתכן ומתו משעלת. מספרים אלו מראים, כי הסיכויים למוות משעלת בשוודיה, עמדו על כ-1 ל- 13,000,000, גם כאשר לא הייתה שום תכנית חיסונים לאומית6.

במקרה אחר, כיסוי חיסון ה- DPT באנגליה ירד מכ- 78% ל 30-40% בשל חששות בטיחות. ההנחה הייתה שתהיה עלייה במספר מקרי המוות כתוצאה מהכיסוי הירוד. בין השנים 1976-1980 היו שיעורי החיסון הנמוכים ביותר. שימוש בנתוני סטטיסטיקה רשמיים, מראה כי מספר מקרי המוות בשנים אלו הסתכם ב- 35. מקרי המוות מחמש השנים הקודמות ( 1971-1975), כאשר שיעורי ההתחסנות היו גבוהים יותר, הסתכמו ב-55 , או פעם וחצי יותר, מאשר כאשר שיעורי ההתחסנות היו נמוכים יותר7.

זה היה בדיוק הפוך ממה שמקובל לחשוב, שהיה צריך לקרות.

והאם שיעור מקרי השעלת באמת היה בשליטה? האמת העצובה היא, שמחלת השעלת אף פעם לא באמת נעלמה והיא אנדמית. מספר רב מאוד של אנשים עדיין משתעלים משעלת המכלאות, החיידק שמעורב בשעלת. בשל התפוגגות החסינות שמקנה החיסון, עד שליש ממקרי שיעול מתמשך, הם שעלת.

למרות ששעלת נחשבת באופן מסורתי למחלת ילדות, היא תועדה במבוגרים לפני קרוב למאה שנה, וכיום מוכרת כגורם חשוב לתחלואה בדרכי הנשימה במתבגרים ומבוגרים, כולל קשישים. בגלל דעיכת החסינות, שעלת מבוגרים ומתבגרים, עשויה להתרחש גם כאשר יש היסטוריה של התחסנות מלאה או מחלה טבעית. . . מחקרים מקנדה, דנמרק, גרמניה, צרפת וארה"ב, מצביעים על כך ש 12-32% מהמבוגרים והמתבגרים עם מחלת שיעול, האורכת לפחות שבוע, נגועים בשעלת המכלאות8.

בואו נתמקד במחלה מדבקת אחרת - חצבת. יש לזכור כי עד 1963, כמעט אף אחד לא מת ממחלת החצבת. במהלך שנה זו, בכל ניו אינגלנד היו רק חמישה מקרי מוות (מיין: 1, ניו המפשייר: 0, ורמונט: 3, מסצ'וסטס: 0, רוד איילנד: 1, קונטיקט: 0) שיוחסו לחצבת9. למעשה, שכיחות מקרי מוות מאסתמה באותה שנה, הייתה גדולה פי 56 מאשר מחצבת.

אבל האם מקרי המחלה ירדו כפי שמדגישים חסידי החיסונים? יש כמה תרשימים שניתן למצוא באינטרנט, הטוענים כי חלה ירידה קטנה בשכיחות. התרשים שראיתי, מראה רק מספר נתונים וקו בין שתי נקודות רחוקות בזמן. תרשים זה הוא באיכות ירודה ומסיק מסקנה שגויה. כאשר מסתכלים על נתוני שכיחות מקיפים יותר, אנו יכולים לראות ירידה בשכיחות ב-1963 בהצגת החיסון נגד החצבת.

שכיחות החצבת ככל הנראה ירדה באופן דרמתי לאחר 1963. אבל האם ניתן לייחס לחלוטין, ירידה זו , להצלחת החיסון נגד חצבת? חיסון החצבת המוקדם שהכיל וירוס " מומת " היה חיסון המכיל אלומיניום אשר פותח על תאי כליות קוף ונוטרל בעזרת פורמלדהיד . מחקר מ -1967 גילה כי החיסון יכול לגרום לדלקת ריאות, כמו גם לאנצפלופתיה (דלקת של המוח) .

דלקת ריאות היא ממצא עקבי ובולט. החום הוא חמור ומתמשך ומידת כאב הראש, כאשר קיים, מצביעה על מעורבות מערכת העצבים המרכזית. ואכן במטופל אחד בסדרה שלנו, שעבר בדיקת א.א.ג., נמצאה עדות להפרעה בפעילות החשמלית של המוח, רמז לאנצפלופתיה . . . תוצאות מטרידות אלה של חיסון החצבת המומת, היו בלתי צפויות. העובדה שהן התרחשו, צריכה להטיל הגבלה על השימוש בחיסון המומת נגד חצבת. כעת אנו ממליצים כי החיסון המומת נגד חצבת לא יינתן עוד10.

החיסונים המומתים ננטשו במהירות11. אבל היו גם בעיות משמעותיות עם החיסונים החיים, שלא נחלשו מאוד והפיקו פריחה "שונה" של חצבת בכמחצית מן המוזרקים - בעצם מספר שווה ערך למקרי חצבת. 48% מהאנשים פיתחו פריחה ו 83% פיתחו חום עד 41 מעלות לאחר ההזרקה.

אז כיצד שכיחות החצבת ירדה באופן כה דרמתי, לאחר החיסון ב- 1963? בחלקו, זה קשור להגדרה. אם היה לך חום גבוה והיה לך חיסון, כמובן שלא חלית בחצבת, גם אם היית חולה יותר מאשר לו נדבקת בחצבת, באופן טבעי.

בשנות ה-60 היה נהוג לחשוב שזריקה אחת תגן עליך לכל חיים ללא תופעות לוואי חמורות, מה שמאוחר יותר התברר כלא נכון.

שירות הבריאות הציבורי של ארה"ב, אישר חיסון חי חדש, מעודן, לחצבת. למרות שמספר חיסונים חיים אושרו מאז 1963- כולם ניתנו בזריקה אחת אשר העניקה חסינות לכל החיים, ללא תופעות לוואי רציניות - החדש מבניהם, נחשב על ידי אפידמיולוגים ל 'הטוב ביותר עד כה במזעור תופעות הלוואי.'12.

טענות, אף הועלו בשנות ה-60, כי רק מספר מסוים של ילדים צריך להתחסן, על מנת לחסל את החצבת.

חצבת, מחלת הילדות ה"בלתי מזיקה" שיכולה להרוג, כמעט תימחק מרוב אזורי המדינה שנה מהיום, כך חוזים פקידים בשירות לבריאות הציבור בארה"ב. . . למרות שיש עדיין יותר מ-12,000,000 ילדים רגישים, חיסון של 2,000,000-4,000,000 הילדים ה"נכונים", עשוי לחסל את המחלה, על פי ד"ר רוברט וורן מן המרכז למחלות מדבקות באטלנטה13.

יותר מעשור אחר כך, עדיין לא הושגה המטרה של חיסול החצבת. מגיפות חוזרות התפשטו בכל רחבי ארה"ב.

עד 1989 התאוריה החדשה על כישלון במיגור החצבת, הייתה שהחיסונים הקודמים לא היו יעילים כמו שהאמינו בתחילה. חלק מהחיסונים הראשונים, שיוצרו בייצור המוני בשנת 1963, הכילו וירוס מומת. בשנת 1989 ד"ר פייגין מבית החולים לילדים בטקסס, ציין כי הוא מאמין שהחיסון של 1963 היה "לא יעיל באופן נרחב " וכי החיסון של 1967 היה בלתי יציב ואיבד את "יעילותו" אם לא נשמר בקירור כמו שצריך. חיסון חי נגד חצבת, הפך זמין לא לפני 1980. 14

באותה שנה, לאחר ששלושה סוגים של חיסונים נגד חצבת לא הצליחו לייצר מיגור או אפילו חסינות עדר צפויה, מדעני החיסון שינו דעתם בנוגע למתן זריקה אחת וקבעו כי עבור החיסון החי החדש, יש צורך בשתי מנות, על מנת לתת הגנה אמינה. הם גם המליצו לכל מי שמתחת לגיל 32 להתחסן שנית, כי החיסונים הישנים היו לקויים. הזריקה הבודדה שפעם הבטיחה לספק חסינות לכל החיים נגד חצבת בשנות ה-60, מעולם לא יוצרה.
והאם בכל זאת ירדה שכיחות החצבת לפני 1963? כאשר מביטים בנתוני שכיחות החצבת, קו המגמה מראה, כי השכיחות הייתה בירידה .

למעשה, אם קו המגמה הזה היה מחזיק , שכיחות חצבת הייתה מתקרבת לאפס, בסביבות שנת 2000. זוהי למעשה, השנה שבה הכריז ה CDC כי מחלת החצבת מוגרה בארה"ב.

אז האם היו כל החיסונים האלה שווים את העלות, המאמץ ותופעות הלוואי, על מנת להתמודד עם מה שנחשב ב-1963 למחלת ילדות קלה ?

כאשר אנו שומעים על חיסונים, לעתים קרובות מספרים לנו איך הם מעוררים נוגדנים. התאוריה היא שגירוי הנוגדנים יוצר זיכרון של המחלה ולכן בפעם הבאה שאתם נתקלים בה, גופכם יביס את האויב במהירות. זה סיפור נחמד ופשוט, שקל לזכור.

להאמין שאתם מבינים את המערכת החיסונית, רק משום שאתם שומעים את המילים "נוגדנים" ו"הגנה" מוזכרות יחד, זה כמו לחשוב שאתם יודעים איך מכונית עובדת, רק משום שאתם רואים שיש לה גלגלים. המערכת החיסונית היא ישות מורכבת ביותר, המורכבת מסוגים רבים של תאים שונים, שכל אחד מהם מפיק כימיקלים שונים, המשתחררים לדם. הגוף משתמש בכימיקלים אלה והם מושפעים מגיל, מתח, מצב תזונתי , איכות סביבה וכן שורה שלמה של גורמים שעדיין אינם מובנים לגמרי.

.' המערכת החיסונית נשארת קופסא שחורה ', אומר גארי פת'מן, פרופסור לאימונולוגיה וראומטולוגיה ומנהל שותף במכון לאימונולוגיה, השתלות וזיהום...' היא מורכבת להדהים, כוללת לפחות 15 סוגי תאים אינטראקטיביים שונים, הפולטים עשרות מולקולות שונות אל תוך הדם, כדי שיוכלו לתקשר זה עם זה ולהילחם. בתוך כל אחד מהתאים האלה יושבים עשרות אלפי גנים שפעילותם ניתנת לשינוי על ידי גיל, פעילות גופנית, זיהום, מצב חיסון, תזונה, מתח, מה שתגידו... אלו המון חלקים נעים ואנחנו לא באמת יודעים מה רובם המכריע עושה או אמור לעשות..' 15

מערכת החיסון מחולקת באופן מסורתי, למערכת החיסונית ההומונלית, אשר כרוכה בנוגדנים ולמערכת החיסונית התאית, שאינה כרוכה בנוגדנים, אך כרוכה בהפעלה של תאים שונים, כגון לימפוציטים. מה שאנחנו כן יודעים הוא, כי בניגוד לאמונה הרווחת, נוגדנים אינם הכרחיים כאשר מדובר בהחלמה מלאה ממחלת החצבת.

... ילדים עם חסר בנוגדנים חווים התקפות חצבת די חסרות ייחוד, עם הפריחה האופיינית והתאוששות נורמלית. יתר על כן, הם לא נוטים יתר על המידה, להדבקה חוזרת. נראה אפוא, כי נוגדנים בסרום, בכל אופן, בכל כמות, לא נדרשים לייצור של פריחת החצבת, לא להחלמה הרגילה מהמחלה, וגם לא כדי למנוע הדבקה חוזרת.16

ילדים עם חסר חיסוני, הנקרא א-גאמא-גלובולינמיה, מתאוששים מחצבת בדיוק כמו ילדים שמפיקים נוגדנים באופן נורמלי וזה כבר ידוע מאז שנות ה-60 המאוחרות, כאשר פותחו וקודמו החיסונים. אבל תגובת הנוגדנים היא באמת הדבר היחיד שמדברים עליו ומקדמים אותו, כאשר מדובר בחיסונים. מכיוון שהמידע הזה פגם בפרדיגמת הגנת הנוגדנים הפשטנית, הוא נחשב ל"גילוי מביך" במאמר רפואי זה מ-1968.

אחת התגליות המביכות ביותר ברפואה הקלינית הייתה למצוא כי ילדים עם א-גאמא-גלובולינמיה מולדת, שלא יכלו לייצר כל נוגדן והיו אצלם עקבות חסרות משמעות בלבד, של אימונוגלובולינים במחזור הדם, נדבקו בחצבת בצורה נורמלית, הראו את הרצף הרגיל של סימפטומים וסימנים ולאחר מכן נותרו מחוסנים17.

כיצד תזונה משחקת תפקיד במחלה? בשנות ה-20 התגלה ויטמין A שכונה הוויטמין ה" אנטי זיהומי". לו בעצמו, יש השפעה עצומה על מקרי מוות מחצבת. במהלך שנות ה-90, פחתה התמותה במדינות עניות ב- 60-90%, באמצעות ויטמין A, במקרי חצבת שהגיעו לאשפוז.

אנליזות משולבות הראו, כי מינונים מסיביים של ויטמין A, הניתנים למאושפזים חולי חצבת, היו קשורים בירידה של כ-60% בסיכון למוות בכלל ובירידה של כ-90% בקרב תינוקות... מתן ויטמין A לילדים שפיתחו דלקת ריאות לפני או במהלך השהות בבית החולים הפחית את התמותה בכ-70% בהשוואה לילדים בקבוצת ביקורת18.

היו מגמות שיפור בתזונה הכוללת , כפי שניתן לראות, במקביל לירידה במספר מקרי מוות מחצבת וממחלת הצפדינה, שהיא תוצאה של חסר בוויטמין C. ניסויים שנעשו בשנות ה-40, הראו כי ויטמין C היה יעיל נגד חצבת, במיוחד כאשר נעשה בו שימוש במינונים גבוהים יותר.

במהלך מגיפת החצבת, ויטמין C שימש למניעה וכל מי שקיבלו, לא פחות מ- 1,000 מ"ג כל שש שעות, לווריד או לשריר, היו מוגנים מפני הנגיף. כשניתן דרך הפה, 1,000 מ"ג במיץ פירות, כל שעתיים, לא נתן הגנה, אלא אם כן, ניתן מסביב לשעון. עוד נמצא, כי מתן 1,000 מ"ג דרך הפה, 4-6 פעמים ביום, שינה את ההתקפה. כשמתן הוויטמין תוגבר ל-12 מנות בכל 24 שעות, עם הופעת נקודות קופליק וחום, כל הסימנים והתסמינים נעלמו בתוך 48 שעות19.

בתחילת המאה ה-20, טיפולים אחרים בחצבת זכו להצלחה. ב-1919 ד"ר דראמונד ציין, כי שמן קינמון היווה מניעה יעילה כנגד חצבת או שגרם להתפרצות מתונה יותר של חצבת.

זה היה הניסיון שלי, כאשר פגשתי מקרה של חצבת במשפחה, כדי לקבוע מנת קינמון לכל בני המשפחה הלא מוגנים. ברוב המכריע של המקרים, האדם שטופל כך [עם קינמון] הצליח להינצל מהמחלה [חצבת] לגמרי, או שלקה בה בצורה קלה מאוד20.

לתזונה וגורמים אחרים, יש השפעה גדולה על החצבת , אז למה אנחנו לא מדברים עליהם בכלל? כיוון שהדגש הוא תמיד על הליך רפואי אחד, מאוד ריווחי - חיסון. הפרדיגמה היחידה הזאת סחפה כמעט את כל האסטרטגיות האחרות לשולי הדרך.

גורם מרכזי נוסף שיש לשקול הוא, שחיסון נגד חצבת אינו מייצר חסינות לכל החיים, בעוד שזיהום טבעי של חצבת, כן. הדרך היחידה להישאר מחוסנים בעזרת חסינות מלאכותית, באמצעות חיסונים, היא להתחסן מספר פעמים במהלך החיים. עדיין לא ראינו כיצד החיסון ישפיע לאחר כמה דורות של אנשים, שחוסנו אך ורק באופן מלאכותי. נראה כי מגיפות יהפכו נפוצות יותר, בעתיד.

מחקר מ-2009 שפורסם ב Proceedings of the Royal Society חקר מה יכול לקרות במקרה של חסינות דועכת, שמקורה בחיסון נגד חצבת, אפילו כשיש כיסוי חיסוני גבוה בקרב ילדים. המחקר צפה, כי לאחר תקופה ארוכה ללא מחלה באוכלוסייה, מפגש עם זיהום, יוביל למגיפות גדולות בהרבה מהצפוי על ידי מודלים סטנדרטיים.

אנחנו יכולים לחזות שלחיסון יהיו שתי השפעות סותרות.. הוא יקטין את מספר היילודים הרגישים ולכן אמורים להיות לו כמה מן היתרונות הרגילים, הקשורים לבריאות הציבור, בהפחיתו את מספר מקרי התחלואה בילדים צעירים. עם זאת, ירידה זו במקרים, תוביל להפחתה בחוזק ולכן לרגישות גבוהה יותר לזיהומים בקבוצות של מבוגרים יותר... כאשר החסינות דועכת, יש לחיסון השפעה מוגבלת הרבה יותר, על המספר הממוצע של מקרים. בשעה שלאבחנה זו יש השלכות ברורות על בריאות הציבור, ההשלכות הדינמיות של האינטראקציה בין החיסון, דעיכת החסינות והחיזוק, הן הרבה יותר מרשימות. רמות גבוהות של חיסון (יותר מ-80%) ורמות מתונות של חסינות דועכת (יותר מ-30 שנים), עשויות לגרום למגפות חוזרות בקנה מידה גדול21.

מחקר מ-1984 22 דיווח כי עד 2050, חלקן של רגישויות לחצבת, עשוי להיות גדול יותר מאשר בתקופה שלפני המצאת החיסון. אז האם יצרנו פצצת זמן מתקתקת עם חסינות דועכת? האם יהיו למעשה מגיפות חצבת גדולות יותר בעתיד? אם אכן יהיו, התגובה תהיה, ככל הנראה, להאשים את הבלתי מחוסנים, כפי שלמעשה, נעשה כבר במשך 100 שנים, ולאחר מכן לאכוף יותר חיסונים על קבוצות גיל שונות.

בגלל הדעה הקדומה הקנאית בעד חיסונים, שהשתלטה על חברה, הכוחות האמתיים שהניעו את הירידה הגדולה במספר מקרי מוות ממחלות זיהומיות, אינם מוכרים. לכל היותר, יש הודאה קלה כי ל"תברואה" יש השפעה מסוימת, אך עדיין, הקרדיט ניתן לטיפול רפואי משופר ולאנטיביוטיקה.

קבוצות של יחידים שהמליכו את עצמם כ"ספקנים", מבקשות לקעקע כל מה שמטיל ספק בחיסונים. הגדרת המילה "ספקן" אמורה להיות "מי שבאופן אינסטינקטיבי או מתוך נוהג, מעלה שאלות, חוקר, או לא מסכים עם טענות או מסקנות מקובלות", אך הגדרה זו בשימוש המודרני שלה, נחטפה והפכה לתיאור של מי, שבעצם באופן עיוור, מתייחס לכל עמדה שמרנית כאל בשורה דתית . אנשים אלו ימשיכו במסע הצלב שלהם לתמיכה בחיסונים בכל מחיר ויתקפו כל דבר שעלול לערער את קוצר הראייה שלהם. לו היה לאנשים הללו רצון ללמוד את האמת, אולי הם היו מציצים מתחת לכיסוי של המחלות המדבקות והחיסונים, ולומדים קצת יותר. תארו לעצמכם מה יכול להיות בתא המטען!

1. Irwin W. Sherman, Twelve Diseases That Changed Our World, 2007, p. 66.
2. Paul A. Offit, MD, Deadly Choices—How the Anti-Vaccine Movement Threatens Us All, 2011, p. xii.
3. James D. Cherry, MD MSc; Philip A. Brunell, MD; Gerald S. Golden, MD; and David T. Karzon, MD, "Report on the Task Force on Pertussis and Pertussis Immunization—1988," Pediatrics, June 1988, vol. 81, no. 6, Part 2, p. 939.
4. Historical Statistics of the United States Colonial Times to 1970 Part 1, Bureau of the Census, 1975, pp. 77.
5. John B. McKinlay and Sonja M. McKinlay, "The Questionable Contribution of Medical Measures to the Decline of Mortality in the United States in the Twentieth Century," The Milbank Memorial Fund Quarterly, Health and Society, vol. 55, no. 3, summer 1977, p. 425.
6. Letter from Victoria Romanus, MD, PhD, Department of Epidemiology Swedish Institute of Infectious Disease Control, Stockholm Sweden, August 25, 1995.
7. Record of Mortality in England and Wales for 95 Years as Provided by the Office of National Statistics, 1997; Health Protection Agency Table: Notification of Deaths, England and Wales, 1970–2008.
8. Edward Rothstein, MD, and Kathryn Edwards, MD, "Health Burden of Pertussis in Adolescents and Adults," Pediatric Infectious Disease Journal, vol. 24, no. 5, May 2005, p. S44.
9. Vital Statistics of the United States 1963, Vol. II—Mortality, Part A, pp. 1–18, 1–19, 1–21.
10. Vincent A. Fulginiti, MD; Jerry J. Eller, MD; Allan W. Downie, MD; and C. Henry Kempe, MD, "Altered Reactivity to Measles Virus: Atypical Measles in Children Previously Immunized with Inactivated Measles Virus Vaccines," Journal of the American Medical Association, vol. 202, no. 12, December 18, 1967, p. 1080.
11. "Measles Vaccine Effective in Test—Injections with Live Virus Protect 100 Per Cent of Children in Epidemics," New York Times, September 14, 1961.
12. "Thaler to Hold State Senate Hearing to Find Fastest Way to Expedite Plan," New York Times, February 24, 1965.
13. Jane E. Brody, "Measles Will Be Nearly Ended by '67, U.S. Health Aides Say," New York Times, May 24, 1966.
14. Lisa Belkin, "Measles, Not Yet a Thing of the Past, Reveals the Limits of an Old Vaccine," New York Times, February 25, 1989.
15. B. Goldman, "The Bodyguard: Tapping the Immune System's Secrets," Stanford Medicine, summer 2011.
16. P. J. Lachmann, "Immunopathology of Measles," Proceedings Royal Society of Medicine, vol. 67, November 1974, p. 1120.
17. "Measles as an Index of Immunological Function," The Lancet, September 14, 1968, p. 611.
18. Wafaie W. Fawzi, MD; Thomas C. Chalmers, MD; M. Guillermo Herrera, MD; and Frederick Mosteller, PhD, "Vitamin A Supplementation and Child Mortality: A Meta-Analysis," Journal of the American Medical Association, February 17, 1993, p. 901.
19. Fred R. Klenner, MD, "The Treatment of Poliomyelitis and Other Virus Diseases with Vitamin C," Southern Medicine & Surgery, July 1949.
20. "Cinnamon as a Preventive of Measles," American Druggist Pharmaceutical Record, New York, November 1919, p. 47.
21.J. M. Heffernan and M. J. Keeling, "Implications of Vaccination and Waning Immunity," Proceedings of the Royal Society B, vol. 276, 2009.
22. D. L. Levy, "The Future of Measles in Highly Immunized Populations: A Modeling Approach," American Journal of Epidemiology, vol. 120, no. 1, July 1984, pp. 39–48. 

במדינה, אחת המטרות של קרן ביל ומלינדה גייטס לחיסוני פוליו נרחבים בניסיון למגר את הפוליו, נחקק חוק המחייב קבלת חיסון פוליו, לאחר התנגדות ממושכת של הציבור.

חוק נוסף בהליכים מבקש לאסור "הטפה" נגד קבלת החיסון. מבצעי החיסונים ההמוניים מטעם קרן ביל ומלינדה גייטס עושים שימוש בחיסון הפוליו החי-מוחלש.

מקור: http://www.punchng.com/news/120-arrested-for-refusing-polio-vaccine-in-niger

הספר "האמת על החיסונים", מאת ד"ר ריצ'רד הלבורסן (MD), הוצאת "פוקוס", 2010, סוקר את החיסונים השונים ומציע המלצות להורים. למהדורה העיברית נוסף נספח מיוחד על החיסונים בישראל על ידי העמותה למתן מידע על חיסונים. לעיונכם מובאים כאן הפרקים העוסקים בשיתוק ילדים (פוליו).

מראי המקום מפורטים בספר

פרק 7: מחלת המעמד הבינוני - פוליו

מחלת הפוליו שונה מרוב המחלות המידבקות של המאה ה-20, משום שבתחילת המאה, לפחות באנגליה, היא לא נחשבה למחלה רצינית. היא תוארה לראשונה בשנת 1789, אולם זכתה לתשומת לב מעטה עד לשנות ה-40 של המאה ה-20, תקופה שבה חלה עלייה חדה בשיעורי המחלה שלוותה בפרסום עצום ויצרה התפרצויות פאניקה שהתחרו בעוצמתן במגפות הפוליו. כמו כן, מעניין לציין שבאותה תקופה חל שינוי בהרגלים שלנו – שכּלל הגברת החיסון ההמוני – מה שגרם למחלה להיות קשה יותר מכפי שהייתה בעבר.
בעבר נהגו לקרוא למחלה בשם "שיתוק ילדים", מה שרימז על כך שהמחלה תוקפת תינוקות מתחת לגיל שנה. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מתו מדי שנה בין 200-100 בני אדם (בעיקר ילדים) ממחלת הפוליו באנגליה. בנוסף, כמות החולים שנותרו משותקים לצמיתות מהמחלה עמד על פי ארבעה ממספרים אלה. אולם אם לוקחים בחשבון שבאותה תקופה הרגו החצבת והשעלת אלפי ילדים מדי שנה, לא קשה להבין מדוע ההתייחסות למחלת הפוליו הייתה כה מעטה.
כל זה השתנה בקיץ החם של 1947, כשמגפת הפוליו הגדולה הראשונה פרצה באנגליה, גבתה את חייהם של קרוב ל-700 בני אדם והותירה מעל ל-7,000 בני אדם משותקים. בעשור שלאחר מכן גרמה מחלת הפוליו למוות ולנכות בקרב אלפים רבים. האוכלוסייה חיה בפחד מפני מחלה שלא הייתה אמנם חדשה, אבל התנהלותה הייתה שונה מאוד ותוצאותיה היו מפחידות בהרבה מאלה של המחלה שאליה הורגלו. שיתוק כתוצאה מפוליו היה נדיר יחסית, אולם מבין אלו שלקו בשיתוק כלשהו, 5% נפטרו, רבע נותרו משותקים באורח קל או חמור ושני שלישים החלימו באופן מלא. אחת מהתוצאות הקשות יותר הייתה שיתוק של שרירי מערכת הנשימה. מכשירי הנשמה שונים (כמו "ריאת הברזל", שהציתה את הדמיון) שימשו כדי להחזיק את האנשים בחיים בתקווה שהשרירים שלהם ישובו לפעול.
ישנה סיבה מיוחדת לכך שפוליו משך פרסום כה רב. המחלה תקפה את האנשים העשירים ובעלי האמצעים יותר מאשר את העניים ברחבי המדינה. דבר זה עמד בניגוד מוחלט לשאר המחלות המידבקות הידועות. פרנקלין רוזוולט, נשיא ארצות הברית בשנים 1945-1933, תרם גם הוא להגברת המודעות למחלה. עשר שנים לפני שנבחר לנשיאות, כשהיה בן 39, הוא לקה בשיתוק בשל פוליו שבעקבותיו לא יכול היה עוד ללכת.
שני גורמים סייעו להפוך את הפוליו ממחלה שחשיבותה נמוכה יחסית למחלה שהשלכותיה חמורות ביותר. הראשון שבהם, באופן פרדוקסאלי, היה היגיינה מוגברת. פעם כולם היו חשופים לפוליו שהוא נגיף המתפשט מאדם לאדם על ידי מגע עם צואה נגועה. הרבה יותר קל לנגיף לעבור את המסע הזה בתנאי תברואה ירודים וביוב זורם. לכן עד לתחילת המאה ה-20 רוב האנשים נדבקו בפוליו בחודשים הראשונים לחייהם, כשעדיין נהנו מההגנה החיסונית של אמם, או כילדים קטנים מאוד. מעל ל-99% מהאנשים בקושי חשו במחלה ויש להניח שחום גופם עלה אך מעט. לאחר מכן הם פיתחו חסינות תמידית ולא יכלו להידבק שוב במחלה. אולם ככל שתנאי ההיגיינה השתפרו, ילדים לא באו במגע עם המחלה עד לגיל מבוגר יותר, שבו הסיכון למות מהמחלה גבוה יותר, היות שהם כבר אינם זוכים להגנת הנוגדנים שרכשו בבטן אמם. דחייה זו בגיל ההדבקה הייתה ניכרת יותר בקרב בני המעמד הבינוני, שמודעותם לניקיון גברה והיו גם הראשונים שיכלו להרשות לעצמם לרכוש את השירותים החדשים שבהם ניתן להוריד את המים. אחוז האנשים הבוגרים והילדים מעל גיל 5 שנדבקו בפוליו הלך וגדל, מרבע בשנת 1912 לשני שלישים ב-1950. שיפור הרגלי התברואה בחברה הפך אם כן באופן אירוני את מחלת הפוליו למחלה הרסנית הרבה יותר מכפי שהייתה אי פעם: הסיכון של אדם בן 30 למות מפוליו גדול פי חמישה מזה של ילד מתחת לגיל 5.
אולם את הסיבה הנוספת לעלייה במספר מקרי השיתוק מפוליו לא מרבים להזכיר. הסתבר שהזרקת כל סוג של חומר עמוק לתוך שריריו של אדם הנמצא בשלבים המוקדמים ביותר של מחלת הפוליו עלולה למעשה לגרום לסיבוכים. הזרקה כזאת עלולה לגרום לשיתוק במקרים שבהם יכולה הייתה להיות החלמה מלאה אילו לא ניתנה הזריקה (בפרק על דיפתריה יש התייחסות קצרה לפרובוקציה של הזרקה).1 כשנגיף הפוליו היה נפוץ, כמעט כולם נתקלו בו, בדרך כלל בהיותם תינוקות או ילדים קטנים. אם היו נותנים אפוא לתינוקות או לילדים קטנים הרבה יותר זריקות בפרק זמן קצר יותר, הדבר עלול היה לעורר מגפה של שיתוק ילדים.
עד לשנת 1940 החיסון היחידי שניתן בקביעות היה חיסון נגד אבעבועות שחורות, אך הוא לא ניתן בהזרקה לתוך השריר. אולם ב-1942 החל באנגליה מסע התעמולה הלאומי למען החיסון נגד דיפתריה שלאחריו, בשנת 1946, החלו לנסות את החיסון החדש נגד שעלת. שני החיסונים הללו ניתנו בהזרקה עמוקה לשריר. בשנות הארבעים נכנס עוד טיפול רפואי לזירה – הפניצילין שניתן בדרך כלל בהזרקה. באותה עת החלו להשתמש בסוגים נוספים של תרופות אנטיביוטיות. אם כן, בנוסף לחיים היגייניים יותר, נראה שהחלת תוכנית החיסונים הלאומית נגד דיפתריה בשנת 1942 תרמה להפיכת הפוליו ממחלה קלה בדרך כלל לאסון לאומי.
השערה זו קיבלה אישור מדו"ח שהוציאה הוועדה למחקר רפואי, שבו הוסק כי הסיכון ללקות בשיתוק כתוצאה מפוליו, בתוך חודש מיום קבלת חיסון נגד דיפתריה או שעלת, גבוה פי שלושה מהשיעור הרגיל. בין השנים 1953-1951, אחד מכל 37,000 הילדים שקיבלו חיסונים נגד דיפתריה ושעלת באנגליה, לקו בשיתוק כתוצאה ממחלת הפוליו.2 שיעור זה הגיע ל-13% מכלל מקרי השיתוק מפוליו אצל פעוטות בני 6 חודשים עד שנתיים במהלך שנים אלה. אין זה מפתיע אפוא שעצרו את השימוש בחיסון הדיפתריה בכל מקום שבו חלה התפרצות של מחלת הפוליו.

הנפילה

במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, התנהל מחקר קדחתני למציאת חיסון נגד פוליו שהפכה להיות בתקופה ההיא למחלה משמעותית מאוד בקרב בני המעמד הבינוני. פותחו שני סוגי חיסונים שבהם משתמשים עד היום.
נגיף הפוליו המוּמת או המנוטרל (IPV - Inactivated poliovirus vaccine) היה הראשון שנכנס לשימוש באנגליה ב-1956, אף כי הכנסתו לשימוש שגרתי החלה רק ב-1958. סוג החיסון השני היה במתן טיפות דרך הפה (OPV - Oral poliovirus vaccine). חיסון זה מבוסס על נגיף חי והוא החליף את ה-IPV כחיסון המועדף נגד פוליו באנגליה ב-1962, ואף נותר במעמדו זה עד לשנת 2004 שבה הוחלף בנגיף המומת.
הניסויים המקוריים לבדיקת נגיף הפוליו המומת נערכו בארצות הברית, ב-1954, וכללו מעל ל-600,000 ילדי בית ספר. הם היו תוצאה של 15 שנות השקעה ומאמץ. החיסון היה, כך הכריזו, "בטוח, יעיל ורב-עוצמה", והוא אכן היה יעיל ב-90%-60% מהמקרים במניעת פוליו משתק. גם אם ניקח בחשבון שהחיסון החל בצורה הדרגתית ולא השתמשו בו בקנה מידה גדול עד לשנת 1959, מספר מקרי המוות או השיתוק מפוליו – שאמנם היה אז בירידה בין כה וכה – צנח בצורה מרשימה בשנים הראשונות לאחר שהחלו לתת את החיסון. באנגליה נראה היה שחיסון בנגיף הפוליו המומת, ה-IPV, עשה את רוב העבודה הטובה לפני שהוכנס לשימוש החיסון בנגיף הפוליו החי, ה-OPV, שאמור היה להיות טוב ממנו. היעילות של ה-IPV ניכרת עוד יותר כשלוקחים בחשבון שחיסון ה-IPV שבו משתמשים היום הוא חזק פי כמה וכמה מהחיסון שנדמה שהיה לכאורה "יעיל ורב-עוצמה", שאיתו החלו את קמפיין החיסון לפני 50 שנה. מעבר לכך, מאז כניסתו של חיסון ה-OPV החי ב-1962, שינוי בדרך האבחון של מחלת הפוליו שיבש מעט את התמונה, משום שהוא הוביל ל"נפילה" במספר מקרי הפוליו המדווחים מאז שהחיסון הפך רווח. רוב האנשים (בסביבות 99%) שנדבקים בפוליו לא נעשים חולים או שהם סובלים מתסמינים קלים דמויי שפעת, וכך כלל אינם יודעים שנדבקו בנגיף הפוליו. דבר זה הִקשה מאוד על אבחון הצורה הקלה של מחלת הפוליו אלא אם כן הופיעו התסמינים הקשים יותר של שיתוק. ניתן אם כן להניח ששינוי באבחון מחלת הפוליו יביא לשינוי ניכר במספר מקרי המחלה המדווחים.
ה"צניחה" במספר המקרים תהיה דומה למקרה שבו, למשל, יוציאו את כל האנשים החולים מרשימת המובטלים, מה שיביא ל"צניחה" מיידית במספר המובטלים. לפני שהחלו לחסן נגד פוליו, המחלה אובחנה על ידי בדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובדיקתו על ידי רופא. רק לעתים רחוקות הופנו המטופלים לבדיקות מעבדה. לאחר שהחלו במתן החיסון, הקריטריונים לאבחון הפכו יותר ויותר נוקשים. הדרישה החדשה, שלפיה יש לאתר את נגיף הפוליו בצואה, הובילה לכך שחלק מהמקרים לא אובחנו נכונה. לאחר מכן, ההתעקשות על כך שהשיתוק אמור להימשך לפחות 60 ימים הוציאה מקרים רבים אל מחוץ לטווח האבחון, משום שרק במקרים מעטים מתפתח שיתוק. האבחון גם הפך נוקשה יותר כדי שלא לכלול מחלות שאובחנו בטעות כפוליו לפני התחלת החיסון. ביקורת הוטחה בארגון הבריאות העולמי, שהקריטריונים שלו הלכו והחמירו, ונטען כי מקרים רבים של פוליו אינם מאובחנים.
אולם השאלות המעניינות באמת על חיסון הפוליו החי, OPV, נובעות מהדרך השונה שבה הוא פועל. פקידי משרד הבריאות האנגלי עברו לשימוש ב-OPV בשנת 1962, וטענו כי החיסון הזה יהיה יעיל יותר מהחיסון המכיל את הנגיף המומת, IPV. הם סברו שהחיסון יפעל טוב יותר משום שהוא יופרש מגופם של הילדים שקיבלו חיסון. נגיף הפוליו החי הועבר לאחרים וסייע לחסן אנשים שלא קיבלו את החיסון. במילים אחרות, פקידי משרד הבריאות החליטו לשחרר נגיף פוליו חי שישתולל בצורה חופשית לצד נגיף הפוליו הטבעי, וכך לשמור על רמה גבוהה של חיסוניות באוכלוסייה. מאחר שנגיף ה-OPV הוחלש, הליך זה נחשב לבטוח. ברגע שהתקבל הרישיון לתת את החיסון דרך הפה, הוא החליף את חיסון ה-IPV באנגליה. במקום בהזרקה, ניתן החיסון בטיפות, כשבהתחלה נהגו לטפטף אותן על קוביית סוכר.
אולם השאלה, האם מלכתחילה היה באמת נחוץ חיסון חדש ולכאורה יעיל יותר, נתונה לוויכוח חריף. בשנת 1962 צנח מספר האנשים שסבלו משיתוק כתוצאה מפוליו, ממספר שיא של 7,000 ב-1947 לכמה מאות מקרים בשנה. גם מספר מקרי המוות צנחו בשיעור מדהים. נראה שחיסון ה-IPV פעל היטב בהתמודדות עם מחלה ששיעוריה כבר ירדו במהירות. מדינות אחרות החליטו לא לעבור ל-OPV והמשיכו לתת את הנגיף המומת, וכך הגנו רק על אלה שקיבלו בעצמם את החיסון. אחת הסיבות לכך שהן החליטו לא להחליף חיסון היא משום שהעברת נגיף OPV בקהילה הוא חרב פיפיות. הסיכון בהימצאות נגיפים חיים בחיסונים הוברר רק כמה שנים קודם לכן. המקרה הידוע לשמצה והחמור ביותר היה מוכר בשם "תקרית קאטר". נגיפי הפוליו באצווה אחת של IPV שהוכנה על ידי מעבדות קאטר (Cutter) בקליפורניה לא הומתו כפי שצריך. נגיפים חיים הוזרקו מבלי דעת ל-120,000 בני אדם בשנת 1955, זמן קצר לאחר שהחלו לתת חיסונים נגד פוליו. כתוצאה מכך חלו 260 אנשים בפוליו, כמעט 200 נותרו משותקים ו-10 נפטרו.4
תקרית נוספת הייתה זיהום בנגיף Simian-40. את חיסוני הפוליו (וחיסונים נוספים) מגדלים על תאים מהחי. החיסונים עלולים להידבק בזיהום שלקה בו בעל החיים. הדוגמה המוכרת ביותר למצב זה היא זיהום של חיסוני IPV ו-OPV בנגיף Simian-40 (SV40) מתאי כליה של קוף. סבורים כי בין 30-10 מיליון אמריקנים קיבלו חיסון פוליו שהיה מזוהם בנגיף Simian-40, בין השנים 5.1963-1955 על אף ששני סוגי החיסונים, IPV ו-OPV הזדהמו, הסיכוי לזיהום של חיסון בנגיף טבעי גבוה יותר כשמדובר בחיסון המכיל נגיף חי. למרות העובדה שכל החיסונים שבהם השתמשו באנגליה מאז 1980 היו נקיים מהבעיה, חלק מהחיסונים שבהם השתמשו בין השנים 1980-1962 הכילו את הנגיף Simian-40. 6 הדאגה העיקרית היא שנגיף זה עלול ככל הנראה לגרום לסוגים שונים של סרטן אצל בני אדם.7 לעולם לא נדע כמה מקרי סרטן נגרמו לבני אדם בשל הנגיף הזה, אולם זוהי תזכורת מפכחת לכך שחיסונים עלולים להכיל זיהויים מחוללי מחלות. אמנם ננקטים צעדים כדי להבטיח שהחיסונים לא יכילו נגיפים מוכרים, אולם לא ניתן לנקות נגיפים ומחוללי מחלות אחרים שעדיין איננו מכירים.
בשנת 1962 לא הייתה כל ערובה לכך שהחיסון המכיל נגיף טבעי לא ישתנה, כשהוא עובר ממערכת עיכול אחת לאחרת, ויחזור למצבו ה"נגיפי" שעלול לגרום לשיתוק. וזה בדיוק מה שקרה מדי פעם. הבעיה העיקרית עם החיסון החי "המוחלש" היא שהוא עלול, כפי שמסתבר, לגרום לפוליו שעלול להביא לשיתוק ואפילו למוות, בדיוק באותה דרך שעושה זאת המחלה שאותה הוא מבקש למנוע.
כיום יודעים שקיימות שתי דרכים שבהן חיסון חי "מוחלש" עלול לחולל פוליו. הראשונה היא דרך האנשים שמקבלים את החיסון (או אלה הקרובים אליהם). המחלה נוצרת בדרך כלל בשל מוטציה שעובר הנגיף החי. מניחים שסוג זה של זיהום נעצר ברגע שלא משתמשים עוד בחיסון המכיל נגיף חי. אולם מומחים לחיסון בארצות הברית הופתעו, בשנת 2005, כשגילו מקרה של פוליו כתוצאה מקבלת חיסון אצל תינוק בן 7 חודשים באזור כפרי במינסוטה.8 החיסון שהכיל נגיף חי, שהניחו כי הוא מקור ההדבקה, לא היה בשימוש מאז שנת 2000, מה שהעלה את ההשערה כי חיסון OPV עלול לשרוד בצורה נסתרת באוכלוסיות במשך זמן רב בהרבה מכפי שחשבו בעבר.
הדרך השנייה שבה נוצרת המחלה אינה על ידי קבלת חיסון, אלא במקרה שבו הנגיף מהחיסון משתולל בצורה חופשית. עוד לפני שהחיסון המכיל נגיף חי (OPV) אושר לשימוש, לפני כמעט חצי מאה, חוסר היציבות הגנטי שלו עורר דאגה רבה. הנגיף יכול לעבור מוטציה, להפוך להיות דומה לנגיף הטבעי, להסתובב בקהילה ולחולל מגפת פוליו. לפחות 5 מגפות כאלה התרחשו והביאו ביחד ל-61 מקרי פוליו. לאנשים המשמשים במשך זמן רב נשאים לנגיף משני הסוגים, יש פוטנציאל להדביק מחדש את האוכלוסייה לאחר "הכחדתו" של נגיף הפוליו הטבעי. אנשים בעלי מערכת חיסונית רגישה עלולים להפריש את הנגיפים מחוללי המחלה האלה במשך שנים רבות. בשנת 1995, לדוגמה, העריכו כי תושב אנגליה הפיץ את הנגיף במשך 19 שנים. מאז שנת 2000 התגלו עוד שני תושבים אנגלים המפרישים את הנגיף. בעיה זו גדולה אף יותר במדינות שבהן יש אחוז גבוה של אנשים עם תסמונת הכשל החיסוני (נגיף האיידס), משום שיש להם סיכוי גבוה יותר ללקות בשיתוק או למות לאחר קבלת חיסון OPV, וקיימת סבירות גבוהה יותר שהם יהיו נשאים של הנגיף לטווח ארוך.9
בעיה נוספת הקיימת בחיסון החי (OPV) היא הקשר בינו לבין ההפרעה החיסונית הנדירה הנקראת תסמונת גיאן-בארֶה (Guillain-Barré syndrome - GBS) הגורמת לשיתוק הזרועות או הרגליים ובמקרים חמורים אפילו לשיתוק כמעט מלא. רוב האנשים מחלימים לחלוטין מהמחלה. "התפרצויות" של התסמונת התרחשו בכמה מדינות לאחר קמפיינים גדולים למען חיסון ה-OPV.12-10 מאחר שהתסמינים של תסמונת גיאן-בארה כה דומים לאלה של הפוליו, הרופאים עלולים להתקשות להבחין בין המחלות.
אולם כשבודדו את זן נגיף הפוליו שבחיסון מהצואה ומהמוח של אנשים שאובחנו כסובלים מתסמונת גיאן-בארה, התקבלו הוכחות חותכות למדי לכך שאכן החיסון הוא שגורם לתסמונת זו.14,13

*     *     *

אם נותנים לרשויות הבריאות ליהנות מהספק, אפשר אולי להגן על החלטתם להכניס את החיסון לשימוש בשנת 1962, אולם אי אפשר להתייחס באופן זה להחלטה להמתין עד לשנת 2004, כדי לחזור להשתמש בחיסון המכיל נגיף מומת (IPV). בשנות ה-70 של המאה ה-20 כבר הכירו היטב את המוטציה הנדירה אך הקטלנית של ה-OPV. נורבגיה עברה מ-IPV ל-OPV, וכך עשתה גם אנגליה ב-1966. אולם הנורבגים חזרו לחיסון ה-IPV, 12 שנים לאחר מכן, בגלל הסיכון לשיתוק בעקבות החיסון.15 החל משנת 1970, גרם חיסון ה-OPV באנגליה ליותר מקרי שיתוק מאשר המחלה עצמה.16 יתרה מזו, בשנות ה-80 למשל, שוודיה, פינלנד, איסלנד והולנד הצליחו למגר את הפוליו רק על ידי חיסון IPV המכיל נגיף מומת. אולם למרות בקשות חוזרות ונשנות מרופאים, לעבור מחיסון OPV ל-IPV, התעקשו פקידי משרד הבריאות להמשיך להשתמש ב-OPV בטענה שהוא יעיל יותר. בשנת 1990 נטען במאמר שהופיע בכתב העת הרפואי Lancet, כי "נראה שאי אפשר לעמוד נגד הטיעונים למעבר לחיסון IPV."17 למעשה, במאמר מערכת באותו כתב עת צידדו כותבי המאמר בהכנסת חיסון IPV לתוכנית החיסונים באנגליה כבר בשנת 18.1984 למרות זאת, רק שנים לאחר מכן, ב-1996, החל משרד הבריאות לומר באופן רשמי לרופאים, כי "לא ניתן להתעלם מהאפשרות לקיומו של סיכון קטן ביותר ללקות בפוליו (poliomyelitis) בעקבות חיסון OPV, אולם אין זה מספיק כדי לחייב שינוי במדיניות החיסון."19
היינו רוצים להאמין שפקידי משרד הבריאות דבקו בהחלטתם בשל סיבות רפואיות. אולם ידוע לנו מהעבר ששמירה על עירנות, ניטור הסיכונים הקשורים לחיסון נגד פוליו ונקיטת צעדים מתאימים כדי להבטיח את שלום האוכלוסייה אינם הצד החזק של המדינה. נראה ש-42 שנות ההמתנה קשורות לדברים אחרים.
בשנת 2000 חיסון הפוליו (OPV) של חברת אוונס/מדווה, שיוּצר מדם עגלים באנגליה בין השנים 2000-1985, הוּרד מהמדפים מפאת החשש לזיהום אפשרי בווריאנט של נגיף CJD (מחלת הפרה המשוגעת, מחלת יעקוב-קרויצפלד).21,20 המשיכו לייצר את החיסון מדם עגלים לאורך שנות ה-90, בניגוד להנחיות האיחוד האירופי, אף על פי שכבר ידעו על וריאנט CJD משנות ה-22.80 למרבה המזל, לא דווח עד היום על אף מקרה של וריאנט CJD שהועבר בחיסון. על אף שהממשלה תיארה את הסיכון שטמון בחיסון "כזעום לאין שיעור", במהלך קלאסי של אחיזת עיניים היא הורתה לכל הרופאים לא להשתמש עוד בחיסונים שברשותם.23 ידוע כי 60,000 ילדים ומבוגרים קיבלו חיסון פוליו שהכיל דם מתורם אנגלי שפיתח מאוחר יותר את וריאנט CJD.24
רק בינואר של שנת 2002 החליטה הוועדה המשותפת לחיסונים וחיסוניות, הגוף המייעץ לממשלת אנגליה בענייני חיסון, כי "המעבר מ-OPV ל-IPV בחיסון הראשוני צריך להיעשות בהקדם האפשרי."25 מעבר זה נעשה בתיאום זמנים עם הצהרת ארגון הבריאות העולמי על כך שאירופה חופשייה מנגיף הפוליו הטבעי. אנגליה חזרה לבסוף לחיסון IPV בספטמבר 2004, כחלק מ"החיסון המחומש" (בארץ משתמשים באינפנריקס IPV Hib, לעומת הפדיאסל המשמש באנגליה), הרבה אחרי רוב המדינות המערביות.
עד היום רופאים והורים אינם יודעים שהחיסון ההמוני של ילדים, בין השנים 2004-1962, בחיסון OPV הזול יותר, לא היה סיפור הצלחה כה גדול כפי שטענו אלא טעות מסוכנת בשיפוט, שלא זו בלבד שלא תרמה לירידה בשיעור הפוליו אלא אף גרמה לעשרות ילדים להיות משותקים.

פרק 8: מתי הפוליו אינו באמת פוליו? ארגון הבריאות העולמי

תשובה: כשארגון הבריאות העולמי (WHO - World Health Organization) מנסה להכחיד אותה.
פרק זה סוטה מעט מנושא החקירה המרכזי של ספר זה ועוסק במאמציו של ארגון הבריאות העולמי להכחיד את מחלת הפוליו. ייתכן שיהיו קוראים שירצו לחזור לעניין המרכזי וידלגו לפרק הבא, אולם החלטתי להכניס לכאן את הנושא הזה משום שהוא מהווה דוגמה טובה לכך שאפילו ארגון מסוג זה פונה לספּינים כדי להגן על המעמד המכובד שאליו הגיע החיסון ההמוני. למען מטרות ראויות ובניסיון להציג את החיסונים כמועילים ללא עוררין, נהפכו ההתפתלויות והעיוותים למאולצים כל כך, עד כי קשה להבחין באמת.
ארגון הבריאות העולמי הכריז כי אירופה נקייה מפוליו ביוני 2002. המקרה האחרון של פוליו טבעי באירופה התרחש ב-1998, כשפעוט טורקי בן שנתיים לקה בשיתוק מהמחלה. אנגליה הייתה למעשה "נקייה מפוליו" במשך זמן ארוך הרבה יותר.
אולם כשאתם קוראים את הנתונים האלה, עליכם להתרגל לעובדה שפירוש הדברים אינו בדיוק מה שחשבתם. כשאומרים "נקי מפוליו" מתכוונים לנגיף הטבעי. אנשים עדיין יכולים להפוך משותקים כתוצאה מהנגיף החי הנמצא בחיסון הפוליו, גם אם הם חיים באזור "נקי מפוליו".
יש דבר נוסף שכדאי להתרגל אליו. פוליו הוא אחד מהגורמים הרבים לשיתוק רפה חד (Acute flaccid paralysis - AFP). קיימות מחלות נוספות הגורמות לשיתוק רפה של הזרוע או הרגל האופייניות ל-AFP. כשפוליו הייתה מחלה נפוצה, היא הייתה אחת הסיבות השכיחות ביותר ל-AFP. במאמציו למגר את הפוליו, פיתח ארגון הבריאות העולמי קווים מנחים נוקשים לאבחון פוליו.1 הוא לא רצה שרופאים יאבחנו אדם כלוקה בפוליו אלא אם כן הוא בטוח מעל לכל ספק שהאדם אכן לוקה במחלה זו. כיום קשה הרבה יותר להגיע לאבחנה של פוליו מכפי שהיה לפני 50 שנה. אם המטופל אינו עומד בקריטריונים הנוקשים האלה, יש למצוא אבחנה אחרת. בימינו, לאנשים שלא עומדים בקריטריונים, יש סיכוי רב יותר להיות מאובחנים כלוקים בתסמונת גיאן-בארה (Guillain-Barré syndrome) שהזכרנו בפרק הקודם, מחלה הגורמת לתסמינים הדומים להפליא לאלה של הפוליו. היו גם כאלה שהעלו את ההשערה שפרנקלין רוזוולט – הנשיא האמריקני שניהל את המדינה כחולה פוליו מתוך כיסא גלגלים, סבל למעשה מתסמונת גיאן-בארה.2
אף על פי שתסמונת גיאן-בארה לא נחשבת למחלה מידבקת, "התפרצויות" של התסמונת התרחשו במדינות שונות לאחר שהתנהלו בהן מסעות תעמולה למען החיסון ההמוני נגד פוליו.5-3 במרכז ובדרום אמריקה ירד מספר מקרי הפוליו בצורה מרשימה מ-930 מקרים בשנה ל-6 מקרים בלבד, בין השנים 1991-1986. אולם במידה מרשימה לא פחות מספר מקרי ה-AFP (שיתוק רפה חד), כולל מקרים רבים של חולים בתסמונת גיאן-בארה, יותר מאשר הוכפל ועלה מ-1,000 ליותר מ-2,000 בשנה במהלך אותה תקופה.6 מגמה דומה הסתמנה בתקופה מאוחרת יותר בהודו.7 האם יכול להיות, כפי שנטען, ש"התפרצויות" תסמונת גיאן-בארה שהופיעו לאחר מסעות התעמולה למען החיסון נגד פוליו, היו תופעות לוואי של חיסון הפוליו או שהיו למעשה מחלת פוליו או זיהום מהנגיף החי הנמצא בחיסון?
הסינים נתקלו בקושי רב יותר בשל ההגדרה המחודשת שלהם ל"פוליו" ו-AFP. החיסון המכיל נגיף חי הוכנס לשימוש בסין ב-1971. בעקבות זאת החל מספר מקרי הפוליו לרדת בהדרגה. אולם מספר האנשים שאובחנו כלוקים בתסמונת גיאן-בארה עלה פי עשרה. בהומור לא מכוון, הוצע לקרוא למחלה בשם "תסמונת השיתוק הסיני" (Chinese Paralytic Syndrome - CPS).8 במדינות אחרות באמריקה הלטינית ובדרום אסיה, תיארו רופאים נוספים מחלה דומה, עם תסמינים הדומים להפליא לאלה של פוליו, אך מבלי שאוּתר נגיף הפוליו.9 שני רופאים סינים הגיבו במכתב שפורסם בכתב העת הרפואי Lancet, וטענו כי "תסמונת השיתוק הסיני" אינה דבר חדש והיא למעשה – מחלת פוליו. "התצפיות האפידמיולוגיות מצביעות בבירור על כך שנגיף הפוליו הוא הגורם למקרים של תסמונת גיאן-בארה."10 הם חשו שמקרי פוליו מאובחנים בטעות כתסמונת השיתוק הסיני או תסמונת גיאן-בארה.
האם ארגון הבריאות העולמי מגלה התלהבות מוגזמת בניסיונו לסלק מהעולם את מחלת הפוליו? היו ניסיונות למגר 7 מחלות מהעולם – תולעת הקרס (כרץ), קדחת צהובה, פטלת, מלריה, אבעבועות שחורות, דרקונקוליאסיס ("מחלת התולעת הגינאנית") ופוליו. נסיון החיסול של ארבע המחלות הראשונות נחל מפלה מוחלטת, וההצלחה המפורסמת היחידה עד כה הייתה במיגור האבעבועות השחורות.
מסע התעמולה להכחדת הפוליו מהעולם הפך כעת למסע התעמולה הבין-לאומי הגדול בהיסטוריה. כ-10 מיליוני אנשים היו מעורבים במאמצי חיסול המחלה, בעלות של 4 מיליארד דולר, אולם כעת הגיע המאמץ לשלב קשה.
בשנת 1988 קבע ארגון הבריאות העולמי לעצמו מטרה לחסל את הפוליו מהעולם עד לסוף שנת 2000. מאז הזיזו את תאריך היעד פעמים רבות. בסוף שנת 2003 נקבע תאריך היעד לסוף 2006, עד אז ייעלם הפוליו מ-6 המדינות הנותרות שבהן המחלה עוד הייתה קיימת, במחשבה להכריז על עולם "נקי מפוליו" עד לתום 2008. לקראת סוף 2006, כתאריך היעד האחרון שלא הושג בבירור, הבטיח ברוס איילוורד, אחד מיוזמי תוכנית הפוליו העולמית של ארגון הבריאות העולמי: "לא ניכנס לעשור הבא עם פוליו!" וניבא הכחדה של המחלה עד 11.2010

המציאות

בסוף שנת 2003, 6 המדינות שבהן הייתה קיימת מחלת הפוליו הטבעית היו ניגריה, הודו, פקיסטן, ניז'ר, אפגניסטן ומצרים. מעל ל-90% מהמקרים קרו בניגריה, הודו ופקיסטן. מספר המקרים הגדול בהודו ופקיסטן היה מאכזב במיוחד, משום ש-90% מהילדים ההודים מתחת לגיל 5 קיבלו לפחות 4 מנות של חיסון פוליו חי (OPV), כשאחוז הילדים המחוסנים בפקיסטן היה 87%. למעשה כל המקרים שמאובחנים כיום בהודו הם בקרב ילדים שקיבלו 4 מנות או יותר של חיסון, כשכמעט מחצית מהם קיבלו 10 מנות.12 למרות זאת, מקרים רבים של פוליו בהודו מאובחנים בטעות כמחלות אחרות ולכן לא נכללים בנתונים הרשמיים של ארגון הבריאות העולמי.13
תהליך ההכחדה סבל מנסיגה רצינית כשהמחלה שבה והתגלתה ב-13 מדינות שהיו נקיות מפוליו.14 באפריל 2006 התגלו מקרי פוליו מוכחים בעוד 8 מדינות. היו דיווחים על מקרים ב-16 מדינות בסך הכול במהלך 2005, אף שברוב המקרים יובאה מחלת הפוליו מארצות אחרות. בשנת 2005 היו התפרצויות גדולות בשתי מדינות (אינדונזיה ותימן) שהיו נקיות מפוליו במשך 10 שנים.15
המאמץ למגר את הפוליו היה עצום בהרבה מדינות מתפתחות שבהן קיבלו ילדים לפני גיל בית ספר 15-10 מנות חיסון עם כיסוי של קרוב ל-100%, כדי להיפטר מהנגיף.16 אולם נראה שחיסון OPV (החי) פחות יעיל במדינות מתפתחות בהשוואה למדינות מפותחות. המלחמה למיגור הפוליו הופכת להיות נמרצת יותר, כשעוד ועוד ילדים מקבלים מינון גדול יותר של חיסון, עד כי ההורים חשים אי-אמון כלפי הרשויות ומפקפקים ביעילות החיסון.17 בשנת 1997 חוסנו ביום אחד 134 מיליון ילדים הודים, בשעה שאינדונזיה הגיבה לשיבת הפוליו לאחר 10 שנים במתן חיסון ליותר מ-5 מיליון ילדים ביום אחד בשנת 2005. מדינות אחרות השיקו פעולות חיסון המוניות משלהן. אף על פי שהושקעו כל כך הרבה משאבים, התרחשו התפרצויות פוליו באוכלוסיות שבהן היה כיסוי חיסוני של 18.100%
בשנת 2008 היה המספר הכולל של מקרי הפוליו בעולם שאבחנתם אושרה 1,660, מעל ל-300 מקרים יותר מאשר בשנה הקודמת. ארגון הבריאות העולמי מעריך שמספר המקרים הנגרמים על ידי הנגיף החי שבחיסון (OPV) נע בין 500-250, אולם יש סיכוי סביר שהמספר גבוה יותר.
מאז שנת 2003, המספרים עולים בהתמדה, בעיקר בגלל ההתפרצות בניגריה שנוצרה בגלל חשש לתת חיסון לילדים בשל אי-אמון בבטיחות החיסון. חששות דומים צפו מחדש ב-2007 בפקיסטן, שבה הוריהם של 24,000 ילדים סירבו לחסן את התינוקות שלהם, משום שהיו שמועות על כך שהחיסונים הם מזימה אמריקנית לעקר את הילדים המוסלמים.19 כיום שוקלים להפוך את החיסון לחובה. בנמיביה לפחות 34 בני אדם פיתחו פוליו ב-2006, 7 מהם נפטרו. זאת לאחר 10 שנים שבהם לא היו חולי פוליו במדינה.20 ניצחון קטן הושג כשמצרים עברה שנה ראשונה ללא אף מקרה פוליו במהלך 2005. כמו כן, המספר הכולל של המדינות שבהן מחלת הפוליו "מסתובבת" באוכלוסייה – בניגוד למקרים מיובאים – יורד בהתמדה. אולם ב-2008, 6 מדינות שהיו נקיות מפוליו לפני כן, החלו לסבול מהדבקות מתמשכות במחלה: אנגולה, צ'אד, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה, ניז'ר וסודן.22
שאלה נוספת היא מה צריך לעשות לאחר שהעולם יהיה "נקי מפוליו" – מהנגיף הטבעי – אם אכן נצליח להגיע להישג זה. בשנת 2004, הזהיר ארגון הבריאות העולמי כי "הסיכון הפוטנציאלי של זיהום בנגיף חי מהחיסון שעבר מוטציה עלה בצורה דרמטית בשנים האחרונות."21
המומחים תוהים כעת מה יהיה עליהם לעשות אם הפוליו הטבעי יימחק סוף סוף מהמפה. האפשרויות הן: 1) לעצור את כל חיסוני הפוליו; 2) להמשיך בדרך שבה פועלים כיום, כשחלק מהמדינות משתמשות בחיסון חי OPV ואחרות ב-IPV; 3) להעביר את כל המדינות לשימוש ב-IPV; 4) להפסיק את מתן חיסון ה-OPV במדינות המשתמשות גם ב-IPV.
נראה שהפתרון האידיאלי הוא להעביר את כל המדינות לחיסון המכיל נגיף מוּמת. אולם במדינות רבות אין אפשרות כלכלית לעשות זאת. חיסון ה-IPV עם הנגיף המומת יקר יותר וניתן בהזרקה במקום בטיפות, מה שהופך את מתן החיסון לקשה יותר.
ארגון הבריאות העולמי בחר בפשרה שמציעה האפשרות הרביעית – להפסיק את כל החיסונים בנגיף חי מיד לאחר שיוכח שהמחלה חוסלה, אולם לאפשר למדינות שרוצות בכך (ויש להן משאבים – כספיים ולוגיסטיים), להמשיך בחיסון ה"מנוטרל" הבטוח יותר, בעוד שהסיכון להדבקה בנגיף מהחיסון שעבר מוטציה עדיין קיימת.
בינתיים חלף לו עוד מועד יעד שקבע ארגון הבריאות העולמי למיגור המחלה – ללא הצלחה. יותר ויותר מתקבלת התמונה שמחלת הפוליו לא עומדת לחלוף מהעולם – לעולם.

נספח א': מדריך חיסונים תמציתי להורים - פוליו

הסיכון להידבק בפוליו כיום באנגליה, כמו גם בישראל, הוא קטן מאוד (אחד לכמה מיליונים) והסיכון אמור עוד להצטמצם לאור החלפת חיסון ה-OPV החי בחיסון IPV המכיל נגיף מומת. הסיכון להידבק בפוליו כתוצאה מנסיעה למדינות מתפתחות הוא עדיין נמוך מאוד. כבר ב-1980 הסיכון של מטייל להידבק בפוליו בעת ביקור במדינה שבה עדיין קיים פוליו היה נמוך מ-1 ל-100,000, ואפילו אז רק 1 מכל 3 מיליון מטיילים למדינות שיש בהן פוליו הפך להיות משותק. הסיכון כיום הוא בבירור קטן עוד יותר.
אם כך, נראה שבאופן אישי אין טעם רב בהתחסנות כנגד פוליו משום שהסיכוי להידבק במחלה זו קטן מאוד. כיום, לאחר המעבר לחיסון בטוח יותר המכיל נגיף מומת (מעבר שהיה צריך להתבצע מזמן), יש היגיון בהמשך מתן החיסון בכמה השנים הבאות, מהסיבות הבאות: א) חיסון ה-IPV בטוח מאוד לשימוש. ב) הסיכון להידבק בפוליו עלול להיות גבוה יותר ככל שהמאמץ להכחדת המחלה נתקל בקשיים. ג) קיימים סיכונים קטנים אך בלתי ידועים להתפרצות של נגיף הפוליו מהחיסון. ד) תהיה זו תמיכה במטרה העולמית של מחיקת מחלת הפוליו.