עמותה למתן מידע על חיסונים

האפקט הפרדוקסלי של גרדסיל, העלאת מקרי סרטן צוואר הרחם אצל נשים צעירות

מקור: https://www.agoravox.fr/tribune-libre/article/effet-paradoxal-du-gardasil-206898

מאת ד"ר ג'ררד דלפין, מנתח אונקולוגי וסטטיסטיקאי

התקופה שלפני החיסון ובדיקת משטח צוואר הרחם: עליה נטו במספר מקרי סרטן צוואר הרחם

בכל המדינות שמבצעות בדיקת משטח צוואר הרחם, התקופה שלפני החיסון החל משנת 1989 ועד 2007 התאפיינה בירידה משמעותית מאד בשיעור המתוקנן של מקרי סרטן צוואר הרחם, עם ירידה ממוצעת בשיעור מקרי סרטן צוואר הרחם. ירידה בשיעור של 2.5% בין 1989 ו-2000, והאטה בירידה ל-1% (אך עדיין ירידה משמעותית) בין 2000 ל-2007.

התקופה שלאחר החיסון: היפוך המגמה: מאז החיסון, בארצות שבהן מיישמים תכנית חיסונים, היה היפוך מגמה עם עליה משמעותית בתדירות של סרטן פולשני במרבית הקבוצות המחוסנות.

שיעור התחסנות גבוה מתואם סטטיסטית עם עליה מהירה במספר הנשים עם סרטן צוואר הרחם.

לכן, בכל המדינות שהשיגו כיסוי חיסוני גבוה ל-HPV, מאגרי מידע רשמיים של הסרטן מראים עליה במקרי סרטן צוואר הרחם פולשני, שמופיע 3 עד 5 שנים לאחר הופעת הסרטן, תופעה המשפיעה באופן ייחודי על קבוצות הגיל המחוסנות ביותר.

גרדסיל, חיסון לווירוס הפפילומה, מאיץ את התפתחות סרטן צוואר הרחם אצל נשים צעירות.

מטרת החיסון

חיסון הפפילומה הוצג בשנת 2006 עם מטרה מוצהרת להוריד את הסיכון להתפתחות סרטן צוואר הרחם. הוא שווק על בסיס מחקר מכריע שהראה כי החיסון היה יעיל בהורדת זיהומים של זני הווירוסים אליהם מיועד החיסון וכן תאים טרום סרטניים (דיספלזיה בדרגה גבוהה), אך מבלי להציג יעילות במניעת סרטן פולשני [1], כפי שמאמרים רבים ציינו בתחילה [2][3][4] וכפי שהוזכר על ידי רשות הבריאות העליונה [בצרפת] ב-2012 [5] לגבי גרדסיל 4 וב-2017 עבור גרדסיל 9 [6]. עמדה שלילית זו של רשות הבריאות העליונה ב-2017 צריכה בפני עצמה להניא את הרשויות מלהצביע בעד כפיית החיסון, כפי שהוצע לאחרונה.

תומכי החיסון טענו כי ההשפעה המניעתית של החיסון על שיעור הסרטן תירשם תוך 15 עד 20 שנים לאחר תחילת החיסון [7]. אכן, בהינתן הסיכון הנמוך של סרטן פולשני (אפילו במקרים של זיהום פפילומה עקשן), וההתפתחות האיטית של המהלך הטבעי של המחלה, כדי למדוד השפעה אפשרית במניעה של סרטן פולשני היה צריך זמן רב מאד וההערכה היתה מבוססת על ההיסטוריה הטבעית של הסרטן הזה.
ובהינתן השיעור הגבוה של ריפוי מהסרטן הזה עם טיפולים מודרנים, הוכחת הטענה שהחיסון יכול היה להציל חיים היתה אורכת אפילו יותר זמן. בזמן שהמתינו להוכחה ליעילות החיסון הזה, חברות התרופות ניסו לכפות את החיסון על כל אוכלוסיית כדור הארץ. התעמולה והשימוש בלוביסטים ברשויות הגבוהות ביותר [8] וברמות הפוליטיות [9] איפשרו להם להכניס כמעט 100 מיליארד דולר במכירות של החיסון הניסיוני הזה, למרות שהיעילות שלו מעולם לא הוכחה באופן רשמי.

סינדרום טיטניק

בעוד שנכון שלוקח זמן רב לאשר שפעולה מניעתית אכן מגנה, כישלון של אותה הגנה יכול לפעמים להתבטא במהירות. כדי להוכיח שהטיטניק אכן בלתי ניתנת להטבעה היה צריך עשורים של שיט בכל הימים והאוקינוסים בעולם. כדי להוכיח שזה לא נכון, היה צריך רק כמה שעות...

"סינדרום הטיטניק" הזה מוצג, למרבה הצער, על ידי גרדסיל. ההוכחה שהחיסון מגדיל את הסיכון יכולה להיות מהירה, אם הסיכון שבחיסון משמעותי, ואם החיסון משנה את המהלך הטבעי של הסרטן על ידי האצה שלו.

ניתוח השינויים במקרי סרטן צוואר הרחם הפולשני לפי סטטיסטיקה רשמית של המדינות הראשונות שחיסנו, ואלה שחיסנו בשיעור הגבוה ביותר (אוסטרליה, בריטניה, שוודיה ונורבגיה) מראה שזה אכן המקרה, למרבה הצער, עם חיסון הפפילומה.

התקופה שלפני החיסון ובדיקות משטח צוואר הרחם: ירידה נטו במספר מקרי סרטן צוואר הרחם

בכל המדינות בהן ביצעו בדיקות משטח צוואר הרחם, התקופה שלפני החיסון מ-1989 עד 2007 אופיינה בירידה משמעותית מאד [10] בשיעור המתוקנן [11] של מקרי סרטן צוואר הרחם, עם ירידה ממוצעת של 2.5% בין 1989 ל-2000 [12] והאטה בירידה הזו ל 1% (אך עדיין ירידה משמעותית) בין 2000 ל-2007.

התקופה שלאחר החיסון: היפוך המגמה

אולם מאז החיסון, במדינות שבהן יושמה תכנית חיסונים, היה היפוך מגמה עם עליה משמעותית בתדירות מקרי הסרטן הפולשני במרבית הקבוצות המחוסנות.

באוסטרליה, המדינה הראשונה שחיסנה בנות (החל מ-2007), ואז בנים (2013), לפי המכון האוסטרלי לבריאות ולרווחה, השיעור המתוקנן באוכלוסיה הכללית הפסיק לרדת מאז החיסון. [13].
מספר מקרי סרטן צוואר הרחם עלה בקרב נשים במרבית קבוצות הגיל המחוסנות.

ההתייצבות הכוללת הזו נובעת משתי מגמות סותרות שניתן לראות רק כשבוחנים את ההתפתחות בין קבוצות גיל: בקרב נשים בגילאי 20 עד 24 שהתחסנו בשיעור של מעל 80% כשהיו בגילאי 13 עד 17, הסיכון לסרטן הוכפל תוך 7 שנים (מ 0.7 ב 2007 ל 1.5 ב 2014).

בבריטניה, שהחלה לחסן ילדות בגילאי 11 עד 13 בספטמבר 2008, שיעור המקרים המתוקנן לא ירד מתאריך זה, ועלה מ-9.4 ב-2007 ל-9.6 ב-2015. גם במדינה זו, ניתוח לפי קבוצות גיל מגלה מגמות סותרות.

בקרב נשים בגילאי 20 עד 24 שחוסנו בשיעור של יותר מ-85% כשהיו בנות 14 עד 18, הסיכון לסרטן עלה ב-30% ב-7 שנים (מ 3.1 ב 2007 ל 4.3 ב 2014), ואילו נשים בגילאי 25 עד 34 (מחוסנות פחות, כי היו חשופות רק להשלמת חיסונים) ראו עליה של 18% בסיכון (מ 17 ל 20).

נשים מבוגרות יותר, שלא חוסנו, לא ראו עליה בסיכון, אלא להיפך, ירידה (13% בנשים בגילאי 65 עד 79 ו 10% בנשים מעל גיל 80) מן הסתם בגלל שהמשיכו לבצע בדיקות משטח צוואר הרחם. התוצאות הללו זהות לאלו של אוסטרליה.

בשוודיה, גרדסיל היה בשימוש החל מ- 2006 ותכנית חיסונים כללית החלה ב-2010 עם כיסוי חיסוני של ילדות בנות 12 של כמעט 80%. ב-2012-2013, עם תכנית השלמה, כמעט כל הילדות בגילאי 13 עד 18 היו מחוסנות.

במדינה זו, שיעור המקרים המתוקנן של סרטן צוואר הרחם היה בעליה מתמדת מאז החיסון מ 9.6 ב 2006, ל 9.7 ב 2009, 10.3 ב 2012 ו 11.49 ב 2015 [15]. עליה זו היא כמעט באופן בלעדי כתוצאה מעליה במקרי הסרטן הפולשני בקרב נשים בנות 25 עד 49 (11 ב 2006 לעומת 17 ב 2015), ובמיוחד נשים בגילאי 20 עד 29 ב 2015 (עליה של 66% במקרי סרטן צוואר הרחם), אלו שהיו בנות 15 עד 24 ב 2010 עם שיעור הכיסוי החיסוני הגבוה ביותר (85%)* [16]. התוצאות זהות לאלו של אוסטרליה ובריטניה.

* המאמר ברפרנס מספר 16 הוסר מכתב העת בו פורסם לראשונה, ולכן לא ברורה תקפותו של משפט זה.

לעומת זאת, לא נצפתה עליה במקרי הסרטן הפולשני בנשים בנות יותר מ-50, שלא כוסו על ידי תכנית החיסונים.

בנורבגיה, מאז החיסון, מאגר המידע על הסרטן הראה עליה בשיעור המתוקנן של סרטן צוואר הרחם פולשני מ 11 ב 2007 ל 12.2 ב 2009, 13.2 ב 2012, ו 14.3 ב 2015 [17]. עליה זו כמעט כולה באופן בלעדי מקורה בנשים צעירות שחוסנו, כפי שמעידה ירידה חדה בממוצע הגיל של סרטן צוואר הרחם מ 48 ב 2002-2006 ל 45 ב 2012-2016. [18].

בארה"ב, לפי סקירת סטטיסטיקת הסרטן 1975-2015 [19], שיעור המקרים המתוקנן של סרטן צוואר הרחם הפולשני ירד ב 33% בין 1989 ל 2007 (מ 10.7 ל 6.67) לפני שיווק הגרדסיל, אבל נטה לעלות (+0.1) מאז החיסון.

במדינה זו, בה שיעור הכיסוי החיסוני קרוב ל-40%, נצפתה אותה סתירה בין קבוצות הגיל: נשים מעל גיל 50, שניצלו מהחיסון, הרוויחו 5% ירידה בסיכון (מ 10.37 ב 2007 ל 9.87 ב 2015), בעוד נשים צעירות, בקבוצה שקיבלה חיסון, ראו את הסיכון שלהן עולה ב 4% (מ 5.24 ב 2007 ל 5.47 ב 2015).

ניתן להשוות את ההתפתחות במדינות אלו עם כיסוי חיסוני גבוה עם המגמות שנצפות בצרפת המטרופוליטנית (חלקי צרפת הנמצאים באירופה), היכן שהכיסוי החיסוני של הפפילומה נמוך מאד (סביב 15%) וניתן להשתמש בה כמדינת בקרה. בצרפת, שיעור מקרי סרטן צוואר הרחם היה בירידה מתמדת מ 15 ב 1995 ל 7.5 ב 2007, 6.7 ב 2012 ו 6 ב 2017 [20]. ירידת מקרים זו לוותה בירידה בתמותה מ 5 ב 1980 ל 1.8 ב 2012 ו 1.7 ב 2017.

מסקנות מהנתונים הבינלאומיים הנ"ל

שיעור חיסון גבוה מתואם סטטיסטית עם עליה מהירה במקרי הנשים עם סרטן צוואר הרחם.

לפיכך, בכל המדינות בהן הושג כיסוי גבוה של חיסון הפפילומה, נתוני הסרטן הרשמיים הראו עליה במקרי סרטן צוואר הרחם הפולשני, שהופיע 3 עד 5 שנים לאחר התפרצות הסרטן, עליה שהשפיעה באופן בלעדי על קבוצות הגיל המחוסנות ביותר.

באותן מדינות, נשים מבוגרות יותר שלא חוסנו, ראו המשך ירידה בסיכון לסרטן צוואר הרחם. באופן דומה, בצרפת המטרופוליטנית, מדינה עם כיסוי חיסוני נמוך, שכיחות מקרי סרטן צוואר הרחם ממשיכה לרדת בקצב שניתן להשוואה עם התקופה שלפני החיסון.

מאגרי נתוני המידע הרשמיים על הסרטן מאפשרים להעריך אפשרות לקשר סיבתי מאד בין חיסון הפפילומה לעליה בסיכון לסרטן צוואר הרחם פולשני.

השערה לגבי האפקט הפרדוקסלי של חיסון הגרדסיל

איך להסביר כישלון דרמטי, אך צפוי וגלוי, של החיסון עבור הנערות הצעירות המחוסנות? אשם ברשלנות מצד השלטונות כמו גם מצד הרופאים שרשמו את החיסון, שיכלו להתנגד.

הם יכלו לקרוא את המאמר שפורסם לפי הקריטריון של רפואה מבוססת עובדות (EBM) במגזין היוקרתי, ולא ליפול תחת "רפואה מזויפת" שהם טוענים שהם נלחמים נגדה בקול רם וברור.

הסיכון אכן הוזכר לפני השיווק על ידי כותבים רבים [21] [22] [23] [24], מההתחלה, בשנות ה-90 ואז ב-2008, 2010, בכתבי עת בינלאומיים כמו The Lancet או The New England Journal of Medicine. רשלנות במלוא מובן המילה, כולל באחריותם כלפי מטופליהם. האזהרות הזהירות שלהם [25] [26] זכו להתעלמות, אפילו ללעג, כשכוח השכנוע של חברות התרופות, כוח כולל ולעתים קרובות מדי כלכלי, היה דומיננטי. המרוץ הבלתי מרוסן לחיסון העלה שאלות, עבור סרטן בלתי שכיח ובעל קטלניות נמוכה במדינות מערביות (בערך 3000 מקרים לשנה ו 1000 מקרי תמותה בצרפת בשנות ה 2000), הרבה מאחורי האתגר בהתמודדות של אלפי הנשים עם סרטן השד ויותר ויותר עם סרטן הריאות.

התיקון שהוצע לפרלמנט [בצרפת] ביולי 2018, המאיים בחובת התחסנות כללית בחיסון הגרדסיל, מאד מנותק מצרכי בריאות הציבור וממשיך להדאיג רופאים וחוקרים עם החיסון המסוכן הזה, הן בתופעות הלוואי, והן בהשפעה ההפוכה למטרתו.

סיבות אפשריות נוספות לעליה במקרי הסרטן בהשפעת החיסון הזה

לא ניתן לייחס את העליה הזו לקריטריוני האבחון של הסרטן הפולשני: לא הקריטריונים ההיסטולוגים ולא סמני האבחון השתנו בעולם בתקופת הזמן הזו.

זניחה של בדיקות משטח צוואר הרחם על ידי חלק מהנשים, בעקבות התעמולה השגויה הטוענת שהחיסון מגן מפני סרטן צוואר הרחם, נצפתה על ידי החוקר באוש [27] וכבר נרשמה באוסטרליה [28] ויכולה להסביר באופן חלקי את העליה בשיעור הסרטן הפולשני. אולם על פי השערה זו, דווקא אוכלוסיית המבוגרים יותר, החשופים יותר באופן טבעי, היו אמורים להיות מושפעים, בהתאם לאבולוציה הטבעית של סרטן זה. זה לא מה שנצפה.

החיסון מוגבל למספר זנים, ומקדם את הופעת זנים מתחרים, שעלולים להיות מסוכנים יותר

יעילות החיסון מוגבלת למספר זנים [29] וכך החיסון יוצר נישה אקולוגית אמתית [30], ותומך בשגשוג של זנים אחרים, שעלולים להיות מסוכנים יותר. התחלופה הזו אושרה על ידי פנג'יאן גואו [31] וייתכן שהיא מסבירה את סיפורה הדרמטי של שרה טייט, אלופה אולימפית בחתירה בשני אירועים באולימפיאדת לונדון 2012, שמתה בגיל 33 מסרטן צוואר הרחם, לאחר שחוסנה.

הוראות מקוריות של ה-FDA שנשכחו: חיסון לפני סקס

הסיכון המוגבר לסרטן פולשני של נשים שנדבקו בעבר בווירוס הפפילומה והסיכון להאצת ההתקדמות שלו, כפי שהיה ידוע עוד מהסקירה של החומר שהועבר מחברות התרופות לצורך קבלת האישור, הצדיק את ההמלצה של ה-FDA לחסן לפני מגע מיני ראשון.

אבל ההמלצה הזו "נזנחה" כדי להרחיב את השוק וחיסונים רבים (מה שנקרא השלמת חיסונים) ניתנו לנשים פעילות מינית, מה שיכול להסביר חלקית את העליה שאירעה לאחרונה במקרי הסרטן הפולשני אצל כלל הנשים במדינות בהן יש כיסוי חיסוני גבוה, במיוחד בקרב נשים שהיו בנות 16 בזמן שחוסנו.

האם חיסון מקדם סוגי סרטן מסוימים? החיסון לווירוס הפפילומה, כמו גם לאיידס, צהבת וקדחת דנגי.

העליה המוקדמת במקרים, מוקדמת עד כדי השנה השלישית או הרביעית לאחר החיסון, מצביעה על פעולה מאיצה של החיסון, שיכול להתנהג כמאיץ לסרטן צוואר הרחם, שההתפתחות הטבעית שלו אורכת בד"כ 20 שנים.

חיסונים ואיידס

התכונה של החיסון כמאיץ נצפתה כבר עם חיסונים אחרים, כמו בניסויים של סטפ [32] ופמבילי [33], בהם חיסון נגד איידס הגדיל את הסיכון להידבקות ב 50% יחסית לפלסבו [34]. זה מסביר את הנטישה המהירה של שני המועמדים לחיסוני האיידס הללו, מחלה נגדה עד כה אף חיסון לא הוכח כיעיל, למרות מחקר אינטנסיבי בנושא במשך יותר מ-20 שנים.

החיסון נגד צהבת זיהומית B ועליה במספר מקרי סרטן הכבד

באופן דומה, החיסון נגד צהבת זיהומית B, שהומלץ באופן נרחב על ידי רשויות הבריאות ב 1994 [35] ונכפה על מטפלים ומתבגרים, כביכול למען מניעה של סרטן הכבד, לווה בעליה משמעותית (3.2% לשנה) של מקרי סרטן הכבד, תוצאה של הכפלת מספר המקרים ב 20 השנים האחרונות (מ 6.8 ל 100,000 ב 1999 ל 13.6 ב 2017) [36], בעוד צריכת האלכוהול, הגורם העיקרי לסרטן זה, ירדה במידה ניכרת.

זה מצער מאד שהעדות המדעית הזו, שמוצגת ומפורסמת, לא נלקחה בחשבון על ידי משרד הבריאות והמחוקקים, מאחר והחוק לכפיית החיסון עבר בדצמבר 2017 וחייב את החיסון נגד צהבת זיהומית B לכל הילדים שנולדו אחרי הראשון בינואר 2018 (יחד עם 11 חיסונים נוספים) ועל כל עובדי הבריאות, כולל סטודנטים.

הסיכון, המצטרף לתופעות הלוואי [37], מבהיר כי החיסון הזה לא מוצדק. מה גם שתומכי החיסון מצדדים בו בגלל תופעות לוואי נדירות כביכול, יעילות החיסון לא יכולה להיחשב זניחה! האם חברי הפרלמנט קיבלו את המידע המלא?

חיסונים וקדחת דנגי: החמרה על ידי החיסון של אלו שכבר נדבקו

יש לציין כי חיסון הוא פעולה מורכבת שההשלכות הקליניות שלה קשות לחיזוי, ועלולה להשתנות כתוצאה מההיסטוריה של האדם המחוסן, במיוחד אם היא כוללת הדבקה קודמת בווירוס נגדו מכוון החיסון.

אסון חיסון הדנגי שאירע לאחרונה, שגם הוא אושר לשיווק בעקבות מחקרים לא מספקים, וגם הוא קודם על ידי שר הבריאות, שגם עליו נטען שהוא בטוח, הוכיח את הדוגמה האכזרית הזו [38] [39] [40], והותיר אלפי קורבנות, אך לווה גם בנפילה של המניות של סנופי ושרשרת תביעות נגד מעבדות סנופי והפוליטיקאים האחראיים.

לסיכום, האם העליה במספר מקרי סרטן צוואר הרחם באוכלוסיה המחוסנת תוביל לשערורייה רפואית בעתיד?

העליה שנצפתה במקרי סרטן צוואר הרחם בכל המדינות עם כיסוי חיסוני גבוה היא אסון רפואי שיכול להפוך לשערורייה רפואית עולמית, אם רשויות הבריאות ימשיכו לענות למשפחות ולרופאים [41] אנחנו לא יודעים למה בלי לבצע מחקרים נוספים ובלי להשעות את ההמלצה שלהם לחיסון הזה.

בזמן שמחכים לתוצאות של מחקרי עומק שימשיכו להבהיר את הסיבות לכישלון החמור של החיסון הזה ולזהות אחראיים אפשריים, עקרון הזהירות מחייב לא להמליץ או לכפות את החיסון הזה, ובטח לא על ידי חוק, לא להמשיך עם המידע המטעה המפורסם, הממומן בחלקו על ידי רשויות הבריאות, לנוכח ההשפעה המטרידה, לכל הפחות, ושלא ניתנת לערעור של החיסון על סרטן צוואר הרחם.

[1] FDA Gardasil Clinical Review 2006 [cited 2018 Mar 22]. Available from;
http://www.impfkritik.de/download/gardasil_fda_464_pages.pdf (pp.359-360)
[2] Sawaya GF, Smith-McCune K. HPV vaccination More answers, more questions. N Engl J Med 2007; 356: 1991-3
[3] CJ Haug Human Papillomavirus Vaccination Reasons for Caution Editorial N Engl J Med 359; 8 www.nejm.org August 21, 2008
[4] R. Baden, G D. Curfman, S Morrissey, and J Drazen, MD Human Papillomavirus Vaccine Opportunity and Challenge N Engl j Med 356; 19 www.nejm org May 10, 2007
[5] Opinion of the Transparency Committee of 1 2 2012: » In the current state of the file, the following data are not established: effectiveness in terms of prevention of cervical cancer ... »
[6] Opinion of the Transparency Committee of 13 9 2017 "The Commission considers that GARDASIL 9 does not provide any improvement in actual benefit (ASMR V) compared with GARDASIL in the prevention of precancerous and cancerous anogenital lesions. related to certain HPV ".
[7] Medeiros, L Rosi, Rosa, D Dornelles; da Rosa, M Ines MD,; Bozzetti, M Clarisse; Zanini, R Ruviaro Efficacy of Human Papillomavirus Vaccines: A Systematic Quantitative Review International Journal of Gynecological Cancer: October 2009 - Volume 19 - Issue 7 - p 1166-1176 doi: 10.1111 / IGC.0b013e3181a3d100
[8] Julia Gerberding, director of the CDC (Center Disease Control in the USA from 1998 to 20.01.2009, who helped a lot with Gardasil's express marketing authorization, was later appointed President of the Merck Vaccine Division. ..).
[9] According to Sophie Des Deserts in the Obs of April 05, 2014: "Hillary Clinton wrote in November 2005 to the Secretary of State for Health to ask him to approve as soon as possible Gardasil (not to mention that the laboratory sponsor her husband's foundation. "
[10] "Significant" means that the observed fact is unlikely to be due to chance alone according to mathematical calculation.
[11] Incidence observed (annual rate of new cases per 100,000 women) brought to a world population, so as not to introduce any bias due to the demographic composition of each country.
[12] Such a decrease, according to the probability calculation, has less than one chance in a thousand to be due to chance
[13] Australian Institute of Health and Welfare (AIHW) 2017 Australian Cancer Incidence and Mortality (ACIM) books: cervical cancer Canberra: AIHW. .
[14] In catch-up, vaccination was less widespread, so fewer women exposed.
[15] Nationellt Kvalitetsregister for Cervix Cancer Prevention (NKCx), http://nkcx.se/templates/_rsrapport_2017.pdf [in Swedish]
[16] LARS ANDERSSON Increased incidence of cervical cancer in Sweden: Possible link with HPV vaccination Indian Journal of Medical Ethics Online First Published April 30, 2018
[17] © WHO Regional Office for Europe 2018
[18] Cancer in Norway 2016
[19] SEER 9 National Center for Health Statistics, CDC
[20] Francim, HCL, Public Health France, INCa. Projections of Cancer Incidence and Mortality in Metropolitan France in 2017 - Solid Tumors [Internet]. Saint-Maurice: Public health France [updated 02/01/2018; viewed on the 09/05/2018
[21] Chris T Bauch Cervical cancer incidence can increase despite HPV vaccination www. The Lancet.com/infection Vol 10 September 2010
[22] Charlotte J. Haug, MD, Ph.D. Human Papillomavirus Vaccination - Reasons for Caution N Engl J Med 359; 8 www.nejm.org August 21, 2008
[23] George F. Sawaya, MD, and Karen Smith-McCune, MD, Ph.D. HPV Vaccination - More Answers, More Questions: N Engl J Med 356; 19 www.nejm.org May 10, 2007
[24] Lindsey R. Baden, MD, Gregory D. Curfman, MD, Stephen Morrissey, Ph.D. And Jeffrey M. Drazen, MD Human Papillomavirus Vaccine - Opportunity and Challenge N Engl J Med 356; 19 www.nejm.1990 org May 10, 2007
[25] F.-J. Authier, R. K Gherardi Myofasciitis macrophages: state of knowledge Rev Neurol (Paris) 2007; 163: 10, 985-993
[26] M Couette, MF Boisse, P House, P Brugieres, P Cesaro, X Chevalier f, Romain K. Gherardi, AC Bachoud-Levi, FJ Authier Long-term persistence of vaccine-derived aluminum hydroxide is associated with chronic cognitive dysfunction : Journal of Inorganic Biochemistry (2009)
[27] Bauch CT, Li M, Chapman G, Galvani AP. Adherence to cervical screening in the era of human papillomavirus vaccination: how low is too low? Lancet Infect Dis 2010; 10: 133-37.
[28] Alison C Budd, Julia ML Brotherton, Dorota M Gertig, Theresa Chau, Kelly T Drennan and Marion Saville Cervical Screening for Women with Human Papillomavirus Med J Aust 2014; 201 (5) 279-282)
[29] 4 to 9 of more than 150 known variants of HPV virus
[30] Place occupied by a species in an ecosystem. The cervix represents a particularly favorable environment for the multiplication of HPV viruses. The elimination of the 4 to 9 strains targeted by the vaccines allows the other strains to multiply, some of them being more dangerous than the ones they replace.
[31] Fangjian Guo Fangjian Guo, Jacqueline Hirth, Abbey B. Berenson. Comparison of HPV prevalence between HPV-vaccinated and non-vaccinated young adults (20-26 years) Abstract number 844 American Association for Cancer Research 2015 meeting Philadelphia.
[32] Buchbinder SP, Mehrotra DV, Duerr A, et al. Efficacy assessment of a cell-mediated immunity HIV-1 vaccine ( the Step Study ): a double-blind, randomized, placebo-controlled, test-of-concept trial. Lancet. 2008; 372: 1881-1893. First Efficacy trial of T-cell-based vaccine that failed to confer protection.

[33] Gray GE, Allen M, Moodie Z, et al. Safety and efficacy of the HVTN 503 / Phambilic studyof a clade-B-based HIV-1 vaccine in South Africa: a double-blind, randomized, placebo-controlled test-of-concept phase 2b study. Lancet Infect Dis. 2011; 11: 507-515.

[34] Rafick-Pierre Sekaly. The failed HIV Merck vaccine study: a step back or a launching point for future vaccine development. YWAM © The Rockefeller University Press Vol. 205, No. 1, January 21, 2008 7-12 www.jem.org/cgi/doi/10.1084/jem.20072681
[35] And made mandatory for health professions
[36] Jehannin-Ligier K, Dantony E, Bossard N, Molinié F, Defosse G, Daubisse-Marliac L, Delafosse P, Remontet L, Uhry Z. Projection of cancer incidence and mortality in Metropolitan France in 2017 . Technical report. Saint-Maurice: Public Health France, 2017. 80 p. Available from the URL: www.santepubliquefrance.fr and http://www.e-cancer.fr/
[37] Marc Girard's website www.rolandsimion.org
[38] Delépine Vaccine safety, a lure? Withdrawal of Sanofi-Pasteur Dengue Vaccine in the Philippines in December 2017 2 1 2018
docteur.nicoledelepine.fr/securite-vaccinale-un-leurre-retrait-du-vaccin-sanofi-pasteur-contre-la-dengue-aux-philippines-en-decembre-2017/
[39] https://www.agoravox.fr/tribune-libre/article/securite-vaccinale-un-leurre-200212?pn=1000#forum5093671
[40] http://sante.lefigaro.fr/article/dengue-l-oms-recommends-to-state-patients-before-vaccinating/
[41] Like some Swedish or British officials

11 מחקרים המראים כיצד חיסונים המכילים אלומיניום עלולים לגרום לאוטיזם

תגלית מדעית איננה ארוע; זהו תהליך, ולעתים קרובות לוקח זמן עד שהתמונה המלאה מגיעה למיקוד ברור.

- נעמי אורסקס ואריק קונווי, "סוחרי הספק".

בפרק החמישי בספרו של ג'י בי הנדלי "איך לסיים את מגפת האוטיזם" (Handley, J.B.. How to End the Autism Epidemic. Chelsea Green Publishing) הוא מציג 11 מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, המראים יחדיו כיצד חיסונים המכילים אלומיניום עלולים לגרום לאוטיזם.

סיכום ההסבר מהפרק מובא לכאן באישור מיוחד של ג'י. בי. הנדלי.

המחקרים בוצעו במקומות שונים בעולם, על ידי מומחים בתחומים שונים. חלקם לא מדברים כלל על חיסונים, או על אוטיזם, או על אלומיניום. כל אחד נותן פיסת מידע, והנדלי בניתוח מבריק מרכיב ביחד את חלקי המידע לתמונה שלמה המראה בצורה ברורה כי חיסונים המכילים אלומיניום עלולים לגרום לאוטיזם אם יינתנו בחלון זמן קריטי בהתפתחות, וכן את המנגנון, צעד אחר צעד, לפיו הם גורמים לאוטיזם.

במאמר זה נביא סיכום של המחקרים וכיצד הם בונים שלב שלב את התמונה המלאה, לפי הסבריו של ג'י בי הנדלי בספר. בפרק מפורט גם כיצד הממצאים של המחקרים שוחזרו במחקרים שהתבצעו לאחר מכן, מה שנדרש ממחקרים איכותיים, אך למען הקיצור והבהירות אביא כאן רק את המחקרים המקוריים.

1. 2004: ד"ר קרלוס פרדו-וילאמיזאר מאוניברסיטת ג'ון הופקינס מגלה שמוחם של אוטיסטים נמצא במצב דלקתי מתמיד

Carlos A. Pardo, "Neuroglial Activation and Neuroinflammation in the Brain of Patients with Autism," Annals of Neurology 57, no. 1 (2005): 67–81.

פרדו הסתכל לראשונה במוחם של אוטיסטים בניתוח שלאחר המוות. אותם אנשים לא מתו ממחלה מדבקת – סיבות המוות כללו טביעה או התקף לב. אולם במוחם נמצאו סימנים של דלקת: התאים המיקרוגליאלים, תאי מערכת החיסון של המוח, היו מופעלים, וכן נמצאה כמות מוגברת של ציטוקינים (חלבונים בעלי פעילות דלקתית המשתחררים ממערכת החיסון ומהווים סמנים למצב של דלקת) במוח, ללא זיהום גלוי. כפי שסיכם ד"ר פטרסון, האחראי למחקר מספר 2 שמיד נגיע אליו, הממצאים מצביעים על הפעלה מתמשכת וקבועה של מערכת החיסון במוחם של אנשים אוטיסטים.

ממצאי המחקר שוחזרו במחקר נוסף.1

המחקר הזה מעלה את השאלה – האם ההפעלה של מערכת החיסון היא סיבה או התוצאה של האוטיזם?

2. 2005: ד"ר פול פטרסון במכון הטכנולוגי של קליפורניה מגלה שארוע הפעלת מערכת החיסון מוביל לאוטיזם

Patterson, "Pregnancy, Immunity, Schizophrenia, and Autism."

פטרסון ועמיתיו ביצעו ניסוי בעכברים בו חיקוי לתהליך ויראלי גרם להפעלת מערכת החיסון בהריון, וכך גרמו לצאצא להראות סימני התנהגות אופייניים לאוטיזם וסכיזופרניה. כך הוא גילה שמערכת החיסון והמוח הן לא מערכות נפרדות והן מתקשרות זו עם זו, והקשר ביניהן מתחיל כבר אצל העובר, ומושפעת מארועים במערכת החיסון של האם. כלומר: ארוע מחלה של האם בהריון (מוירוס או חיידק) – ארוע ש"מפעיל" את מערכת החיסון שלה – משפיע על ההתפתחות העצבית של העובר ועלול לגרום לבעיות נוירולוגיות לאחר הלידה, כמו אוטיזם. כפי שד"ר פטרסון ציין במאמר מ-2006, חיסונים גם הם מפעילים את מערכת החיסון, זה כל הרעיון בחיסון.

תוצאות המחקר שוחזרו מספר פעמים, כולל בניסוי עם קופים, כלומר בבעלי החיים הקרובים יותר לבני אדם ממכרסמים.2,3

אחת השאלות שפטרסון שאל בעקבות הממצאים הללו היא, האם מבין סמני הדלקת השונים, יש סמן דלקתי מסויים המסוגל לגרום לבעיות הנוירולוגית של העובר?

3. 2006: ד"ר פול פטרסון מראה שהציטוקין אינטרלוקין-6 (IL-6) הוא סמן ביולוגי מרכזי להפעלת מערכת החיסון

Paul Patterson et al., "Maternal Immune Activation Alters Fetal Brain Development through Interleukin-6," The Journal of Neuroscience : The Official Journal of the Society for Neuroscience 27, no. 40 (2007): 10695–10702.

פטרסון הזריק לעכברות הרות את הציטוקין הספציפי הזה – אינטרלוקין 6 – וראה שינויים בנוירולוגיה של הצאצאים שלהן.

ממצאי מחקר זה שוחזרו במחקר נוסף.4

מחקריו של פטרסון התמקדו בהפעלת מערכת החיסון של האם בזמן ההריון וההשפעה הנוירולוגית שלה על הצאצאים. אבל האם גם להפעלת מערכת החיסון לאחר הלידה יהיו תוצאות דומות? זו שאלה קריטית כדי להבין מה קרה לאותם ילדים שהדרדרו לאוטיזם מבלי שאמותיהן עברו הפעלת מערכת החיסון בהריון.

4. 2018: הפעלת מערכת החיסון יכולה להתרחש לאחר הלידה

William Carlezon et al., "Perinatal Immune Activation Produces Persistent Sleep Alterations and Epileptiform Activity in Male Mice," Neuropsychopharmacology 43, no. 3 (2018): 482–491.

בניסוי זה הראו החוקרים כי גם הפעלת מערכת החיסון זמן קצר לאחר הלידה יכולה לגרום להפרעות פיזיולוגיות ארוכות טווח שדומות למאפיינים של אוטיזם ומצבים נוירו-פסיכיאטרים אחרים.
כעת נשאלת השאלה, מה מפעיל את מערכת החיסון בגופו של המחוסן, בצורה שגורמת לתהליך הדלקתי המתמיד שנצפה במוחם של אנשים אוטיסטים?

5. 2007: אדג'ובנט אלומיניום בחיסונים גורם לליקויים התנהגותיים ומוטוריים

Christopher Shaw et al., "Aluminum Adjuvant Linked to Gulf War Illness Induces Motor Neuron Death in Mice," Neuromolecular Medicine 9, no. 1 (2007): 83–100.

ד"ר קריסטופר שאו מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה בדק את האלומיניום שמשמש בחיסונים. הוא הזריק לעכברים כמויות אלומיניום הידרוקסייד המקבילות לכמות וללוח הזמנים שמקבלים בני אדם בחיסונים.

כתוצאה סימפטומים התנהגותיים התפתחו במהירות, כולל ליקויים התנהגותיים ומוטורים כמו גם ליקויים קוגניטיביים. בדיקה במוחם ובחוט השדרה הראתה נזק מסיבי לנוירונים המוטוריים (תאי מערכת העצבים).

תרכובות אלומיניום משמשות כיום בחיסונים לצהבת נגיפית A, צהבת נגיפית B, דיפטריה-טטנוס-שעלת (DTaP או Tdap), HIB (המופיליוס אינפלואנזה מסוג B), נגיף הפפילומה האנושי, ופנוימקוקים (PCV), כולם חלק מלוח הזמנים של חיסוני ילדים. כמות האלומיניום הכללית המוזרקת לילדים זינקה מ 1990 בעקבות עליה מטאורית בכמות החיסונים הניתנת לילדים ועליה בשיעור הילדים המתחסנים. כמות האלומיניום הכוללת המוזרקת לילד שמחוסן באופן מלא לפי התוכנית עלתה מ 1250 מיקרוגרם בשנות ה 1980 ל 4925 מיקרוגרם כיום.

אלומיניום נדרש כדי לגרום למערכת החיסון להגיב לחיסונים מומתים. מכאן עולה מאליה השאלה: האם הרכיב בחיסונים שתפקידו לגרום לתגובת יתר של מערכת החיסון עלול לעורר הפעלה של מערכת החיסון במוח בשלבים קריטיים של התפתחות המוח?

איור 1: עיתוי מתן החיסונים ביחס להתפתחות המוח. החצים מציינים חיסונים הניתנים בגילאי 0, 2, 4, 6, ו 15-18 חודשים. עובד ברשות המחבר מאיור 5.1 בספר Handley, J.B.. How to End the Autism Epidemic. Chelsea Green Publishing.

6. 2013: אדג'ובנט אלומיניום המוזרק לגוף בחיסונים, יכול להינשא למוח על ידי מקרופאג'ים.

Zakir Kahn et al., "Slow CCL2-Dependent Translocation of Biopersistent Particles from Muscle to Brain," BMC Medicine 11, no. 1 (2013): 99.

המדענים הצרפתים ד"ר רומיין גררדי וג'וזט קדוסו מאוניברסיטת Paris-Est הראו שאדג'ובנט אלומיניום המוזרק לגופו של עכבר מגיע בסופו של דבר למוח שנה מאוחר יותר. עקב כך החוקרים הביעו דאגה ממצב בו מנות חוזרות ונשנות של הזרקת האדג'ובנט הזה, שההבנה שלנו על פירוקו הביולוגי לוקה בחסר, עלולה לגרום לנזק נסתר אך חמור, במיוחד במקרה של עודף חיסונים, או פגם, או חוסר בשלות במחסום הדם-מוח.

הציטוקין המוזכר במחקר, CCL-2, משמיע "קריאת אזעקה" הגורמת להופעתם של מקרופאגים. אלו גופיפים של מערכת החיסון שתפקידם "לאסוף את האשפה" במערכת, והם מסתובבים בגוף ואוכלים פסולת, זיהומים ועוד. כשאג'ובנט האלומיניום נכנס לגוף, הוא לא מוכר על ידי הגוף משום שהוא זר לו, זהו חומר מעשה ידי אדם. המגרופאג'ים אוספים אותו, אבל אין להם אמצעים להפטר ממנו, אז הם נושאים אותו איתם, ומביאים אותו לרקמות רכות בגוף, כמו המוח. וכשמערכת החיסון של המוח פוגשת את האלומיניום – היא מגיבה. או במילים אחרות – היא מופעלת.

7. 2015: אדג'ובנט האלומיניום נשאר במוח זמן רב הרבה יותר מכפי שכל אחד שיער.

Romain Gherardi et al., "Biopersistence and Brain Translocation of Aluminum Adjuvants of Vaccines," Frontiers in Neurology 6 (2015): Article 4.

אותה קבוצת מדענים הראתה שאדג'ובנט האלומיניום עושה את דרכו לאטו אל המוח, שם הוא נשאר, אולי לתמיד. הם הסבירו כי אדג'ובנט האלומיניום יכול ליצור תגובה חיסונית ארוכת טווח בגלל תכונה הנקראת "ביופרסיסטנס", שמשמעה שלגוף אין כל יכולת להפטר ממנו, משום שזהו חומר מעשה ידי אדם ואין לנו כל מנגנון טבעי להוציאו מהגוף.

כדאי להזכיר את הממצאים הקודמים: ד"ר פטרסון מצא שיש תגובה מתמשכת ותמידית של הפעלת מערכת החיסון במוח של אנשים אוטיסטים. האם מערכת החיסון של המוח נמצאת במאבק מתמיד עם האלומיניום, מבלי שהיא יודעת כיצד להוציא אותו מהגוף? הייתכן שזה מה שגורם לדלקתיות שד"ר פדרו-וילמיזר דיבר עליה ב-2005?

8. 2016: כמויות קטנות של אדג'ובנט אלומיניום הן למעשה מסוכנות יותר

Guillemette Crepeaux et al., "Non-linear Dose-Response of Aluminium Hydroxide Adjuvant Particles: Selective Low Dose Neurotoxicity," Toxicology 375 (2017): 48–57.

על ידי מודלים של עכברים, גילו החוקרים כי מינון נמוך ועקבי של אדג'ובנט האלומיניום היה יותר רעיל ממנה אחת גדולה, וגרם להצטברות גדולה יותר של אלומיניום במוח ולתופעות של הרעלה עצבית. המנגנון שהם מציעים קשור לכך שהאלומיניום המוזרק בכמויות קטנות יוצר צבירים בטווח הגודל המתאים לחיידקים, שאליהם מותאמים הגופיפים של מערכת החיסון התופסים אותם ומסיעים אותם ברחבי הגוף.

9. 2015: אלומיניום גורם להפעלת מערכת החיסון של המוח.

Gherardi et al., "Critical Analysis of Reference Studies."

המאמר מגשר על הפער שבין אדג'ובנט האלומיניום לבין הציטוקין IL-6, שכזכור הוא הציטוקין המשתחרר בזמן ארוע הפעלת מערכת החיסון. במחקר זה החוקרים השתמשו באלומיניום כדי לגרום לחולדות ללקות באלצהיימר, והראו כי האלומיניום הכפיל את כמות ה IL-6 פי 4.

אם לסכם את התגליות שהמחקר הזה מחבר ביחד: אנו יודעים שארוע הפעלת מערכת החיסון במוח יכול לגרום לאוטיזם. אנחנו יודעים שאלומיניום הוא רעל עצבי חזק שלא נחקר כהלכה, אבל יש לנו עדות ברורה לכך שאלומיניום בפני עצמו יכול לגרום לארוע הפעלת מערכת החיסון. אחד מסמני המפתח של הפעלת מערכת החיסון הוא הציטוקין IL-6, שמחקר זה הראה שהופעל על ידי אלומיניום. הזרקת אלומיניום גרמה להופעת IL-6 במוחן של חולדות, מכאן שהאלומיניום מצא את דרכו דרך הגוף לתוך המוח, כפי שכבר ידענו שיתרחש.

10. 2015: החיסון לצהבת נגיפית B לאחר הלידה גורם להופעת IL-6 במוחן של חולדות

Zhibin Yao et al., "Neonatal Vaccination with Bacillus Calmette–Guérin and Hepatitis B Vaccines Modulates Hippocampal Synaptic Plasticity in Rats," Journal of Neuroimmunology 288 (2015): 1–12.

המחקר התפרסם בסין, והחוקרים כלל לא התכוונו להוכיח את הקשר בין חיסונים לאוטיזם. רק ההכרות עם כל הממצאים שנסקרו עד כה מאפשרת להבין שזה מה שהם עשו. המחקר הראה כי החיסון לצהבת נגיפית B, המכיל אלומיניום, גרם להופעת הסמן הביולוגי לארוע הפעלת המערכת החיסונית של המוח וכך יכול להשפיע על התפתחות המוח. ממצא חשוב נוסף במחקר הוא שרבות מהתופעות שנצפו לא הופיעו עד גיל 8 שבועות. יש לזכור כי מבדקי הבטיחות של החיסונים הנם קצרי טווח ולעתים לא עולים על מספר ימים. כאן מדובר על 8 שבועות אצל חולדות, המקבילים לשנים אצל בני אדם.

החולדות במחקר חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת קיבלה חיסון שאינו מכיל אלומיניום, קבוצה שניה קיבלה את החיסון לצהבת נגיפית B המכיל אלומיניום, וקבוצת בקרה שלישית לא קיבלה כל חיסון. רק הקבוצה שקיבלה את החיסון הכולל אלומיניום הראתה את הסימנים לארוע הפעלת מערכת החיסון שרואים באוטיזם (IL-6 גבוה). זוהי הוכחה ביולוגית מדעית ראשונה לקשר שבין חיסון הניתן לבעל חיים לאחר הלידה, הגורם לארוע הפעלת מערכת החיסון, כולל הציטוקין הדלקתי העולה באוטיזם, IL-6.

ממצאי המחקר שוחזרו במחקר נוסף.5

11. 2017: רמות גבוהות של אלומיניום נמצאות באופן ייחודי ברקמת המוח של אנשים עם אוטיזם.

Christopher Exley et al., "Aluminium in Brain Tissue and Autism," Journal of Trace Elements in Medicine and Biology 46 (2018): 76–82.

ד"ר כריסטופר אקסלי מאוניברסיטת קיל באנגליה ועמיתיו פרסמו מאמר שבחן לראשונה את רקמת המוח של אוטיסטים, כדי לקבוע את רמת האלומיניום שהתגלתה בו. לא רק שכמות האלומיניום שהתגלתה היתה גבוה באופן חריג, גם מיקום האלומיניום ברקמת המוח הווה תגלית יוצאת דופן: הממצאים הראו כי האלומיניום נכנס למוחם של אוטיסטים דרך תאים מעודדי דלקת שהועמסו באלומיניום בדרך, או במערכת הלימפה, כפי שנראה במונוציטים (סוג של תא דם לבן, ביניהם מקרופאג') באתר ההזרקה של חיסונים המכילים אדג'ובנט אלומיניום.

כלומר, מקרופאג'ים מובילים את האלומיניום המוזרק מהחיסונים ישירות לתוך המוח. מיקום האלומיניום במוח מסמן את המסלול שהאלומיניום עשה בדרכו למוח, ומצביע על כך שהוא הגיע מאתר ההזרקה של החיסון.

סיכום הממצאים: כיצד חיסונים המכילים אלומיניום עלולים לגרום לאוטיזם

• אוטיזם נגרם מארוע הפעלת מערכת החיסון במוח.
• אדג'ובנט האלומיניום שבחיסונים יכול להפעיל את מערכת החיסון של המוח והוא רעיל יותר למערכת העצבים ממה שסברו עד כה.
• אלומיניום יכול לגרום לעליה ברמות ה- IL-6, ציטוקין דלקתי המקושר עם אוטיזם.
• מדענים סינים השתמשו בחיסון כדי לגרום לארוע הפעלת מערכת החיסון ותעדו רמות גבוהות של IL-6 בחולדות.
• מדענים בריטים גילו רמות גבוהות בצורה יוצאת מגדר הרגיל של אלומיניום במוחם של אוטיסטים, במיוחד בתוך תאי מקרופאג'ים, המעבירים את האלומיניום למוח מאתר ההזרקה.

מכאן ניתן להבין את המנגנון לפיו חיסונים המכילים אלומיניום גורמים במקרים מסוימים לאוטיזם:

• חיסון המכיל אלומיניום מוזרק לשריר
• האלומיניום מתגבש לצבירים המתאימים בגודלם לגודל של חיידק
• מקרופאג'ים מגיעים לאזור ולוכדים את הצבירים
• למקרופאג'ים אין מגנון המאפשר להם להוציא את האלומיניום מהגוף
• המקרופאג'ים מסיעים את האלומיניום גם למוח
• במוח, נוכחות האלומיניום גורמת לארוע הפעלת מערכת החיסון
• כתוצאה מארוע הפעלת מערכת החיסון של המוח נוצרים ציטוקינים דקלתיים וביניהם ציטוקין מסוג IL-6
• נוכחות סמנים ביולוגים אלו גורמת לנזקים מוחיים בטווח גילאים קריטי
• הנזקים המוחיים מתבטאים בסימפטומים האופייניים לאוטיזם

איור 3: כיצד חיסונים המכילים אלומיניום עלולים לגרום לאוטיזם.

1. K. Suzuki, et al., "Microglial Activation in Young Adults with Autism Spectrum Disorder," JAMA Psychiatry 70, no. 1 (2013): 49–58.
2. Paul Patterson, "Maternal Immune Activation Yields Offspring Displaying Mouse Versions of the Three Core Symptoms of Autism," Brain, Behavior, and Immunity 26, no. 4 (2012): 607–616.
3. Melissa Bauman et al., "Activation of the Maternal Immune System during Pregnancy Alters Behavioral Development of Rhesus Monkey Offspring," Biological Psychiatry 75, no. 4 (2014): 332–341.
4. Xiaochong Li et al., "Brain IL-6 Elevation Causes Neuronal Circuitry Imbalances and Mediates Autism-like Behaviors," Biochimica et Biophysica Acta 1822, no. 6 (2012): 831–842.
5. Zhibin Yao et al., "Neonatal Hepatitis B Vaccination Impaired the Behavior and Neurogenesis of Mice Transiently in Early Adulthood," Psychoneuroendocrinology 73 (2016): 166–176.

מתוך פרק 6 מהספר How to End the Autism Epidemic by J.B. Handley.

ניתן לקרוא את הפרק בשלמותו ואת כל המקורות שלו כאן: http://www.greenmedinfo.com/blog/clear-legal-basis-vaccines-cause-autism

אני מוצא, במידה גבוה של ודאות רפואית, שסדרת החיסונים שניתנה לייטס בגיל 11 חודשים, בזמן שהוא היה חולה, היתה הסיבה המיידית לנסיגה שלו לאוטיזם, בגלל ההשפעה של החיסונים הללו על שיבוש נוסף של היכולת של המיטוכונדריות המוחלשות שלו לספק כמויות נאותות של אנרגיה למוח, הרקמה הצורכת הכי הרבה אנרגיה בגוף.

- ד"ר ריצ'רד קלי, פרופסור לרפואת ילדים, אוניברסיטת ג'ון הופקינס (מכון קנדי קריגר)

הציטוט הנ"ל לא נאמר על ידי אחד מהרופאים הנאבקים להכרה בקשר בין חיסונים ואוטיזם, אלה שהממסד הקיא אותם מקרבו והם מושמצים ומוטרדים על ידו. ד"ר ריצרד קלי ועמיתו, ד"ר אנדרו צימרמן, שנתן גם הוא עדות דומה באותו נושא, נשאו בתפקידים בכירים ביותר במכון היוקרתי לאוטיזם, מכון קנדי קריגר באוניברסיטת ג'ון הופקינס, ונחשבים שניהם מומחים גדולים בנושא. הם נקראו בעבר להעיד פעמים רבות בבית המשפט לחיסונים נגד הורים שביקשו פיצויים על נסיגת ילדיהם לאוטיזם בעקבות החיסונים, ובעקבות העדות ששיקפה את עמדתם הנחרצת בנושא, לפיה אין כל קשר בין חיסונים לאוטיזם, נמנעו פיצויים מהורים רבים לילדים אוטיסטים.

אז מה השתנה? איך קרה שהם פתאום שינו את עמדתם ומוכנים להעיד על הקשר בין חיסונים לאוטיזם? ועד כמה עדותם חשובה ומטלטלת, למרות שהיו בעבר מקרים בהם הורים הצליחו להוכיח שהחיסונים דרדרו את ילדיהם לאוטיזם וקיבלו פיצויים?

הכל התחיל כאשר הצטרף למכון, לעבודה עם שני הרופאים הבכירים הללו, רופא צעיר בשם ג'ון פולינג. בהתחלה לא היה כל שינוי, וגם ג'ון פולינג היה רופא שקיבל לחלוטין את עמדת הממסד והאמין שהחיסונים חשובים ובטוחים ושאין כל קשר בין חיסונים לאוטיזם.

ואז בתו של ג'ון פולינג, חנה, נסוגה לאוטיזם לאחר סדרת חיסונים שקיבלה בגיל 19 חודשים. ג'ון פולינג אמר מספר פעמים לאחר מכך, שאלמלא ראה את זה קורה מול עיניו, הוא לעולם לא היה מאמין שזה יכול לקרות. אבל למרות שזה סתר את כל מה שהאמין בו לפני כן, פולינג לא התעלם ממה שהתרחש מול עיניו, והחליט לעשות כל שביכולתו כדי לחקור ולהבין מה קרה לבתו ומה גרם לה לסגת לאוטיזם. הוא היה בדיוק במקום הנכון, במכון היוקרתי לחקר האוטיזם, עם מומחים גדולים כצימרמן וקלי, שהסכימו לסייע לו לחקור ולהבין מה קרה. למרות ספקותיהם הראשוניים, החקירה הובילה אותם למסקנה חד משמעית שהחיסונים הם אכן הגורם שדרדר את חנה לאוטיזם, והם אף פרסמו את ממצאיהם במאמר מדעי:

Andrew Zimmerman et al., "Developmental Regression and Mitochondrial Dysfunction in a Child with Autism," Journal of Child Neurology 21, no. 2 (2006): 170–172.

פולינג החליט לתבוע מבית המשפט לחיסונים פיצויים על פגיעת החיסונים של בתו. והוא לא היה ההורה היחיד לילד אוטיסט שהחליט לתבוע את בית המשפט. הוא היה חלק מקבוצה של 5,500 הורים במצב הזה. בית המשפט הציע להורים, שבמקום שכל אחד מהם יתנהל מולו בנפרד, שיתאגדו לתביעה קבוצתית שהתוצאות שלה ייקבעו לפי מספר מקרי מבחן שההורים יבחרו. מרבית ההורים הסכימו להצעה. בית המשפט הזה ידוע לשמצה בקשיים שהוא מערים על הורים, שגם כך חרב עליהם עולמם והטיפול בילדיהם שהדרדרו לאוטיזם דורש את מלוא תשומת לבם והמשאבים שלהם. למעשה אין זה בית משפט כלל – זהו רק שם. מדובר במוסד שהוקם כאשר ממשלת ארה"ב החליטה להסיר כל אחריות מחברות התרופות, יצרניות החיסונים, לגבי נזקים שייגרמו מהחיסונים. המוסד הוקם כדי לפצות נפגעי חיסונים על ידי המדינה, על חשבון הציבור. אך אין זה בית משפט המקיים את כל הנהלים הדרושים לפי החוק. אין שם חובת גילוי העדויות של הצד השני, לא מתקיימים הנהלים הקשורים לעדויות, ולא מתקיימים נהלי המשפט האזרחי. בנוסף אין בו שופט וחבר מושבעים. יש שם מה שנקרא "special master" (אחראי מיוחד) שמחליף את כל התפקידים הללו והוא ממונה על ידי עורך דין של הממשלה – כלומר מי שמחליט, ממונה על ידי הצד הנתבע. הורים שתבעו את בית המשפט לחיסונים מספרים על הליך פוגעני שבנוי כך שירפה את ידיהם של המבקשים פיצוי ויציב תנאים כמעט בלתי אפשריים לקבלת פיצויים. לכן אין פלא שמרבית ההורים החליט להענות להצעה ולשים את גורלם על מספר מקרי מבחן.

חנה פולינג נבחרה להיות אחד ממקרי המבחן הללו, משום שתודות לפועלו של אביה, הנוירולוג ג'ון פולינג, והקולגות שלו ד"ר צימרמן וד"ר קלי, הוא מתועד היטב כך שלא ניתן להכחיש את הקשר בין החיסונים לבין ההדרדרות לאוטיזם.

כשבית המשפט לחיסונים הבין שאין לו כל אפשרות לערער את התיק החזק הזה וההוכחות החד משמעיות על תפקיד החיסונים בהדרדרות של חנה פולינג לאוטיזם, הם היו חייבים למצוא מוצא שיוציא אותם מהצורך לפצות אלפי הורים. הם הציעו להוריה של חנה פולינג להגיע להסדר פיצויים, בתנאי שישמרו על שתיקה. כך יצאה חנה פולינג ממקרי המבחן של התביעה הקבוצתית.

ד"ר צימרמן העיד לטובת פולינג בדיונים על הסדר הפיצויים. מאז, הוא לא הוזמן יותר להעיד בבית המשפט לחיסונים.

לאחר שהוצאה חנה פולינג ממקרי המבחן, בית המשפט לחיסונים החליט לדחות את התביעה הקבוצתית ואלפי ההורים נותרו ללא כל פיצוי.

למרות שההסדר עם פולינג היה אמור להשמר בסוד, הוא הודלף לתקשורת וגרם לסערה. מומחים וגורמים רשמיים נשאלו האם אכן היתה כאן הודאה רשמית בכך שחיסונים גרמו לאוטיזם של חנה פולינג. הטענה הנגדית היתה: חנה פולינג סבלה מתסמונת מיטוכונדרית, כלומר תהליך הפקת האנרגיה בגופה היה לקוי. החיסונים שיבשו עוד יותר את התהליך המטבולי, ולכן נגרם לה הנזק המוחי שהתבטא בסימפטומים אוטיסטיים. מדובר במקרה נדיר ביותר, שלא מעיד כלל על מקרים אחרים, ולכן אין להסיק ממנו שחיסונים גרמו לאוטיזם אצל אף ילד אחר.

אחד הילדים שהיו מקרי המבחן בתביעה הקבוצתית היה ייטס הייזלהרסט. בניגוד לחנה פולינג, אביו של ייטס, רולף הייזלהרסט, איננו רופא. לא היה לו את התעוד והמחקר הרפואי שהיה לחנה פולינג שהפך את המקרה שלה לבלתי ניתן להפרכה. אולם הוא משפטן. ולאחר שלמד היטב את התקדים של חנה פולינג, הוא הצליח, לראשונה בעולם, לארגן לבנו משפט בבית משפט אמיתי, המתנהל לפי כל חוקי המשפט, על ידי כך שתבע את הרופא שנתן לבנו את החיסונים שגרמו לו לסגת לאוטיזם על רשלנות רפואית.

ד"ר צימרמן וד"ר קלי הסכימו להעיד לטובתו במשפט שעומד להתקיים. בזמן כתיבת הספר המשפט עדיין לא התקיים, אולם שני הרופאים נתנו עדות בשבועה, והציטוטים הבאים לקוחים מהעדות בשבועה שלהם.
ד"ר צימרמן בתגובה לבקשה לתאר מה לדעתו קרה לייטס:

... לייטס הייזלהרסט החלה נסיגה לאוטיזם לאחר קבלת חיסונים באותו זמן שהיתה לו דלקת אזניים ... שני הגורמים יצרו דלקתיות ותוך 12 עד 14 ימים מהחיסונים הוא החל לסגת. ... למדתי שנמצאה אצלו הפרעה מיטוכונדרית ... וזוהי דעתי שההפרעה המיטוכונדרית הנסתרת יצרה את גורם הרגישות בייטס שהוביל לנסיגה לאוטיזם והשינויים בתפקוד המוח.

כלומר, בסופו של דבר הסתבר שהאבחנה של ייטס, שהיה אחד ממקרי המבחן בתביעה הקבוצתית, זהה לזו של חנה פולינג, שזכתה בפיצויים. הנדלי מעיר כי אילו רק היתה האבחנה הזו ידועה בזמן התביעה הקבוצתית, ייתכן שהיינו מתקדמים הרבה יותר מהר לסיום מגפת האוטיזם.

ד"ר קלי – כזכור, חוקר אוטיזם בכיר שנקרא בעבר להעיד נגד הורים שטענו שילדם נסוג לאוטיזם בעקבות החיסונים - על אחוז הילדים האוטיסטים שבבסיס הבעיה שלהם עומדת הפרעה מיטוכונדרית:
אני מומחה במחלה מיטוכונדרית. ואני מומחה בהיבט של האוטיזם שקשור בהערכה גסה ל- 25, 30, 40 אחוז מהילדים שיש להם אוטיזם המתבסס על הפרעה מיטוכונדרית.

קשה להפריז בחשיבות ההצהרה הזו. לעומת הטענות שנשמעו מהממסד לאחר שנחשפה פרשת חנה פולינג, טענות על כך שאוטיזם שבסיסו הפרעה מיטוכונדרית הוא נדיר מאד, המומחה לעניין טוען שבין 25 ל-40 אחוז מהילדים האוטיסטים סובלים מהפרעה מיטוכונדרית. המקרים של חנה פולינג וייטס הייזלהרסט אינם נדירים כלל וכלל.

עו"ד: "אני מבין שכתבת דו"ח במקרה זה [מקרה מבחן אחר בשימוע הכללי של 5,500 אוטיסטים, עבור הילדה מישל סדילו], עמדת להעיד בשימוע, וממשלת ארה"ב ביטלה את זה לאחר שאמרת להם שלדעתך יש מקרים חריגים"?

ד"ר צימרמן: "אני לא יודע אם היה קשר בין שני האירועים, אך הם התרחשו בסמיכות זה לזה".

עו"ד: "במילים אחרות, אמרת להם שקיימים מקרים חריגים, כמו חנה פולינג וייטס הייזלהרסט, וילדים אחרים שנפגעו כתוצאה מחיסונים, ולאחר מכן הוציאו אותך מהתיק. האם זה נכון"?

ד"ר צימרמן: "כן, כך זה קרה ... והסיבה, לדעתי, שלא זומנתי להעיד בתיק של סדילו, היתה שאמרתי להם שאני סבור שיש מקרים חריגים, כמו פולינג, ואז לא זומנתי להעיד".

ד"ר צימרמן על דעתם של קולגות שלו לגבי הקשר בין חיסונים לאוטיזם:

עו"ד: האם אנשים אחרים בתחום שלך, רופאים מכובדים בתחום שלך, מחזיקים בדעה שחיסונים יכולים לגרום לסוג התגובה הדלקתי שיכולה להוביל לנסיגה לאוטיזם?"

ד"ר צימרמן: "כן".

גם כאן קשה להפריז בחשיבות העדות הזו – לא מדובר בשני רופאים חריגים המאמינים בקשר בין חיסונים לאוטיזם כאשר כל השאר מצדדים בקונצנזוס שאין כל קשר בין חיסונים לאוטיזם. קיימים רופאים נוספים שגם הם חושבים שקיים קשר כזה.

ד"ר צימרמן על הקשר בין תגובה דלקתית העלולה להגרם מחיסונים ונסיגה לאוטיזם:

ד"ר צימרמן: "... אנשים שעובדים בתחום האוטיזם רואים, לעתים קרובות רואים קשר בין זיהום, דלקתיות ותחילתה של נסיגה..."

עו"ד: וחיסונים יכולים לגרום לסוג של תגובה דלקתית, למעשה הם מיועדים ל- לגרום לסוג של תגובה דלקתית שיכולה להוביל או להוות טריגר לנסיגה לאוטיזם?

ד"ר צימרמן: "הם מיועדים להוביל לתגובה חיסונית, וזה יכול להצטרף לתגובה חיסונית מזיהום."

עו"ד: "אז במילים אחרות, ילדים שיש להם תסמונת מיטוכונדרית נסתרת שהם – יש להם זיהום מתמשך, הם אפילו בסיכון גבוה יותר להפגע מחיסונים?"

ד"ר צימרמן: "כשיש צירוף שלהם, כן."

עו"ד: "וכמו שאני מבין את זה, סוג של תקופת מפתח או היכן שהמוח של הילד נמצא יותר בסיכון לסוגים האלה, או רגיש יותר לסוגים האלה של סיכונים הוא איפשהו סביב גיל 18 חודשים?"

ד"ר צימרמן: "או 24 חודשים, באיזור הזה."

ד"ר צימרמן על המשמעות של הממצאים הללו במניעת הדרדרות לאוטיזם:

"... ברגע שיהיו לנו את הסמנים הביולוגים של הפציינטים שהם רגישים להדרדרות לאחר חיסונים, זה ישנה את הגישה שלנו ל- לטיפול של הילדים האלה, לזהות את הילדים שנמצאים בסיכון ... אני חושב שזה ימנע את התפתחות האוטיזם אצל לא מעט ילדים. כרגע בערך 30 אחוז מהילדים עם אוטיזם עוברים נסיגה, ואנחנו היינו מאד רוצים להבין את הבסיס המטבולי לכך וכיצד נוכל למנוע זאת."

ד"ר קלי חושף את הצביעות של ה- CDC ואיגוד רופאי הילדים:

עו"ד: "האם אתה מסכים להצהרה שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "לא".

עו"ד: "האם זה מקובל בקהילה הרפואית שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "זו דעה רווחת".

עו"ד: "האם זו עמדה רווחת בתחום הרפואה, שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "אין לי בסיס לקבוע. בדרך כלל, כאשר רופאים מדברים על זה, הם אומרים שלא הוכח קשר".

עו"ד: "האם אתה מכיר את עמדתו של איגוד רופאי הילדים באשר לקשר כלשהו בין חיסונים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "כן, גם הם אומרים שלא הוכח קשר".

עו"ד: "האם אתה מסכים עם עמדת איגוד רופאי הילדים באשר לקשר בין חיסונים ואוטיזם"?

ד"ר קלי: "אני מסכים עם עמדתם בהיבט של בריאות הציבור, אני לא מסכים עם זה מבחינה מדעית".

עו"ד: "אתה טוען בתיק זה לקשר בין חיסונים לאוטיזם, האמנם"?

ד"ר קלי: "אכן".

עו"ד: "וזה עומד בסתירה לספרות המדעית, הלא כן"?

ד"ר קלי: "זה לא עומד בסתירה לספרות המדעית שאני קורא. זה עומד בסתירה לכמה מאמרים אשר פורסמו על ידי קבוצות בעלי סמכות גדולה הטוענים שלא נמצא קשר במחקרים הנעשים על קבוצות גדולות".

עו"ד: "עמדתך מנוגדת, נאמר, לעמדת ה-CDC, נכון"?

ד"ר קלי: "היא מנוגדת למסקנתם. היא לא מנוגדת לנתונים שלהם".

הציטוט החביב עלי במיוחד כאן: "היא מנוגדת למסקנתם. היא לא מנוגדת לנתונים שלהם". הוא מצביע על המאמצים של ה-CDC למסגר את מסקנות המחקרים שלהם בצורה מסוימת, לפיה החיסונים תמיד יעילים ובטוחים, גם אם אין זה נתמך בנתונים עצמם. למרבה הצער, ד"ר קלי מוצא שחוסר יושרה זה מוצדק, "בהיבט של בריאות הציבור". אני ממש לא מסכים עמו בנקודה זו, כפי שאפרט בהמשך.

ד"ר צימרמן על עמדתו של איגוד רופאי הילדים באשר לחיסונים ואוטיזם:

עו"ד: "האם אתה מזהה את המסמך הזה?"

ד"ר צימרמן: "זה מתוך פרק בטיחות החיסונים של איגוד רופאי הילדים".

עו"ד: "ובפסקה הבאה, נכתב: 'מחקרים בוצעו על כל הנושאים הללו, והמחקרים ממשיכים לאשר שהחיסונים הם אמצעי בטוח ויעיל במניעת מחלות קשות'. האם קראתי נכון"?

ד"ר צימרמן: "אכן".

עו"ד: "ואז הם כותבים: 'מחקרים אלו לא מצאו קשר כלשהו בין אוטיזם לחיסון ה-MMR, ותימרוסל, לשילוב מספר חיסונים הניתנים בו זמנית, חום, או פרכוסים'. האם קראתי נכון"?

ד"ר צימרמן: "אכן".

עו"ד: "ואתה מסכים עם זה, נכון"?

ד"ר צימרמן: "כן, עם ההסתייגות שאלו מחקרים אפידמיולוגים שלא מביאים בחשבון את הידע שיש לנו כעת. זו אותה הנקודה עליה דיבר ד"ר קלי מקודם, בהתייחס לעמדת ה-CDC באשר לחיסונים ואוטיזם. הוא לא טוען שה- CDC, או איגוד רופאי הילדים (בו הוא חבר) משקרים כאשר הם אומרים 'חיסונים אינם גורמים לאוטיזם'. הוא אומר שהם מסתמכים על מחקרים לא מספקים וישנים".

ד"ר קלי על ה-CDC וד"ר וויליאם תומפסון [שחשף את זיוף תוצאות המחקר מטעם ה-CDC שמצא קשר בין חיסון ה-MMR לאוטיזם]:

עו"ד: "האם זו עמדתך שה-CDC נגוע בדרך כשלהי בהונאה בהתייחס לעמדתו באשר לחיסונים ואוטיזם"?

ד"ר קלי: "כפי שדווח, ד"ר תומפסון, עובד ה-CDC שהלשין, אמר זאת".

עו"ד: "אני מעוניין לברר האם אתה תאמץ עמדה זו ותאמר שה-CDC מעורב בהונאה בדרך כלשהי"?

ד"ר קלי: "אין לי דעה לומר. הם חכמים בדרך שבה הם מפרסמים נתונים על מנת למנוע תשומת לב ציבורית לזה שיש קשר. אני יכול להבין מדוע הם עשו זאת. יש כאן משום טיוח, אבל, איך לומר, זה נעשה למען מטרה טובה".

טוב. זה משגע אותי. מה שאתה רואה בתצהירים של ד"ר קלי וד"ר צימרמן זה שהם באמת מנסים "ליישר קו" עם העמדה לפיה חיסונים הם, בד"כ, "יעילים ובטוחים" ושמרבית הילדים צריכים להתחסן. נראה שד"ר קלי נותן ל- CDC אישור לשחק עם הנתונים, הואיל וזה נעשה "למטרה טובה". המשמעות הנה שלעולם אין סיבה טובה מספיק לסכן את תכנית החיסונים. לעולם. גם כאשר קרוב ל- 3% מהילדים שלנו מאובחנים כאוטיסטים. זה שיגעון.

אני מעריך את העובדה שד"ר קלי מאשר שד"ר וויליאם תומפסון, מדען ב-CDC שהפך למלשין, כן האשים את ה-CDC בהונאה, אבל האמון ימשיך להישחק עד שפקידי בריאות הציבור יאמרו את האמת על הקשר בין חיסונים לאוטיזם.

ד"ר צימרמן על ילדים אוטיסטים תחת טיפולו במרפאה בהרווארד:

עו"ד: "אתה פוגש ילדים עם אוטיזם במרפאה שלך מדי יום, מדי שבוע, שמקורו בבעיה קודמת במיטוכונדריה"?

ד"ר צימרמן: "כן".

עו"ד: "וכאשר אתה פוגש ילדים אלו, אתה מנסה לברר מה היה הגורם, או הטריגר, לאוטיזם הרגרסיבי שלהם"?

ד"ר צימרמן: "כן".

עו"ד: "ובמרפאה שלך, אתה רואה בחיסונים כגורם אפשרי לאוטיזם הרגרסיבי, בדומה לילד ייטס?

ד"ר צימרמן: "כן, ואז אנו מאד מנסים לטפל בהם".

ד"ר צימרמן מאשר שחיסונים "מונחים על השולחן" בתור אחד הגורמים האפשריים לאוטיזם בקרב כל הילדים הבאים למרפאה שלו.

ד"ר צימרמן על מחקרים אפידמיולוגים לעומת תצפיות קליניות

עו"ד: "האם יש הבדל בין קביעת קשר סיבתי, נניח, בין חיסונים ואוטיזם רגרסיבי במחקרים אפידמיולוגיים, לעומת קביעת קשר שכזה במטופל מסוים בכלים קליניים"?

ד"ר צימרמן: "אלו שתי גישות מאד שונות".

עו"ד: "אתה יכול להרחיב על זה מעט"?

ד"ר צימרמן: "מחקר אפידמיולוגי בוחן אוכלוסיה גדולה, אך לא יכול לזהות תת-קבוצה קטנה. הגישה שלנו שונה מאד, אנו מתחילים לא מקבוצה גדולה, אלא מהפרט".

ד"ר קלי על הסיכון שבמתן מספר חיסונים בו זמנית:

עו"ד: "ציינת שאתה לא יכול לזהות את החיסון הספציפי שהיה הטריגר לאוטיזם הרגרסיבי, ושהיה זה כל ה- 'סט' של החיסונים שגרמו לכך"?

ד"ר קלי: "נכון. במובן זה שכל חיסון יוצר דלקת ברמה מסוימת, וניתן לפרש זאת בדרך לפיה הדלקת שנוצרה מכל החיסונים האלו יחדיו היתה הגורם להתדרדרות. אילו החיסונים הללו היו ניתנים בנפרד על פני תקופה של שבועיים, אפשר שלא היה כלל אירוע שכזה. זו ההצטברות של התגובה הדלקתית".

ג'יי בי הנדלי מסכם את הנושא בכמה הערות, הנה כמה מהן:

ראשית הוא מביע הערכה והכרת תודה כלפי ד"ר צימרמן וד"ר קלי שהסכימו להעיד תחת שבועה ולאשר שחיסונים יכולים לגרום לאוטיזם בילדים עם רגישות מסויימת.

הוא חולק על הגישה הבינארית שמתייחסת לפגיעת החיסון בהקשר לאוטיזם כהכל או כלום – או שהילד נפגע ומדרדר לאוטיזם, או שהוא יוצא ללא פגע. הוא טוען שקיים רצף של פגיעות שכולל מחלות אוטואימוניות, פגיעות נוירולוגיות, הפרעות למידה, קשב וריכוז, חרדה, אלרגיה חמורה ועוד. אלה ילדים שהרופאים הללו לא רואים במרפאה שלהם, שמטפלת בילדים אוטיסטים בלבד, ולכן אין לשלול את האפשרות שאותו מנגנון יכול לגרום לשורה ארוכה של פגיעות, מלבד ההדרדרות לאוטיזם.

עוד דבר שלא נלקח בחשבון בגישתם של שני הרופאים הללו, הוא האפשרות שההפרעה המיטוכונדרית נגרמה גם היא כתוצאה מחיסונים. ייתכן שחיסונים קודמים גרמו להפרעה המיטוכונדרית, והחיסונים הנוספים יחד עם ההפרעה המיטוכונדרית גרמו להדרדרות לאוטיזם. כמו כן, ייתכן שהילדים שלא הראו נסיגה ברורה לאוטיזם נפגעו מהחיסון ולקו באוטיזם באחד החיסונים המוקדמים יותר, למשל החיסון של גיל חודשיים, או אפילו כתוצאה מחיסון שאמותיהם קיבלו בהריון, מה שמעלה את שיעור הילדים האוטיסטים שלקו באוטיזם כתוצאה מחיסונים בצורה משמעותית מאד לעומת ההערכות של שני הרופאים, שגם הן גבוהות למדי.
הנדלי גם מצר על החסר בהסתכלות הוליסטית על הבעיה, ועל כך שכל רופא או חוקר נשאר בתחום הצר שלו מבלי לשלב את הממצאים לתמונה אחת רחבה. ד"ר צימרמן וקלי אינם טוקסולוגים, הם לא מבינים מושגים כמו "ביופרסיסטנס" (התמדה ביולוגית) של האלומיניום וכיצד הוא נשאר במוח, ואת הקשר בין האלומיניום לדלקתיות שהם מדברים עליה. הם לא מבלים זמן עם חוקרים כמו ד"ר קריסטופר אקסלי וד"ר קריסטופר שאו החוקרים את ההשפעות הרעילות של אלומיניום, כדי לקבל נקודת מבט רחבה יותר של איך מתפתח אוטיזם. ד"ר קלי מתמקד במיוחד במה שקורה בחיסון של גיל שנה, מבלי להתייחס לאפשרות שהילד כבר סובל מהרעלה מוקדמת כתוצאה מאחד החיסונים הקודמים.

למרות הביקורת על המגבלות שבעבודתם ועדותם, הם ללא ספק עשו צעד מאד חשוב ואמיץ שלאחריו יהיה עוד יותר קשה להכחיש את הקשר שבין חיסונים ואוטיזם.

חקיקה בנושא חיסונים

מקור: An Open Letter To Legislators

לחץ כאן להורדת המכתב

מחוקק יקר,

שמי טטיאנה אוֹבּוּקָניץ', דוקטור לאימונולוגיה. מכתב זה נועד לתקן מספר טעויות נפוצות בנוגע לחיסונים, על מנת לסייע לך לגבש הבנה מאוזנת ואובייקטיבית של הנושא, על בסיס תאוריות מקובלות בתחום לצד ממצאים מדעיים עדכניים.

האם ילדים לא מחוסנים מהווים סכנה גדולה יותר לציבור מאשר מחוסנים?

לעתים תכופות נטען שהורים הבוחרים לא לחסן את ילדיהם מסיבות אידאולוגיות מסכנים את יתר הציבור. החקיקה לביטול הפטורים מחיסונים, הנמצאת כעת בהליכים אצל המחוקקים הארציים והפדרליים בכל ארה"ב, מבוססת בעיקרה על תפישה זו. חשוב להבין שטבע ההגנה שמקנים חיסונים רבים - כולל מרבית החיסונים המומלצים לילדים על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב - אינו עולה בקנה אחד עם הצהרה זו. במכתב שלהלן אסקור מספר חיסונים מומלצים שאין ביכולתם למנוע הפצת מחלות, בין אם מפני שלא תוכננו למניעת הדבקה (אלא רק למניעת תסמיני המחלה), ובין אם מפני שנועדו למחלות שאינן מדבקות. כל אדם שלא יקבל את החיסונים שאתאר להלן אינו מהווה סיכון לכלל הציבור יותר מאשר אדם שכן התחסן, ומכאן שאפליה נגד ילדים לא מחוסנים בסביבה של בית ספר ציבורי למשל, לא תהיה צעד מוצדק.

1. IPV (Inactivated Poliovirus Vaccine; חיסון מומת נגד נגיף הפוליו) אינו מסוגל למנוע הדבקה בנגיף הפוליו (ראו מחקר מדעי בקישור מס' 1 בנספח). נגיף הפוליו הטבעי אינו קיים בארה"ב כבר לפחות עשרים שנה. אפילו במקרה של יבוא מחודש של הנגיף מחוץ לארץ, חיסון באמצעות IPV לא ישפיע על הבטיחות במקומות ציבוריים. יש לציין כי הכחדת נגיף הפוליו מיוחסת לשימוש בחיסון אחר, OPV (Oral Poliovirus Vaccine; חיסון פוליו שניתן דרך הפה). בארה"ב הופסק השימוש ב-OPV לפני זמן רב, למרות שביכולתו למנוע הדבקה בנגיף הפראי, והוא הוחלף ב-IPV עקב בעיות בטיחות.

2. מחלת הטטנוס אינה מדבקת, אלא מתפתחת בפצעי נקב עמוקים שהזדהמו בנבגי קולוסטרידיום טטני (C. tetani.) חיסון נגד מחלת הטטנוס (הניתן בחיסון המשולב DTaP) אינו משפיע במאום על הבטיחות במקומות ציבוריים; הוא נועד להגנה אישית בלבד.

3. החיסון נגד דיפתריה טוקסואיד (הכלול אף הוא ב-DTaP) נועד אמנם למניעת השפעותיו המזיקות של רעלן הדיפתריה, אך הוא לא נועד למניעת התרבות והדבקה של החיידק C. diphtheriae. חיסון נגד דיפתריה אינו משפיע כלל על הבטיחות במקומות ציבוריים; אף הוא נועד להגנה אישית בלבד.

4. בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת החליף חיסון השעלת הניתן כיום בארה"ב (aP - acellular pertussis; הרכיב האחרון בחיסון המשולב DTaP) את חיסון השעלת הישן, שהיה מבוסס על תאים שלמים, צעד שגרר התפרצות חסרת תקדים של מחלת השעלת. בניסוי שבו הדביקו במכוון קופי אדם בשעלת התגלה שחיסון aP אינו יעיל במניעת התרבות והדבקה של B. pertussis (ראו קישור מס' 2 ברשימה שבנספח). מנהל המזון והתרופות בארה"ב פרסם אזהרה בנוגע לממצא מכריע זה [1].

* בנוסף, בישיבה של חבר היועצים המדעיים שהתקיימה במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב ב-2013, נחשפו נתונים מדאיגים נוספים, לפיהם זנים של נגיף השעלת (PRN-negative) המצויים כיום בארה"ב, פיתחו העדפה סלקטיבית להדבקת אנשים שקיבלו את כל זריקות הדחף של חיסון ה-DTaP (המסמך מופיע בקישור מס' 3 בנספח). פירוש הדבר שאנשים שחוסנו בכל המנות מצויים בסיכון רב יותר להידבקות בשעלת, ולפיכך גם להפצת המחלה, מאשר אנשים שלא חוסנו כלל.

5. מבין הזנים הרבים של וירוס ההמופילוס אינפלואנזה H. influenzae, חיסון Hib מונע אך ורק הידבקות בזן b. למרות שמטרתו היחידה היא להפחית את שיעור הנשאות, בין אם נלווים אליה תסמיני מחלה ובין אם לא, השימוש בחיסון Hib גרם להטיה לטובת הזנים האחרים (המסומנים באותיות a עד f). מאז שהוחל השימוש בחיסון Hib אצל ילדים, גורמים זנים אלה ליותר ויותר מבוגרים לחלות בזיהום חריף (ראו מחקר מדעי בקישור מס' 4 בנספח). הציבור הרחב פגיע כיום יותר לזיהומי המופילוס אינפלואנזה חריפים מאשר לפני תחילת מבצע החיסונים ב-Hib. בעידן של זיהומי המופילוס אינפלואנזה שאינם מזן b, אפליה נגד ילדים שלא מקבלים חיסון זה אינה הגיונית בשום קנה מידה מדעי.

6. צהבת נגיפית B היא מחלה הנישאת בדם. היא אינה מתפשטת בקהילה, במיוחד בקרב ילדים, שאינם עוסקים בדרך כלל בהתנהגויות בסיכון גבוה, כגון שימוש חוזר במחטים וקיום יחסי מין. חיסון ילדים נגד צהבת נגיפית מסוג B אינו יכול להשפיע משמעותית על מידת הבטיחות במקומות ציבוריים. בנוסף, אין איסור על הרשמה לבתי ספר לילדים שהינם נשאים כרוניים של נגיף הצהבת מסוג B. איסור על הרשמה לילדים שאינם מחוסנים - ואינם נשאים של הנגיף - יהווה אפליה בלתי סבירה וחסרת היגיון.

לסיכום, אנשים שלא קיבלו את החיסונים IPV, DTaP, HepB ו-Hib מסיבות אידאולוגיות, אינם מהווים סכנה לבריאות הציבור יותר מאשר אנשים שכן קיבלו חיסונים אלה. אין שום עילה לאפליה נגדם.

באיזו תדירות מתרחשות תופעות לוואי קשות כתוצאה מחיסונים?

אנו שומעים מכל עבר שתופעות לוואי קשות בעקבות חיסונים מתרחשות רק לעתים נדירות. למרבה הצער, המדע אינו מגבה הצהרה זו. במחקר שנערך לאחרונה באונטריו, קנדה, התברר כי חיסונים למעשה גורמים לביקור בחדר מיון אצל ילד אחד מכל 168 לאחר חיסוני גיל שנה, ואצל אחד מכל 730 לאחר חיסוני גיל שנה וחצי (המחקר מופיע בקישור מס' 5 בנספח).

מכיוון שהסיכון לתופעות לוואי המצריכות ביקור בחדר המיון לאחר מתן חיסונים במרפאות טיפת חלב הנו כה גבוה, קיים הכרח להשאיר את הבחירה לחסן לשיקול דעתם של ההורים. ניתן להבין שהם אולי אינם מוכנים לקחת על עצמם סיכון מיידי שכזה על מנת להגן על ילדיהם ממחלות שנחשבות קלות בדרך כלל, או שייתכן שילדיהם לעולם לא יחשפו אליהן.

האם יש באפשרותה של אפליה נגד משפחות המתנגדות לחיסונים מסיבות אידאולוגיות למנוע התפרצויות עתידיות של מחלות מדבקות כגון חצבת?

"פרדוקס החצבת" הוא תופעה מוכרת היטב למדענים החוקרים את המחלה. אני מצטטת ממאמרם של פולנד וג'ייקובסון (1994): "הכשלון במיגור החצבת: הפרדוקס המשתמע מהתפרצות המחלה בקרב מחוסנים." ("Failure to Reach the Goal of Measles Elimination: Apparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons." Arch Intern Med 154:1815-1820):

"הפרדוקס המסתמן הוא, שככל שעולה שיעור החיסון נגד חצבת באוכלוסיה, כך הופכת החצבת למחלה מדבקת עבור אנשים המחוסנים נגדה." [2]

כאשר חקרו את הסוגיה לעומק התגלה שהפרדוקס הנ"ל נובע מאחוז קטן באוכלוסיה המכונה "בעלי תגובה חלשה לחיסונים". בעלי התגובה החלשה אינם יוצרים נוגדנים רבים כתוצאה מהחיסון הראשון נגד חצבת. גם בהמשך מגיבה מערכת החיסון של אנשים אלה באופן בלתי מספיק לזריקות הדחף, ועד מהרה הם שבים להיות פגיעים למחלה (תוך 2-5 שנים), חרף היותם מחוסנים באופן מלא. [3]

תגובה חלשה שכזו אינה ניתנת לתיקון על ידי מתן חיסונים חוזרים: מסתמן שמדובר בתכונה חיסונית-גנטית [4]. מקרב אוכלוסיית הילדים בארה"ב מעריכים ש-4.7% הם בעלי תגובה חלשה לחיסונים.[5]

מחקירת התפרצויות של מחלת החצבת בסין ובקוויבק שבקנדה, עולה שהתפרצויות כאלה ממשיכות להתרחש, אפילו באוכלוסיות בעלות הכיסוי החיסוני הגבוה ביותר (95-97% או אפילו 99% מהאוכלוסיה, ראו מחקרים מדעיים בקישורים 6 ו-7 בנספח). זאת מפני שאפילו אצל המחוסנים בעלי התגובה המספקת לחיסונים, הנוגדנים שנוצרו עקב החיסון דועכים עם הזמן. החסינות המושגת כתוצאה מחיסונים אינה שוות-ערך לחסינות לכל-החיים, המתקבלת לאחר חשיפה טבעית למחלה.

קיים תיעוד לכך שאנשים מחוסנים הנדבקים בחצבת יכולים גם להדביק אחרים. למעשה, מקורן של שתי התפרצויות גדולות של המחלה ב-2011 (בקוויבק, קנדה ובעיר ניו יורק) היה באנשים שחוסנו בעבר נגד המחלה. [6][7]

לאור כל הנתונים שלעיל, ברור שביטול האפשרות לפטור מחיסונים, המנוצלת כעת רק בידי קומץ משפחות, לא תביא להכחדת מחלות וגם לא תמנע התפרצויות מחודשות של מחלות שכבר הוכחדו.

האם הפתרון המעשי היחיד הוא אפליה נגד מתנגדי חיסונים ממניעים אידאולוגיים?

במרבית התפרצויות החצבת האחרונות בארה"ב (כולל זו שהתרחשה בדיסנילנד) נדבקו בעיקר מבוגרים ותינוקות רכים, בעוד שבעידן שלפני החיסונים חלו בה בדרך כלל בגילאים 1-15. החשיפה הטבעית לחצבת הובילה לחסינות מפני זיהום חוזר לכל החיים, בעוד שהחסינות המושגת באמצעות חיסונים דועכת עם הזמן, ומותירה את המבוגרים חשופים, בהעדר ההגנה שהעניקו חיסוני הילדות שלהם. מחלת החצבת מסוכנת יותר עבור תינוקות ומבוגרים מאשר לילדים בגיל בית הספר.

בעידן שלפני החיסונים, למרות הסיכויים הגבוהים לחשיפה למחלה, תינוקות מתחת לגיל שנה כמעט לא חלו בה הודות למנגנון החיסוני רב העוצמה שהעבירו להם האמהות. העובדה שתינוקות רכים פגיעים כיום לחצבת היא תוצאה ישירה של מפעל החיסון ההמוני רב-השנים. האמהות, שקיבלו חיסונים בילדותן, לא חלו בחצבת בגיל ה"בטוח", ולפיכך לא פיתחו חסינות לכל החיים שאותה יכלו להעביר לילדיהן וכך להגן עליהם במהלך שנתם הראשונה.

למרבה המזל קיים גיבוי בדמות טיפול המחקה את אותה חסינות אמהית שהלכה ונשחקה. תינוקות וכל מי שפגיע למחלה או בעל כשל חיסוני, יכולים לקבל אימונוגלובולין, כלי שביכולתו להציל חיים על ידי מתן נוגדנים לנגיף לאחר החשיפה אליו. אלה מונעים התפתחות מחלה או לפחות מפחיתים את חומרתה (ראו קישור מס' 8 בנספח).

לסיכום: 1) עקב תכונותיהם של החיסונים המודרניים, אנשים שאינם מחוסנים אינם מהווים סיכון גדול יותר להדבקה במחלות פוליו, דיפתריה, שעלת ואינספור זני המופילוס אינפלואנזה שאינם סוג b, מאשר אנשים שכן חוסנו. בסביבת בית הספר אין ביכולתם של לא-מחוסנים להדביק אף אחד בצהבת נגיפית B, ואילו טטנוס אינו מדבק כלל; 2) לאחר חיסוני הינקות קיים סיכון מובהק לביקורים רבים יותר בחדר המיון, דבר שמעיד כי מתן חיסונים אינו הליך נטול סיכון; 3) בלתי אפשרי למנוע כליל התפרצויות של מחלת החצבת, אפילו באוכלוסיות מחוסנות באופן מושלם; ו-4) קיימת שיטה יעילה למניעת חצבת ומחלות נגיפיות נוספות בקרב תינוקות שלא ניתן לחסנם ובקרב בעלי כשל חיסוני, בדמות אימונוגלובולין.

לאור ארבע עובדות אלו, ברור שלא ניתן להצדיק בשום אופן אפליה בבתי הספר הציבוריים נגד ילדים שאינם מחוסנים מסיבות אידאולוגיות, שכן מצבם החיסוני של המתנגדים אינו מהווה כל סכנה לבריאות הציבור.

בברכה,
טטיאנה אוֹבּוּקָניץ', PhD

טטיאנה אוֹבּוּקָניץ' PhD היא מחברת הספר "אשליית החיסונים". היא למדה אימונולוגיה במוסדות הרפואיים היוקרתיים בעולם. את הדוקטורט שלה באימונולוגיה כתבה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ואת הפוסט דוקטורט עשתה בביה"ס לרפואה של הרוורד בבוסטון, מסצ'וסטס, ובאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.
ד"ר אוֹבּוּקָניץ' מעבירה שיעורים באינטרנט לכל המעוניינים בהבנה עמוקה יותר של פעולת מערכת החיסון האנושית, ומערך שיקולי הסיכון\תועלת האימונולוגים הכרוך במתן חיסונים: http://www.tetyanaobukhanych.com/nif.html.

מקורות מידע

קישור מס' 1:
The Cuba IPV Study collaborative group. (2007) Randomized controlled trial of inactivated poliovirus vaccine in Cuba. N Engl J Med 356:1536-44
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17429085

הטבלה שלפנינו לקוחה ממחקר שנערך על חיסון IPV בקובה. עולה ממנה שלאחר חשיפה מכוונת לנגיפי פוליו חיים מוחלשים במהלך הניסוי, התגלו הנגיפים בקרב 91% מהילדים שלא קיבלו את החיסון (קבוצת הביקורת B). אצל הילדים שכן חוסנו ב-IPV (קבוצות A ו-C) התגלו נגיפים אלה בשיעורים דומים, של 94-97%. בדגימות צואה של כל הילדים התגלו כמויות גדולות של נגיפים חיים. תוצאות אלה מעידות כי אין ביכולתו של IPV לווסת אוכלוסיות של נגיפי פוליו.

קישור מס' 2:
Warfel et al. (2014) Acellular pertussis vaccines protect against disease but fail to prevent infection and transmission in a nonhuman primate model. Proc Natl Acad Sci USA 111:787-92
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24277828

"קופי בבון שקיבלו חיסון aP היו מוגנים מתסמינים חריפים הקשורים לשעלת אך לא מפני התרבות מושבות החיידקים, לא נפטרו מהזיהום מהר יותר מאשר הפרטים שלא קיבלו חיסון והדביקו פרטים לא מחוסנים בחיידק ה-B. pertussis בקלות. לעומתם, אצל בעלי החיים שחלו בעבר (וזכו לחסינות טבעית) לא התפתחו מושבות בחשיפה חוזרת לחיידק."

קישור מס' 3:
Meeting of the Board of Scientific Counselors, Office of Infectious Diseases, Centers for Disease Control and Prevention, Tom Harkins Global Communication Center, Atlanta, Georgia, December 11-12, 2013
http://www.cdc.gov/maso/facm/pdfs/BSCOID/2013121112_BSCOID_Minutes.pdf

תפוצה מחודשת של שעלת (עמ' 6):
"ממצאים מעידים ש-85% מהחיידקים שבודדו (מתוך שישה אתרי מעקב שעלת ומההתפרצויות בוושינגטון ובוורמונט בשנת 2012) היו חסרי PRN, וסיכוייהם של נבדקים מחוסנים היו גבוהים יותר במובהק מאשר לא-מחוסנים לחלות בזנים חסרי ה-PRN. יתרה מכך, בהשוואה של נבדקים שהיו מחוסנים לפי הדרישות ב-DTaP עם נבדקים לא מחוסנים, סיכוייהם לחלות בזנים חסרי PRN היו גבוהים יותר, ממצא המרמז שחיידקים נטולי PRN פיתחו יתרון סלקטיבי להדבקת אנשים שחוסנו ב-DTaP."

קישור מס' 4:
Rubach et al. (2011) Increasing incidence of invasive Haemophilus influenzae disease in adults, Utah, USA. Emerg Infect Dis 17:1645-50
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21888789

בגרף שלהלן, מתוך מחקר של Rubach et al, מתוארים מספר מקרים חריפים של המופילוס אינפלואנזה H. influenzae (מכל הזנים) ביוטה, בעשור שבו קיבלו ילדים חיסוני Hib.

רופאים למען הסכמה מודעת מפרסמים ממצאים מדעיים על חיסון ה-MMR: לא הוכח שחיסון ה-MMR בטוח יותר מחצבת לילדים בארה"ב.

הארגון ללא מטרות רווח שבסיסו בקליפורניה, רופאים למען הסכמה מודעת (PIC), הודיע על פרסום חומר לימודי חדש שמטרתו לעזור לרופאים והורים להעריך את הסיכונים של מחלת החצבת לעומת הסיכונים של החיסון הכולל חצבת (MMR). החומר נועד לספק כלי לימודי, ידידותי למשתמש, ממידע שעובד על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והמרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות. אנשים רבים אינם מודעים לכך שהסיכון למות או לסבול מפגיעה כרונית מחצבת בארה"ב היה נמוך מאד, אפילו לפני הצגת החיסון לחצבת ב-1963, אומרת ד"ר שירה מילר, מייסדת ונשיאת PIC. לכן, מחקרים לבטיחות החיסון חייבים להראות שהסיכון למות או לסבול מנזק כרוני מחיסון ה-MMR הוא אפילו נמוך יותר.

בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, ממש לפני שהתוכנית לחיסון המוני לחצבת הוצגה, הסיכוי למות מחצבת היה 1 ל-10000 או 0.01%. עם זאת, הציבור באופן כללי לא היה מודע למספרים הללו, מאחר וה-CDC פרסם את שעור התמותה בהתבסס על מספר המקרים המדווחים בלבד. מאחר ומשוער שכ-90% ממקרי החצבת הם שפירים ולכן אינם מדווחים ל-CDC, השעור שפורסם לציבור הוא למעשה גבוה יותר פי 10 ממה שנמצא באוכלוסיה הכללית.

החומר הלימודי של PIC, שכולל הצהרת מידע על המחלה (DIS) והצהרת סיכון של החיסון (VRS), מספק מידע על כלל מקרי החצבת (כולל אלו שדווחו ואלו שלא דווחו ל-CDC), ומידע זמין על סיכוני ה-MMR. מידע זה מאפשר חישוב תועלת/סיכון מושכל יותר. המסמכים, שעברו סקירת עמיתים וביקורת על ידי מספר קלינאים ומומחים סטטיסטים, זמינים כעת להפצה לציבור.

כשמחליטים האם תרופה היא בטוחה, הסטנדרט הוא הסיכון מהמחלה שמנסים לטפל בה או למנוע אותה, אומרת ד"ר מילר. עם החיסונים, יש לעקוב אחרי אותה פרוצדורה כדי להחליט מהו הסטנדרט הבטוח. דרך החומר הלימודי שלנו, אנו מראים שלא הוכח שהסיכון למוות או פגיעה כרונית מחיסון ה-MMR הוא פחות מזה של החצבת. זה גורם חשוב בקבלת ההחלטה הבריאותית, הן אישית והן ציבורית.

רופאים למען החלטה מודעת הוא ארגון חינוכי עצמאי ללא כוונת רווח 501 (c)(3) המסור להבטחת הסכמה מודעת בחיסונים.

לקריאה והורדה של ה-DIS ו-VRS על החצבת

פוליסורבט 80 (ידוע גם כ- Tween 80 ו- polyoxyethylene-sorbitan-20 mono-oleate) הנו מרכיב חשוד בחיסונים שממעיטים לדבר עליו. מטרתו היא לגרום לשני חומרים להתערבב למרות שבאופן טבעי הם אינם מסוגלים לכך1. ישנם 10 חיסונים בהם נוכח החומר על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC):

• DTaP (Infanrix);
• DTaP—IPV (Kinrix);
• DTap-HepB-IPV (Pediarix);
• DTaP-IPV-Hib (Pentacel);
• Influenza (Agriflu);
• Influenza (Fluarix);
• Meningococcal (MenB-Trumenba);
• Pneumococcal (PCV13—Prevnar13);
• Rotavirus (RotaTeq);
• Tdap (Boostrix)5

על פי עלון הבטיחות של פוליסורבט 80, החומר נבדק בשאיפה ובמתן אוראלי ונמצא כחומר מעט מסוכן במגע עם העור, אין כל התייחסות לנושא הבטיחות בהזרקה. יתרה מזאת, בסעיף מיוחד, המציין רעילות באדם, נמצאות ההערות הבאות:

נמצא כגורם לבעיות פוריות ועד חוסר פוריות בניסויי חיה2,3. נושא זה לא נבדק בבני אדם.

עלול להשפיע על החומר הגנטי (מוטגנזה) העלול להתפתח לסרטן2.

ד"ר לורנס פלבסקי, רופא ילדים, מזהיר כי פוליסורבט 80 משמש בתרופות כנשא של תרופות בעזרה במעבר דרך מחסום-דם-מוח (שהוא מחסום המגן על מערכת העצבים המרכזית מפני כניסת כימיקלים ורעלים ורגיש במיוחד אצל תינוקות ובזקנים). נושא זה מעלה דאגות רבות שכן ישנו פוטנציאל נזק למוח בעקבות נוכחות של חומרים אחרים בחיסונים, הידועים כרעילים למערכת העצבים המרכזית4,5.

אחת הטענות המרכזיות על פיה נטען כי החומר בטוח לשימוש מציינת את העובדה כי בחיסון הוא מוזרק בכמות מזערית. תינוק מקבל בשנת חייו הראשונה 33 מנות חיסון, מעולם לא נבדק האפקט המצטבר של פוליסורבט 80 במינונים הקיימים6.

1. http://www.drugs.com/inactive/polysorbate-80-372.html
2. Material Safety Data Sheet Polysorbate 80. ScienceLab.com May 21, 2013.
3. Mercola J. What is in the flu vaccine that can cause infertility? Mercola.com Oct. 15, 2010.
4. Polysorbate 80 Risks. Vaccine Choice Canada Dec. 9, 2013
5. Palevsky L. Aluminum and Vaccine Ingredients: What Do We Know? What Don't We Know? International Medical Council on Vaccination Jun. 10, 2009
6. Visualizing Childhood Vaccination Schedules Across G8 Countries. British Medical Journal 2015; 351.

ד"ר סין האנג-לי, פתולוג, דיירקטור המעבדה המולקולרית מילפורד, במכתב פתוח ליו"ר ארגון הבריאות העולמי: בכירים בארגון הבריאות העולמי, במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, בממשלת יפן ואחרים, רקמו יחדיו, באופן מכוון, מזימה להטעות את הועדה המקצועית לבטיחות חיסון הגרדאסיל אשר הוקמה ביפן, בדיונים הפתוחים שלה ביום 26 בפברואר, 2014.

למסקנה זו הגיע ד"ר האנג-לי לאחר שתכתובות אימיילים פנימית בין הגורמים הנ"ל נחשפה בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע בניו-זילנד.

במכתב מפורט הכולל את תכתובת האימיילים הרלוונטית, מראה ד"ר האנג-לי איך כל המעורבים, ובמיוחד יו"ר וועדת בטיחות חיסונים בארגון הבריאות העולמי, רוברט פלס, ד"ר נאבאה קוג'י ממשרד הבריאות היפני, ד"ר מלינדה ווארטון מהמרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, ד"ר הלן פטוסיס-האריס מאוניברסיטת אוקלנד בניו-זילנד ואחרים, פעלו יחדיו לפני הדיון הפתוח ביפן, במהלכו ואחריו, על מנת להסתיר מידע מדעי המראה איך חיסון הגרדסיל פוגע באנשים מסויימים והציגו מסקנות לכאורה של ועדות מקצועיות תוך מניפולציה של ממצאים מדעיים, על מנת להטעות את הוועדה המקצועית ומקבלי החלטות בכל העולם באשר לבטיחות החיסון נגד וירוס הפפילומה.

בין המניפולציות הנחשפות במכתבו: סילוף ממצאים של מחקרים על מנת ליצור מצג שווא המאשפר להתעלם מהממצאים המדאיגים העולים במחקרים אלו, הסתמכות על בלוג של אחת המשתתפות ועל עבודת התזה שלה באוניברסיטה, שמעולם לא פורסמה בכתב עת מדעי לאחר ביקורת עמיתים ואף מציין בגופו שאינו באמת מאשש את טענתו המרכזית, על מנת לתמוך בטענותיהם שהחיסון בטוח לשימוש, התעלמות ממידע אותו נציג משרד הבריאות היפני "לא יודע להסביר" בעצמו בפגישה, ועוד.

אחד האימיילים מראה איך ד"ר פטוסיס-האריס מוטרדת "מההשפעה הגדולה של [המדענים] האנג-לי, שאו וטומיאנוביץ'...". פטוסיס-האריס מתייחסת למחקרים של אלה, החושפים במשך שנים את נזקי האלומיניום ובפרט בחיסון הגרדסיל, בעבודותיהם. לנוכח השפעה זו, היא מבטיחה "להתגייס ולעשות כל מה שהיא יכולה...".

ד"ר האנג-לי מציג במכתבו את הממצאים המדעיים הקיימים, המראים איך שאריות די.אנ.איי אשר בחיסון נקשרים למלחי האלומיניום אשר בחיסון ובכך יוצרים תגובה חריגה של המערכת החיסונית, שאינה אופיינית לתגובה של המערכת החיסונית לחיסונים אחרים המכילים מלחי אלומיניום, ובדרך זו גורמים לאנשים מסויימים להגיב באופן שלילי לחיסון, עד כדי מוות.

ד"ר האנג-לי מסיים את מכתבו: "לעניות דעתי, ד"ר פלס, כל אלו ששמותיהם נקובים בראש מכתב זה וכל אלה הפוטרים את רעילות [אפקט החיסון] על מנת לקדם את החיסון נגד וירוס הפפילומה צריכים לתת את הדין בשל פעולותיהם. אין שום תירוץ להתעלמות מכוונת מעדויות מדעיות. אין שום תירוץ להטעיית מעצבי מדיניות בריאות הציבור בכל העולם על חשבון האינטרס הציבורי. אני סבור כי אנשים אלו לא רק הפרו את קוד וועדת בטיחות החיסונים של ארגון הבריאות העולמי, אלא הם הפרו את אמון הציבור. חקירה יסודית בלתי תלויה ופעולה משמעתית מיידית הם הדבר היחיד שנותר לעשות בניסיון לרכוש בחזרה את אמון הציבור ברשויות הבריאות בעולם".

למה אנחנו קוראים חסינות העדר?

מניעת התפשטות מחלה באוכלוסיה, או "חסינות העדר", נקבעת לפי הניסיון המצטבר בשטח. לדברי משרד הבריאות נדרש שיעור התחסנות של כ-90% על מנת למנוע התפרצות של מחלות באוכלוסיה1.

ראשיתה של תיאוריית "חסינות העדר" מקורה בהבחנה של ד"ר הדריך, שבחן התפרצויות חצבת בין השנים 1900-1931, לפיה כאשר 68% או יותר מהאוכלוסיה מחוסנת באופן טבעי כנגד המחלה, אזי גם שאר 32% האחוזים באוכלוסיה לא יחלו בה. הדריך העלה השערה שכאשר מספיק אנשים באוכלוסיה מחוסנים באופן טבעי מפני המחלה (כי חלו בה בעבר), המחלה אינה מתפרצת2.

השערתו של הדריך הפכה להנחת עבודה עבור רשויות הבריאות, כפי שניתן לראות בהצהרות המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, ערב השקת החיסון נגד חצבת בשנות השישים:

ממשלת ארה"ב הצהירה על נחישותה למגר את החצבת מארה"ב בשנת 1967

שימוש אפקטיבי בחיסונים אלו במהלך החורף והאביב הקרובים יבטיח מיגור וירוס החצבת מארה"ב בשנת 1967

כאשר לפחות שני שליש מהילדים בכל קהילה יהיו מחוסנים, אם בשל מחלה או קבלת החיסון, וירוס החצבת פשוט ימות3,4.

אך למרות ההצהרות המרשימות , מחלת החצבת נשארה איתנו עד היום, למרות שיעורי כיסוי חיסוני גבוהים מאד והוספת מנת חיסון נוספת לתכנית המומלצת. תיאוריית "חסינות העדר", לפחות ככל שהדבר נוגע למחלת החצבת, הופרכה.

איננו יודעים האם ההשערה של הדריך נכונה עבור התחסנות האוכלוסיה באופן טבעי, אך זה לא רלוונטי לשאלת "חסינות העדר" כתוצאה מחיסונים. הניסיון המצטבר מלמד שהחיסונים לא מצליחים למנוע את התפרצותן של מחלות מסוימות למרות שיעור כיסוי גבוה, בין השאר בשל ירידת רמת הנוגדנים בדם עם השנים ופיתוח עמידות של זני החיידקים/הנגיפים כנגד החיסונים. חיסוני דחף נוספו לרשימת ה"המלצות" ורף חסינות העדר עלה בהדרגה עד לכ 90%-95%, בניסיון להחיל את השערתו של הדריך על פרקטיקת החיסונים. כפי שתוכל לראות בפרקי החיסונים השונים, השערה זו מופרכת שוב ושוב ע"י התפרצויות מחלות גם באוכלוסיות המחוסנות בשיעורים גבוהים ביותר, עד כדי 99%, לפחות עבור חלק מהחיסונים.

"את לא מחסנת? את סוציומטית!"

"חסינות העדר" זוהי טענת הסחטנות העיקרית הנשמעת עם כל התפרצות של מחלה – תמיד נמצא איזה בן בליעל או קבוצה של אנשים שלא התחסנו ובגללם, כביכול, התפרצה המחלה. לטענה זו משקל רב הואיל והיא מפעילה לחץ חברתי עם אפס סובלנות לביקורת על יעילות ובטיחות החיסונים. טענה זו חושפת כמה מחולשותיה של שיטת החיסונים, והיא מתעלמת מאין ספור מקרים שסותרים אותה. אם תיאוריית "חסינות העדר" מכוונת למניעת התפשטות מחלה באוכלוסיה, (כלומר הדבקה), הרי שכבר אפשר להוציא מהדיון כמה מחלות שעבורן שיעור ההתחסנות הוא חסר משמעות ואינו משפיע על סיכוי הפרט לתחלואה.  ישנם חיסונים שאינם מתוכננים למנוע הדבקה אלא למנוע את תסמיני המחלה, ובמחלות אחרות דרך ההדבקה מתרחשת ללא קשר ל"עדר". צהבת A, צהבת B, טטנוס, פוליו מומת, שעלת ודיפתריה – בכל אלו אין קשר בין שיעור ההתחסנות באוכלוסיה לבין הדבקה בגורם המחלה. היות ורשימה זו כוללת שני חיסונים למחלות שאנו כציבור נוטים לפחד מהן: פוליו וטטנוס, הרי שלפחות לגבי שני אלו אפשר להרגיע. ל"עדר" לא יפריע הסוציומטר האישי שלך בנושא טטנוס או פוליו.

חיסונים מסוימים עודדו זני חיידקים מסוימים להשתנות גנטית ולפתח עמידות כנגד החיסונים. במחלות אלו, נצפית עליה תלולה בתחלואה בגין זנים חדשים אלו, מה שמשאיר את תיאוריית חסינות העדר עבורם ריקה מתוכן. ביניהם, לדוגמה, שעלת, זיהומים פנוימוקוקים ודלקת עוצבה (המופילוס אינפלואנזה) מסוג B.

כפי שניתן לראות, לא נמצא ולו מחקר אחד המאפשר את הערכת יעילותו של חיסון האדמת, לכן לא ניתן להסיק מאום על השפעתו על חסינות העדר. כמו כן, עד שנת 1990 לא ניתן חיסון האדמת בשגרה לבנים, וכל האוכלוסייה הבוגרת הזכרית, אינה מחוסנת לאדמת.

באבעבועות רוח אנו רואים שדווקא מאז תחילת השימוש בחיסון, התחלואה בעליה (זאת לאחר שירדה לשפל נדיר במהלך שנות התשעים ללא חיסונים כלל ומחוסנות טבעית נרחבת באוכלוסיה). אולי החיסון תרם דווקא לחסינות עדר שלילית?

נשארנו בערך, עם חצבת וחזרת, המפגינות התפרצויות חוזרות ונשנות לאורך כל השנים, למרות שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאד באוכלוסיות שונות בעולם. אם התפרצויות חצבת באוכלוסיות מחוסנות היטב לא הבהירו שתיאוריית חסינות העדר אינה עובדת, מסביר זאת ד"ר גרגורי פולנד, אולי המומחה המוביל והמוערך ביותר בעולם בתחום החיסונים: "בלתי מחוסנים זה מצער, אך הבעיה הבסיסית יותר נובעת מחוסר יעילותו של החיסון בשטח, בהשוואה לציפיות ממנו, עם שיעור כשל גבוה מדי: בין 2% ל-10% לא מפתחים נוגדנים לאחר קבלת שתי המנות המומלצות. בשל השוני הגנטי בין אנשים, החיסון אינו עובד עבור רבים ונכשל לספק להם את ההגנה אותה הם חושבים שרכשו. וכדי להחמיר את המצב, גם כאשר החיסון תופס, ההגנה דועכת במהרה, מה שהופך את יעד הכיסוי החיסוני של 95%, מה שנחשב כסף הגנה על בריאות הציבור, לבלתי מציאותי. לדוגמא, 9% מהילדים המקבלים את שתי מנות החיסון המומלצות, יאבדו את ההגנה לאחר שבע וחצי שנים בלבד. עם הזמן, יותר אנשים מאבדים את ההגנה שלהם. זה מוביל למצב פרדוקסלי שבו חצבת באוכלוסיות מחוסנות בשיעור גבוה מופיעה בעיקר בקרב אלו שחוסנו. "5. "הפרדוקס הוא בזה שככל ששיעור המתחסנים באוכלוסיה נגד חצבת עולה – כך המחלה הופכת יותר למחלה של מחוסנים"6.

חזרת זו מחלה כל כך קלה, שרשויות הבריאות באנגליה כלל לא חשבו שכדאי להמליץ לאוכלוסיה להתחסן כנגדה. ביפן החליטו להפסיק לחסן נגד חזרת בשל שיעור תופעות הלוואי של החיסון המשולב נגד חצבת-חזרת-אדמת. ביפן מעדיפים רמת תחלואה גבוהה יחסית באוכלוסיה בחזרת, על פני סיכוני החיסון כנגדה. ובדומה לחצבת ושעלת, נרשמות התפרצויות חזרת חוזרות ונשנות באוכלוסיות מחוסנות היטב.

מישהו עדין רוצה לאיים עליך עם "חסינות העדר"?

חסינות העדר והגנת הילד שלי

טענת "חסינות העדר" מבליטה את הפער בין האינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות לחסן כמה שיותר ילדים, לבין האינטרס הפרטי של כל הורה לבחור את מה שטוב עבור ילדו שלו.

אם החיסון במילא איננו יעיל ב100%, ואם בקבלת החיסון יש סיכון, ואם אולי כדאי שהילד יידבק במחלה מסוימת באופן טבעי, ואם אנקוט באמצעים טבעיים על מנת לחזק את יעילות המערכת החיסונית שלו (כמו למשל ע"י הנקה, או תזונה) – אז אולי כדאי לי לבחור שלא לחסן את הילד. אבל אם הורים רבים יחשבו כך ויפעלו כך – שיעור ההתחסנות הכולל ירד. אז אולי לא כדאי שהציבור יהיה ער למכלול השיקולים הללו…

במפגשים אישיים בין רופאים ואחיות עם הורים המתלבטים האם לחסן טקטיקת ההפחדה האישית שולטת: אתם לא רוצים להגן על הילד שלכם? אם לא תחסנו אותו והוא יחלה – אתם תהיו אחראים לכך (כמובן שאפשר לשאול מנגד: אם כן נחסן אותו והוא יחלה, או יהפוך משותק כתוצאה מהחיסון, אתם תהיו אחראיים לכך? הרי בכל מקרה ההורים אחראים על השלכות כל ההחלטות שלקחו, הנוגעות לילדם שלהם). יחד עם זאת, בזירה הציבורית, טקטיקת ההפחדה מהווה לחץ חברתי בעזרת טיעונים המכונים "חסינות העדר": אם לא תחסנו את הילד, אתם מסכנים את שאר הילדים – גם אם הם חוסנו. שתי טענות אלו לא מתיישבות זו עם זו. או שילד מחוסן מוגן מפני המחלה (שהרי כולנו הורים אחראים), או שהוא לא בהכרח מוגן למרות שחוסן (כי כמה בלתי מחוסנים מסכנים אותו).

האימונולוגית ד"ר טטיאנה אובוקאניץ' סוקרת בהרחבה את תיאוריית חסינות העדר.

מראי מקום

1. חיסוני ילדים במאה ה 21, פרופ' יונה אמיתי, פרופ' פאול סלייטר, דר' אלכס לבנטל, משרד הבריאות, יוני 2004, עדכון נובמבר 2009

2. Monthly estimates of the child population 'susceptible' to measles, 1900-1931, Baltimore, Maryland"; A W Hedrich; American Journal of Epidemiology; May 1933 – Oxford University Press

3. Sencer, Dull, Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, Vol. 82, No. 3, March 1967))(( Time Magazine U.S., Infectious Disease: Out, Red Spot, Friday, Mar 17, 1967

4. Time Magazine U.S., Infectious Disease: Out, Red Spot, Friday, Mar 17, 1967

5. Lawrence Solomon: Vaccines can't prevent measles outbreaks, Financial Post, May 1, 2014.

6. Gregory A. Poland, MD; Robert M. Jacobson, MD, Failure to Reach the Goal of Measles EliminationApparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons, Arch Intern Med. 1994;154(16):1815-1820

המשך קריאה: החיסון נגד חזרת

סילביה דרעי מספרת את שעובר על הבת שלה ועליה לאחר פגיעה קשה מהחיסון נגד וירוס הפפילומה

לצערי הרב, כפי שסיפרתי וכפי שפורסם בכתבה של הערוץ הראשון, הבת שלי נפגעה מהחיסון נגד פפילומה. הפגיעה קרתה לאחר החיסון השני, את המנה השלישית היא כבר לא עברה.

שלוש וחצי שנים שאנחנו חיים בגיהנום.

הבת שלי היתה בת 12 כשקיבלה את החיסון, ורופאי הילדים שלה שיכנעו אותי בכל ביקור במרפאה: "תעשי לה. זה כדאי. גם אנחנו עשינו לבנות שלנו". ואני, בשיא טמטומי, לא קלטתי אפילו לרגע את מה שהם מנסים למכור לי. ועשיתי. כי איזו אמא לא תרצה להציל את הבת שלה מהמחלה הארורה שנקראת סרטן? ועוד שילמתי על זה ממיטב כספי.

והיום אני לא ישנה לילות שלמים. בידיעה שהרסתי לבת שלי את החיים.

בבוקר אני קמה. שמה מסיכה. הולכת לעבודה, צוחקת, מדברת...

אבל המוח שלי עובד בכל רגע ובכל שניה במחשבות.

מחשבות על זה שהתינוקת היפהפיה שלי עומדת בפני סכנת עיוורון. מילדה בריאה הבת שלי הפכה לילדה חולנית. שכשהחברות שלה יוצאות לקניון, לחופשות, לים, או סתם נפגשות ליום כיף - הילדה הקטנה שלי "מבלה" בבתי חולים. בכל שבוע היא צריכה ללכת לקבל זריקה עם חומר כימי כדי שהמצב שלה לא יחמיר.

אף אחד לא סיפר לי את האמת. האמת על זה שהסיכוי לחלות בווירוסים שמחסנים נגדם בחיסון הזה הוא שואף לאפס. כמעט ולא קיים. ואף אחד לא סיפר לי שזה בסך הכל חיסון לחמש שנים.

והבת שלי שבאה מבית טוב וקיבלה חינוך טוב ויש אלפי אלפים של בנות כאלו, שבכלל שלא יקיימו יחסי מין בגילאים האלה.
ואני שילמתי כסף להרוס לה את החיים. והחיים שלי נעצרו. ואין לי יום ואין לי לילה ואני נטרפת בידיעה שמישהו קיבל על הגב של הבנות האלה פרס נובל.

וחברת התרופות מתעשרת בינתיים על גב הבנות האלה. ומשרד הבריאות מתעשר מקופות החולים על הגב של כל הבנות האלה - כי החיים של הבנות האלה נדפקים.

מי שנפגעו מהחיסון הזה הם נהיים חולים ומבקרים בלי סוף בבתי חולים, ומי יודע מה צופה להם העתיד?

אז אני מפה, כאמא אל אמא (ואל אבא), רוצה להגיד: אל תחסנו בחיסון הארור הזה.

היום הם רוצים להוסיף גם את הבנים ולחסן אותם.

ליבי עם כל ההורים האלה שעוד לא יודעים שעוד ניפגש בבתי החולים. שמרו על הילדים שלכם כי אם החיסון הזה היה שווה, בטח לא היו מכניסים אותו לסל הבריאות ונותנים לכם אותו חינם - אלא היו מוכרים לכם במחיר שאני שילמתי עליו. במקום הרעל הזה שייתנו תקציב לתרופות מצילות חיים. הילדה שלי קיבלה את הרעל הזה. והיום היא מקבלת רעל אחר כדי להציל אותה. וכל שלושה חודשים עושים לה בדיקות מעקב. והלב מפרפר כי הרעל האחר יכול לגרום, לא עלינו, למחלות מסכנות חיים. ככה כולם מתעשרים על גבנו. זה נכון שיכולים לחסן 1000 בנות, או בנים, והכל יעבור בשלום, אבל אחת, או אחד, ייהרסו לו החיים.

אבל אם אני אדע שהצלחתי להציל ולו ילד או ילדה אחת אז עשיתי את השליחות שלי בעולם הזה. ואם יש בנות שנפגעו, ואני חוזרת, זה יכול להיות מגוון רחב של מחלות אוטואימוניות וזה קרה בסמוך למתן החיסון, אשמח אם תיצרו איתנו קשר. אולי ביחד נצליח לעצור את הטרוף הזה.

תודה רבה והמון בריאות לכולם,

סילביה דרעי

הודיה מספרת את סיפורה של בתה, אדליה, לאחר מתן חיסוני וירוס הרוטה

שמי הודיה עזר, ואני אמא של אדליה.
אדליה נולדה באפריל 2013.
אחרי לידת בתי, כאשר אני עדיין האמנתי וסמכתי על הנחיות משרד הבריאות, התחלתי לחסן את בתי על פי הנחיות משרד הבריאות בטיפת חלב "צפירה" שבחולון.
בתאריך 3.6.13 קיבלה בתי את המנה הראשונה של חיסון רוטה. לאחר כשבוע התחילה אדליה לשלשל אך מכיוון שבתי היתה על הנקה מלאה חשבתי שזה קשור בדרך כלשהי בהנקה ולא פניתי לרופאה לבדיקה.
ב- 11.8.13 קיבלה בתי שוב חיסון רוטה, מנה שניה. וב- 22.8.13 הקטנטונת שלי מתחילה שוב לשלשל. הפעם אני מגיעה לקופ"ח לרופאה, היא לא רואה צורך לשלוח אותה לבדיקת מעבדה ולאחר בדיקה גופנית היא מחליטה לתת לה מוקסיפן.
ב- 9.10.13 שוב חיסנתי את בתי בחיסון רוטה, מנה שלישית, לאחר מסכת שכנועים של מנהלת טיפת החלב. לשיחה איתה הגעתי מכיוון שכבר אחרי החיסון השני התחילו להיות לי חשדות וחשש שמשהו לא כשורה עם החיסונים של אדליה. אחרי שמנהלת טיפת חלב שיכנעה אותי לפצל את החיסון של גיל חצי שנה ולתת קודם חיסון "קל" ושבועיים מאוחר יותר לשוב ולהשלים את החיסונים של גיל חצי שנה, החלטתי לתת לבתי את החיסון בהיסוס וחשש רב.

מסתבר שאין כמו אינטואיציה אימהית.
כמה ימים לאחר החיסון הגעתי עם בתי למוקד לילה לאחר שעלה לה חום ל- 39.5 ובמהלך 12 שעות לא ירד ליותר משעה וחצי, וכמובן שוב בתי סבלה משלשולים. רק שהפעם בכמויות אדירות לגוף יחסית כה קטן, והפעם גם עם דם.
במוקד נתנו לנו הפניה לבדיקות והרופאה במוקד ביקשה להמתין לתוצאות (יום יומיים) בלי לתת המלצה על כל טיפול.
גם רופאת הילדים בקופת חולים לא ראתה צורך לתת לה טיפול, למרות תוצאות המעבדה, בטענה ש"אצל ילדים זה עובר לבד".

יומיים אחר כך שוב ביקרנו במוקד לילה מכיוון שעלה לבתי שוב החום והשלשול נהיה ירוק ומסריח. הקטנטונת שלי לא הפסיקה לצרוח ולהתפתל מכאבים. רופאה במוקד רשמה לה מיד אנטיביוטיקה מסוג "אזניל" והתפלאה איך רופאת ילדים בבדיקה הקודמת לא נתנה שום טיפול.
החיסון רוטה גרם להרבה נזק לביתי. הקטנטונת שלי סבלה מכאבים במעיים ושלשולים ממושכים, מלווים בחום גבוה. היא לא ישנה בלילות, שבועיים מתוך כל חודש מאז החיסון השני. אדליה הפסיקה לעלות במשקל כפי שהיה צפוי וגם התפתחותה התעכבה.
בגלל החולי הרב שנוצר בעקבות פגיעה חיסונית בה, נאלצתי להישאר איתה בבית ללא אפשרות לחפש עבודה כדי לצאת ולהתפרנס.
חשוב לי לציין ששני ילדיי הגדולים חוסנו בכל החיסונים לפי הנחיות משרד הבריאות, אך אף אחד מהם לא קיבל מעולם חיסון רוטה, כי בזמנו החיסון בכלל עוד לא היה בסל החיסונים. והם עדיין חיים.

לאחר התייעצויות שלי עם מספר רופאים וקצת מחקר עצמאי שעשיתי בנושא התברר לי שבקרב כ- 3.4% מהמחוסנים לווירוס הרוטה, הוא עשוי לגרום לדלקות מעיים ובמקרים אחרים, חריגים יותר, אף להתפשלות מעיים.
ביתי נפלה בדיוק באחוז הזה של הנפגעים.
באמצע חודש מאי 2014 פניתי לטיפול אצל ד"ר רוזנטל חיים, שאיבחן את אדליה והסביר לי שהחשש שלי מכך שבתי היא פגועת חיסון רוטה נכון בהחלט.
בהתייעצות ובהמלצתו של ד"ר רוזנטל, הפסקתי לחסן את בתי והיא מקבלת טיפול הומיאופטי שאנחנו מקווים כי יעזור לה להיפטר מדלקות מעיים חוזרות ולבטל את השפעת חיסון הרוטה שגרם לה וגם לי לכל כך הרבה סבל ואי נוחות, וכמובן לחזק לה את המערכת החיסונית.
את הטיפולים השונים, היקרים, עבור בתי אני נאלצת לממן בנוסף להוצאות ביטוח הבריאות הרגילות מכיוון שחשוב לי שלא תואט או תתעכב חלילה התפתחותה.
אני פועלת כדי לקבל הכרה בבתי כנפגעת חיסונים מתוך תקווה שלא אצטרך להגיע בעתיד לתביעות נגד משרד הבריאות.

אני מקווה שהכרה בבתי כנפגעת חיסונים תגרום לכך שבטיפת חלב יפסיקו להפחיד ולהלחיץ אותי בפניות על המשך שאר החיסונים שבסל, כי אין לדעת איזה תופעת לוואי או חס וחלילה פגיעה יכולה להיגרם לה בעקבות חיסון אחר.
היא תחוסן בקצב שלה.

באפריל 2012 הגישו שני וירולוגים, סטפן קרהלינג וג'ואן ולוצ'ובסקי, אשר עבדו עבור יצרן חיסון ה-MMR, Merck, ושהיו אחראים באופן אישי לביצוע זיופים אלו, תביעה כנגד המעסיק שלהם, בשם ממשלת ארה"ב.
על פי כתב התביעה, חברת Merck ביקשה לקבל ממנהל המזון והתרופות (FDA) רישיון בלעדי לשיווק חיסון ה-MMR בארה"ב. הרמה הנדרשת על ידי ה-FDA לאישור החיסון כיעיל הנה רמת נוגדנים של 95% או יותר בדם, כתוצאה מקבלת החיסון.
השיטות, הלחצים והשיקולים שהנחו את החברה במשך כעשור בהתנהלותה בביצוע מחקרי היעילות, והתנהלותה מול מנהל המזון והתרופות בארה"ב מגוללים בכתב התביעה המשתרע על פני 30 עמודים, ובתמצית:

1. לאחר שנמצא בניסוי כי רמת הנוגדנים היתה נמוכה מהנדרש, ערכו ניסוי ובו במקום למדוד יעילות כנגד וירוס החזרת הטבעי, מדדו את יעילותו כנגד וירוס חיסוני מסוג ג'ריל-לינץ'. התוצאה עדין לא משביעת רצון: 79.5% בלבד.

2. בניסוי הבא בוצע "שיפור" לניסוי הראשון: הוספת נוגדנים, אשר יוצרו בקרב ארנבות, לדגימות הדם לפני ואחרי החיסון וספירתם כנוגדנים שכאילו יוצרו על ידי החיסון. התוצאה: עד כדי 100% יעילות. הבעיה: גם ללא החיסון נמדדה יעילות של 80%, בניגוד לשיעור הנורמלי של כ-10%. ניסיון לשחק עם כמות נוגדני הארנבות כדי להגיע ליעילות נמוכה לפני החיסון ויעילות גבוהה לאחר החיסון - לא עלתה יפה.

3. הפתרון: זיוף ישיר של תוצאות המעבדה. על מנת להוריד את מקדם ההגנה לפני החיסון לרמה הנורמלית של 10%, החוקרים ספרו משטחי וירוסים בקבוצה זו, שלא באמת היו קיימים. היה זה זיוף ישיר של תוצאות נצפות. לא תכנון עקום של הניסוי גרידא, אלא ממש זיוף ישיר של ממצאים נצפים במהלך הניסוי. החוקרים החליפו דפי מחקר והזינו את טבלאות האקסל בממצאים המפוברקים באופן ישיר כדי לא להשאיר עקבות.

4. החברה ביטלה ניסוי נוסף אשר היה מיועד לביצוע במעבדה אחרת על ידי קבלן חיצוני, על מנת שלא יתגלו התוצאות האמיתיות של יעילות החיסון והעבירה אל צוות החוקרים המזייף שלה את ביצוע כל מחקרי היעילות של חיסון זה.

5. התובעים ביצעו בעצמם בדיקה של גודל הזיוף ומצאו ש-45% מהמקרים בהם נמדדו נוגדנים לפני קבלת החיסון (מה שהגדיל את הנורמה מעבר ל-10%) זויפו ונספרו בתור מקרים בהם לא נמדדו נוגדנים לפני החיסון, כביכול. מבחינה סטטיסטית, ההסתברות ששינויים אלו היו נוצרים באופן אקראי הנו למעלה מאחד לטריליון.

6. התובעים קיבלו הוראות ישירות מהנהלת החברה הבכירה ביותר לביצוע המחקרים המזוייפים, אשר התעלמו מתלונותיהם של התובעים ועודדו אותם על ידי הגדלת הבונוסים שלהם באופן משמעותי. בין חברי ההנהלה המעורבים: אמיליו אמיני, סגן נשיא חטיבת מחקר החיסונים של Merck, אלן שאו, מנהל מחקר החיסונים של Merck.

7. כאשר אחד התובעים סיפר לנציגת כח-אדם בחברה על כוונתם לדווח ל-FDA על הזיוף, הם נענו כי ילכו לכלא אם יפנו ל-FDA.

8. בשיחה ישירה עם אמיליו אמיני, בה שאל אותו אחד התובעים על הרציונל המדעי לשימוש בנוגדני ארנבות, הוא נענה כי הרציונל להחלטה הנו "עסקי".

9. בעקבות פנייתו ל-FDA, חוקרת מטעם ה-FDA הגיעה לחברה לחקור את מנהלי המחקר. לאחר חצי שעה של שאלות, שעליהן ניתנו תשובות שקריות, ללא תשאול התובעים עצמם או בחינת הראיות במעבדה עצמה, עזבה החוקרת וכתבה דו"ח מינורי בו היא מצביעה על בעיות קלות בתהליך - ללא ציון השימוש בנוגדני ארנבות וללא התיחסות לזיוף המכוון של תוצאות המעבדה. דו"ח זה שימש את החברה להכשיר את השרץ, ובאיצטלה של שיפור תהליך המחקר, חזרו על זיוף ממצאי המעבדה.

10. התובע אשר פנה ל-FDA זכה להפסקת עבודתו בפרויקט, איסור על גישה למידע והצעה לעבור למעבדה אחרת בתפקיד שאליו לא היה מתאים ולא היה מעוניין בו. הוא עזב את החברה. לאחר כשנה, עזבה התובעת הנוספת אשר היתה שותפה לזיוף התוצאות את החברה.

11. Merck הציגה את תוצאות המחקר המזויף לרשויות ולציבור, לרבות בעלון היצרן של החיסון עצמו, המציג "יעילות של 96% לאחר מנת חיסון אחת", כביכול, מאז שנת 1999.

12. בזכות התוצאות המזויפות, השיגה חברת מרק אישור שיווק לחיסון MMR II הפופולרי, ולחיסון ProQuad MMRV (הכולל גם את רכיב האבעבועות רוח), חיסונים אשר אושרו לשיווק גם בארה"ב וגם באירופה ונמכרו במיליוני מנות ברחבי העולם. ממשלת ארה"ב לבדה שילמה בין 500 ל-750 מיליוני דולרים לחברת Merck עבור חיסון לא יעיל זה.

13. הנהלת החברה היתה שותפה להערכה שהחיסון המזויף, בשל יעילותו הנמוכה בפועל ודעיכת הנוגדנים בדם עם הזמן, יאפשר להתפרצויות חזרת להתרחש, מה שאכן קרה בפועל.

14. לחקירת התפרצויות החזרת החוזרות מאז הושק החיסון החדש, MMR II, היו שותפות הסוכנויות CDC, FDA, ויצרן החיסון: חברת Merck. החברה המשיכה לדבוק ביעילות החיסון המזויפת והטעתה את רשויות הבריאות אשר יצאו עם הצהרות מרגיעות לציבור. ג'ולי גרברדינג, ראש ה-CDC: "אין לנו מידע שיש בו כדי להצביע על איזושהי בעיה עם החיסון ... ההתפרצויות נגרמות בשל אנשים שלא מתחסנים בשתי מנות כנדרש, מחיסונים בהם החיסון לא עובד כי אינו מושלם, חיים בצפיפות ... ההגנה הטובה ביותר כנגד חזרת הנה החיסון".

15. הקהילה המדעית אשר המשיכה לחקור התפרצות חזרת גדולה בשנת 2006 באוכלוסיה מחוסנת היטב במרכז ארה"ב, בה חלו 6,500 בחזרת, מתחה ביקורת על השימוש בזן החיסוני מסוג ג'ריל-לינץ' במחקרי היצרן, אך לא יכלה כלל לדעת עד כמה המחקר היה פסול כתוצאה מהזיוף המכוון והשימוש בנוגדני ארנבות. אחד החוקרים אשר קרא לפיתוח חיסון יעיל יותר, עזב מאז את מקום עבודתו ב-CDC לטובת משרה בחטיבה הקלינית של יצרן החיסונים סנופי-פסטר, החברה השותפה של Merck ליצור ומכירת חיסוני החזרת באירופה. גם ג'ולי גרברדינג עזבה את ה-CDC לטובת משרת נשיאת חטיבת החיסונים של Merck.

16. מחקר גדול אחר אשר ניסה להבין את ההתפרצות הזו כלל את חברת Merck כאחת השותפות בו, כך שהצגת יעילות החיסון המזויפת ממשיכה להטעות את הקהילה המדעית.

17. כתוצאה מהתפרצויות חוזרות ונשנות של חזרת באוכלוסיות מחוסנות היטב, דחו ב-CDC את תאריך היעד שלהם למיגור מחלת החזרת בארה"ב מ-2010 לשנת 2020.

פברואר, 2015

מי שעבר ליד ידיעה חדשותית בארה"ב, בחודש האחרון, יקבל את הרושם שמגפת חצבת קטלנית על סף השתלטות על היבשת, והכל בגלל כמה הורים חסרי אחריות שלא חיסנו את ילדיהם נגד חצבת. וכך, מחלה קשה וקטלנית שהצלחנו למגר בעזרת החיסונים – מאיימת לחזור, ובגדול.

גלי הסערה והפחד מניבים ציד מכשפות של ממש, לרבות הצעות לנקיטת אמצעים משפטיים כנגד אותם הורים, איסור על התבטאות באופן ביקורתי על החיסון, חיוב החיסונים בחוק ועוד. בינתיים מיהרו רשויות הבריאות בארה"ב ושינו את ההמלצות שלהם לגיל ההתחסנות בחיסון החצבת-חזרת-אדמת, חיסון ה-MMR, ועכשיו ממליצים לתת אותו מגיל 6 חודשים לתינוקות היוצאים מארה"ב לחו"ל. מדובר בהחלטה אמיצה, שלא לומר חסרת אחריות, בהיותו מוגדר כמותר לשימוש על ידי היצרן מגיל 12 חודשים ומעלה (או 9 חודשים ומעלה עבור חיסון של אחד היצרנים). כלומר, לא נערך שום ניסוי מדעי עם מתן חיסון זה לתינוקות מתחת לגיל 9 חודשים, ובכל זאת, על סמך אפס מידע אודות יעילות ובטיחות החיסון – בחרו להמליץ עליו בגיל 6 חודשים לתינוקות מסוימים. יש לקוות שברשויות הבריאות בארה"ב נערכים לאיסוף מידע על תופעות הלוואי האפשריות מחיסון זה לתינוקות אלו, מרחבי העולם.

מה הצית את האש

מקור הסערה התקשורתית בארה"ב בכ-50 מקרי חצבת שנתגלו בילדים אשר ביקרו בדיסנילנד בתחילת ינואר 2015. עד כה, מדווחים כ-120 מקרים של חצבת בקרב ילדים ומבוגרים מכמה מדינות. 62% מהחולים הם מבוגרים מעל לגיל 20 שנים. נמצא כי כל החולים שלהם בוצעה בדיקת מעבדה לזיהוי זן הנגיף מתמודדים עם נגיף מזן "B3" (החיסון מכוון לזן מסוג "A"29). גל אלימות הופנה כלפי הורים שאינם מחסנים ואף כלפי רופאים ומומחים שניסו להכניס את ההשתוללות התקשורתית לפרופורציות הראויות למחלת החצבת. יש לקוות שהחיסון נגד חצבת יעזור לפחות לחלק מהנחשפים לנגיף, למרות ההבדל בין הזנים, כפי שהוכח שאפשרי בתנאי מעבדה30.

חצבת... תזכיר לי מה זה?

חצבת הנה מחלה זיהומית מערכתית מדבקת מאד הנגרמת ע"י וירוס Morbilivirus. המחלה תוארה לראשונה במאה השביעית לספירה ובשנת 1846 תוארה חסינות לכל החיים לאחר החלמה מהמחלה. לפני פיתוח החיסון נגד חצבת המחלה היתה נפוצה בכל העולם כאשר 90% מכלל האנשים רכשו הגנה ממנה לכל החיים. המחלה עדיין קיימת בכל העולם, במיוחד במדינות מתפתחות. ארגון הבריאות העולמי מעריך שבשנת 2008 מתו מחצבת 164,000 איש, בכל העולם1.

עם הופעת תסמיני המחלה ועד 3-4 ימים לאחר הופעת הפריחה על העור משתחררים תפליטים של הווירוס מהלוע. הפריחה האופיינית למחלה מופיעה על העור לאחר כשבועיים ממועד החשיפה לווירוס. הסימנים הראשונים נמשכים יומיים עד שבוע ומאופיינים בחום העולה בהדרגה ועשוי להגיע עד לכ-40.5 מעלות. תסמינים נוספים אפשריים: שיעול, נזלת או דלקת הלחמית. הסימן האופייני ביותר למחלת החצבת הן נקודות קופליק (נראות כגרגרים לבנים על רקע ורדרד), המופיעות יום-יומיים לפני הפריחה ויום-יומיים לאחר הפריחה. הפריחה, הנמשכת 5-6 ימים, מתחילה באזור הצוואר ומתפשטת לפנים ולאחר כשלושה ימים לשאר הגוף עד הגפיים. תסמינים אפשריים אחרים של מחלת החצבת כוללים שלשול (בעיקר בקרב פעוטות) ונפיחות בבלוטות הלימפה1.

מחלת החצבת מידבקת מאד ועוברת באמצעות טיפות ממערכת הנשימה. תקופת ההדבקה: מארבעה ימים לפני ועד ארבעה ימים אחרי הופעת הפריחה על העור1.

כ-30% מהחולים, בעיקר פעוטות עד גיל 5 ומבוגרים מעל גיל 20, ידווחו על לפחות סיבוך אחד כתוצאה מהמחלה, בעיקר שלשול (בקרב 8% מהחולים), דלקת אוזניים (7%) ודלקת ריאות (6%). מרבית מקרי המוות קשורים לסיבוכים של דלקת הריאות. סיבוכים נדירים יותר כוללים דלקת בקרום המוח (0.1%, בעיקר מבוגרים) והתקפי פרכוסים (0.6%)1.

לא נשמע כמו מגפה קטלנית...

כמה נדירה? בואו נעשה חשבון

בשנות החמישים בארה"ב, נרשמו כ-500,000 מקרי חצבת בממוצע בשנה, עם 500 מקרי מוות. כמחצית מהילדים עד גיל 6 חלו בחצבת. למעלה ממחצית המקרים נרשמו אצל ילדים בגילאי 5-9. מרבית המקרים אינם מדווחים ומעריכים שמספר החולים מדי שנה היה 3-4 מיליון, כ-90% מהילדים עד גיל 15. נתונים אלו מאפשרים לנו להעריך את סיכוי התמותה מחצבת לפני החיסונים: לפי ההערכה השמרנית של 3 מיליון חולים בשנה ו-500 מקרי מוות מדווחים, הסיכוי למות ממחלת החצבת למי שחלה בה, לפני חיסונים, היה 0.017% (1 מכל 6,000 חולים)1.

בשנת 1960, היו רשומים בארה"ב 179,323,175 תושבים. לפיכך:

כדי להעריך סיכון זה בפרופורציה, בואו נבחן סיכונים אחרים למוות בארה"ב, בשנת 19603:

כלומר, ללא חיסונים, הסיכוי שלך למות בתאונה, היה פי 225 מהסיכוי שלך למות מחצבת.

הסיכוי למות מסכרת היה פי 78 מאשר למות מחצבת. ועדיין, לא הוציאו מחוץ לחוק צריכת סוכר בקרב ילדים, או מאכלים המכילים סירופ תירס עתיר סוכר מתועש (HFCS).

גם בישראל, חישוב דומה על בסיס אוכלוסייה המונה 2,150,400 נפש בשנת 1960 ושיעור תמותה ממוצע מחצבת של 23 מקרים בשנה בממוצע (בשנים שלפני תחילת השימוש בחיסון: 1954 עד 1967)4, מצביע על סיכוי של 0.001% למות מחצבת.

אבל אם יש חיסון – למה לא להפחית תמותה מחצבת עוד יותר?

לפי רשויות הבריאות בארה"ב, לפני תחילת השימוש בחיסון נגד חצבת, 50% מהמקרים המדווחים היום בקרב ילדים בגילאי 5-9 שנים1. היום, לעומת זאת, יותר חולים עד גיל 15 חודשים, בני נוער ומבוגרים צעירים10 – קבוצות גיל הנמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכי המחלה.

לפי רשויות הבריאות בארה"ב, מכל 1,000 חולי חצבת, ימות חולה אחד עד שניים5. כלומר, 0.15%. אם משווים סיכון זה לסיכון למות מחצבת לפני עידן החיסונים, 0.017%, עולה כי:

אבל אם החיסון הפחית את התחלואה, אז בטח יש פחות מקרי מוות סך הכל, בזכות החיסון

נתונים ממדינות שונות מראים שמאז החלו להשתמש בחיסון נגד חצבת, נרשמת ירידה בתחלואה בחצבת. למרות שלא ניתן להסיק מכך שהחיסון ההמוני הוא שאחראי לירידה זו, סביר להניח שלחיסון היתה תרומה בירידה זו, במידה כזו או אחרת.

בתרשים 1 ניתן לראות ירידה הדרגתית לאורך השנים בתחלואה ובתמותה מחצבת בישראל4. מספר המקרים המדווחים בשנים 1951-1967, ערב תחילת השימוש בחיסון בישראל, עמד בממוצע על 8,370. בשלושים השנים לאחר השימוש בחיסון, 1968-1997, ממוצע התחלואה השנתי עמד על 1,080. ביחס לגודל האוכלוסיה, הסיכוי לאדם בישראל לחלות בחצבת לפני השימוש בחיסונים, עמד על כ-0.4%, ובמשך 30 שנות חיסון, סיכוי זה עמד על 0.03%. כלומר, גם אם נשייך לחיסון לבדו את כל הירידה הזו, החיסון הפחית את הסיכוי לחלות בחצבת בערך פי 10. ובמספרים מוחלטים של חולים, מדובר במספרים ממש נמוכים עבור מחלה מאד מידבקת וחולפת, עבור הרוב המכריע: 8,370 חולים בשנה בכל ישראל, ללא חיסונים.

ניתוח דומה של מקרי התמותה מחצבת מראה ירידה בתמותה של פי 7.5, במשך 30 שנות חיסון, בהשוואה לתקופה שקדמה לחיסון. אבל גם כאן, המספרים המוחלטים מספרים את הסיפור האמתי: 23 מקרי מוות בשנה, לפני עידן החיסון וכ-6 מקרי מוות בשנה, במשך 30 שנות חיסון. עוד חשוב לזכור, שאותם חולים שלבסוף נפטרים מחצבת, אינם מייצגים את הילד שלי או שלך, ככל הנראה, כפי שעולה מניתוח מקרי המוות באנגליה: "עד שנת 2006, מקרה המוות האחרון מחצבת אקוטית נרשם בשנת 1992. בשנת 2006, נרשם מקרה מוות אחד של ילד בן 13 אשר סבל מבעית רקע בריאותית ונטל תרופות מדכאות מערכת חיסונית. מקרה מוות נוסף, בשנת 2008, נרשם אף הוא בגין חצבת אקוטית אצל ילד בלתי מחוסן עם מערכת חיסונית מדוכאת מולדת"6.

תרשים 1 - חצבת, תמותה ותחלואה, ישראל 1954-2017

דבר נוסף שהתרשים מראה לנו, זו התזזיתיות של המחלה – עם חיסונים או בלעדיהם. תנודתיות זו מאפיינת מחלה מאד מידבקת שקשה מאד לשלוט בה. בנוסף, לא נרשמת מובהקות בקצב הירידה בעקבות הכנסת החיסון לשימוש. אנו לא רואים מגמה יציבה לאורך זמן הנשברת ויורדת בצורה תלולה ומובהקת עם תחילת השימוש בחיסון. דבר זה מצביע על תרומה מוגבלת של החיסון בהשפעה על ירידה זו.

גם במהלך 20 השנים הבאות, 1998-2017, נרשמים בישראל כ-112 מקרי חצבת מדי שנה, עם מקרה מוות אחד בכל ארבע שנים, עם שנים בולטות במיוחד בהם מאות מקרים מדווחים.

אם נסכם, נתוני התחלואה והתמותה בישראל מחצבת מלמדים אותנו:

• ללא אמצעי בקרה ומניעה (לפני השימוש בחיסון) מחלת החצבת, למרות היותה מידבקת מאד, הגיעה בממוצע לכ-0.4% מכלל האוכלוסיה בסך הכל.
• גם ללא חיסונים, הסיכוי למות ממחלת החצבת בישראל היה נמוך ביותר: 0.001%, או 23 מקרים בשנה.
• התרומה של החיסון לירידה בתחלואה ובתמותה מחצבת עדיין לא ברורה, אך גם בתרחיש האופטימי ביותר, החיסון הפחית את התחלואה פי עשר ואת התמותה פי 7.5.
• לאור המגמה התזזיתית המאפיינת את החצבת לאורך השנים, לא סביר לתת לחיסון קרדיט גדול מדי בתרומתו האפשרית לירידה זו.

אז מה בכל זאת גרם לירידה בתמותה מחצבת?

שאלת שיעור תרומתו של החיסון לירידה בתמותה חשובה מאד. גם אם מדובר במספרים מאד קטנים בישראל, עדין מדובר בחיי אדם שאם ניתן להציל בעזרת חיסון, אז כדאי מאד להעריך כדאיות זו אל מול הסיכון מהחיסון עצמו. ובמדינות אחרות, עם אוכלוסיות גדולות יותר, מספרים אלו כבר לא כל כך קטנים.

תרשים 2 מראה לנו את הירידה הדרמתית במקרי התמותה מחצבת בארה"ב במחצית הראשונה של המאה הקודמת7. הואיל ובארה"ב החלו להשתמש בחיסון נגד חצבת רק בשנת 1963, אין לנו שום ספק שהתרומה של החיסון לירידה זו הוא אפס.

תרשים 2 - חצבת, תמותה, ארה"ב, 1900-1960

תרשים 3 מראה לנו שירידה תלולה ועקבית זו בתמותה מחצבת נרשמה במקביל גם באנגליה.

תרשים 3 - חצבת, ארה"ב ואנגליה, 1901-1964

המסקנה המתבקשת היא כי בוודאות:

לאור נתונים אלו, שננסה להעריך מחדש את תרומתו האפשרית של החיסון לירידה בתמותה מחצבת? הייתכן שמגמת הירידה היתה נמשכת בכל מקרה, גם ללא החיסון? לעולם לא נדע בוודאות, ניאלץ רק להעלות השערות...

אבל אנו שומעים על התפרצויות חצבת בשל ילדים שלא מתחסנים, אז אולי אם כולם יתחסנו לא תהיה תחלואה בחצבת בכלל?

כפי שראינו, מחלת החצבת קיימת לאורך השנים. בישראל, מדינה בעלת שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאד, דווחו 2,756 מקרים בשנת 1970, 4,795 מקרים בשנת 1975, 7,864 מקרים בשנת 1982, 3,005 מקרים בשנת 1985, 1,951 מקרים בשנת 1986, 1,555 מקרים בשנת 1994 וכמעט בכל שנה מדווחים מאות מקרים. "התפרצויות" הדיווחים באמצעי התקשורת לא באמת מדווחים על תופעה חריגה בקנה מידה ארצי, אלא על כיסי התפרצויות אזוריים.

הגיוני להניח שלפחות בחלק מהמקרים הנגיף באמת מתחיל להדביק אנשים אחרים מאדם בלתי מחוסן, אך בהרבה מקרים זה לא המצב. כפי שראינו, בהלת החצבת השוטפת את ארה"ב בימים אלו של תחילת שנת 2015 כלל אינה מזן הנגיף הכלול בחיסון. גם בהתפרצות חצבת בניו יורק בשנת 2011 המקור הראשוני להדבקה היה אדם אשר חוסן בשתי מנות חיסון כנדרש8. למעשה, בהיותו חיסון המכיל וירוס חי-מוחלש, חיסון החצבת עלול לגרום למחלה עצמה9. במחקר אחר, אותר הנגיף בשתן של מחוסנים בתוך יום עד שבועיים לאחר החיסון10. החוקרים מצביעים על האתגרים האפידמיולוגים המתרחשים בעקבות ההתערבות בחייהם של הנגיפים באמצעות חיסונים:

• מגמה של הופעת תסמיני חצבת מוחלשים, או מחלה ללא תסמינים, בקרב מחוסנים
• מגמה של שינוי בתפוצת המחלה: יותר חולים עד גיל 15 חודשים, בני נוער ומבוגרים צעירים
• קושי הולך וגובר באבחנה בין תסמיני מחלת החצבת הנגרמים מנגיפים אחרים לבין תסמיני מחלת החצבת הנגרמים על ידי נגיף ה-"חצבת"
• עליה בהתפרצויות אקראיות של חצבת בקרב מחוסנים

אפקט נוסף שיש לחיסון החצבת אשר תורם לתחלואה בקרב פעוטות עד גיל שנה הוא רמת ההגנה המוחלשת אותה יורשים הפעוטות מאמם, בשל היותה מחוסנת (החיסון מייצר מעט נוגדנים אצל האם בהשוואה לרמת הנוגדנים שמחלה טבעית הייתה מייצרת אצלה)1.

על העובדה שאין ביכולתו של חיסון החצבת למנוע התפרצויות חצבת ניתן ללמוד גם מדיווחים על התפרצויות חצבת באוכלוסיות מחוסנות היטב. דוגמאות:

בשנת 1989 נרשמה התפרצות חצבת בארה"ב. קדמה לתחילת התפרצות זו הוספת מנת חיסון שניה נגד חצבת לתכנית החיסונים שם. ההמלצה להוסיף מנת חיסון שניה באה לאחר האכזבה מתוצאות החיסון: התפרצויות חצבת החל משנת 1985. בין השנים 1985-1988, 42% ממקרי החצבת נרשמו בקרב פעוטות שחוסנו בגיל שנה ו-68% מהילדים בגילאי 5-9 היו מחוסנים כראוי. 95% מסך כל החולים בהתפרצויות אלו היו מחוסנים. אמנם שיעור המחוסנים בקרב החולים היה נמוך יותר משיעור הבלתי מחוסנים, ביחס לשיעורם באוכלוסיה הכללית, אך אנו רואים שהחיסון אינו מגן על כל המחוסנים וכנראה תרם בעצמו להתפרצות זו לאחר הוספת מנת החיסון השניה.

בטורונטו, קנדה, התפרצה מחלת החצבת בבית ספר שבו שיעור המחוסנים היה 94.2%, כאשר 10% קיבלו מנת חיסון שניה לפני ההתפרצות11. התפרצות נוספת אירעה במכללה בארה"ב שנתיים לאחר שהחיסון הפך תנאי לרישום למכללה: 98% היו מחוסנים12. במקרה אחר בארה"ב נרשמה התפרצות ממושכת של חצבת "למרות אמצעי מניעה ובקרה נאותים". ההתפרצות נמשכה לאורך 12 דורות המגפה. 98.7% מהתלמידים היו מחוסנים13. גם בטקסס נרשמה התפרצות בקרב אוכלוסיית בית ספר עם שיעור כיסוי חיסוני של 99%, כאשר החיסון היה תנאי רישום לבית הספר. החוקרים סיכמו: "אנו מסיקים שהתפרצויות חצבת יכולות לקרות בבית ספר למרות שלמעלה מ-99% מהתלמידים קיבלו חיסון ולמעלה מ-95% נמצאו מחוסנים"14.

בין השנים 2009 ועד 2012, נרשמו בסין 700 מקרי חצבת למרות כיסוי חיסוני של כ- 99%. במחקר שהתבצע בקרב ילדים מחוסנים נמצא כי בקרב 93.6% מהם היו רמות נוגדנים הנחשבות כמספקות הגנה מפני חצבת, אך למרות זאת כ-8.6% מהם נדבקו בחצבת ופיתחו מחלה פעילה. מגמת העליה במספרי מקרי החצבת זינקה בשנת 2013 ועמדה על 26,443 מקרים מדווחים של חצבת באוכלוסיה. המלצת החוקרים היתה לשקול הוספת חיסון שלישי כנגד חצבת בנוסף לשתי המנות הניתנות היום15,16 .

על המגבלות של החיסון נגד חצבת, עמד ד"ר גרגורי פולנד, אולי המומחה המוביל והמוערך ביותר בעולם בתחום החיסונים: "בלתי מחוסנים זה מצער, אך הבעיה הבסיסית יותר נובעת מחוסר יעילותו של החיסון בשטח, בהשוואה לציפיות ממנו, עם שיעור כשל גבוה מדי: בין 2% ל-10% לא מפתחים נוגדנים לאחר קבלת שתי המנות המומלצות. בשל השוני הגנטי בין אנשים, החיסון אינו עובד עבור רבים ונכשל לספק להם את ההגנה אותה הם חושבים שרכשו. וכדי להחמיר את המצב, גם כאשר החיסון תופס, ההגנה דועכת במהרה, מה שהופך את יעד הכיסוי החיסוני של 95%, מה שנחשב כסף הגנה על בריאות הציבור, לבלתי מציאותי. לדוגמא, 9% מהילדים המקבלים את שתי מנות החיסון המומלצות, יאבדו את ההגנה לאחר שבע וחצי שנים בלבד. עם הזמן, יותר אנשים מאבדים את ההגנה שלהם. זה מוביל למצב פרדוקסלי שבו חצבת באוכלוסיות מחוסנות בשיעור גבוה מופיעה בעיקר בקרב אלו שחוסנו"17. "הפרדוקס הוא בזה שככל ששיעור המתחסנים  באוכלוסיה נגד חצבת עולה - כך המחלה הופכת יותר למחלה של מחוסנים"31. ד"ר פולנד קורא לפיתוח חיסון חצבת חדש, בטכנולוגיה חדשנית המתאימה את החיסון לכל אדם ואדם.

כאשר קוראים את הניתוח המפוכח של ד"ר פולנד משנת 2014, האופטימיות המופרזת המאפיינת פקידים רבים בנחרצותם שניתן "למגר" את מחלת החצבת - אם רק מספיק אנשים יחוסנו - מקבלת גוון פחות וורוד. אופטימיות אשלייתית זו, מאז ומתמיד, אפיינה את פקידי בריאות הציבור אשר תולים תקוות גדולות מאד בחיסון, על בסיס תיאוריות והשערות שהוא יפעל בדומה לחשיפה טבעית של כלל האוכלוסיה לנגיף. ההערכה הבאה, שניתנה בשנת 1966 על ידי פקידי רשויות הבריאות בארה"ב, מזכירה לנו את מקומנו הצנוע בניסיונותינו לאלף את היצירים הזעירים הללו: "הזמינות של חיסון יעיל נגד חצבת, אשר נבדק באופן נרחב בארבע השנים האחרונות, מספק את הבסיס למיגור החצבת בכל קהילה אשר תעלה את שיעור הכיסוי החיסוני לרמה בת-השגה. שימוש אפקטיבי בחיסון זה במהלך החורף והאביב הקרובים יבטיח את מיגור החצבת מארה"ב בשנת 1967"18.

אם החיסון עצמו גורם להתפרצויות תחלואה; החיסון מחליש את ההגנה הטבעית שלנו, כאוכלוסייה, נגד מחלת החצבת; החיסון מתוכנן להתמודד רק עם זן אחד של הנגיף (זן "A") מתוך כ-23 זנים; התפרצויות נרשמות גם כאשר שיעור הכיסוי החיסוני קרוב ל 100%; וההיסטוריה מראה לנו שהמחלה תמיד היתה אתנו, גם לאורך 50 שנות חיסונים, אזי:

כפי שראינו, שיעור התחלואה בחצבת לפני תחילת השימוש בחיסון היה גבוה יותר, מה גם שעדין זניח, במספרים מוחלטים. כלומר, גם ללא חיסון האוכלוסיה "נגד" חצבת, מחלת החצבת תהיה אתנו. המנהג להאשים אנשים הבוחרים שלא להתחסן נגד חצבת בכל התפרצות חצבת מזכיר פולחן שבטי ואינו קשור כלל לעובדות על האפידמיולוגיה והתפרצויות מחלת החצבת.

מחיר השימוש בחיסון נגד חצבת

עבור מחלה שהסיכוי למות ממנה הוא כל כך אפסי, על מנת שיהיה כדאי לייצר, לרכוש, ולהגיע לכל ילד ולחסן אותו, רמת היעילות והבטיחות שהיינו רוצים לראות בחיסון כנגדה, צריכה להיות גבוהה מאד ומשכנעת.

ראינו שבמערך הסיכונים הכללי, גם ללא חיסונים כלל, מוות ממחלת החצבת משתרך הרחק אחרי סיכונים אחרים שאנו חיים איתם: 0.000279% בלבד. ראינו גם שאין סיכוי שמחלת החצבת תיעלם לה בזכות השימוש בחיסונים. כמו כן, ראינו שלחיסון נגד חצבת תרומה אפשרית להפחתת התחלואה, מה גם שבכל מקרה ממדי התחלואה אינם גבוהים. נותר לברר מהו "המחיר" שאנו משלמים בשל השימוש בחיסון נגד חצבת.
החיסון נגד חצבת מגיע באריזה הכוללת גם חיסון נגד אדמת וחזרת (חיסון ה-MMR), או באריזה מורחבת יותר, הכוללת גם את החיסון נגד אבעבועות רוח (חיסון ה-MMRV).

לאחר 30 שנות שימוש בחיסון ה-MMR, ניתן היה לצפות לערימה של מחקרים המוכיחים את בטיחותו של חיסון זה. באופן מביך, בסקירה מקיפה של מחקרי בטיחות חיסון החצבת-חזרת-אדמת (MMR) אשר פורסמה בשנת 2012 מצאו החוקרים כי "התכנון והדיווח על תוצאות הבטיחות של חיסון ה-MMR במחקרים, הן לפני והן אחרי שיווקם לציבור, בלתי ראויים במידה ניכרת. לא ניתן להפריד את העדויות על תופעות לוואי לאחר קבלת חיסון ה-MMR מתפקידו במניעת מחלות אלה"19.

מנגד, הצטברה ערימת מחקרים ודיווחים רבים על פגיעות מחיסון זה, דוגמאות:

• החיסון גורם, "בצורה משכנעת מבחינת העדויות המדעיות", לדלקת במוח שבה נוכחות נגיפי החצבת הכלולים בחיסון20
• שיעור תופעות הלוואי של חיסון MMR כוללים: חום (5%-15%), פריחה (5%), כאבי פרקים (25% מהנשים המבוגרות)1
• בין תופעות הלוואי הנדירות לחיסון: ירידה בספירת טסיות הדם, דלקת בקרום המוח, חירשות, חזרת1
• בהיותו חיסון המכיל וירוס חי-מוחלש, החיסון המכיל את מרכיב החצבת עלול לגרום למחלה עצמה9
• בעשרים השנים האחרונות דווחו 147 מקרי מוות כתוצאה מחיסון המכיל אנטיגנים נגד חצבת בארה"ב (לכל הפחות, כי דווחו 39 מקרים נוספים עם תאריך בלתי ידוע), ממוצע של לפחות 8 מקרי מוות בשנה; 752 אירועים מסכני חיים; 744 אירועים שהסתיימו בנכות צמיתה; 2,731 אשפוזים; 23,388 פניות לחדר מיון ועוד 51,923 אירועים לא חמורים . נציין כי מדובר במערכת דיווח פתוחה לציבור אשר מספר הדיווחים המגיעים אליה משקף בין 1% ל 10% ממספרם בפועל22
• בעשר השנים האחרונות, זכו 109 נפגעי חיסון החצבת בארה"ב לפיצויים כספיים, עפ"י החלטת שופט בבית המשפט הפדראלי לפיצוי נפגעי חיסונים, חלקם מקרי מוות23
• עלון היצרן של חיסון ה MMR מפרט תופעות לוואי כפי שדווחו לאחר שיווק החיסון: חצבת, חרשות, דלקת ביותרת האשך, דלקת באשכים, דלקת אזניים, חום, סינקופה, כאבי ראש, סחרחורת, כאב גרון, שיעול, נזלת, חוסר שקט, פרכוסים, התקפי התכווצויות, פולינוירוטיס (דלקת בכמה עצבים בו זמנית), שיתוק בעצבי העין, דלקת בכלי הדם, דלקת בלבלב, שלשול, הקאות, בחילות, חזרת, סכרת, דלקת ריאות, תרומבוציטופניה (ירידה בספירת טסיות הדם עד ליצירת קרישי דם), ארגמנת, דלקת במוח, דלקת קרוח המוח א-ספטית, subacute sclerosing panencephalitis (הפרעה מוחית כתוצאה מתגובה חיסונית לנגיף החצבת), תסמונת ג'יאן-ברה, תסמונת סטיבנס-ג'ונסון, acute disseminated encephalomyelitis (דלקת במוח ובחוט השדרה), אריתמה מולטיפורמה (נגעים בעור), סרפדת, גרד, פיגמנטוזה (דלקת ברשתית העין), עיוורון, דלקת הלחמית, מוות24
• ברחבי העולם מצטברים אלפי סיפורים אישיים על פגיעה מחיסון זה, כדוגמת סיפורה של נעמה.

רשימה זו רחוקה מלשקף את אוסף העדויות והמחקרים אודות תופעות הלוואי החמורות של חיסוני החצבת המתרחשים בכל העולם, כמובן.

איך להפחית את הסיכוי של הילד שלי לחלות בחצבת

כפי שראינו, רוב גדול מאד באוכלוסיה כלל לא יחלה בחצבת עם תסמינים קליניים, גם אם יופסק השימוש בחיסון לאלתר. ומתוך אותם מאות עד אלפים שכן יחלו, מעטים בודדים ימותו מהמחלה או מסיבוכיה, וגם הם, ברובם, יסבלו ממחלות רקע ומערכת חיסונית מדוכאת.

ידוע על גורם אחר משמעותי אשר מפחית הסיכוי למחלה ולסיבוכיה (דלקת ריאות, דלקת אוזניים, תמותה) לחצבת: ויטמין A25,26. זהו הטיפול המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי: ויטמין A במינון גבוה27.

ויטמין A הוכח כמפחית את התמותה מחצבת בשיעור של 50%28.

לסיכום

1. The CDC's Pink Book chapter on Measles
2. Sencer, Dull, Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, Vol. 82, No. 3, March 1967
3. U.S. Statistics, Mortality, Death by Major Causes
4. מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 60 שנות מעקב, 1951-2010, משרד הבריאות
5. CDC, Measles, Complications of Measles
6. Public Health England, Measles notifications and deaths in England and Wales: 1940 to 2013, 10 January, 2014
7. Robert D. Grove, Alice M. Hetzel, Vital Statistics Rates United States 1940-1960, U.S. Department of Health, Education and Welfare, National Center for Health Statistics, Pub. 1677, p. 85
8. Jennifer Rosen, et al, Outbreak of Measles Among Persons With Prior Evidence of Immunity, New York City, 2011, Clin Infect Dis. (2014) doi: 10.1093/cid/ciu105
9. Kaic B. et. al., Spotlight on measles 2010: excretion of vaccine strain measles virus in urine and pharyngeal secretions of a child with vaccine associated febrile rash illness, Croatia, March 2010, Euro Surveill. 2010 Sep 2;15(35). pii: 19652
10. P.A. Rota, et al, Detection of measles virus RNA in urine specimens from vaccine recipients, J Clin Microbiol. 1995 Sep; 33(9): 2485–2488
11. Canadian Medical Association Journal, Vol 155, Issue 10 1407-1413, 1996
12. American Journal of Public Health, 1991 March; 81(3): 360–364
13. American Journal of Epidemiology, Vol. 126, No. 3: 438-449, 1987
14. New England Journal of Medicine, Volume 316:771-774, March 1987
15. Wang Z, Yan R, He H, Li Q, Chen G, Yang S, Chen E, Difficulties in eliminating measles and controlling rubella and mumps: a cross-sectional study of a first measles and rubella vaccination and a second measles, mumps, and rubella vaccination. PLoS One. 2014 Feb 20;9(2):e89361
16. Ma C, Hao L, Zhang Y, Su Q, Rodewald L, An Z, Yu W, Ma J, Wen N, Wang H, Liang X, Wang H, Yang W, Li L, Luo H, Monitoring progress towards the elimination of measles in China: an analysis of measles surveillance data. Bull World Health Organ. 2014 May 1;92(5):340-7
17. Lawrence Solomon: Vaccines can't prevent measles outbreaks, Financial Post, May 1, 2014
18. David J. Sencer, H. Bruce Dull, Alexander D. Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, A Statement by the Public Health Service, Vol. 82, No. 3, March 1967
19. Demicheli V1, Rivetti A, Debalini MG, Di Pietrantonj C., Vaccines for measles, mumps and rubella in children, Cochrane Database Syst Rev. 2012 Feb 15;2:CD004407. doi: 10.1002/14651858.CD004407.pub3.
20. IOM (Institute of Medicine). 2011. Adverse Effects of Vaccines: Evidence and Causality. Washington, DC: The National Academies Press, Table D-1, p. 574
21. VAERS, CDC, vaccines included: MEASLES AND MUMPS VIRUS VACCINE, LIVE (MM), MEASLES AND RUBELLA VACCINE (MER), MEASLES VACCINE (MEA), MEASLES, MUMPS AND RUBELLA VIRUS VACCINE, LIVE (MMR), MEASLES, MUMPS, RUBELLA, AND VARICELLA VACCINE (PROQUAD) (MMRV), vaccination date: 1995-2014
22. JAMA, David Kessler (Former FDA Commissioner), June 2, 1993,vol.269, No.21, p.2785
23. U.S. Court of Federal Claims, search: "measles", dates: 2005-01-01 until 2014-12-31
24. Merck MMR II Package Insert
25. Hussey et al., A Randomized, Controlled Trial of Vitamin A in Children with Severe Measles, N Engl J Med 1990; 323:160-164
26. D'Souza & D'Souza, Vitamin A for treating measles in children, Cochrane Database Syst Rev. 2002;(1):CD001479
27. AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS, Committee on Infectious Diseases, Vitamin A Treatment of Measles, Pediatrics Vol. 91 No. 5 May 1, 1993 pp. 1014 -1015
28. World Health Organization, Measles Fact Sheet

29. CDC, Genetic Analysis of Measles Viruses

30. IMMUNOGENICITY, PROTECTION AGAINST DIFFERENT GENOTYPES, AND ADVERSE EVENTS, J Infect Dis. (2011) 204 (suppl 1): S533-S548. doi: 10.1093/infdis/jir097

31. Gregory A. Poland, MD; Robert M. Jacobson, MD, Failure to Reach the Goal of Measles EliminationApparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons, Arch Intern Med. 1994;154(16):1815-1820

צרפת: חבר הפרלמנט האירופאי, מישל רבסי: יש לגנוז את החיסון נגד וירוס הפפילומה, הגרדסיל.

לדבריו: "יש עם חיסון זה בעיות יעילות וסיכונים לפיהן נערות צעירות לוקות במחלות עם נכויות וניגודי עניינים באישור החיסון לשיווק". ריבסי קורא לגנוז את החיסון עד לקיום מחקרי יעילות ובטיחות אובייקטיבים וראויים.

לתמיכה בקריאתו, מצטט ריבסי את מסקנותיהם של חוקר המוח כריסטופר שאו וד"ר לוצ'יה טומלנובי'ץ. "לדעתי, הגרדסיל עלול להשפיע על מערכת העצבים המרכזית באופן שלילי. אלומיניום, שהינו רעיל למוח ומצוי בחיסון, חוצה את מחסום הדם-מוח", אומר שאו. לדברי שני המומחים, החיסון לא הוכיח את יעילותו במניעת סרטן צוואר הרחם, הוכחה שאולי תתקבל בעוד 20 שנים, או שניווכח שההגנה מהחיסון מוגבלת בזמן.

קריאתו של ריבסי באה על רקע קריאתו של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, להכפיל את שיעור ההתחסנות בחיסון זה בצרפת עד שנת 2021. עד היום חוסנו כ 2 מיליון נערות בשבע השנים מאז אושר החיסון לשיווק.

בצרפת מוגשות בימים אלה כ 25 תביעות לבית המשפט בגין תופעות לוואי מחיסון זה. אוסטריה סירבה לכלול חיסון זה בתכנית החיסונים שלה וביפן גם הפסיקו להמליץ עליו.

מקור: http://www.lyoncapitale.fr/Journal/France-monde/Actualite/Sante/Vaccin-Gardasil-Michele-Rivasi-demande-un-moratoire

מאת רומן ביסנטריאניק וד"ר סוזן האמפריז, המועצה הרפואית הבינלאומית בנושא חיסונים

מקור: http://healthimpactnews.com/2013/an-honest-look-at-the-historical-evidence-that-vaccines-eliminated-diseases

מסוכן להכניס את הציבור אל מאחורי הקלעים. הוא בקלות מתפקח ואז כועס עליך, כי זו הייתה אשליה שאהב.

- וו סומרסט מוהם

ספרי ההיסטוריה הרפואית, כמעט באופן אחיד, מהללים את החיסון. קריאת הספרים הללו , מותירה בקורא רושם, כי במהלך המאה ה-19 ולתוך המאה ה-20 השתוללו מגיפות אלימות, שקטלו אינספור בני אדם וזה, בשל (היעדר) חיסונים. אין זה המקרה כיום. זו בהחלט האמונה שגדלנו עליה ולרוב האנשים שאנחנו מדברים אתם, יש התרשמות דומה. זה בדרך כלל מחלחל בחברה כעובדה קיימת.

לא פשוט להמעיט בתרומתו של החיסון לרווחתנו. מעריכים כי אלמלא חיסוני הילדות נגד דיפתריה, שעלת, חצבת, חזרת, אבעבועות שחורות ואדמת, וכן הגנה הניתנת על ידי חיסונים נגד טטנוס, כולרה, קדחת צהובה, פוליו, שפעת, צהבת B, דלקת ריאות חיידקית וכלבת, שיעורי התמותה בילדים היו ככל הנראה מטפסים לטווח של 20-50% ואכן, במדינות שבהן לא מונהג מתן חיסונים, שיעור התמותה בקרב תינוקות וילדים צעירים, נותר ברמה זו1.

פול אופיט מדבר בספרו האחרון, בחירות קטלניות, כיצד תנועת מתנגדי החיסונים, מאיימת על כולנו וכיצד החיסון לשעלת הפחית את מספר מקרי המוות מהמחלה מ-7,000 ל-30 בלבד.

שעלת, היא זיהום הרסני. לפני שנכנס לראשונה, החיסון לשימוש בארצות הברית בשנות ה-40, כשלוש מאות אלף מקרים של שעלת, גרמו ל-7,000 מקרי מוות מדי שנה, כמעט כולם בילדים צעירים. עכשיו, בעקבות חיסון השעלת, פחות מ-30 ילדים מתים מדי שנה מהמחלה. אבל הזמנים משתנים2.

מידע מסוג זה עשוי להימצא אף בכתבי עת רפואיים. מחקר ארוך על שעלת וחיסון השעלת, פורסם ב-1988 בכתב העת Pediatrics. הפיסקה הראשונה של המאמר מציינת:

בארצות הברית, הצליחו חיסוני השגרה ההמוניים הניתנים לתינוקות ולילדים, למגר את השעלת. בתקופת טרום החיסונים, היו 115,000 עד 270,000 מקרי שעלת ו- 5,000 עד 10,000 מקרי מוות, כתוצאה מהמחלה בכל שנה. במהלך 10 השנים האחרונות, יש 1,200 עד 4,000 מקרים וחמישה עד עשרה מקרי מוות בשנה3.

סעיף זה קבע את הטון לשארית המאמר בציינו שאלפי בני אדם מתו בכל שנה משעלת, אך לאחר הצגת חיסון ה-DPT, מעטים בלבד מתו. כל מי שהאמין להצהרה זו, כמובן, האמין בתועלתו של החיסון.

הבעיה באמירות האלה, היא שהן אינן נתמכות בראיות. כאשר אנו מסתכלים על הנתונים בפועל, אנו רואים כי למרות שאנשים רבים אכן מתו משעלת בתחילת המאה ה-20, עוד לפני שנכנס החיסון לשימוש, צנח שיעור התמותה בארצות הברית, ביותר מ- 90%. אם משתמשים במקור אליו הפנה המאמר, רואים כי הירידה במקרי המוות, מהשיא, הייתה של כ-92% והתרחשה לפני הצגת חיסון ה- DPT4.

המאמר בכתב העת Pediatrics גורם נזק, כיוון שהוא נקרא בעיקר על ידי רופאים והותיר ברבים מהם את הרושם, שהחיסונים היו, לחלוטין, אחראים לירידה במספר מקרי המוות. המספר האמיתי של מקרי מוות בזמן שקדם להכנסת חיסון ה-DPT, היה כ 1,200 ולא 5,000 עד 10,000 כפי שמצוטט לעתים קרובות. שוב, זו מחשבה מוטעית, שנפוצה לכל עבר, שחיסונים היו אחראים לחלק הארי בירידה בתמותה.

נקודה חשובה נוספת שיש לשים לב אליה, היא שכאשר מביטים בגרף, ניתן לראות בבירור, כי בכל שנה המגמה הייתה של ירידה במספר מקרי המוות משעלת. בנקודת כניסת החיסון לא הייתה השפעה ניכרת במגמת הירידה .

ערכת נתונים נוספת מאנגליה, מתחילת המאה ה 20, מראה את חוסר ההשפעה של החיסונים, באופן יותר דרמטי. כאן ניתן לראות, כי שיעור התמותה ירד ביותר מ- 98% לפני שהחל השימוש הלאומי בחיסון ה-DPT, בשנות החמישים. 

אנגליה החלה לנהל סטטיסטיקה ב-1838, שזה 62 שנים לפני שהנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של ארה"ב נאספו. כאשר מסתכלים על נתונים אלה, ניתן לראות כי שיעור התמותה ממחלות זיהומיות היה גבוה במהלך המאה ה-19 וירד מאמצע המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20 לכמעט אפס. כאשר מסתכלים על מקרי המוות משעלת באנגליה, שיעור מקרי המוות ירד ביותר מ-99% לפני שהחלו לחסן.

במקרה של חצבת, שיעור מקרי המוות צנח בכמעט 100%.

ניתוח הנתונים מראה שמנטרה זו שלעתים קרובות חוזרים עליה, שחיסונים היו המפתח לירידה במקרי מוות ממחלות זיהומיות, הינה מופרכת מעיקרה. מקרי המוות ירדו בכמויות אדירות לפני החיסונים. במקרה של מחלת השנית ומחלות זיהומיות אחרות, מקרי המוות ירדו כמעט לאפס ללא כל חיסון נרחב.

למרבה הצער, אמונה מוטעית זו, גורמת לאנשים לבטוח בחיסון, כדרך היחידה להתמודד עם מחלות זיהומיות, כאשר היה ברור שגורמים אחרים הביאו להפחתת התמותה. גורמים אלה היו שיפור ההיגיינה, התברואה, התזונה, חוקי העבודה, החשמל, ההכלרה, הקירור, הפיסטור, והיבטים רבים אחרים, שהיום אנו לוקחים כמובנים מאליהם, כחלק מהחיים המודרניים. מעט מאוד מהשיפור בשיעור התמותה, היה קשור ברפואה. דו"ח מ-1977 העריך כי במקרה הטוב, כ-3% מהירידה בתמותה ממחלות זיהומיות, ניתן לייחס לטיפול רפואי מודרני.

באופן כללי, נראה כי אמצעים רפואיים (גם כימותרפויתים וגם מניעתיים), תרמו מעט מאוד לירידה הכללית בתמותה בארה"ב מתחילת המאה ה-20 - כשבמקרים רבים הוצגו, מספר עשורים לאחר שנקבעה כבר ירידה ניכרת ולא הייתה להם השפעה נראית לעין, במרבית המקרים. באופן ספציפי יותר, תוך התייחסות לחמשת המצבים הללו (שפעת, דלקת ריאות, דיפתריה, שעלת ושיתוק ילדים), אשר בעטיים, הירידה בתמותה, מופיעה משמעותית, לאחר נקודת ההתערבות - ובהנחה הבלתי סבירה, שכל הירידה הזו נובעת מן ההתערבות. . . ההערכה היא, כי 3.5% לכל היותר מכלל הירידה בתמותה מאז 1900, ניתן לייחס לאמצעים רפואיים שהוצגו למחלות המוזכרות לעיל5.

הדגש היום, על יותר ויותר חיסונים, בחלקו, בנוי על חשיבה מושרשת זו. קיימת התעלמות מן העובדה שמספר מקרי מוות ממחלות זיהומיות ירד באופן משמעותי מאוד לפני כניסת החיסונים והאנטיביוטיקה. משגה זה במחקר, יצר מצב שבו יכולנו ללמוד על דרך טובה יותר לשלוט בכל הזיהומים בצורה מקיפה יותר. עם זאת, עד עצם היום הזה, למרות שינוי כל כך פנומנלי, נכשלנו בלמידת השיעור בהיסטוריה הזאת. הפתרונות שהובילו לירידה של 99% בתמותה, זכו להתעלמות, כשכל הדגש ניתן לאחוז הבודד האחרון, שהיה עלול להתרחש בכל מקרה, גם ללא חיסון.

עם זאת, בכמה מקומות, יש הכרה בכך שהחיסונים לא היו הגורם המשמעותי לירידה בתמותה ממחלות זיהומיות. לעתים קרובות מצביעים בטעות, על האנטיביוטיקה והטיפול רפואי המשופר ובאי רצון, נותנים מעט קרדיט גם לתברואה וגורמים אחרים. יש מעט סקרנות , בנוגע לשאלה, כיצד כל הגורמים הללו עבדו וכיצד הם עדיין מתקיימים היום. הדגש היום, מושם על שכיחות המחלה לאחר חיסון, עם דגש על ירידה בתמותה. החשיבה היא שמיגור המחלה בעזרת חיסונים, מונע סכנת מוות. זו נראית גישה סבירה. כמה טוב זה עבד?
בואו ניקח שעלת לדוגמא. ב -1979 שוודיה הפסיקה את השימוש בחיסון DTP בטענה שהוא לא היה יעיל ואף יתכן כי אינו בטוח לשימוש. החשש, כמובן, היה שעם שיעורי חיסון נמוכים יותר, שיעור התמותה יגדל. אז מה קרה במקרה הזה?

מכתב משנת 1995מויקטוריה רומנוס, מהמכון השוודי לבקרת מחלות זיהומיות, העלה כי מספר מקרי המוות משעלת, נותר קרוב לאפס. ב-1979 אוכלוסייתה של שוודיה מנתה 8,294,000 ועד 1995 8,831,000. משנת 1981-1993, שמונה ילדים נרשמו כגוססים, כשסיבת המוות רשומה כשעלת. בממוצע, מדובר בכ- 0.6 ילדים בשנה שיתכן ומתו משעלת. מספרים אלו מראים, כי הסיכויים למוות משעלת בשוודיה, עמדו על כ-1 ל- 13,000,000, גם כאשר לא הייתה שום תכנית חיסונים לאומית6.

במקרה אחר, כיסוי חיסון ה- DPT באנגליה ירד מכ- 78% ל 30-40% בשל חששות בטיחות. ההנחה הייתה שתהיה עלייה במספר מקרי המוות כתוצאה מהכיסוי הירוד. בין השנים 1976-1980 היו שיעורי החיסון הנמוכים ביותר. שימוש בנתוני סטטיסטיקה רשמיים, מראה כי מספר מקרי המוות בשנים אלו הסתכם ב- 35. מקרי המוות מחמש השנים הקודמות ( 1971-1975), כאשר שיעורי ההתחסנות היו גבוהים יותר, הסתכמו ב-55 , או פעם וחצי יותר, מאשר כאשר שיעורי ההתחסנות היו נמוכים יותר7.

זה היה בדיוק הפוך ממה שמקובל לחשוב, שהיה צריך לקרות.

והאם שיעור מקרי השעלת באמת היה בשליטה? האמת העצובה היא, שמחלת השעלת אף פעם לא באמת נעלמה והיא אנדמית. מספר רב מאוד של אנשים עדיין משתעלים משעלת המכלאות, החיידק שמעורב בשעלת. בשל התפוגגות החסינות שמקנה החיסון, עד שליש ממקרי שיעול מתמשך, הם שעלת.

למרות ששעלת נחשבת באופן מסורתי למחלת ילדות, היא תועדה במבוגרים לפני קרוב למאה שנה, וכיום מוכרת כגורם חשוב לתחלואה בדרכי הנשימה במתבגרים ומבוגרים, כולל קשישים. בגלל דעיכת החסינות, שעלת מבוגרים ומתבגרים, עשויה להתרחש גם כאשר יש היסטוריה של התחסנות מלאה או מחלה טבעית. . . מחקרים מקנדה, דנמרק, גרמניה, צרפת וארה"ב, מצביעים על כך ש 12-32% מהמבוגרים והמתבגרים עם מחלת שיעול, האורכת לפחות שבוע, נגועים בשעלת המכלאות8.

בואו נתמקד במחלה מדבקת אחרת - חצבת. יש לזכור כי עד 1963, כמעט אף אחד לא מת ממחלת החצבת. במהלך שנה זו, בכל ניו אינגלנד היו רק חמישה מקרי מוות (מיין: 1, ניו המפשייר: 0, ורמונט: 3, מסצ'וסטס: 0, רוד איילנד: 1, קונטיקט: 0) שיוחסו לחצבת9. למעשה, שכיחות מקרי מוות מאסתמה באותה שנה, הייתה גדולה פי 56 מאשר מחצבת.

אבל האם מקרי המחלה ירדו כפי שמדגישים חסידי החיסונים? יש כמה תרשימים שניתן למצוא באינטרנט, הטוענים כי חלה ירידה קטנה בשכיחות. התרשים שראיתי, מראה רק מספר נתונים וקו בין שתי נקודות רחוקות בזמן. תרשים זה הוא באיכות ירודה ומסיק מסקנה שגויה. כאשר מסתכלים על נתוני שכיחות מקיפים יותר, אנו יכולים לראות ירידה בשכיחות ב-1963 בהצגת החיסון נגד החצבת.

שכיחות החצבת ככל הנראה ירדה באופן דרמתי לאחר 1963. אבל האם ניתן לייחס לחלוטין, ירידה זו , להצלחת החיסון נגד חצבת? חיסון החצבת המוקדם שהכיל וירוס " מומת " היה חיסון המכיל אלומיניום אשר פותח על תאי כליות קוף ונוטרל בעזרת פורמלדהיד . מחקר מ -1967 גילה כי החיסון יכול לגרום לדלקת ריאות, כמו גם לאנצפלופתיה (דלקת של המוח) .

דלקת ריאות היא ממצא עקבי ובולט. החום הוא חמור ומתמשך ומידת כאב הראש, כאשר קיים, מצביעה על מעורבות מערכת העצבים המרכזית. ואכן במטופל אחד בסדרה שלנו, שעבר בדיקת א.א.ג., נמצאה עדות להפרעה בפעילות החשמלית של המוח, רמז לאנצפלופתיה . . . תוצאות מטרידות אלה של חיסון החצבת המומת, היו בלתי צפויות. העובדה שהן התרחשו, צריכה להטיל הגבלה על השימוש בחיסון המומת נגד חצבת. כעת אנו ממליצים כי החיסון המומת נגד חצבת לא יינתן עוד10.

החיסונים המומתים ננטשו במהירות11. אבל היו גם בעיות משמעותיות עם החיסונים החיים, שלא נחלשו מאוד והפיקו פריחה "שונה" של חצבת בכמחצית מן המוזרקים - בעצם מספר שווה ערך למקרי חצבת. 48% מהאנשים פיתחו פריחה ו 83% פיתחו חום עד 41 מעלות לאחר ההזרקה.

אז כיצד שכיחות החצבת ירדה באופן כה דרמתי, לאחר החיסון ב- 1963? בחלקו, זה קשור להגדרה. אם היה לך חום גבוה והיה לך חיסון, כמובן שלא חלית בחצבת, גם אם היית חולה יותר מאשר לו נדבקת בחצבת, באופן טבעי.

בשנות ה-60 היה נהוג לחשוב שזריקה אחת תגן עליך לכל חיים ללא תופעות לוואי חמורות, מה שמאוחר יותר התברר כלא נכון.

שירות הבריאות הציבורי של ארה"ב, אישר חיסון חי חדש, מעודן, לחצבת. למרות שמספר חיסונים חיים אושרו מאז 1963- כולם ניתנו בזריקה אחת אשר העניקה חסינות לכל החיים, ללא תופעות לוואי רציניות - החדש מבניהם, נחשב על ידי אפידמיולוגים ל 'הטוב ביותר עד כה במזעור תופעות הלוואי.'12.

טענות, אף הועלו בשנות ה-60, כי רק מספר מסוים של ילדים צריך להתחסן, על מנת לחסל את החצבת.

חצבת, מחלת הילדות ה"בלתי מזיקה" שיכולה להרוג, כמעט תימחק מרוב אזורי המדינה שנה מהיום, כך חוזים פקידים בשירות לבריאות הציבור בארה"ב. . . למרות שיש עדיין יותר מ-12,000,000 ילדים רגישים, חיסון של 2,000,000-4,000,000 הילדים ה"נכונים", עשוי לחסל את המחלה, על פי ד"ר רוברט וורן מן המרכז למחלות מדבקות באטלנטה13.

יותר מעשור אחר כך, עדיין לא הושגה המטרה של חיסול החצבת. מגיפות חוזרות התפשטו בכל רחבי ארה"ב.

עד 1989 התאוריה החדשה על כישלון במיגור החצבת, הייתה שהחיסונים הקודמים לא היו יעילים כמו שהאמינו בתחילה. חלק מהחיסונים הראשונים, שיוצרו בייצור המוני בשנת 1963, הכילו וירוס מומת. בשנת 1989 ד"ר פייגין מבית החולים לילדים בטקסס, ציין כי הוא מאמין שהחיסון של 1963 היה "לא יעיל באופן נרחב " וכי החיסון של 1967 היה בלתי יציב ואיבד את "יעילותו" אם לא נשמר בקירור כמו שצריך. חיסון חי נגד חצבת, הפך זמין לא לפני 1980. 14

באותה שנה, לאחר ששלושה סוגים של חיסונים נגד חצבת לא הצליחו לייצר מיגור או אפילו חסינות עדר צפויה, מדעני החיסון שינו דעתם בנוגע למתן זריקה אחת וקבעו כי עבור החיסון החי החדש, יש צורך בשתי מנות, על מנת לתת הגנה אמינה. הם גם המליצו לכל מי שמתחת לגיל 32 להתחסן שנית, כי החיסונים הישנים היו לקויים. הזריקה הבודדה שפעם הבטיחה לספק חסינות לכל החיים נגד חצבת בשנות ה-60, מעולם לא יוצרה.
והאם בכל זאת ירדה שכיחות החצבת לפני 1963? כאשר מביטים בנתוני שכיחות החצבת, קו המגמה מראה, כי השכיחות הייתה בירידה .

למעשה, אם קו המגמה הזה היה מחזיק , שכיחות חצבת הייתה מתקרבת לאפס, בסביבות שנת 2000. זוהי למעשה, השנה שבה הכריז ה CDC כי מחלת החצבת מוגרה בארה"ב.

אז האם היו כל החיסונים האלה שווים את העלות, המאמץ ותופעות הלוואי, על מנת להתמודד עם מה שנחשב ב-1963 למחלת ילדות קלה ?

כאשר אנו שומעים על חיסונים, לעתים קרובות מספרים לנו איך הם מעוררים נוגדנים. התאוריה היא שגירוי הנוגדנים יוצר זיכרון של המחלה ולכן בפעם הבאה שאתם נתקלים בה, גופכם יביס את האויב במהירות. זה סיפור נחמד ופשוט, שקל לזכור.

להאמין שאתם מבינים את המערכת החיסונית, רק משום שאתם שומעים את המילים "נוגדנים" ו"הגנה" מוזכרות יחד, זה כמו לחשוב שאתם יודעים איך מכונית עובדת, רק משום שאתם רואים שיש לה גלגלים. המערכת החיסונית היא ישות מורכבת ביותר, המורכבת מסוגים רבים של תאים שונים, שכל אחד מהם מפיק כימיקלים שונים, המשתחררים לדם. הגוף משתמש בכימיקלים אלה והם מושפעים מגיל, מתח, מצב תזונתי , איכות סביבה וכן שורה שלמה של גורמים שעדיין אינם מובנים לגמרי.

.' המערכת החיסונית נשארת קופסא שחורה ', אומר גארי פת'מן, פרופסור לאימונולוגיה וראומטולוגיה ומנהל שותף במכון לאימונולוגיה, השתלות וזיהום...' היא מורכבת להדהים, כוללת לפחות 15 סוגי תאים אינטראקטיביים שונים, הפולטים עשרות מולקולות שונות אל תוך הדם, כדי שיוכלו לתקשר זה עם זה ולהילחם. בתוך כל אחד מהתאים האלה יושבים עשרות אלפי גנים שפעילותם ניתנת לשינוי על ידי גיל, פעילות גופנית, זיהום, מצב חיסון, תזונה, מתח, מה שתגידו... אלו המון חלקים נעים ואנחנו לא באמת יודעים מה רובם המכריע עושה או אמור לעשות..' 15

מערכת החיסון מחולקת באופן מסורתי, למערכת החיסונית ההומונלית, אשר כרוכה בנוגדנים ולמערכת החיסונית התאית, שאינה כרוכה בנוגדנים, אך כרוכה בהפעלה של תאים שונים, כגון לימפוציטים. מה שאנחנו כן יודעים הוא, כי בניגוד לאמונה הרווחת, נוגדנים אינם הכרחיים כאשר מדובר בהחלמה מלאה ממחלת החצבת.

... ילדים עם חסר בנוגדנים חווים התקפות חצבת די חסרות ייחוד, עם הפריחה האופיינית והתאוששות נורמלית. יתר על כן, הם לא נוטים יתר על המידה, להדבקה חוזרת. נראה אפוא, כי נוגדנים בסרום, בכל אופן, בכל כמות, לא נדרשים לייצור של פריחת החצבת, לא להחלמה הרגילה מהמחלה, וגם לא כדי למנוע הדבקה חוזרת.16

ילדים עם חסר חיסוני, הנקרא א-גאמא-גלובולינמיה, מתאוששים מחצבת בדיוק כמו ילדים שמפיקים נוגדנים באופן נורמלי וזה כבר ידוע מאז שנות ה-60 המאוחרות, כאשר פותחו וקודמו החיסונים. אבל תגובת הנוגדנים היא באמת הדבר היחיד שמדברים עליו ומקדמים אותו, כאשר מדובר בחיסונים. מכיוון שהמידע הזה פגם בפרדיגמת הגנת הנוגדנים הפשטנית, הוא נחשב ל"גילוי מביך" במאמר רפואי זה מ-1968.

אחת התגליות המביכות ביותר ברפואה הקלינית הייתה למצוא כי ילדים עם א-גאמא-גלובולינמיה מולדת, שלא יכלו לייצר כל נוגדן והיו אצלם עקבות חסרות משמעות בלבד, של אימונוגלובולינים במחזור הדם, נדבקו בחצבת בצורה נורמלית, הראו את הרצף הרגיל של סימפטומים וסימנים ולאחר מכן נותרו מחוסנים17.

כיצד תזונה משחקת תפקיד במחלה? בשנות ה-20 התגלה ויטמין A שכונה הוויטמין ה" אנטי זיהומי". לו בעצמו, יש השפעה עצומה על מקרי מוות מחצבת. במהלך שנות ה-90, פחתה התמותה במדינות עניות ב- 60-90%, באמצעות ויטמין A, במקרי חצבת שהגיעו לאשפוז.

אנליזות משולבות הראו, כי מינונים מסיביים של ויטמין A, הניתנים למאושפזים חולי חצבת, היו קשורים בירידה של כ-60% בסיכון למוות בכלל ובירידה של כ-90% בקרב תינוקות... מתן ויטמין A לילדים שפיתחו דלקת ריאות לפני או במהלך השהות בבית החולים הפחית את התמותה בכ-70% בהשוואה לילדים בקבוצת ביקורת18.

היו מגמות שיפור בתזונה הכוללת , כפי שניתן לראות, במקביל לירידה במספר מקרי מוות מחצבת וממחלת הצפדינה, שהיא תוצאה של חסר בוויטמין C. ניסויים שנעשו בשנות ה-40, הראו כי ויטמין C היה יעיל נגד חצבת, במיוחד כאשר נעשה בו שימוש במינונים גבוהים יותר.

במהלך מגיפת החצבת, ויטמין C שימש למניעה וכל מי שקיבלו, לא פחות מ- 1,000 מ"ג כל שש שעות, לווריד או לשריר, היו מוגנים מפני הנגיף. כשניתן דרך הפה, 1,000 מ"ג במיץ פירות, כל שעתיים, לא נתן הגנה, אלא אם כן, ניתן מסביב לשעון. עוד נמצא, כי מתן 1,000 מ"ג דרך הפה, 4-6 פעמים ביום, שינה את ההתקפה. כשמתן הוויטמין תוגבר ל-12 מנות בכל 24 שעות, עם הופעת נקודות קופליק וחום, כל הסימנים והתסמינים נעלמו בתוך 48 שעות19.

בתחילת המאה ה-20, טיפולים אחרים בחצבת זכו להצלחה. ב-1919 ד"ר דראמונד ציין, כי שמן קינמון היווה מניעה יעילה כנגד חצבת או שגרם להתפרצות מתונה יותר של חצבת.

זה היה הניסיון שלי, כאשר פגשתי מקרה של חצבת במשפחה, כדי לקבוע מנת קינמון לכל בני המשפחה הלא מוגנים. ברוב המכריע של המקרים, האדם שטופל כך [עם קינמון] הצליח להינצל מהמחלה [חצבת] לגמרי, או שלקה בה בצורה קלה מאוד20.

לתזונה וגורמים אחרים, יש השפעה גדולה על החצבת , אז למה אנחנו לא מדברים עליהם בכלל? כיוון שהדגש הוא תמיד על הליך רפואי אחד, מאוד ריווחי - חיסון. הפרדיגמה היחידה הזאת סחפה כמעט את כל האסטרטגיות האחרות לשולי הדרך.

גורם מרכזי נוסף שיש לשקול הוא, שחיסון נגד חצבת אינו מייצר חסינות לכל החיים, בעוד שזיהום טבעי של חצבת, כן. הדרך היחידה להישאר מחוסנים בעזרת חסינות מלאכותית, באמצעות חיסונים, היא להתחסן מספר פעמים במהלך החיים. עדיין לא ראינו כיצד החיסון ישפיע לאחר כמה דורות של אנשים, שחוסנו אך ורק באופן מלאכותי. נראה כי מגיפות יהפכו נפוצות יותר, בעתיד.

מחקר מ-2009 שפורסם ב Proceedings of the Royal Society חקר מה יכול לקרות במקרה של חסינות דועכת, שמקורה בחיסון נגד חצבת, אפילו כשיש כיסוי חיסוני גבוה בקרב ילדים. המחקר צפה, כי לאחר תקופה ארוכה ללא מחלה באוכלוסייה, מפגש עם זיהום, יוביל למגיפות גדולות בהרבה מהצפוי על ידי מודלים סטנדרטיים.

אנחנו יכולים לחזות שלחיסון יהיו שתי השפעות סותרות.. הוא יקטין את מספר היילודים הרגישים ולכן אמורים להיות לו כמה מן היתרונות הרגילים, הקשורים לבריאות הציבור, בהפחיתו את מספר מקרי התחלואה בילדים צעירים. עם זאת, ירידה זו במקרים, תוביל להפחתה בחוזק ולכן לרגישות גבוהה יותר לזיהומים בקבוצות של מבוגרים יותר... כאשר החסינות דועכת, יש לחיסון השפעה מוגבלת הרבה יותר, על המספר הממוצע של מקרים. בשעה שלאבחנה זו יש השלכות ברורות על בריאות הציבור, ההשלכות הדינמיות של האינטראקציה בין החיסון, דעיכת החסינות והחיזוק, הן הרבה יותר מרשימות. רמות גבוהות של חיסון (יותר מ-80%) ורמות מתונות של חסינות דועכת (יותר מ-30 שנים), עשויות לגרום למגפות חוזרות בקנה מידה גדול21.

מחקר מ-1984 22 דיווח כי עד 2050, חלקן של רגישויות לחצבת, עשוי להיות גדול יותר מאשר בתקופה שלפני המצאת החיסון. אז האם יצרנו פצצת זמן מתקתקת עם חסינות דועכת? האם יהיו למעשה מגיפות חצבת גדולות יותר בעתיד? אם אכן יהיו, התגובה תהיה, ככל הנראה, להאשים את הבלתי מחוסנים, כפי שלמעשה, נעשה כבר במשך 100 שנים, ולאחר מכן לאכוף יותר חיסונים על קבוצות גיל שונות.

בגלל הדעה הקדומה הקנאית בעד חיסונים, שהשתלטה על חברה, הכוחות האמתיים שהניעו את הירידה הגדולה במספר מקרי מוות ממחלות זיהומיות, אינם מוכרים. לכל היותר, יש הודאה קלה כי ל"תברואה" יש השפעה מסוימת, אך עדיין, הקרדיט ניתן לטיפול רפואי משופר ולאנטיביוטיקה.

קבוצות של יחידים שהמליכו את עצמם כ"ספקנים", מבקשות לקעקע כל מה שמטיל ספק בחיסונים. הגדרת המילה "ספקן" אמורה להיות "מי שבאופן אינסטינקטיבי או מתוך נוהג, מעלה שאלות, חוקר, או לא מסכים עם טענות או מסקנות מקובלות", אך הגדרה זו בשימוש המודרני שלה, נחטפה והפכה לתיאור של מי, שבעצם באופן עיוור, מתייחס לכל עמדה שמרנית כאל בשורה דתית . אנשים אלו ימשיכו במסע הצלב שלהם לתמיכה בחיסונים בכל מחיר ויתקפו כל דבר שעלול לערער את קוצר הראייה שלהם. לו היה לאנשים הללו רצון ללמוד את האמת, אולי הם היו מציצים מתחת לכיסוי של המחלות המדבקות והחיסונים, ולומדים קצת יותר. תארו לעצמכם מה יכול להיות בתא המטען!

1. Irwin W. Sherman, Twelve Diseases That Changed Our World, 2007, p. 66.
2. Paul A. Offit, MD, Deadly Choices—How the Anti-Vaccine Movement Threatens Us All, 2011, p. xii.
3. James D. Cherry, MD MSc; Philip A. Brunell, MD; Gerald S. Golden, MD; and David T. Karzon, MD, "Report on the Task Force on Pertussis and Pertussis Immunization—1988," Pediatrics, June 1988, vol. 81, no. 6, Part 2, p. 939.
4. Historical Statistics of the United States Colonial Times to 1970 Part 1, Bureau of the Census, 1975, pp. 77.
5. John B. McKinlay and Sonja M. McKinlay, "The Questionable Contribution of Medical Measures to the Decline of Mortality in the United States in the Twentieth Century," The Milbank Memorial Fund Quarterly, Health and Society, vol. 55, no. 3, summer 1977, p. 425.
6. Letter from Victoria Romanus, MD, PhD, Department of Epidemiology Swedish Institute of Infectious Disease Control, Stockholm Sweden, August 25, 1995.
7. Record of Mortality in England and Wales for 95 Years as Provided by the Office of National Statistics, 1997; Health Protection Agency Table: Notification of Deaths, England and Wales, 1970–2008.
8. Edward Rothstein, MD, and Kathryn Edwards, MD, "Health Burden of Pertussis in Adolescents and Adults," Pediatric Infectious Disease Journal, vol. 24, no. 5, May 2005, p. S44.
9. Vital Statistics of the United States 1963, Vol. II—Mortality, Part A, pp. 1–18, 1–19, 1–21.
10. Vincent A. Fulginiti, MD; Jerry J. Eller, MD; Allan W. Downie, MD; and C. Henry Kempe, MD, "Altered Reactivity to Measles Virus: Atypical Measles in Children Previously Immunized with Inactivated Measles Virus Vaccines," Journal of the American Medical Association, vol. 202, no. 12, December 18, 1967, p. 1080.
11. "Measles Vaccine Effective in Test—Injections with Live Virus Protect 100 Per Cent of Children in Epidemics," New York Times, September 14, 1961.
12. "Thaler to Hold State Senate Hearing to Find Fastest Way to Expedite Plan," New York Times, February 24, 1965.
13. Jane E. Brody, "Measles Will Be Nearly Ended by '67, U.S. Health Aides Say," New York Times, May 24, 1966.
14. Lisa Belkin, "Measles, Not Yet a Thing of the Past, Reveals the Limits of an Old Vaccine," New York Times, February 25, 1989.
15. B. Goldman, "The Bodyguard: Tapping the Immune System's Secrets," Stanford Medicine, summer 2011.
16. P. J. Lachmann, "Immunopathology of Measles," Proceedings Royal Society of Medicine, vol. 67, November 1974, p. 1120.
17. "Measles as an Index of Immunological Function," The Lancet, September 14, 1968, p. 611.
18. Wafaie W. Fawzi, MD; Thomas C. Chalmers, MD; M. Guillermo Herrera, MD; and Frederick Mosteller, PhD, "Vitamin A Supplementation and Child Mortality: A Meta-Analysis," Journal of the American Medical Association, February 17, 1993, p. 901.
19. Fred R. Klenner, MD, "The Treatment of Poliomyelitis and Other Virus Diseases with Vitamin C," Southern Medicine & Surgery, July 1949.
20. "Cinnamon as a Preventive of Measles," American Druggist Pharmaceutical Record, New York, November 1919, p. 47.
21.J. M. Heffernan and M. J. Keeling, "Implications of Vaccination and Waning Immunity," Proceedings of the Royal Society B, vol. 276, 2009.
22. D. L. Levy, "The Future of Measles in Highly Immunized Populations: A Modeling Approach," American Journal of Epidemiology, vol. 120, no. 1, July 1984, pp. 39–48.