עמותה למתן מידע על חיסונים

חקיקה בנושא חיסונים

מקור: An Open Letter To Legislators

לחץ כאן להורדת המכתב

מחוקק יקר,

שמי טטיאנה אוֹבּוּקָניץ', דוקטור לאימונולוגיה. מכתב זה נועד לתקן מספר טעויות נפוצות בנוגע לחיסונים, על מנת לסייע לך לגבש הבנה מאוזנת ואובייקטיבית של הנושא, על בסיס תאוריות מקובלות בתחום לצד ממצאים מדעיים עדכניים.

האם ילדים לא מחוסנים מהווים סכנה גדולה יותר לציבור מאשר מחוסנים?

לעתים תכופות נטען שהורים הבוחרים לא לחסן את ילדיהם מסיבות אידאולוגיות מסכנים את יתר הציבור. החקיקה לביטול הפטורים מחיסונים, הנמצאת כעת בהליכים אצל המחוקקים הארציים והפדרליים בכל ארה"ב, מבוססת בעיקרה על תפישה זו. חשוב להבין שטבע ההגנה שמקנים חיסונים רבים - כולל מרבית החיסונים המומלצים לילדים על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב - אינו עולה בקנה אחד עם הצהרה זו. במכתב שלהלן אסקור מספר חיסונים מומלצים שאין ביכולתם למנוע הפצת מחלות, בין אם מפני שלא תוכננו למניעת הדבקה (אלא רק למניעת תסמיני המחלה), ובין אם מפני שנועדו למחלות שאינן מדבקות. כל אדם שלא יקבל את החיסונים שאתאר להלן אינו מהווה סיכון לכלל הציבור יותר מאשר אדם שכן התחסן, ומכאן שאפליה נגד ילדים לא מחוסנים בסביבה של בית ספר ציבורי למשל, לא תהיה צעד מוצדק.

1. IPV (Inactivated Poliovirus Vaccine; חיסון מומת נגד נגיף הפוליו) אינו מסוגל למנוע הדבקה בנגיף הפוליו (ראו מחקר מדעי בקישור מס' 1 בנספח). נגיף הפוליו הטבעי אינו קיים בארה"ב כבר לפחות עשרים שנה. אפילו במקרה של יבוא מחודש של הנגיף מחוץ לארץ, חיסון באמצעות IPV לא ישפיע על הבטיחות במקומות ציבוריים. יש לציין כי הכחדת נגיף הפוליו מיוחסת לשימוש בחיסון אחר, OPV (Oral Poliovirus Vaccine; חיסון פוליו שניתן דרך הפה). בארה"ב הופסק השימוש ב-OPV לפני זמן רב, למרות שביכולתו למנוע הדבקה בנגיף הפראי, והוא הוחלף ב-IPV עקב בעיות בטיחות.

2. מחלת הטטנוס אינה מדבקת, אלא מתפתחת בפצעי נקב עמוקים שהזדהמו בנבגי קולוסטרידיום טטני (C. tetani.) חיסון נגד מחלת הטטנוס (הניתן בחיסון המשולב DTaP) אינו משפיע במאום על הבטיחות במקומות ציבוריים; הוא נועד להגנה אישית בלבד.

3. החיסון נגד דיפתריה טוקסואיד (הכלול אף הוא ב-DTaP) נועד אמנם למניעת השפעותיו המזיקות של רעלן הדיפתריה, אך הוא לא נועד למניעת התרבות והדבקה של החיידק C. diphtheriae. חיסון נגד דיפתריה אינו משפיע כלל על הבטיחות במקומות ציבוריים; אף הוא נועד להגנה אישית בלבד.

4. בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת החליף חיסון השעלת הניתן כיום בארה"ב (aP - acellular pertussis; הרכיב האחרון בחיסון המשולב DTaP) את חיסון השעלת הישן, שהיה מבוסס על תאים שלמים, צעד שגרר התפרצות חסרת תקדים של מחלת השעלת. בניסוי שבו הדביקו במכוון קופי אדם בשעלת התגלה שחיסון aP אינו יעיל במניעת התרבות והדבקה של B. pertussis (ראו קישור מס' 2 ברשימה שבנספח). מנהל המזון והתרופות בארה"ב פרסם אזהרה בנוגע לממצא מכריע זה [1].

* בנוסף, בישיבה של חבר היועצים המדעיים שהתקיימה במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב ב-2013, נחשפו נתונים מדאיגים נוספים, לפיהם זנים של נגיף השעלת (PRN-negative) המצויים כיום בארה"ב, פיתחו העדפה סלקטיבית להדבקת אנשים שקיבלו את כל זריקות הדחף של חיסון ה-DTaP (המסמך מופיע בקישור מס' 3 בנספח). פירוש הדבר שאנשים שחוסנו בכל המנות מצויים בסיכון רב יותר להידבקות בשעלת, ולפיכך גם להפצת המחלה, מאשר אנשים שלא חוסנו כלל.

5. מבין הזנים הרבים של וירוס ההמופילוס אינפלואנזה H. influenzae, חיסון Hib מונע אך ורק הידבקות בזן b. למרות שמטרתו היחידה היא להפחית את שיעור הנשאות, בין אם נלווים אליה תסמיני מחלה ובין אם לא, השימוש בחיסון Hib גרם להטיה לטובת הזנים האחרים (המסומנים באותיות a עד f). מאז שהוחל השימוש בחיסון Hib אצל ילדים, גורמים זנים אלה ליותר ויותר מבוגרים לחלות בזיהום חריף (ראו מחקר מדעי בקישור מס' 4 בנספח). הציבור הרחב פגיע כיום יותר לזיהומי המופילוס אינפלואנזה חריפים מאשר לפני תחילת מבצע החיסונים ב-Hib. בעידן של זיהומי המופילוס אינפלואנזה שאינם מזן b, אפליה נגד ילדים שלא מקבלים חיסון זה אינה הגיונית בשום קנה מידה מדעי.

6. צהבת נגיפית B היא מחלה הנישאת בדם. היא אינה מתפשטת בקהילה, במיוחד בקרב ילדים, שאינם עוסקים בדרך כלל בהתנהגויות בסיכון גבוה, כגון שימוש חוזר במחטים וקיום יחסי מין. חיסון ילדים נגד צהבת נגיפית מסוג B אינו יכול להשפיע משמעותית על מידת הבטיחות במקומות ציבוריים. בנוסף, אין איסור על הרשמה לבתי ספר לילדים שהינם נשאים כרוניים של נגיף הצהבת מסוג B. איסור על הרשמה לילדים שאינם מחוסנים - ואינם נשאים של הנגיף - יהווה אפליה בלתי סבירה וחסרת היגיון.

לסיכום, אנשים שלא קיבלו את החיסונים IPV, DTaP, HepB ו-Hib מסיבות אידאולוגיות, אינם מהווים סכנה לבריאות הציבור יותר מאשר אנשים שכן קיבלו חיסונים אלה. אין שום עילה לאפליה נגדם.

באיזו תדירות מתרחשות תופעות לוואי קשות כתוצאה מחיסונים?

אנו שומעים מכל עבר שתופעות לוואי קשות בעקבות חיסונים מתרחשות רק לעתים נדירות. למרבה הצער, המדע אינו מגבה הצהרה זו. במחקר שנערך לאחרונה באונטריו, קנדה, התברר כי חיסונים למעשה גורמים לביקור בחדר מיון אצל ילד אחד מכל 168 לאחר חיסוני גיל שנה, ואצל אחד מכל 730 לאחר חיסוני גיל שנה וחצי (המחקר מופיע בקישור מס' 5 בנספח).

מכיוון שהסיכון לתופעות לוואי המצריכות ביקור בחדר המיון לאחר מתן חיסונים במרפאות טיפת חלב הנו כה גבוה, קיים הכרח להשאיר את הבחירה לחסן לשיקול דעתם של ההורים. ניתן להבין שהם אולי אינם מוכנים לקחת על עצמם סיכון מיידי שכזה על מנת להגן על ילדיהם ממחלות שנחשבות קלות בדרך כלל, או שייתכן שילדיהם לעולם לא יחשפו אליהן.

האם יש באפשרותה של אפליה נגד משפחות המתנגדות לחיסונים מסיבות אידאולוגיות למנוע התפרצויות עתידיות של מחלות מדבקות כגון חצבת?

"פרדוקס החצבת" הוא תופעה מוכרת היטב למדענים החוקרים את המחלה. אני מצטטת ממאמרם של פולנד וג'ייקובסון (1994): "הכשלון במיגור החצבת: הפרדוקס המשתמע מהתפרצות המחלה בקרב מחוסנים." ("Failure to Reach the Goal of Measles Elimination: Apparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons." Arch Intern Med 154:1815-1820):

"הפרדוקס המסתמן הוא, שככל שעולה שיעור החיסון נגד חצבת באוכלוסיה, כך הופכת החצבת למחלה מדבקת עבור אנשים המחוסנים נגדה." [2]

כאשר חקרו את הסוגיה לעומק התגלה שהפרדוקס הנ"ל נובע מאחוז קטן באוכלוסיה המכונה "בעלי תגובה חלשה לחיסונים". בעלי התגובה החלשה אינם יוצרים נוגדנים רבים כתוצאה מהחיסון הראשון נגד חצבת. גם בהמשך מגיבה מערכת החיסון של אנשים אלה באופן בלתי מספיק לזריקות הדחף, ועד מהרה הם שבים להיות פגיעים למחלה (תוך 2-5 שנים), חרף היותם מחוסנים באופן מלא. [3]

תגובה חלשה שכזו אינה ניתנת לתיקון על ידי מתן חיסונים חוזרים: מסתמן שמדובר בתכונה חיסונית-גנטית [4]. מקרב אוכלוסיית הילדים בארה"ב מעריכים ש-4.7% הם בעלי תגובה חלשה לחיסונים.[5]

מחקירת התפרצויות של מחלת החצבת בסין ובקוויבק שבקנדה, עולה שהתפרצויות כאלה ממשיכות להתרחש, אפילו באוכלוסיות בעלות הכיסוי החיסוני הגבוה ביותר (95-97% או אפילו 99% מהאוכלוסיה, ראו מחקרים מדעיים בקישורים 6 ו-7 בנספח). זאת מפני שאפילו אצל המחוסנים בעלי התגובה המספקת לחיסונים, הנוגדנים שנוצרו עקב החיסון דועכים עם הזמן. החסינות המושגת כתוצאה מחיסונים אינה שוות-ערך לחסינות לכל-החיים, המתקבלת לאחר חשיפה טבעית למחלה.

קיים תיעוד לכך שאנשים מחוסנים הנדבקים בחצבת יכולים גם להדביק אחרים. למעשה, מקורן של שתי התפרצויות גדולות של המחלה ב-2011 (בקוויבק, קנדה ובעיר ניו יורק) היה באנשים שחוסנו בעבר נגד המחלה. [6][7]

לאור כל הנתונים שלעיל, ברור שביטול האפשרות לפטור מחיסונים, המנוצלת כעת רק בידי קומץ משפחות, לא תביא להכחדת מחלות וגם לא תמנע התפרצויות מחודשות של מחלות שכבר הוכחדו.

האם הפתרון המעשי היחיד הוא אפליה נגד מתנגדי חיסונים ממניעים אידאולוגיים?

במרבית התפרצויות החצבת האחרונות בארה"ב (כולל זו שהתרחשה בדיסנילנד) נדבקו בעיקר מבוגרים ותינוקות רכים, בעוד שבעידן שלפני החיסונים חלו בה בדרך כלל בגילאים 1-15. החשיפה הטבעית לחצבת הובילה לחסינות מפני זיהום חוזר לכל החיים, בעוד שהחסינות המושגת באמצעות חיסונים דועכת עם הזמן, ומותירה את המבוגרים חשופים, בהעדר ההגנה שהעניקו חיסוני הילדות שלהם. מחלת החצבת מסוכנת יותר עבור תינוקות ומבוגרים מאשר לילדים בגיל בית הספר.

בעידן שלפני החיסונים, למרות הסיכויים הגבוהים לחשיפה למחלה, תינוקות מתחת לגיל שנה כמעט לא חלו בה הודות למנגנון החיסוני רב העוצמה שהעבירו להם האמהות. העובדה שתינוקות רכים פגיעים כיום לחצבת היא תוצאה ישירה של מפעל החיסון ההמוני רב-השנים. האמהות, שקיבלו חיסונים בילדותן, לא חלו בחצבת בגיל ה"בטוח", ולפיכך לא פיתחו חסינות לכל החיים שאותה יכלו להעביר לילדיהן וכך להגן עליהם במהלך שנתם הראשונה.

למרבה המזל קיים גיבוי בדמות טיפול המחקה את אותה חסינות אמהית שהלכה ונשחקה. תינוקות וכל מי שפגיע למחלה או בעל כשל חיסוני, יכולים לקבל אימונוגלובולין, כלי שביכולתו להציל חיים על ידי מתן נוגדנים לנגיף לאחר החשיפה אליו. אלה מונעים התפתחות מחלה או לפחות מפחיתים את חומרתה (ראו קישור מס' 8 בנספח).

לסיכום: 1) עקב תכונותיהם של החיסונים המודרניים, אנשים שאינם מחוסנים אינם מהווים סיכון גדול יותר להדבקה במחלות פוליו, דיפתריה, שעלת ואינספור זני המופילוס אינפלואנזה שאינם סוג b, מאשר אנשים שכן חוסנו. בסביבת בית הספר אין ביכולתם של לא-מחוסנים להדביק אף אחד בצהבת נגיפית B, ואילו טטנוס אינו מדבק כלל; 2) לאחר חיסוני הינקות קיים סיכון מובהק לביקורים רבים יותר בחדר המיון, דבר שמעיד כי מתן חיסונים אינו הליך נטול סיכון; 3) בלתי אפשרי למנוע כליל התפרצויות של מחלת החצבת, אפילו באוכלוסיות מחוסנות באופן מושלם; ו-4) קיימת שיטה יעילה למניעת חצבת ומחלות נגיפיות נוספות בקרב תינוקות שלא ניתן לחסנם ובקרב בעלי כשל חיסוני, בדמות אימונוגלובולין.

לאור ארבע עובדות אלו, ברור שלא ניתן להצדיק בשום אופן אפליה בבתי הספר הציבוריים נגד ילדים שאינם מחוסנים מסיבות אידאולוגיות, שכן מצבם החיסוני של המתנגדים אינו מהווה כל סכנה לבריאות הציבור.

בברכה,
טטיאנה אוֹבּוּקָניץ', PhD

טטיאנה אוֹבּוּקָניץ' PhD היא מחברת הספר "אשליית החיסונים". היא למדה אימונולוגיה במוסדות הרפואיים היוקרתיים בעולם. את הדוקטורט שלה באימונולוגיה כתבה באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק, ואת הפוסט דוקטורט עשתה בביה"ס לרפואה של הרוורד בבוסטון, מסצ'וסטס, ובאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.
ד"ר אוֹבּוּקָניץ' מעבירה שיעורים באינטרנט לכל המעוניינים בהבנה עמוקה יותר של פעולת מערכת החיסון האנושית, ומערך שיקולי הסיכון\תועלת האימונולוגים הכרוך במתן חיסונים: http://www.tetyanaobukhanych.com/nif.html.

מקורות מידע

קישור מס' 1:
The Cuba IPV Study collaborative group. (2007) Randomized controlled trial of inactivated poliovirus vaccine in Cuba. N Engl J Med 356:1536-44
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17429085

הטבלה שלפנינו לקוחה ממחקר שנערך על חיסון IPV בקובה. עולה ממנה שלאחר חשיפה מכוונת לנגיפי פוליו חיים מוחלשים במהלך הניסוי, התגלו הנגיפים בקרב 91% מהילדים שלא קיבלו את החיסון (קבוצת הביקורת B). אצל הילדים שכן חוסנו ב-IPV (קבוצות A ו-C) התגלו נגיפים אלה בשיעורים דומים, של 94-97%. בדגימות צואה של כל הילדים התגלו כמויות גדולות של נגיפים חיים. תוצאות אלה מעידות כי אין ביכולתו של IPV לווסת אוכלוסיות של נגיפי פוליו.

קישור מס' 2:
Warfel et al. (2014) Acellular pertussis vaccines protect against disease but fail to prevent infection and transmission in a nonhuman primate model. Proc Natl Acad Sci USA 111:787-92
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24277828

"קופי בבון שקיבלו חיסון aP היו מוגנים מתסמינים חריפים הקשורים לשעלת אך לא מפני התרבות מושבות החיידקים, לא נפטרו מהזיהום מהר יותר מאשר הפרטים שלא קיבלו חיסון והדביקו פרטים לא מחוסנים בחיידק ה-B. pertussis בקלות. לעומתם, אצל בעלי החיים שחלו בעבר (וזכו לחסינות טבעית) לא התפתחו מושבות בחשיפה חוזרת לחיידק."

קישור מס' 3:
Meeting of the Board of Scientific Counselors, Office of Infectious Diseases, Centers for Disease Control and Prevention, Tom Harkins Global Communication Center, Atlanta, Georgia, December 11-12, 2013
http://www.cdc.gov/maso/facm/pdfs/BSCOID/2013121112_BSCOID_Minutes.pdf

תפוצה מחודשת של שעלת (עמ' 6):
"ממצאים מעידים ש-85% מהחיידקים שבודדו (מתוך שישה אתרי מעקב שעלת ומההתפרצויות בוושינגטון ובוורמונט בשנת 2012) היו חסרי PRN, וסיכוייהם של נבדקים מחוסנים היו גבוהים יותר במובהק מאשר לא-מחוסנים לחלות בזנים חסרי ה-PRN. יתרה מכך, בהשוואה של נבדקים שהיו מחוסנים לפי הדרישות ב-DTaP עם נבדקים לא מחוסנים, סיכוייהם לחלות בזנים חסרי PRN היו גבוהים יותר, ממצא המרמז שחיידקים נטולי PRN פיתחו יתרון סלקטיבי להדבקת אנשים שחוסנו ב-DTaP."

קישור מס' 4:
Rubach et al. (2011) Increasing incidence of invasive Haemophilus influenzae disease in adults, Utah, USA. Emerg Infect Dis 17:1645-50
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/21888789

בגרף שלהלן, מתוך מחקר של Rubach et al, מתוארים מספר מקרים חריפים של המופילוס אינפלואנזה H. influenzae (מכל הזנים) ביוטה, בעשור שבו קיבלו ילדים חיסוני Hib.

בסרט תיעודי זה, מסבירים מומחים על מחלה בשם MMF, בה האלומיניום מהחיסון נותר בשריר באזור ההזרקה למשך שנים עם תסמינים קשים של כאבי שרירים מייסרים.

הקשר בין MMF לחיסונים בוסס במחקרים:

מחלות אוטואימוניות/דלקתיות אשר נקשרו עם חיסונים המבוססים על אלומיניום, כוללים מצבים כמו: דלקת מפרקים, סכרת מסוג 1, טרשת נפוצה, זאבת, תסמונת עייפות כרונית, ותסמונת מלחמת המפרץ. זאת ועוד, אדג'ובנטים המבוססים על אלומיניום נקשרו עם MMF (מחלה דלקתית בשריר במקום ההזרקה), היווצרות תאים דלקתיים ותגובות אלרגיות בשל העלייה ברמות ה- IgE כתוצאה מגירוי האלומיניום. MMF ידוע היום כצבר אלומיניום בשריר במקום ההזרקה הנשאר שם לאורך זמן.

Perricone et al., J Autoimmun. 2013 Dec;47:1-16. doi: 10.1016/j.jaut.2013.10.004. Epub 2013 Nov 13.

בין הדוברים בסרט: פרופ' יהודה שינפלד, פרופ' כריסטופר אקסלי, פרופ' רומיין גררדי, פרופ' ג'רום אוטייר.

הסרט בבימויה של מארי-אנג פוייה, נכתב בשיתוף עם דידייר למברט והופק על ידי entre2prises et E3M

רופאים למען הסכמה מודעת מפרסמים ממצאים מדעיים על חיסון ה-MMR: לא הוכח שחיסון ה-MMR בטוח יותר מחצבת לילדים בארה"ב.

הארגון ללא מטרות רווח שבסיסו בקליפורניה, רופאים למען הסכמה מודעת (PIC), הודיע על פרסום חומר לימודי חדש שמטרתו לעזור לרופאים והורים להעריך את הסיכונים של מחלת החצבת לעומת הסיכונים של החיסון הכולל חצבת (MMR). החומר נועד לספק כלי לימודי, ידידותי למשתמש, ממידע שעובד על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והמרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות. אנשים רבים אינם מודעים לכך שהסיכון למות או לסבול מפגיעה כרונית מחצבת בארה"ב היה נמוך מאד, אפילו לפני הצגת החיסון לחצבת ב-1963, אומרת ד"ר שירה מילר, מייסדת ונשיאת PIC. לכן, מחקרים לבטיחות החיסון חייבים להראות שהסיכון למות או לסבול מנזק כרוני מחיסון ה-MMR הוא אפילו נמוך יותר.

בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, ממש לפני שהתוכנית לחיסון המוני לחצבת הוצגה, הסיכוי למות מחצבת היה 1 ל-10000 או 0.01%. עם זאת, הציבור באופן כללי לא היה מודע למספרים הללו, מאחר וה-CDC פרסם את שעור התמותה בהתבסס על מספר המקרים המדווחים בלבד. מאחר ומשוער שכ-90% ממקרי החצבת הם שפירים ולכן אינם מדווחים ל-CDC, השעור שפורסם לציבור הוא למעשה גבוה יותר פי 10 ממה שנמצא באוכלוסיה הכללית.

החומר הלימודי של PIC, שכולל הצהרת מידע על המחלה (DIS) והצהרת סיכון של החיסון (VRS), מספק מידע על כלל מקרי החצבת (כולל אלו שדווחו ואלו שלא דווחו ל-CDC), ומידע זמין על סיכוני ה-MMR. מידע זה מאפשר חישוב תועלת/סיכון מושכל יותר. המסמכים, שעברו סקירת עמיתים וביקורת על ידי מספר קלינאים ומומחים סטטיסטים, זמינים כעת להפצה לציבור.

כשמחליטים האם תרופה היא בטוחה, הסטנדרט הוא הסיכון מהמחלה שמנסים לטפל בה או למנוע אותה, אומרת ד"ר מילר. עם החיסונים, יש לעקוב אחרי אותה פרוצדורה כדי להחליט מהו הסטנדרט הבטוח. דרך החומר הלימודי שלנו, אנו מראים שלא הוכח שהסיכון למוות או פגיעה כרונית מחיסון ה-MMR הוא פחות מזה של החצבת. זה גורם חשוב בקבלת ההחלטה הבריאותית, הן אישית והן ציבורית.

רופאים למען החלטה מודעת הוא ארגון חינוכי עצמאי ללא כוונת רווח 501 (c)(3) המסור להבטחת הסכמה מודעת בחיסונים.

לקריאה והורדה של ה-DIS ו-VRS על החצבת

העמותה למתן מידע על חיסונים מרכזת דיווחים (as is) על פגיעות ותופעות לוואי מחיסונים, כפי שדווחו ע'י המדווח ולפיכך טיב הדיווח ו/או מהמינותו אינם באחריות העמותה.

כאשר את/ה מדווח/ת על פגיעה מחיסון, את/ה תורמ/ת למאגר חשוב היכול לשמש את הציבור הרחב וחוקרים לבחון מגמות חריגות ולהצביע על בעיות הקשורות עם אצוות חיסונים מסויימים, באזורים מסויימים, ועל היקף תופעות הלוואי בישראל כפי שמדווחים על ידי הציבור.

כל אדם המכיר את פרטי האירוע יכול לדווח, בין אם על עצמו או על אדם אחר אשר נפגע לאחר קבלת חיסון, גם אם הדיווח מתייחס לאירוע אשר התרחש לפני שנים רבות. אנא הקפד/י על מילוי מפורט ככל האפשר.

הדיווחים אינם נבדקים על ידי גורם רפואי או מחקרי או אחר לטובת זיהוי קשר סיבתי בין החיסון לפגיעה.

מאגר נתונים זה נשמר בשרתי גוגל ונתון למדיניות האבטחה של חברת גוגל.

במשלוח נתונים באמצעות טופס זה את/ה מאשר/ת לעמותה למתן מידע על חיסונים לפרסם בפומבי את הנתונים, למעט פרטים מזהים אישיים אודות המדווח (שם, כתובת אימייל וטלפון).

השאלון מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.

לחצ/י כאן לדיווח על פגיעה מחיסון

בפסק דין תקדימי והיסטורי, פסק בית המשפט לפיצוי נפגעי חיסונים בארה"ב פיצויים להורי ג'.ב., לאחר שקבע שהחיסונים אותם קיבל, היוו גורם משמעותי בגרימת מותו. ג'.ב. קיבל את החיסונים הבאים בשני לספטמבר, 2011: דיפתריה-טטנוס-שעלת (DTaP), פוליו מומת (IPV), דלקת קרום המוח (HiB), זיהומים פנוימוקוקים (PCV) והחיסון נגד נגיף הרוטה. למחרת, ב- 3 בספטמבר, 2011, נקבע מותו. פסק הדין ניתן ביום 10 ביולי, 2017.

מפסק הדין: "לאחר ששקלתי בזהירות את הראיות והעדויות שהובאו בפני במקרה זה, ובהתאם לחוק המקובל, הח"מ מוצא שהתובעים עמדו בנטל ההוכחה. התובעים הציגו עדויות בעלות משקל מכריע לפיהן החיסונים אותם קיבל ג'.ב. ביום 2 בספטמבר, 2011, גרמו למעשה, או תרמו באופן משמעותי למותו מ "תסמונת המוות בעריסה". זאת ועוד, המשיבה [המדינה] נכשלה בהצגת ראיות בעלות משקל התומכות בגורם אחר, שאינו החיסונים, האחראי למותו. בהתאם לכך, התובעים זכאים לפיצויים".

פסק הדין המפורט מתאר את השתלשלות האירועים שהביאו למותו של ג'.ב., את עדויות המומחים ואת הראיות המדעיות והרפואיות שהוצגו בפני בית המשפט. בפסק הדין, מרחיב השופט, תומס גוואן, על אחת הטענות המרכזיות מצדם של התובעים, לפיה תגובה של דלקת "רגילה" וייצור ציטוקנים, כתגובה לחיסונים אותם קיבל, הביאה לתופעה מתועדת ומוכרת של דיכוי מערכת בגוף עד כדי חוסר יכולת לעבד פחמן דו-חמצני, מה שהביא לבסוף למותו של ג'.ב. תופעה זו מתועדת בספרות הרפואית ונמצאת בכ- 50% ממקרי המוות בעריסה. במילים אחרות, עולה מפסק הדין שהספרות הרפואית מכירה בתהליך לפיו תגובה דלקתית מתונה האופיינית לחיסונים, עלולה, במקרים נדירים, לגרור תגובת שרשרת המסתיימת במוות, מה שמוגדר היום כ- "מוות בעריסה".

דנה, אמא של איליי, מספרת על חיסון הפוליו החי-מוחלש אשר שיתק את בנה, על התעלמות המערכת והסתרת מידע החיוני לקבלת החלטה מושכלת על מתן החיסון

מרגישה שהגיע תורי לשתף את הסיפור שלי. עבר מספיק זמן שאוכל לספר בלי לבכות, למרות שהדמעות זולגות, גם מעצב, גם מכעס וגם מאכזבה גדולה, קודם מעצמי ואחר כך ממשרד הבריאות ששיקר לי התעלם ממני והסיר כל אחריות על הילד שלי ובעיקר לא נתן את כל האמת על חיסונים מבעוד מועד.

איליי נולד ילד מקסים ובריא, חוסן בכל החיסונים לפי התוכנית, כמו אחיו. יונק מלא והמשיך לינוק עד גיל שנתיים וחצי. כשהיה בן 11 חודשים התחילו הפרסומות לחיסון פוליו חי מוחלש. אפילו לא בדקתי. אפילו לא קראתי. לא נכנסתי לאינטרנט, לא שאלתי אף אחד. כל כך האמנתי שלא יפגעו באוצר הקטן שלי והלכתי ביום חם בחודש אוגוסט לחסן אותו.... ארור היום הזה...

אחרי ארבעה שבועות איליי עם חום 40 מעלות, יורד רק בהפוגות של נורופן. אני הולכת יום יום לרופא, בכלל לא מקשרת לחיסון, כי עבר זמן והוא אומר: ויראלי. ושוב ויראלי. הילד גמור, סמרטוט, בקושי אוכל או מחייך והרופא אומר: ויראלי. הוא כותב ברישום שהילד אחרי חיסון אבל גם אז אני לא עושה את הקישור.

אחרי 8 ימים רצופים של חום, איליי משתתק בכל פלג גוף שמאל. לא מזיז יד או רגל, חצי פנים נפולות. מילד שכבר הלך בכל הבית איליי לא מצליח אפילו לזחול. משותק.

רצה ליוספטל, מתחילים בדיקות CT, דיקור מותני, מוציאים דם ומטיסים אותנו באמבולנס לסורוקה שם הרופא לוקח אותנו לחדר צדדי ומספר כי לאיליי יש Adem. זוהי מחלה אוטואומנית ופוגעת בחומר הלבן של המוח, לרוב נגרמת ממחלה ויראלית. כך אמר הרופא אך שכח לציין שהמחלה יכולה להיגרם מחיסון וגם מופיעה בתופעות הלוואי של החיסון הארור...

אני מספרת ולא מעכלת. החיים מתחלקים לפני מה שקרה לאיליי ואחרי מה שקרה לו.... מתוק שלי איזה ילד גיבור. אושפזנו לחודש, מחובר לאינפוזיות, מקבל סטרואידים במשך חמישה ימים, שלא עזרו, מקבל פלזמה כדוריות דם במשך שבוע, לא עוזר. הילד שלי משותק ועכשיו אני גם מבינה שאני גרמתי לו לזה. אני. למה לא בדקתי.

אחרי חודש מועברים לשיקום בתל השומר. אני לא מוותרת, יוצרת קשר עם מעריב וידיעות, מתראיינת ליעל דן ברדיו, בעלי מופיע אצל עודד בן עמי, אני מופיעה אצל אורלי וגיא. החיים הופכים לסרט נע. אני נושמת כי זה באוטומט, מבפנים משהו מת.

בעזרת מנהלי קבוצת "חיסונים - בחירה מושכלת" המדהימים אני נחשפת לאט לאט לעולם המורכב והמרושע הזה שבנוי על אינטרסים וכסף. על חשבון הבן שלי. ארבעה חודשים היינו שם, עוברים שיקום אינטנסיבי, אך ללא הועיל. העברתי את הגדול לביה"ס במרכז והוא גר עם אחותי, אני לא עוזבת את איליי... החיים ממשיכים. פוגשת עוד אנשים במחלקה עם לקויות לאחר חיסון.

...ואז הולכת לד"ר אמיר אניספלד. הוא מסתכל על הילד, שואל מלא שאלות ושולח לקחת טיפות מבית מרקחת בדרום תל אביב ומבטיח שתוך שבוע איליי יזיז את היד. אני לא מאמינה, בשלב הזה איבדתי אמונה בכל, וגם בעצמי. אך הוא אמר - וקיים. תוך שבוע איליי מזיז את היד. כל מחלקת פיזיותרפיה על הרגליים. אני ממשיכה עם הטיפות ואיליי עומד על שתי רגליים. לאט לאט חוזר התפקוד, לא באופן מלא אבל, יש אור בקצה המנהרה.

היום איליי בן שלוש וחצי, עדיין מטופל בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, אבל כבר לא רואים עליו את אשר עבר. אף אחד לא התקשר ואמר לי: נכון את צודקת, אנחנו גרמנו לזה. אנחנו לא מסרנו לך את כל האמת מההתחלה. בכל ראיון בו הביאו את הצד השני הם חזרו ואמרו שזה לא מהחיסון.

אני כועסת בעיקר על עצמי, שלא בדקתי, שהייתי תמימה והאמנתי בגוף הגדול הזה שנקרא משרד הבריאות. היום יש לי עוד תינוקת קטנה אשר לא מחוסנת כלל. כשאני מביאה אותה לשקילה בטיפת חלב הן משפילות מבט. אפילו לא מעיזות לדבר איתי על חיסון עבורה. קשה להעביר בכתב את התחושות הנוראיות וההרגשה שמשהו יושב לך על הלב, מועקה נוראית, ואפילו שהרוב מאחורינו זה לא באמת יכול להשכח. אני לא קוראת לאף אחד לא לחסן. ממש לא. אני קוראת לכם לפתוח ספרים, לקרוא מאמרים ולהבין טוב טוב מה אתם מכניסים לגוף של הילדים ומה ההשלכות ותופעות הלוואי של כל חיסון, ואז, ורק אז, תעשו שיקול. קשה אחר כך לסלוח לעצמך. קשה מאוד. תודה לכל מי שקרא עד פה.

א' מספרת על הפגיעה שחוותה מחיסון השפעת העונתי

הגעתי לקרוא באתרכם בעקבות תופעות לוואי שאירעו לי אחרי חיסון שפעת, ומצאתי את הסיפור של מיטל מ-2015, שעזר לי לאשש שקרה לי משהו דומה מחיסון השפעת שקיבלתי.

אני כותבת כאן את הסיפור שלי, ואשמח אם תשימו אותו בין הסיפורים הנוספים המופיעים באתר.

גם אני עשיתי חיסון.

אני בשנות ה 30 המאוחרות. במשך שנים לא עשיתי חיסון, ובגלל הלחץ ואווירת הכמעט הפחדה שהיתה כאן אחרי שפורסמו סיפורים בתקשורת על אנשים שמתו משפעת לפני מס' חודשים, החלטתי לעשות חיסון.

בערך שבוע מזמן החיסון קלטתי שיש לי עקצוצים בידיים ברגליים (בהתחלה קישרתי למשהו אחר שהיה לי בעבר) ואז העקצוצים החלו להופיע גם בשפתיים ובפנים. כשהעליתי את החשש שזה קרה בגלל החיסון רופא המשפחה לא חשב שיש קשר.

בדיוק שבועיים אחרי החיסון, היו לי בלילה זרמים מטורפים בגוף. הכל עקצץ, לא ישנתי בלילה בכלל.

הפנו אותי למיון, ושם נוירולוג שראה אותי, ישר אמר שיש קשר, ואף אמר מפורשות שי-ד-ו-ע שחיסון כזה יכול לעורר מחלה אוטואימונית.
בדיקת EMG יצאה תקינה, ועכשיו, בינתיים, אני על תרופות חזקות. משככי כאבים, ואני צריכה להגיע הלאה לרופא. אני מקווה לטוב.

רציתי להגיד תודה לכם על פרסום הדברים, כי כאן מצאתי אישוש למה שעובר עלי, ולעובדה שזה כנראה נגרם ע"י החיסון, כך שהמשכתי להתעקש עד שהגעתי לרופא שאישר את החשדות.

אני בשוק מכמה חמור זה יכול להיות, ומאחלת רפואה והחלמה מהירה לאבא של מיטל. רציתי להגיד למיטל: תודה על שיתוף הסיפור שלך.

בדיוק היום פרסמו כתבה בערוץ 2 על תופעות לוואי חמורות של חיסון הפפילומה. אמנם חיסונים זה נחשב משהו חשוב, שאמור לעזור למנוע מחלות ומגיפות, אבל צריך להיזהר ולא ישר לרוץ לקבל כל חיסון.

וחשוב עוד יותר, חבל שמערכת הבריאות לא בודקת את עצמה מספיק וגם לא מיידעת את הציבור על הסיכונים האפשריים מחיסונים.

ד"ר סין האנג-לי, פתולוג, דיירקטור המעבדה המולקולרית מילפורד, במכתב פתוח ליו"ר ארגון הבריאות העולמי: בכירים בארגון הבריאות העולמי, במרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, בממשלת יפן ואחרים, רקמו יחדיו, באופן מכוון, מזימה להטעות את הועדה המקצועית לבטיחות חיסון הגרדאסיל אשר הוקמה ביפן, בדיונים הפתוחים שלה ביום 26 בפברואר, 2014.

למסקנה זו הגיע ד"ר האנג-לי לאחר שתכתובות אימיילים פנימית בין הגורמים הנ"ל נחשפה בעקבות בקשה לפי חוק חופש המידע בניו-זילנד.

במכתב מפורט הכולל את תכתובת האימיילים הרלוונטית, מראה ד"ר האנג-לי איך כל המעורבים, ובמיוחד יו"ר וועדת בטיחות חיסונים בארגון הבריאות העולמי, רוברט פלס, ד"ר נאבאה קוג'י ממשרד הבריאות היפני, ד"ר מלינדה ווארטון מהמרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, ד"ר הלן פטוסיס-האריס מאוניברסיטת אוקלנד בניו-זילנד ואחרים, פעלו יחדיו לפני הדיון הפתוח ביפן, במהלכו ואחריו, על מנת להסתיר מידע מדעי המראה איך חיסון הגרדסיל פוגע באנשים מסויימים והציגו מסקנות לכאורה של ועדות מקצועיות תוך מניפולציה של ממצאים מדעיים, על מנת להטעות את הוועדה המקצועית ומקבלי החלטות בכל העולם באשר לבטיחות החיסון נגד וירוס הפפילומה.

בין המניפולציות הנחשפות במכתבו: סילוף ממצאים של מחקרים על מנת ליצור מצג שווא המאשפר להתעלם מהממצאים המדאיגים העולים במחקרים אלו, הסתמכות על בלוג של אחת המשתתפות ועל עבודת התזה שלה באוניברסיטה, שמעולם לא פורסמה בכתב עת מדעי לאחר ביקורת עמיתים ואף מציין בגופו שאינו באמת מאשש את טענתו המרכזית, על מנת לתמוך בטענותיהם שהחיסון בטוח לשימוש, התעלמות ממידע אותו נציג משרד הבריאות היפני "לא יודע להסביר" בעצמו בפגישה, ועוד.

אחד האימיילים מראה איך ד"ר פטוסיס-האריס מוטרדת "מההשפעה הגדולה של [המדענים] האנג-לי, שאו וטומיאנוביץ'...". פטוסיס-האריס מתייחסת למחקרים של אלה, החושפים במשך שנים את נזקי האלומיניום ובפרט בחיסון הגרדסיל, בעבודותיהם. לנוכח השפעה זו, היא מבטיחה "להתגייס ולעשות כל מה שהיא יכולה...".

ד"ר האנג-לי מציג במכתבו את הממצאים המדעיים הקיימים, המראים איך שאריות די.אנ.איי אשר בחיסון נקשרים למלחי האלומיניום אשר בחיסון ובכך יוצרים תגובה חריגה של המערכת החיסונית, שאינה אופיינית לתגובה של המערכת החיסונית לחיסונים אחרים המכילים מלחי אלומיניום, ובדרך זו גורמים לאנשים מסויימים להגיב באופן שלילי לחיסון, עד כדי מוות.

ד"ר האנג-לי מסיים את מכתבו: "לעניות דעתי, ד"ר פלס, כל אלו ששמותיהם נקובים בראש מכתב זה וכל אלה הפוטרים את רעילות [אפקט החיסון] על מנת לקדם את החיסון נגד וירוס הפפילומה צריכים לתת את הדין בשל פעולותיהם. אין שום תירוץ להתעלמות מכוונת מעדויות מדעיות. אין שום תירוץ להטעיית מעצבי מדיניות בריאות הציבור בכל העולם על חשבון האינטרס הציבורי. אני סבור כי אנשים אלו לא רק הפרו את קוד וועדת בטיחות החיסונים של ארגון הבריאות העולמי, אלא הם הפרו את אמון הציבור. חקירה יסודית בלתי תלויה ופעולה משמעתית מיידית הם הדבר היחיד שנותר לעשות בניסיון לרכוש בחזרה את אמון הציבור ברשויות הבריאות בעולם".

מקור: Dangerous Vaccines Found to Cause Symptoms of Shaken Baby Syndrome, כריסטינה אנגלנד

הורים מואשמים בניעור תינוקם

במהלך השנים מתרחבת התופעה של האשמת הורים בהתעללות בילדיהם במקרה שילדם מאובחן עם "שלישיית פגיעות" הקשורות לתסמונת התינוק המנוער (SBS) לאחר קבלת חיסון. ה"שלישיה" כוללת דימום תוך גולגלתי, דימום מאחורי העיניים ונפיחות או דלקת במוח.

כאשר רופאים מומחים חושדים שתינוק נוער באלימות, הם יבדקו אם מתקיימת "שלישיית" הפגיעות הקשורות לתסמונת התינוק המנוער. אלו הן: דימום תוך גולגלתי, שטפי דם ברשתית (דימום מאחורי העיניים) ובצקת מוחית (נפיחות או דלקת במוח).

שלישיית הפגיעות

דימום תוך מוחי

נורמן גוטקלץ', נוירוכירורג בדימוס, תיאר לראשונה את סממני תסמונת התינוק המנוער בשנת 1971 במאמרו "שטף דם תוך גולגלתי בילדים והקשר שלו לפגיעות צליפת שוט", שבו הוא דן ב-23 מקרים של חשד חמור לתקיפת הורים את ילדיהם, בני פחות משלוש שנים. מסקנתו היתה:

הוכח שיש אי התאמה בין התדירות בהופעת שטפי דם תוך גולגלתיים המתרחשים אצל ילדים מוכים, לבין אותו מצב של פגיעות ראש מורכבות, הנובעות ממקור אחר. שכיחות המצב הראשון גבוהה באופן בלתי צפוי, אם כי ברוב המקרים שבהם לא הופיע בפועל שבר בגולגולת, גם לא היו ראיות ברורות למכה ישירה בראש. כלומר, כאשר הראש אינו המטרה העיקרית למתקפה, המנגנון ההגיוני ליצירת שטף הדם הוא כזה שבו חבלות נגרמות כתוצאה מהצלפות חוזרות כלשהן, על תוכן הגולגולת.

מכאן, בכל המקרים של שטף דם תוך גולגלתי בילדים, ההנחה הטובה ביותר היא כי נחוותה חבלה, אלא אם כן הוכח אחרת. לא יהא חכם להתעלם מן האפשרות, כי אחד מהמקרים נגרם על ידי אלימות קשה חוזרת, אשר עשויה להיות קטלנית, פשוט על סמך העובדה שאין שברים גסים או שינויי עצם רדיולוגיים אחרים בגפיים, ולא שברים בגולגולת.[1]

עם זאת, ניעורו האלים של פעוט, אינו הגורם היחיד לשלישיית הפגיעות. פגיעות אלה יכולות להתרחש גם כתוצאה מנפילות קצרות, מחלות כגון דלקת המוח ודלקת קרום המוח, חבלות לידה, מחסור בוויטמינים ומחלות גנטיות, כמו תסמונת העצם השבירה. גורמים אלה זוהו במדריך המקוון של כתב העת BMJ (British Medical Journal)שנקרא: "Best Practice" תחת הכותר 'טראומת ראש חבלתית בתינוקות'. [2]

דימום מאחורי העיניים

מאמר שנכתב על ידי עו"ד דרמוט גארט, שכותרתו "התמודדות מול עדות מומחי ההגנה במקרים של פגיעות ראש כתוצאה מהתעללות" מציין עובדה זו בצורה חזקה מאוד, כאשר המחבר דן בדימום ברשתית, בעמוד 35. [3] גארט כותב כי מצגת בכנס שנתי מ-2010 באיגוד האמריקאי לרפואת עיניים ופזילה בילדים, ניתח את תוצאותיהם של 62 מחקרים שפורסמו מאז 1965, בנושא שטפי דם ברשתית אצל ילדים.

לדברי גארט, כל הילדים שנבדקו, היו בני פחות מ-11 שנים, עברו בדיקה מדוקדקת אצל רופא עיניים ואובחנו עם שטפי דם ברשתית כתוצאה מפגיעת ראש מתאונה או שלא מתאונה. תוצאות הבדיקה הראו כי 78% מנפגעי חבלות ראש מתאונה, סבלו מדימומים ברשתית, בהשוואה ל-5.3% בלבד מנפגעי חבלות הראש שאינן בשוגג, מה שמוכיח שלא כל מקרי הדימום ברשתית נגרמים בהכרח על ידי התעללות בילדים.

נפיחות במוח

סיבה נוספת לשלישיית הפציעות הקשורות לתסמונת התינוק המנוער, היא דלקת המוח/דלקת קרום המוח הנגרמת כתוצאה מחיסון, תגובה חריפה לחיסונים.

בשנת 2012, מרהנדרה ק. פאטל ואחרים, פרסמו מאמר בכתב העת לפרמקולוגיה וחקר השימושים וההשפעות הטיפוליות של תרופות, אשר דן במקרה של תינוק בן חמישה חודשים, שאובחן עם חשד לאנצפלופתיה שלאחר חיסון, בעקבות חיסון דיפתריה-שעלת-טטנוס. מסקנת הבדיקות היתה כי תגובה לחיסון דיפתריה-שעלת-טטנוס הייתה סבירה ובדיונם של המחברים הועלו כמה מקרים מדאיגים אחרים של תגובות דומות מהודו. [4]

בשנת 2010, ד"ר לוציה טומיאנוביץ' כתבה מאמר נרחב המעיד כי היא חשפה מקרים רבים בהם ילדים פיתחו דלקת מוח או דלקת קרום מוח לאחר שחוסנו, החל מ-1983, שלדבריה טויחו במכוון על ידי הוועדה המשותפת לחיסונים וחיסוניות (JCVI) של ממשלת בריטניה. [5]

ד"ר ויארה שיינבר הזכירה את דלקת המוח וחוט השִׁדְרָה שנוצרת עקב החיסון, מאופיינת בנפיחות במוח ודימומים, בשנת 1998 במאמר שכתבה ושפורסם ב- Nexus וכותרתו: "תסמונת התינוק המנוער: הקשר לחיסונים". היא היתה כל כך מוטרדת מכך שהורים הואשמו בפגיעה בילדיהם שסבלו מפגיעה מחיסונים, שהיא פתחה את מאמרה בהצהירה:

לפני זמן מה, התבקשתי על ידי עורכי דין ואף הורים שהואשמו בפגיעה בילדיהם, לתת דיווחי מומחה לבית המשפט. בדיקה מקרוב של ההיסטוריה במקרים הללו, חשפה זדון מובהק: בכל אחד מהמקרים, התסמינים הופיעו זמן קצר לאחר שהתינוק חוסן.

בעודי חוקרת את ההיסטוריה הרפואית האישית של התינוקות הללו בהתבסס על יומני הטיפול של המטפלים והרשומות הרפואיות, הסקתי במהירות כי תינוקות אלה קיבלו סדרה אחת או יותר של מה שנקרא חיסוני שיגרה - צהבת B, דיפתריה-שעלת-טטנוס, פוליו ודלקת עוצבה מסוג B (מכונה גם חיסון נגד דלקת קרום המוח) - זמן קצר לפני שפיתחו תסמיני מחלה וכתוצאה מכך נגרם נזק מוחי חמור או מוות [6]

לבסוף, ד"ר הרולד בוטרם ופ. אדוארד יזבק כתבו על נושא האשמות השווא של תסמונת התינוק המנוער ודלקת קרום המוח שנוצרים לאחר חיסונים, במאמרם שכותרתו "תסמונת התינוק המנוער או דלקת קרום המוח כתוצאה מחיסונים": סיפורו של התינוק אלן. [7]

ד"ר בוטרם פותח את מאמרו במילים:

בדו"ח הזה, ד"ר יזבק ואני סקרנו את מקרה המוות של תינוק, שאנו מאמינים שאובחן בטעות כתסמונת התינוק המנוער, בעוד שהסיבה האמיתית למוות, לדעתנו, היתה דלקת קרום המוח שנגרמה מחיסון. לאחר שעקבנו בזהירות אחרי המקרה והתפתחויותיו במשך כמעט שנה, הדו"ח מייצג מספרים עצומים של שעות לימוד וחקירת הפרמטרים הטכניים הרבים של המקרה. ממחקר זה הגענו להבנה שמקרה זה מייצג דפוס מתפתח של תגובות תכופות יותר ויותר לחיסונים בעולם המודרני, אשר מערכת הבריאות הנוכחית שלנו מתעלמת מהן או שלא מאבחנים אותן כראוי.

סיפורו של התינוק אלן הוא אחד המרגשים, מה גם, שהוא יכול לקרות לכל זוג או הורה צעיר. למרות שהסיפור הוא בהכרח טכני, אנו דוחקים בכם לקרוא אותו. אם אתם אנשים צעירים השוקלים הקמת משפחה, זה משהו שעלול לקרות לכם.

למרות כל הראיות האלה, הורים ממשיכים להיות מואשמים בניעור התינוקות שלהם, לפני שנחקרו כל האבחנות האפשריות האחרות באופן מלא.

טכניקת ריד

כאשר חושדים בתסמונת התינוק המנוער או בפגיעת ראש שאינה מתאונה, המשטרה תראיין את ההורים או את המטפל ששהה עם הילד בזמן שחלה. לדברי הורים שעברו את הראיון הזה, תהליך הראיון הוא מאוד מאיים, ורבים נכנעים לטקטיקות הבריונות של החוקרים, בין אם על ידי הודאה בפגיעה בילד ובין אם על ידי קבלת עסקת טיעון.

יתכן שהדבר קורה בגלל השימוש ב'טכניקת ריד', טכניקה המשמשת לעתים קרובות כאשר מראיינים אדם החשוד בניעור ילדו. [8, 9]
טכניקת ריד משמשת במשטרות ברחבי העולם. היא בעצם מורכבת מתשעה שלבים ולפי דעתי, משמשת כדי להפחיד ולאלץ אנשים חפים מפשע להודות במשהו שלא עשו. תשעת השלבים הם:

1. קצין המשטרה יציג בפני החשוד ראיות לכך שהוא ביצע את הפשע. (עדות זו יכולה להיות אמיתית או מזויפת).
2. הקצין ממציא סיפור מדוע, לדעתו, החשוד ביצע את הפשע.
3. אם החשוד מנסה להכחיש כי ביצע את הפשע, הבלש מיד יעצור את דברי החשוד.
4. אם החשוד מנסה לתת הסבר הגיוני לשאלה מדוע לא יתכן שביצע את הפשע, הסבר זה יופרך.
5. בשלב זה, הבלש מתיימר להיות בעל בריתו של החשוד.
6. בשלב זה, נלמדת שפת הגוף של החשוד, כדי לראות אם הוא עומד להיכנע.
7. החוקר מספק לחשוד מניעים מנוגדים, אפשריים לפשע.
8. הבלש ידחק בחשוד לדבר על הפשע.
9. ההודאה: בשלב זה החשוד בדרך כלל מרגיש מאוים וחרד והודאה מתקבלת.

אלו הראיות שסמל כריסטופר סוואג', קצין משטרה לשעבר, נתן לי בראיון בשנה שעברה שדן בתסמונת התינוק המנוער ומוכיחות כי הליך זה הוא נפוץ. [10]

חוקרים חושפים את האמת

בתחילת השנה, ד"ר מיכאל איניס פרסם את מחקר ביקורת העמיתים האחרון שלו במחקר רפואה קליני. מאמרו שנקרא "אוטואימוניות ופגיעות שאינן בשוגג בילדים" דן במקרים של חמישה ילדים הסובלים מפגיעות מוח ושברים לאחר חיסונים. לאחר שלמד כל מקרה לעומקו, הוא הגיע למסקנה כי חיסונים יכולים להיות אחראיים לשלישיית הפגיעות הנפוצות, הקשורות לתסמונת התינוק המנוער. [11]

במאמרו, ד"ר איניס מתאר כי התגובה לגירוי אנטיגני פוגמת בתאי הבטא בלבלב וגורמת להיפואינסולינמיה (רמות נמוכות בצורה יוצאת דופן של אינסולין בדם), אשר מעכבת את הספיגה התאית של ויטמין C, וכתוצאה מכך גורמת לתפקוד לקוי של הכבד, לכישלון קיבוע (קרבוקסילציה) של החלבונים תלויי וויטמין K, וכתוצאה מכך לדימומים ושברים הקשורים ל'שלישייה'. הוא הגיע למסקנה כי שברים, דימומי רשתית, דימומים תוך מוחיים ואנצפלופתיה בילדים, הן תגובות אוטואימוניות לגירוי אנטיגני באדם בעל רגישות גנטית.

הוא מסביר כי אנטיגנים נפוצים בכל החיסונים הם זיהומים נגיפיים, חיידקים וטפיליים.

כדי להבין בדיוק כיצד לעתים קרובות מאובחנים, בטעות, מקרים של נזק מחיסונים כתסמונת התינוק המנוער, אנא קרא את מאמרו של ד"ר איניס במלואו.

מצאתי את מאמרו קל לקריאה, מעניין וחושפני ובעיקר נהניתי לראות כי פתח את מאמרו בציטוט מעבודתה של הפסיכולוגית ליסה בלקמור-בראון, שב-1995-1996 הפכה למומחית הראשונה, שזיהתה האשמות שווא של הורים בהתעללות בילדיהם לאחר שילדם נפגע מחיסונים.

האם אתם זקוקים לעוד הוכחה?

אנשי מקצוע רבים אחרים תומכים בעובדה שההורים מואשמים לשווא בתסמונת התינוק המנוער. בשנת 2008, קנט ר ' הולקומב פרסם את המאמר "תסמונת התינוק המנוער: עתירת תמימות" שבו הוכיח כי תיאורית 'תסמונת התינוק המנוער' היתה בלתי יציבה ונבנתה תוך שימוש ב"מקרים היפותטיים" [12]

במאמרו, הולקומב מציין כי ענף הביומכניקה במדע הוא הדיסציפלינה האחת והיחידה בעלת המומחיות, נתוני הניסוי והאחריות על מנת לקבוע אם אירוע ביומכני, כגון ניעור אדם (תסמונת התינוק המנוער) או נפילות קטלניות של קטין (LMF), יכולים או לא יכולים לגרום לפציעות קטלניות כמו שטף דם תוך מוחי (SDH).

במשך שנים, שלישיית הפציעות היתה העדות היחידה ששימשה בהליכים פליליים על מנת להרשיע הורים בניעור התינוקות שלהם. לדברי מספר גדל והולך של אנשי מקצוע אמונה מוטעית זו הביאה הורים רבים חפים מפשע להיות מואשמים ומורשעים ברצח.

עם זאת, הזמנים משתנים, וכמו שהולקומב מסביר ההיסטוריה של הרפואה מלאה בדוגמאות של פרקטיקות שבזמנן, נחשבו כקונצנזוס בחוות דעת רפואיות, רק כדי להתגלות מאוחר יותר כחסרות תועלת, מזיקות, ולעתים, אף קטלניות.

מומחים מכירים בכך שתסמונת התינוק המנוער היא אבחנה לא בטוחה, בשל הראיות שהוצגו בפניהם על ידי שימוש בביומכניקה. לדברי הולקומב, המחקר בביומכניקה הוכיח שבני האדם חסרים את הכוח הפיזי הדרוש כדי לגרום לפגיעות קטלניות במוח על ידי ניעור ידני בלבד. לדבריו, אם ילד היה מנוער כפי שתואר במקרי תסמונת התינוק המנוער, אזי אלימות זו תגרום לשכיחות גבוהה של שיתוקים בעמוד השדרה מפציעות צוואר בתינוקות, שמעולם לא דווחו בהקשר של תסמונת התינוק המנוער.

בשנת 2009, פרסם הולקומב מאמר בשם 'הצדקה למתן צו פדרלי להשעיית כל רישיונות החיסונים, בהתבסס על סיכונים בריאותיים בלתי סבירים וקשרים סיבתיים למגיפות של מחלות כרוניות'.

הולקומב קובע בצורה מאוד ברורה שחיסונים אינם בטוחים בכל הרמות. לדבריו, השערה אינה מוכחת עד שלא מעריכים את כל הנתונים. הוא אומר:

כאשר מעריכים השערה של בטיחות חיסון, כמו כל ההשערות האחרות, מזכיר רשויות הבריאות ושירותי אנוש לא יכול לקבל את ההשערה כמוכחת ולא לשדרג אותו לתאוריה מדעית, עד שאותה השערה מוגשת לבדיקה מדעית נמרצת ועד שכל הניסיונות לשלול את היתכנותה, נכשלו.

תוך הערכת כל הניסויים הקליניים והמחקרים האפידמיולוגיים שזמינים לתמיכה בהשערה ש"חיסונים בטוחים", מזכיר רשויות הבריאות ושרותי אנוש יכיר בכך שיש בכל אחד מהמחקרים האלה פגמים שימנעו מהם לזכות בדרוג של 1 QER או 2 QER. ניסויים קליניים בני 21 יום, שאין להם בקרות נאותות לא יכולים לתמוך בטענות בטיחות לטווח ארוך. כל מחקר אוכלוסיה של מזכיר רשויות הבריאות ושירותי אנוש, נכשל ביישום מתודולוגיה/עיצוב או בייצוג קבוצת האוכלוסיה המתאימה. מחקרי אוכלוסיה אחרים, כגון מחקרי VSD הסודיים, אם כי פורסמו, לא יכלו להיות מסווגים כמדע תקף, משום שהמתודולוגיות וערכות הנתונים שלהם, לא פורסמו. השערה שלא ניתן לבדוק או לחקור, אינה מדע אלא יותר דת, שמבוססת על מערכת אמונות.

הולקומב אומר בבירור לאורך כל המאמר שלו, שחיסונים לא נבדקו או הוערכו כראוי וקובע כי כאשר בוחנים את איכות הנתונים, מזכיר רשויות הבריאות ושירותי אנוש היה יודע ש אין ביכולתן של דעות שחוזרים עליהן ואשר מבוססות על נתונים באיכות ירודה, לשפר את איכות הראיות.

הולקומב קובע בעמוד 3 במאמרו: השערה שלא ניתן לבדוק או לבחון, אינה מדע, אלא יותר דת שמבוססת על מערכת אמונות.

הצהרה זו היא בהחלט נכונה, ואני מאמינה שאפשר לומר את אותו הדבר עבור השערת תסמונת התינוק המנוער. ההשערה כי "שלישיית הפגיעות" יכולה להיגרם על ידי ניעור ידני של ילד, מעולם לא הוכחה; לכן, זאת דת המבוססת על מערכת אמונות. למעשה, ביומכניקה הוכיחה שזה בלתי אפשרי מבחינה פיזית לנער ילד באופן ידני מדויק, עד לגרימת ה"שלישיה", עמדה שנתמכת גם בעבודתם של ד"ר ג'ון ד. לויד ועוד רבים אחרים. [13]

סיכום

מאמרים רבים קובעים כי ילדים נפטרו בתוך שבועות, אם לא ימים, מקבלת חיסונים מרובים. רבים מהילדים האלה אובחנו בטעות כסובלים מתסמונת התינוק המנוער.

תסמונת התינוק המנוער היא השערה - תאוריה - משום שמעולם לא הוכח באופן חד משמעי שתינוק נוער למוות. עדיין לא מצאתי ראיות קונקרטיות שמישהו ניער תינוק בצורה כה חזקה, עד שהתינוק מת מאוחר יותר אך ורק מ"שלישיית הפגיעות". יש, עם זאת, מספר מחקרים ביומכניים שקבעו שאין זה אפשרי מבחינה פיזית, לנער באופן ידני תינוק, במידה כזו שתגרום לשלישיית הפגיעות הקשורות לתסמונת התינוק המנוער.

לכן, אנו נותרים עם השאלה, האם חיסונים יכולים לגרום ל"שלישיית הפגיעות" הקשורות לתסמונת התינוק המנוער?

אין מחקרים המוכיחים באופן חד משמעי כי חיסונים יכולים לגרום ל"שלישיית תסמונת התינוק המנוער", אבל מכיוון שחיסונים לא הוכחו כבטוחים באופן חד משמעי, משום שניסוי במספר שווה של ילדים מחוסנים מול ילדים לא מחוסנים סווג כלא אתי, השערה זו לא יכולה להיבחן או להיבדק ולכן הם לא מתורגמים כמדע, אלא פשוט כמו דת המבוססת על מערכת אמונות, כפי שהולקומב רמז.

למרבה הצער, תסמונת אמונה זו גרמה לכליאתם של הורים רבים, חפים מפשע.

לא כל ההורים המואשמים בתסמונת התינוק המנוער הם רוצחי ילדים, וכפי שראינו, יש סיבות רבות מדוע ילדים מתים מפגיעות המוח הנוראיות האלה. מקצוע הרפואה צריך לבחון את הסיבות האמיתיות לתסמונת התינוק המנוער, במיוחד מחיסונים, ולהפסיק להשתמש בהורים כב"כרטיס היציאה שלהם מהכלא, ללא תשלום."

ד"ר גאייר, גנטיקאי ומדען החוקר את נושא החיסונים, מסביר על חיסוני השפעת

סיוון מספרת על פגיעת בנה, שנסוג לאוטיזם לאחר חיסון החצבת-חזרת-אדמת בגיל שנה

הבן שלי נולד בלידה רגילה, בהריון ספונטני שעבר תקין.

הוא נולד בריא לחלוטין ועד גיל 9 חודשים התפתח בצורה תקינה לחלוטין. מגיל 7 חודשים החל בני לקבל התקפי אסטמה בתדירות כזאת שבכל שבועיים הוא חטף התקף. פעמיים הוא אושפז בעקבות התקפים מטורפים ומסוכנים. האסטמה נעלמה לו בגיל שנה ושלושה חודשים - שזו הוכחה עבורי שהילד לא נולד עם אסטמה. בחיסוני גיל שנה הכל הידרדר. רק אז התעוררנו למה שקורה. מיד אחרי החיסון הבן שלי העלה חום מאוד גבוה למשך שבוע שלם. לאחר מכן החלה נסיגה, וכל מה שהוא ידע לעשות נעלם לו. הוא הפסיק פתאום להגיב לשמו בכלל. חשבו שהוא חרש. עשינו לו בדיקות שבהן התברר שהכל בסדר עם השמיעה שלו. הבן שלי לא דיבר.

רק בגיל כמעט 3 למד בני להגיד אמא ואבא ורק עכשיו הוא מתחיל להגיב לסביבה. הבן שלי אובחן על הספקטרום האוטיסטי. אני יודעת בדיוק למה זה קרה לו אני בטוחה שזה מהחיסונים.

הילד שלי היה תקשורתי מאוד לפני החיסון וכל סרטוני הווידאו שבהם צילמתי אותו יוכיחו זאת, ועוד סרטונים שבהם אפשר לראות את השינוי שחל עליו החל ממתן החיסון אדמת חזרת וחצבת.

הלוואי ומישהו היה חושף אותי למידע הקיים בנושא לפני מתן החיסון. המחדל הכי נורא הוא שגיליתי לא מזמן שבתדריך של משרד הבריאות לילדים אסטמטיים, שמטופלים בסטרואידים, אסור לתת החיסונים החיים-מוחלשים. לא עניין את אותה אחות שהוא אסטמטי, העיקר להזריק.
היום הוא מתמודד עם קשיים קשים בתקשורת וצריך ללמד אותו דברים שהיו צריכים לבוא לו בטבעיות ואת הדבר הבסיסי, שהוא תקשורת עם בני אדם.

לא חיסנתי את הבן שלי שוב וגם לא אחסן.

תודה על הקריאה.

סילביה דרעי מספרת את שעובר על הבת שלה ועליה לאחר פגיעה קשה מהחיסון נגד וירוס הפפילומה

לצערי הרב, כפי שסיפרתי וכפי שפורסם בכתבה של הערוץ הראשון, הבת שלי נפגעה מהחיסון נגד פפילומה. הפגיעה קרתה לאחר החיסון השני, את המנה השלישית היא כבר לא עברה.

שלוש וחצי שנים שאנחנו חיים בגיהנום.

הבת שלי היתה בת 12 כשקיבלה את החיסון, ורופאי הילדים שלה שיכנעו אותי בכל ביקור במרפאה: "תעשי לה. זה כדאי. גם אנחנו עשינו לבנות שלנו". ואני, בשיא טמטומי, לא קלטתי אפילו לרגע את מה שהם מנסים למכור לי. ועשיתי. כי איזו אמא לא תרצה להציל את הבת שלה מהמחלה הארורה שנקראת סרטן? ועוד שילמתי על זה ממיטב כספי.

והיום אני לא ישנה לילות שלמים. בידיעה שהרסתי לבת שלי את החיים.

בבוקר אני קמה. שמה מסיכה. הולכת לעבודה, צוחקת, מדברת...

אבל המוח שלי עובד בכל רגע ובכל שניה במחשבות.

מחשבות על זה שהתינוקת היפהפיה שלי עומדת בפני סכנת עיוורון. מילדה בריאה הבת שלי הפכה לילדה חולנית. שכשהחברות שלה יוצאות לקניון, לחופשות, לים, או סתם נפגשות ליום כיף - הילדה הקטנה שלי "מבלה" בבתי חולים. בכל שבוע היא צריכה ללכת לקבל זריקה עם חומר כימי כדי שהמצב שלה לא יחמיר.

אף אחד לא סיפר לי את האמת. האמת על זה שהסיכוי לחלות בווירוסים שמחסנים נגדם בחיסון הזה הוא שואף לאפס. כמעט ולא קיים. ואף אחד לא סיפר לי שזה בסך הכל חיסון לחמש שנים.

והבת שלי שבאה מבית טוב וקיבלה חינוך טוב ויש אלפי אלפים של בנות כאלו, שבכלל שלא יקיימו יחסי מין בגילאים האלה.
ואני שילמתי כסף להרוס לה את החיים. והחיים שלי נעצרו. ואין לי יום ואין לי לילה ואני נטרפת בידיעה שמישהו קיבל על הגב של הבנות האלה פרס נובל.

וחברת התרופות מתעשרת בינתיים על גב הבנות האלה. ומשרד הבריאות מתעשר מקופות החולים על הגב של כל הבנות האלה - כי החיים של הבנות האלה נדפקים.

מי שנפגעו מהחיסון הזה הם נהיים חולים ומבקרים בלי סוף בבתי חולים, ומי יודע מה צופה להם העתיד?

אז אני מפה, כאמא אל אמא (ואל אבא), רוצה להגיד: אל תחסנו בחיסון הארור הזה.

היום הם רוצים להוסיף גם את הבנים ולחסן אותם.

ליבי עם כל ההורים האלה שעוד לא יודעים שעוד ניפגש בבתי החולים. שמרו על הילדים שלכם כי אם החיסון הזה היה שווה, בטח לא היו מכניסים אותו לסל הבריאות ונותנים לכם אותו חינם - אלא היו מוכרים לכם במחיר שאני שילמתי עליו. במקום הרעל הזה שייתנו תקציב לתרופות מצילות חיים. הילדה שלי קיבלה את הרעל הזה. והיום היא מקבלת רעל אחר כדי להציל אותה. וכל שלושה חודשים עושים לה בדיקות מעקב. והלב מפרפר כי הרעל האחר יכול לגרום, לא עלינו, למחלות מסכנות חיים. ככה כולם מתעשרים על גבנו. זה נכון שיכולים לחסן 1000 בנות, או בנים, והכל יעבור בשלום, אבל אחת, או אחד, ייהרסו לו החיים.

אבל אם אני אדע שהצלחתי להציל ולו ילד או ילדה אחת אז עשיתי את השליחות שלי בעולם הזה. ואם יש בנות שנפגעו, ואני חוזרת, זה יכול להיות מגוון רחב של מחלות אוטואימוניות וזה קרה בסמוך למתן החיסון, אשמח אם תיצרו איתנו קשר. אולי ביחד נצליח לעצור את הטרוף הזה.

תודה רבה והמון בריאות לכולם,

סילביה דרעי

אתי מספרת על בנה שחר, שנפגע קשה מהחיסון בגיל חודשיים וחיסוני הפוליו שלאחר מכן

אני אתי שרמן, אמא של שחר, היום הוא בן שלוש ושמונה חודשים. הגעתי לכתוב על מה שקרה לבן שלי אחרי שצפיתי בתכנית של אורלי וגיא.

שחר הוא בן יחיד, נולד בריא והיתה לו התפתחות מוטורית תקינה לאורך החודשים הראשונים. הוא היה ממלמל, צוחק בקול ומחזיק חפצים. ההתפתחות המוטורית שלו היתה טובה מאוד.

שחר קיבל את חיסון המחומשת בגיל חודשיים וחצי ומאז התחילו הבעיות. לאחר החיסון הוא בכה שעות רבות במשך ימים, וחשבתי שזה נובע מגזים. הוא גם היה מפרכס בעגלה, ואני לא ידעתי בכלל שכאשר העיניים נתקעות לו לצד אחד והפה ננעל זה פרכוס. כך זה נמשך במשך שבועיים לאחר החיסון. מאז הוא גם העדיף רק צד אחד של הנקה, מה שנראה היה לי מוזר. בגיל שלושה חודשים הגעתי לבקר אצל הורי שהתגוררו בסמוך לביתי, ושחר היה מאוד לא רגוע. הוא בכה ובכה ואז איבד את ההכרה. אבי ביצע החייאה והצליח להציל את שחר עד שהגיע האמבולס. שחר אושפז בבית חולים הר הצופים ולאחר כמה ימים העברתי אותו לבית חולים שערי צדק, מאחר ולא נתנו לו את הטיפול המתאים. בבית חולים הר הצופים הרופאים טענו שיש לו אפילפסיה ורצו לתת את תרופת הפנוברביטל ובשערי צדק בדיקת האיאיג'י יצאה שלילית. ובעצם לפי הבדיקה לא היתה לו אפילפסיה. אז צדקתי והכל היה מהחיסון של הפוליו. הנוירולוג חשב בהתחלה שזה מהחיסון של השעלת, אך לאחר שנתתי לשחר מנה שנייה ושלישית של פוליו ראיתי שהפרכוסים חוזרים.

היום שחר לא מחזיק, לא יושב לבד ולא עומד. הוא מוגדר כנכה מאה אחוז ע"י משרד הבריאות וביטוח לאומי. החיסונים של הפוליו, במקום למנוע את מחלת הפוליו, עשו פעולה הפוכה. ואף אחד לא מוכן לכתוב לי במסמך רשמי. הכל נאמר לי בעל פה. מסתירים מהציבור את המידע וזה ממש מכעיס אותי. יש לי ילד אחד והוא יקר לי מאוד ולא זכיתי, כמו כל אמא, לראות התפתחות תקינה של הילד שלי.

חשוב לי לציין שעוד לפני מתן החיסון של המחומשת האחיות התלחששו ביניהן והתלבטו האם כן לחסן או לא לחסן, בגלל שהיקף הראש בלידה היה 30 שזה מיקרוצפלי. היום, בדיעבד, אני מבינה גם למה. שחר הגיע מאז 14 פעמים באמבולנסים לבית חולים, והוא סובל מבעיות בנשימה, ירידה בחמצן ובעיות בריאות. הפוליו משתק את שרירי הגוף וזה מסביר הכל. אני מצרפת מסמכים שמתעדים ששחר אכן התפתח בצורה תקינה, אך החיסונים עצרו לו את ההתפתחות. עצרו לו הכל. זה כואב לי לראות איך כל הילדים משחקים והוא מנוטרל בגלל חיסון. זה פגע גם בי כי היום אני לא יכולה לחזור לעבוד במקצוע שלי, בהוראה, ואני צריכה לטפל בבני.

מיטל מספרת על אבא, אשר נפגע קשה מחיסון שפעת

אבא שלנו. אדם אנרגטי יותר מארבעת ילדיו יחד. אדריכל במקצועו, עצמאי, גם בעיסוקו וגם באורח חייו. אדם ספורטיבי, שמרבה בפעילות גופנית, שוחה מילדות באופן יומיומי, צרכן תרבות וחובב טיולי ארץ ישראל, מתנייד על אופניו בעודו שורק בשמחה, בשביליי הקיבוץ בו נולד בשנת 1947, להוריו המייסדים.

בחודש אוקטובר 2014, בגיל 67, על פי המלצות משרד הבריאות ומרפאת הקיבוץ – ניגש לעשות חיסון שפעת, זו שנה שלישית, כמומלץ מעל גיל 65.

כשבוע וחצי לאחר שקיבל את החיסון, התעורר לבוקר של יום עבודה רגיל. אך בשונה מהרגיל התעורר בתחושות של עקצוצים, כאבים וחולשה ברגליים ובידיים.

בהתחלה לא ייחס הרבה חשיבות לעניין, אך כשרצה לצאת מהבית, חש קושי ברכיבה על אופניו, בעלייה במדרגות, ותחושות לא מוכרות נוספות – לכן הגיע למרפאת הקיבוץ. הרופאה הייתה בחופש באותו יום, אך עם החמרת התחושות, העקצוצים והכאב, החליט בעצת האחות לנסוע למיון בבית החולים הלל יפה, כדי לראות רופא ולנסות להבין במה מדובר.

השעה הייתה שעת אחה"צ של יום רביעי ה-22.10.14. הנוירולוג במיון ביקש מאבי לנסות להתהלך על קצות האצבעות, ואחר כך על העקבים. כשהתברר שזה לא מצליח, המליץ הרופא להישאר את הלילה בביה"ח ולהמשיך לבדיקות נוספות בבוקר המחרת. חשד ל"תסמונת גיליאן ברה" (GBS).

בבוקר המחרת התברר החשד כמציאות. המציאות החדשה הייתה שונה ואיומה.

תסמונת גיליאן-ברה היא מחלה אוטואימונית, המכונה גם "פגיעה רב-עצבית אידיופטית אקוטית".
העצבים בגוף מוקפים בשכבת חומר מבודד הנקרא מיאלין. בגיליאן ברה נהרסת שכבת הבידוד ולכן ההולכה החשמלית בעצב נפגעת. נזק כזה לא מאפשר למערכת העצבים המרכזית (המוח), להעביר הוראות לשרירי הגוף, או לקבל ממנה שדרים מלאים.הפגיעה מתאפיינת בהתפתחות מהירה של חולשת שרירים המגיעה לידי שיתוק, תחילה בכפות הרגליים-ידיים ומתקדם כלפי מעלה. לעיתים מגיע השיתוק לשרירי הנשימה וזהו מצב מסכן חיים המצריך אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ ותמיכה נשימתית באמצעות מכונת הנשמה.

לעיתים קרובות נלווים לחולשה כאבים נוירופטיים - תחושות חריגות של שריפה, כבדות, זרמי כאב פתאומיים, תחושות של צבת לוחצת באצבעות הרגליים, עקצוצים ודקירות. מרבית האנשים מחלימים מהמחלה, אך ההחלמה עשויה להמשך חודשים רבים ואנשים מסוימים עלולים לסבול מלקויות ארוכות-טווח בדרגות משתנות. פחות מ- 5 אחוזים מתים מהמחלה.

תסמונת גיליאן ברה יכולה להתפתח אצל כל אדם, בכל גיל, ללא תלות במין או ברקע אתני.הסיבה הרפואית להופעת המחלה אינה ידועה. מחקרים הראו קשר בין זיהום במעיים, או לאחר קבלת חיסון, כטריגרים להפעלה בלתי תקינה של מנגנון אוטואימוני בו מערכת החיסון תוקפת את המיאלין.

השבוע הראשון במחלקה הנוירולוגית עבר על אבי בכאבי תופת של רצועת המתניים, גב וגפיים, כאשר מיום ליום שרירי הגפיים והגוף הולכים ונחלשים עד כדי שיתוק מלא. כשהשיתוק "טיפס" עד למקומות שהקשו על הנשימה - הורדם והועבר למחלקת טיפול נמרץ להנשמה.
שבועיים מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ הלל יפה, אחריהם עוד שבוע בהשגחה בטיפול נמרץ.

חזרה למחלקה הנוירולוגית בהלל יפה, שם שוהה שבוע נוסף, ללא יכולת תזוזה, בהשגחה צמודה, מטושטש בעקבות חומרי ההרדמה.
עם סיום האישפוז בהלל יפה, הועבר לבית לוינשטין, לשיקום. - ארבעה חודשים ושבוע, של עבודה אינטנסיבית ומאומצת שמטרתה, בעצם, ללמד את שרירי הגוף הכל. מחדש. למעשה כל תנועה של כל שריר בגוף, החל מתנועות של מוטוריקה עדינה: לאחוז כפית, בקבוק מים, ידית של דלת, לצחצח שיניים, להתגלח, להתלבש... וכלה במוטוריקה גסה: לקום, לעמוד, לשבת, לשכב, להתהפך במיטה, להתלבש, להרים רגל או יד, לזוז. כל תנועה ופעולה כרוכה במאמץ אדיר ולימוד ביצוע התנועה מחדש, תוך חולשה איומה וכאבי תופת (שדורשים לרוב תרופות לשיכוך כאב).

אנשים לא יודעים מה זה גיליאן ברה. אנחנו לא הכרנו את המחלה הזאת. זה מסוג הדברים שעד שאתה לא נוכח ומתנסה בהם במציאות, אתה לא מעלה על דעתך שיש דבר כזה. גם כשקוראים את המידע, או לומדים עליו מתוך שיחות עם הצוות הרפואי – שום דבר לא יכול להכין בנאדם פעיל, אנרגטי, בעל אורח חיים עצמאי ואקטיבי למציאות פתאומית של שיתוק ותלות מלאה.

כשאדם הולך לקבל חיסון, והוא אדם בריא, מן הראוי שידע שיש דבר כזה, שתהיה לו האפשרות להחליט ולבחור בין הסיכוי לחלות בשפעת או הסיכוי להיות משותק, או אולי אף לא אחד מהם.

הסיכוי לחלות בגיליאן ברה על פי הסטטיסטיקות נמוך מהסיכוי להידבק בשפעת, אך כשאדם לפתע פתאום לא יכול להזיז שום חלק בגוף, כשהגוף לא נשמע לך, ומנסה לצלוח את היום תוך כדי כאבי תופת שמרגישים "כאילו צבת לוחצת לי את אצבעות הרגליים" או "זה כל כך כואב שהייתי מעדיף שיכרתו לי את הרגליים"... הסטטיסטיקות ברגעים כאלו ממש לא מעניינות אף אחד.

ב- 2.4.15 - ערב פסח, לאחר חמישה וחצי חודשים של אשפוז, שוחרר אבא מבית לוינשטין.

אבא שלנו. קיבל קלנועית להתניידות בקיבוץ. מתהלך בעזרת הליכון.

העבודה בדרך לשיקום מלא וחזרת הגוף לקדמותו עדיין רבה. זה ייקח זמן. מזל שזכינו באבא חזק ואופטימי, שאוהב להיות בתנועה ואוהב את עבודתו ועיסוקיו.

בעקבות הפגיעה המליצו לאבא הרופאים לא להתחסן מעתה ואילך. גם אנחנו, בני המשפחה, מכירים עכשיו מקרוב את המשמעות המלאה וההשלכות האפשריות של קבלת חיסון.

חשוב לנו לשתף מידע זה.

הודיה מספרת את סיפורה של בתה, אדליה, לאחר מתן חיסוני וירוס הרוטה

שמי הודיה עזר, ואני אמא של אדליה.
אדליה נולדה באפריל 2013.
אחרי לידת בתי, כאשר אני עדיין האמנתי וסמכתי על הנחיות משרד הבריאות, התחלתי לחסן את בתי על פי הנחיות משרד הבריאות בטיפת חלב "צפירה" שבחולון.
בתאריך 3.6.13 קיבלה בתי את המנה הראשונה של חיסון רוטה. לאחר כשבוע התחילה אדליה לשלשל אך מכיוון שבתי היתה על הנקה מלאה חשבתי שזה קשור בדרך כלשהי בהנקה ולא פניתי לרופאה לבדיקה.
ב- 11.8.13 קיבלה בתי שוב חיסון רוטה, מנה שניה. וב- 22.8.13 הקטנטונת שלי מתחילה שוב לשלשל. הפעם אני מגיעה לקופ"ח לרופאה, היא לא רואה צורך לשלוח אותה לבדיקת מעבדה ולאחר בדיקה גופנית היא מחליטה לתת לה מוקסיפן.
ב- 9.10.13 שוב חיסנתי את בתי בחיסון רוטה, מנה שלישית, לאחר מסכת שכנועים של מנהלת טיפת החלב. לשיחה איתה הגעתי מכיוון שכבר אחרי החיסון השני התחילו להיות לי חשדות וחשש שמשהו לא כשורה עם החיסונים של אדליה. אחרי שמנהלת טיפת חלב שיכנעה אותי לפצל את החיסון של גיל חצי שנה ולתת קודם חיסון "קל" ושבועיים מאוחר יותר לשוב ולהשלים את החיסונים של גיל חצי שנה, החלטתי לתת לבתי את החיסון בהיסוס וחשש רב.

מסתבר שאין כמו אינטואיציה אימהית.
כמה ימים לאחר החיסון הגעתי עם בתי למוקד לילה לאחר שעלה לה חום ל- 39.5 ובמהלך 12 שעות לא ירד ליותר משעה וחצי, וכמובן שוב בתי סבלה משלשולים. רק שהפעם בכמויות אדירות לגוף יחסית כה קטן, והפעם גם עם דם.
במוקד נתנו לנו הפניה לבדיקות והרופאה במוקד ביקשה להמתין לתוצאות (יום יומיים) בלי לתת המלצה על כל טיפול.
גם רופאת הילדים בקופת חולים לא ראתה צורך לתת לה טיפול, למרות תוצאות המעבדה, בטענה ש"אצל ילדים זה עובר לבד".

יומיים אחר כך שוב ביקרנו במוקד לילה מכיוון שעלה לבתי שוב החום והשלשול נהיה ירוק ומסריח. הקטנטונת שלי לא הפסיקה לצרוח ולהתפתל מכאבים. רופאה במוקד רשמה לה מיד אנטיביוטיקה מסוג "אזניל" והתפלאה איך רופאת ילדים בבדיקה הקודמת לא נתנה שום טיפול.
החיסון רוטה גרם להרבה נזק לביתי. הקטנטונת שלי סבלה מכאבים במעיים ושלשולים ממושכים, מלווים בחום גבוה. היא לא ישנה בלילות, שבועיים מתוך כל חודש מאז החיסון השני. אדליה הפסיקה לעלות במשקל כפי שהיה צפוי וגם התפתחותה התעכבה.
בגלל החולי הרב שנוצר בעקבות פגיעה חיסונית בה, נאלצתי להישאר איתה בבית ללא אפשרות לחפש עבודה כדי לצאת ולהתפרנס.
חשוב לי לציין ששני ילדיי הגדולים חוסנו בכל החיסונים לפי הנחיות משרד הבריאות, אך אף אחד מהם לא קיבל מעולם חיסון רוטה, כי בזמנו החיסון בכלל עוד לא היה בסל החיסונים. והם עדיין חיים.

לאחר התייעצויות שלי עם מספר רופאים וקצת מחקר עצמאי שעשיתי בנושא התברר לי שבקרב כ- 3.4% מהמחוסנים לווירוס הרוטה, הוא עשוי לגרום לדלקות מעיים ובמקרים אחרים, חריגים יותר, אף להתפשלות מעיים.
ביתי נפלה בדיוק באחוז הזה של הנפגעים.
באמצע חודש מאי 2014 פניתי לטיפול אצל ד"ר רוזנטל חיים, שאיבחן את אדליה והסביר לי שהחשש שלי מכך שבתי היא פגועת חיסון רוטה נכון בהחלט.
בהתייעצות ובהמלצתו של ד"ר רוזנטל, הפסקתי לחסן את בתי והיא מקבלת טיפול הומיאופטי שאנחנו מקווים כי יעזור לה להיפטר מדלקות מעיים חוזרות ולבטל את השפעת חיסון הרוטה שגרם לה וגם לי לכל כך הרבה סבל ואי נוחות, וכמובן לחזק לה את המערכת החיסונית.
את הטיפולים השונים, היקרים, עבור בתי אני נאלצת לממן בנוסף להוצאות ביטוח הבריאות הרגילות מכיוון שחשוב לי שלא תואט או תתעכב חלילה התפתחותה.
אני פועלת כדי לקבל הכרה בבתי כנפגעת חיסונים מתוך תקווה שלא אצטרך להגיע בעתיד לתביעות נגד משרד הבריאות.

אני מקווה שהכרה בבתי כנפגעת חיסונים תגרום לכך שבטיפת חלב יפסיקו להפחיד ולהלחיץ אותי בפניות על המשך שאר החיסונים שבסל, כי אין לדעת איזה תופעת לוואי או חס וחלילה פגיעה יכולה להיגרם לה בעקבות חיסון אחר.
היא תחוסן בקצב שלה.