חסון - עמותה למתן מידע על חיסונים

לחץ כאן להורדת עלון המידע המלא

החיסון נגד חצבת ומחלת החצבת: שאלות ותשובות

לחץ כאן להורדת עלון המידע המלא

החיסון נגד חצבת ומחלת החצבת: שאלות ותשובות

תשובות לשאלות לגבי הסיכונים מחיסון ה-MMR לעומת הסיכונים מחצבת בארצות הברית.

דו"ח חצבת (DIS) ודו"ח סיכוני החיסון (VRS) של ארגון רופאים למען הסכמה מדעת (PIC) המתבססים על נתונים, סטטיסטיקות וניתוח סיכוני המחלה לעומת סיכוני החיסון, מספקים עובדות חשובות בכדי לאמוד את הסיכונים והיתרונות של החיסון בצורה מודעת. להלן מידע נוסף על הסיכונים מחצבת בהשוואה לסיכונים מחיסון הMMR - ,עם תשובות לשאלות הקוראים לגבי DIS ו- VRS .

1. כאשר מעריכים את סיכוני החצבת, מדוע סיכון המחלה לעתים נאמד בהתבסס על נתונים מתקופות זמן שונות, כמו תקופת טרום החיסונים (סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, לפני שהתחילו לחסן), שנות ה-80 ושנות ה-90?

כדי לשקלל את הסיכון להידבק בחצבת יש להתיחס לנתונים מהתקופה שקדמה לחיסונים כיוון שההסתברות לחלות ירדה באופן משמעותי עם תחילת תוכנית החיסונים המאסיבית. למרות זאת, מאז שנות ה-60 חלה התקדמות משמעותית בטיפול הרפואי, במחקר מחלת החצבת, ובמעקב אחר סיבוכי המחלה. לכן המידע מתבסס גם על נתונים עדכניים יותר הנוגעים לתחלואה בחצבת באוכלוסיית ארה"ב.

2. חלק מהמקורות מעריכים ששיעור התמותה מחצבת הוא 1 ל-1000 אבל PIC מצהירים שהשיעור האמתי הנו 1 ל-10,000. מדוע?

בתקופה שקדמה לחיסונים, על פי פרסומים של מחלקות בריאות הציבור, שיעור המקרים המדווחים היה 1 ל-1000. למרות זאת, מלת המפתח היא "מדווחים". רק 10% מהמקרים מדווחים לרשויות הבריאות, כגון המרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC).

מאחר ו-90% ממקרי החצבת אינם מדווחים ל-CDC , שיעור התמותה בפועל הנו 1 ל-10,000 מקרי חצבת. חשוב למדוד את סיכוני המחלה בהתבסס על כלל מקרי החצבת ולא רק על 10% המקרים המדווחים.

3. אם לא כל המקרים מדווחים ל-CDC כיצד ידוע שרק 10% מדווחים?

בדיקות דם של דגימות שנלקחו מהתקופה שקדמה לחיסונים, מראות שכמעט כולם נדבקו בחצבת בשלב כלשהו בצעירותם. בנוסף, מספר מקרי החצבת הממוצע בשנה היה בערך כמו מספר הלידות באוכלוסיה. מאחר שמספר הלידות בתקופת טרום החיסונים היה בממוצע 4 מיליון ניתן להסיק שהיה ממוצע של 4 מיליון מקרי חצבת בשנה. מתוכם רק 400,000 היו מדווחים.

4. מה הבסיס לאמירה שכל מקרי המוות מדווחים?

רשומות התמותה מחצבת בארה"ב מבוססות על תיעוד סיבת המוות בתעודות פטירה. בניגוד לתת-דיווח משמעותי ומוכח של תחלואה בחצבת, אין הוכחות משמעותיות לתעודות פטירה חסרות או לאי-דיווח של מוות מחצבת.

5. האם חיסון ה-MMR גרם לשינוי בפיזור מקרי חצבת מדווחים על פני גיל?

כן. ישנן הוכחות שמאז שהחלה תכנית החיסונים לחצבת, יש מספר לא פרופורציוני של מקרי חצבת מדווחים בקרב צעירים מאד ומבוגרים בהשוואה לתקופת טרום החיסונים.

לפני שנות ה-80 מתוך כלל חולי החצבת המדווחים, מעל 72% היו בגילאי 5-19 ופחות מ-3% היו מעל גיל 20. ב-1990 מתוך כלל החולים המדווחים, 35% היו בגילאי 5-19 ואילו 17% היו מעל גיל 20.
לפני תוכנית החיסונים המאסיבית כמעט כל ילד חלה בחצבת מתונה עד גיל 15; לכן, מבוגרים היו מחוסנים ומוגנים מפני חצבת.

בנוסף, כאשר תינוקות נולדים לאמהות שחלו בחצבת באופן טבעי, הם מוגנים מפני חצבת על ידי חסינות אמהית למשך זמן ארוך יותר בהשוואה לתינוקות הנולדים לאמהות שחוסנו. לכן, חסינות אמהית הגנה על תינוקות בחודשי החיים הראשונים למשך זמן ארוך יותר בתקופת טרום החיסונים לעומת היום.

6. כיצד ייתכן ששיעור התמותה מחצבת שונה משיעור מקרי המוות מחצבת?

תמותה ומקרי-מוות הנם מדדים המתייחסים לקבוצות שונות באוכלוסיה. שיעור התמותה מתייחס לכלל האוכלוסיה, ללא קשר לתחלואה. לעומת זאת, שיעור מקרי המוות מתייחס רק לפרטים שחלו במחלה.

ממש לפני תחילת החיסון בחצבת, שיעור התמותה היה 0.2 לכל 100,000 מכלל אוכלוסיית ארה"ב, כלומר אדם אחד מתוך 500,000 אנשים שחיו בארה"ב מת מחצבת, בשנה. יש לשים לב לכך שבשנה, רק 2% מהאנשים בארה"ב חלו בחצבת. היו רק 4 מיליון מקרי חצבת בשנה מתוך אוכלוסיה של 200 מיליון.

במשך אותה תקופת זמן שיעור מקרי המוות היה 1 ל-10,000 כלומר מכל 10,000 אנשים שחלו במחלה נפטר ממנה אדם אחד, בשנה.

7. מה ההבדל בין תמותה מחצבת של 0.2 לכל 100,000 מאוכלוסיית ארה"ב לעומת שיעור תמותה מחצבת של 0.9 לכל 100,000 בקרב ילדים מתחת לגיל 10? מדוע המספרים (0.2 ו 0.9) שונים?

מספרים אלו מסתכלים על קבוצות אוכלוסיה שונות. כאשר מסתכלים על כלל הגילאים באוכלוסיית ארה"ב, ב-1963 שיעור התמותה (או המוות) היה 0.2 לכל 100,000 כיוון שהיו כ-400 מקרי מוות מתוך אוכלוסיה של 200 מיליון. לעומת זאת, כאשר מסתכלים על ילדים מתחת לגיל 10, שיעור התמותה היה 0.9 לכל 100,000 כיוון שהיו בערך 360 מקרי מוות בקרב ילדים מתחת לגיל 10 מתוך אוכלוסיה של 40 מיליון ילדים מתחת לגיל 10.

8. כמה מקרי מוות ודלקת קרום המוח היו בתקופה שלפני החיסונים?

בין השנים 1959 ו-1962, בשנה היו כ-400 מקרי מוות מחצבת מתוך 4 מיליון איש שחלו במחלה (1 ל-10,000). מספר הלוקים בדלקת קרום-המוח מחצבת הוא כחצי ממספר המיתות מחצבת, כלומר היו כ-200 מקרים של דלקת קרום המוח מחצבת (או 1 ל-20,000) בתקופה שקדמה לחיסונים.

9. מקורות מסוימים טוענים שהיו בשנה 4,000 מקרים של דלקת קרום-המוח מחצבת בשנות ה-60, אבל בעצם דלקת קרום-המוח מחצבת הופיעה ב-1 מתוך 20,000 מקרים – שזה סך הכל 200 מקרים (4 מיליון/20,000) מה קורה פה?

מתוך מעקב אחר חצבת בין השנים 1985-1992 התגלה שדלקת קרום-המוח מחצבת מופיעה ב-1 מתוך 1,000 מקרים מדווחים. חלק מהמקורות טועים כאשר הם מכפילים את היחס בסה"כ המקרים בשנות ה-60 כאשר בעצם היחס צריך להיות מוכפל רק במספר המקרים המדווחים. בנוסף המקורות, בחלקם, מתעלמים מכך שהמעקב אחר חצבת בשנים אלו, הראה גם שמספר מקרי דלקת קרום-המוח כתוצאה מחצבת היה חצי ממספר מקרי המוות. לכן, מאחר שהיו 400 מקרי מוות מחצבת בשנה, בשנות ה-60, היו בערך 200 מקרים של דלקת קרום המוח מתוך 4 מיליון חולים סה"כ ( 1 ל-20,000 מקרים).

10. מה הסיכון למות מדלקת קרום המוח החריפה subacute sclerosing panencephalitis (SSPE) אם נדבקת בחצבת?

הסיכון ל-SSPE הוא בין 6-22 מתוך מיליון מקרי חצבת, כפי שמצוין בעלון המידע של חיסון ה-MMR.

11. האם המחקר של Bellini המעריך את הסיכון ל-SSPE ב 7-11 מקרים ל-100,000 מקרי חצבת הוא מדוייק?

לא. Bellini מצא 12 מקרים של SSPE בין השנים 1989-1991 והסיק הערכת סיכון מתוך ההנחה ש- 30-50% מכלל מקרי החצבת מדווחים. הנחה זו מקורה במחקרים שהתבססו על נתוני בתי-חולים ומרפאות. זאת למרות שבדרך כלל תחלואה בחצבת לא דורשת השגחה רפואית; לכן, החישוב של אחוז התחלואה המדווחת מחצבת מתוך חולי חצבת שהיו תחת השגחה רפואית, אינו פרופורציוני.

בניגוד לכך, אם 12 מקרים של SSPE מושווים ל 123 מקרי מוות מחצבת בין השנים 1989-1991, ניתן להעריך בהיגיון שהיה מקרה אחד של SSPE על כל 10 מקרים של מוות מחצבת. מאחר ושיעור מקרי המוות מחצבת הוא 1 ל-10,000, הסיכון ל-SSPE שמצא Bellini הוא בעצם 1 ל-100,000 (או 10 למיליון).

12. מדוע חישובי VRS אינם מבוססים על כל שלושת הווירוסים בחיסון ה-MMR (חצבת חזרת אדמת) כאשר משווים לסיכון מחצבת?

כאשר מעריכים את סיכון מחלת החצבת לעומת החיסון, אין ברירה אלא לאמוד למול ה-MMR כיוון שחיסון לחצבת בלבד אינו זמין יותר בארה"ב.

13. מה הסיכונים למות מחצבת כיום בארה"ב?

הסיכון למוות מחצבת לא השתנה מאז 1963. הסיכון עדיין 1 ל-10,000 מקרים (או 1 ל-1,000 מקרים מדווחים) בארה"ב.

14. מה יקרה היום אם כולם בארה"ב ידבקו בחצבת?

על כל 8,000 חולי חצבת, 7,999 או 99% יחלימו במלואם. נתון זו ידוע כיוון שבשנות ה-60 , כאשר כולם נדבקו בחצבת, 1 מתוך 10,000 מת מהמחלה ו-1 מתוך 40,000 סבל מנכות צמיתה או לקה ב SSPE, בסך הכל 1 ל-8,000 מקרים (1 ל-10,000 ועוד 1 ל-40,000).

15. בשנות ה-60 המוקדמות היו מאות מקרים של מוות ונכות צמיתה כתוצאה מחצבת. האםPIC מציעים שכולם בארה"ב ידבקו בחצבת?

לא. המטרה היא להוריד את התמותה והנכות מכל סיבה שהיא, עד כמה שאפשר. הציבור צריך להיות מודע לכך שחיסון הוא לא הדרך היחידה למנוע מוות מחצבת. לדוגמה, הוכח מדעית שרמות נמוכות של ויטמין A קשורות לתמותה מחצבת. ואכן, באוכלוסיות שבהן מחסור בוויטמין A הוא שכיח, הסבירות למות מחצבת גבוהה פי 30-60. הורים ורופאים צריכים לקחת בחשבון את כל העובדות הנוגעות לילדים שתחת אחריותם, כאשר הם שוקלים את האפשרויות העומדות לרשותם.

16. חלק מתופעות הלוואי של חיסון ה-MMR כלולות בדו"ח סיכוני החיסון (VRS) האם יש תופעות לוואי אחרות, ואם כן היכן הן קיימות?

כן. עלון המידע של חיסון ה-MMR מכיל רשימה ארוכה יותר של תופעות לוואי אפשריות.

17. מהיכן ידוע שחיסון ה-MMR גורם להתקפי פרכוסים אצל אחד מתוך 640 ילדים?

הממצא הזה הוסק מתוך תוצאות המחקר הסטטיסטי, האמין והחד משמעי ביותר שנערך אי פעם לבדיקת הקשר בין חיסון ה-MMR והתקפי פרכוסים. כדי לבחון את בטיחות החיסון נערך מחקר שכלל מעל חצי מיליון ילדים, הן מחוסנים והן לא מחוסנים, מתוך אוכלוסיה דנית, כמייצגת של האוכלוסיה הגלובלית. התוצאות שפורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association הראו שפרכוסים מחיסון ה-MMR הופיעו עד שבועיים ממתן החיסון, אצל כ-640 ילדים.

18. חלק מהמקורות טוענים שהתקפי פרכוסים קורים בתדירות נמוכה יותר מ-1 ל-640. כיצד זה יתכן?

ישנם מחקרים שונים שבדקו את הקשר בין התקפי פרכוסים וחיסון ה-MMR , אך הם חלשים בעוצמה הסטטיסטית שלהם. הסיכון להתקפים של אחד מתוך 640 ילדים נובע מהמחקר המקיף שבדק מעל חצי מיליון ילדים וכלל 98,000 ילדים לא מחוסנים כקבוצת ביקורת. לכן זהו המחקר עם העוצמה הסטטיסטית הגבוהה ביותר הקיימת, בהקשר להתקפים וחיסון ה-MMR.

19. האם מחקרים אפידמיולוגים מראים שחיסון ה-MMR "גורם" להתקפים אצל ילדים מסוימים, או רק שחיסון ה-MMR "מקושר" לעליה בסיכון להתקפים?

חיסוןMMR עשוי לגרום להתקפים כיוון שנגיף החצבת עשוי לגרום להתקפים. הזרקה של נגיף חי לאדם (זה מה שמכיל חיסון ה-MMR) בשילוב עם חומרים אחרים המצויים בחיסון, יכול להביא למימוש הפוטנציאל של הווירוס לגרום להתקפים. בהקשר הזה מחקרים אפידמיולוגיים לא נדרשים כדי להוכיח סיבתיות. להיפך, הם נדרשים כדי לאמוד עד כמה MMR גורם להתקפים.

20. כמה התקפי פרכוסים גורם חיסון ה-MMR בארה"ב בשנה?

חיסון ה-MMR גורם לכ-5,700 התקפים בשנה בארה"ב (בהנחת סיכון להתקפים של [1 ל-640] ב-3.64 מיליון ילדים בארה"ב המחוסנים עם המנה הראשונה של MMR בכל שנה), כפי שדווח במכתב של PIC 2017 לעורכי ה- BMJ.

21. מהיכן ידוע ש-3.64 מיליון ילדים בארה"ב מחוסנים במנה הראשונה של ה-MMR בכל שנה?

בכל שנה נולדים כ-4 מיליון ילדים בארה"ב, והספר הוורוד של ה-CDC מצהיר שכיסוי חיסוני עבור ה- MMR הנו 91%. לפיכך 91% מתוך 4 מיליון נותן 3.64 מיליון ילדים שמקבלים בכל שנה את המנה הראשונה של ה-MMR.

22. האם התקף פרכוסים שנגרם מחיסון ה-MMR הנו מצב חירום רפואי?

התקפי פרכוסים מחיסון חצבת לרוב דורשים הגעה למחלקת טיפול נמרץ רפואית.

23. חלק מהמקורות טוענים שהתקפי פרכוסים הם חולפים. האם פרכוסים מחיסון ה-MMR עלולים לגרום לנזק תמידי?

כן. ב-5% מהתקפי הפרכוסים התוצאה היא אפילפסיה, הפרעה מוחית שמובילה להתקפים חוזרים ונזק קבוע.

24. לכמה מקרי אפילפסיה גורם חיסון ה-MMR בכל שנה?

כ-300 התקפים מחיסון MMR (5% מ- 5,700 ) יובילו לאפילפסיה בשנה בארה"ב, כפי שמוסבר במכתב לעורך מטעם PIC 2017 בכתב העת BMJ .

25. האם מערכת הדיווח על תופעות לוואי מחיסונים (VAERS) מנטרת את שיעור ההתקפים מחיסוןMMR ?

כן, אבל לא באופן מספק. VAERS היא מערכת דיווח פאסיבית, והיא מוגבלת באופן משמעותי בשל תת-דיווח. VAERS מקבלת רק 90 דיווחים על התקפים מחיסון-MMR בשנה, בעקבות המנה הראשונה – שהם רק 1.6% מתוך 5,700 התקפים מחיסון MMR שקורים בפועל. לכן, תופעות לוואי משמעותיות אחרות מ-MMR כגון נזק נוירולוגי תמידי ומוות, עשויים להיות בתת-דיווח באותה מידה.

26. האם חצבת גורמת ליותר או פחות נזק מחיסון ה-MMR?

התשובה לשאלה זו אינה ידועה. בתקופת טרום החיסונים, חצבת גרמה לכ-400 מקרי מוות בשנה ו-100 מקרים של נזק תמידי בשנה. למרות זאת, רוב מקרי החצבת הקשים ניתנים למניעה עם רמות מספקות של ויטמין A.

ניגוד לכך, חיסון ה-MMR גורם ל 5,700 התקפים בשנה מתוכם אצל 300 (5%) התוצאה היא אפילפסיה; והתקפים הם רק 12% מהתגובות הקשות לחיסון MMR שמדווחות ל VAERS. בנוסף, דו"ח הסיכונים מחיסון החצבת (VRS) מראה גם, שמחקרים לא הצליחו לשלול את האפשרות ש-MMR גורם לנזק תמידי פי ארבע יותר מאשר חצבת גורמת למוות.

27. מה החשיבות בבחינת מחקרי בטיחות מסוימים מתחילת שנות האלפיים?

בתחילת שנות האלפיים מחקרים מסוימים היו הנרחבים ביותר שנעשו, וכללו קבוצות ביקורת שאינן מחוסנות ב- MMR. מחקרים אלו היו אחראים לחששות מבטיחות חיסון הMMR - שאיימו על תוכנית החיסונים המאסיבית בשנות ה-90 המאוחרות.

28. תוכנית החיסונים המאסיבית לחצבת העלימה את מגפת החצבת בארה"ב. האם זוהי לא הוכחה ליתרונות שעולים על הסיכונים?

המחקר והנתונים הקיימים לא הוכיחו שסיכונים מחיסון ה-MMR הם פחותים מהסיכונים מחצבת, כפי שתואר בדוחות החצבת DIS ו- VRS.

29. האם PIC מעודדת הורים לא לחסן ילדים בחיסון ה-MMR?

רופאים למען הסכמה מדעת לא נותנים עצות רפואיות אישיות. למרות זאת,PIC מעודדת הורים לעשות החלטות מודעות. לאחר סקירה של חומרי הלימוד של PIC, הורה עשוי לקבל או לוותר על חיסון ה-MMR, או כל חיסון אחר.

בסרט תיעודי זה, מסבירים מומחים על מחלה בשם MMF, בה האלומיניום מהחיסון נותר בשריר באזור ההזרקה למשך שנים עם תסמינים קשים של כאבי שרירים מייסרים.

הקשר בין MMF לחיסונים בוסס במחקרים:

מחלות אוטואימוניות/דלקתיות אשר נקשרו עם חיסונים המבוססים על אלומיניום, כוללים מצבים כמו: דלקת מפרקים, סכרת מסוג 1, טרשת נפוצה, זאבת, תסמונת עייפות כרונית, ותסמונת מלחמת המפרץ. זאת ועוד, אדג'ובנטים המבוססים על אלומיניום נקשרו עם MMF (מחלה דלקתית בשריר במקום ההזרקה), היווצרות תאים דלקתיים ותגובות אלרגיות בשל העלייה ברמות ה- IgE כתוצאה מגירוי האלומיניום. MMF ידוע היום כצבר אלומיניום בשריר במקום ההזרקה הנשאר שם לאורך זמן.

Perricone et al., J Autoimmun. 2013 Dec;47:1-16. doi: 10.1016/j.jaut.2013.10.004. Epub 2013 Nov 13.

בין הדוברים בסרט: פרופ' יהודה שינפלד, פרופ' כריסטופר אקסלי, פרופ' רומיין גררדי, פרופ' ג'רום אוטייר.

הסרט בבימויה של מארי-אנג פוייה, נכתב בשיתוף עם דידייר למברט והופק על ידי entre2prises et E3M

רופאים למען הסכמה מודעת מפרסמים ממצאים מדעיים על חיסון ה-MMR: לא הוכח שחיסון ה-MMR בטוח יותר מחצבת לילדים בארה"ב.

הארגון ללא מטרות רווח שבסיסו בקליפורניה, רופאים למען הסכמה מודעת (PIC), הודיע על פרסום חומר לימודי חדש שמטרתו לעזור לרופאים והורים להעריך את הסיכונים של מחלת החצבת לעומת הסיכונים של החיסון הכולל חצבת (MMR). החומר נועד לספק כלי לימודי, ידידותי למשתמש, ממידע שעובד על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והמרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות. אנשים רבים אינם מודעים לכך שהסיכון למות או לסבול מפגיעה כרונית מחצבת בארה"ב היה נמוך מאד, אפילו לפני הצגת החיסון לחצבת ב-1963, אומרת ד"ר שירה מילר, מייסדת ונשיאת PIC. לכן, מחקרים לבטיחות החיסון חייבים להראות שהסיכון למות או לסבול מנזק כרוני מחיסון ה-MMR הוא אפילו נמוך יותר.

בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, ממש לפני שהתוכנית לחיסון המוני לחצבת הוצגה, הסיכוי למות מחצבת היה 1 ל-10000 או 0.01%. עם זאת, הציבור באופן כללי לא היה מודע למספרים הללו, מאחר וה-CDC פרסם את שעור התמותה בהתבסס על מספר המקרים המדווחים בלבד. מאחר ומשוער שכ-90% ממקרי החצבת הם שפירים ולכן אינם מדווחים ל-CDC, השעור שפורסם לציבור הוא למעשה גבוה יותר פי 10 ממה שנמצא באוכלוסיה הכללית.

החומר הלימודי של PIC, שכולל הצהרת מידע על המחלה (DIS) והצהרת סיכון של החיסון (VRS), מספק מידע על כלל מקרי החצבת (כולל אלו שדווחו ואלו שלא דווחו ל-CDC), ומידע זמין על סיכוני ה-MMR. מידע זה מאפשר חישוב תועלת/סיכון מושכל יותר. המסמכים, שעברו סקירת עמיתים וביקורת על ידי מספר קלינאים ומומחים סטטיסטים, זמינים כעת להפצה לציבור.

כשמחליטים האם תרופה היא בטוחה, הסטנדרט הוא הסיכון מהמחלה שמנסים לטפל בה או למנוע אותה, אומרת ד"ר מילר. עם החיסונים, יש לעקוב אחרי אותה פרוצדורה כדי להחליט מהו הסטנדרט הבטוח. דרך החומר הלימודי שלנו, אנו מראים שלא הוכח שהסיכון למוות או פגיעה כרונית מחיסון ה-MMR הוא פחות מזה של החצבת. זה גורם חשוב בקבלת ההחלטה הבריאותית, הן אישית והן ציבורית.

רופאים למען החלטה מודעת הוא ארגון חינוכי עצמאי ללא כוונת רווח 501 (c)(3) המסור להבטחת הסכמה מודעת בחיסונים.

לקריאה והורדה של ה-DIS ו-VRS על החצבת

דנה, אמא של איליי, מספרת על חיסון הפוליו החי-מוחלש אשר שיתק את בנה, על התעלמות המערכת והסתרת מידע החיוני לקבלת החלטה מושכלת על מתן החיסון

מרגישה שהגיע תורי לשתף את הסיפור שלי. עבר מספיק זמן שאוכל לספר בלי לבכות, למרות שהדמעות זולגות, גם מעצב, גם מכעס וגם מאכזבה גדולה, קודם מעצמי ואחר כך ממשרד הבריאות ששיקר לי התעלם ממני והסיר כל אחריות על הילד שלי ובעיקר לא נתן את כל האמת על חיסונים מבעוד מועד.

איליי נולד ילד מקסים ובריא, חוסן בכל החיסונים לפי התוכנית, כמו אחיו. יונק מלא והמשיך לינוק עד גיל שנתיים וחצי. כשהיה בן 11 חודשים התחילו הפרסומות לחיסון פוליו חי מוחלש. אפילו לא בדקתי. אפילו לא קראתי. לא נכנסתי לאינטרנט, לא שאלתי אף אחד. כל כך האמנתי שלא יפגעו באוצר הקטן שלי והלכתי ביום חם בחודש אוגוסט לחסן אותו.... ארור היום הזה...

אחרי ארבעה שבועות איליי עם חום 40 מעלות, יורד רק בהפוגות של נורופן. אני הולכת יום יום לרופא, בכלל לא מקשרת לחיסון, כי עבר זמן והוא אומר: ויראלי. ושוב ויראלי. הילד גמור, סמרטוט, בקושי אוכל או מחייך והרופא אומר: ויראלי. הוא כותב ברישום שהילד אחרי חיסון אבל גם אז אני לא עושה את הקישור.

אחרי 8 ימים רצופים של חום, איליי משתתק בכל פלג גוף שמאל. לא מזיז יד או רגל, חצי פנים נפולות. מילד שכבר הלך בכל הבית איליי לא מצליח אפילו לזחול. משותק.

רצה ליוספטל, מתחילים בדיקות CT, דיקור מותני, מוציאים דם ומטיסים אותנו באמבולנס לסורוקה שם הרופא לוקח אותנו לחדר צדדי ומספר כי לאיליי יש Adem. זוהי מחלה אוטואומנית ופוגעת בחומר הלבן של המוח, לרוב נגרמת ממחלה ויראלית. כך אמר הרופא אך שכח לציין שהמחלה יכולה להיגרם מחיסון וגם מופיעה בתופעות הלוואי של החיסון הארור...

אני מספרת ולא מעכלת. החיים מתחלקים לפני מה שקרה לאיליי ואחרי מה שקרה לו.... מתוק שלי איזה ילד גיבור. אושפזנו לחודש, מחובר לאינפוזיות, מקבל סטרואידים במשך חמישה ימים, שלא עזרו, מקבל פלזמה כדוריות דם במשך שבוע, לא עוזר. הילד שלי משותק ועכשיו אני גם מבינה שאני גרמתי לו לזה. אני. למה לא בדקתי.

אחרי חודש מועברים לשיקום בתל השומר. אני לא מוותרת, יוצרת קשר עם מעריב וידיעות, מתראיינת ליעל דן ברדיו, בעלי מופיע אצל עודד בן עמי, אני מופיעה אצל אורלי וגיא. החיים הופכים לסרט נע. אני נושמת כי זה באוטומט, מבפנים משהו מת.

בעזרת מנהלי קבוצת "חיסונים - בחירה מושכלת" המדהימים אני נחשפת לאט לאט לעולם המורכב והמרושע הזה שבנוי על אינטרסים וכסף. על חשבון הבן שלי. ארבעה חודשים היינו שם, עוברים שיקום אינטנסיבי, אך ללא הועיל. העברתי את הגדול לביה"ס במרכז והוא גר עם אחותי, אני לא עוזבת את איליי... החיים ממשיכים. פוגשת עוד אנשים במחלקה עם לקויות לאחר חיסון.

...ואז הולכת לד"ר אמיר אניספלד. הוא מסתכל על הילד, שואל מלא שאלות ושולח לקחת טיפות מבית מרקחת בדרום תל אביב ומבטיח שתוך שבוע איליי יזיז את היד. אני לא מאמינה, בשלב הזה איבדתי אמונה בכל, וגם בעצמי. אך הוא אמר - וקיים. תוך שבוע איליי מזיז את היד. כל מחלקת פיזיותרפיה על הרגליים. אני ממשיכה עם הטיפות ואיליי עומד על שתי רגליים. לאט לאט חוזר התפקוד, לא באופן מלא אבל, יש אור בקצה המנהרה.

היום איליי בן שלוש וחצי, עדיין מטופל בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, אבל כבר לא רואים עליו את אשר עבר. אף אחד לא התקשר ואמר לי: נכון את צודקת, אנחנו גרמנו לזה. אנחנו לא מסרנו לך את כל האמת מההתחלה. בכל ראיון בו הביאו את הצד השני הם חזרו ואמרו שזה לא מהחיסון.

אני כועסת בעיקר על עצמי, שלא בדקתי, שהייתי תמימה והאמנתי בגוף הגדול הזה שנקרא משרד הבריאות. היום יש לי עוד תינוקת קטנה אשר לא מחוסנת כלל. כשאני מביאה אותה לשקילה בטיפת חלב הן משפילות מבט. אפילו לא מעיזות לדבר איתי על חיסון עבורה. קשה להעביר בכתב את התחושות הנוראיות וההרגשה שמשהו יושב לך על הלב, מועקה נוראית, ואפילו שהרוב מאחורינו זה לא באמת יכול להשכח. אני לא קוראת לאף אחד לא לחסן. ממש לא. אני קוראת לכם לפתוח ספרים, לקרוא מאמרים ולהבין טוב טוב מה אתם מכניסים לגוף של הילדים ומה ההשלכות ותופעות הלוואי של כל חיסון, ואז, ורק אז, תעשו שיקול. קשה אחר כך לסלוח לעצמך. קשה מאוד. תודה לכל מי שקרא עד פה.

א' מספרת על הפגיעה שחוותה מחיסון השפעת העונתי

הגעתי לקרוא באתרכם בעקבות תופעות לוואי שאירעו לי אחרי חיסון שפעת, ומצאתי את הסיפור של מיטל מ-2015, שעזר לי לאשש שקרה לי משהו דומה מחיסון השפעת שקיבלתי.

אני כותבת כאן את הסיפור שלי, ואשמח אם תשימו אותו בין הסיפורים הנוספים המופיעים באתר.

גם אני עשיתי חיסון.

אני בשנות ה 30 המאוחרות. במשך שנים לא עשיתי חיסון, ובגלל הלחץ ואווירת הכמעט הפחדה שהיתה כאן אחרי שפורסמו סיפורים בתקשורת על אנשים שמתו משפעת לפני מס' חודשים, החלטתי לעשות חיסון.

בערך שבוע מזמן החיסון קלטתי שיש לי עקצוצים בידיים ברגליים (בהתחלה קישרתי למשהו אחר שהיה לי בעבר) ואז העקצוצים החלו להופיע גם בשפתיים ובפנים. כשהעליתי את החשש שזה קרה בגלל החיסון רופא המשפחה לא חשב שיש קשר.

בדיוק שבועיים אחרי החיסון, היו לי בלילה זרמים מטורפים בגוף. הכל עקצץ, לא ישנתי בלילה בכלל.

הפנו אותי למיון, ושם נוירולוג שראה אותי, ישר אמר שיש קשר, ואף אמר מפורשות שי-ד-ו-ע שחיסון כזה יכול לעורר מחלה אוטואימונית.
בדיקת EMG יצאה תקינה, ועכשיו, בינתיים, אני על תרופות חזקות. משככי כאבים, ואני צריכה להגיע הלאה לרופא. אני מקווה לטוב.

רציתי להגיד תודה לכם על פרסום הדברים, כי כאן מצאתי אישוש למה שעובר עלי, ולעובדה שזה כנראה נגרם ע"י החיסון, כך שהמשכתי להתעקש עד שהגעתי לרופא שאישר את החשדות.

אני בשוק מכמה חמור זה יכול להיות, ומאחלת רפואה והחלמה מהירה לאבא של מיטל. רציתי להגיד למיטל: תודה על שיתוף הסיפור שלך.

בדיוק היום פרסמו כתבה בערוץ 2 על תופעות לוואי חמורות של חיסון הפפילומה. אמנם חיסונים זה נחשב משהו חשוב, שאמור לעזור למנוע מחלות ומגיפות, אבל צריך להיזהר ולא ישר לרוץ לקבל כל חיסון.

וחשוב עוד יותר, חבל שמערכת הבריאות לא בודקת את עצמה מספיק וגם לא מיידעת את הציבור על הסיכונים האפשריים מחיסונים.

ד"ר גאייר, גנטיקאי ומדען החוקר את נושא החיסונים, מסביר על חיסוני השפעת

המשך קריאה: החיסון נגד חזרת

סיוון מספרת על פגיעת בנה, שנסוג לאוטיזם לאחר חיסון החצבת-חזרת-אדמת בגיל שנה

הבן שלי נולד בלידה רגילה, בהריון ספונטני שעבר תקין.

הוא נולד בריא לחלוטין ועד גיל 9 חודשים התפתח בצורה תקינה לחלוטין. מגיל 7 חודשים החל בני לקבל התקפי אסטמה בתדירות כזאת שבכל שבועיים הוא חטף התקף. פעמיים הוא אושפז בעקבות התקפים מטורפים ומסוכנים. האסטמה נעלמה לו בגיל שנה ושלושה חודשים - שזו הוכחה עבורי שהילד לא נולד עם אסטמה. בחיסוני גיל שנה הכל הידרדר. רק אז התעוררנו למה שקורה. מיד אחרי החיסון הבן שלי העלה חום מאוד גבוה למשך שבוע שלם. לאחר מכן החלה נסיגה, וכל מה שהוא ידע לעשות נעלם לו. הוא הפסיק פתאום להגיב לשמו בכלל. חשבו שהוא חרש. עשינו לו בדיקות שבהן התברר שהכל בסדר עם השמיעה שלו. הבן שלי לא דיבר.

רק בגיל כמעט 3 למד בני להגיד אמא ואבא ורק עכשיו הוא מתחיל להגיב לסביבה. הבן שלי אובחן על הספקטרום האוטיסטי. אני יודעת בדיוק למה זה קרה לו אני בטוחה שזה מהחיסונים.

הילד שלי היה תקשורתי מאוד לפני החיסון וכל סרטוני הווידאו שבהם צילמתי אותו יוכיחו זאת, ועוד סרטונים שבהם אפשר לראות את השינוי שחל עליו החל ממתן החיסון אדמת חזרת וחצבת.

הלוואי ומישהו היה חושף אותי למידע הקיים בנושא לפני מתן החיסון. המחדל הכי נורא הוא שגיליתי לא מזמן שבתדריך של משרד הבריאות לילדים אסטמטיים, שמטופלים בסטרואידים, אסור לתת החיסונים החיים-מוחלשים. לא עניין את אותה אחות שהוא אסטמטי, העיקר להזריק.
היום הוא מתמודד עם קשיים קשים בתקשורת וצריך ללמד אותו דברים שהיו צריכים לבוא לו בטבעיות ואת הדבר הבסיסי, שהוא תקשורת עם בני אדם.

לא חיסנתי את הבן שלי שוב וגם לא אחסן.

תודה על הקריאה.

סילביה דרעי מספרת את שעובר על הבת שלה ועליה לאחר פגיעה קשה מהחיסון נגד וירוס הפפילומה

לצערי הרב, כפי שסיפרתי וכפי שפורסם בכתבה של הערוץ הראשון, הבת שלי נפגעה מהחיסון נגד פפילומה. הפגיעה קרתה לאחר החיסון השני, את המנה השלישית היא כבר לא עברה.

שלוש וחצי שנים שאנחנו חיים בגיהנום.

הבת שלי היתה בת 12 כשקיבלה את החיסון, ורופאי הילדים שלה שיכנעו אותי בכל ביקור במרפאה: "תעשי לה. זה כדאי. גם אנחנו עשינו לבנות שלנו". ואני, בשיא טמטומי, לא קלטתי אפילו לרגע את מה שהם מנסים למכור לי. ועשיתי. כי איזו אמא לא תרצה להציל את הבת שלה מהמחלה הארורה שנקראת סרטן? ועוד שילמתי על זה ממיטב כספי.

והיום אני לא ישנה לילות שלמים. בידיעה שהרסתי לבת שלי את החיים.

בבוקר אני קמה. שמה מסיכה. הולכת לעבודה, צוחקת, מדברת...

אבל המוח שלי עובד בכל רגע ובכל שניה במחשבות.

מחשבות על זה שהתינוקת היפהפיה שלי עומדת בפני סכנת עיוורון. מילדה בריאה הבת שלי הפכה לילדה חולנית. שכשהחברות שלה יוצאות לקניון, לחופשות, לים, או סתם נפגשות ליום כיף - הילדה הקטנה שלי "מבלה" בבתי חולים. בכל שבוע היא צריכה ללכת לקבל זריקה עם חומר כימי כדי שהמצב שלה לא יחמיר.

אף אחד לא סיפר לי את האמת. האמת על זה שהסיכוי לחלות בווירוסים שמחסנים נגדם בחיסון הזה הוא שואף לאפס. כמעט ולא קיים. ואף אחד לא סיפר לי שזה בסך הכל חיסון לחמש שנים.

והבת שלי שבאה מבית טוב וקיבלה חינוך טוב ויש אלפי אלפים של בנות כאלו, שבכלל שלא יקיימו יחסי מין בגילאים האלה.
ואני שילמתי כסף להרוס לה את החיים. והחיים שלי נעצרו. ואין לי יום ואין לי לילה ואני נטרפת בידיעה שמישהו קיבל על הגב של הבנות האלה פרס נובל.

וחברת התרופות מתעשרת בינתיים על גב הבנות האלה. ומשרד הבריאות מתעשר מקופות החולים על הגב של כל הבנות האלה - כי החיים של הבנות האלה נדפקים.

מי שנפגעו מהחיסון הזה הם נהיים חולים ומבקרים בלי סוף בבתי חולים, ומי יודע מה צופה להם העתיד?

אז אני מפה, כאמא אל אמא (ואל אבא), רוצה להגיד: אל תחסנו בחיסון הארור הזה.

היום הם רוצים להוסיף גם את הבנים ולחסן אותם.

ליבי עם כל ההורים האלה שעוד לא יודעים שעוד ניפגש בבתי החולים. שמרו על הילדים שלכם כי אם החיסון הזה היה שווה, בטח לא היו מכניסים אותו לסל הבריאות ונותנים לכם אותו חינם - אלא היו מוכרים לכם במחיר שאני שילמתי עליו. במקום הרעל הזה שייתנו תקציב לתרופות מצילות חיים. הילדה שלי קיבלה את הרעל הזה. והיום היא מקבלת רעל אחר כדי להציל אותה. וכל שלושה חודשים עושים לה בדיקות מעקב. והלב מפרפר כי הרעל האחר יכול לגרום, לא עלינו, למחלות מסכנות חיים. ככה כולם מתעשרים על גבנו. זה נכון שיכולים לחסן 1000 בנות, או בנים, והכל יעבור בשלום, אבל אחת, או אחד, ייהרסו לו החיים.

אבל אם אני אדע שהצלחתי להציל ולו ילד או ילדה אחת אז עשיתי את השליחות שלי בעולם הזה. ואם יש בנות שנפגעו, ואני חוזרת, זה יכול להיות מגוון רחב של מחלות אוטואימוניות וזה קרה בסמוך למתן החיסון, אשמח אם תיצרו איתנו קשר. אולי ביחד נצליח לעצור את הטרוף הזה.

תודה רבה והמון בריאות לכולם,

סילביה דרעי