חסון - עמותה למתן מידע על חיסונים

טל, אבא של איתי, מספר איך אבחון של כשל גנטי שהפך את איתי הפעוט לסיעודי ברמה של 100% על ידי הרופאה, הפך להבנה שמדובר בפגיעה מחיסון ומסע נחוש, מרגש ומרתק של הוריו להבריא את איתי.

מתוך דף הפייסבוק: טל בדרך הטבע - הכוונה והדרכה במעבדה האנושית.

אתר: https://www.talbynature.com/

"טל, מה שלומך ? מדברת ד"ר XXX , אני לא אמתח אותך יותר ממה שצריך, איתי נמצא עם הכשל הגנטי שדיברנו עליו אני נורא מצטערת, בספריי הרפואה לא כתוב יותר מידי, יש 100 ילדים כאלה בכל העולם, הבן שלכם יהיה סיעודי ברמת 100% כל ימי חייו, שיהיה לכם בהצלחה"(יוני 2016 - איתי בן 8 חודשים).

באותו הרגע אספתי את אישתי מהעבודה כששתינו די שבורים ומרגישים שהעולם סוגר עלינו.

אני ולא יודע מאיפה אזרתי כוחות נפש והרמתי את אישתי, אספנו את איתי מהגן ונסענו הביתה לבכות יחדיו.

לא עברו 3 ימים וכבר דאגתי להיפגש עם מנהל מחלקת ילדים ואנדוקרינולוגיה בקפלן שהוא זה שמשתתף במחקר העולמי סביב התסמונת שהדביקו לאיתי שנקראת AHDS - Allen Herndon Dudley Symdrom

הבנתי שישנה תרופה ניסיונית שאם איתי ייקח אותה - נצליח לאזן את הורמון T3 וכך ניתן לאיתי סיכויי להיות ילד אחר משאר הילדים בעולם

הבעיה - התרופה לא אושרה בארץ

התחלתי לחפש ולנסות להגיע למנכ"ל חברת הייבוא הגדולה בארץ של תרופות שור טבנצ'יק, והגעתי עליו ביקשתי לדבר איתו ישירות לראות איך מזרזים את התהליך במיוחד לאחר שקיבל אישור דרך משרד הבריאות

לאחר חודש איתי החל לקבל את התרופה המיובאת מחו"ל (לאחר 3 חודשים הפסקתי את הזבל הזה)

איתי כבר בן 10 חודשים, שוכב על הגב, ולא עושה כלום חוץ מלהגניב חיוך קטן פה ושם

בעודו בן 10 חודשים, קיבלתי שיחת טלפון מחבר משפחה מחו"ל שהחליט שהוא חייב לדבר איתנו, חייב לבדוק איתנו כמה דברים

אותה שיחה נמשכה 5 שעות, ואחריה עוד שיחה בת 5 שעות וכך שבועיים כמעט שכל יום אנו מדברים 5 שעות

השיחות נשענו בעיקר על מה לדעתו באמת קרה לאיתי - השיחות נשענו על מה מצבנו הרפואי שלנו, התבקשנו לבצע מספר בדיקות דם עבור אותו אדם, לאחר שקיבל אותם הזדעזע למראית עיניו ואמר לנו "אין לי ספק שאני יודע מה קרה לבן שלכם - הבן שלכם נפגע מחיסונים ויום אחד תבינו את זה ואם אתם מספיק חכמים אל תשללו אותי וצאו לימדו ותחקרו, מיצאו אדם שיעזור לכם ויום אחד תודו לי, יום אחד איתי יהיה בריא", הקשר נותק קצת ואנחנו הרגשנו שיש משהו בדבריו

עכשיו אנחנו, מלאים באנשי מקצוע שרלטנים שמחפשים כסף על חשבון הורים שבורים ומרוסקים.

החלטתי, שעליי להתחיל לספוג אינפורמציה ולחקור אותה, ללמוד עלייה, לשבת עלייה עד לשעות הקטנות של הלילה, ותוך כדי איתי כבר יצא מהמעון הפרטי והיה בבית בהשגחת אימי.

לאחר מספר חודשים איתי נכנס למעון יום שיקומי שמחנו נורא שישנה מסגרת מתאימה וזולה שמאפשרת לנו להמשיך בחיינו, איתי טופל אצל אותה מטפלת בשיטת ורדי שהצליחה להשאיר אותו במצבו הנוכחי וליצור התקדמויות מעטות אבל החשוב היה להשאיר אותו בסטטוס מסויים.

החלטנו שאנחנו תוך כדי השהייה במעון, רוצים להתחיל תהליך תזונתי איתו מהסיבה שהתחלתי להבין שככל הנראה משהו בחיסונים יצר טריגר לפגיעה או לגנטיקה של איתי

במקביל להליך הלא מושלם מבחינת תזונה, קיבלתי הזדמנות להגיע לכנס עולמי בינואר ב2017 בלוס אנגל'ס

לפני ינואר התחלנו הליך עם איתי שכלל תזונה מיוחדת והתחלת ניקוי הגוף

מציין - שבכל הזמן הזה אני חוקר,לומד ומתעצם בידע שלי - ולא רק בנושאים כללים אלא בנושאי העולם כולו, אז לא ידעתי כמה הכל קשור בהכל.

שמחת תורה הגיע ואיתי בחופש, מצבו מתחיל להראות טוב יותר שהוא בבית, פחות לחוץ (ללא מזון מעובד ומרוסס בגן), ואני באחת הלמידות שלו בלילה נתקל בהרצאה ביוטיוב של דוקטור ג'ון ברגמן...מסוג ההרצאות שמחברות פאזל אחד שלם.

החלטתי לשלוח לו באופן אישי הודעה בידיעה שהוא לא יענה

בום ! דקה אחרי הודעה חזרה והתחלנו לשוחח, שאלתי אותו שאלה שכל כך רציתי לקבל אישור לגבייה למרות שכבר הבנתי את זה דרך אותו מורה דרך בארץ שלנו אבל הרגשתי שעוד אישור יעשה אותי מסופק

שאלתי אותו האם בני סובל מתסמונת גנטית לדעתו לדעתו....

תשובתו הייתה: "טל היקר, בנך לא סובל מתסמונת גנטית, בנך נפגע מחיסונים, וככל שתעשה הליך מהיר איתו ומקביל תביא אותו אליי הילד יחזור לעמוד על הרגליים תוך תקופת זמן בלתי ידועה"

סיימתי את השיחה, ולא הצלחתי להירדם

התחילו לצוף שאלות כמו: מאיפה נביא כסף לנסיעה, מדובר על מסע שלם, לעקור משפחה, מה עם הבית, מה עם הגנים?

החלטתי שכאן אני עושה מהלך שישנה את חיינו, בהמלצת מורה הדרך הוצאתי את איתי מהמעון השיקומי, והחלטתי לפרסם פוסט שבו אני מספר את הסיפור של איתי כדי שכולם יידעו מה אנחנו עוברים, במקביל ביקשתי לבצע גיוס כספים, ולקחתי על עצמי מס' חודשים של גיוס כספים, להזכירכם היינו בשמחת תורה, חודש נובמבר בערך

החודשים עברו - סגרו לי טיסה לכנס בלוס אנג'לס שמתקיים מידי שנה כדי להבין את התסמונת המדומה.

במקביל ביצעתי כבר שיחת סקייפ מול ד"ר ג'ון ברגמן ונקבע לנו תור למרץ 2017 , כשאין לנו כסף בקנה

יצאתי למסע גיוס כספים נרחב שכלל גיוס תרומות באתר אינטרנט והעברות בנקאיות, וערב התרמה נהדר שבוצע על ידי מנהלי פורום ראשון לציון, וימי התרמה בבתי ספר וגני ילדים, כל מה שיכולתי להניע הנעתי כיד להגשים את המטרה.

נסעתי בינואר לכנס ובמהלך הזמן הפנוי נסעתי להיפגש עם ד"ר ברגמן אחד על אחד פנים מול פנים.

בפברואר 2017 נערך ערב התרמה שבעצם חתם את היכולת הכלכלית שלנו לטוס - והזמנתי כרטיסי טיסה + שכירות בית בקליפורניה + שכירות רכב - הכל הוכן מראש.

כן, אני זה שוויתר כל חייו וברח ממחוייבויות, השתנתי, הפכתי לטל אחר

הפכתי לטל שנלחם, הבנתי שאיתי הגיע כדי לתקן קודם אותי, ימים יגידו ותבינו שלא רק אבל זה להמשך כבר..

הפסקנו לאיתי כל תרופה רפואית, הפסקנו לגשת לבתי חולים, הפסקנו לגשת לרופא ילדים, איתי לא חוסן מגיל 6 חודשים ולא יחוסן במהלך חייו יותר אפילו פעם אחת, לא הוא ולא עדי אחותו הגדולה.

**הגעתי להחלטה והבנה לאחר מעט חודשי מחקר - איתי שלי פגוע מחיסונים **

מרץ 2017 - עלינו על טיסה לארה"ב, 15 שעות טיסה שעברנו בשלום עם הכנת מזון מיוחד לאיתי שהחל לאכול אורגני בלבד ותפריט תזונתי קפדני

הגענו שבוע לפני תחילת הטיפולים כדי לנשום, להכיר , להתמקם ולהבין איפה אנחנו מתחילים את השלושה חודשים הבאים שהקצבנו לעצמנו מלכתחילה

ואז הגיע היום שחיכינו לו מכל - 13 במרץ 2017 נכנסו לקליניקה לאבחון הבעיה של איתי.

קמנו בבוקר נרגשים ברמות בלתי מוסברות לקראת המפגש עם ד"ר ברגמן, השעה 6:00 בבוקר תאריך 13 במרץ 2017, התארגנו, עמית ואני וכמובן עדי ואיתי ויצאנו מהבית לכיוון הקליניקה, הלב דופק על 500 כי ההרגשה שהנה האבחנה האמיתית של איתי בדרכה אלינו, הראש כל הזמן חושב על מה יימצא בצילום של עמוד השידרה של איתי או איך ייראה המעי של איתי בצילום, מניסיוני ומחקרי ידעתי שאראה משהו זוועתי, ידעתי בוודאות שישנה בעיה חמורה במעי ובעמוד השידרה.

נכנסים לקליניקה, אומרים בוקר טוב לפקידות המקסימות לינדזי ומליסה ואומרים שהגענו לתור שלנו, בודקות במחשב ומאשרות

מתיישבים בכיסא בחדר האבחנה המיוחד ומחכים לפגוש את ד"ר ברגמן שעבורנו נחשב אגדה ועוד בחיינו, מחכים מחכים ככל שהדקות עוברות המתח עולה והלב דופק יותר ויותר.

לאחר 10 דקות נכנס ד"ר ברגמן ומתלהב לפגוש אותנו,

"Good Morning Guys' I am So Happy To See You And Itay"

היו מילותיו הראשונות

והתחלנו, תיחקור מעמיק ושורשי על מה עברה עמית עוד בהיריונה, עמית אומרת "עברתי חיסון לשפעת + שעלת,דיפטריה,טטנוס (DTAP) + פוליו מוחלש" , ד"ר ברגמן מגיב בהורדת פרצוף לרצפה ואנחת רווחה כבדה ואומר "שיט, לעזאזל עם הרופאים המזורגגים"...ממשיכות השאלות לגבי חיסונים שאיתי עבר עד גיל 4 חודשים ושוב ד"ר ברגמן מקלל (כמובן בנימוס :) )

שאלות כמו איך עברה הלידה ? האם הראש נתקע ? כמה סיבובים ביצעה המיילדת ? ושאלות מאוד חכמות על מנת להבין את הבעיה לעומק

סיימנו תחקיר ואיתי ניגש איתנו לחדר הצילום - החדר שבו מתגלה האמת לגביי בני האדם, אני קורא לחדר זה "מקדש התשובות לכל השאלות", איתי עובר מס' צילומיי עמוד שידרה וצוואר ואיברים פנימיים

סיימנו, והלכנו הביתה.

באותו היום בשעה 12:30 בצהריים חזרנו לקליניקה לצורך תשובות והמשך תוכנית טיפולית, אם המתח בבוקר היה גבוה אז תארו לכם את המתח כרגע, נכנסים שוב לחדר התוצאות וממתינים

עולה סרטון חביב של ד"ר ברגמן שבו הוא מסביר על החדר המיוחד הזה שבו הוא יושב איתנו ומספר לנו מה הוא מצא, חדר חשוב וקובע גורלות, ממתינים 10 דקות ואז נכנס ד"ר ברגמן מחייך

בליבי אני מתפלל שהוא מצא מה שאני חושב, מתפלל שכל מה שחשבתי על איתי יימצא בבדיקה.

והוא אומר לנו כך "אז ככה, שימו לב לתמונה הבאה, עמוד השידרה של איתי נמצא עם ריבוי חוליות מסובכות, משמע כל חוליה של איתי בעמוד השידרה פונה לכיוון אחר, צווארו של איתי מעוקר הפוך ממה שאמור להיות לבני האדם, ושימו לב למעי של איתי , ש-ח-ו-ר כמו נפט"

(ההרגשה שעברה בליבי - יששששששששששששששששששששש !) ידעתי, כל חודשי המחקר והלמידה שלי מתנקזים לרגע אחד שבו אני מבין,איתי מורעל מחיסונים, איתי נפגע במהלך לידתו והחיסונים הוסיפו לנזק מוחי ! ולכן איתי לא הצליח לתקן את עצמו כי המוח שלו התמלא במתכות.

כולי נרגש ועומד עם עיניים אדומות עם קצת גאווה עצמית ומסתכל על עמית ואומר לה "אמרתי לך ! ידעתי יימח שמם של הבני ז....האלו, הם פגעו והרעילו לנו את איתי שלנו"

ד"ר ברגמן מסתכל עלינו מחייך ואומר "חברים, אל דאגה אנחנו נסדר הכל, מטרתי להפוך את מצבו של איתי ולהחזיר אותו למסלול אט אט", יום מאושר בחיינו כמובן במצבנו הנוכחי

הלכנו לנשום אוויר לטייל ולאכול גלידה עם חיוך על הפנים, מצאנו את הבעיה של איתי ושאף אחד לא יספר לי סיפורים.

איתי קיבל תוכנית טיפול שכוללת 3 טיפולים במשך כל יום לאורך 5 ימים בשבוע (שבת וראשון הקליניקה סגורה), כל טיפול אורך 4-5 דקות שבו בגלל גילו הצעיר העבודה נורא עדינה ויסודית...

לאורך כמה זמן הטיפולים ?
לא ידוע

הטיפולים בעצם עובדים על יישור והחזרת החוליות למקום ולסיבוב חזרה של הצוואר למיקומו.

חשוב להבין, במצב שבו חוליות לא יושבת במקומן האנטומי נוצר לחץ על הסחוסים ביניהם ובכך "משתתק" העצב ששייך לחוליה ובכך בעצם המוח מנסה לשלוח סיגנל/אות למערכת העצבים על מנת לייצר פעולה, כשהעצב לא מתפקד הוא בעצם לא מחזיר למוח סיגנל/אות חיובית ובכך המוח לא יודע שיש צורך לבצע פעולה או שמבין אך לא מקשר בין רגל ליד או לסתם תזוזה, מה שנקרא - SUBLUXATION - תת תזוזות...מה שאנחנו חווים במקרים קיצונים של בעיות בריאות, חישבו תינוק שרק נולד וצריך להתפתח איך מקבל את זה...עצירת התפתחות מוטורית וקוגנטיבית כמובן בין היתר

יום למחרת התחלנו טיפולים, איתי שוכב על המיטה וד"ר ברגמן כבר מטפל בו, בכל הזדמנות זוכה ד"ר ברגמן לשבח את איתי על מתיקותו ועל היותו גיבור שעובר את התהליך, אדם ענק, כובש עם הכרזימה המיוחדת שלו והידע העצום שלו.

איתי כמובן לא מתלונן כי לא לשכוח שגם תחושת כאב לא קיימת בו מסיבת הנזק המוחי.

וכך עוברים הימים הראשונים בטיפול אחר טיפול אחר טיפול ואנחנו נחושים בהגעה לכל טיפול.

וכך עברו חודשיים בטיפולים אחרי טיפולים , כמובן שהשתדלנו גם לנקות הראש בתור משפחה שחיה בארץ את הקשיים הכלכלים והמתחים הנפשיים שכולם חווים ביום יום, התחלנו לטייל בשבת וללכת לים, לנקות את הראש בטיול האוויר הפתוח ולאט לאט הבנו שאיתי באמת הגיע לתקן מס' נושאים בחיינו, לא רק אותי או את עמית (בהמשך תבינו באיזה רמה את עמית) אלא גם את היחסים בינינו שהיו מעולים כן, לא חס וחלילה משהו, אך הביחד שהיה חסר עקב חיים כל כך אינטנסיבים חזר לאט לאט ואני ועמית חיזקנו את הקשר בינינו יותר ממה שהיה, פתאום אין לחץ והכל נראה אחרת (תבינו מה החיים גורמים לנו, לאבד את התשוקה לאהבה)...עדי התחילה לפרוח ולהתבגר פתאום בלי לשים לב, התחילה ללמוד אנגלית ולזרוק מילים באנגלית, התחילה לשאול בכל מקום מה הוא אמר ? מה היא אמרה ? איך אומרים ? וממש התחילה להבין שהיא לא בישראל אלא באמריקה....

איך איתי התחיל להגיב לטיפולים ?

האם איתי החל להראות שינויים ?

איזה שינויים איתי החל להראות ?

איתי מתחיל להתעורר ! איתי מתחיל להראות סימנים ראשונים של יכולת הבנה, יכולת חקירה, מתחיל להתעניין במה שקורה סביבו ממש כמו שתינוק עושה בשבועות הראשונים לחייו, הוא מתחיל להרים את הראש יותר, להשאיר אותו יותר זמן ולייצב אותו, יתרה מכך איתי לא מוכן לשכב 10 שניות לבד, וישר מתעצבן כאילו אמר לנו "היי מה נראה לכם שתשאירו אותי ככה ותלכו"....ואנחנו אוהבים, אוהבים לראות שפתאום איתי מראה אופי ואיתי מראה רצון למשהו.

המטופלים בקליניקה זוכים בכל בוקר להסתכל על איתי ולהגיד שהם זוכרים את היום הראשון שנכנסו ואת היום לאחר 3 חודשים והם פשוט מתרגשים, חלקם אפילו מזילים דמעה, איתי מגיב להם, עונה להם בקולות ופרצופים מצחיקים שרק איתי יודע לעשות, הפקידות כבר ידידות שלנו, הכירופרקטים האחרים כבר חברים שלנו, וד"ר ברגמן הפך לאדם יקר בחיינו כבר...כל כניסה והגעה שלנו לקליניקה מרגישה טוב ומרגישה כמו בית שני, מי חשב פעם שקליניקה תהפוך למקום שאשמח להגיע אליו

וכך הימים עוברים, ואני ממשיך ללמוד ולחקור ולקבל אינפורמציה, וממשיך לעשות הקשרים ולחבר התנהגויות עם איתי למצבו.

נחזור לאיתי, סימנים מדהימים גם בנושא הבטן הנפוחה שהייתה לאיתי מיום היוולדו, הבטן נעלמה ! יש !!! הבטן שהייתה נראית כאילו תקוע לו אבטיח בפנים , נעלמה !! ואלו בשורות מדהימות, משמע המעיים מתחילות לפנות, מעיים מתחילות שיקום לאחר לא מעט חודשיי עבודה אינטנסיביים עליהם.

עינייו של איתי החלו להתמרכז, החלו לנוע לבחוץ ממצב פזילה, איתי החל לשלוט אט אט בעיניים ובמבטו, ומי שמבין יודע שעיניים הם הסנסורים של המוח, ראייה נכונה ומרחבית מגרה מוח לחשוב ולפעול וזה מדהים

הסתכלתי על אישתי ואמרתי לה "זה לא יאומן איך זה עובד, פשוט צריך להאמין ולחשוב חיובי והיקום דואג לנו, הבורא דואג לנו"...היינו בהלם

כמו כן ממשיך לשמוע על אותם הורים שללא אשמתם, לא מבינים את נזקי החיסונים

הורים שללא אשמתם לא רואים בילדיהם את השינויים ואת הסימפטומים שמאשרים פגיעה

הורים שבטוחים שאם עברו את שלב החיסונים הראשוני והכל בסדר אז ניצלו

ילדים שמתעכבים בדיבור..

ילדים שמתעכבים בתקשורת..

ילדים עם בעיות עיניים מגיל צעיר..

ילדים עם מחלות חום מגיל צעיר...

אותם הורים שנכנסים ללופ של רופאי התפתחות וקלינאי תקשורת וכד' לא מבינים את סדר הגודל של האסון שהם נכנסים אליו.

נסו לפתוח את הראש, ההרגשה שמלווה אותי כל יום היא כמה אני רוצה לעזור ולפתוח את הראש לכולכם אך קשה שאין רצון מכם

תקראו תחקרו ותגיעו להחלטה הנכונה ביותר עבור עתיד ילדיכם

אוהב ושלכם, טל :)

למי ששואל - כן, אנחנו עדיין במסע והוא עוד ארוך אך הידע והאמונה אדירים !

למי ששואל ? גנטי זה לא...בדיקות דם תוך כדי הוכיחו אחרת.
#הסרטון_שממנו_צמחנו
https://youtu.be/p3V3TITSDxc

#סיפור_חייו_של_איתי_בסרטון_הבא
https://youtu.be/Dx5zknjJqEU

#אבחנה_אמיתי_אצל_דר_גון_ברגמן_וטיפול
https://youtu.be/nqbd8q3VmYI

#לימדו_אמת_על_סיפורי_מגיפות_שיקריות
https://youtu.be/YGbFB3B_3qk

#לכל_מהלך_בחיינו_יש_סיבה_לימדו_עבורה
https://youtu.be/ifHPTQ9RhUM

#ריאיון_עם_דר_גון_ברגמן
https://youtu.be/k0DsKYotL4I
/

#דף_פייסבוק_מיוחד
https://www.facebook.com/TalByNature/

#אתר_בלוג_וליווי_אישי
מסע שלם שהוביל אותי להקמת אתר שבו אני מספק מידע יקר ובמקביל מסייע בליווי אישי למאות הורים ואנשים ולא רק בנזקי החיסונים, בכלל בתחום ה-Wellness.
Www.TalByNature.Com

#

לחץ כאן להורדת עלון המידע המלא

החיסון נגד חצבת ומחלת החצבת: שאלות ותשובות

לחץ כאן להורדת עלון המידע המלא

החיסון נגד חצבת ומחלת החצבת: שאלות ותשובות

תשובות לשאלות לגבי הסיכונים מחיסון ה-MMR לעומת הסיכונים מחצבת בארצות הברית.

דו"ח חצבת (DIS) ודו"ח סיכוני החיסון (VRS) של ארגון רופאים למען הסכמה מדעת (PIC) המתבססים על נתונים, סטטיסטיקות וניתוח סיכוני המחלה לעומת סיכוני החיסון, מספקים עובדות חשובות בכדי לאמוד את הסיכונים והיתרונות של החיסון בצורה מודעת. להלן מידע נוסף על הסיכונים מחצבת בהשוואה לסיכונים מחיסון הMMR - ,עם תשובות לשאלות הקוראים לגבי DIS ו- VRS .

1. כאשר מעריכים את סיכוני החצבת, מדוע סיכון המחלה לעתים נאמד בהתבסס על נתונים מתקופות זמן שונות, כמו תקופת טרום החיסונים (סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, לפני שהתחילו לחסן), שנות ה-80 ושנות ה-90?

כדי לשקלל את הסיכון להידבק בחצבת יש להתיחס לנתונים מהתקופה שקדמה לחיסונים כיוון שההסתברות לחלות ירדה באופן משמעותי עם תחילת תוכנית החיסונים המאסיבית. למרות זאת, מאז שנות ה-60 חלה התקדמות משמעותית בטיפול הרפואי, במחקר מחלת החצבת, ובמעקב אחר סיבוכי המחלה. לכן המידע מתבסס גם על נתונים עדכניים יותר הנוגעים לתחלואה בחצבת באוכלוסיית ארה"ב.

2. חלק מהמקורות מעריכים ששיעור התמותה מחצבת הוא 1 ל-1000 אבל PIC מצהירים שהשיעור האמתי הנו 1 ל-10,000. מדוע?

בתקופה שקדמה לחיסונים, על פי פרסומים של מחלקות בריאות הציבור, שיעור המקרים המדווחים היה 1 ל-1000. למרות זאת, מלת המפתח היא "מדווחים". רק 10% מהמקרים מדווחים לרשויות הבריאות, כגון המרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC).

מאחר ו-90% ממקרי החצבת אינם מדווחים ל-CDC , שיעור התמותה בפועל הנו 1 ל-10,000 מקרי חצבת. חשוב למדוד את סיכוני המחלה בהתבסס על כלל מקרי החצבת ולא רק על 10% המקרים המדווחים.

3. אם לא כל המקרים מדווחים ל-CDC כיצד ידוע שרק 10% מדווחים?

בדיקות דם של דגימות שנלקחו מהתקופה שקדמה לחיסונים, מראות שכמעט כולם נדבקו בחצבת בשלב כלשהו בצעירותם. בנוסף, מספר מקרי החצבת הממוצע בשנה היה בערך כמו מספר הלידות באוכלוסיה. מאחר שמספר הלידות בתקופת טרום החיסונים היה בממוצע 4 מיליון ניתן להסיק שהיה ממוצע של 4 מיליון מקרי חצבת בשנה. מתוכם רק 400,000 היו מדווחים.

4. מה הבסיס לאמירה שכל מקרי המוות מדווחים?

רשומות התמותה מחצבת בארה"ב מבוססות על תיעוד סיבת המוות בתעודות פטירה. בניגוד לתת-דיווח משמעותי ומוכח של תחלואה בחצבת, אין הוכחות משמעותיות לתעודות פטירה חסרות או לאי-דיווח של מוות מחצבת.

5. האם חיסון ה-MMR גרם לשינוי בפיזור מקרי חצבת מדווחים על פני גיל?

כן. ישנן הוכחות שמאז שהחלה תכנית החיסונים לחצבת, יש מספר לא פרופורציוני של מקרי חצבת מדווחים בקרב צעירים מאד ומבוגרים בהשוואה לתקופת טרום החיסונים.

לפני שנות ה-80 מתוך כלל חולי החצבת המדווחים, מעל 72% היו בגילאי 5-19 ופחות מ-3% היו מעל גיל 20. ב-1990 מתוך כלל החולים המדווחים, 35% היו בגילאי 5-19 ואילו 17% היו מעל גיל 20.
לפני תוכנית החיסונים המאסיבית כמעט כל ילד חלה בחצבת מתונה עד גיל 15; לכן, מבוגרים היו מחוסנים ומוגנים מפני חצבת.

בנוסף, כאשר תינוקות נולדים לאמהות שחלו בחצבת באופן טבעי, הם מוגנים מפני חצבת על ידי חסינות אמהית למשך זמן ארוך יותר בהשוואה לתינוקות הנולדים לאמהות שחוסנו. לכן, חסינות אמהית הגנה על תינוקות בחודשי החיים הראשונים למשך זמן ארוך יותר בתקופת טרום החיסונים לעומת היום.

6. כיצד ייתכן ששיעור התמותה מחצבת שונה משיעור מקרי המוות מחצבת?

תמותה ומקרי-מוות הנם מדדים המתייחסים לקבוצות שונות באוכלוסיה. שיעור התמותה מתייחס לכלל האוכלוסיה, ללא קשר לתחלואה. לעומת זאת, שיעור מקרי המוות מתייחס רק לפרטים שחלו במחלה.

ממש לפני תחילת החיסון בחצבת, שיעור התמותה היה 0.2 לכל 100,000 מכלל אוכלוסיית ארה"ב, כלומר אדם אחד מתוך 500,000 אנשים שחיו בארה"ב מת מחצבת, בשנה. יש לשים לב לכך שבשנה, רק 2% מהאנשים בארה"ב חלו בחצבת. היו רק 4 מיליון מקרי חצבת בשנה מתוך אוכלוסיה של 200 מיליון.

במשך אותה תקופת זמן שיעור מקרי המוות היה 1 ל-10,000 כלומר מכל 10,000 אנשים שחלו במחלה נפטר ממנה אדם אחד, בשנה.

7. מה ההבדל בין תמותה מחצבת של 0.2 לכל 100,000 מאוכלוסיית ארה"ב לעומת שיעור תמותה מחצבת של 0.9 לכל 100,000 בקרב ילדים מתחת לגיל 10? מדוע המספרים (0.2 ו 0.9) שונים?

מספרים אלו מסתכלים על קבוצות אוכלוסיה שונות. כאשר מסתכלים על כלל הגילאים באוכלוסיית ארה"ב, ב-1963 שיעור התמותה (או המוות) היה 0.2 לכל 100,000 כיוון שהיו כ-400 מקרי מוות מתוך אוכלוסיה של 200 מיליון. לעומת זאת, כאשר מסתכלים על ילדים מתחת לגיל 10, שיעור התמותה היה 0.9 לכל 100,000 כיוון שהיו בערך 360 מקרי מוות בקרב ילדים מתחת לגיל 10 מתוך אוכלוסיה של 40 מיליון ילדים מתחת לגיל 10.

8. כמה מקרי מוות ודלקת קרום המוח היו בתקופה שלפני החיסונים?

בין השנים 1959 ו-1962, בשנה היו כ-400 מקרי מוות מחצבת מתוך 4 מיליון איש שחלו במחלה (1 ל-10,000). מספר הלוקים בדלקת קרום-המוח מחצבת הוא כחצי ממספר המיתות מחצבת, כלומר היו כ-200 מקרים של דלקת קרום המוח מחצבת (או 1 ל-20,000) בתקופה שקדמה לחיסונים.

9. מקורות מסוימים טוענים שהיו בשנה 4,000 מקרים של דלקת קרום-המוח מחצבת בשנות ה-60, אבל בעצם דלקת קרום-המוח מחצבת הופיעה ב-1 מתוך 20,000 מקרים – שזה סך הכל 200 מקרים (4 מיליון/20,000) מה קורה פה?

מתוך מעקב אחר חצבת בין השנים 1985-1992 התגלה שדלקת קרום-המוח מחצבת מופיעה ב-1 מתוך 1,000 מקרים מדווחים. חלק מהמקורות טועים כאשר הם מכפילים את היחס בסה"כ המקרים בשנות ה-60 כאשר בעצם היחס צריך להיות מוכפל רק במספר המקרים המדווחים. בנוסף המקורות, בחלקם, מתעלמים מכך שהמעקב אחר חצבת בשנים אלו, הראה גם שמספר מקרי דלקת קרום-המוח כתוצאה מחצבת היה חצי ממספר מקרי המוות. לכן, מאחר שהיו 400 מקרי מוות מחצבת בשנה, בשנות ה-60, היו בערך 200 מקרים של דלקת קרום המוח מתוך 4 מיליון חולים סה"כ ( 1 ל-20,000 מקרים).

10. מה הסיכון למות מדלקת קרום המוח החריפה subacute sclerosing panencephalitis (SSPE) אם נדבקת בחצבת?

הסיכון ל-SSPE הוא בין 6-22 מתוך מיליון מקרי חצבת, כפי שמצוין בעלון המידע של חיסון ה-MMR.

11. האם המחקר של Bellini המעריך את הסיכון ל-SSPE ב 7-11 מקרים ל-100,000 מקרי חצבת הוא מדוייק?

לא. Bellini מצא 12 מקרים של SSPE בין השנים 1989-1991 והסיק הערכת סיכון מתוך ההנחה ש- 30-50% מכלל מקרי החצבת מדווחים. הנחה זו מקורה במחקרים שהתבססו על נתוני בתי-חולים ומרפאות. זאת למרות שבדרך כלל תחלואה בחצבת לא דורשת השגחה רפואית; לכן, החישוב של אחוז התחלואה המדווחת מחצבת מתוך חולי חצבת שהיו תחת השגחה רפואית, אינו פרופורציוני.

בניגוד לכך, אם 12 מקרים של SSPE מושווים ל 123 מקרי מוות מחצבת בין השנים 1989-1991, ניתן להעריך בהיגיון שהיה מקרה אחד של SSPE על כל 10 מקרים של מוות מחצבת. מאחר ושיעור מקרי המוות מחצבת הוא 1 ל-10,000, הסיכון ל-SSPE שמצא Bellini הוא בעצם 1 ל-100,000 (או 10 למיליון).

12. מדוע חישובי VRS אינם מבוססים על כל שלושת הווירוסים בחיסון ה-MMR (חצבת חזרת אדמת) כאשר משווים לסיכון מחצבת?

כאשר מעריכים את סיכון מחלת החצבת לעומת החיסון, אין ברירה אלא לאמוד למול ה-MMR כיוון שחיסון לחצבת בלבד אינו זמין יותר בארה"ב.

13. מה הסיכונים למות מחצבת כיום בארה"ב?

הסיכון למוות מחצבת לא השתנה מאז 1963. הסיכון עדיין 1 ל-10,000 מקרים (או 1 ל-1,000 מקרים מדווחים) בארה"ב.

14. מה יקרה היום אם כולם בארה"ב ידבקו בחצבת?

על כל 8,000 חולי חצבת, 7,999 או 99% יחלימו במלואם. נתון זו ידוע כיוון שבשנות ה-60 , כאשר כולם נדבקו בחצבת, 1 מתוך 10,000 מת מהמחלה ו-1 מתוך 40,000 סבל מנכות צמיתה או לקה ב SSPE, בסך הכל 1 ל-8,000 מקרים (1 ל-10,000 ועוד 1 ל-40,000).

15. בשנות ה-60 המוקדמות היו מאות מקרים של מוות ונכות צמיתה כתוצאה מחצבת. האםPIC מציעים שכולם בארה"ב ידבקו בחצבת?

לא. המטרה היא להוריד את התמותה והנכות מכל סיבה שהיא, עד כמה שאפשר. הציבור צריך להיות מודע לכך שחיסון הוא לא הדרך היחידה למנוע מוות מחצבת. לדוגמה, הוכח מדעית שרמות נמוכות של ויטמין A קשורות לתמותה מחצבת. ואכן, באוכלוסיות שבהן מחסור בוויטמין A הוא שכיח, הסבירות למות מחצבת גבוהה פי 30-60. הורים ורופאים צריכים לקחת בחשבון את כל העובדות הנוגעות לילדים שתחת אחריותם, כאשר הם שוקלים את האפשרויות העומדות לרשותם.

16. חלק מתופעות הלוואי של חיסון ה-MMR כלולות בדו"ח סיכוני החיסון (VRS) האם יש תופעות לוואי אחרות, ואם כן היכן הן קיימות?

כן. עלון המידע של חיסון ה-MMR מכיל רשימה ארוכה יותר של תופעות לוואי אפשריות.

17. מהיכן ידוע שחיסון ה-MMR גורם להתקפי פרכוסים אצל אחד מתוך 640 ילדים?

הממצא הזה הוסק מתוך תוצאות המחקר הסטטיסטי, האמין והחד משמעי ביותר שנערך אי פעם לבדיקת הקשר בין חיסון ה-MMR והתקפי פרכוסים. כדי לבחון את בטיחות החיסון נערך מחקר שכלל מעל חצי מיליון ילדים, הן מחוסנים והן לא מחוסנים, מתוך אוכלוסיה דנית, כמייצגת של האוכלוסיה הגלובלית. התוצאות שפורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association הראו שפרכוסים מחיסון ה-MMR הופיעו עד שבועיים ממתן החיסון, אצל כ-640 ילדים.

18. חלק מהמקורות טוענים שהתקפי פרכוסים קורים בתדירות נמוכה יותר מ-1 ל-640. כיצד זה יתכן?

ישנם מחקרים שונים שבדקו את הקשר בין התקפי פרכוסים וחיסון ה-MMR , אך הם חלשים בעוצמה הסטטיסטית שלהם. הסיכון להתקפים של אחד מתוך 640 ילדים נובע מהמחקר המקיף שבדק מעל חצי מיליון ילדים וכלל 98,000 ילדים לא מחוסנים כקבוצת ביקורת. לכן זהו המחקר עם העוצמה הסטטיסטית הגבוהה ביותר הקיימת, בהקשר להתקפים וחיסון ה-MMR.

19. האם מחקרים אפידמיולוגים מראים שחיסון ה-MMR "גורם" להתקפים אצל ילדים מסוימים, או רק שחיסון ה-MMR "מקושר" לעליה בסיכון להתקפים?

חיסוןMMR עשוי לגרום להתקפים כיוון שנגיף החצבת עשוי לגרום להתקפים. הזרקה של נגיף חי לאדם (זה מה שמכיל חיסון ה-MMR) בשילוב עם חומרים אחרים המצויים בחיסון, יכול להביא למימוש הפוטנציאל של הווירוס לגרום להתקפים. בהקשר הזה מחקרים אפידמיולוגיים לא נדרשים כדי להוכיח סיבתיות. להיפך, הם נדרשים כדי לאמוד עד כמה MMR גורם להתקפים.

20. כמה התקפי פרכוסים גורם חיסון ה-MMR בארה"ב בשנה?

חיסון ה-MMR גורם לכ-5,700 התקפים בשנה בארה"ב (בהנחת סיכון להתקפים של [1 ל-640] ב-3.64 מיליון ילדים בארה"ב המחוסנים עם המנה הראשונה של MMR בכל שנה), כפי שדווח במכתב של PIC 2017 לעורכי ה- BMJ.

21. מהיכן ידוע ש-3.64 מיליון ילדים בארה"ב מחוסנים במנה הראשונה של ה-MMR בכל שנה?

בכל שנה נולדים כ-4 מיליון ילדים בארה"ב, והספר הוורוד של ה-CDC מצהיר שכיסוי חיסוני עבור ה- MMR הנו 91%. לפיכך 91% מתוך 4 מיליון נותן 3.64 מיליון ילדים שמקבלים בכל שנה את המנה הראשונה של ה-MMR.

22. האם התקף פרכוסים שנגרם מחיסון ה-MMR הנו מצב חירום רפואי?

התקפי פרכוסים מחיסון חצבת לרוב דורשים הגעה למחלקת טיפול נמרץ רפואית.

23. חלק מהמקורות טוענים שהתקפי פרכוסים הם חולפים. האם פרכוסים מחיסון ה-MMR עלולים לגרום לנזק תמידי?

כן. ב-5% מהתקפי הפרכוסים התוצאה היא אפילפסיה, הפרעה מוחית שמובילה להתקפים חוזרים ונזק קבוע.

24. לכמה מקרי אפילפסיה גורם חיסון ה-MMR בכל שנה?

כ-300 התקפים מחיסון MMR (5% מ- 5,700 ) יובילו לאפילפסיה בשנה בארה"ב, כפי שמוסבר במכתב לעורך מטעם PIC 2017 בכתב העת BMJ .

25. האם מערכת הדיווח על תופעות לוואי מחיסונים (VAERS) מנטרת את שיעור ההתקפים מחיסוןMMR ?

כן, אבל לא באופן מספק. VAERS היא מערכת דיווח פאסיבית, והיא מוגבלת באופן משמעותי בשל תת-דיווח. VAERS מקבלת רק 90 דיווחים על התקפים מחיסון-MMR בשנה, בעקבות המנה הראשונה – שהם רק 1.6% מתוך 5,700 התקפים מחיסון MMR שקורים בפועל. לכן, תופעות לוואי משמעותיות אחרות מ-MMR כגון נזק נוירולוגי תמידי ומוות, עשויים להיות בתת-דיווח באותה מידה.

26. האם חצבת גורמת ליותר או פחות נזק מחיסון ה-MMR?

התשובה לשאלה זו אינה ידועה. בתקופת טרום החיסונים, חצבת גרמה לכ-400 מקרי מוות בשנה ו-100 מקרים של נזק תמידי בשנה. למרות זאת, רוב מקרי החצבת הקשים ניתנים למניעה עם רמות מספקות של ויטמין A.

ניגוד לכך, חיסון ה-MMR גורם ל 5,700 התקפים בשנה מתוכם אצל 300 (5%) התוצאה היא אפילפסיה; והתקפים הם רק 12% מהתגובות הקשות לחיסון MMR שמדווחות ל VAERS. בנוסף, דו"ח הסיכונים מחיסון החצבת (VRS) מראה גם, שמחקרים לא הצליחו לשלול את האפשרות ש-MMR גורם לנזק תמידי פי ארבע יותר מאשר חצבת גורמת למוות.

27. מה החשיבות בבחינת מחקרי בטיחות מסוימים מתחילת שנות האלפיים?

בתחילת שנות האלפיים מחקרים מסוימים היו הנרחבים ביותר שנעשו, וכללו קבוצות ביקורת שאינן מחוסנות ב- MMR. מחקרים אלו היו אחראים לחששות מבטיחות חיסון הMMR - שאיימו על תוכנית החיסונים המאסיבית בשנות ה-90 המאוחרות.

28. תוכנית החיסונים המאסיבית לחצבת העלימה את מגפת החצבת בארה"ב. האם זוהי לא הוכחה ליתרונות שעולים על הסיכונים?

המחקר והנתונים הקיימים לא הוכיחו שסיכונים מחיסון ה-MMR הם פחותים מהסיכונים מחצבת, כפי שתואר בדוחות החצבת DIS ו- VRS.

29. האם PIC מעודדת הורים לא לחסן ילדים בחיסון ה-MMR?

רופאים למען הסכמה מדעת לא נותנים עצות רפואיות אישיות. למרות זאת,PIC מעודדת הורים לעשות החלטות מודעות. לאחר סקירה של חומרי הלימוד של PIC, הורה עשוי לקבל או לוותר על חיסון ה-MMR, או כל חיסון אחר.

בסרט תיעודי זה, מסבירים מומחים על מחלה בשם MMF, בה האלומיניום מהחיסון נותר בשריר באזור ההזרקה למשך שנים עם תסמינים קשים של כאבי שרירים מייסרים.

הקשר בין MMF לחיסונים בוסס במחקרים:

מחלות אוטואימוניות/דלקתיות אשר נקשרו עם חיסונים המבוססים על אלומיניום, כוללים מצבים כמו: דלקת מפרקים, סכרת מסוג 1, טרשת נפוצה, זאבת, תסמונת עייפות כרונית, ותסמונת מלחמת המפרץ. זאת ועוד, אדג'ובנטים המבוססים על אלומיניום נקשרו עם MMF (מחלה דלקתית בשריר במקום ההזרקה), היווצרות תאים דלקתיים ותגובות אלרגיות בשל העלייה ברמות ה- IgE כתוצאה מגירוי האלומיניום. MMF ידוע היום כצבר אלומיניום בשריר במקום ההזרקה הנשאר שם לאורך זמן.

Perricone et al., J Autoimmun. 2013 Dec;47:1-16. doi: 10.1016/j.jaut.2013.10.004. Epub 2013 Nov 13.

בין הדוברים בסרט: פרופ' יהודה שינפלד, פרופ' כריסטופר אקסלי, פרופ' רומיין גררדי, פרופ' ג'רום אוטייר.

הסרט בבימויה של מארי-אנג פוייה, נכתב בשיתוף עם דידייר למברט והופק על ידי entre2prises et E3M

רופאים למען הסכמה מודעת מפרסמים ממצאים מדעיים על חיסון ה-MMR: לא הוכח שחיסון ה-MMR בטוח יותר מחצבת לילדים בארה"ב.

הארגון ללא מטרות רווח שבסיסו בקליפורניה, רופאים למען הסכמה מודעת (PIC), הודיע על פרסום חומר לימודי חדש שמטרתו לעזור לרופאים והורים להעריך את הסיכונים של מחלת החצבת לעומת הסיכונים של החיסון הכולל חצבת (MMR). החומר נועד לספק כלי לימודי, ידידותי למשתמש, ממידע שעובד על ידי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) והמרכז הלאומי לסטטיסטיקת בריאות. אנשים רבים אינם מודעים לכך שהסיכון למות או לסבול מפגיעה כרונית מחצבת בארה"ב היה נמוך מאד, אפילו לפני הצגת החיסון לחצבת ב-1963, אומרת ד"ר שירה מילר, מייסדת ונשיאת PIC. לכן, מחקרים לבטיחות החיסון חייבים להראות שהסיכון למות או לסבול מנזק כרוני מחיסון ה-MMR הוא אפילו נמוך יותר.

בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, ממש לפני שהתוכנית לחיסון המוני לחצבת הוצגה, הסיכוי למות מחצבת היה 1 ל-10000 או 0.01%. עם זאת, הציבור באופן כללי לא היה מודע למספרים הללו, מאחר וה-CDC פרסם את שעור התמותה בהתבסס על מספר המקרים המדווחים בלבד. מאחר ומשוער שכ-90% ממקרי החצבת הם שפירים ולכן אינם מדווחים ל-CDC, השעור שפורסם לציבור הוא למעשה גבוה יותר פי 10 ממה שנמצא באוכלוסיה הכללית.

החומר הלימודי של PIC, שכולל הצהרת מידע על המחלה (DIS) והצהרת סיכון של החיסון (VRS), מספק מידע על כלל מקרי החצבת (כולל אלו שדווחו ואלו שלא דווחו ל-CDC), ומידע זמין על סיכוני ה-MMR. מידע זה מאפשר חישוב תועלת/סיכון מושכל יותר. המסמכים, שעברו סקירת עמיתים וביקורת על ידי מספר קלינאים ומומחים סטטיסטים, זמינים כעת להפצה לציבור.

כשמחליטים האם תרופה היא בטוחה, הסטנדרט הוא הסיכון מהמחלה שמנסים לטפל בה או למנוע אותה, אומרת ד"ר מילר. עם החיסונים, יש לעקוב אחרי אותה פרוצדורה כדי להחליט מהו הסטנדרט הבטוח. דרך החומר הלימודי שלנו, אנו מראים שלא הוכח שהסיכון למוות או פגיעה כרונית מחיסון ה-MMR הוא פחות מזה של החצבת. זה גורם חשוב בקבלת ההחלטה הבריאותית, הן אישית והן ציבורית.

רופאים למען החלטה מודעת הוא ארגון חינוכי עצמאי ללא כוונת רווח 501 (c)(3) המסור להבטחת הסכמה מודעת בחיסונים.

לקריאה והורדה של ה-DIS ו-VRS על החצבת

דנה, אמא של איליי, מספרת על חיסון הפוליו החי-מוחלש אשר שיתק את בנה, על התעלמות המערכת והסתרת מידע החיוני לקבלת החלטה מושכלת על מתן החיסון

מרגישה שהגיע תורי לשתף את הסיפור שלי. עבר מספיק זמן שאוכל לספר בלי לבכות, למרות שהדמעות זולגות, גם מעצב, גם מכעס וגם מאכזבה גדולה, קודם מעצמי ואחר כך ממשרד הבריאות ששיקר לי התעלם ממני והסיר כל אחריות על הילד שלי ובעיקר לא נתן את כל האמת על חיסונים מבעוד מועד.

איליי נולד ילד מקסים ובריא, חוסן בכל החיסונים לפי התוכנית, כמו אחיו. יונק מלא והמשיך לינוק עד גיל שנתיים וחצי. כשהיה בן 11 חודשים התחילו הפרסומות לחיסון פוליו חי מוחלש. אפילו לא בדקתי. אפילו לא קראתי. לא נכנסתי לאינטרנט, לא שאלתי אף אחד. כל כך האמנתי שלא יפגעו באוצר הקטן שלי והלכתי ביום חם בחודש אוגוסט לחסן אותו.... ארור היום הזה...

אחרי ארבעה שבועות איליי עם חום 40 מעלות, יורד רק בהפוגות של נורופן. אני הולכת יום יום לרופא, בכלל לא מקשרת לחיסון, כי עבר זמן והוא אומר: ויראלי. ושוב ויראלי. הילד גמור, סמרטוט, בקושי אוכל או מחייך והרופא אומר: ויראלי. הוא כותב ברישום שהילד אחרי חיסון אבל גם אז אני לא עושה את הקישור.

אחרי 8 ימים רצופים של חום, איליי משתתק בכל פלג גוף שמאל. לא מזיז יד או רגל, חצי פנים נפולות. מילד שכבר הלך בכל הבית איליי לא מצליח אפילו לזחול. משותק.

רצה ליוספטל, מתחילים בדיקות CT, דיקור מותני, מוציאים דם ומטיסים אותנו באמבולנס לסורוקה שם הרופא לוקח אותנו לחדר צדדי ומספר כי לאיליי יש Adem. זוהי מחלה אוטואומנית ופוגעת בחומר הלבן של המוח, לרוב נגרמת ממחלה ויראלית. כך אמר הרופא אך שכח לציין שהמחלה יכולה להיגרם מחיסון וגם מופיעה בתופעות הלוואי של החיסון הארור...

אני מספרת ולא מעכלת. החיים מתחלקים לפני מה שקרה לאיליי ואחרי מה שקרה לו.... מתוק שלי איזה ילד גיבור. אושפזנו לחודש, מחובר לאינפוזיות, מקבל סטרואידים במשך חמישה ימים, שלא עזרו, מקבל פלזמה כדוריות דם במשך שבוע, לא עוזר. הילד שלי משותק ועכשיו אני גם מבינה שאני גרמתי לו לזה. אני. למה לא בדקתי.

אחרי חודש מועברים לשיקום בתל השומר. אני לא מוותרת, יוצרת קשר עם מעריב וידיעות, מתראיינת ליעל דן ברדיו, בעלי מופיע אצל עודד בן עמי, אני מופיעה אצל אורלי וגיא. החיים הופכים לסרט נע. אני נושמת כי זה באוטומט, מבפנים משהו מת.

בעזרת מנהלי קבוצת "חיסונים - בחירה מושכלת" המדהימים אני נחשפת לאט לאט לעולם המורכב והמרושע הזה שבנוי על אינטרסים וכסף. על חשבון הבן שלי. ארבעה חודשים היינו שם, עוברים שיקום אינטנסיבי, אך ללא הועיל. העברתי את הגדול לביה"ס במרכז והוא גר עם אחותי, אני לא עוזבת את איליי... החיים ממשיכים. פוגשת עוד אנשים במחלקה עם לקויות לאחר חיסון.

...ואז הולכת לד"ר אמיר אניספלד. הוא מסתכל על הילד, שואל מלא שאלות ושולח לקחת טיפות מבית מרקחת בדרום תל אביב ומבטיח שתוך שבוע איליי יזיז את היד. אני לא מאמינה, בשלב הזה איבדתי אמונה בכל, וגם בעצמי. אך הוא אמר - וקיים. תוך שבוע איליי מזיז את היד. כל מחלקת פיזיותרפיה על הרגליים. אני ממשיכה עם הטיפות ואיליי עומד על שתי רגליים. לאט לאט חוזר התפקוד, לא באופן מלא אבל, יש אור בקצה המנהרה.

היום איליי בן שלוש וחצי, עדיין מטופל בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, אבל כבר לא רואים עליו את אשר עבר. אף אחד לא התקשר ואמר לי: נכון את צודקת, אנחנו גרמנו לזה. אנחנו לא מסרנו לך את כל האמת מההתחלה. בכל ראיון בו הביאו את הצד השני הם חזרו ואמרו שזה לא מהחיסון.

אני כועסת בעיקר על עצמי, שלא בדקתי, שהייתי תמימה והאמנתי בגוף הגדול הזה שנקרא משרד הבריאות. היום יש לי עוד תינוקת קטנה אשר לא מחוסנת כלל. כשאני מביאה אותה לשקילה בטיפת חלב הן משפילות מבט. אפילו לא מעיזות לדבר איתי על חיסון עבורה. קשה להעביר בכתב את התחושות הנוראיות וההרגשה שמשהו יושב לך על הלב, מועקה נוראית, ואפילו שהרוב מאחורינו זה לא באמת יכול להשכח. אני לא קוראת לאף אחד לא לחסן. ממש לא. אני קוראת לכם לפתוח ספרים, לקרוא מאמרים ולהבין טוב טוב מה אתם מכניסים לגוף של הילדים ומה ההשלכות ותופעות הלוואי של כל חיסון, ואז, ורק אז, תעשו שיקול. קשה אחר כך לסלוח לעצמך. קשה מאוד. תודה לכל מי שקרא עד פה.