חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים
חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים

חיסונים כפויים, ממשלה והאינטרס הציבורי

מאת: ד"ר ראסל בליילוק, דצמבר 2009


המקור: Dr. Russell Blaylock, M.D. - Forced Vaccinations, Government, and the Public Interest

חדי העין שמו לב לטרנד מסוכן בארצות הברית ובעולם, והוא נטייתן של ממשלות שונות לכפות חיסונים ברמות שונות על כלל הציבור. במדינה שלי, מיסיסיפי, נהוג אחד מחוקי הפטור המחמירים ביותר בארה"ב בנושא חיסונים, לפיהם פטור מחיסונים יינתן רק על פי המלצה רפואית. באופן אירוני, הפטור מתקיים רק על הנייר, מכיוון שרבים סיפקו בקשות כתובות לפטור, לעתים אף משלושה רופאים, חלקם מומחים לפגיעות נוירולוגיות הנגרמות מחיסונים, ועדיין נדחו על ידי הממונה על בריאות הציבור במדינה.

המצב אף גרוע יותר במדינות כמו מסצ'וסטס, ניו- ג'רזי ומרילנד, בהן חיסונים כפויים מוסדרים בצו בית משפט, המדינה, או שתחיקה כזאת נמצאת בתהליכים. מדיניות בסגנון זה דומה מאד למדיניות הנהוגה באימפריות נציונל-סוציאליסטיות, מדינות סטליניסטיות או סין הקומוניסטית.

כאשר הממונים על בריאות הציבור נשאלים מהי ההצדקה החוקית לאמצעים דרקוניים כגון כפיית חיסונים על אנשים התופסים אותם כמסכנים את עצמם ואת הקרובים להם, או שהיה להם ניסיון עם תגובות חריפות לחיסונים, הם בדרך כלל נשענים על הצורך להגן על הציבור.


ניתן בקלות להסיק, שאם החיסונים אכן יעילים כפי שמציגים זאת הממונים על בריאות הציבור, למה צריך לפחד מאלו שאינם מחוסנים? הרי המחוסנים זוכים להגנה של לפחות 95%. שאלה זו מציבה אותם בעמדה קשה מאד. התגובה הרגילה שלהם היא, שאחוז "קטן" מהמחוסנים לא יקבלו הגנה מספקת ויהיו בסכנה. אם הם היו מסכימים למה שמראה הספרות, ששיעור הכישלונות של החיסונים גבוה בהרבה מחמשת האחוזים להם הם טוענים, הם יהיו חייבים להתמודד עם השאלה המתבקשת – אז למה שמישהו ירצה להתחסן, אם יש סיכוי משמעותי שהחיסון אינו מגן?

אם לוחצים עליהם עוד, הם נסוגים להצדקה החביבה עליהם, הגביע הקדוש של חסידי החיסונים – התחסנות העדר. תפיסה זו מבוססת על הרעיון ש- 95% (ויש מי שטוען כיום 100%) מהאוכלוסייה חייבת להיות מחוסנת כדי למנוע מגפה. האחוז שצריך להתחסן גדל בהתמדה. הרהרתי בשאלה זו זמן מה עד שהתשובה הכתה בי. התחסנות העדר היא ברובה מיתוס, וישימה רק להתחסנות טבעית – כלומר, רק למקרה של הידבקות במחלה עצמה.

האם התחסנות העדר אמיתית?
בהגדרה המקורית של התחסנות העדר, ההגנה של האוכלוסייה הכללית התרחשה רק אם אנשים לקו במחלה באופן טבעי. הסיבה לכך היא שהתחסנות טבעית מחזיקה לכל החיים. אוהדי החיסונים התלבשו מהר על הקונספט ויישמו אותו על התחסנות הנובעת מחיסונים. אבל הייתה בעיה מרכזית אחת – התחסנות הנובעת מחיסונים החזיקה פרק זמן קצר יחסית, בין שנתיים לעשר שנים לכל היותר, ואז זה תופס רק לגבי התחסנות הכוללת היווצרות של נוגדנים. לכן הם התחילו, בשקט, להציע חיסוני דחף לרוב החיסונים, אפילו למחלות ילדות נפוצות כגון אבעבועות רוח, חצבת, חזרת ואדמת.

אז הם גילו בעיה אף גדולה יותר - חיסוני הדחף החזיקו מעמד רק שנתיים או פחות. זו הסיבה שבגללה אנו רואים כעת צווים הכופים על צעירים הנכנסים לקולג' לקבל חיסונים רבים, אפילו כאלה שהרשויות התעקשו שהם נותנים חיסון לכל החיים, כגון MMR. אותו הדבר הוצע גם למבוגרים. באופן אירוני, אף אחד במדיה או בתחום הרפואה לא שואל מה קורה. הם פשוט מקבלים שזה חייב להיעשות.

אפשר להוכיח די בקלות שהתחסנות העדר על ידי חיסונים היא מיתוס. כאשר הייתי בבית-ספר לרפואה, לימדו אותנו שכל חיסוני הילדות מחזיקים לכל החיים. צורת חשיבה זו הייתה קיימת יותר מ- 70 שנה. רק לאחרונה התגלה שרוב החיסונים האלה איבדו את יעילותם שנתיים עד עשר שנים לאחר שהם ניתנו. המשמעות של זה היא שלפחות למחצית מהאוכלוסייה, כלומר ל- Baby Boomers (בייבי בומר, כינוי לאדם שנולד בתקופת ה"בייבי בום", בייחוד בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה , 1946-1965), אין התחסנות הנובעת מחיסונים עבור המחלות נגדן חיסנו אותם בינקות. בתמצית, לפחות 50% מהאוכלוסייה הייתה בלתי מוגנת במשך עשרות שנים.

אם נקשיב לחכמים בני זמננו, כולנו נמצאים בסיכון לחזרתן של מגיפות מאסיביות, במידה ושיעור ההתחסנות ירד מתחת ל- 95%. עם זאת, כולנו חיינו לפחות 30-40 שנה כש 50% או פחות מהאוכלוסייה מוגנת על ידי חיסונים. כלומר, התחסנות העדר לא התקיימה במדינה הזאת במשך עשרות שנים, ללא התפרצות חוזרת של מגיפות. התחסנות עדר הנובעת מחיסונים הינו שקר, שמטרתו להפחיד רופאים, נציגים של בריאות הציבור, צוותים רפואיים והציבור הכללי, כדי שיסכימו לקבל חיסונים.

כאשר אנו בוחנים את הספרות הרפואית, אנו מוצאים שרמת ההגנה עבור רבים מהחיסונים עמדה על 30%-40%, מה שאומר שכ- 60%-70% מהציבור היה נטול הגנה הנובעת מחיסונים. שוב, המשמעות של זה היא ששילוב בין יעילות חיסונים של 30%-40% לבין משך אפקטיביות של שנתיים עד עשר שנים, היא שרובנו חיינו ללא מספר הקסם 95%, הנדרש להתחסנות העדר. לכן תומכי החיסונים מתעקשים על כך ששיעור יעילות החיסונים עומד על 95%.

ללא המנטרה של התחסנות העדר, הממונים על בריאות הציבור לא יוכלו להצדיק את הכפייה של חיסונים על כלל הציבור. לרופאים המפקפקים באמירה שלי על כך שהתחסנות העדר היא מיתוס, אני נותן בדרך כלל דוגמא פשוטה. כאשר הייתי סטודנט לרפואה לפני כמעט 40 שנה, לימדו אותנו שהחיסון לטטנוס מחזיק לכל החיים. אז, 30 שנה לאחר שהוא הפך להיות חיסון חובה, גילינו שהוא מחזיק לא יותר מעשר שנים. אז אני שואל את הרופא/ה המפקפקים, האם הם ראו אי פעם מקרה של טטנוס? רובם לא ראו. אז אני אומר להם להסתכל על הנתונים השנתיים של מחלת הטטנוס – לא רואים עליה בכמות המקרים. את אותו דבר ניתן לומר על אבעבועות רוח, חזרת ומחלות ילדות אחרות. התחסנות העדר הייתה, ועדיין הינה, מיתוס.

כל ההצדקה לכפייה של חיסונים על הציבור, יושבת על המיתוס הזה, וחשוב שנדגים עד כמה הרעיון שגוי. ניל ז. מילר, בספרו האחרון The Vaccine information Manual, סיפק הוכחות משכנעות, לפיהן התחסנות העדר היא מיתוס.

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות
אלה הדוחפים לחיסון בכפיה נגד רשימה הולכת וגדלה של מחלות, שונים אלו מאלו באופיים. חלקם כנים למדי ורוצים באמת לשפר את רמת הבריאות בארה"ב. הם מאמינים במיתוס של התחסנות העדר דרך חיסונים, וכן שחיסונים הנם באופן בסיסי בטוחים לשימוש ויעילים. אלו אינם הרשעים.

מספר הולך וגדל הינם בעלי ראיית עולם קולקטיבית ורואים את עצמם כקבוצת העילית של חכמים, הצריכים להגיד לכל השאר מה אנחנו צריכים לעשות בכל היבט של חיינו. הם רואים בנו עדר נבער מדעת, אשר אינו יכול לזהות את המעלות של התכנית שהם רקמו עבור ארצות הברית ושאר העולם. כמו ילדים, חייבים להכריח אותנו לקחת את התרופה שלנו – כי, לתפיסתם, איננו יכולים להבין את התועלת האמיתית של התרופה המרה בה יש להאכילנו.

גיליתי גם, שמספר קטן של אנשים ברשויות המחוקקות ובמחלקות בריאות הציבור היו רוצים להביע את דעתם, אבל הם כל כך פוחדים ומאוימים מפיטורים אפשריים או מהרס הקריירה שלהם, שהם שותקים. ובנוגע לתקשורת – פשוט אין להם מושג מה קורה.

גיליתי ש"כתבים" (יש לנו כמה עיתונאים אמיתיים בימינו) כמעט אף פעם לא מבינים את מה שהם מדווחים, ותמיד מאמינים או סומכים על אנשים בעמדות כוח רשמיות, גם אם אנשים אלה אינם מוסמכים לדבר על הנושא. רוב הזמן הם רצים למרכזים לבקרה על מחלות או לבתי ספר לרפואה כדי לבקש תשובות. אני לא יכול לספור את כמות הפעמים בהם ראיתי ראשי מחלקות באוניברסיטה מדברים בראיון, כאשר ברור שאין להם שום מושג על הנושא הנידון. מעטים הפרופסורים שיוותרו על ההזדמנות לדבר למצלמה או להיות מצוטטים לעיתון.

יש להתייחס גם לכך שכתבים ועורכים נמצאים תחת לחץ כלכלי עצום, מכיוון שיצרני החיסונים הם מהמפרסמים הגדולים בכל צורות המדיה, והם עושים זאת מסיבה ברורה – כך הם יכולים לשלוט בתכנים. כמה סיפורים בנושאים רפואיים כאלה מטורפדים מדי יום. זה אומר שתמיד נועבר ל"עיתונות פרינג'" כערוץ לשידור. על אף האיכות הגבוהה של העיתונות במרבית ערוצי ה"פרינג'", הם זוכים לקהל הרבה יותר קטן. ולמרות זאת, אנו זוכים להשפעה משמעותית על עימות זה.

כאשר הציבור מתעורר, הקולקטיביסט מתייאש
ג'ון ג'וקס, בספרו Ordeal by Planning, הבחין כי כאשר הקולקטיביסטים באנגליה שמו לב לכך שקמו מתנגדים לתכניות הגרנדיוזיות שלהם, תגובותיהם הפכו להיות נואשות ואגרסיביות יותר. אז הם יזמו קמפיין בו הכפישו את מתנגדיהם, והטילו את האשמה על כל כישלון, בחוסר הנכונות של האנשים לקבל את הכתבת המתכננים ללא ערעור. בהחלט ראינו את זה קורה גם בעימות הנוכחי – המתנגדים לחיסונים בכפיה מכונים מדעני שוליים, לא שפויים, בורים, מבולבלים, וכן אויבי בטיחות הציבור – תזכורת למשפט האהוב על סטאלין "אויבי העם".

הייאוש שלהם נובע מהפחד שהציבור עשוי לעלות בקרוב על כך שכל תכנית החיסונים שלהם מבוססת על שטות, הפחדה, וסיפורי פיות מומצאים. פחד ייחודי אחד שלהם, הוא שהציבור עשוי לגלות את העובדה שרוב החיסונים נגועים במספר ידוע וכן מספר נוסף שעתיד להתגלות, של וירוסים, בקטריות, חלקיקים ויראליים, וחלקיקי ד.נ.א / ר.נ.א, ויתרה מכך, שהמדע שלנו מראה שמזהמים אלה יכולים להוביל למחלות ניווניות שונות, כולל מחלות ניווניות של המוח. דבר זה כמעט שלא נידון, אבל הינו בעל חשיבות עצומה לעימות.

הרעיון שמבוגרים וילדיהם יאלצו להיות כפופים להזרקה של עשרות אורגניזמים וחלקיקים אורגניים אלה הינו מחריד. אף אחד מהגופים המסדירים אינו בודק אם מחלות כרוניות מתפתחות במחוסנים, ועדיין יש בידינו הוכחות משכנעות לעליה מאסיבית בכל המחלות האוטו-אימוניות, המחלות הניוויות וסוגים מסוימים של סרטן, מאז החלה העלייה הדרמטית במספר האנשים המקבלים חיסונים.

דאגה מיוחדת מספק לנו הממצא לפיו רבים מהאורגניזמים המזהמים יכולים לעבור מדור לדור. לדוגמא, מחקרים חדשים מצאו כי SV-40, מזהם עיקרי שנמצא בחיסון הפוליו עד שנת 1963, לא רק התקיים כווירוס עמיד למשך כל ימי חייהם של מי שנחשף לחיסון, אלא גם הועבר לדור הבא, בעיקר דרך הזרע, דבר המכונה העברה ורטיקאלית. המשמעות היא שכל דור מעתה והלאה יודבק בוירוס הזה, הידוע כמסרטן. קיימות גם עדויות משכנעות לכך שחלק מחיסוני הפוליו שיוצרו לאחר 1963 נגועות בוירוס SV-40.

מה שהופך את ההידבקות ב- SV-40 לאסון הוא הקשר שלו לסוגי סרטן רבים כל כך – כולל מזוטלינומה, מדולובלסטומה, אפנדינומה, מנינגיונומה, אסטרוציטומה, אוליגודנדרוגליומה, אדנומה של הבלוטה, גליובלסטומה, סרטן עצם מסוגים שונים, לימפומה (נון-הודג'קינס), קרצינומות של בלוטת התריס (mesothelioma, medulloblastoma, ependymoma, meningioma, astrocytoma, oligodendroglioma, pituitary adenoma, glioblastoma, osteosarcomas, non-Hodgkins lymphoma, papillary thyroid carcinomas, and anaplastic thyroid carcinomas.).

הממשלה הפדרלית נקטה אמצעים נרחבים מאד כדי לטייח את הקשר הזה, למרות העדויות המדעיות החזקות לפיהן החיסון הדביק לפחות מאה מיליון בני אדם בכל העולם בווירוס מסרטן זה. ולקח יותר מ- 40 שנה להגיע למסקנה זו. לעשות את הקישור בין זיהומים הנובעים מחיסונים ורעילות המערכת החיסונית ( immunoexcitotoxicity) לעליה הדרמטית במחלות ניווניות, ייקח לבטח זמן רב אף יותר, בשל התפוצה הנרחבת של אנשים שונים בעמדות כוח והשליטה שלהם באמצעי התקשורת, שהיא נרחבת באותה מידה. העובדה שקרנות חזקות ועשירות מאד כגון קרן פורד, קרן ביל ומלינדה גייטס, וקבוצת קרנות רוקפלר, תומכות בחיסונים בכפיה, מגדיל באופן משמעותי את כוחן של ממשלות בכל העולם.

קרנות אלה פועלות בצל ומשפיעות על פעולות תחיקה של ממשלות באמצעות ארגון הבריאות העולמי וגופים ממשלתיים בודדים. מאחורי כל קריאה לחיסון בכפיה, בידוד כפוי ופלישה לבתים, תוכל למצוא שאחד מארגונים אלה תורם כסף ומומחים. זכרו, יצרניות החיסונים הגדולות מספקות גם הן הרבה מהכסף לקרנות ומיוצגות במועצות המנהלים של קרנות אלה. ברמה כזו או אחרת, כל אחת מחברות התרופות הגדולות נשלטה, או שהייתה בבעלותה הישירה של משפחת רוקפלר. זה נתן להם גישה מוחלטת ועוצמתית מאד למוקדי כוח בכל הרמות. יחד עם זאת, ניתן להביס אותם באמצעות האמת.

 

אתם כאן: Home רופאים מדברים ד"ר ראסל בליילוק חיסונים כפויים, ממשלה והאינטרס הציבורי