חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים
חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים

מיתוסים על חיסונים

דר’ מרקולה מראיין את דר' פלבסקי על מיתוסים בנושא החיסונים, 14.11.09


המקור: Expert Pediatrician Exposes Vaccine Myths: Dr. Larry Palevsky interviewed by Dr. Mercola

דר פלבסקי
דר’ לארי פלבסקי הנו רופא ילדים מוסמך, אשר רכש את השכלתו הרפואית בבית הספר לרפואה בניו-יורק, והוא אחד מהרופאים המובילים במדינה [ארה"ב] אשר, מנקודת ראותי, מסוגל לספק באופן משכנע סיבות מוצקות, הגיוניות ומדעיות מדוע כדאי לשקול מחדש באופן רציני את הבחירה בחיסונים כאמצעי ההגנה מפני רוב המחלות.

ההבדל בין מה שאתה לומד בבית הספר לבין מה שעובד
דר’ פלבסקי:
"כשלמדתי בבי"ס לרפואה, לימדו אותי שחיסונים הנם בטוחים לחלוטין ויעילים לחלוטין, ולא הייתה לי סיבה להאמין אחרת. כל הידע שקיבלתי היה די סטנדרטי לכל בתי הספר לרפואה ולספרות המדעית בארה"ב. לא הייתה לי כל סיבה לפקפק בכך.

לאורך השנים המשכתי לעסוק ברפואה ולהשתמש בחיסונים, וכל אותו זמן חשבתי, שהגישה שלי לחיסונים מתיישרת לגמרי עם כל הדברים האחרים שלמדתי.

אבל יותר ויותר גיליתי, שהניסיון שלי בעולם האמיתי, הניסיון שלי בשימוש ובקריאה על חיסונים, ודברים ששמעתי מהורים על חיסונים, היו שונים מאד ממה שלימדו אותי בבי"ס לרפואה ובמהלך ההתמחות שלי.

...הפך להיות ברור יותר עבורי ככל שקראתי מחקרים, הקשבתי ליותר הורים וגיליתי רופאים נוספים אשר חלקו את אותן הדאגות על כך שהחיסונים לא לגמרי הוכחו כבטוחים ואפילו לא לגמרי יעילים, לפי הספרות שיש בידינו היום.

...לא נראה היה שהמחקרים המדעיים שנתנו לנו נוסחו באופן שאִפשר להם לבדוק ולהוכיח את הבטיחות ואת היעילות.

כמו כן הובא לתשומת לבי, שמרכיבים שונים לא נבדקו כראוי, שקבוצות הביקורת לא הורכבו כראוי, ושהמסקנות אליהן הגיעו בנוגע לבטיחות ויעילות החיסונים פשוט לא התאימו לסטנדרטים המדעיים אשר למדתי ללכת לפיהם בזמן הכשרתי הרפואית."

האם החיסונים היו באמת אלו ש'הצילו' אותנו ממחלות העבר?

הרפואה הקונוונציונלית מלמדת כי מגפות הפוליו והאבעבועות השחורות נעלמו בזכות החיסונים, ושרוב המחלות איתן התמודדנו במאה ה- 20 בארה"ב צומצמו בגלל הכוח, העוצמה וההטמעה של מדיניות החיסונים.

בינתיים, ישנם מחקרים מדעיים רבים בספרות הרפואית המצביעים על כך שלמעשה קיימות סיבות רבות אחרות בגללן נעלמו מחלות מדבקות אלה.

לדוגמא, מאמר אחד שפורסם בשנת 2000 במגזין Pediatrics Journal מתאר כיצד, לפני מלחמת העולם השנייה, רוב המחלות המדבקות איתן התמודדה ארה"ב – כגון דיפטריה, טטנוס, פוליו, שעלת, חצבת, שפעת, שחפת ושנית – פחתו לפני הגעת האנטיביוטיקה והחיסונים.

הסיבות להפחתה בשיעור התחלואה והתמותה ממחלות אלה היו ראשית לכל תוצאה של הטמעת אסטרטגיות של בריאות הציבור ובתוכן:
- מים נקיים
- תנאי חיים טובים יותר
- שיפור התנאים הסניטריים
- תזונה משופרת

ישנן דוגמאות רבות לכך.

האם נערכו מבחני הבטיחות הראויים?
אז, מדוע קיימים הבדלי השקפה גדולים כל כך בין מדענים ורופאים אינטליגנטיים, מושכלים, מחויבים ואובייקטיביים, בנושא הבטיחות והיעילות של חיסונים?

דר’ פלבסקי:
"אני חושב שאם תשאל את רוב הקולגות שלי מאין הם שואבים את המידע, הם יאמרו שהם קוראים בחומרים של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, מה- AMA, CDC ומהמגזינים שלהם.

אבל הייתי רוצה לאתגר את רוב הקולגות שלי ולהציע להם להסתכל במחקרים עצמם, כדי לבדוק האם המחקרים המדעיים נעשו באמצעות שימוש בקבוצת מחקר וקבוצת ביקורת ראויות.

האם מרכיבי החיסון נחקרו כראוי?
האם קיים הבדל בין חשיפה לווירוס, בקטריה, מתכת כבדה או רעלן דרך האוויר, המזון, המעיים או העור לבין הזרקה לתוך הגוף?

האם באמת התבוננו במה שקורה לחומרי החיסון לאחר שהם מוזרקים לילד? האם נוגדן נותן הגנה מספקת לילד נגד מחלה?

יותר ויותר מחקרים מראים לנו ש:
- לא נעשו מחקרים ראויים.
- נוגדנים אינם הדרך הסופית שבה מקבל הגוף הגנה
- קיים הבדל בין האופן בו ילד מעבד חומר החודר דרך האוויר או המזון, לבין חומר החודר בזריקה.
- קיימים חלקיקים בחיסונים המצטברים בגופך וגורמים לפגמים במערכת החיסון שלך.
- קיימים חלקיקים בחיסונים שנכנסים למוח ו...
- DNA זר החודר לגופך.

אנשי מקצוע רבים מתחום הרפואה מופתעים לגלות שקיים מחסור רב כל כך בידע בנוגע לבטיחות החיסונים ויעילותם, וכן עליה גדולה בכמות הידע המביאה לחשדות בדבר הבטיחות והיעילות של החיסונים, ובאשר למידה בה הם אכן נחקרו כיאות."

מה שיש לנו עכשיו זו מדיניות חד-צדדית; דרך חשיבה אחת כך שזה בלתי אפשרי לנהל ויכוח ראוי. מדע הוא באמת תחום שבו אתה שואל שאלה, מוצא תשובה, ואין לך את ההטיה או ההשפעה שתשנה את הדרך שבה מגיעים לתשובה או למסקנה. אנו לא רואים את זה עם החיסונים.

בפן האישי, לאחרונה קיבלתי פרס (The visionary award) בכנס NVIC בוושינגטון הבירה. בנאום קבלת הפרס התפרצתי בדמעות כאשר סיפרתי לקהל מה הייתה תחושתי כאשר הבנתי שכאשר נתתי חיסונים שגרתיים לאלפי ילדים תמימים במרפאה שלי, סביר להניח שגרמתי נזק לרבים מהם. היה לי קושי גדול: נפשי ואינטלקטואלי, לקבל זאת.

כיצד רופא קונוונציונלי מגיע לתפיסה שחיסונים יכולים לגרום נזק
דר’ פלבסקי החל בחקירתו בצורה רצינית לפני כעשר שנים, מכיוון שהורים באו אליו עם תלונות, דאגות וחששות על כך שמשהו קרה לילדיהם לאחר שחוסנו.

באופן מעניין, זו גם הדרך בה אני קיבלתי הארה בנושא החיסונים – דרך אימא דואגת וסבלנית מאד, אשר טיפלתי במשפחתה. בעדינות אך בהתמדה היא הראתה לי עדויות, ותודה לאל שהקשבתי!

באופן טרגי, רוב הרופאים יהירים מכדי לשקול אפילו את האפשרות שייתכן משהו לא בסדר עם החיסונים.

מרבית רופאי הילדים מאומנים לומר להורים שכל הקשור לתוצאות בלתי רצויות מחיסונים הינו צירוף מקרים ותו לאו. אבל איך ייתכנו כל כך הרבה "צירופי מקרים"?

דר' פלבסקי:
"זה שובר את הלב, מכיוון שאני רואה רבים מילדים אלה, שהתפתחו באופן נורמאלי, שהיו בסדר, שדיברו, ואשר קולותיהם וקשר העין שיצרו היו נורמאליים והלכו לאיבוד, ילדים אשר החלו לקבל התקפים, לפתח אסטמה ואלרגיות, ולא היה להם לאן ללכת, מכיוון שהרופאים שלהם אמרו להם שהם לא יודעים על מה הם מדברים. ילדים אלה הם אמיתיים.

הספרות מראה כי קיימים שינויים במערכת החיסון של ילדים שקיבלו חיסונים, במיוחד אם החיסונים ניתנו לפני גיל שנה ואפילו בגיל יום.

הספרות קיימת. זו ספרות מדעית טובה, והיא מראה שיותר ויותר מהילדים הסובלים ממחלות כרוניות סובלים מפגמים במערכת החיסון שלהם.

בין אם החיסונים הם גורמים או תורמים, הספרות מראה שהחיסונים ממלאים תפקיד ביצירת הבסיס להתדרדרות ולהרס מערכת החיסון של ילדים אלה.

...כאשר אני מסתכל במחקרים שפרסמו האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים וה-CDC, האומרים שאין כל קורלציה בין חיסונים ואוטיזם או חיסונים ואסטמה, אני חייב לומר שהמאמרים פשוט לא עומדים בסטנדרטים מדעיים.

אתה לא יכול לקחת קבוצה של 25 ילדים, ולאחר מכן לפרסם זאת כהוכחה לכך שאין קורלציה בין אוטיזם לבין פגיעה מחיסונים. זה מה שעושה התקשורת: הם לוקחים מסקנות כאלה, מציבים אותן בכותרות החדשות ואומרים, "חיסונים אינם גורמים לאוטיזם".

כאשר אתה באמת מסתכל על המחקרים – ואין כל קבוצת ביקורת ראויה ויש רק 25 משתתפים – אתה לא יכול לצאת בהצהרה גורפת הנוגעת לאוכלוסיה הכללית, מכיוון שחקרת רק 25 ילדים."

ה- NVIC שם לו למטרה לבצע מחקר פורץ דרך בנושא בטיחות החיסונים
המרכז הארצי [ארה"ב] למידע בנושא חיסונים (NVIC) זה עתה גייס 100,000$, וממשיך לחפש תרומות וספונסרים כדי לאפשר מחקרים ראויים בנושא בטיחות החיסונים, שיבוצעו בידי חוקרים עצמאיים, שלא ישפיעו על התוצאות.

קיים מחקר אחד, שבחן את התוצאות הבריאותיות של ילדים מחוסנים לעומת ילדים שאינם מחוסנים.

המחקר, שהתפרסם ב Journal of Allergy and Clinical Immunology באפריל 2005, בחן את התוצאות הבריאותיות של ילדים מחוסנים באופן מלא, מחוסנים חלקית וילדים שאינם מחוסנים בכלל.

כל מה שהחוקרים ביקשו מההורים היה לדווח על מחלות אטופיות. מחלות אטופיות הן אלרגיות, אסטמה, אקזמה, קדחת השחת. החוקרים היו 'עיוורים', כלומר הם לא ידעו לאיזו קטגוריה משתייכים הנבדקים.

כאשר הם ניתחו את המידע, הם מצאו שהמספר הגבוה ביותר של דיווחים מאת הורים לילדים עם מחלות אטופיות הגיעו מהילדים שחוסנו באופן מלא. הדוח השני בשיעורו הגבוה הגיע מהמשפחות המחסנות חלקית, ומספר הדיווחים הנמוך ביותר היה לגבי ילדים שלא חוסנו כלל...

החוקרים ביצעו ניתוח סטטיסטי כדי לבדוק אם המידע היה מקרי או שנמצאה שונות סטטיסטית אמיתית, ומצאו שונויות סטטיסטיות משמעותיות בין הקבוצות. הם לא הצליחו להבין כיצד זה ייתכן, מכיוון שהקונצנזוס טוען שחיסונים הנם בטוחים לחלוטין ויעילים לחלוטין.

בהתבסס על ממצא ראשוני זה, ברור שאנו צריכים לבצע מחקרים עוקבים ולשאול את אותן שאלות שוב ושוב; לחזור על חקירה מסוג זה עם אוכלוסיות שונות בחלקים שונים של המדינה כדי לחשוף את האמת!

דר’ פלבסקי:
"כמובן שעלה נושא האינטרסים, הכסף הכרוך, כמה כסף יצרניות החיסונים עומדות להרוויח, הרופאים שמבצעים החלטות בנושא החיסונים, וכמה כסף הם עומדים להרוויח. אבל אנחנו זקוקים למחקר, ולא לתיאורית הקונספירציה הזאת...

אם רק נישאר עם המדע, ובאמת נתחיל להתייחס לצורך המדעי, ונתבונן בעובדה שחסרה פה עבודה מדעית, בהחלט נראה שיש עוד מה לעשות.
לא ביצענו את הנדרש (due diligence)."

האם חיסונים מסוימים בטוחים יותר מאחרים?
רבים יהיו מופתעים מתשובתו של דר’ פלבסקי:
"...במחקר שלי על חיסונים, ועל המיקרוביולוגיה והווירולוגיה הבסיסיות שאנו לומדים בלימודי הרפואה, אני לא מבין איך חיסון עם וירוס יכול להיות בטוח."

מה שרוב האנשים אינם יודעים הוא שווירוס אינו "חי" במובן הידוע של המילה.

זהו פשוט סליל של ד.נ.א או ר.נ.א. ובפני עצמו, וירוס אינו יכול "לעשות" שום דבר.

בנוסף, הוא כל כך קטן, שאפשר לראות אותו רק תחת מיקרוסקופ אלקטרוני. הוא קטן הרבה יותר מבקטריה, אותה ניתן לראות רק במיקרוסקופ רגיל. אז לא ניתן לבודד וירוסים כאשר מכינים חיסון ויראלי. כל מה שניתן לבודד היא רקמה, בין אם רקמה אנושית או של בעל חיים, אשר מאמינים כי נדבק באותו וירוס אשר מנסים לבודד.

אז, כאשר מכינים תרבית ויראלית או קבוצה של תרביות המכילות את הווירוס הספציפי, מקבלים גם ד.נ.א של בני אדם או חיות, אשר נדבקו כבר בווירוס. תאים אלו נלקחים ומגודלים על תאים של בעלי חיים, בין אם אלו תאי כליה של קוף או תאי עובר של אפרוח.

כאשר מערבבים אותם יחד, תאים אלו מתחלקים ומתארגנים מחדש, מה שאומר שד.נ.א של תאי בעל חיים עומדים להתערבב עם ד.נ.א מתאים שידועים כנגועים בווירוס.

כך שבהגדרה, חיסון ויראלי מכיל ד.נ.א זר של בעל חיים וייתכן אף של בן אדם. לכן, אם אתה אלרגי לביצים, אתה לא יכול לקבל חיסונים מסוימים, מכיוון שידוע שבתוך החיסון יהיה חלבון של ביצה.

אז השאלה היא, כמה זה בטיחותי להזריק חומר ויראלי המשוקע לתוך ד.נ.א של תאי ד.נ.א זרים?

אילו מחקרים נעשו כדי לבדוק באמת האם ד.נ.א זר אכן חודר לגופך, והאם הוא נשאר בתוך הד.נ.א שלך; האם הוא מגיע למוח שלך; והאם קיימים וירוסים בבעלי חיים אשר נמצאים מלכתחילה בתוך הד.נ.א של בעלי החיים?

הסכנות שבחומרים המסייעים
משתמשים בחומרים מסייעים בחיסונים בכדי להגביר את התגובה החיסונית וליצור תגובה חיסונית חזקה מספיק. חומרים מסייעים מגבירים את התגובה של מערכת החיסון שלך.

אבל קיימות עדויות ברורות כי חומרים מסייעים, כמו אלומיניום סקוואלין (שומן המצוי בהפרשות ובכבד כרישים), מסכנים את מערכת החיסון שלך.

אז ייתכן כי בעודך מקבל את הנוגדנים המבוקשים, הנך פוגע במקביל במערכת החיסון שלך. בייחוד אצל ילדים, דבר זה יכול לכונן אצלם התפתחות של מחלה כרונית.

דוחפים להסכמה מושכלת
אז, האם זה אומר שלעולם לא כדאי לך לחסן נגד שום דבר?

דר’ פלבסקי:
"עלינו להשאיר דבר זה להחלטת ההורה האינדיבידואלי. אני בהחלט חסיד של הסכמה מושכלת, ואני באמת תומך במשפחות אשר עשו את שיעורי הבית שלהן ושיכולות לבצע את הבחירה".

מה הסיכון לחלות? מה התוצאה הבריאותית הצפויה אם ילדך מקבל את אחת מהמחלות הללו?

וכמה אתה יודע על סיכונים אלו לעומת כמה אתה יודע על הסיכונים של החיסונים והתוצאות הבריאותיות של מה שעשוי לקרות כאשר ילדים מחוסנים נגד מחלה אחת או מספר מחלות?

וכאשר הורים מקבלים את שני הצדדים, האם זה תלוי בהם לקבל את ההחלטה המושכלת.

"אין זה יותר מתפקידי לומר להם שעליהם לעשות את החיסון הזה ואת החיסון הזה לא, מכיוון שעל כל הורה לבצע את הבחירה המושכלת שלו, בהתבסס על ההבנה שלהם כיצד מתחוללת או לא מתחוללת מחלה, איזה מידע מדעי יש בידינו, ועד כמה הם מרגישים נוח עם השד שהם מכירים (המדע ותוצאות המחלות) לעומת השד שאינם מכירים (המדע ותוצאות החיסונים)."

מה עם החיסון לשפעת החזירים?
בדומה לאנשי רפואה רבים אחרים, כולל אותי, דר’ פלבסקי מודאג מכך שלא בוצעו מספיק מחקרים מדעיים, כדי לקבוע באמת אם החיסונים בטוחים או אפילו יעילים.

הוא אומר:
"עכשיו, אם אתה קודם כל קורא את מה שכתוב על אריזת החיסון לשפעת החזירים, נאמר שם בפירוש כי החיסון לשפעת החזירים, או חיסון H1N1 יוצר באותו תהליך בו מיוצר החיסון לשפעת. לכן, מכיוון שאנו יודעים שחיסון השפעת נבדק מספיק כדי לקבוע שהוא בטוח, אנו יכולים להקיש מכך שחיסון H1N1 בטוח.

אבל על הציבור לדעת, כי על אף שהשלטונות שלנו עומדים שם ואומרים שחיסון H1N1 בטוח, לא נעשו המחקרים הראויים כדי לקבוע זאת.

וזה לא הוגן לומר להורים או לציבור, שאם אתה חולה במחלה דמוית שפעת, בהכרח זו שפעת H1N1. במחקרים שנעשו, כאשר נלקחו דגימות מאפם של חולי שפעת, התגלה שהם חולים בשפעת H1N1.

מה שחסר הוא מידע על אוכלוסיה של אנשים בריאים ללא סימפטומים של שפעת – כדי לבדוק אם האפים שלהם מכילים H1N1 – מכיוון שאם מישהו חולה ומגלים באפו נוכחות של וירוס H1N1, זה לא אומר ש H1N1 הוא הגורם למחלה.

אתה באמת צריך לקחת קבוצת ביקורת הולמת כדי לבדוק אם קיימת אוכלוסיה של חיידקים כאלה אצלם גם אם אינם חולים.

אז אין לנו את המידע הזה; באמת שאיננו יודעים. אני לא חושב שאנחנו יכולים לומר בוודאות מדעית נאותה, שאנשים החולים בשפעת, ושאובחנו ל H1N1, גורם המחלה שלהם הוא אכן H1N1."

דרכים אחרות להגן על עצמך מפני השפעת
פעם נוספת, קיימות עדויות ברורות בספרות הרפואית, המראות שהיגיינה נאותה, שינה מספקת, דיאטה נאותה, לקיחה מספקת של תוספים כגון ויטמין D (לאחר בדיקה אם יש מחסור ברמת ויטמין D בדם), ואולי ויטמין C, עשויים למעשה למנוע הידבקות בשפעת.

רבים מתעקשים על כך שהאוכלוסייה המחוסנת "מגינה" על אלו שאינם מחוסנים כנגד שפעת – בתמצית, הם קוטפים את פירות ההגנה שהם מסרבים לקבל בעצמם, כאשר באותו זמן הם מסכנים אחרים.

אבל מה ההיגיון שמאחורי טענה זו?

דר’ פלבסקי:
"אם התחסנת נגד שפעת כיצד זה מונע ממך לשאת את הווירוס בתעלות האף שלך?"

ועדיין רבים מאמינים בכך.

תפיסת חיסון העדר – לא רלוונטי!
אחד מהטיעונים המרכזיים בו משתמשים כדי להצדיק התנהגות מטורפת זו הוא "חיסון העדר".

העובדה היא, שהתחסנות אינה מונעת אותך מלשאת בקטריות או וירוסים באף שלך, בגרון שלך, במעיים שלך, בדרכי האוויר שלך, על העור שלך או בתוך גופך.

אך רבים אינם מבינים את המשמעות של עובדה זו, ולמדו להאמין שאם הם מחוסנים, הם לא יהיו נשאים של וירוסים, ולכן אחרים יהיו מוגנים מכיוון שאתה מחוסן.

כפי שמסתבר, אמונה זו אינה מבוססת על עובדות מדעיות.

דר’ פלבסקי מסביר:
"כל התפיסה של חיסון העדר מעניינת מאד, מכיוון שמלמדים אותנו שחיסון העדר קורה מכיוון שאחוז מסוים באוכלוסיה קיבל את המחלה באופן פעיל. מכיוון שכך, בכך שאחוז מסוים באוכלוסיה מקבל את המחלה, אנשים אלה מעניקים הגנה ליתר האוכלוסייה, שלא קיבלה עדיין את המחלה.

וכך, העדר שמקבל את המחלה משיל אותה ומגן על אלו שלא קיבלו אותה.

במדע החיסונים, אנו משליכים או מסיקים, שאם אנחנו מחסנים אחוז מסוים של האנשים, אנו מעניקים בכך הגנה לאלו שלא חוסנו. דבר זה לא הוכח כנכון, מכיוון שתופעת חיסון העדר האמיתית מבוסס על מחלה פעילה, ואנחנו יודעים, שעל אף מה שמלמדים אותנו, חיסון אינו מחקה מחלה טבעית.

אז איננו יכולים להשתמש במודל של חיסון העדר, אשר מבוסס על מחלה פעילה, במדיניות החיסונים. אבל לצערי אנחנו כן משתמשים במודל זה, על אף שאין לו ביסוס מדעי.

הדבר המעניין ביותר עבורי הוא שכל תפיסת חיסון העדר אינה מכירה בכך שלבקטריות ווירוסים יש מחזור חיים משל עצמם, וכי הדבר שמתחיל ומסיים אותו לא בהכרח קשור באחוז האנשים שנדבקו.

כל מה שצריך לעשות זה להסתכל על התפרצות מחלת הסארס. הווירוס, שהיינו אמורים לחשוש ממנו, לא הדביק 70-80 אחוזים מהאוכלוסייה, דבר שהיה מעניק חיסון לשאר 20-30 האחוזים שלא קיבלו את המחלה.

זאת מכיוון שלווירוס עצמו מחזור חיים משלו. וכך הוא בא והלך בלי שאחוז כלשהו של האוכלוסייה היה מוגן. לא התרחש חיסון העדר, ועדיין הווירוס מת מעצמו.

אנחנו לא מצליחים לבצע מכך את ההכללה כי לווירוסים יש מחזור חיים משל עצמם, וכי הם נמצאים במערכות יחסים עם אורגניזמים אחרים ואיתנו. משהו מפעיל אותם ומשהו למעשה מפסיק אותם, ואין בכך שום קשר בהכרח עם אחוז האוכלוסייה שקיבל את המחלה או חוסן.

...זה שערורייתי לחשוב שילד מחוסן אינו נושא יותר את הבקטריות או הווירוסים נגדם הוא חוסן. אם, למעשה, ילדים חוסנו, מדוע הוריהם ורשויות הבריאות חוששים כי הילדים שלא חוסנו נושאים משהו שילדיהם אינם נושאים, כאשר למעשה הם אמורים להרגיש נוח, מכיוון שילדיהם מחוסנים?

אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו.

"אתה לא יכול לחסן מתוך אמונה שזה מגן על ילדך, ואז לחוש שילדיך אינם מוגנים כי בדרך כלשהי, ילד שלא חוסן נושא אורגניזם סודי כלשהו שאף אחד אחר אינו נושא. זה פשוט לא הגיוני."

ההבדל בין חיסון טבעי והתחסנות דרך קבלת חיסונים
חשוב להבין, שלמחלות רגילות יש השפעה גדולה יותר על הבריאות של גופך. אומר דר’ פלבסקי:

"בבית הספר לרפואה, החונכים שלי ראו ילדים במרפאות שלהם בשנות ה- 40, ה- 50 ועד שנות ה- 80 מקבלים מחלות דמויות שפעת אשר טופלו כראוי באמצעות מנוחה, נוזלים ותוספים מתאימים.

ילדים אלו חוו קפיצות גדילה לאחר תום המחלה.

יש משהו שכדאי לומר לטובת מחלות אלו, המעניקות חיזוק מסוים למערכת החיסון של ילדך. ואם אנחנו לא נותנים להם לחלות במחלות אלה, מה אנו עושים אז למערכת החיסון שלהם? האם איננו גורמים לפגיעה בבריאותם?"

אתם צריכים להבין שיש הבדל משמעותי בין חיסון טבעי לבין קבלת חיסונים.

כאשר ילדים נולדים, הם מפתחים חיסון טבעי למאות, אלפי, מיליוני, ואף טריליוני מיקרואורגניזמים אותם הם נושמים, אוכלים וסופחים דרך העור. מערכות החיסון שלהם, בדפנות דרכי הנשימה שלהם, דפנות המעיים שלהם ועל העור שלהם, שומרות על הגוף שלהם באופן פעיל מן העולם החיצון.

מערכות חיסון אלה מגיבות כמו באפקט הדומינו ליצירה של תגובות וזיכרון חיסוני, הנותנות לגוף שלך נוגדנים והגנה.

זהו צעד חשוב מאד בהבשלת מערכת החיסון אצל ילדינו. דרך דפנות האיברים, מערכת החיסון מקבלת מידע, שולחת מסרים לכל החלקים האחרים של מערכת החיסון, ויוצרת תגובה חיסונית, זיכרון ונוגדנים.

מצד שני, כאשר אתה מזריק חומרים לגופך, אתה עוקף צעד קריטי זה, הנקרא קו ההגנה הראשון.

עם חיסונים אתה יוצר רק נוגדנים. דבר זה אינו יוצר השפעה חיסונית ארוכת טווח, מכיוון שזה אינו יוצר את סוג הזיכרון החיסוני הנוצר כאשר אתה נושם את זה פנימה, אוכל את זה או חשוף לזה דרך העור, ולאחר מכן עובר תהליך של מחלה טבעית.

אנשים מסוימים יטענו שזו הסיבה שבגללה יש לנו חיסונים בצורת תרסיס אף.

יחד עם זאת, שוב, אתה יוצא מתוך הנחה שלא נחשפת כבר לווירוס בשלב כלשהו, ואתה גם מניח שחשיפה מובילה באופן אוטומטי להידבקות.

חשיפה אינה מובילה בהכרח להידבקות. ישנו קשר נרחב בין זה לבין מצב מערכת החיסון שלך.

הסכנה בשילוב חיסונים
נושא אחד הזוכה בדרך כלל להתעלמות הוא הנזק הפוטנציאלי הנובע מתגובות הגומלין הנובעות משילוב של חיסונים, שלא נבדק מעולם.

אף אחד אינו יודע אם קיימים יחסי גומלין בין הבקטריות והוירוסים בחיסונים הניתנים כחלק מתוכנית החיסונים לילדים, או אם קיימים יחסי גומלין עם התימרוסל [כספית] (אשר נמצא עדיין בחלק מהחיסונים המשולבים), או עם הכמויות הגדולות של אלומיניום, שעדיין נמצאות בחלק מהם.

דר’ פלבסקי:
"ישנו מדען בשם בויד האלי, אשר ממש התבונן בכמה ממרכיבי החיסונים ו – (1) מה קורה לתאי עצב כאשר אתה מזריק אותם במעבדה למרכיבים מסוימים של החיסון, ו- (2) מה קורה לתאי עצב כאשר אתה ממשיך ומוסיף מרכיב נוסף של החיסון.

הוא הראה באופן ספציפי שבנוכחות של תימרוסל, נוצר נזק גדול לתאי עצב. כאשר אתה מוסיף אלומיניום לתימרוסל, אתה צריך פחות תימרוסל כדי ליצור את אותו היקף של נזק למערכת החיסון ולתאי עצב, עקב נוכחות האלומיניום.

אז, כאשר אתה מוסיף ניאומיצין – אנטיביוטיקה הנוכחת בחלק מן החיסונים – זה מגביר את עוצמת הנזק לתאי עצב בשילוב עם אלומיניום וכספית.

וכאשר אתה מגדל תרבית של תאי עצב וטסטוסטרון, לעומת אסטרוגן, ואתה חושף אותם למרכיבים מסוימים של החיסונים כגון תימרוסל, אתה ממש רואה שתאי עצב החשופים לטסטוסטרון ניזוקים יותר ובכמויות גדולות יותר מתאי העצב המושרים באסטרוגן.

זה מעלה דאגה מסוימת מכיוון שאנחנו רואים שהיחס בין בנים לבנות בילדים הסובלים מעיכוב נוירו-התפתחותי הוא 4:1.

אז אתה חייב לתהות האם טסטוסטרון אכן הופך בנים פגיעים יותר לחשיפה לרעלנים דוגמת כספית, אלומיניום או צירופים כאלו ואחרים שלהם?

אף אחד מניסויים אלה לא נעשה בבני אדם. אנשים אומרים "אנחנו לא יכולים לבצע ניסויים כאלה". ואני אומר "למה לא?" הם אומרים "זה לא אתי".

אני אומר "ובכן, אם זה לא אתי לעשות ניסויים כאלה עם מרכיבים של החיסונים וצירופים ביניהם, אז זה לא אתי לתת את החיסונים בכלל."

אז אנחנו מפספסים הרבה מידע שאנחנו לא מוכנים להאמין בנכונותו, ואנחנו גם מפספסים הרבה מידע חשוב שאנחנו לא מוכנים לאסוף כי רוב המחקרים נעשים על ידי יצרניות החיסונים עצמן."

אתם כאן: Home רופאים מדברים ד"ר לורנס פלבסקי מיתוסים על חיסונים