חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים
חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים חיסונים

ראיון עם האימונולוגית, ד"ר טטיאנה אובוקאניץ', על חיסונים

מראיינת: קת'רין פרומפוביץ'

ד"ר אובוקאניץ' היא מחברת הספר אשליית החיסונים: כיצד החיסונים מעמידים את החיסוניות הטבעית שלנו בסכנה ומה עלינו לעשות כדי לשקם את בריאותנו. עמדתה של ד"ר אובוקאניץ' בנוגע לחיסונים, כפי שמשתקפת בספרה, סותרת באופן קיצוני את התיאוריות המקובלות בנושא. נקודה אשר תפסה במיוחד את תשומת ליבי היא העובדה שד"ר אובוקאניץ' מאמינה שמִבְצָעֵי החיסונים פוגעים בחיסוניות הטבעית של תינוקות ומעמידה את בריאותם בסכנה. אני חייבת להודות שכתזונאית טבעית וחוקרת של בריאות הצרכנים ב- 35 השנים האחרונות, דעתי זהה לחלוטין לשלה. זו הסיבה שביקשתי לראיין את ד"ר אובוקאניץ'. רציתי ללמוד ממנה את הנתונים שעליהם היא מבססת את טיעוניה, ולחלוק אותם עם קוראיי.


ד"ר אובוקאניץ', לפני שנתחיל בראיון, ישנו נושא שהייתי רוצה לברר אתך בראשית הדברים: מהן ההשלכות שעלולות לדעתך להיגרם כתוצאה ממתן חיסונים המיוצרים על גבי תרביות של איברי בעלי חיים, כמו למשל תאי דיפלואיד (רקמות של עוברים אנושיים מוּפַּלים), ביצי תרנגולות, כליות של קופים, מוח של עכברים, ריאות של חזירים, חרקים, וכעת גם כליות של כלבים, במקרה של החיסון החדש אשר יוכנס לתוכנית החיסונים הבריטית ביוני/יולי 2012?

אנו יודעים שדי אן איי של ווירוס הקשור בחזירים (PCV) אותר בחיסון הרוטה; שווירוס ה-SV40 הגורם לסרטן נמצא בחיסון הפוליו הראשון אשר היה בשימוש בשנות ה- 50 וה- 70 המוקדמות של המאה הקודמת; שחיסונים נגד דלקת הכבד (הפטיטיס) A, אדמת ואבעבועות רוח יוצרו על גבי תרביות של תאי דיפלואיד אנושיים מסוג WI-38 ו- MRC-5 ; ושדי אן איי מהונדס גנטית אותר בחיסון נגד וירוס הפפילומה האנושי, חיסון הגרדסיל. מהי לתפיסתך, כמומחית לתורת החיסונים, המשמעות של ממצאים אלו, אשר אותרו רק בדיעבד, לאחר שיווק החיסונים לציבור הרחב?

כאימונולוגית, אני חוששת שהשימוש בשמרים, ביצים, ותאי עובר של בעלי חיים או אפילו של בני אדם, לצורך ייצור חיסונים, משמעו שחיסונים אלו מכילים בהכרח כמות קטנה מסוימת של חלבונים או חומרים אחרים, אשר מקורם בתרביות הללו שבתוכן מגודלים תאי החיסון. מאד הייתי רוצה לדעת האם בכלל, ואם כן- באיזו רמת יסודיות, בודקים יצרני החיסונים את החיסונים שהם מייצרים על מנת לוודא אם נותרו בהם "רכיבים בלתי מוכרים" ואיזו רמת זיהום שכזו מתגלה בפועל.

הסיבה שבגללה אני חוששת מזיהום כזה היא משום שאני מאמינה שהחשיפה לשמרים, ביצים או חלבונים של בעלי חיים או של בני אדם, בהקשר של גירוי המערכת החיסונית לייצור נוגדנים, עלולה לגרום לרגישות קיצונית של המערכת כלפי החלבונים הללו, או אפילו לגרום למערכת לתקוף את חלבוני הגוף, עליו היא מיועדת להגן. חשש זה רלוונטי במיוחד כאשר מדובר בתינוקות צעירים, היות והמערכת החיסונית שלהם רק מתחילה בשלב זה של חייהם, להבחין בין רכיבי גופם שלהם, לבין רכיבים זרים. שיבוש תהליך ההבחנה הזה כבר בשלביו ההתחלתיים, משמעו לדעתי, סלילת הדרך לבעיות של אלרגיה ולכשלים במערכת החיסון.

האם תוכלי להסביר בבקשה את משמעות המושג חיסוניות טבעית?

חיסוניות הוא מונח עתיק יומין אשר מבוסס על ההנחה שמחלות מידבקות חמורות רבות, תוקפות את האדם רק פעם אחת בחייו, בדרך כלל בתקופת ילדותו. דוגמאות נפוצות למחלות כאלו הן חצבת, חזרת, אדמת ושעלת.

המושג חיסוניות טבעית הוא בעצם כפל לשון מיותר, משום שחיסוניות ביחס למחלה מסוימת יכולה להתקבל אך ורק בדרך טבעית - באמצעות חשיפה לאדם חולה. יש לזכור עם זאת, שלעיתים קרובות חשיפה כזו פשוט מקנה את החיסוניות מבלי שתגרום להופעת סימפטומים כלשהם של המחלה. ולמרות זאת, בשל התפיסה המוטעית הנפוצה לפיה החיסונים אף הם מקנים חסינות לאדם המתחסן, עולה לעיתים קרובות הצורך להצמיד את שם התואר "טבעית" למושג "חיסוניות", על מנת להבחין בינו לבין הגנה המבוססת, לכאורה, על חיסון.

אצל ילדים מחוסנים מתפרצות אותן המחלות אשר כנגדן הם קיבלו חיסונים מלאים. מדוע את חושבת שה"חסינות" שמעניקים החיסונים היא כל כך קצרת טווח ובלתי יעילה?

היינו מצפים שבני אדם מחוסנים לא יושפעו, או כמעט שלא יושפעו, מהתפרצויות של מחלות מידבקות אשר נגדן הם חוסנו. למרות זאת, כאשר אנו מנתחים את ההתפרצויות הללו, מתברר כי ברוב במקרים – המצב שונה לחלוטין. בני אדם מחוסנים מושפעים מאד מהתפרצויות אלו, ומהווים אחוז ניכר ממקרי המחלה.

אני מאמינה שזה קורה משום שהחיסונים אינם מסוגלים לחקות את פעילותו של מנגנון החיסוניות הביולוגי של הגוף. החיסונים מחקים בדרך כלל רק את התגובה החיסונית, כלומר, את התגובה שהאימונולוגים היו רוצים, באופן תיאורטי, שתתרחש במערכת החיסון. אך מן הסתם, תגובה זו אינה מספקת כדי להקנות הגנה משמעותית, שוות ערך לחיסוניות הטבעית שיוצרת מערכת החיסון של הגוף. הידע שלנו באשר לדרכי הפעולה של מערכת החיסון הוא עדיין חלקי מאד.

איזו מן הגנה ניתן לצפות שהחיסונים בכל זאת יעניקו לנו, או לא, הגנה לכל החיים?

עבור חיסונים נגיפיים חיים מוחלשים כנגד מחלות מדבקות, אנחנו יכולים לצפות לטווח הגנה קצר מאוד
(3-5 שנים). הערכה זו עקיפה ונובעת מהניתוח הסטטיסטי של תזמון החיסונים ביחס להתרחשות המחלה אצל אנשים שחוסנו. זוהי העדות האמפירית היחידה שיש לנו, עבור משך החיים הממוצע של הגנה בחיסונים מסוימים.
ישנם חיסונים אחרים (למשל לטיפול במחלות נושאות רעלן, שאינן מדבקות, כגון טטנוס או נגיפי
מחלות המתפשטות באמצעות נשיכות של בעלי חיים, כגון כלבת) או אפילו חיסונים כמו צהבת מסוג B ו-
Gardasil ®, שבהם הערכה אמפירית של משך ההגנה לא יכולה להיעשות כלל, פשוט כי חסרים לנו נתונים מדעים משמעותיים לביצוע הערכה שכזו.

מה ההבדל בין נקודת המיקוד של מדע האימונולוגיה לבין חיסוניות טבעית?

אימונולוגיה אינה חוקרת חסינות. אימונולוגיה חוקרת כיצד מגיבה מערכת החיסון לחיסונים.
כלומר, להזרקת חלבונים "זרים" או חלקיקים (וירוסים, חיידקים). מחקר אימונולוגי מתמקד בעיקר בשינויים ארוכי הטווח המתרחשים באיברים ובנוזלי גוף חיסוניים בעקבות החיסון. שינויים כאלה מכונים באופן קולקטיבי "זיכרון חיסוני".
אבל השאלה היא: מה גורם לאימונולוגים לחשוב, כפי שהם בוודאי עושים, שזיכרון חיסוני הוא הבסיס לחסינות? אני לא רואה שום ראיות במחקר החיסוני, המאפשרות לי להגיע למסקנה שזה המקרה.
אם כבר, אני רואה בזיכרון החיסוני, בסיס לרגישות ולא לחסינות. אני מתחילה לפקפק בכך שהזיכרון החיסוני מועיל לנו.

אני חושבת שלתחושתך, אימונולוגיה חוקרת את המצאת החיסון עצמו ולא חיסוניות אנושית, טבעית. האם זה נכון? מה הוביל אותך למסקנה זו לאחר שעשית דוקטורט במדע האימונולוגיה?

אימונולוגיה, כמדע, התחילה עם המצאת החיסון (החיסון לאבעבועות שחורות) לפני שמערכת חיסון הייתה אפילו מוגדרת ככזאת. לאחר מכן, מחקר חיסוני בסיסי היה ועדיין מתבצע בהקשר של הזרקת חומר "זר" לחיות מעבדה ולא מכוון ללימוד על מחלה טבעית או על חסינות טבעית למחלה. יתכן שזה קל יותר לתכנן ניסוי סביב הזרקה ולא סביב מחלה טבעית בסביבת מעבדה. אולי זה רק עניין של כדאיות של מחקר. תהא הסיבה לביצוע המחקר על הזרקה (חיסון) במקום מחקר על מחלה/חסינות טבעית אשר תהא, המחקר הוביל אותנו לצבור ידע על התהליך המלאכותי.

באופן לא מפתיע, המערכת שאנחנו כעת מתייחסים אליה כ"מערכת החיסון" היא כזאת שמגיבה להזרקה של אנטיגן זר. המערכת החיסונית, במהותה, הוגדרה על ידי התהליך של מתן חיסון, לא על ידי תהליך החיסון הטבעי.

אבל אם המטרה של מערכת "החיסון" האמתית היא לפתח למחלה חסינות לכל החיים, מה היא המערכת שעושה את העבודה? האם זה אותה המערכת שמגיבה להזרקה של אנטיגן זר או שזו מערכת שונה לחלוטין?

זהו החשש הגדול ביותר שלי: בין כל הדברים שגילינו על מערכת החיסון בהקשר של הזרקה, האם משהו מזה בכלל רלוונטי למצב של חסינות טבעית? ואם כן, כיצד בכלל נדע מה רלוונטי, אם אנחנו אף פעם לא לומדים באופן ישיר על חסינות טבעית?

את שואלת אותי מה גרם לי לראות את הבעיה עם האופן שבו מדע האימונולוגיה הבין את מערכת "החיסון", לאחר שהרווחתי תואר שלישי באימונולוגיה. תחת זאת, את צריכה לשאול אותי מה הנס שהוביל אותי לראות את הבעיה הזו, למרות שהרווחתי דוקטורט באימונולוגיה. אני יכולה להגיד לך שברגע שאת מקדישה את עצמך למחקר באימונולוגיה, את מושקעת כל כך עמוק ב"אמת" של שדה המחקר, עד כי הסיכויים לראות את הבעיה, בהנחה הבסיסית ביותר, הופכים לאפסיים. כוחה של "האמונה" בהגדרות שהוקמו על ידי שדה המחקר היא חזקה מאוד.

אם כך, האם אנחנו יכולים לסמוך על מדע האימונולוגיה שייתן לנו תשובות לגבי חיסון טבעי ?

אני לא חושבת כך.
כפי שציינתי לעיל, אף לא אחד מהמחקרים המכובדים והמבוססים היטב באימונולוגיה, חוקר את התהליך הטבעי באופן ישיר. במקום זאת, הוא מגדיר מודלים מאולצים (לא טבעיים) של זיהום/חיסון בחיות מעבדה ולומד את התגובות החיסוניות בתוך התנאים הלא טבעיים והלא אנושיים הללו.

איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שלמחקר כזה יש ישימות כלשהי לתהליכים טבעיים? אנחנו פשוט לא יכולים. ועדיין, אנחנו מנסים לתקן את מערכת החיסון האנושית באמצעות חיסונים, רק משום שנראה כי יש לזה הצדקה על ידי מודלים מאולצים של מחקר חיסוני, אם כי מחקר כזה יכול לתת לנו הבנה חלקית בלבד אם לא מוטעית לחלוטין, של תפקיד המערכת החיסונית בתהליך המחלה.

האם תיקון של הטבע עם ידע כה מוטעה וחלקי אינו מסוכן והאם לא הוביל לבעיות בריאותיות לכאורה, שחווה אחוז גדול מילדינו הצעירים?

אני לגמרי מסכימה עם חששות מסוג זה. תיארתי חלק מהחששות החיסוניים שלי בקשר לחיסונים ב"אשליית החיסונים" ואסכם אותם כאן.

אני מאוד מודאגת מכך ש"זיכרון חיסוני" של חיסונים המכילים אדג'ובנט, הוא למעשה הבסיס של מה שגורם לרגישות, במקום בסיס לחסינות.

יתר על כן, אני מאוד מודאגת מכך שמניעה "מוצלחת" של מחלות ילדות באמצעות הגנות קצרות טווח של חיסונים נגיפיים חיים מוחלשים, בילדות, הובילה לאובדן היכולת האימהית להעביר הגנה חיסונית לילדים הצעירים ובכך להשאיר תינוקות פגיעים למחלות הללו, לו יחשפו אליהן.

אני מאוד מודאגת מכך שמבצעי החיסונים עובדים על ידי שיבוש העברת המחלות, ומפחיתים את הסיכויים לחשיפה אליהן, במקום לבסס את חיסוניות האוכלוסייה. בעשותם כך, מבצעי חיסון מחסלים את חסינות האוכלוסייה למחלות ילדות, במקום לתחזק אותה. אם בדורות קודמים הייתה חסינות העדר מבוססת באופן טבעי, בקרב אוכלוסיית המבוגרים, אני חוששת שמבצעי החיסונים הבטיחו כי היא תעלם לגמרי.

כל אלו, הם תוצאה ישירה של השפעתם ה"רצויה" של החיסונים. ההשפעה שלא חשבו עליה עד הסוף, בטרם הציגו את החיסון להמונים. חשבנו שהחיסונים עובדים בדיוק כמו חיסון טבעי. ובכן, מסתבר שהם לא וכעת אנו קוצרים את ההשלכות של זה.

לו היית מהמרת, על מה היית מהמרת: על חיסונים או על חסינות טבעית? מדוע?

הימורים על חיסונים לעומת חיסון טבעי כדי להשיג את מה? את יכולה בבקשה לציין את ההשפעה שאת שואלת אותי עליה? אם זה על להפוך את המין האנושי לבלתי מסוגל להישרדות, אז אני מהמרת על חיסונים.

עכשיו, האם עלי לדון בהשפעות " לא רצויות" של מתן חיסון (הקרויות, תופעות לוואי של החיסונים), או שכדאי לשמור על תיבת הפנדורה הזו סגורה לעת עתה?

הייתי רוצה לראות מה בתיבה, כביכול, דוקטור. בואי נלך על זה, בבקשה.

תיבת הפנדורה שאני מדברת עליה היא חששות ההורים מתופעות לוואי שנצפו בילדיהם לאחר שחוסנו, בניגוד לטיעוני ה"מדע" של הממסד, שהורים טועים ושהפחדים שלהם משלים אותם, שתופעות לוואי אמיתיות מחיסונים, הנן כה נדירות ושמאוד בלתי סביר מבחינה סטטיסטית שיקרו לילד הספציפי שלך, ושהפחדים שלך מחיסונים אינם רציונליים ומופרכים.

האפשרות של פגיעה מחיסון היא דאגה לגיטימית, שיש לאנשים כאשר מוצגים בפניהם חיסונים.
מאגרי מידע על תופעות לוואי מחיסונים (כמו VAERS בארה"ב ומאגרי מידע דומים במדינות אחרות), גדושים בדיווחים על סיבוכים שמגיעים בסמיכות זמנים למתן החיסון. תופעות לוואי אלה מדורגות החל מהשפעות קטנות לכאורה, כגון דלקת בגף המוזרק, או חום ועד למצבים יותר נדירים אך גם יותר מנוגדים, או בלתי הפיכים, כמו תגובות אלרגיות או תסמונת גיאן ברה שהן חלק קטן ממקרים אף יותר נדירים וקטלניים .

מהי גישת פקידי בריאות הציבור לחששות הציבור בנוגע לבטיחות החיסונים באופן כללי? הם מצביעים על פרסומים מדעיים הטוענים כי לא נמצא קשר סטטיסטי בין חיסון מסוים ותופעה חשודה, למרות מקרים מדווחים שגרמו להמרצת מחקרים כאלה .

מחקר סטטיסטי אופייני המכוון לחפש קשר בין חיסון מסוים ותופעת לוואי מסוימת, עשוי לענות על השאלה הבאה: האם אנחנו יכולים למצוא את הקשר על ידי בחינת קובץ נבחר אקראית ומוגבל של אנשים מתוך האוכלוסייה הכללית? התשובה הדי צפויה היא: לא נמצא כל קשר משמעותי מבחינה סטטיסטית בדרך זו. לעומת זאת, זו התשובה הנכונה לשאלה הלא נכונה.

השאלה שיש לחפש במקום: האם הקשר עשוי להימצא בקבוצת אנשים בעלי מאפיינים דומים (גנטית, תזונתית, מטבולית, חיסונית וכדומה) לאדם שסבל מתופעת לוואי?

מחקרים כאלה הם יקרים מאוד לביצוע ולא סביר שהם ימומנו על ידי ממשלות/ מקורות מימון בעלי אג'נדה חיסונית
מוטה, למרות ההון שנצבר ממכירות החיסונים. לכן, מחקרים מסוג זה פשוט לא מתבצעים.

מהן ההשלכות עבור החברה, בהסתמכות על הסוג הלא נכון של מחקר, כאשר מתייחסים לחששות הנוגעים לבטיחות חיסון?

ההשלכות הן שמתווכים חשובים (כלומר גורמי רגישות) לפגיעה מחיסונים לא נחשפים בזמן, נתח רגיש מהאוכלוסייה
ממשיך להיפגע שלא לצורך מחיסונים, תוך שימוש לרעה ב"חוסר ראיות" במחקרים, במטרה להשתיק את המתנגדים.

במצב הנוכחי של מחקר על פגיעה מחיסונים, אני אחזור על זה שוב ושוב: חוסר בראיות אינו מהווה ראיה לחוסר.

נאמר כי הממסד טוען שהסיכוי לפתח תסמונת מסוימת אחרי קבלת חיסון מסוים, הוא אחד למיליון, בהתבסס על תדירות המקרים שדווחו בעבר.

אם אתה מבין את הסטטיסטיקה, הם אומרים, אז אתה מבין שיש לך סיכוי גבוה יותר להיפגע בתאונת דרכים, או להיפגע ממכת ברק, או לזכות בלוטו וכו'.

מה שהם לא אומרים לך, זה שאם אתה מבין את הביולוגיה, בניגוד לנתונים סטטיסטיים גרידא, אז אתה מבין שכתלות בגורמי רגישות מסוימים שיתכן שיש לך ויתכן שלא (ושאתה אפילו לא מודע להם, בשל המחסור במחקר שיחשוף גורמים כאלה), הסיכויים שלך להיפגע מחיסון מסוים, יהיו קרובים לאפס או קרובים למאה אחוזים.

נכון לעכשיו, אנחנו לגמרי באפלה לגבי מי יסבול ומי לא יסבול מפגיעה חמורה ומאיזה חיסון. אין ערבויות. בעיקרון, חסן את עצמך על אחריותך בלבד.

האם את יכולה לשתף מידע בנוגע לטענות כי אלומיניום, שנמצא ברבים מחיסוני התינוקות, הוא רעיל למערכת העצבים המרכזית, החוצה את מחסום הדם-מוח?

הייתי מפנה אותך לעבודתו של הנוירולוג ד"ר כריס שו ועמיתיו, כדי לאשר את חששותיך לגבי השפעות רעילות של אלומיניום (אלום). זו לא המומחיות האימונולוגית שלי לנתח.

אני מוכרחה להודות שאימונולוגיה היא מדע מאוד ממודר. אני באופן אישי, שייכת למה שקרוי "אימונולוגיה בסיסית". אימונולוגיה בסיסית "מספקת" את התאוריה על איך עובדת מערכת החיסון, כאשר מאותגרת על ידי הזרקת אנטיגנים זרים, תוך התבססות על ניסויים בבעלי חיים. האינטרס ותחום ההתמחות העיקרי שלנו מאוד מוגבלים להבנת מנגנונים תאיים ומולקולריים של תגובות חיסוניות מלאכותיות וייצור נוגדנים, ותו לא.
עד כמה שזה נוגע לאימונולוגים, מלחי אלומיניום נכללים בתוך מספר חיסונים כאדג'ובנטים אשר "מרמים" את מערכת החיסון כדי שתייצר נוגדנים. זוהי התגובה ה"רצויה" של האלומיניום וזה כל מה שמעניין אימונולוגים.

אימונולוגים לא "יודעים" על הרעילות העצבית של אלום, כי הם לא מצוידים מתודולוגית ללמוד על מה שקורה בסך הכל בבעלי החיים (או בני אדם), כיצד מערכות אחרות, במיוחד המוח, מושפעות מחיסון או מאלום בפרט. זה תחום השייך למומחה מסוג אחר. עצוב, אך זו היא המציאות של מידור המדע.

איך אדג'ובנטים בחיסונים "מרמים" את מערכת החיסון? מהן ההשלכות של "תכסיס מדעי" זה?

האפקט של האדג'ובנט אלום נלמד באופן אינטנסיבי רק ב 5 - 10 השנים האחרונות, למרות שנעשה בו שימוש בבני אדם מאז שנות העשרים [של המאה העשרים]. נראה כי האפקט של האדג'ובנט אלום, תלוי ביכולתו להרוג תאים, בתכונה הציטוטוקסית [להרוס או לגרום נזק לתא] שלו. האפקט הזה משחרר תוכן תוך תאי, כגון דנ"א וחומצת שתן לתוך החלל החוץ תאי, שהופכים זמינים לתאי מערכת החיסון שתפעל עליהם. נזק זה לתאים מורגש על ידי מערכת החיסון, אשר אז יוצרת תגובה חיסונית נגד החלבון הזר שהופיע בהקשר של נזק כזה. ללא אלום וללא הנזק שהוא יוצר, מערכת החיסון הייתה פשוט מתייחסת לחלבון הזר שהוחדר כבלתי מזיק ולא מייצרת נוגדנים כנגדו. אך מאחר וכל המטרה של חיסון היא לפתח נוגדנים, אז כל מה שעושה האלום כדי לגרום לייצור נוגדנים, נחשב לחיובי.

אני לא מעודכנת במנגנוני פעולה של אדג'ובנטים אחרים. רוב האדג'ובנטים על בסיס שמן, שאנחנו משתמשים בהם על חיות מעבדה, אסורים לשימוש בבני אדם, כיוון שהם גורמים באופן גלוי מאוד לתגובות דלקתיות. אבל אני בטוחה שאדג'ובנטים חדשים יותר, המיועדים לשימוש בבני אדם, נמצאים בצנרת ונותר עוד לראות אלו תופעות לוואי הם יגרמו, למען ייצור כל הנוגדנים החשובים.

האם את יכולה לתת לנו הדרכה מקוצרת על נוגדנים ומדוע אימונולוגיה מייחסת, כביכול, יעילות לחיסונים המייצרים אותם?

הרעיון של נוגדנים התפתח ממחקר הרעלים, כמו רעלני דיפתריה או טטנוס.
בתחילה, נוגדנים כונו "אנטי רעלנים" - ישויות מסתוריות שהופיעו בדמן של חיות מעבדה, אשר הוזרקו להן רעלים ושיכלו לנטרל את השפעותיהם הפתולוגיות של רעלים אלו.

אך המחקר האימונולוגי על אנטי רעלנים הלך בדרך צרה מאוד והוביל לרעיון שיכולתם של אנטי רעלנים מוגבלת לסוג מסוים של אימונוגלובולינים, שכעת אנו קוראים להם נוגדנים.

אני רוצה לציין כי בהתבסס על מחקר קליני שתואר בספרו של ד"ר תומס לוי, לרפא את הבלתי נרפאים, חומצה אסקורבית הייתה נופלת להגדרה של "אנטי רעלן", כיוון שהיא ידועה כבולמת ביעילות את הסימפטומים של מרבית המחלות הנגרמות על ידי רעלים כמו גם את המחלות המדבקות, כאשר ניתנת דרך הווריד במינונים גדולים מאוד.

אימונולוגים הבינו אז ש "נוגדנים" כאלה יכלו להיווצר לא רק נגד רעלנים, אלא גם נגד כל חומר, בעצם, שמוצג למערכת החיסון בדרך מסוימת. חלק מן הדרישות ל"אימונוגניות" כזו (כלומר יכולת להשפיע על יצור נוגדנים) הן: 1) החומר חייב להיות ממקור לא עצמי, 2) חייב להיות מלווה באות "סכנה" שבד"כ מסופק על ידי חומר מגרה או מזיק לתאים, המכונה אדג'ובנט, או על ידי מולקולות בעלות דפוס הקשור בפתוגן, ממקור בקטריאלי או ויראלי.

מדע האימונולוגיה הסתחרר אז לחשיפת פרטים זעירים עד מאד של תהליך ייצור הנוגדן, שלא אמורים לעניין את מי שאינו אימונולוג. עם זאת, מרבית המאה ה 20 במחקר באימונולוגיה בסיסית הוקדשה למאמץ שעודד ותוגמל על ידי פרסי נובל מרובים. דבר זה רק חיזק את הרעיון של חשיבות הנוגדנים ויצר את הפרדיגמה על פיה הנוגדן הוא מרכז האימונולוגיה.

למותר לציין, המטרה היחידה של חיסונים היא להעלות נוגדנים שקושרים את המיקרואורגניזמים והרעלנים, בהתבסס על הפרדיגמה שעל פיה הנוגדן הוא מרכז ההגנה. אבל כשרואים כל כך הרבה דיווחים על התפרצות מחלות באנשים מחוסנים בנוסף לדיווחים על המחלות במחוסנים עם תיעוד של רמות נוגדנים גבוהות, רק מחזק את אמונתי שפרדיגמת הנוגדן המרכזי צריכה להבחן שוב, ביתר ביקורתיות.

אם שעלת אינה וירוס, אלא חיידק, איך זה משתלב עם עקרונות פרדיגמת החיסון?
האין מרבית החיסונים מותאמים לווירוסים?

הו, אל תתעסקי באבחנות דקות שכאלה. אני יכולה להכין לך חיסון נגד כל דבר שאת רוצה, חיסון נגד בוטנים, אם את מעוניינת בכזה.

ברצינות, המונח "חיסון" מקורו במילה הלטינית vaccina שפירושה אבעבועות בבקר אשר במקור יוחסה לתהליך החיסון של אדם בריא בנוזל המצוי באותן אבעבועות אצל אדם החולה במחלה זו. בהמשך, עקרונות אלו אומצו והוזרקו רק נגיפים מוחלשים, חלבוני הנגיפים או הרעלנים שלהם, בכדי לגרום להיווצרות נוגדנים מתאימים. חיסון השעלת מהווה דוגמא טובה בהיותו מורכב מרעלן המופרש מחיידק השעלת וחלבוני החיידק יחד עם אדג'ובנטים (מעודדים מערכת חיסון) מתאימים.

בתקופה המודרנית, המילה "חיסון" משמשת באופן רחב יותר. היא משמשת כ"תרופת פלא".
אימונולוגים מבשלים אסטרטגיות חיסון נגד סרטן, אוטואימוניות, או אלרגיה. לא אתפלא אם יום אחד מישהו יבצע ניסיון לפתח חיסון נגד מחלת האלצהיימר או אפילו נגד אוטיזם.

כשלמדתי תזונה טבעית, הרבה מן המחקר שלי היה מוקדש לנשים הרות ותזונה תינוקות. מדוע לדעתך, מדע הרפואה עכשיו מנסה להכפיש את חלב האם, המקור העיקרי של נוגדנים לתינוק?
אחרי הכל, האם לא בילה התינוק במשך תשעה חודשים, בבטן אמו בתוך המערכת האקולוגית הפנימית שלה והוא לגמרי פתוח לחלב שלה? מדוע למנוע ממנו יתרונות אלה?

אני מודעת לשפע המדע שמאשר את יתרונות ההנקה, גם מבחינה תזונתית וגם כהגנה מפני מחלות. איך זה יכול להיות אחרת, שכן הסתמכנו על הנקה באלף שנות אבולוציית היונקים?

האם את מסכימה כי חלב אם אנושי הוא עשיר בנוגדנים? האם אינם מספקים די חסינות? חלב אם מכיל מקרופאג'ים שהורגים חיידקים, וירוסים ופטריות, אז מדוע האימונולוגיה רוצה להתעסק עם הטבע?

אולי אם הייתה לנו יותר מעורבות נשית במדע , היינו מכבדים יותר את הטבע. היינו לומדים איך הטבע מגן עלינו מפני מחלות והיינו מנסים לסייע ולחזק תהליך זה, אם הוא משתבש. במקום זאת, אנחנו מנסים לעקוף את התהליך הטבעי עם יישומים מלאכותיים חכמים המביאים הטבות מאוד קצרות טווח ומוגבלות על חשבון מחויבות לטווח הארוך.

מהמחקר שלך באימונולוגיה , מה גילית, שאינו ידוע ועליו להיות גלוי לכל? את יכולה לגלות את זה, בבקשה ?

פרט למדע עצמו, "גיליתי" את הכוחות הקובעים כיצד יוצג מחקר מדעי.

קריירה של מדען טיפוסי בן ימינו, לרבות אימונולוג, כוללת הדגמה של הצלחה מוקדמת בקריירה על מנת להשיג מימון מחקר לטווח קצר, אשר מחייב הפגנה מהירה של הצלחה נוספת, בצורת פרסומים, על מנת להבטיח מימון נוסף והמעגל נמשך ונמשך לצורך קיומה של קריירה. מימון לצורך פרסומים ופרסומים לצורך מימון נוסף. הדרישה במשחק הזה היא להפגין הצלחה כיוון שרק הצלחה מתוגמלת. הבעיה, עם זאת, היא שהלחץ העצום להיראות מצליח, עשוי להפעיל את התמריץ הלא נכון.

לחץ זה עשוי להעמיד מדענים במצב מאוד קשה: מה אם הצגת כל האמת שנחשפת בנתונים שלהם, לא תותיר בידם דבר מרהיב לפרסם (כיוון שרק סיפורים מוצלחים מתקבלים לפרסום) ועם לא הרבה סיכוי לקבל את המענק הבא שלהם שיבטיח את יכולתם להישאר במדע ולהמשיך לתחזק מעבדה? האם הם יערערו את הקריירה שלהם ואת
פרנסתם של אנשים התלויים בקריירה שלהם, על ידי חשיפת כל האמת על הממצאים הלא מוצלחים שלהם?

דוגמא לכך תהיה קו של מחקר, אשר יצא לי לצפות בו באחת המעבדות שעבדתי בה, לקראת שיטה חדשה של גרימת תגובה חיסונית. השיטה פורסמה בעיתון אימונולוגיה יוקרתי, בציפייה שקטה, שזה יכול להיות בעל ערך בפיתוח אסטרטגיות חיסון חדשות. עם זאת, הנתונים הזמינים על הכישלון להגן על חיות המעבדה מהזיהום עצמו בעזרת שיטה זו של חיסון, הושמטו בכוונה מהפרסום. איך השמטה זו הוצדקה? אין לי מושג ואני לא הייתי בעמדה לבקש הסברים.

הייתי קוראת לזה הונאה מדעית. מדוע רשויות הבריאות (CDC, FDA) לא עושות את עבודתן להגן על צרכני הבריאות במקום על המחקר התרופתי?

איך השמטה זו תוגמלה? ובכן, כמויות מגונות של כסף נשפכו פנימה מקרן פרטית ידועה ביותר שמממנת חיסונים עבור העולם השלישי. נתח מכסף זה, כך נאמר לי, יועד לפיתוח גישה חיסונית ספציפית זו למען אסטרטגיית חיסונים חדשה לבני אדם.

האם אני מגלה כאן מספיק?

אני חושבת שכן.

מהי המציאות עבור אימונולוג מודרני שגורמת לרובם, אם לא לכולם, לעצום את עיניהם למה שקורה מחוץ למעבדות שלהם, בעולם פגוע החיסונים?
לזה הייתי קוראת ה"פוליטיקה" של המחקר המדעי. האם את מסכימה?

אני רוצה לתת לקוראים לטעום איך זה מרגיש להיות בתחום האימונולוגיה.

מצאתי כי אימונולוגים העוסקים באימונולוגיה בסיסית, וכך גם הייתי אני במשך זמן רב, לא מלמדים את עצמם, בדרך כלל, על שום דבר אחר מהתחום הצר של המחקר בו הם מעורבים, אפילו לא על מחקר אפידמיולוגי, שמגלה כמויות מעמיקות של כישלונות בחיסונים. אימונולוגים אינם "יודעים" כי חיסונים לא מגנים ממחלות. או אולי זוהי הגאווה המקצועית הקולקטיבית שאינה מאפשר להם לראות שהחיסון, הפרי היקר של מאמצי המחקר שלהם שלו הם מקדישים את כל חייהם, כל כך פגום בהשוואה לחיסון טבעי. זה טאבו לדון בחששות הציבור או אפילו החששות האישיים בנוגע לחיסון.

כל ניסיון להביא את הנושאים הללו לדיון, להעלות אפילו רמז קל שבקלים של דאגה לגבי חוסר ראוי במדע, העומד מאחורי בטיחות, יעילות או הצורך בחיסונים, סופו להיתקל בזעם והתמרמרות של עמיתים למקצוע. המנטרה כי חיסונים בטוחים ויעילים וכי הם מצילים חיי אדם נלקחת מעבר לאמונה ומעבר לצורך בבדיקה קלה שבקלות.

לכן, מצד אחד, אימונולוגים העוסקים באימונולוגיה בסיסית, משעשעים את עצמם עם תיאוריית תופעות הלוואי ההפוכות, מבלי שיטרחו לבדוק איך התאוריה שלהם משחקת, כאשר מיושמת בצורת חיסונים על האוכלוסייה האנושית בכללותה. מצד שני, אפידמיולוגים ונציגי בריאות הציבור בקושי מכירים את התאוריה האימונולוגית המורכבת על מנת להבין שהחיסונים לא יתפקדו כמצופה על ידי התיאוריה. הם פשוט מכניסים יותר ויותר זריקות דחף בלוח החיסונים כפתרון מהיר לתיקון כשליי חיסון גלויים.

מידור זה וראיית מנהרה זו, שמפעפעים למדע, הם אלו שעומדים בדרכו של כל מומחה יחיד, לחפש את התמונה הגדולה יותר על חיסונים ולהתחלחל ממה שמתברר מחיפוש כזה. ומה שמתברר זו ההבנה שמשהו בסגולות
החיסון לא ממש מסתדר. בזרם המרכזי במדע, לעומת זאת, הדחף להסתכלות רחבה בחיסונים, בהחלט חסר ובמקומו מופעל לחץ רב לשמור את ראשך עמוק בחול.

את בוודאי מתלוצצת! אני מוצאת שזה מזעזע, כיוון שהמדע אמור לעסוק בדיונים פתוחים על מנת למצוא מדע חדש יותר, טוב יותר, ומדע עובדתי.

האם יש מידע מיוחד שהיית רוצה לחלוק עם קוראינו?

אני רוצה לחלוק עם קוראי את נקודת המבט שלי, על הסיבה שבשלה עלינו לשנות את הדרך בה אנו עושים מדע. אכן יצרנו בלגן עם החיסונים ועדיין, אנחנו לא צריכים להישאר בתוך הבלגאן הזה. אבל ראשית, אני רוצה שהקוראים יבינו מה מנציח את סוג המדע שמחזיק אותנו בבלגן.

בארה"ב, מדענים הם בסך הכול עבדים של הממסד, הם יכולים לעשות מחקר רק על מה שממומן עבורם. לא רק המחקר שלהם, אלא גם פיתוח הקריירה והמשכורות שלהם תלויי מענקים, במיוחד בשלבים המוקדמים של פיתוח קריירה. למה שמישהו יהיה מופתע מזה שמדענים אינם מסוגלים, או שאינם חשים בטוחים מספיק, לנסות לעשות מחקר שאינו עולים בקנה אחד עם האג'נדה של מקורות המימון אשר תומכים בפרנסה הבסיסית ביותר שלהם?
אין זה סוד, כי רובו המכריע של המחקר הביולוגי ממומן על ידי הממשל, תאגידי התרופות, או קרנות פרטיות עם אג'נדות התומכות מאוד בתרופות או בחיסונים. זה קובע את סדרי העדיפויות ואת הפוקוס של המחקר הביולוגי, באופן שנותן את כל הכוח למקורות המימון ומעט כוח לפרטים, על מנת שיוכלו לקבל החלטות מושכלות משל עצמם .

מדוע אין לנו מדע, שבאופן שיטתי והולם, מספק מענה לחששות של הורים לגבי חיסונים ?

מדוע אין לנו מדע שחוקר באופן שיטתי והולם, את הגורמים הטבעיים, הקובעים תהליכים קלים לעומת חמורים, של כל מחלה זיהומית או אפילו רגישות למחלה עצמה ?

מדוע אין לנו מדע אשר נותן לנו הבנה בחיסון טבעי ?

האם אנחנו, כפרטים, לא נוכל לעשות שימוש טוב בידע מסוג זה?

כמדענית, אני באופן אישי רוצה לתת דין וחשבון לחברה באופן ישיר ולהיות מסוגלת לענות על חששות/צרכים למידע מדעי הניתן לחיפוש, ללא הפילטרים שהוכנסו בין החברה והמדענים על ידי אג'נדות של הממשל/תאגידי התרופות .
אם אנחנו רוצים בקשר ישיר מסוג זה, בין מדענים לחברה, על המדענים להיות ממומנים באופן שונה מהדרך שבה זה נעשה היום. איננו יכולים לצפות מתאגידי התרופות או מהממשל לתת חסות לסוג של מדע שלוקח מהם את כוחם, נכון? ואיננו יכולים לצפות ממדענים שירעיבו את משפחותיהם בזמן שהם מנסים לבסס מחקר שלא יקבל מימון או תמיכה, נכון?

אז האם אנו יכולים להקים מערכת יחסים ישירה בין מדענים לחברה, לקידום מחקר המעמיד את כוח הידע בידינו במקום בידי הממסד ?

בדיוק כמו שעיקרון החוקה האמריקנית של הפרדה בין דת ומדינה הביא לנו שגשוג אדיר, דמייני מה ניתן להשיג עם הפרדה בין מדע למדינה.

אני ממליצה לכולם לעצור ולחשוב לרגע איך להשיג את זה.

ד"ר אובוקאניץ', תודה רבה לך שעזרת לנו להבין יותר על חיסון טבעי ועל התפקיד שחיסונים תרופתיים משחקים בשינויו. הלוואי שהיו יותר מדענים חוקרים עם חשיבה ואתיקה כשלך.

 

 

 

אתם כאן: Home רופאים מדברים ד"ר טטיאנה אובוקאניץ' ראיון עם האימונולוגית, ד"ר טטיאנה אובוקאניץ', על חיסונים