יעילות חיסונים

  • למה הכוונה ב "יעילות החיסונים"?

    המשמעות האינטואיטיבית שלנו לפירוש המונח "יעילות החיסונים" הינה: שיעור האנשים באוכלוסיה מתחסנת שיהיו מוגנים בפני מחלה, כאשר הם נחשפים אליה. לדוגמא, אם 100 אנשים שהתחסנו נגד מחלה שיעילות החיסון כנגדה מוערך ב 80% נחשפים לגורם המחלה – אזי 80 אנשים מהם יהיו מוגנים מפני המחלה, ו 20 אנשים יחלו בה. פירוש זה מכונה "יעילות קלינית", או במילים אחרות, מבחן התוצאה "בשטח".

    בדיקת יעילותו של חיסון חדש לפני אישור שיווקו לציבור, מגדירה, בין השאר את יעילותו. מה שבודקים החוקרים הוא את שיעור הנוגדנים שנוצרו בדם, מעל רף מסוים, כתגובה לחיסון, או כפי שמדד זה מכונה: "יעילות מחקרית".

    מאחר והיכולת של הגוף לדחות מחלה בעת חשיפה אליה תלויה בפעולה מורכבת של המערכת החיסונית כולה ולא רק ברמת הנוגדנים בדם, ומאחר ורמת הנוגדנים אותם מייצר הגוף כתוצאה מחשיפה זו לאחר חיסון הולכת ויורדת עם הזמן, השימוש במדד היעילות המחקרית על מנת לנבא יעילות קלינית (בשטח) איננו נכון.

    "במיוחד עבור מחלות ויראליות, התגובה החיסונית ברמת התא היא מה שחשובה באמת; רמות נוגדנים והגנה לחלוטין אינם קשורים זה לזה"1

    דוגמאות לפער שבין יעילות מחקרית לבין יעילות קלינית ניתן למצוא בהרצאות ובאתר שלנו.



    1. Interview with Dr. John March, Moredun Research Institute, Scotland (Following extensive vaccination studies on animals)

  • האם הילד שלי מוגן מפני המחלה לאחר שקיבל חיסון כנגדה?

    בהמשך לשאלה הקודמת, נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא חוסר היעילות של החיסונים. כאשר חיסון נמצא יעיל בשיעור של 70%, זה אומר שהחיסון איננו יעיל בשיעור של 30%. כלומר, כשליש מהמתחסנים נחשפו לסיכוני החיסון ללא כל תועלת במניעה או דחייה של המחלה כאשר ייחשפו אליה. דוגמאות לחוסר יעילות החיסונים והתפרצויות מחלות בקרב אוכלוסיות מחוסנות היטב ניתן למצוא בהרצאות ובאתר שלנו.

    יש לציין, שישנם מקרים רבים של התפרצויות מחלות אשר בהן שיעור הבלתי מחוסנים בקרב החולים גבוה יותר, באופן יחסי, ממספר הילדים המחוסנים הלוקים במחלה. נתון זה עשוי להצביע על חשיבות החיסון במניעת המחלה עבור חלק מהילדים. אולם, יש לבחון את כדאיות ההתחסנות כנגד מחלה מסוימת תוך התייחסות למערכת שיקולים רחבה יותר כמפורט בתשובה לשאלה האין המידע אותו מציגה העמותה עשוי לגרום לירידה בשיעור ההתחסנות ובכך לגרום להתפרצות מחלות?.

  • הילד שלי קיבל חיסון נגד המחלה, ולא חלה בה בשנות ילדותו. האין זו הוכחה ליעילות החיסון?

    לא. את לא יכולה לדעת אם בנך נחשף למחלה במהלך ילדותו (אולי פעולת החיסון כלל לא הועמדה למבחן), ואם נחשף למחלה, האם היה זה החיסון שמנע את סימני המחלה (אפשר שגם ללא החיסון המערכת החיסונית שלו הייתה מתמודדת בעצמה עם המחלה) וגם אם היה נחשף למחלה למרות החיסון, אולי היה לוקה במחלה למרות החיסון, שהרי החיסון איננו יעיל ב 100% בכל מקרה, וכן אולי חלה (או יחלה) בגיל מבוגר יותר במחלה זו או דומה לה, בשל קבלת החיסון בגיל צעיר.

  • האין רשויות הבריאות בודקות חיסון לפני אישורו על מנת לוודא שהוא יעיל?

    ככל הידוע לעמותה משרד הבריאות מסתמך על האישורים הניתנים לחיסונים ע"י הרשויות בארה"ב ובאירופה. הרשויות המאשרות מסתמכות על תוצאות מחקרי יעילות ובטיחות אותם עורכים יצרני החיסונים עצמם.

    עם השנים, לאור ההשפעה החזקה שיש ליצרני התרופות על רשויות הבריאות, נתקבעה לה נורמה של מחקרי יעילות ובטיחות שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים במדע מודרני. שני עקרונות יסוד שאינם חלק מתכנון מחקר יעילות ובטיחות שכזה הינם:

    • קבוצת ביקורת ללא פלסבו. מחקרי יעילות ובטיחות משווים תרכיב חיסון חדש לתרכיב חיסון אחר, בעל פרופיל בטיחות ידוע1
    • מדגם שאינו מייצג. המחקר כולל רק ילדים "בריאים", למרות שכלל הילדים מקבלים את החיסון לאחר שיווקו

    הפרה של עקרון מדעי אחד מאלה לבדו אמורה להפוך את המחקר ללא תקף מבחינה מדעית. יחד עם זאת, כך מקובל לאשר חיסונים חדשים היום.


    1. 1991 Institute of Medicine Report: Adverse Effects of Pertussis and Rubella Vaccines, P.38

  • משרד הבריאות טוען שנדרש כיסוי חיסוני של לפחות 90% באוכלוסיה על מנת למנוע התפרצות מחלות ("חסינות העדר"). האין זה נכון שהורים שלא מחסנים את ילדיהם מסכנים בכך את כל הציבור שיהיה חשוף לתחלואה ותמותה ממחלות אלו?

    ראשיתה של תיאורית "חסינות העדר" בהבחנה של דר' הדריך בשנת 1933 שכאשר 68% או יותר מהאוכלוסייה מחוסנת באופן טבעי כנגד המחלה, אזי גם שאר 32% האחוזים באוכלוסיה אינם חולים בה. הדריך העלה השערה, אם כן, שכאשר מספיק אנשים באוכלוסיה מחוסנים באופן טבעי מפני המחלה (כי חלו בה בעבר), אזי המחלה איננה מתפרצת. איננו יודעים האם השערה זו נכונה לכשעצמה, אך אין זה רלוונטי לשאלת "חסינות העדר" כתוצאה מחיסונים.

    לאחר שהתברר שרמת הנוגדנים בדם כתוצאה מחיסון יורדת עם השנים והחלו להציע חיסוני דחף נוספים כדי להעלותם מחדש, ולאחר שהתברר שלמרות זאת המחלות מתפרצות גם בשיעור כיסוי חיסוני גבוה ביותר, אימצו רשויות הבריאות, בעידוד פעיל של יצרני החיסונים, את תיאורית "חסינות העדר" של הדריך. הייתה זו הברקה מצוינת שגם מתמודדת עם דחיית החיסונים ע"י הציבור באמצעות הפחדתו וגם שומרת על הכנסות גבוהות עבור יצרני החיסונים. את השערתו המקורית של הדריך כופפו מעט: שיעור האוכלוסייה המחוסן ומעניק הגנה, כביכול, על שאר האנשים, צריך להיות מחוסן ע"י חיסון (ולא באופן טבעי), ושיעורו עלה הרבה מעבר ל 68% המקוריים של הדריך, ועומד היום על 90%-95%.

    "חסינות העדר" זו טענת ההפחדה העיקרית הנשמעת עם כל התפרצות של מחלה – תמיד נמצא איזה בן בלייעל או קבוצה של אנשים שלא התחסנו ובגללם, כביכול, התפרצה המחלה. לטענה זו משקל רב הואיל והיא מפעילה לחץ חברתי עם אפס סובלנות לביקורת על יעילות ובטיחות החיסונים. טענה זו חושפת כמה מחולשותיה של שיטת החיסונים, וכן מתעלמת ממקרים רבים הסותרים אותה.

    • הטענה מבליטה את הפער בין האינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות לחסן כמה שיותר ילדים, לבין האינטרס הפרטי של כל הורה לבחור את מה שטוב עבור ילדו שלו. אם החיסון במילא איננו יעיל ב100%, ואם בקבלת החיסון יש סיכון, ואם אולי כדאי שהילד יידבק מהמחלה באופן טבעי ויהיה מוגן לכל החיים, ואם אנקוט באמצעים טבעיים על מנת להעלות את יעילות המערכת החיסונית שלו (כמו למשל ע"י הנקה, או תזונה) – אז אולי כדאי לי לבחור שלא לחסן את הילד. אבל אם הורים רבים יחשבו כך ויפעלו כך – שיעור ההתחסנות הכולל ירד, בניגוד לאינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות.במפגשים אישיים בין רופאים ואחיות עם הורים המתלבטים האם לחסן, טקטיקת ההפחדה האישית שולטת: את לא רוצה להגן על הילד שלך? אם לא תחסני אותו והוא יחלה – את תהי אחראית לכך (ואם אחסן אותו והוא יחלה, או יהפוך משותק כתוצאה מהחיסון, אתם תהיו אחראיים לכך?? בכל מקרה אני אחראית לכל בחירה שאני עושה). יחד עם זאת, בזירה הציבורית, טקטיקת ההפחדה הינה הלחץ החברתי בעזרת "חסינות העדר": אם לא תחסני את הילד, את מסכנת את שאר הילדים – גם אם הם חוסנו. שתי טענות אלו לא מתיישבות זו עם זו. או שילד מחוסן מוגן מפני המחלה (שהרי כולנו אמהות אחראיות), או שהוא לא בהכרח מוגן למרות שחוסן (כי כמה בלתי מחוסנים מסכנים אותו).
    • באוכלוסיה קיימים אנשים רבים מאד שאינם מחוסנים, מסיבות שונות, כמו: בוגרים ומבוגרים שלא חוסנו הואיל וחיסונים מסויימים לא ניתנו להם בילדותם (לא היו חלק מתכנית החיסונים) ומבוגרים שכלל אינם מתחסנים כנגד מחלות הילדות כנגדן מחסנים. כמו כן, רמת הנוגדנים אשר לכאורה מעניקה הגנה מפני המחלה כתוצאה מחיסון דועכת עם השנים ומרבית הילדים או הבוגרים נותרים ללא רמת נוגדנים הנחשבת כמעניקה הגנה. תעיד על כך כמות מנות חיסוני הדחף אשר נוספו לתכנית במהלך השנים, על מנת להתמודד עם המציאות לפיה החיסונים אינם מגינים על המחוסנים מפני המחלות, תוך התבססות על השערת חסינות העדר. הגדילו לעשות במשרד הבריאות ובתחילת שנת 2012 ביקשו לקדם תכנית חיסונים של מבוגרים כנגד מחלות הילדות, באותה טענה בדיוק: המבוגרים הבלתי מחוסנים מסכנים את הילדים, כלומר, עד היום - חסינות העדר איננה קיימת, וכדי להשיג אותה, צריך לחסן גם את המבוגרים. במילים אחרות, אנשים לא מחוסנים תמיד היו ותמיד יהיו, והם הרוב הגדול באוכלוסיה נתונה. רק הילדים עד גיל מסויים, במקרה הטוב, מחוסנים. החיידקים מוצאים את משכנם גם בקרב ילדים וגם בקרב מבוגרים. אם טענת חסינות העדר היתה נכונה, היינו אמורים להיות עדים להתפרצויות המוניות בכל רגע נתון במגוון המחלות, הואיל והעדר באמת לא מוגן ומעולם לא היה מוגן.
    • בפועל, ישנם מקרים רבים הסותרים את טענת חסינות העדר. לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, בשנת 2009, שיעור הבלתי מחוסנים לגמרי עומד על 0.06% (שש מאיות האחוז)1. במועד הכניסה לגן הילדים בארה"ב, כמעט כל ילד קיבל את כל המנות המומלצות של חיסון נגד שעלת2. יחד עם זאת, ולמרות שיעור כיסוי חיסוני סופר גבוה זה, בשנת 2010 היו מספר התפרצויות שעלת בכמה מדינות בארה"ב. אירועים דומים אנו רואים במדינות נוספות, בהן הולנד, קנדה, אוסטרליה, פינלנד וישראל – שיעור התחסנות סופר גבוה – ובכל זאת נרשמות התפרצויות שעלת. מסיבות שונות, לא ניתן למנוע את התפרצויות השעלת באמצעות חיסונים3. דוגמאות רבות המפריכות את תיאורית "חסינות העדר" קיימות גם עם מחלות אחרות, אשר מקצתן אנו מציגים בהרצאות ובאתר שלנו.

    לטענת "חסינות העדר" יש גם טענה הפוכה: האם לילד שלא חוסן כנגד חצבת, יש יותר סיכוי לחלות בחצבת בגלל החיסונים שקיבלו ילדים אחרים בסביבתו? שהרי חיסונים חיים עלולים לגרום בעצמם להתפרצות המחלה.



    1. CDC. Immunization Rates Remain Stable at High Levels Among the Nation’s 19 through 35 month old children. CDC Press Release: August 27, 2009

    2. CDC. Vaccination Coverage Among Children Entering School – United States, 2005-2006 School Year. MMWR. October 20, 2006. 55(41); 124-1126

    3. Mooi F R, van LooIHM, King A. Adaptation of Bordetella pertussis to Vaccination: A Cause for its Reemergence? Emerging Infectious Diseases. Vol. 7, No. 3 Supplement June 2001

  • לעיתים אנו שומעים על התפרצויות מחלות, כמו חצבת וחזרת, בשל אותם אנשים באוכלוסיה שלא מתחסנים, או תיירים שהביאו את הווירוס עימם לישראל. האין זו הוכחה לחשיבות ההתחסנות ע"י כל האוכלוסייה ול "חסינות העדר"?

    התייחסות נרחבת לתיאורית "חסינות העדר" תמצאו בתשובה לשאלה הקודמת: משרד הבריאות טוען שנדרש כיסוי חיסוני של לפחות 90% באוכלוסיה על מנת למנוע התפרצות מחלות ("חסינות העדר")...

    למרות ריבוי מקרים של התפרצות שעלת בקרב אוכלוסיות מחוסנות היטב, למרות שידוע כי מוטציות העמידות לחיסונים של הנגיף גורמות למחלה הדומה מאד לשעלת להתפרץ (כמו נגיף ה פארא-פרטוסיס), ולמרות שהחוקרים יודעים היטב שלא ניתן להגן מפני התפרצות שעלת באמצעות חיסונים2, משום מה, משרד הבריאות ממשיך לטעון לתיאוריית חסינות העדר והתוצאה הינה לחץ ציבורי להעלאת שיעור המתחסנים.

    תופעה דומה אפשר לראות גם במחלת החזרת, אשר באופן כללי איננה מסוכנת עבור הרוב המכריע של הילדים, במיוחד אם חולים בה בגיל צעיר. דווקא מחלת החזרת בגיל בוגר יותר מעמידה את החולים בה בסיכון גדול יותר מפני סיבוכי המחלה. נתוני התחלואה בחזרת בשנת 2010 בישראל מצביעים על גיל בוגר יותר בקרב החולים במחלה לעומת תקופות שקדמו למתן חיסון זה בישראל. כ 10% מהחולים בלבד היו מתחת לגיל ארבע, בעוד 75% מהחולים היו בני עשר שנים או יותר(!). נתונים אלה מחזקים את ההשערה שהחיסון דוחה את גיל המחלה. עוד נמצא שכ 60%-70% מהחולים קיבלו שתי מנות חיסון (לפי התכנית המומלצת) ובכלל, נמצא שזן הנגיף בחלק מחולים אלה היה שונה מהזן המצוי בחיסון1. כ 4,000 חלו בחזרת בתקופה של פחות משנה בהתפרצות זו. יתרה מזו, במדינות כמו הודו ויפן, שם החיסון נגד חזרת כלל איננו חלק מהתכנית המומלצת, מחזור התפרצות המחלה נשאר קבוע, פחות או יותר – עם או בלי החיסונים, כפי שניתן לראות בתרשים הבא:

    Japan Mumps

    בהתפרצות החזרת בישראל בשנת 2010 חלו ילדים, בעיקר בוגרים, באזורים שונים בארץ, למרות שיעור כיסוי חיסוני גבוה ביותר. זן הנגיף היה שונה מזן הנגיף אשר עבורו פותח החיסון, מה שהעלה חשד בקרב חלק מהמומחים שמא החיסון ממילא לא יכול היה למנוע התפרצות זאת. מרבית החולים היו מחוסנים היטב בשתי מנות החיסונים הנדרשות לפי התכנית המומלצת.

    לסיכום, הנתונים מראים שחסינות העדר איננה עובדת, שלא בהכרח צריך לחסן את האוכלוסייה על מנת לשמור על רמת תחלואה נמוכה ושהתפרצויות מחלות תמשכנה לקרות ללא קשר לשיעור ההתחסנות בציבור.



    1. משרד הבריאות, סיכום ישיבת הועדה המיעצת למחלות זיהומיות ולחיסונים מיום 25.1.10 על התפרצות החזרת

    2. Mooi F R, van LooIHM, King A. Adaptation of Bordetella pertussis to Vaccination: A Cause for its Reemergence? Emerging Infectious Diseases. Vol. 7, No. 3 Supplement June 2001

  • חיסונים מיגרו את המגפות הקטלניות של המאות ה 18 וה 19. בזכות החיסונים אנו לא רואים מגפות קטלניות כאלו יותר. האם לא כדאי בכל זאת להתחסן לפי התכנית המומלצת?

    אנו מציעים לכל אדם הניגש לבחון את נושא החיסונים לראשונה, להתחיל דווקא בשאלה זו. אין מיתוס פשוט יותר להפרכה מאשר הטענה שהחיסונים אחראיים למיגור המחלות הזיהומיות הקטלניות של המאות ה 18 וה 19. זאת ועוד, טענה זו משלימה את טענת משרד הבריאות שנדרשת "חסינות העדר" על מנת למנוע ממגפות קטלניות אלו להופיע. היכרות עם הנתונים השוללים טענה זו הינה חשובה ביותר על מנת לבסס ביטחון לקראת קבלת החלטות מושכלות באשר לחיסונים.

    התרשים הבא מראה תופעה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם, בכל מקום בעולם בו תועדו ארועי התמותה מהמחלות בהיסטוריה: במועד בו החלו לחסן את האוכלוסייה כנגד המחלה, שיעור התמותה ממנה היה בשפל חסר תקדים. שיעור התמותה מחצבת, למשל, ירד בכ 96% לפני תחילת החיסונים נגד חצבת.

    US Mortality Rates HE

    התרשים מראה לנו תופעה חשובה נוספת: מחלת השנית (סקרלטינה), דעכה באופן הדרגתי במקביל לשאר המחלות הזיהומיות, מבלי שפותח כנגדה חיסון מעולם. גם טיפוס המעיים, מחלה קטלנית שהרגה כשליש מילדי אירופה, דעכה מבלי שפותח חיסון כנגדה. גם אם נלך חמש מאות שנה לאחור, זמן רב לפני שבכלל חשבו על חיסונים, מחלת הדבר הקטלנית דעכה ואיננה קטלנית עוד. ישנן דוגמאות רבות נוספות. הנתונים הללו כל כך עקביים וכל כך נחרצים, עד שהמסקנה המתבקשת תועדה לבסוף ע"י החוקרים עצמם:

    ירידה קבועה במחלות זיהומיות נרשמה ברוב המדינות המתפתחות ללא קשר לשיעור החיסונים שניתנו...המחלות הזיהומיות נעלמו כתוצאה מ [שיפור ב] סניטציה, אספקת מים ציבוריים משופרת, היגיינה אישית משופרת ועליה בצריכת פירות וירקות. בנוסף, מחלות עבורן לא היה חיסון מעולם ירדו אף הן באופן דרמתי.

    משנת 1850 ועד שנת 1940 המחלות ירדו בשיעור של 90% והגיעו לשפל של כל הזמנים במועד בו החלו להופיע החיסונים 1 [ההדגשה שלנו]

    עד היום, לא הוצגו בפנינו נתונים מהימנים הסותרים נתונים אלה.



    1. World Health Statistics Annual 1973 – 1976, Volume 2

  • לפי פרסומי משרד הבריאות, חיסונים שנכנסו לתכנית המומלצת הביאו לירידה משמעותית בתחלואה לאחר מכן. האין זו הוכחה לחשיבות חיסונים אלה?

    אכן, ישנם מקרים רבים של התפרצויות מחלות אשר בהן שיעור הבלתי מחוסנים בקרב החולים גבוה יותר, באופן יחסי, ממספר הילדים המחוסנים הלוקים במחלה. נתון זה עשוי להצביע על חשיבות החיסון במניעת המחלה עבור חלק מהילדים. אולם, יש לבחון את כדאיות ההתחסנות כנגד מחלה מסוימת תוך התייחסות למערכת שיקולים רחבה יותר, אליה התייחסנו בהרחבה בתשובה לשאלה האין המידע אותו מציגה העמותה עשוי לגרום לירידה בשיעור ההתחסנות ובכך לגרום להתפרצות מחלות?

    כמו כן, את הנתונים אותם מציג משרד הבריאות יש לבחון בעין ביקורתית, הואיל ולא תמיד הם חושפים את הסיפור כולו. למשל, בדף על שפעת באתר של משרד הבריאות, כתוב כי החיסון מונע את ההדבקות בשפעת וכי הוא "במיוחד מומלץ לילדים עד גיל שנתיים"1. לעומת זאת, בישיבתה של הועדה המייעצת לחיסונים אומר פרופ' ר. דגן כי "העדויות המדעיות על יעילות החיסון מתחת לגיל שנתיים חלשות"2. מהיכרותנו את העדויות המדעיות אודות יעילות החיסון נגד שפעת, אנו נאלצים להסכים איתו. דוגמא נוספת היא הצגת נתוני התחלואה בצהבת נגיפית מסוג B המראים ירידה בתחלואה לאחר הכנסת החיסון בשנת 19923. ציר הזמן בתרשים זה מתחיל בשנת 1992, עם הכנסת החיסון, כך שלא ניתן לעמוד על תפקיד החיסון בשינוי מגמת התחלואה לפני/אחרי החיסון. נתוני התחלואה לפני כניסת החיסון מסתתרים במחקר גדול4 שנערך בישראל טרם הכנסת החיסון, ובו מראים הנתונים ש "לא נמצאה כל ראיה לזיהום כה מוקדם בשנה הראשונה בנגיף זה לאחר הדבקה מאם נשאית במהלך הלידה או בכל דרך אחרת. מתוך 83 ילדים (בין הגילאים 1 - 18) שנולדו לאמהות נשאיות, לא אירע אף מקרה של זיהום בהפטיטיס B בשלוש השנים הראשונות לחייהם ... מתוך 83 ילדים שנבדקו, ב 16 (19.3%) נמצאה ראייה לזיהום קודם בנגיף ההפטיטיס B. 10 מתוך 16 הילדים נולדו לארבע נשאיות אתיופיות". במילים אחרות, בקרב הילדים בקבוצת הסיכון העיקרית שלא חוסנו, לא תועד אף מקרה של מחלה.


    1. אתר האינטרנט של משרד הבריאות, דף מידע על שפעת "מניעת שפעת עונתית ומחלות חורף אחרות", עודכן 6/1/2011 (נצפה ב 8 בפברואר, 2011)

    2. משרד הבריאות, "סיכום ישיבת הועדה המיעצת למחלות זיהומיות ולחיסונים מיום 27/04/2008 על חיסון שגרתי שנתי של ילדים בריאים נגד שפעת")

    3. משרד הבריאות, "מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 54 שנות מעקב, 1951-2004", מרץ 2006, עמ' 33

    4. Bogomolski-Yahalom et al., Prevalence of HBsAg carriers in native and immigrant pregnant female populations in Israel and passive/active vaccination against HBV of newborns at risk, J Med Virol. 1991 Aug;34(4):217-22

  • אנו רואים שבמדינות מתפתחות, בהן לא נהוגה תכנית חיסונים נרחבת, מתפרצות מחלות כמו פוליו, רוטה-וירוס ואחרות, הניתנות למניעה ע"י חיסונים. האין זו הוכחה לחשיבות חיסונים אלה?

    אולי. ואולי הבדלים אחרים בין מדינות אלו לבין מדינות מפותחות אחראיים לתחלואה הגבוהה בהן במחלות מסוימות? יש לזכור שבאותן מדינות רמת התזונה ומי השתייה, ההיגיינה ושירותי התברואה, נמצאים במצב ירוד ביותר. והרי בדיוק על גורמים אלה הצביעו החוקרים כאחראים לירידה הדרמתית בתמותה מהמחלות הזיהומיות לפני תחילת החיסונים (ראה תשובה לשאלה חיסונים מיגרו את המגפות הקטלניות של המאות ה 18 וה 19...), האם עלינו להתפלא אפוא מרמת התחלואה הגבוהה שם?

    התחלואה כתוצאה מווירוס הרוטה נפוצה בכל העולם, אולם מקרי מוות כתוצאה מהווירוס נרשמים בעיקר במדינות מתפתחות. כ 85% ממקרי המוות בכל העולם קורים במדינות בהן רמת ההכנסה נמוכה, באסיה ובאפריקה1. מאחר והחיסון נגד וירוס הרוטה, החדש יחסית, ניתן כחלק מהתכנית המומלצת במדינות ספורות בלבד, ההבחנה בין שיעור התמותה הנמוך במדינות מפותחות לעומת שיעור התמותה הגבוה במדינות מתפתחות מצביעה באופן ברור על גורם אחר, שאיננו החיסון, האחראי לתמותה במדינות אלו. מאחר והסיבה העיקרית לתמותה הינה איבוד נוזלים רב, ניתן להניח שהגישה הנוחה לשירותי בריאות מתקדמים המספקים עירוי נוזלים לנגועים בווירוס הרוטה היא הסיבה האמיתית למניעת תמותה, ולא החיסון.

    היבט חשוב נוסף הוא התייחסות העולם המערבי למדינות מתפתחות אלו בתור שדה הניסויים ופח הזבל שלהם. באוגנדה, תכנית החיסונים נכפית על אוכלוסיות במסעות שנתיים מדלת לדלת, פוגעת באנשים רבים וגורמת לאוכלוסיות שלמות לברוח מהבית בעונת החיסונים על מנת להימנע מהחיסונים הפוגעים2. את חיסוני הפוליו האוראליים, הגורמים ליותר מקרי פוליו מאשר הם מונעים, ושהעולם המערבי החליף מזמן בחיסון הבטוח יותר, נותנים במדינות מתפתחות ובכך תורמים לעליה בתחלואה בפוליו שם3-4. גם חיסונים אחרים במדינות אלו גורמים לעיתים להתפרצויות פוליו5.

    הצד השני של המטבע, הן כל אותם מחלות אשר נרשמות יותר ויותר במדינות מפותחות עם תכניות חיסונים נרחבות וכמעט שלא נצפות במדינות מתפתחות עם תכנית חיסונים זניחה, עד לא קיימת. דוגמא בולטת לכך מספקים יוצאי העדה האתיופית שעלו לישראל, שם שיעור האוטיסטים, בעלי הפרעות התנהגות ולמידה ואסתמה גבוה מאד אצל ילדים אשר נולדו בישראל לעומת ילדים שנולדו באתיופיה ועלו לישראל עם הוריהם מאוחר יותר6-8. תבנית זהה של יותר אוטיסטים בקרב ילידי מדינות מפותחות (עם תכניות חיסונים נרחבות) בהשוואה למהגרים ממדינות מתפתחות אנו רואים החל משנת 1976 באוסטרליה9 ובשנים האחרונות בשבדיה10, דנמרק11, קנדה12 וארה"ב13-14 (מהגרים סומלים במינסוטה).

    לסיכום, העובדה שמתפרצות מחלות במדינות מתפתחות איננה אומרת שהן מתפרצות דווקא בשל היעדר חיסונים, מבצעי החיסונים שם תורמים בעצמם לעיתים להתפרצויות מחלות ואוכלוסיות אלה סובלות ממחלות חדשות לאחר הגירתם למדינות בהן תכניות חיסונים נרחבות.


    1. Muhsen et al, The Journal of Infectious Diseases 2009; 200:S254–63

    2. http://www.whale.to/a/nkuba.htm

    3. Sutter et al., Outbreak of paralytic poliomyelitis in Oman: evidence for widespread transmission among fully vaccinated children. Lancet 1991;338(8769):715-20

    4. Helen et al, Implications of a Circulating Vaccine-Derived Poliovirus in Nigeria; N Engl J Med 2010; 362:2360-2369

    5. Sutter et al, Attributable risk of DTP (diphtheria and tetanus toxoids and pertussis vaccine) injection in provoking paralytic poliomyelitis during a large outbreak in Oman; J Infect Dis. 1992 Mar;165(3):444-9

    6. Pereg et al, Prevalence of asthma in a large group of Israeli adolescents: influence of country of birth and age at migration; Allergy 2008: 63: 1040–1045

    7. Pupils with Special Needs 2006-2007; Israel’s Central Bureau of Statistics; 089/2009

    8. A. Kamer et al, A prevalence estimate of pervasive developmental disorder among Immigrants to Israel and Israeli natives, Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol (2004) 39 : 141–145

    9. Haper J, Williams S. Infantile autism: the incidence of national groups in a New South Wales survey. Med J Aust. 1976 Mar 6;1(10):299-301

    10. Gillberg IC, Gillberg C. Autism in immigrants: a population-based study from Swedish rural and urban areas. J Intellect Disabil Res. 1996 Feb;40 ( Pt 1):24-31

    11. Maimburg RD, Vaeth M. Perinatal risk factors and infantile autism. Acta Psychiatr Scand. 2006 Oct;114(4):257-64

    12. CBCNews, Autism rates higher among immigrant families, June 6, 2007; http://www.cbc.ca/news/health/story/2007/06/06/autism-immigrants.html (accessed 19/3/2011)

    13. Minnesota Department of Health, Autism and the Somali Community – Report of Study, March 31, 2009; http://www.health.state.mn.us/ommh/projects/autism/reportfs090331.pdf (accessed 19/3/2011)

    14. Elizabeth Gorman, A mysterious connection: autism and Minneapolis' Somali children, MinnPost.com, July 24, 2008; http://www.minnpost.com/stories/2008/07/24/2687/a_mysterious_connection_autism_and_minneapolis_somali_children (accessed 24/6/2012)




אתם כאן: Home שאלות ותשובות יעילות חיסונים