חסינות העדר

למה אנחנו קוראים חסינות העדר?

מניעת התפשטות מחלה באוכלוסיה, או "חסינות העדר", נקבעת לפי הניסיון המצטבר בשטח. לדברי משרד הבריאות נדרש שיעור התחסנות של כ-90% על מנת למנוע התפרצות של מחלות באוכלוסיה1.

ראשיתה של תיאוריית "חסינות העדר" מקורה בהבחנה של ד"ר הדריך, שבחן התפרצויות חצבת בין השנים 1900-1931, לפיה כאשר 68% או יותר מהאוכלוסיה מחוסנת באופן טבעי כנגד המחלה, אזי גם שאר 32% האחוזים באוכלוסיה לא יחלו בה. הדריך העלה השערה שכאשר מספיק אנשים באוכלוסיה מחוסנים באופן טבעי מפני המחלה (כי חלו בה בעבר), המחלה אינה מתפרצת2.

השערתו של הדריך הפכה להנחת עבודה עבור רשויות הבריאות, כפי שניתן לראות בהצהרות המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, ערב השקת החיסון נגד חצבת בשנות השישים:

ממשלת ארה"ב הצהירה על נחישותה למגר את החצבת מארה"ב בשנת 1967

שימוש אפקטיבי בחיסונים אלו במהלך החורף והאביב הקרובים יבטיח מיגור וירוס החצבת מארה"ב בשנת 1967

כאשר לפחות שני שליש מהילדים בכל קהילה יהיו מחוסנים, אם בשל מחלה או קבלת החיסון, וירוס החצבת פשוט ימות3,4.

אך למרות ההצהרות המרשימות , מחלת החצבת נשארה איתנו עד היום, למרות שיעורי כיסוי חיסוני גבוהים מאד והוספת מנת חיסון נוספת לתכנית המומלצת. תיאוריית "חסינות העדר", לפחות ככל שהדבר נוגע למחלת החצבת, הופרכה.

איננו יודעים האם ההשערה של הדריך נכונה עבור התחסנות האוכלוסיה באופן טבעי, אך זה לא רלוונטי לשאלת "חסינות העדר" כתוצאה מחיסונים. הניסיון המצטבר מלמד שהחיסונים לא מצליחים למנוע את התפרצותן של מחלות מסוימות למרות שיעור כיסוי גבוה, בין השאר בשל ירידת רמת הנוגדנים בדם עם השנים ופיתוח עמידות של זני החיידקים/הנגיפים כנגד החיסונים. חיסוני דחף נוספו לרשימת ה"המלצות" ורף חסינות העדר עלה בהדרגה עד לכ 90%-95%, בניסיון להחיל את השערתו של הדריך על פרקטיקת החיסונים. כפי שתוכל לראות בפרקי החיסונים השונים, השערה זו מופרכת שוב ושוב ע"י התפרצויות מחלות גם באוכלוסיות המחוסנות בשיעורים גבוהים ביותר, עד כדי 99%, לפחות עבור חלק מהחיסונים.

"את לא מחסנת? את סוציומטית!"

"חסינות העדר" זוהי טענת הסחטנות העיקרית הנשמעת עם כל התפרצות של מחלה – תמיד נמצא איזה בן בליעל או קבוצה של אנשים שלא התחסנו ובגללם, כביכול, התפרצה המחלה. לטענה זו משקל רב הואיל והיא מפעילה לחץ חברתי עם אפס סובלנות לביקורת על יעילות ובטיחות החיסונים. טענה זו חושפת כמה מחולשותיה של שיטת החיסונים, והיא מתעלמת מאין ספור מקרים שסותרים אותה. אם תיאוריית "חסינות העדר" מכוונת למניעת התפשטות מחלה באוכלוסיה, (כלומר הדבקה), הרי שכבר אפשר להוציא מהדיון כמה מחלות שעבורן שיעור ההתחסנות הוא חסר משמעות ואינו משפיע על סיכוי הפרט לתחלואה.  ישנם חיסונים שאינם מתוכננים למנוע הדבקה אלא למנוע את תסמיני המחלה, ובמחלות אחרות דרך ההדבקה מתרחשת ללא קשר ל"עדר". צהבת A, צהבת B, טטנוס, פוליו מומת, שעלת ודיפתריה – בכל אלו אין קשר בין שיעור ההתחסנות באוכלוסיה לבין הדבקה בגורם המחלה. היות ורשימה זו כוללת שני חיסונים למחלות שאנו כציבור נוטים לפחד מהן: פוליו וטטנוס, הרי שלפחות לגבי שני אלו אפשר להרגיע. ל"עדר" לא יפריע הסוציומטר האישי שלך בנושא טטנוס או פוליו.

חיסונים מסוימים עודדו זני חיידקים מסוימים להשתנות גנטית ולפתח עמידות כנגד החיסונים. במחלות אלו, נצפית עליה תלולה בתחלואה בגין זנים חדשים אלו, מה שמשאיר את תיאוריית חסינות העדר עבורם ריקה מתוכן. ביניהם, לדוגמה, שעלת, זיהומים פנוימוקוקים ודלקת עוצבה (המופילוס אינפלואנזה) מסוג B.

כפי שניתן לראות, לא נמצא ולו מחקר אחד המאפשר את הערכת יעילותו של חיסון האדמת, לכן לא ניתן להסיק מאום על השפעתו על חסינות העדר. כמו כן, עד שנת 1990 לא ניתן חיסון האדמת בשגרה לבנים, וכל האוכלוסייה הבוגרת הזכרית, אינה מחוסנת לאדמת.

באבעבועות רוח אנו רואים שדווקא מאז תחילת השימוש בחיסון, התחלואה בעליה (זאת לאחר שירדה לשפל נדיר במהלך שנות התשעים ללא חיסונים כלל ומחוסנות טבעית נרחבת באוכלוסיה). אולי החיסון תרם דווקא לחסינות עדר שלילית?

נשארנו בערך, עם חצבת וחזרת, המפגינות התפרצויות חוזרות ונשנות לאורך כל השנים, למרות שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאד באוכלוסיות שונות בעולם. אם התפרצויות חצבת באוכלוסיות מחוסנות היטב לא הבהירו שתיאוריית חסינות העדר אינה עובדת, מסביר זאת ד"ר גרגורי פולנד, אולי המומחה המוביל והמוערך ביותר בעולם בתחום החיסונים: "בלתי מחוסנים זה מצער, אך הבעיה הבסיסית יותר נובעת מחוסר יעילותו של החיסון בשטח, בהשוואה לציפיות ממנו, עם שיעור כשל גבוה מדי: בין 2% ל-10% לא מפתחים נוגדנים לאחר קבלת שתי המנות המומלצות. בשל השוני הגנטי בין אנשים, החיסון אינו עובד עבור רבים ונכשל לספק להם את ההגנה אותה הם חושבים שרכשו. וכדי להחמיר את המצב, גם כאשר החיסון תופס, ההגנה דועכת במהרה, מה שהופך את יעד הכיסוי החיסוני של 95%, מה שנחשב כסף הגנה על בריאות הציבור, לבלתי מציאותי. לדוגמא, 9% מהילדים המקבלים את שתי מנות החיסון המומלצות, יאבדו את ההגנה לאחר שבע וחצי שנים בלבד. עם הזמן, יותר אנשים מאבדים את ההגנה שלהם. זה מוביל למצב פרדוקסלי שבו חצבת באוכלוסיות מחוסנות בשיעור גבוה מופיעה בעיקר בקרב אלו שחוסנו. "5. "הפרדוקס הוא בזה שככל ששיעור המתחסנים באוכלוסיה נגד חצבת עולה – כך המחלה הופכת יותר למחלה של מחוסנים"6.

חזרת זו מחלה כל כך קלה, שרשויות הבריאות באנגליה כלל לא חשבו שכדאי להמליץ לאוכלוסיה להתחסן כנגדה. ביפן החליטו להפסיק לחסן נגד חזרת בשל שיעור תופעות הלוואי של החיסון המשולב נגד חצבת-חזרת-אדמת. ביפן מעדיפים רמת תחלואה גבוהה יחסית באוכלוסיה בחזרת, על פני סיכוני החיסון כנגדה. ובדומה לחצבת ושעלת, נרשמות התפרצויות חזרת חוזרות ונשנות באוכלוסיות מחוסנות היטב.

מישהו עדין רוצה לאיים עליך עם "חסינות העדר"?

חסינות העדר והגנת הילד שלי

טענת "חסינות העדר" מבליטה את הפער בין האינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות לחסן כמה שיותר ילדים, לבין האינטרס הפרטי של כל הורה לבחור את מה שטוב עבור ילדו שלו.

אם החיסון במילא איננו יעיל ב100%, ואם בקבלת החיסון יש סיכון, ואם אולי כדאי שהילד יידבק במחלה מסוימת באופן טבעי, ואם אנקוט באמצעים טבעיים על מנת לחזק את יעילות המערכת החיסונית שלו (כמו למשל ע"י הנקה, או תזונה) – אז אולי כדאי לי לבחור שלא לחסן את הילד. אבל אם הורים רבים יחשבו כך ויפעלו כך – שיעור ההתחסנות הכולל ירד. אז אולי לא כדאי שהציבור יהיה ער למכלול השיקולים הללו…

במפגשים אישיים בין רופאים ואחיות עם הורים המתלבטים האם לחסן טקטיקת ההפחדה האישית שולטת: אתם לא רוצים להגן על הילד שלכם? אם לא תחסנו אותו והוא יחלה – אתם תהיו אחראים לכך (כמובן שאפשר לשאול מנגד: אם כן נחסן אותו והוא יחלה, או יהפוך משותק כתוצאה מהחיסון, אתם תהיו אחראיים לכך? הרי בכל מקרה ההורים אחראים על השלכות כל ההחלטות שלקחו, הנוגעות לילדם שלהם). יחד עם זאת, בזירה הציבורית, טקטיקת ההפחדה מהווה לחץ חברתי בעזרת טיעונים המכונים "חסינות העדר": אם לא תחסנו את הילד, אתם מסכנים את שאר הילדים – גם אם הם חוסנו. שתי טענות אלו לא מתיישבות זו עם זו. או שילד מחוסן מוגן מפני המחלה (שהרי כולנו הורים אחראים), או שהוא לא בהכרח מוגן למרות שחוסן (כי כמה בלתי מחוסנים מסכנים אותו).

האימונולוגית ד"ר טטיאנה אובוקאניץ' סוקרת בהרחבה את תיאוריית חסינות העדר.

 

מראי מקום

1. חיסוני ילדים במאה ה 21, פרופ' יונה אמיתי, פרופ' פאול סלייטר, דר' אלכס לבנטל, משרד הבריאות, יוני 2004, עדכון נובמבר 2009

2. Monthly estimates of the child population 'susceptible' to measles, 1900-1931, Baltimore, Maryland"; A W Hedrich; American Journal of Epidemiology; May 1933 – Oxford University Press

3. Sencer, Dull, Langmuir, Epidemiologic Basis for Eradication of Measles in 1967, Vol. 82, No. 3, March 1967))(( Time Magazine U.S., Infectious Disease: Out, Red Spot, Friday, Mar 17, 1967

4. Time Magazine U.S., Infectious Disease: Out, Red Spot, Friday, Mar 17, 1967

5. Lawrence Solomon: Vaccines can't prevent measles outbreaks, Financial Post, May 1, 2014.

6. Gregory A. Poland, MD; Robert M. Jacobson, MD, Failure to Reach the Goal of Measles EliminationApparent Paradox of Measles Infections in Immunized Persons, Arch Intern Med. 1994;154(16):1815-1820

אתם כאן: Home יעילות חיסונים חסינות העדר