"זה לא מהחיסון". כי ככה הרופא אמר

הורים רבים נוהגים לחסן את ילדיהם מתוך תפישה פשוטה ובסיסית הגורסת כי אם משרד הבריאות התווה תכנית חיסונים, ואם נבנתה תכנית חיסונים שמטרתה הגנה על בריאות הציבור בכללותו, והגנה על בריאותו של ילדם בפרט, הרי שמדובר בהקניית ביטחון בריאותי לילדם. על בניית התכנית המסוימת הזאת שקדו מיטב המומחים לנושאי בריאות הציבור ומומחים לאפידמיולוגיה – ולכן זוהי התכנית המיטבית עבור ילדם, וההורים מאמינים שהיא מבטיחה את בריאותו, הן המיידית, הן לטווח הארוך, והן לסובבים אותו ולחברה בכלל. המחשבה שעומדת מאחורי התפישה הזאת היא שהתכנית הקיימת מהווה מעין תעודת ביטוח שמחירה הוא הקרבה של אי נוחות מועטה וקצרת מועד – ברגע החיסון, כנגד הבטחה של בריאות ארוכת טווח.

למעשה, רבים ההורים שאינם מחזיקים כלל בעמדה בנושא, אלא פשוט נענים להנחיות הניתנות להם מייד עם הלידה – והם פשוט "זורמים" עם כל המלצה או הנחיה על פי ההכרה שרואה בהמלצות אלו הוראת-רופא.

אצל הורים רבים ניטעה המחשבה שתכנית החיסונים מהווה עוגן, ולמעשה, הבטחה רפואית מחויבת כלפי בריאותו של ילדם. הם מתייצבים בתחנה לבריאות הציבור על פי המועדים שנקבעו להם, הם מגיעים לביקורים אצל רופא הילדים שלהם, וכל זמן שאין משהו חריג, או יוצא דופן, הרי שהבריאות של ילדם תקינה והתכנית לחיסון ילדם מוצדקת.

כשהעניינים מתגמגמים

עם זאת, נראה שכל הורה מאבד את תמימותו הראשונית כשהוא נוכח שהחיסון נגד וירוס הרוטה, לדוגמה, גורם לשלשולים מרובים, בכי שמלווה בכאבי בטן ולעתים אף להקאות (לפעמים עד כדי התייבשות וצורך בביקור במיון). זה גם השלב שבו מתברר להורים רבים שלחיסון זה עשויה להיות תופעת לוואי (נדירה יותר) שנקראת התפשלות המעי. רוב ההורים משלימים עם סבלו של התינוק ואבדן ימי עבודה, בעוד שמיעוטם נאלצים להתמודד עם אשפוז תינוק, ניתוח לכריתת מעי, התאוששות מהרדמה מלאה – ותקווה שהניתוח הצליח. לאחריו מחכים להורים חודשים רבים של שיקום וסבל רב לתינוק, יחד עם הפרעה מתמדת להתפתחותו התקינה. נפגעי חיסון רוטה, עם כל הצער שבדבר, הם נפגעי חיסונים מובהקים שניתן להוכיח בצורה חד משמעית כי הנזק נגרם ישירות מהחיסון.

"אני אימא לתינוק בן שלושה חודשים.
לפני שלושה שבועות בני עבר חיסונים של גיל חודשיים הכוללים את טיפות הרוטה.
הוא התחסן ביום רביעי... בחמישי שישי שבת התינוק עם חום והקאות ללא צואה ובכי עצבני שעוצר לכמה דקות וחוזר.
ביום שבת בצהרים הייתה לו צואה מלאת דם שהובילה אותנו ישר לחדר מיון בשניידר.
לאחר זמן קצר מצאנו את עצמנו בטיפול נמרץ לאחר ניתוח intussusception - כריתת המעי בשל התפשלות.
לבני כרתו 30 ס"מ מהמעי הדק.
הרופא המנתח אמר שזה מהחיסון של הרוטה 1\1,000,000 (לפי מה שאני קוראת באינטרנט זה הרבה יותר נפוץ מאחד למיליון).
לתינוק שלי נגרם סבל נוראי ונזק בלתי הפיך.
אני ומשפחתי עברנו טלטלה מזעזעת ...ממש קיבלנו תינוק במתנה.
אני כאימא במדינת ישראל בטחתי וסמכתי על מערכת הבריאות והאמנתי שלפחות מערכת הבריאות נקייה מאינטרסים כלכליים.
מסתבר שטעיתי בגדול!
אני מוצאת את עצמי שעות מול המחשב קוראת על מקרים דומים כתוצאה מהחיסון של הרוטה.
ויותר מזה הרופא המנתח העיד שהיה עדיף לבן שלי לקבל את הנגיף מאשר להתחסן.
יש לי תחושה שיש כאן שתיקה רועמת במערכת...ואני לא הולכת לשתוק!" (ט' אמא לתינוק שנפגע מחיסון רוטה).

אמנם, מערכת הבריאות נותנת מענה רפואי מלא לצרכי הבריאות המיידיים של התינוק, כמו גם שירותי חירום במקרה הצורך, אך להורים המבועתים אין מענה נוכח התנפצות האידיאל שנרקם סביב אגדת החיסונים. במהרה הם גם נוכחים לגלות כי מלבד הווירוס שנקרא רוטה, ישנם עוד סוגים רבים של וירוסים וחיידקים שגורמים לשלשולים, הקאות, חום - לעתים אף עד כדי התייבשות, ושהחיסון שהבטיחו להם שמונע זיהומי בטן מכסה רק סוג אחד של וירוס – את האחרים פוגש הילד בפעוטון או בגן. הורים אלו מתבקשים להמשיך ולחסן את הילד בחיסונים האחרים, למעט רוטה, על פי התכנית. רובם מגיעים לצומת הדרכים של ספק מוצדק בכל תכנית החיסונים, במיוחד אם מי מהרופאים שמטפלים בילד ניסה לומר להם שזה לא מהחיסון.

עוד שיבושים בהנעה

רבדים נוספים בשכבת האמון של ההורים מתכרסמים כאשר רופא הילדים שלהם מאבחן אבעבועות רוח, למרות שילדם חוסן נגד אבעבועות. הורים אלו לא מקבלים שום הסבר המניח את הדעת, מהי הסיבה ההגיונית לכך שהם מתבקשים לחסן שוב את ילדם נגד אבעבועות רוח למרות שחלה, ולמרות שחוסן. הורים נוספים מבינים שגם החיסון נגד שעלת לא מבטיח מניעת המחלה, כאשר הם שומעים על התפרצויות של שעלת בקרב אוכלוסיות מחוסנות היטב, בישראל ובמדינות מערביות אחרות.

הדודה של החברה של השכנה סיפרה לי

על מה שקורה לנפגעי חיסונים נדיר לקרוא בעיתון או לראות בכתבה חדשותית בטלויזיה. גם באתרים ברשת, שמספקים, לכאורה, מידע מלא ומפורט אודות חיסונים אין שום אזכור על קיומם, או אופן הטיפול בנפגעי חיסונים. למעשה, למעט מקורות מידע מאוד מצומצמים ומוגבלים, כמעט לא ניתן למצוא מידע ברור ומלא על נפגעי חיסונים, או על מהות הפגיעות האפשריות מחיסונים. גם מידע אודות אופן הטיפול הנהוג במקרים אלו אינו קיים, וכן לא ניתן למצוא מידע ברור ונגיש הנוגע לזכויות, לצרכים רפואיים או לתמיכה בהורה, המבולבל ממילא, בתוך סבך של אבחנות סותרות והנחיות סותרות.

הורים רבים נחשפים למידע אודות נפגעי חיסונים מתוך שיחות כלליות במרחב הציבורי, ולעתים מתוך מפגש עם סיפורי פגיעה הנפוצים ברשת, בין אם בשיחות בתוך קבוצות הורים, ובין אם מתוך דיונים בפורומים, או ממידע המפוזר בטוקבקים.

המידע הכללי והפזור הזה אינו נותן תמונה מגובשת או ברורה אודות הנושא, וסופו שהוא נרשם בתודעה כאנקדוטות, כסיפורי זוועה או כנקודת מוצא לוויכוחי לולאה אינסופיים באתרים נבחרים ברשת.

למעשה, להורה שחושד שילדו נפגע מחיסון, אין מקור מידע מקיף וכולל בצורה מאורגנת ובהירה שתפרט לו מה אירע, וכיצד? מה עומד לקרות עכשיו? האם יש עוד הורים כמוהו? האם יש מישהו שמכיר את ההיבטים החברתיים והסביבתיים שיסייעו בהתמודדות עם פגיעה מחיסונים?

"היה ברור שבן שלי אלרגי לאחד ממרכיבי החיסון. אם במנה הראשונה עוד היה ספק, אז במנה השנייה כבר לא היה ספק. שאלתי את הרופא אם יש חומרים כאלו גם בדברים אחרים, מגבונים, סבון, אוכל, איפה יש רשימה מסודרת של ממה כדאי להימנע בינתיים? לא היה לו מושג מה לענות לי, הוא אמר שאני יכולה לנסות לחפש את החומרים ברשת וזהו. הוא הדפיס לנו הפניה למרפאת אימונולוגיה ולנוירולוג, והסתכל על הדלת לראות מי הבא בתור. אנחנו הלכנו משם מבולבלים, דואגים, מפחדים על הילד שלא יהיה עוד יותר גרוע בגלל משהו שלא ידענו. בזמן שהילד ישן, וזה לא היה הרבה, הפכתי כל אתר כדי לנסות לגלות לבד". (א' אמא לתינוק שנפגע מחיסון פרבנר).

אם לא רואים את זה, סימן שאפשר לעשות כאילו שלא רואים את זה

מטבע הדברים, דרך התמודדותם של משפחות, של תינוקות, פעוטות, ילדים ואף בוגרים עם פגיעות קשות מחיסונים אינם מוצגים בפני הציבור באתרים פורמליים המציגים מידע "מלא" על חיסונים. אתר משרד הבריאות, לדוגמה, מציג בפני הציבור מידע מלא ומפורט על תכניות החיסונים, אתרי טיפת חלב מספקים גם הם מידע כזה – והמידע כולל אפילו איזכור בדבר קיומן של תופעות לוואי בלתי רצויות לחיסונים, לרבות הלם אנפילקטי. אולם לא ניתן למצוא באף אחד מהאתרים, אף לא דף מידע אחד ויחיד שמסביר להורה מה עליו לעשות כשהוא חושד שילדו נפגע מחיסון.

ישנן הנחיות כלליות למקרים של חום גבוה, פרכוסים, אפטיות, בכי מרובה שאינו פוסק – אולם פגיעות רבות מחיסונים אינן מלוות בכל אלו, בעיקר פגיעות שנוצרות ממקור נוירולוגי. להורים לא מוסבר, לדוגמה, שקיימים גם פרכוסים ללא חום. להורים שתינוקם קיבל חיסונים נוספים יחד עם חיסון רוטה, לדוגמה, קשה עד בלתי אפשרי להבחין בתופעות נוירולוגיות. התינוק משלשל, מרבה בבכי, לעתים סובל מחום לא גבוה, מתפתל ומתכווץ מכאבי בטן – לעתים עד כחמישה ימים, ואף יותר – וכשמדובר בתינוק מאוד צעיר, קשה להבחין האם תנועות שהוא עושה נובעות מעווית מעיים, עווית בכי או עווית ממקור נוירולוגי.

גם תופעות של רגישות או אלרגיה לאחד, או יותר, ממרכיבי החיסונים אינם מקבלים מקום או איזכור במידע המוגש להורים. מרביתם אינם מודעים כלל לעובדה שתופעות של אלרגיה עשויות להופיע גם כשבוע-שבועיים לאחר מתן חיסון. גם מקומן של תופעות אוטואימוניות נפקד מהמידע אודות תופעות לוואי בלתי רצויות של חיסונים.

בלבל את האויב

אפשר לומר שהסיבה המרכזית לכך שמידע מלא, מפורט וברור, על פגיעות מחיסונים ועל נפגעי חיסונים אינו מופיע בצורה מסודרת במרבית האתרים מכיוון שלכאורה, "הודאה" בקיומם עשויה לפגוע באחוז ההתחסנות. עם זאת, כל הורה שמצא את עצמו מתמודד עם פגיעה מחיסון מוצא, בדיעבד, שהמידע בעצם היה קיים שם, רק שהוא פזור באתרים שונים, פורמליים וקונבנציונלים לחלוטין. אתרי קופות החולים, מומחים בנושאי אלרגיה, נוירולוגיה ומחלות אוטואימוניות כוללים, למעשה, מידע ברור ופשוט אודות פגיעות מחיסונים.

במקרים רבים התייעצות ישירה עם רופא הילדים ועם רופאים מומחים בעקבות פגיעה מחיסון תורמת אף היא לבלבול ולמבוכה של ההורים, שלא לומר לדאגה ולחששות שהם חווים נוכח אי הבהירות נוכח מצבו של הילד אל מול אבחנות סותרות ומנוגדות שהם מקבלים מאנשי המקצוע. רופא הילדים מסכים וחושד יחד עם ההורה שמקור הבעיה נובע מהחיסון, האימונולוג גם רואה לנכון לערוך בירור מקיף ביחס לרגישויות של הילד, הנוירולוג קובע בפסקנות חד משמעית שזה לא מהחיסון, והאלרגולוג? טוב, תלוי על מי נופלים, ובאיזה יום.

במקום שיהיה הליך מסודר, ברור ורצוף של בירור מלא, שבו שותפים בהסכמה כל הרופאים המעורבים בבירור שכזה – ההורה מוצא את עצמו במצב שבו הוא צריך להתלבט בעצמו ולהכריע בשאלה איזה רופא צודק. כל מומחה בתחומו מאציל מסמכותו על ההורה, וכל אחד מהמומחים מאבחן משהו אחר. יתרה מזאת, הורה קפדן שינסה לקבל חוות דעת נוספת של מומחה עשוי למצוא שבידו שתי חוות דעת מנוגדות לחלוטין של שני נוירולוגים שונים, שני אלרגולוגים שונים, שני רופאי ילדים שונים וכן הלאה.

"אני חוזרת אחורה, לדף הקודם, ופתאום זה מסתדר לי. הם כל הזמן אומרים שאין קשר בין החיסון למה שקרה לנו. אבל בכל המאמרים על מחלות אוטואימוניות, שבהן הגוף תוקף את עצמו כי מערכת החיסון לא מזהה נכון את מה שצריך לתקוף – זה בדיוק החיסון. החיסון בעצמו בנוי כדי לעורר את מערכת החיסון לתקוף. אין להם שום מושג מהי מערכת החיסון ואיך באמת היא עובדת אבל הם החליטו שהיא צריכה לתקוף! אני לא מאחלת לאף אמא לראות מה זה ילד ששיחק כל יום כדורגל מרותק לבית עם גילאן ברה. יכלו לפחות להזהיר אותנו. יכלו לבדוק איתנו אם יש במשפחה אנשים עם מחלות אוטואימוניות לפני שנתנו לו את החיסון".(מ' אם לילד ששותק בעקבות חיסון).

אלרגי לפנצילין? כן! אלרגי לחיסון? לא!

לעתים הליך הבירור הרפואי בעקבות פגיעה מחיסון עשוי להימשך חודשים רבים. בינתיים, ועד לסיום הבירור – שלא תמיד מגיע בכלל לכדי סיום – מצופה מההורה להמשיך לחסן את הילד על פי תכנית החיסונים (למעט החיסון ש"חשוד" כבעייתי עבור הילד עצמו). ההורה, שכבר ממילא נבוך ומבולבל מהמידע הסותר שמובא בפניו נוטה להעדיף להשעות לחלוטין את כל תכנית החיסונים עד סיום הבירור במלואו – שכן, כל זמן שלא הוברר הדבר, אין לו איך לדעת לאיזה רכיב הילד רגיש, והאם מפגש נוסף עם הרכיב הזה עלול לגרום לילד נזק נוסף, וחמור יותר. רוב ההורים מודעים לעובדה שכאשר אדם סובל מאלרגיה לכל דבר, החל מבוטנים וכלה בפנצילין – יש להשתדל להימנע ממפגשים חוזרים עם מחולל האלרגיה. כמו כן, במקרים שבהם מופיעה אצל אדם אלרגיה לתרופה נהוג להכניס הערה לתיק הרפואי כדי להימנע ממתן תרופה מסוימת זאת לאדם. לא ברור, אם כך, מדוע לא מופיעה באופן אוטומטי הערה כזאת בתיק הרפואי ובפנקס החיסונים (ולו אך לפרק הזמן שבו מתבצע הליך הברור).

מדעת, בוודאי שמדעת

כל ההורים, בלי יוצא מן הכלל, מודעים באופן כזה או אחר לחוק זכויות החולה. הסכמה לביצוע כל הליך רפואי צריכה להיות הסכמה מדעת. לכאן אפשר, כמובן, להכניס התפלפלות רפואית: הרופא הוא היודע, לא ההורה. ואפשר להכניס לכאן התפלפלות משפטית: מהי המהות של "מדעת" כשגם ההורה וגם הרופא שרויים ב"דעת" המוגבלת לחלקים מוגבלים ונפרדים של הידע? הנוירולוג אינו מומחה באימונולוגיה. האלרגולוג לא מומחה באפידמיולוגיה. האפידמיולוג לא מומחה בנוירולוגיה, וכן הלאה דעת פזורה, בלתי אחידה ושאינה מתאספת לכלל דעה אחת ועצה אחת ברורה.

הורים רבים נאלצים לערוך ניחוש מושכל ככל האפשר, ולהכריע בעצמם כיצד להמשיך, אם בכלל, את תכנית החיסונים.

בלתי אפשרי, כמעט, להפיק דעת או דעה בנושא כיוון שעצם קיומם של נפגעי חיסונים אחרים, שכבר עברו את המסלול הנפתל הזה אינם גלויים לעין הציבור. כל הורה, בנפרד, נאלץ לפלס לו דרך אישית להתמודד עם פגיעה מחיסון. ההיבטים הרפואיים, כאמור, מטופלים על פי הנוהגים הקיימים שחלים על הכלל: חום מטופל באקמול, נפיחות ופריחה מטופלים בפניסטיל, מהלך דלקתי מטופל בנוגדי דלקת, אבל אין הליך תגובה ברור ומופרד לטיפול בפגיעה מחיסון.

מחלות יתומות

הורים שמתעניינים בבריאות של ילדיהם, או בנושאים בריאותיים בכלל, נחשפים לא אחת לכתבות ומאמרים על מחלות שונות. מחלות ילדים כלליות, מחלות עונתיות שנוגעות לכלל האוכלוסיה, מחלות מורכבות לטיפול, ואפילו מחלות יתומות. מחלות אלו הן כל כך נדירות שיכולים להיות רק שני חולים בכל הארץ שסובלים מן המחלה. אפילו מחלות נדירות אלו מקבלות מקום גלוי ופתוח במרחב הציבורי, ואפשר למצוא כתבות ומאמרים אודות מחלות אלו.

נראה, אם כך, שמידת היתמות שלה זוכים נפגעי חיסונים ומשפחותיהם היא יתמות בדרגת הבלתי קיים. אם לשפוט על פי מספר הדיווחים המצטברים ממקורות שונים ברחבי הארץ, כולל אתרים לשיתוף מידע, כתבות בעיתונות ואפילו באתרים ובלוגים שנכתבים על ידי רופאים ומומחים פורמליים לחלוטין, הרי שהיתמות הזאת זרה רק לראשי מערכת הבריאות. אותה יתמות היא נחלת הכלל, ומצטלבת שוב ושוב ממקורות שונים. בהצטברות המידע מתברר שיש בארץ יותר נפגעי חיסונים, ואנשים שרגישים לחיסונים, מסך כל החולים בכל המחלות היתומות בארץ.

הלם אנפילקטי, אלם חברתי

"הרופא הסביר לנו שנוכל לקבל הפניה לעשות את החיסונים הבאים בבית החולים, בהשגחה צמודה, בקרבת מכונת החיאה למקרה שלבן שלנו יהיה הלם אנפילקטי. שאלתי אותו: ד"ר, תגיד לי, את רוב החיסונים הוא כבר קיבל. אם החיסונים עבדו כמו שצריך אז כבר יש לו נוגדנים. בשביל אבעבועות רוח ואדמת נראה לך הגיוני לסכן אותו בעוד חיסון? אפילו חצבת, במקרה של התפרצות חלילה – אפשר להגן עליו, למנוע הדבקה, ואפילו לטפל במקרה הצורך. אני צריכה להמר על האם ההחיאה לא תצליח? הרופא לא חשב על זה אפילו. הוא אמר שאם זה היה הילד שלו, אז לא". (ר' אמא לילד שנפגע בעקבות חיסון ופיתח תגובה אלרגית חריפה).

הניסיון המסורבל ליצור אלם חברתי סביב נפגעי חיסונים, קושר לראשם כתרים לא מוצדקים. לא רק שהם אינם מתחסנים מתוך סיבות מוצדקות, אלא שרובם גם נכנסים למצב של משנה זהירות בחשיפת ילדיהם להידבקות במחלות מסביבתם, מתוך חשש שאם ילדם לא מחוסן באופן מלא הוא נעשה חשוף ורגיש יותר לפגיעה של מחלות. לכן, לא רק שהם אינם "מפיצי מחלות" כפי שנוהגים לכנות אותם, אלא שהם גם מצמצמים הפצה של מחלות מפאת זהירותם מהידבקות. אי הכרה בקיומם פוגעת גם ברצף התקשורת הטבעית בינם ובין הסביבה. בכל מפגש עם רופא חדש הם מתבקשים לתת הסבר לאי התחסנותם. סיפורים על התפרצויות של מחלות מסמנות אותם כאלו שגורמים למחלות להתפרץ. לעתים אפילו בשיחות משפחתיות, או בשיחות חברתיות הם נקלעים למוקד של וויכוח בעד-נגד שאינו נוגע להם מלכתחילה. הורים רבים לילדים שנפגעו מחיסונים למעשה נדחקים למצב שבו בנוסף על הצורך להגן על ילדם, הם נדרשים להיאבק על הצורך להגן גם על החלטות רפואיות שהם לקחו עבור הילד, בדרך כלל החלטות שנעשו בשיתוף מלא עם רופא הילדים. חלקם הגדול נאלצים להתמודד ולהתגונן מפני התיוג החברתי שמסמן אותם כ"מתנגדי חיסונים", גם אם אין להם כל עמדה בנושא – למעט עמדתם האישית הנוגעת לבריאות ילדם ובני משפחתם.

כך יוצא שאותם אלו שמבחינת העמדה הרשמית של האמונים על בריאות הציבור מהווים "קורבנות" בודדים של עקרון חיסון העדר, הופכים להיות שוב קורבנות של ההשתקה הנהוגה סביב סיפורם, וסביב מצבם. לחלוטין לא מוצדק, ורבים הרופאים שפוגשים יום-יום ילדים, תינוקות, ואף מבוגרים שנפגעו מחיסון, ומתקוממים נגד העיוות הערכי והמוסרי הזה. עבור נפגעי חיסונים מסתבר ש"תעודת הביטוח" אינה מכסה את ההבטחה הגלומה בהצהרות המרשימות אודות "בריאות הציבור". עוד מסתבר שבחבילה שהיא מנת חלקם הם מתגלגלים למצב של הקורבן של העדר במתן החיסון, אך גם הקורבן של מערכת הבריאות עצמה שאינה מטפלת בהם כיאות, של מערכת החינוך שאין בידה כלים להכיל או להתמודד עם צרכיהם, של מערכת המשפט שאינה מספקת כל גיבוי ממשי. ובסופו של דבר, גם קורבן של החברה בכללה, שכן אם כל הגופים שהיו אמורים לגבות גיבוי מלא את הקורבן של העדר מתנכרות לו ולעצם קיומו – הרי שאין הוא ראוי להיות כלל, אפילו לא יתום.

מה עוד אפשר לעשות כשזה כן מהחיסון

העמותה למתן מידע על חיסונים, כשמה כן היא, עוסקת במתן מידע מלא ומורחב על חיסונים. המידע כולו מבוסס על מחקרים, פרסומים רשמיים ועל מידע נוסף המתפרסם לעתים במחקרים בתחומי רפואה הנוגעים במישרין ובעקיפין לנושא (מחקרים בנושאי נוירולוגיה, אימונולוגיה, אלרגיה, אוטואימוניות וכו'). כמו כן נעזרת העמותה ברופאים, מומחים, ולעתים חוקרים המביאים מידע מורחב בנושאים אלו. מאמרים, מחקרים וסרטים שחלקם מופיעים בפרק רופאים מדברים.

מתוך תקווה שיתחולל שינוי מהותי בעמדת הממסד בנושא נפגעי חיסונים, ועד שתיווצר מערכת שנותנת מענה ללבטים ולהתמודדות עם פגיעה מחיסון, נפגעי חיסונים, והורים לנפגעי חיסונים מוזמנים לכאן על מנת לשתף, להתייעץ, לקבל מידע, ולהיעזר בנסיונם של הורים אחרים שהתנסו במסע הזה: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

אתם כאן: Home נפגעי חיסונים "זה לא מהחיסון". כי ככה הרופא אמר