הפגיעות המוכרות לפיצויים בארה"ב

מחלקת שירותי הבריאות בארה"ב מפרטת מהן תופעות הלוואי המוכרות המאפשרות להגיש תביעה לפיצויים.

החיסון

הפגיעה מהחיסון

פרק הזמן מהחיסון

חיסונים הכוללים תרכיב טטנוס (לרבות חיסונים משולבים כמו דיפתריה-טטנוס-שעלת)

1.      הלם אנפילקטי1

2.      דלקת המקלעת הבריכיאלית6

3.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

0-4 שעות

2-28 ימים

לא רלוונטי

חיסונים הכוללים תרכיב שעלת (לרבות חיסונים משולבים כמו דיפתריה-טטנוס-שעלת)

1.      הלם אנפילקטי1

2.      דלקת מוח (אנצפלופתיה)2

3.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

0-4 שעות

0-72 שעות

לא רלוונטי

חיסונים הכוללים תרכיב אחד או יותר של חזרת, חצבת או אדמת

1.      הלם אנפילקטי1

2.      דלקת מוח (אנצפלופתיה)2

3.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

0-4 שעות

5-15 ימים

לא רלוונטי

חיסונים הכוללים תרכיב אדמת (לרבות חיסונים משולבים כמו חזרת-חצבת-אדמת)

1.      דלקת מפרקים כרונית5

2.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

7-42 ימים

לא רלוונטי

חיסונים הכוללים תרכיב חצבת (לרבות חיסונים משולבים כמו חזרת-חצבת-אדמת)

1.      ארגמנת טרומובוציטופנית7

2.      זיהום מנגיף החיסון עצמו בחולה עם מערכת חיסון חלשה8

3.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

7-30 ימים

0-6 חודשים

 

 

לא רלוונטי

פוליו חי (אוראלי)

1.      שיתוק פוליו

·        מע' חיסונית תקינה

·        מע' חיסונית חלשה

2.      זיהום מנגיף החיסון עצמו9

·        מע' חיסונית תקינה

·        מע' חיסונית חלשה

3.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

 

0-30 ימים

0-6 חודשים

 

0-30 ימים

0-6 חודשים

לא רלוונטי

פוליו מומת (בזריקה)

1.      הלם אנפילקטי1

2.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

0-4 שעות

לא רלוונטי

חיסונים הכוללים תרכיב הפטיטיס B

1.      הלם אנפילקטי1

2.      כל סיבוך אקוטי של הנ"ל לרבות מוות4

0-4 שעות

לא רלוונטי

 

1. הלם אנפילקטי
תגובה אלרגית חריפה, לעיתים קטלנית. ברוב המקרים הבעיה נפתרת ללא סיבוכים. התסמינים מתפתחים דקות עד שעות מרגע החשיפה. מקרי המוות, אם קורים , נגרמים בד"כ מחסימה נשימתית עקב בצקת בגרון או התקף ופרכוס בסמפונות, שמופיעים בד"כ בשילוב עם קריסת מע' הלב והדם. תסמינים קליניים עיקריים נוספים: כחלון, ירידת לחץ דם, ירידה, עלייה או הפרעה בקצב הלב, בצקת בגרון, בלוע או בקנה הנשימה עם קשיי נשימה. ניתוחים שלאחר המוות מגלים התנפחות חריפה שנגרמת מחסימה בדרכי הנשימה התחתונות, בצקת בלוע, בגרון, במכסה הלוע (אפיגלוטיס) או בקנה הנשימה, עלייה קלה בריכוז תאי דם לבנים בכבד, בטחול ובראות.
אם המוות קורה בתוך דקות מהחשיפה בשילוב עם קשיי נשימה , לא תמיד יתגלו סימנים פתולוגיים כלל.

2. דלקת במוח (אנצפלופתיה)
מקבל החיסון ייחשב כלוקה בדלקת המוח כתוצאה מהחיסון באם יזוהו תסמינים של אנצפלופתיה חריפה כהגדרתה כאן ובפרק הזמן המצויין בטבלה וכן 6 חודשים לאחר קבלת החיסון יפיעו תסמינים של אנצפלופתיה כרונית כהגדרתה כאן:

אנצפלופתיה חריפה (אקוטית) היא כזו הדורשת אישפוז (בין אם בוצע אשפוז בפועל ובין אם לא)

  • לילדים עד גיל 18 חודשים עם התקף – ירידה משמעותית ברמת ההכרה (*) ליותר מ 24 שעות
  • לילדים עד גיל 18 חודשים ללא התקף – ירידה משמעותית ברמת ההכרה (*) ליותר מ 24 שעות
  • שלא ניתן לייחס אותה לתרופות אחרות או להתקף אפילפטי
  • למבוגרים ולילדים מעל גיל 18 חודש צריכים להתקיים לפחות 2 מהתנאים הבאים לפחות במשך 24 שעות:
    • שינוי משמעותי במצב המנטלי השכלי שלא מתרופה ובמיוחד מצב של בלבול, הזיות או פסיכוזה
    • שינוי משמעותי במצב המודעות שאינו קשור להתקף ולא ניתן לייחס אותו לתרופה
    • התקף בשילוב עם איבוד ההכרה
  • עלייה בלחץ התוך גולגולתי היא סימן קליני של אנצפלופתיה בכל שכבת גיל

(*): ירידה משמעותית ברמת המודעות פירושה הופעה של לפחות אחד מסימנים הקלינים הבאים למשך 24 שעות לפחות:

  1. הפחתה או העדר תגובה לגירויים מהסביבה (קול רם או כאב)
  2. הפחתה או חוסר מוחלט בקשר עין (לא מקבע מבטו על בני משפחה או אחרים)
  3. חוסר תגובה או חוסר עקביות בתגובה לגירויים חיצוניים (לא מזהה אנשים או חפצים מוכרים)

הסימנים הבאים בנפרד או במשולב אינם מאבחנים אנצפלופתיה או שינוי משמעותי במצב ההכרה או במצב המנטלי: ישנוניות, עצבנות, צרחות בטון גבוה או לא אופייני, בכי קבוע שלא ניתן להפסיקו, התנפחות הפונטנלה. התקפים כשלעצמם אינם מספיקים לאבחנת אנצפלופתיה

אנצפלופתיה כרונית מתרחשת כאשר השינוי במצב השכלי או הנוירולוגי, שהתחיל בחלון הזמן המפורט בטבלה לאחר מתן החיסון ונמשך מעל 6 חודשים. נפגעי אנצפלופתיה חריפה שנעלמו להם התסמינים לאחר האנצפלותפיה החריפה לא ייחשבו כבעלי נזק נוירולוגי מהאירוע והופעה של אנצפלופתיה כרונית בעתיד לא תחשב כהמשך של האנצפלופתיה החריפה. אם העדויות מראות על עדיפות של גורמים גנטיים, טרום לידתיים או סב לידתיים (סמוכים ללידה לפניה או אחריה) כגורמים ל אנצפלופתיה כרונית – היא לא תחשב ככזאת שמקיימת את התנאים בטבלה. אם העדויות מראות על סבירות של זיהום, הרעלה, הפרעה מטבולית, פגם גנטי או טראומה כגורמים ל אנצפלופתיה – היא לא תחשב ככזאת שמקיימת את התנאים בטבלה. אם בזמן הגשת התביעה, העדויות אינן מאפשרות לקבוע את הגורם ל אנצפלופתיה – היא כן תחשב ככזאת שמקיימת את התנאים בטבלה. בית המפשט ישקול את התיק הרפואי כולו בבואו לקבוע באם דלקת המוח עונה על התנאים המוגדרים בטבלה זו.

3. התקף ופרכוס
לצורף פסקאות 2ב בסעיף הזה המושגים "התקף" ו"פרכוס" כוללים התקפים מיקולונים, התקפים טונים קולוניים (גרנד מאל) והתקפים חלקיים פשוטים או מורכבים. התקפי "פטיט מאל" לא ייחשבו ככאלה שממלאים את התנאים בטבלה. תנועות קופצניות או אפיזודות של בהייה כשלעצמם אינם אינדיקציה להתקף פרכוס.

 

4. תוצאה של מחלה קודמת (סקואלה)
המונח "סקואלה" פירושו מצב או אירוע שנגרם בפועל ע"י תנאי שמפורט בטבלה.

5. דלקת מפרקים כרונית
לצורך טבלת נפגעי החיסונים דלקת מפרקים כרונית תאובחן אצל אדם ללא היסטוריה של מחלת מפרקים בשלוש השנים שקדמו לחיסון על בסיס:

  1. תיעוד רפואי שנכתב בתוך 30 יום מרגע הופעת עדות אובייקטיבית לנפיחות מפרקים חריפה שהופיעה 7 עד 42 יום לאחר החיסון לאדמת.
  2. תיעוד רפואי שנכתב בתוך 3 שנים מהופעת דלקת המפרקים החריפה, שמעידים על עקביות בהופעת סימנים אובייקטיבים לדלקת מפרקים רציפה או מקוטעת, במשך יותר משישה חודשים לאחר החיסון.
  3. מסמכים רפואיים שמעידים על תגובת נוגדנים לווירוס האדמת.

לצורך טבלת נפגעי החיסונים, התופעות הבאות לא ייחשבו דלקת מפרקים כרונית:

  • הפרעות שריר-שלד כגון מחלות רקמה מקשרת דיפוזית (שכוללות אך לא מוגבלות רק לדלקת מפרקים שגרונית(RA), דלקת מפרקים בילדים (JRA) ,זאבת, טרשת סיסטמית, מחלת רקמת חיבור מעורבת, דלקת עור ושרירים, פיברומיאלגיה, דלקות כלי הדם ותסמונת סיורגן)
  • מחלות פרקים ניווניות, גורמי זיהום שאינם אדמת (כזיהום ישיר או כתגובה של המערכת החיסונית)
  • מחלות מטבוליות ואנדוקריניות , חבלה גופנית (טראומה), גידול, הפרעות מערכת העצבים, הפרעות עצם וסחוס, דלקת חוליות (ספונדיליטיס), ספחת (פסוריאזיס), מחלות דלקתיות של המעי, תסמונת רייטר, הפרעות כלי דם.

ארתרלגיה (כאב מפרק) או נוקשות ללא נפיחות במפרק לא ייחשבו כדלקת מפרקים כרונית לעניין הטבלה.

6. דלקת המקלעת הברכיאלית
מוגדרת כחוסר תפקוד שמוגבל לחלק העליון של רשת העצבים שנקראת המקלעת הברכיאלית (ז"א הכבלים הראשיים וההתפצלויות שלהם) ללא מעורבות של מערכת עצבים היקפית (שורשי עצבים או עצב היקפי) או מרכזית (למשל חוט השדרה). כאב עמוק ובד"כ קבוע בכתפיים מעיד על תחילת המצב הזה. ימים או שבועות לאחר תחילת הכאב מופיעים חולשה וניוון של קבוצת השרירים העליונות של הזרועות. ייתכן שהכשל בתנועה ילווה באיבוד התחושה אם כי זהו אינו סימן קליני בולט. הדלקת יכולה להופיע בצד הנגדי להזרקה או בצד שבו בוצעה. לפעמים הדלקת היא דו צדדית. חולשה היא תנאי לאבחון הדלקת. לצורך אישור שחוסר התפקוד של הזרוע נובע אכן מהדלקת הנ"ל, נדרשים ממצאים תנועתיים, חישתיים ורפלקסיביים בבדיקה פיזית , וכן תוצאות הולכה עיצבית ומחקרים אלקטרו-מיוגרפיים שיאשרו זאת בעקביות. המצב צריך להיות מובחן ממצב של חוסר תפקוד של שורשי העצבים (ראדיקולופאתיה ) ושל עצבים היקפיים (ז"א כמה מונונוירופתיות) או של מבנים עצבייםם מרכזיים והיקפיים אחרים (נוירופתיות קרניאליות , מיאלופתיה)

7. ארגמנת טרומובוציטופנית
מוגדרת כספירת טסיות דם עם ערך נמוך מ 50,000 למ"מ מעוקב. הגדרה זו אינה כוללת טרומובוציטופנית על רקע גורמים אחרים כמו פעילות יתר של הטחול (היפרספלניזם), הפרעות של המערכת החיסונית (נוגדנים כנגד גופים זרים מעירויי דם קודמים), מילדוספלזיה, הפרעות על רקע התרבות מהירה של תאי לימפה, טרומבוציטופניה מולדת או תסמונת המוליטית אורמית. זה לא כולל מקרים של ארגמנת טרומובוציטופנית חיסונית (בעבר נקראה: אידיופתית ) שמועברת ע"י נגיף,פטרייה, סמים או רעלים. ארגמנת טרומובוציטופנית אינה כוללת מקרים של התקרשות דם אינטרה וסקולרית., כפי שקורה בהדבקות נגיפיות או חיידקיות. הדבקות נגיפיות כוללות למשל הדבקות משניות הנלוות להדבקות וירוס אפשטיין-בר, וירוס ציטו-מגלו (CMV), צהבת A , צהבת B, רינו-וירוס, איידס, אדנו-וירוס, קדחת דנגי.
הדבקה נגיפית קודמת יכולה להיות מודגמת ע"י תסמינים וסימנים קליניים ולא חייבת להיות מאושרת ע"י תרבית או בדיקה סרולוגית (בדיקת נסיוב). בדיקת מח העצם , אם מבוצעת, צריכה לחשוף ספירה נורמלית או מוגברת של מגהקריוציטים.

8. זיהום מנגיף החצבת של החיסון עצמו
מוגדר שמחלה שנגרמת מזן הנגיף של החיסון עצמו, ואשר נקבעת ע"י בדיקת נוגדנים חד-שבטיים (מונוקלוניים) ספציפיות לחיסון או בדיקת תגובת שרשרת בעזרת האנזים פולימרז

9. זיהום מנגיף הפוליו של החיסון עצמו
מוגדר כמחלה שנגרמת ע"י נגיף הפוליו ומתרחשת בנפרד מהרקמה שבה הוחדר הנגיף. האבחנה שהמחלה נגרמה ע"י אותו זו נגיף ממנו הורכב החיסון צריכה להיקבע ע"י בדיקת אוליגונוקלאוטיד או בדיקת תגובת שרשרת בעזרת האנזים פולימרז. מציאת הווירוס בצואה אינה מספיקה לקבוע אם זו הדבקה ספציפית לרקמה או מחלה שנגרמה ע"י זן הנגיף ממנו הורכב החיסון.