סיפורה של שירלי, יוני 2010

שירלי מתארת את שעבר עליה, לאחר שחיסנה את בתה בת החודשיים וחצי בחיסון המחומש:

"...היתה מצוננת באותו יום. הודעתי לאחות שזה לא נראה לי, כי זה גם חיסון מחומש וגם שהיא מצוננת, וזה לא רגיל וביקשתי ממנה לדחות שוב את החיסון, האחות טיפת חלב סירבה למרות גילה הצעיר של הפעוטה, וטענה שלא על כל נזלת מבטלים חיסון, ושעבר מספיק זמן. חשבתי שהיא יודעת מה היא עושה...


[לאחר החיסון] ולקחתי אותה מיד לאחר מכן לידיים שלי כשהיא צורחת בהיסטריה. ניסיתי להניק את ***** אך היא סירבה לאכול והמשיכה לצרוח בקולי קולות, שניות ספורות לאחר מכן (5 שניות בערך) ראיתי שחצי מהפנים שלה (החצי שבאותה רגל ניתן החיסון הארוך יותר לגיל חודשיים) חצי מהפנים התנפחו מעבר למה שנורמלי והאדימו מאוד מאוד, ראיתי שגם מקום שבו התבצע החיסון הכבד יותר היה כחול וסגול.

יידעתי באותו רגע את אחות טיפת חלב שהיתה בטלפון ואמרתי לה שזה מקרה חירום... האחות שהיתה עסוקה מאוד בשיחת הטלפון שלה ביקשה ממני לחכות 20 דקות ואז לראות אם התופעה תחלוף.
בזמן שהאחות טיפת חלב בשיחה שלה אני מחזיקה את הילדה שלי מפוחדת כולי שמא קרה לה נזק חמור ומחכה שהאחות תתייחס אלינו ואולי תתן לה משהו נוגד חיסון משהו שיציל את הילדה שלי.
לאחר רבע שעה הסתכלה עליה האחות ואמרה לי שזה נראה לה מהבגד (לא ברור לי עדיין איך היא הגיעה למסקנה כל כך מטופשת), אני דרשתי שמישהו יסתכל על הילדה שלי, רופא או לגשת מייד לבית חולים.
האחות קראה לרופאת משפחה שהיתה במקום (היא היתה סגורה איתה בחדר לפחות 10 דקות לפני שהיא הגיעה לבדוק את הילדה שלי), הרופאה הרימה לילדה את החולצה, הסתכלה לה בבטן , לא הסתכלה על פניה, שחציים נפוחים מאוד ואדומים מאוד, ואמרה שהכל בסדר ושאני יכולה לחזור הביתה.
חזרתי עם הבת שלי הביתה, חשבתי שהם מבינות, ושהם מקצועיות ושהם יודעות על מה הם מדברות.
חזרתי הביתה ושם החום עלה מאוד מאוד הגיע ל-40 מעלות הילדה צרחה בקולי קולות מבועתת כולה, ואני הבנתי שמשהו לא בסדר, התקשרתי לאחות טיפת חלב ותיארתי לה את המצב ואמרתי לה שאני רק מיידעת אותה שאני הולכת לקחת אמבולנס (היא יודעת שאני ב***** ולבד עם הקטנה), והיא אמרה שאין צורך לקחת אותה לבית חולים כי זה יעבור תוך יום יומיים וגם החום יירד ולעשות לה הרבה אמבטיות ולתת אקמולי... במשך חמישה ימים הילדה היתה עם חום שלא יורד לגמריי, עשיתי הרבה אמבטיות, היא היתה אפתית וחלשה מאוד.... לא נותרה לי ברירה וביום שישי אחר הצהריים התקשרתי למוקד של השירות של שניידר, ודיברתי עם רופא ילדים... והוא אמר שזה מאוד יוצא דופן מקרה כזה, וגם שם הוא לא המליץ לי לקחת אותה לבית חולים ואמר שתוך מספר ימים זה יעבור, למרות שלא ראה אותה. שבוע שאחרי יום ראשון הייתי אצל רופא ילדים בישוב שאמר שהתייעץ עם רופא מקורב אליו ואמר שאכן זה אלרגיה. והוא אמר שאת החיסון הבא של גיל 4 חודשים נעשה אך ורק במכון רוקח בירושלים (אני לבד , בלי רכב גרה ב*****, כל הסיפור הזה גרם לי נזק רב) אמרתי לו שאני חוששת לעשות חיסון נוסף כי מצבה של הילדה שלי השתפר במעט... הרופא ילדים שהיפנה אותי לשם אמר שעדיף תגובות מחיסון ולא לחטוף את המחלה.
אני אם חד הורית.
לבד
ב*****
אני לא כל כך...
מה אני אמורה לעשות????
... איפה אני מוצאת רופאים שיוכלו לאבחן את הילדה שלי ולתת לי מענה אנושי ומועיל

אני צריכה מומחים
מה אני אמורה לעשות

קראתי עליכם שאתם יכולים לעזור
...(לאחר כחודשיים):
האחות של הטיפת חלב התקשרה פעם ראשונה לאחר חודשיים מאז המיקרה, הושארה הודעה במשיבון שלי שבו היא שואלת מה עשיתי,? האם לקחתי אותה לחיסון נוסף? ואם לא אז חסר לה חיסון של 4 חודש ?.... כמובן שלא התייחסתי ( מה כבר יש לי להגיד?).
היא השאירה אותי ככה לבד עם הבת שלי שכל יום יידעתי אותה שהחום לא יורד , שהילדה בוכה שהיא אפטית, שהלחי הימנית נפוחה מאוד ואדומה, שמקום הזריקה כחול וסגול, שאני לבד!!! עם כל הסיפור הזה !!!! שאני לא יודעת מה לעשות ! שאני קורסת !!!! שאני מניקה ללא הפסקה בניסיון למזער את הנזק !!! שאני מ פ ח ד ת !!!!
...ככה 5 ימים !!!!
...ואז אני מגיעה לרופא ילדים של הישוב , לאחר שבת קשה ומפחידה שבה אני מצלצלת לשניידר לשאול מה יהיה עם הבת שלי , מה אומרים שם ??? זה יעבור !!!
חודשיים !!! רופאים פרטיים !! הומאופטיה !!! וטרם עבר !!! ואני לבד איתה !...
ומה עוד היא אמרה לי אז מיד לאחר החיסון ומה שקרה ::" זה מהבגד" חודשיים מהבגד, כך אמרה גם רופאת המשפחה שהיתה במקום והיסתגרה איתה 10 דקות בחדר"זה מהבגד ", חודשיים מהבגד !!!, שתיהם אומרות אותו דבר לאחר שהם מסתגרות מאחורי הדלת...

... לאחר 5 דקות צילצל הטלפון ואותו רופא [ממכון רוקח] היה על הקו... הוא גם מכיר את המיקרה ! אך, טון הדיבור שלו הישתנה כששמע את עצמו פעמיים (כנראה מהרמקול, אולי חשב שאני מקליטה אותו), הוא אמר לי :" אני לא אגע בבת שלך !, בואי לפה ונדבר !, אם את רוצה שיעזרו לך, ! נתראה בשמחות " וניתק ???!!!
... אני בסך הכל אמרתי שאני לא מעוניינת לחסן אותה !!

במעון פה לא מכניסים ילדים ללא חיסון
רק בפרטי
אני אשאר איתה בבית, כבר ראיתי שאין על מי לסמוך
...
רציתי לומר שוב תודה על ההקשבה וההשתתפות במצבנו,
לפעמים אני קוראת את ההודעות בכדי לקבל חיזוקים,
זה בהחלט מעודד אותי לדעת שיש אנשים כמוכם
...(לאחר כחודשיים)...
לא כתבתי הרבה זמן ולא דיברנו כי אני קצת המומה וגם חסרת אונים ומתוסכלת ממה שקורה.
האחות של משרד הבריאות יצרו קשר עם המרפאה שבה נעשה החיסון ושאלו את האחות שם מדוע היא לא דיווחה על תופעת לוואי אחרי חיסון, האחות אמרה שזה כנראה לא קרה במרפאה כי גם רופאת הילדים היתה במקום ושזה היה ממש מינורי, והיא לא יודעת אם זה בכלל מהחיסון...
... נכנסתי לאחות שהיתה שם , הרגשתי צורך לדבר איתה ולשאול מדוע הגיבה כפי שהגיבה למשרד הבריאות, היא היתה ממש נוראית, הרימה את קולה, התנהגה כאילו אני מקליטה אותה, צחקה כשדיברתי איתה על *****************, הייתי בשוק, שאלתי אותה למה היא מגיבה כך, הרי היית שם, אמרתי לה והיא טענה שגם רופאת המשפחה היתה ואולי יותר מאוחר התפתח משהו....
הייתי בשוק מתגובתה השיקרית והרמת הקול שלה כנגדי, לא הבנתי איך ********************************** משקרת במצח נחושה ועם חיוך על פניה.

היא אמרה לי - איפה היא? היא חיה?
... יש עוד אבל אני חנוקה

אתם כאן: Home נפגעי חיסונים הסיפור שלי סיפורה של שירלי, יוני 2010