סיפורה של אתי, יוני 2015

אתי מספרת על בנה שחר, שנפגע קשה מהחיסון בגיל חודשיים וחיסוני הפוליו שלאחר מכן

אני אתי שרמן, אמא של שחר, היום הוא בן שלוש ושמונה חודשים. הגעתי לכתוב על מה שקרה לבן שלי אחרי שצפיתי בתכנית של אורלי וגיא.

שחר הוא בן יחיד, נולד בריא והיתה לו התפתחות מוטורית תקינה לאורך החודשים הראשונים. הוא היה ממלמל, צוחק בקול ומחזיק חפצים. ההתפתחות המוטורית שלו היתה טובה מאוד.

שחר קיבל את חיסון המחומשת בגיל חודשיים וחצי ומאז התחילו הבעיות. לאחר החיסון הוא בכה שעות רבות במשך ימים, וחשבתי שזה נובע מגזים. הוא גם היה מפרכס בעגלה, ואני לא ידעתי בכלל שכאשר העיניים נתקעות לו לצד אחד והפה ננעל זה פרכוס. כך זה נמשך במשך שבועיים לאחר החיסון. מאז הוא גם העדיף רק צד אחד של הנקה, מה שנראה היה לי מוזר. בגיל שלושה חודשים הגעתי לבקר אצל הורי שהתגוררו בסמוך לביתי, ושחר היה מאוד לא רגוע. הוא בכה ובכה ואז איבד את ההכרה. אבי ביצע החייאה והצליח להציל את שחר עד שהגיע האמבולס. שחר אושפז בבית חולים הר הצופים ולאחר כמה ימים העברתי אותו לבית חולים שערי צדק, מאחר ולא נתנו לו את הטיפול המתאים. בבית חולים הר הצופים הרופאים טענו שיש לו אפילפסיה ורצו לתת את תרופת הפנוברביטל ובשערי צדק בדיקת האיאיג'י יצאה שלילית. ובעצם לפי הבדיקה לא היתה לו אפילפסיה. אז צדקתי והכל היה מהחיסון של הפוליו. הנוירולוג חשב בהתחלה שזה מהחיסון של השעלת, אך לאחר שנתתי לשחר מנה שנייה ושלישית של פוליו ראיתי שהפרכוסים חוזרים.

היום שחר לא מחזיק, לא יושב לבד ולא עומד. הוא מוגדר כנכה מאה אחוז ע"י משרד הבריאות וביטוח לאומי. החיסונים של הפוליו, במקום למנוע את מחלת הפוליו, עשו פעולה הפוכה. ואף אחד לא מוכן לכתוב לי במסמך רשמי. הכל נאמר לי בעל פה. מסתירים מהציבור את המידע וזה ממש מכעיס אותי. יש לי ילד אחד והוא יקר לי מאוד ולא זכיתי, כמו כל אמא, לראות התפתחות תקינה של הילד שלי.

חשוב לי לציין שעוד לפני מתן החיסון של המחומשת האחיות התלחששו ביניהן והתלבטו האם כן לחסן או לא לחסן, בגלל שהיקף הראש בלידה היה 30 שזה מיקרוצפלי. היום, בדיעבד, אני מבינה גם למה. שחר הגיע מאז 14 פעמים באמבולנסים לבית חולים, והוא סובל מבעיות בנשימה, ירידה בחמצן ובעיות בריאות. הפוליו משתק את שרירי הגוף וזה מסביר הכל. אני מצרפת מסמכים שמתעדים ששחר אכן התפתח בצורה תקינה, אך החיסונים עצרו לו את ההתפתחות. עצרו לו הכל. זה כואב לי לראות איך כל הילדים משחקים והוא מנוטרל בגלל חיסון. זה פגע גם בי כי היום אני לא יכולה לחזור לעבוד במקצוע שלי, בהוראה, ואני צריכה לטפל בבני.

 

אתם כאן: Home נפגעי חיסונים הסיפור שלי סיפורה של אתי, יוני 2015