סיפורה של סילביה, יולי 2015

סילביה דרעי מספרת את שעובר על הבת שלה ועליה לאחר פגיעה קשה מהחיסון נגד וירוס הפפילומה

לצערי הרב, כפי שסיפרתי וכפי שפורסם בכתבה של הערוץ הראשון, הבת שלי נפגעה מהחיסון נגד פפילומה. הפגיעה קרתה לאחר החיסון השני, את המנה השלישית היא כבר לא עברה.

שלוש וחצי שנים שאנחנו חיים בגיהנום.

הבת שלי היתה בת 12 כשקיבלה את החיסון, ורופאי הילדים שלה שיכנעו אותי בכל ביקור במרפאה: "תעשי לה. זה כדאי. גם אנחנו עשינו לבנות שלנו". ואני, בשיא טמטומי, לא קלטתי אפילו לרגע את מה שהם מנסים למכור לי. ועשיתי. כי איזו אמא לא תרצה להציל את הבת שלה מהמחלה הארורה שנקראת סרטן? ועוד שילמתי על זה ממיטב כספי.

והיום אני לא ישנה לילות שלמים. בידיעה שהרסתי לבת שלי את החיים.

בבוקר אני קמה. שמה מסיכה. הולכת לעבודה, צוחקת, מדברת...

אבל המוח שלי עובד בכל רגע ובכל שניה במחשבות.

מחשבות על זה שהתינוקת היפהפיה שלי עומדת בפני סכנת עיוורון. מילדה בריאה הבת שלי הפכה לילדה חולנית. שכשהחברות שלה יוצאות לקניון, לחופשות, לים, או סתם נפגשות ליום כיף - הילדה הקטנה שלי "מבלה" בבתי חולים. בכל שבוע היא צריכה ללכת לקבל זריקה עם חומר כימי כדי שהמצב שלה לא יחמיר.

אף אחד לא סיפר לי את האמת. האמת על זה שהסיכוי לחלות בווירוסים שמחסנים נגדם בחיסון הזה הוא שואף לאפס. כמעט ולא קיים. ואף אחד לא סיפר לי שזה בסך הכל חיסון לחמש שנים.

והבת שלי שבאה מבית טוב וקיבלה חינוך טוב ויש אלפי אלפים של בנות כאלו, שבכלל שלא יקיימו יחסי מין בגילאים האלה.
ואני שילמתי כסף להרוס לה את החיים. והחיים שלי נעצרו. ואין לי יום ואין לי לילה ואני נטרפת בידיעה שמישהו קיבל על הגב של הבנות האלה פרס נובל.

וחברת התרופות מתעשרת בינתיים על גב הבנות האלה. ומשרד הבריאות מתעשר מקופות החולים על הגב של כל הבנות האלה - כי החיים של הבנות האלה נדפקים.

מי שנפגעו מהחיסון הזה הם נהיים חולים ומבקרים בלי סוף בבתי חולים, ומי יודע מה צופה להם העתיד?

אז אני מפה, כאמא אל אמא (ואל אבא), רוצה להגיד: אל תחסנו בחיסון הארור הזה.

היום הם רוצים להוסיף גם את הבנים ולחסן אותם.

ליבי עם כל ההורים האלה שעוד לא יודעים שעוד ניפגש בבתי החולים. שמרו על הילדים שלכם כי אם החיסון הזה היה שווה, בטח לא היו מכניסים אותו לסל הבריאות ונותנים לכם אותו חינם - אלא היו מוכרים לכם במחיר שאני שילמתי עליו. במקום הרעל הזה שייתנו תקציב לתרופות מצילות חיים. הילדה שלי קיבלה את הרעל הזה. והיום היא מקבלת רעל אחר כדי להציל אותה. וכל שלושה חודשים עושים לה בדיקות מעקב. והלב מפרפר כי הרעל האחר יכול לגרום, לא עלינו, למחלות מסכנות חיים. ככה כולם מתעשרים על גבנו. זה נכון שיכולים לחסן 1000 בנות, או בנים, והכל יעבור בשלום, אבל אחת, או אחד, ייהרסו לו החיים.

אבל אם אני אדע שהצלחתי להציל ולו ילד או ילדה אחת אז עשיתי את השליחות שלי בעולם הזה. ואם יש בנות שנפגעו, ואני חוזרת, זה יכול להיות מגוון רחב של מחלות אוטואימוניות וזה קרה בסמוך למתן החיסון, אשמח אם תיצרו איתנו קשר. אולי ביחד נצליח לעצור את הטרוף הזה.

תודה רבה והמון בריאות לכולם,

סילביה דרעי

אתם כאן: Home נפגעי חיסונים הסיפור שלי סיפורה של סילביה, יולי 2015