בהלת הפוליו: כל התשובות

ביוני 2013 התגלה נגיף הפוליו בשופכין של רהט ומספר ערים נוספות באזור הדרום. כשבוע לאחר מכן יצא משרד הבריאות בקריאה מתוקשרת לציבור להשלים את חיסוני הפוליו בילדים עד גיל 6. בסוף יולי דווח על איתור הוירוס בקרב כמה ילדים. משרד הבריאות יצא במבצע חיסון המוני בחיסון חדש על מנת לנסות לבלום את התפשטות הוירוס באוכלוסייה. עד עתה, לא דווח על אף אדם החולה בפוליו.

 

ד"ר סוזאן האמפריז בפניה לאזרחי ישראל: לימדו על ההיסטוריה של החיסונים ושל הפוליו לפני שתתחסנו (להרצאה מלאה של ד"ר האמפריז על הפוליו)

מחלת הפוליו
מחלת הפוליו נגרמת עקב חדירה של נגיף הפוליו לתוך מערכת העיכול.

תסמיני המחלה
בקרב כ- 90%-95% מהנדבקים בנגיף, המחלה ללא תסמינים כלל. הנגיף מפונה ע"י מערכת החיסון ללא השארת סימן. 4%-8% מהנדבקים יחוו את המחלה כמחלה דמויית שפעת, מלווה בכאבי בטן וכאבי ראש. בקרב 1% מהנדבקים הנגיף יחדור למערכת העצבים ויגרום לשיתוק, לרוב בגפיים התחתונות, אשר במרבית המקרים (אך לא כולם) חולף. שיתוק קבוע הינו נדיר ומוערך בכ 1 מכל 1,000 אנשים הפוגשים את הנגיף.

איך נדבקים?
ההדבקה מתרחשת בעקבות מגע עם צואה נגועה בנגיף או שתיה של נוזלים אשר הנגיף נמצא בהם.

איך למנוע הידבקות בנגיף?
שמירה בסיסית על היגיינה תמנע בצורה הטובה ביותר את ההידבקות בנגיף. נכון הדבר שבעתיים כאשר מחסנים את האוכלוסייה בחיסון חי-מוחלש ממנו מופרש הוירוס בצואה ועלול בדרך זו להדביק אחרים.
הימנעות מסוכר ועמילנים עשויה גם כן להפחית הסיכוי להידבקות במחלה.
למעלה מ- 20 שנה לא דווחו מקרים חדשים של הידבקות בנגיף בקרב אוכלוסיית ישראל וזאת בעיקר בשל רמת ההיגיינה הגבוהה והפרדת מערכות הביוב מהאוכלוסייה.

האם החיסון יגן עלי? מה מידת היעילות של החיסון?
אין אף חיסון אשר מגן ב- 100% על האדם המחוסן. לפי דיווחי היצרן, בקרב 84% עד 100% מהמתחסנים בחיסון המומת (הניתן בזריקה) יווצרו נוגדנים בדם (נוגדנים בדם אין משמעותם בהכרח שהם יהיו אפקטיביים במניעת המחלה עם החשיפה לנגיף). החיסון הניתן בארץ בשגרת החיסונים (החיסון המומת הניתן בהזרקה, IPV) אינו מונע הדבקת האוכלוסיה מאדם לאדם (אינו מייצר "חסינות עדר"). יעילות החיסון במניעת תחלואה בפוליו מעולם לא נבדקה במחקר מבוקר. היעילות בפועל איננה ידועה, אך מי שחוסן בחיסון המומת או חלה בעבר נחשב כבעל סיכוי קטן עוד יותר לחלות בפוליו.

על מנת לנסות למנוע את התפשטות הוירוס באוכלוסייה, משרד הבריאות יצא במבצע לחיסון כלל הילדים, בתחילת אוגוסט באזור הדרום (קרית גת עד מצפה רמון, לא כולל אופקים ונתיבות) ומאמצע אוגוסט בשאר חלקי הארץ, בחיסון חי-מוחלש נגד פוליו (הניתן בטיפות דרך הפה ומכיל וירוסים חיים-מוחלשים כנגד שני זנים של הפוליו, bOPV, עלון היצרן). האוכלוסייה המחוסנת (בחיסון המומת) נחשבת על ידי משרד הבריאות כמוגנת ולכן מבצע חיסון זה אינו מיועד להגן על המחוסנים, אלא על התפשטות הוירוס לבלתי מחוסנים ולמיגורו. לצורך כך, משתמשים בילדים המחוסנים בחיסון המומת (המוגנים בעצמם, לכאורה) כסוכני הפצה של נגיפי החיסון לשאר האוכלוסייה, בתקווה שבדרך זו הוא יגיע גם למי שלא חוסן וכך יגן עליו. מדובר בחיסון חי-מוחלש חדש יחסית אותו מייצרת חברת GSK ואושר לשימוש בשנת 2011. חיסון חדש מסוג זה (כנגד שני זנים של וירוס הפוליו) פותח לראשונה על ידי יצרן הודי ובו נעשה שימוש לראשונה בשנת 2009 במדינות כמו אפגניסטן, ניגריה ומערב אפריקה. מעולם לא נעשה בו שימוש במדינות מערביות מחוסנות ולכן לא ניתן להעריך את תרומתו האפשרית בבלימת התפשטות הוירוס בסביבה זו. במחקר היחיד שנעשה על חיסון חדש דומה מאת יצרן הודי נמצא שלאחר מנה אחת של חיסון זה רק 20% מהנבדקים פיתחו נוגדנים כנגד זן אחד של הפוליו (הזן הנמצא בישראל) ו 7% פיתחו נוגדנים כנגד הזן השני. רק לאחר מתן שתי מנות נוצרו נוגדנים בקרב 86% ו 74% בהתאמה – גם לא יעילות גבוהה במיוחד2. יחד עם זאת, חיסון הילדים בחיסון המוחלש אינו מיועד להגן עליהם בכל מקרה (שהר הם נחשבים מוגנים מכוח החיסון המומת שקיבלו) אלא כסוכני הפצה לסביבתם, ולכן יעילות החיסון המוחלש על המתחסן איננה רלוונטית במבצע זה.

האם החיסון מותר בהריון?
חיסוני הפוליו מעולם לא נבדקו על נשים בהריון על כן ההמלצה היא לא להתחסן בזמן ההריון.

מה הסכנות שבחיסון?
תופעות הלוואי הנפוצות האפשריות לחיסון המומת המדווחות הן: אדמומיות באזור ההזרקה, חום וכאב מקומי.
תופעות הלוואי הנדירות האפשריות המדווחות הן: הפרעות במערכת הדם והמערכת הלימפתית, תגובה אלרגית לחיסון, שוק אנפילקטי, כאבי מפרקים, כאבי שרירים חזקים, פרכוסים, נמלול (בעיקר בגפיים), ישנוניות, חוסר שקט, סרפדת, GBS ועוד. כל החיסונים מכילים אדג'ובנטים שהוכחו כעשויים לגרום למחלות אוטואימוניות.
למערכת הדיווח על תופעות לוואי מחיסונים בארה"ב דווחו עד היום 46,467 אירועים, מהם 562 מקרי מוות, 553 ארועים מסכני חיים ו 364 ארועי נכות צמיתה מחיסון הפוליו המומת הבודד בלבד (מהסוג הניתן בארץ, IPV). מספר האירועים המדווחים מכל החיסונים המכילים פוליו גבוה פי שלוש לערך ממספרים אלו.
בארה"ב, מתוך 274 תביעות שהוגשו לפיצויים כתוצאה ממתן חיסון פוליו מהסוג הניתן בארץ (בהם 14 מקרי מוות), 7 זכו בפיצויים.

המחקר שבדק את החיסון החי-מוחלש החדש (bOPV) אותו פיתח יצרן בהודו, כלל לא בדק בטיחות, אך דווח על 19 תופעות לוואי חמורות (שהצריכו אשפוז בבית חולים), בהם מקרה אחד של פטירה שהוגדר כמוות בעריסה (מתוך כלל 830 הנבדקים שקיבלו חיסון חי-מוחלש כזה או אחר - שיעור של כ 2.3% תופעות לוואי חמורות). תקופת המעקב היתה פחות מארבעה חודשים. לטענת החוקרים אין קשר בין תופעות לוואי חמורות אלו לחיסונים. 41 תופעות לוואי נוספות (בעיקר זיהומים) דווחו גם כן. בהשוואה לחיסונים החיים-מוחלשים האחרים שנבדקו, חיסון ה bOPV רשם יותר תופעות לוואי קלות אך פחות תופעות לוואי חמורות2.

בחיסון ה- bOPV, שאריות הנגיף מופרשות בצואה וישנה חשיבות עליונה בשמירה על היגיינה בכדי למנוע הדבקה של אדם אחר בנגיף המוחלש. מצד שני, בדיוק אותו מנגנון הדבקה מהווה את התקווה להפצת החיסון לכלל האוכלוסייה, ואגב כך לחסנה, כך שלא ברור איך נוכל להשיג הפצת החיסון לכולם באמצעות הדבקה בו בזמן שנקפיד על הרגלי הגיינה כדי לא להעביר את הנגיף ולסכן את האוכלוסייה בפוליו. בצד חיסון אנשים מסויימים, הוירוס המוחלש יגיע גם לאנשים פגיעים יותר (בעלי מערכת חיסונית מוחלשת) הנמצאים בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי, בהן שיתוק.

מחקרים מדווחים שהנגיף המוחלש בחיסון עשוי לעבור התמרה גנטית ולחזור למצבו הטבעי במעיים. כמו כן, נוכחותו במקביל לנגיף המומת מחיסון קודם עשויה להאריך את משך הזמן שבו הוא מקנן במעיים. דיווחים שונים מצביעים על הימצאות נגיפים חיים-מוחלשים כתוצאה מהחיסון גם שנים לאחר הפסקת השימוש בו. בעזרת מודלים מתמטיים מערכים שהסיכוי להתפרצות אחת לפחות של פוליו כשנה לאחר הפסקת השימוש בחיסון החי-מוחלש, עומדת על 65%-90%.

למעשה, הפצה המונית של נגיפים חיים-מוחלשים באמצעות מבצע "שתי טיפות" מסכנת את כלל האוכלוסייה, במיוחד תינוקות, קשישים וחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת. במקום תפוצה מבוקרת של הנגיף הטבעי, אשר במקרים רבים בעולם, אפילו במדינות באפריקה, נעלם מעצמו ולא המשיך להתפשט גם ללא חיסונים, אנו מפיצים עכשיו וירוסים חיים-מוחלשים בצורה בלתי מבוקרת לכל האוכלוסייה שישארו עימנו זמן רב ויסכנו אוכלוסיות בסיכון.

לפי ההנחיות יחוסנו רק ילדים שחוסנו כבר בחיסון המומת (על מנת להקטין את הסיכוי שלהם לפתח שיתוק פוליו בעצמם מהחיסון החי-מוחלש).

שני מחקרים מלמדים על סיכון מוגבר לשיתוק פוליו כתוצאה מהחיסון החי-מוחלש כאשר ניתן בסמיכות לפרובוקציה (פגיעה) בשריר. פרובוקציה של השריר יכולה להיות, למשל, הזרקת תרופה כלשהי לתוך השריר (כמו אנטיביוטיקה כאשר ניתנת בזריקה). מומלץ להימנע מהזרקות תוך-שריריות מכל סוג שהוא במהלך חודשיים לפחות מקבלת החיסון החי-מוחלש, התקופה שבה הוא נמצא במעיים אצל רוב המתחסנים3-4.

 

הילדים שלי לא מחוסנים בכלל, האם ניתן לשלוח אותם לגני הילדים ולבתי הספר?

סביר שילדים שאינם מחוסנים בחיסון המומת, יותר חשופים לנגיף הפוליו (הן הטבעי והן המוחלש מהחיסון). יחד עם זאת, הסיכוי להיות חולה ומשותק הוא נמוך מאד בכל מקרה. 1 מכ 1,000 ילדים שיפגשו את הנגיף הטבעי יפתחו שיתוק. מה הסיכוי שילד שאינו מחוסן יפגוש את הנגיף וגם יהיה בין אותם המשותקים? סביר להניח שעם אורח חיים בריא (בעיקר מיעוט סוכרים ועמילנים, שמירה על הגיינה) הם יהיו בין ה 999 האחרים - גם אם יפגשו את הנגיף (מה שגם בסבירות נמוכה). פגישה שכזו עם הנגיף המוחלש מורידה את הסיכוי לפיתוח מחלה באופן משמעותי. סביר להניח שילדים אשר בד"כ בריאים, אינם סובלים ממחלה או טיפול רפואי המדכא את המערכת החיסונית שלהם, אינם נוטים לזיהומים חוזרים ונשנים המצריכים אנטיביוטיקה, לא נמצאים בקבוצת סיכון מהוירוס המוחלש בסביבתם, גם אם אינם מחוסנים בעצמם.

המלצתנו בנושא מניעת הדבקה עולה בקנה אחד עם המלצת משרד הבריאות והיא פשוט שמירה על היגיינה. שטיפת ידיים במים וסבון עם כל יציאה מהשירותים ולפני אכילת מזון ולאחר החלפת חיתולים. זו הדרך היעילה ביותר למניעת הדבקה בנגיף הפוליו. רצוי לוודא שגם בגן הילדים שומרים על כללי הגיינה עם הילדים, סביב העיסוק באוכל והשימוש בשירותים.

 

מה מכיל חיסון הפוליו הניתן בארץ?
החיסון המומת הבודד הניתן בארץ, Imovax, מכיל נגיפים מומתים כנגד שלושה זנים של פוליו, וכן את החומרים הבאים:


2-phenoxyethanol, formaldehyde, residual, calf serum protein, neomycin, streptomycin, and polymyxin B, Medium 199 Hanks
(without phenol red)

החיסון החי-מוחלש החדש, bOPV, מכיל נגיפים חיים מוחלשים כנגד שני זני הפוליו, 1 (המתאים לזן אשר זוהה בישראל) ו- 3, וכן את החומרים הבאים:

Magnesium chloride, L-arginine, polysorbate 80, trace amounts of neomycin sulphate and polymyxin B sulphate.

איך שרידי הנגיף הגיעו לשופכין?
אדם אשר נדבק בנגיף יפריש אותו החוצה בצואה. הימצאות הנגיף יכולה להיות עקב תחלואה של אדם או בעקבות מתן חיסון אוראלי (הניתן בטיפות) המכיל את הנגיף המוחלש, גם במצב כזה אותו אדם אשר קיבל את החיסון יפריש את הנגיף לצואה ומשם למערכת השופכין. לפי הדיווח, הנגיף אשר נמצא בשופכין בדרום מקורו בזן הטבעי ולא בחיסון האוראלי.

שרידי הנגיף נמצאים מדי פעם במערכת השופכין אך עם זאת אין התפרצויות של פוליו בקרב ילדים מחוסנים ולא מחוסנים כאחד.
יש לזכור כי חיסון הפוליו אינו לכל החיים ובקרב האוכלוסייה הבוגרת ישנם לא מעט אנשים אשר ההגנה החיסונית שלהם ירדה ואינם מחוסנים מפני הנגיף ועדיין, אין אנו רואים התפרצויות של המחלה בישראל.

כל כמה זמן נבדקת מערכת השופכין במדינת ישראל?
מערכת השופכין בישראל מנוטרת בתדירות גבוהה וזאת על מנת לשמור על בריאות הציבור.

האם בטוח ללכת לבריכה ולים?
המים בבריכות הציבוריות הינם מים באיכות גבוהה המנוטרים באופן תדיר להימצאותם של נגיפים וחיידקים אשר עלולים לסכן את האוכלוסייה ומכילים בעצמם חומרים לשמירה מפני זיהומים נגיפיים, כמו כלור. במידה וימצא גורם המסכן את האוכלוסייה, לא יורשו התושבים להיכנס לבריכה הציבורית. יחד עם זאת, במיוחד לאוכלוסיות הנמצאות בסיכון, כדאי לשקול את החשיפה למי בריכה ציבורית בחודשים הקרובים, במהלכם יופרש הנגיף החי לסביבה.

מי שופכין העוברים טיהור לפני ניתובם למי הים, אמורים להיות נקיים מנגיפי פוליו, בשל תהליך הטיהור עצמו. לא נתקבלו דיווחים על סכנת רחיצה במי הים.

מדוע משרד הבריאות מחסן גם בחיסון החי-מוחלש?

בשלב הראשון, לאחר איתור שרידי וירוס במי השופכין ביוני 2013, לא היתה למשרד הבריאות סיבה לשנות את מדיניות החיסונים הרגילה ולכן המליץ על השלמת החיסונים לילדים עד גיל 6. לאחר איתור פרטים באוכלוסיה הנושאים את הוירוס בסוף יולי, ביקשו במשרד הבריאות לבלום את התפשטות הוירוס באוכלוסייה, מה שלא ניתן באמצעות החיסון המומת. התקווה במשרד הבריאות היא כי כלל האוכלוסייה תתחסן באמצעות הפצת הנגיף החי-מוחלש באוכלוסייה, דבר שנעשה באמצעות חיסון ילדים אשר משמשים כסוכני ההפצה שלו. החיסון החי-מוחלש הנפוץ והישן שהיה בשימוש בישראל עד שנת 2005 רשם תופעות לוואי חמורות, במיוחד היכולת לגרום לשיתוק בעצמו, והוחלף במרבית המדינות המערביות בחיסון המומת. ילדים מבוגרים מגיל 9 נחשבים מחוסנים בחיסון החי-מוחלש, שכאמור ניתן בישראל עד שנת 2005.

בנוסף, נראה כי משרד הבריאות נתון ללחצים מצד ארגון הבריאות העולמי, הנאבק במיגור הפוליו (לא בהצלחה יתרה, בשל השימוש המאסיבי בחיסון החי-מוחלש אשר מחזיר את הנגיף בכל פעם מחדש) ומבקש בכל מחיר להפעיל את המכשיר היחידי העומד לרשותו: חיסונים.

כמו כן, במסגרת מרחב הסיכונים, ההחלטה לחסן מבטיחה שמשרד הבריאות לא יואשם אם וכאשר יחלה אדם בפוליו. גם אם יחלה אדם בפוליו, אפילו מהחיסון עצמו, משרד הבריאות יראה בזה מחיר קטן ובלתי נמנע במבצע אשר מנע תחלואה גבוהה יותר. מצד שני, אלמלא יצא במבצע החיסונים והיה חולה אדם בפוליו, היה הופך מטרה להאשמות בגין אזלת יד.

משרד הבריאות חוזר ומדגיש כי אין מדובר במגיפה וכי לא נמצא אף לא חולה אחד במחלה.

האם חיסון הפוליו העלים את הפוליו מהעולם?
בעבר היה נהוג לחסן בחיסון פוליו חי-מוחלש (OPV). בעקבות חיסון זה היו התפרצויות רבות של פוליו בקרב האוכלוסייה המחוסנת.
עם המעבר לחיסון המומת (IPV) לא נרשמו התפרצויות של המחלה בקרב האוכלוסייה המחוסנת.

אין חיסון אשר יעילותו נאמדת ב- 100% ועם זאת, בניגוד לחיסונים אחרים למחלות אחרות אשר בהן אנו עדיין רואים התפרצויות בקרב אוכלוסיות מחוסנות, אין אנו רואים התפרצויות של מחלת הפוליו ולראייה לא דווחו מקרים חדשים של פוליו בישראל למעלה מ- 20 שנה. תרומת החיסון להיעדר תחלואה איננה ברורה. ניתוח מפורט של הפוליו בשנות החמישים בישראל מעלה שורה של ממצאים אשר הביאו את החוקרים להסיק שיש יותר מדי גורמים ש "לא מאפשרים הבנת האפידמיולוגיה של המחלה בשנים בהם הוחל החיסון ולכן לא ניתן לבצע ניתוח אמין באשר לאפקט החיסון בשנים אלו"1.
מחלת הפוליו הייתה בירידה טרום כניסת החיסון וזאת בשל העלייה בהיגיינה, הפרדת מערכות הביוב ממגע עם האוכלוסייה ומודעות גבוהה של האוכלוסייה לשטיפת ידיים, שטיפת המזון ושתיית מים נקיים בלבד. סקירה על תפקיד החיסונים בהיסטוריה.

האם יש טיפול למחלה?
למחלה אין טיפול, אך במידה והנגיף חודר למערכת העצבים, טיפול תומך בחולה הכולל פיזיותרפיה, הזזה ותנועת הגפיים בתדירות גבוהה, חימום המקום והזרמת דם לגפיים, משפרים לאין שיעור את סיכויי החולה להחלמה מלאה.

במשרד הבריאות מסבירים שמבצע החיסון עם הנגיף החי-מוחלש הכרחי על מנת למנוע את התפשטות הנגיף

ד"ר קרן לנדסמן פירסמה פוסט באינטרנט המסביר מדוע צריך לחסן את האוכלוסייה בנגיף החי-מוחלש. כאן תמצאו ניתוח מפורט ותגובתנו למאמר זה.

היכן יש מידע נוסף על הפוליו והחיסון נגד פוליו?

כאן.

 

1. A. Michael Davies et al, Epidemiology of Poliomyelitis in Israel, 1952-1959, Bull. WHO 1960, 23, 53-72


2. R. W. Sutter et al., Immunogenicity of bivalent types 1 and 3 oral poliovirus vaccine: a randomised, double-blind, controlled trial, Lancet 2010; 376: 1682–88

3. Strebel PM, et al. Intramuscular injections within 30 days of immunization with oral poliovirus vaccine—a risk factor for vaccine-associated paralytic poliomyelitis. New England J of Med, February 23, 1995:500

4. Matthias Gromeier, Eckard Wimmer, Mechanism of Injury-Provoked Poliomyelitis, J Virol. 1998 June; 72(6): 5056–5060

המשך קריאה: בהלת הפוליו: כל התשובות

פוליו: מתוך הספר של ד"ר הלבורסן: האמת על החיסונים

הספר "האמת על החיסונים", מאת ד"ר ריצ'רד הלבורסן (MD), הוצאת "פוקוס", 2010, סוקר את החיסונים השונים ומציע המלצות להורים. למהדורה העיברית נוסף נספח מיוחד על החיסונים בישראל על ידי העמותה למתן מידע על חיסונים. לעיונכם מובאים כאן הפרקים העוסקים בשיתוק ילדים (פוליו).

מראי המקום מפורטים בספר

פרק 7: מחלת המעמד הבינוני - פוליו

מחלת הפוליו שונה מרוב המחלות המידבקות של המאה ה-20, משום שבתחילת המאה, לפחות באנגליה, היא לא נחשבה למחלה רצינית. היא תוארה לראשונה בשנת 1789, אולם זכתה לתשומת לב מעטה עד לשנות ה-40 של המאה ה-20, תקופה שבה חלה עלייה חדה בשיעורי המחלה שלוותה בפרסום עצום ויצרה התפרצויות פאניקה שהתחרו בעוצמתן במגפות הפוליו. כמו כן, מעניין לציין שבאותה תקופה חל שינוי בהרגלים שלנו – שכּלל הגברת החיסון ההמוני – מה שגרם למחלה להיות קשה יותר מכפי שהייתה בעבר.
בעבר נהגו לקרוא למחלה בשם "שיתוק ילדים", מה שרימז על כך שהמחלה תוקפת תינוקות מתחת לגיל שנה. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מתו מדי שנה בין 200-100 בני אדם (בעיקר ילדים) ממחלת הפוליו באנגליה. בנוסף, כמות החולים שנותרו משותקים לצמיתות מהמחלה עמד על פי ארבעה ממספרים אלה. אולם אם לוקחים בחשבון שבאותה תקופה הרגו החצבת והשעלת אלפי ילדים מדי שנה, לא קשה להבין מדוע ההתייחסות למחלת הפוליו הייתה כה מעטה.
כל זה השתנה בקיץ החם של 1947, כשמגפת הפוליו הגדולה הראשונה פרצה באנגליה, גבתה את חייהם של קרוב ל-700 בני אדם והותירה מעל ל-7,000 בני אדם משותקים. בעשור שלאחר מכן גרמה מחלת הפוליו למוות ולנכות בקרב אלפים רבים. האוכלוסייה חיה בפחד מפני מחלה שלא הייתה אמנם חדשה, אבל התנהלותה הייתה שונה מאוד ותוצאותיה היו מפחידות בהרבה מאלה של המחלה שאליה הורגלו. שיתוק כתוצאה מפוליו היה נדיר יחסית, אולם מבין אלו שלקו בשיתוק כלשהו, 5% נפטרו, רבע נותרו משותקים באורח קל או חמור ושני שלישים החלימו באופן מלא. אחת מהתוצאות הקשות יותר הייתה שיתוק של שרירי מערכת הנשימה. מכשירי הנשמה שונים (כמו "ריאת הברזל", שהציתה את הדמיון) שימשו כדי להחזיק את האנשים בחיים בתקווה שהשרירים שלהם ישובו לפעול.
ישנה סיבה מיוחדת לכך שפוליו משך פרסום כה רב. המחלה תקפה את האנשים העשירים ובעלי האמצעים יותר מאשר את העניים ברחבי המדינה. דבר זה עמד בניגוד מוחלט לשאר המחלות המידבקות הידועות. פרנקלין רוזוולט, נשיא ארצות הברית בשנים 1945-1933, תרם גם הוא להגברת המודעות למחלה. עשר שנים לפני שנבחר לנשיאות, כשהיה בן 39, הוא לקה בשיתוק בשל פוליו שבעקבותיו לא יכול היה עוד ללכת.
שני גורמים סייעו להפוך את הפוליו ממחלה שחשיבותה נמוכה יחסית למחלה שהשלכותיה חמורות ביותר. הראשון שבהם, באופן פרדוקסאלי, היה היגיינה מוגברת. פעם כולם היו חשופים לפוליו שהוא נגיף המתפשט מאדם לאדם על ידי מגע עם צואה נגועה. הרבה יותר קל לנגיף לעבור את המסע הזה בתנאי תברואה ירודים וביוב זורם. לכן עד לתחילת המאה ה-20 רוב האנשים נדבקו בפוליו בחודשים הראשונים לחייהם, כשעדיין נהנו מההגנה החיסונית של אמם, או כילדים קטנים מאוד. מעל ל-99% מהאנשים בקושי חשו במחלה ויש להניח שחום גופם עלה אך מעט. לאחר מכן הם פיתחו חסינות תמידית ולא יכלו להידבק שוב במחלה. אולם ככל שתנאי ההיגיינה השתפרו, ילדים לא באו במגע עם המחלה עד לגיל מבוגר יותר, שבו הסיכון למות מהמחלה גבוה יותר, היות שהם כבר אינם זוכים להגנת הנוגדנים שרכשו בבטן אמם. דחייה זו בגיל ההדבקה הייתה ניכרת יותר בקרב בני המעמד הבינוני, שמודעותם לניקיון גברה והיו גם הראשונים שיכלו להרשות לעצמם לרכוש את השירותים החדשים שבהם ניתן להוריד את המים. אחוז האנשים הבוגרים והילדים מעל גיל 5 שנדבקו בפוליו הלך וגדל, מרבע בשנת 1912 לשני שלישים ב-1950. שיפור הרגלי התברואה בחברה הפך אם כן באופן אירוני את מחלת הפוליו למחלה הרסנית הרבה יותר מכפי שהייתה אי פעם: הסיכון של אדם בן 30 למות מפוליו גדול פי חמישה מזה של ילד מתחת לגיל 5.
אולם את הסיבה הנוספת לעלייה במספר מקרי השיתוק מפוליו לא מרבים להזכיר. הסתבר שהזרקת כל סוג של חומר עמוק לתוך שריריו של אדם הנמצא בשלבים המוקדמים ביותר של מחלת הפוליו עלולה למעשה לגרום לסיבוכים. הזרקה כזאת עלולה לגרום לשיתוק במקרים שבהם יכולה הייתה להיות החלמה מלאה אילו לא ניתנה הזריקה (בפרק על דיפתריה יש התייחסות קצרה לפרובוקציה של הזרקה).1 כשנגיף הפוליו היה נפוץ, כמעט כולם נתקלו בו, בדרך כלל בהיותם תינוקות או ילדים קטנים. אם היו נותנים אפוא לתינוקות או לילדים קטנים הרבה יותר זריקות בפרק זמן קצר יותר, הדבר עלול היה לעורר מגפה של שיתוק ילדים.
עד לשנת 1940 החיסון היחידי שניתן בקביעות היה חיסון נגד אבעבועות שחורות, אך הוא לא ניתן בהזרקה לתוך השריר. אולם ב-1942 החל באנגליה מסע התעמולה הלאומי למען החיסון נגד דיפתריה שלאחריו, בשנת 1946, החלו לנסות את החיסון החדש נגד שעלת. שני החיסונים הללו ניתנו בהזרקה עמוקה לשריר. בשנות הארבעים נכנס עוד טיפול רפואי לזירה – הפניצילין שניתן בדרך כלל בהזרקה. באותה עת החלו להשתמש בסוגים נוספים של תרופות אנטיביוטיות. אם כן, בנוסף לחיים היגייניים יותר, נראה שהחלת תוכנית החיסונים הלאומית נגד דיפתריה בשנת 1942 תרמה להפיכת הפוליו ממחלה קלה בדרך כלל לאסון לאומי.
השערה זו קיבלה אישור מדו"ח שהוציאה הוועדה למחקר רפואי, שבו הוסק כי הסיכון ללקות בשיתוק כתוצאה מפוליו, בתוך חודש מיום קבלת חיסון נגד דיפתריה או שעלת, גבוה פי שלושה מהשיעור הרגיל. בין השנים 1953-1951, אחד מכל 37,000 הילדים שקיבלו חיסונים נגד דיפתריה ושעלת באנגליה, לקו בשיתוק כתוצאה ממחלת הפוליו.2 שיעור זה הגיע ל-13% מכלל מקרי השיתוק מפוליו אצל פעוטות בני 6 חודשים עד שנתיים במהלך שנים אלה. אין זה מפתיע אפוא שעצרו את השימוש בחיסון הדיפתריה בכל מקום שבו חלה התפרצות של מחלת הפוליו.


הנפילה

במהלך שנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20, התנהל מחקר קדחתני למציאת חיסון נגד פוליו שהפכה להיות בתקופה ההיא למחלה משמעותית מאוד בקרב בני המעמד הבינוני. פותחו שני סוגי חיסונים שבהם משתמשים עד היום.
נגיף הפוליו המוּמת או המנוטרל (IPV - Inactivated poliovirus vaccine) היה הראשון שנכנס לשימוש באנגליה ב-1956, אף כי הכנסתו לשימוש שגרתי החלה רק ב-1958. סוג החיסון השני היה במתן טיפות דרך הפה (OPV - Oral poliovirus vaccine). חיסון זה מבוסס על נגיף חי והוא החליף את ה-IPV כחיסון המועדף נגד פוליו באנגליה ב-1962, ואף נותר במעמדו זה עד לשנת 2004 שבה הוחלף בנגיף המומת.
הניסויים המקוריים לבדיקת נגיף הפוליו המומת נערכו בארצות הברית, ב-1954, וכללו מעל ל-600,000 ילדי בית ספר. הם היו תוצאה של 15 שנות השקעה ומאמץ. החיסון היה, כך הכריזו, "בטוח, יעיל ורב-עוצמה", והוא אכן היה יעיל ב-90%-60% מהמקרים במניעת פוליו משתק. גם אם ניקח בחשבון שהחיסון החל בצורה הדרגתית ולא השתמשו בו בקנה מידה גדול עד לשנת 1959, מספר מקרי המוות או השיתוק מפוליו – שאמנם היה אז בירידה בין כה וכה – צנח בצורה מרשימה בשנים הראשונות לאחר שהחלו לתת את החיסון. באנגליה נראה היה שחיסון בנגיף הפוליו המומת, ה-IPV, עשה את רוב העבודה הטובה לפני שהוכנס לשימוש החיסון בנגיף הפוליו החי, ה-OPV, שאמור היה להיות טוב ממנו. היעילות של ה-IPV ניכרת עוד יותר כשלוקחים בחשבון שחיסון ה-IPV שבו משתמשים היום הוא חזק פי כמה וכמה מהחיסון שנדמה שהיה לכאורה "יעיל ורב-עוצמה", שאיתו החלו את קמפיין החיסון לפני 50 שנה. מעבר לכך, מאז כניסתו של חיסון ה-OPV החי ב-1962, שינוי בדרך האבחון של מחלת הפוליו שיבש מעט את התמונה, משום שהוא הוביל ל"נפילה" במספר מקרי הפוליו המדווחים מאז שהחיסון הפך רווח. רוב האנשים (בסביבות 99%) שנדבקים בפוליו לא נעשים חולים או שהם סובלים מתסמינים קלים דמויי שפעת, וכך כלל אינם יודעים שנדבקו בנגיף הפוליו. דבר זה הִקשה מאוד על אבחון הצורה הקלה של מחלת הפוליו אלא אם כן הופיעו התסמינים הקשים יותר של שיתוק. ניתן אם כן להניח ששינוי באבחון מחלת הפוליו יביא לשינוי ניכר במספר מקרי המחלה המדווחים.
ה"צניחה" במספר המקרים תהיה דומה למקרה שבו, למשל, יוציאו את כל האנשים החולים מרשימת המובטלים, מה שיביא ל"צניחה" מיידית במספר המובטלים. לפני שהחלו לחסן נגד פוליו, המחלה אובחנה על ידי בדיקת ההיסטוריה הרפואית של המטופל ובדיקתו על ידי רופא. רק לעתים רחוקות הופנו המטופלים לבדיקות מעבדה. לאחר שהחלו במתן החיסון, הקריטריונים לאבחון הפכו יותר ויותר נוקשים. הדרישה החדשה, שלפיה יש לאתר את נגיף הפוליו בצואה, הובילה לכך שחלק מהמקרים לא אובחנו נכונה. לאחר מכן, ההתעקשות על כך שהשיתוק אמור להימשך לפחות 60 ימים הוציאה מקרים רבים אל מחוץ לטווח האבחון, משום שרק במקרים מעטים מתפתח שיתוק. האבחון גם הפך נוקשה יותר כדי שלא לכלול מחלות שאובחנו בטעות כפוליו לפני התחלת החיסון. ביקורת הוטחה בארגון הבריאות העולמי, שהקריטריונים שלו הלכו והחמירו, ונטען כי מקרים רבים של פוליו אינם מאובחנים.
אולם השאלות המעניינות באמת על חיסון הפוליו החי, OPV, נובעות מהדרך השונה שבה הוא פועל. פקידי משרד הבריאות האנגלי עברו לשימוש ב-OPV בשנת 1962, וטענו כי החיסון הזה יהיה יעיל יותר מהחיסון המכיל את הנגיף המומת, IPV. הם סברו שהחיסון יפעל טוב יותר משום שהוא יופרש מגופם של הילדים שקיבלו חיסון. נגיף הפוליו החי הועבר לאחרים וסייע לחסן אנשים שלא קיבלו את החיסון. במילים אחרות, פקידי משרד הבריאות החליטו לשחרר נגיף פוליו חי שישתולל בצורה חופשית לצד נגיף הפוליו הטבעי, וכך לשמור על רמה גבוהה של חיסוניות באוכלוסייה. מאחר שנגיף ה-OPV הוחלש, הליך זה נחשב לבטוח. ברגע שהתקבל הרישיון לתת את החיסון דרך הפה, הוא החליף את חיסון ה-IPV באנגליה. במקום בהזרקה, ניתן החיסון בטיפות, כשבהתחלה נהגו לטפטף אותן על קוביית סוכר.
אולם השאלה, האם מלכתחילה היה באמת נחוץ חיסון חדש ולכאורה יעיל יותר, נתונה לוויכוח חריף. בשנת 1962 צנח מספר האנשים שסבלו משיתוק כתוצאה מפוליו, ממספר שיא של 7,000 ב-1947 לכמה מאות מקרים בשנה. גם מספר מקרי המוות צנחו בשיעור מדהים. נראה שחיסון ה-IPV פעל היטב בהתמודדות עם מחלה ששיעוריה כבר ירדו במהירות. מדינות אחרות החליטו לא לעבור ל-OPV והמשיכו לתת את הנגיף המומת, וכך הגנו רק על אלה שקיבלו בעצמם את החיסון. אחת הסיבות לכך שהן החליטו לא להחליף חיסון היא משום שהעברת נגיף OPV בקהילה הוא חרב פיפיות. הסיכון בהימצאות נגיפים חיים בחיסונים הוברר רק כמה שנים קודם לכן. המקרה הידוע לשמצה והחמור ביותר היה מוכר בשם "תקרית קאטר". נגיפי הפוליו באצווה אחת של IPV שהוכנה על ידי מעבדות קאטר (Cutter) בקליפורניה לא הומתו כפי שצריך. נגיפים חיים הוזרקו מבלי דעת ל-120,000 בני אדם בשנת 1955, זמן קצר לאחר שהחלו לתת חיסונים נגד פוליו. כתוצאה מכך חלו 260 אנשים בפוליו, כמעט 200 נותרו משותקים ו-10 נפטרו.4
תקרית נוספת הייתה זיהום בנגיף Simian-40. את חיסוני הפוליו (וחיסונים נוספים) מגדלים על תאים מהחי. החיסונים עלולים להידבק בזיהום שלקה בו בעל החיים. הדוגמה המוכרת ביותר למצב זה היא זיהום של חיסוני IPV ו-OPV בנגיף Simian-40 (SV40) מתאי כליה של קוף. סבורים כי בין 30-10 מיליון אמריקנים קיבלו חיסון פוליו שהיה מזוהם בנגיף Simian-40, בין השנים 5.1963-1955 על אף ששני סוגי החיסונים, IPV ו-OPV הזדהמו, הסיכוי לזיהום של חיסון בנגיף טבעי גבוה יותר כשמדובר בחיסון המכיל נגיף חי. למרות העובדה שכל החיסונים שבהם השתמשו באנגליה מאז 1980 היו נקיים מהבעיה, חלק מהחיסונים שבהם השתמשו בין השנים 1980-1962 הכילו את הנגיף Simian-40. 6 הדאגה העיקרית היא שנגיף זה עלול ככל הנראה לגרום לסוגים שונים של סרטן אצל בני אדם.7 לעולם לא נדע כמה מקרי סרטן נגרמו לבני אדם בשל הנגיף הזה, אולם זוהי תזכורת מפכחת לכך שחיסונים עלולים להכיל זיהויים מחוללי מחלות. אמנם ננקטים צעדים כדי להבטיח שהחיסונים לא יכילו נגיפים מוכרים, אולם לא ניתן לנקות נגיפים ומחוללי מחלות אחרים שעדיין איננו מכירים.
בשנת 1962 לא הייתה כל ערובה לכך שהחיסון המכיל נגיף טבעי לא ישתנה, כשהוא עובר ממערכת עיכול אחת לאחרת, ויחזור למצבו ה"נגיפי" שעלול לגרום לשיתוק. וזה בדיוק מה שקרה מדי פעם. הבעיה העיקרית עם החיסון החי "המוחלש" היא שהוא עלול, כפי שמסתבר, לגרום לפוליו שעלול להביא לשיתוק ואפילו למוות, בדיוק באותה דרך שעושה זאת המחלה שאותה הוא מבקש למנוע.
כיום יודעים שקיימות שתי דרכים שבהן חיסון חי "מוחלש" עלול לחולל פוליו. הראשונה היא דרך האנשים שמקבלים את החיסון (או אלה הקרובים אליהם). המחלה נוצרת בדרך כלל בשל מוטציה שעובר הנגיף החי. מניחים שסוג זה של זיהום נעצר ברגע שלא משתמשים עוד בחיסון המכיל נגיף חי. אולם מומחים לחיסון בארצות הברית הופתעו, בשנת 2005, כשגילו מקרה של פוליו כתוצאה מקבלת חיסון אצל תינוק בן 7 חודשים באזור כפרי במינסוטה.8 החיסון שהכיל נגיף חי, שהניחו כי הוא מקור ההדבקה, לא היה בשימוש מאז שנת 2000, מה שהעלה את ההשערה כי חיסון OPV עלול לשרוד בצורה נסתרת באוכלוסיות במשך זמן רב בהרבה מכפי שחשבו בעבר.
הדרך השנייה שבה נוצרת המחלה אינה על ידי קבלת חיסון, אלא במקרה שבו הנגיף מהחיסון משתולל בצורה חופשית. עוד לפני שהחיסון המכיל נגיף חי (OPV) אושר לשימוש, לפני כמעט חצי מאה, חוסר היציבות הגנטי שלו עורר דאגה רבה. הנגיף יכול לעבור מוטציה, להפוך להיות דומה לנגיף הטבעי, להסתובב בקהילה ולחולל מגפת פוליו. לפחות 5 מגפות כאלה התרחשו והביאו ביחד ל-61 מקרי פוליו. לאנשים המשמשים במשך זמן רב נשאים לנגיף משני הסוגים, יש פוטנציאל להדביק מחדש את האוכלוסייה לאחר "הכחדתו" של נגיף הפוליו הטבעי. אנשים בעלי מערכת חיסונית רגישה עלולים להפריש את הנגיפים מחוללי המחלה האלה במשך שנים רבות. בשנת 1995, לדוגמה, העריכו כי תושב אנגליה הפיץ את הנגיף במשך 19 שנים. מאז שנת 2000 התגלו עוד שני תושבים אנגלים המפרישים את הנגיף. בעיה זו גדולה אף יותר במדינות שבהן יש אחוז גבוה של אנשים עם תסמונת הכשל החיסוני (נגיף האיידס), משום שיש להם סיכוי גבוה יותר ללקות בשיתוק או למות לאחר קבלת חיסון OPV, וקיימת סבירות גבוהה יותר שהם יהיו נשאים של הנגיף לטווח ארוך.9
בעיה נוספת הקיימת בחיסון החי (OPV) היא הקשר בינו לבין ההפרעה החיסונית הנדירה הנקראת תסמונת גיאן-בארֶה (Guillain-Barré syndrome - GBS) הגורמת לשיתוק הזרועות או הרגליים ובמקרים חמורים אפילו לשיתוק כמעט מלא. רוב האנשים מחלימים לחלוטין מהמחלה. "התפרצויות" של התסמונת התרחשו בכמה מדינות לאחר קמפיינים גדולים למען חיסון ה-OPV.12-10 מאחר שהתסמינים של תסמונת גיאן-בארה כה דומים לאלה של הפוליו, הרופאים עלולים להתקשות להבחין בין המחלות.
אולם כשבודדו את זן נגיף הפוליו שבחיסון מהצואה ומהמוח של אנשים שאובחנו כסובלים מתסמונת גיאן-בארה, התקבלו הוכחות חותכות למדי לכך שאכן החיסון הוא שגורם לתסמונת זו.14,13


*     *     *


אם נותנים לרשויות הבריאות ליהנות מהספק, אפשר אולי להגן על החלטתם להכניס את החיסון לשימוש בשנת 1962, אולם אי אפשר להתייחס באופן זה להחלטה להמתין עד לשנת 2004, כדי לחזור להשתמש בחיסון המכיל נגיף מומת (IPV). בשנות ה-70 של המאה ה-20 כבר הכירו היטב את המוטציה הנדירה אך הקטלנית של ה-OPV. נורבגיה עברה מ-IPV ל-OPV, וכך עשתה גם אנגליה ב-1966. אולם הנורבגים חזרו לחיסון ה-IPV, 12 שנים לאחר מכן, בגלל הסיכון לשיתוק בעקבות החיסון.15 החל משנת 1970, גרם חיסון ה-OPV באנגליה ליותר מקרי שיתוק מאשר המחלה עצמה.16 יתרה מזו, בשנות ה-80 למשל, שוודיה, פינלנד, איסלנד והולנד הצליחו למגר את הפוליו רק על ידי חיסון IPV המכיל נגיף מומת. אולם למרות בקשות חוזרות ונשנות מרופאים, לעבור מחיסון OPV ל-IPV, התעקשו פקידי משרד הבריאות להמשיך להשתמש ב-OPV בטענה שהוא יעיל יותר. בשנת 1990 נטען במאמר שהופיע בכתב העת הרפואי Lancet, כי "נראה שאי אפשר לעמוד נגד הטיעונים למעבר לחיסון IPV."17 למעשה, במאמר מערכת באותו כתב עת צידדו כותבי המאמר בהכנסת חיסון IPV לתוכנית החיסונים באנגליה כבר בשנת 18.1984 למרות זאת, רק שנים לאחר מכן, ב-1996, החל משרד הבריאות לומר באופן רשמי לרופאים, כי "לא ניתן להתעלם מהאפשרות לקיומו של סיכון קטן ביותר ללקות בפוליו (poliomyelitis) בעקבות חיסון OPV, אולם אין זה מספיק כדי לחייב שינוי במדיניות החיסון."19
היינו רוצים להאמין שפקידי משרד הבריאות דבקו בהחלטתם בשל סיבות רפואיות. אולם ידוע לנו מהעבר ששמירה על עירנות, ניטור הסיכונים הקשורים לחיסון נגד פוליו ונקיטת צעדים מתאימים כדי להבטיח את שלום האוכלוסייה אינם הצד החזק של המדינה. נראה ש-42 שנות ההמתנה קשורות לדברים אחרים.
בשנת 2000 חיסון הפוליו (OPV) של חברת אוונס/מדווה, שיוּצר מדם עגלים באנגליה בין השנים 2000-1985, הוּרד מהמדפים מפאת החשש לזיהום אפשרי בווריאנט של נגיף CJD (מחלת הפרה המשוגעת, מחלת יעקוב-קרויצפלד).21,20 המשיכו לייצר את החיסון מדם עגלים לאורך שנות ה-90, בניגוד להנחיות האיחוד האירופי, אף על פי שכבר ידעו על וריאנט CJD משנות ה-22.80 למרבה המזל, לא דווח עד היום על אף מקרה של וריאנט CJD שהועבר בחיסון. על אף שהממשלה תיארה את הסיכון שטמון בחיסון "כזעום לאין שיעור", במהלך קלאסי של אחיזת עיניים היא הורתה לכל הרופאים לא להשתמש עוד בחיסונים שברשותם.23 ידוע כי 60,000 ילדים ומבוגרים קיבלו חיסון פוליו שהכיל דם מתורם אנגלי שפיתח מאוחר יותר את וריאנט CJD.24
רק בינואר של שנת 2002 החליטה הוועדה המשותפת לחיסונים וחיסוניות, הגוף המייעץ לממשלת אנגליה בענייני חיסון, כי "המעבר מ-OPV ל-IPV בחיסון הראשוני צריך להיעשות בהקדם האפשרי."25 מעבר זה נעשה בתיאום זמנים עם הצהרת ארגון הבריאות העולמי על כך שאירופה חופשייה מנגיף הפוליו הטבעי. אנגליה חזרה לבסוף לחיסון IPV בספטמבר 2004, כחלק מ"החיסון המחומש" (בארץ משתמשים באינפנריקס IPV Hib, לעומת הפדיאסל המשמש באנגליה), הרבה אחרי רוב המדינות המערביות.
עד היום רופאים והורים אינם יודעים שהחיסון ההמוני של ילדים, בין השנים 2004-1962, בחיסון OPV הזול יותר, לא היה סיפור הצלחה כה גדול כפי שטענו אלא טעות מסוכנת בשיפוט, שלא זו בלבד שלא תרמה לירידה בשיעור הפוליו אלא אף גרמה לעשרות ילדים להיות משותקים.

 

פרק 8: מתי הפוליו אינו באמת פוליו? ארגון הבריאות העולמי

תשובה: כשארגון הבריאות העולמי (WHO - World Health Organization) מנסה להכחיד אותה.
פרק זה סוטה מעט מנושא החקירה המרכזי של ספר זה ועוסק במאמציו של ארגון הבריאות העולמי להכחיד את מחלת הפוליו. ייתכן שיהיו קוראים שירצו לחזור לעניין המרכזי וידלגו לפרק הבא, אולם החלטתי להכניס לכאן את הנושא הזה משום שהוא מהווה דוגמה טובה לכך שאפילו ארגון מסוג זה פונה לספּינים כדי להגן על המעמד המכובד שאליו הגיע החיסון ההמוני. למען מטרות ראויות ובניסיון להציג את החיסונים כמועילים ללא עוררין, נהפכו ההתפתלויות והעיוותים למאולצים כל כך, עד כי קשה להבחין באמת.
ארגון הבריאות העולמי הכריז כי אירופה נקייה מפוליו ביוני 2002. המקרה האחרון של פוליו טבעי באירופה התרחש ב-1998, כשפעוט טורקי בן שנתיים לקה בשיתוק מהמחלה. אנגליה הייתה למעשה "נקייה מפוליו" במשך זמן ארוך הרבה יותר.
אולם כשאתם קוראים את הנתונים האלה, עליכם להתרגל לעובדה שפירוש הדברים אינו בדיוק מה שחשבתם. כשאומרים "נקי מפוליו" מתכוונים לנגיף הטבעי. אנשים עדיין יכולים להפוך משותקים כתוצאה מהנגיף החי הנמצא בחיסון הפוליו, גם אם הם חיים באזור "נקי מפוליו".
יש דבר נוסף שכדאי להתרגל אליו. פוליו הוא אחד מהגורמים הרבים לשיתוק רפה חד (Acute flaccid paralysis - AFP). קיימות מחלות נוספות הגורמות לשיתוק רפה של הזרוע או הרגל האופייניות ל-AFP. כשפוליו הייתה מחלה נפוצה, היא הייתה אחת הסיבות השכיחות ביותר ל-AFP. במאמציו למגר את הפוליו, פיתח ארגון הבריאות העולמי קווים מנחים נוקשים לאבחון פוליו.1 הוא לא רצה שרופאים יאבחנו אדם כלוקה בפוליו אלא אם כן הוא בטוח מעל לכל ספק שהאדם אכן לוקה במחלה זו. כיום קשה הרבה יותר להגיע לאבחנה של פוליו מכפי שהיה לפני 50 שנה. אם המטופל אינו עומד בקריטריונים הנוקשים האלה, יש למצוא אבחנה אחרת. בימינו, לאנשים שלא עומדים בקריטריונים, יש סיכוי רב יותר להיות מאובחנים כלוקים בתסמונת גיאן-בארה (Guillain-Barré syndrome) שהזכרנו בפרק הקודם, מחלה הגורמת לתסמינים הדומים להפליא לאלה של הפוליו. היו גם כאלה שהעלו את ההשערה שפרנקלין רוזוולט – הנשיא האמריקני שניהל את המדינה כחולה פוליו מתוך כיסא גלגלים, סבל למעשה מתסמונת גיאן-בארה.2
אף על פי שתסמונת גיאן-בארה לא נחשבת למחלה מידבקת, "התפרצויות" של התסמונת התרחשו במדינות שונות לאחר שהתנהלו בהן מסעות תעמולה למען החיסון ההמוני נגד פוליו.5-3 במרכז ובדרום אמריקה ירד מספר מקרי הפוליו בצורה מרשימה מ-930 מקרים בשנה ל-6 מקרים בלבד, בין השנים 1991-1986. אולם במידה מרשימה לא פחות מספר מקרי ה-AFP (שיתוק רפה חד), כולל מקרים רבים של חולים בתסמונת גיאן-בארה, יותר מאשר הוכפל ועלה מ-1,000 ליותר מ-2,000 בשנה במהלך אותה תקופה.6 מגמה דומה הסתמנה בתקופה מאוחרת יותר בהודו.7 האם יכול להיות, כפי שנטען, ש"התפרצויות" תסמונת גיאן-בארה שהופיעו לאחר מסעות התעמולה למען החיסון נגד פוליו, היו תופעות לוואי של חיסון הפוליו או שהיו למעשה מחלת פוליו או זיהום מהנגיף החי הנמצא בחיסון?
הסינים נתקלו בקושי רב יותר בשל ההגדרה המחודשת שלהם ל"פוליו" ו-AFP. החיסון המכיל נגיף חי הוכנס לשימוש בסין ב-1971. בעקבות זאת החל מספר מקרי הפוליו לרדת בהדרגה. אולם מספר האנשים שאובחנו כלוקים בתסמונת גיאן-בארה עלה פי עשרה. בהומור לא מכוון, הוצע לקרוא למחלה בשם "תסמונת השיתוק הסיני" (Chinese Paralytic Syndrome - CPS).8 במדינות אחרות באמריקה הלטינית ובדרום אסיה, תיארו רופאים נוספים מחלה דומה, עם תסמינים הדומים להפליא לאלה של פוליו, אך מבלי שאוּתר נגיף הפוליו.9 שני רופאים סינים הגיבו במכתב שפורסם בכתב העת הרפואי Lancet, וטענו כי "תסמונת השיתוק הסיני" אינה דבר חדש והיא למעשה – מחלת פוליו. "התצפיות האפידמיולוגיות מצביעות בבירור על כך שנגיף הפוליו הוא הגורם למקרים של תסמונת גיאן-בארה."10 הם חשו שמקרי פוליו מאובחנים בטעות כתסמונת השיתוק הסיני או תסמונת גיאן-בארה.
האם ארגון הבריאות העולמי מגלה התלהבות מוגזמת בניסיונו לסלק מהעולם את מחלת הפוליו? היו ניסיונות למגר 7 מחלות מהעולם – תולעת הקרס (כרץ), קדחת צהובה, פטלת, מלריה, אבעבועות שחורות, דרקונקוליאסיס ("מחלת התולעת הגינאנית") ופוליו. נסיון החיסול של ארבע המחלות הראשונות נחל מפלה מוחלטת, וההצלחה המפורסמת היחידה עד כה הייתה במיגור האבעבועות השחורות.
מסע התעמולה להכחדת הפוליו מהעולם הפך כעת למסע התעמולה הבין-לאומי הגדול בהיסטוריה. כ-10 מיליוני אנשים היו מעורבים במאמצי חיסול המחלה, בעלות של 4 מיליארד דולר, אולם כעת הגיע המאמץ לשלב קשה.
בשנת 1988 קבע ארגון הבריאות העולמי לעצמו מטרה לחסל את הפוליו מהעולם עד לסוף שנת 2000. מאז הזיזו את תאריך היעד פעמים רבות. בסוף שנת 2003 נקבע תאריך היעד לסוף 2006, עד אז ייעלם הפוליו מ-6 המדינות הנותרות שבהן המחלה עוד הייתה קיימת, במחשבה להכריז על עולם "נקי מפוליו" עד לתום 2008. לקראת סוף 2006, כתאריך היעד האחרון שלא הושג בבירור, הבטיח ברוס איילוורד, אחד מיוזמי תוכנית הפוליו העולמית של ארגון הבריאות העולמי: "לא ניכנס לעשור הבא עם פוליו!" וניבא הכחדה של המחלה עד 11.2010


המציאות

בסוף שנת 2003, 6 המדינות שבהן הייתה קיימת מחלת הפוליו הטבעית היו ניגריה, הודו, פקיסטן, ניז'ר, אפגניסטן ומצרים. מעל ל-90% מהמקרים קרו בניגריה, הודו ופקיסטן. מספר המקרים הגדול בהודו ופקיסטן היה מאכזב במיוחד, משום ש-90% מהילדים ההודים מתחת לגיל 5 קיבלו לפחות 4 מנות של חיסון פוליו חי (OPV), כשאחוז הילדים המחוסנים בפקיסטן היה 87%. למעשה כל המקרים שמאובחנים כיום בהודו הם בקרב ילדים שקיבלו 4 מנות או יותר של חיסון, כשכמעט מחצית מהם קיבלו 10 מנות.12 למרות זאת, מקרים רבים של פוליו בהודו מאובחנים בטעות כמחלות אחרות ולכן לא נכללים בנתונים הרשמיים של ארגון הבריאות העולמי.13
תהליך ההכחדה סבל מנסיגה רצינית כשהמחלה שבה והתגלתה ב-13 מדינות שהיו נקיות מפוליו.14 באפריל 2006 התגלו מקרי פוליו מוכחים בעוד 8 מדינות. היו דיווחים על מקרים ב-16 מדינות בסך הכול במהלך 2005, אף שברוב המקרים יובאה מחלת הפוליו מארצות אחרות. בשנת 2005 היו התפרצויות גדולות בשתי מדינות (אינדונזיה ותימן) שהיו נקיות מפוליו במשך 10 שנים.15
המאמץ למגר את הפוליו היה עצום בהרבה מדינות מתפתחות שבהן קיבלו ילדים לפני גיל בית ספר 15-10 מנות חיסון עם כיסוי של קרוב ל-100%, כדי להיפטר מהנגיף.16 אולם נראה שחיסון OPV (החי) פחות יעיל במדינות מתפתחות בהשוואה למדינות מפותחות. המלחמה למיגור הפוליו הופכת להיות נמרצת יותר, כשעוד ועוד ילדים מקבלים מינון גדול יותר של חיסון, עד כי ההורים חשים אי-אמון כלפי הרשויות ומפקפקים ביעילות החיסון.17 בשנת 1997 חוסנו ביום אחד 134 מיליון ילדים הודים, בשעה שאינדונזיה הגיבה לשיבת הפוליו לאחר 10 שנים במתן חיסון ליותר מ-5 מיליון ילדים ביום אחד בשנת 2005. מדינות אחרות השיקו פעולות חיסון המוניות משלהן. אף על פי שהושקעו כל כך הרבה משאבים, התרחשו התפרצויות פוליו באוכלוסיות שבהן היה כיסוי חיסוני של 18.100%
בשנת 2008 היה המספר הכולל של מקרי הפוליו בעולם שאבחנתם אושרה 1,660, מעל ל-300 מקרים יותר מאשר בשנה הקודמת. ארגון הבריאות העולמי מעריך שמספר המקרים הנגרמים על ידי הנגיף החי שבחיסון (OPV) נע בין 500-250, אולם יש סיכוי סביר שהמספר גבוה יותר.
מאז שנת 2003, המספרים עולים בהתמדה, בעיקר בגלל ההתפרצות בניגריה שנוצרה בגלל חשש לתת חיסון לילדים בשל אי-אמון בבטיחות החיסון. חששות דומים צפו מחדש ב-2007 בפקיסטן, שבה הוריהם של 24,000 ילדים סירבו לחסן את התינוקות שלהם, משום שהיו שמועות על כך שהחיסונים הם מזימה אמריקנית לעקר את הילדים המוסלמים.19 כיום שוקלים להפוך את החיסון לחובה. בנמיביה לפחות 34 בני אדם פיתחו פוליו ב-2006, 7 מהם נפטרו. זאת לאחר 10 שנים שבהם לא היו חולי פוליו במדינה.20 ניצחון קטן הושג כשמצרים עברה שנה ראשונה ללא אף מקרה פוליו במהלך 2005. כמו כן, המספר הכולל של המדינות שבהן מחלת הפוליו "מסתובבת" באוכלוסייה – בניגוד למקרים מיובאים – יורד בהתמדה. אולם ב-2008, 6 מדינות שהיו נקיות מפוליו לפני כן, החלו לסבול מהדבקות מתמשכות במחלה: אנגולה, צ'אד, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אתיופיה, ניז'ר וסודן.22
שאלה נוספת היא מה צריך לעשות לאחר שהעולם יהיה "נקי מפוליו" – מהנגיף הטבעי – אם אכן נצליח להגיע להישג זה. בשנת 2004, הזהיר ארגון הבריאות העולמי כי "הסיכון הפוטנציאלי של זיהום בנגיף חי מהחיסון שעבר מוטציה עלה בצורה דרמטית בשנים האחרונות."21
המומחים תוהים כעת מה יהיה עליהם לעשות אם הפוליו הטבעי יימחק סוף סוף מהמפה. האפשרויות הן: 1) לעצור את כל חיסוני הפוליו; 2) להמשיך בדרך שבה פועלים כיום, כשחלק מהמדינות משתמשות בחיסון חי OPV ואחרות ב-IPV; 3) להעביר את כל המדינות לשימוש ב-IPV; 4) להפסיק את מתן חיסון ה-OPV במדינות המשתמשות גם ב-IPV.
נראה שהפתרון האידיאלי הוא להעביר את כל המדינות לחיסון המכיל נגיף מוּמת. אולם במדינות רבות אין אפשרות כלכלית לעשות זאת. חיסון ה-IPV עם הנגיף המומת יקר יותר וניתן בהזרקה במקום בטיפות, מה שהופך את מתן החיסון לקשה יותר.
ארגון הבריאות העולמי בחר בפשרה שמציעה האפשרות הרביעית – להפסיק את כל החיסונים בנגיף חי מיד לאחר שיוכח שהמחלה חוסלה, אולם לאפשר למדינות שרוצות בכך (ויש להן משאבים – כספיים ולוגיסטיים), להמשיך בחיסון ה"מנוטרל" הבטוח יותר, בעוד שהסיכון להדבקה בנגיף מהחיסון שעבר מוטציה עדיין קיימת.
בינתיים חלף לו עוד מועד יעד שקבע ארגון הבריאות העולמי למיגור המחלה – ללא הצלחה. יותר ויותר מתקבלת התמונה שמחלת הפוליו לא עומדת לחלוף מהעולם – לעולם.

נספח א': מדריך חיסונים תמציתי להורים - פוליו

הסיכון להידבק בפוליו כיום באנגליה, כמו גם בישראל, הוא קטן מאוד (אחד לכמה מיליונים) והסיכון אמור עוד להצטמצם לאור החלפת חיסון ה-OPV החי בחיסון IPV המכיל נגיף מומת. הסיכון להידבק בפוליו כתוצאה מנסיעה למדינות מתפתחות הוא עדיין נמוך מאוד. כבר ב-1980 הסיכון של מטייל להידבק בפוליו בעת ביקור במדינה שבה עדיין קיים פוליו היה נמוך מ-1 ל-100,000, ואפילו אז רק 1 מכל 3 מיליון מטיילים למדינות שיש בהן פוליו הפך להיות משותק. הסיכון כיום הוא בבירור קטן עוד יותר.
אם כך, נראה שבאופן אישי אין טעם רב בהתחסנות כנגד פוליו משום שהסיכוי להידבק במחלה זו קטן מאוד. כיום, לאחר המעבר לחיסון בטוח יותר המכיל נגיף מומת (מעבר שהיה צריך להתבצע מזמן), יש היגיון בהמשך מתן החיסון בכמה השנים הבאות, מהסיבות הבאות: א) חיסון ה-IPV בטוח מאוד לשימוש. ב) הסיכון להידבק בפוליו עלול להיות גבוה יותר ככל שהמאמץ להכחדת המחלה נתקל בקשיים. ג) קיימים סיכונים קטנים אך בלתי ידועים להתפרצות של נגיף הפוליו מהחיסון. ד) תהיה זו תמיכה במטרה העולמית של מחיקת מחלת הפוליו.

המשך קריאה: פוליו: מתוך הספר של ד"ר הלבורסן: האמת על החיסונים

החיסון נגד פוליו

  • 95% מהאנשים הנחשפים לנגיף לא יפתחו תסמיני מחלה כלל
  • צריכה נמוכה של סוכר ועמילנים מפחיתה משמעותית את הסיכוי לחלות במחלת הפוליו
  • לרוב מתרחשת החלמה מלאה מכל תסמיני המחלה לרבות תסמיני שיתוק
  • חלה ירידה דרמטית במקרי הפוליו עוד לפני כניסת חיסון הפוליו. כמו כן מחלת הפוליו נעלמה גם במדינות שלא חיסנו את אזרחיהן
  • המחלקה האמריקאית לבריאות ושירותי אנוש בארה"ב :"החיסון המומת לפוליו (IPV) עשוי לגרום לבעיות חמורות ואפילו למוות"

מבוסס על מאמרו של ניל ז. מילר: חיסון הפוליו: הערכה קריטית של ההיסטוריה הנסתרת שלו

המשך קריאה: החיסון נגד פוליו

ד"ר סוזאן האמפריז על פוליו

איך הגיעה מחלת הפוליו? איך "נעלמה"? האם החיסונים תרמו לירידה בתחלואה ובתמותה מפוליו?

כל התשובות בהרצאה מרתקת ומתועדת המסכמת עבודת מחקר יסודית על פוליו בידי ד"ר סוזאן האמפריז (אנגלית)

אתם כאן: Home החיסונים השונים שיתוק ילדים: פוליו