חיסונים מסוכנים נמצאו כגורמים לסימפטומים של תסמונת התינוק המנוער

מקור: Dangerous Vaccines Found to Cause Symptoms of Shaken Baby Syndrome, כריסטינה אנגלנד

הורים מואשמים בניעור תינוקם

במהלך השנים מתרחבת התופעה של האשמת הורים בהתעללות בילדיהם במקרה שילדם מאובחן עם "שלישיית פגיעות" הקשורות לתסמונת התינוק המנוער (SBS) לאחר קבלת חיסון. ה"שלישיה" כוללת דימום תוך גולגלתי, דימום מאחורי העיניים ונפיחות או דלקת במוח.

כאשר רופאים מומחים חושדים שתינוק נוער באלימות, הם יבדקו אם מתקיימת "שלישיית" הפגיעות הקשורות לתסמונת התינוק המנוער. אלו הן: דימום תוך גולגלתי, שטפי דם ברשתית (דימום מאחורי העיניים) ובצקת מוחית (נפיחות או דלקת במוח).

שלישיית הפגיעות

דימום תוך מוחי

נורמן גוטקלץ', נוירוכירורג בדימוס, תיאר לראשונה את סממני תסמונת התינוק המנוער בשנת 1971 במאמרו "שטף דם תוך גולגלתי בילדים והקשר שלו לפגיעות צליפת שוט", שבו הוא דן ב-23 מקרים של חשד חמור לתקיפת הורים את ילדיהם, בני פחות משלוש שנים. מסקנתו היתה:

הוכח שיש אי התאמה בין התדירות בהופעת שטפי דם תוך גולגלתיים המתרחשים אצל ילדים מוכים, לבין אותו מצב של פגיעות ראש מורכבות, הנובעות ממקור אחר. שכיחות המצב הראשון גבוהה באופן בלתי צפוי, אם כי ברוב המקרים שבהם לא הופיע בפועל שבר בגולגולת, גם לא היו ראיות ברורות למכה ישירה בראש. כלומר, כאשר הראש אינו המטרה העיקרית למתקפה, המנגנון ההגיוני ליצירת שטף הדם הוא כזה שבו חבלות נגרמות כתוצאה מהצלפות חוזרות כלשהן, על תוכן הגולגולת.

מכאן, בכל המקרים של שטף דם תוך גולגלתי בילדים, ההנחה הטובה ביותר היא כי נחוותה חבלה, אלא אם כן הוכח אחרת. לא יהא חכם להתעלם מן האפשרות, כי אחד מהמקרים נגרם על ידי אלימות קשה חוזרת, אשר עשויה להיות קטלנית, פשוט על סמך העובדה שאין שברים גסים או שינויי עצם רדיולוגיים אחרים בגפיים, ולא שברים בגולגולת.[1]

עם זאת, ניעורו האלים של פעוט, אינו הגורם היחיד לשלישיית הפגיעות. פגיעות אלה יכולות להתרחש גם כתוצאה מנפילות קצרות, מחלות כגון דלקת המוח ודלקת קרום המוח, חבלות לידה, מחסור בוויטמינים ומחלות גנטיות, כמו תסמונת העצם השבירה. גורמים אלה זוהו במדריך המקוון של כתב העת BMJ (British Medical Journal)שנקרא: "Best Practice" תחת הכותר 'טראומת ראש חבלתית בתינוקות'. [2]

דימום מאחורי העיניים

מאמר שנכתב על ידי עו"ד דרמוט גארט, שכותרתו "התמודדות מול עדות מומחי ההגנה במקרים של פגיעות ראש כתוצאה מהתעללות" מציין עובדה זו בצורה חזקה מאוד, כאשר המחבר דן בדימום ברשתית, בעמוד 35. [3] גארט כותב כי מצגת בכנס שנתי מ-2010 באיגוד האמריקאי לרפואת עיניים ופזילה בילדים, ניתח את תוצאותיהם של 62 מחקרים שפורסמו מאז 1965, בנושא שטפי דם ברשתית אצל ילדים.

לדברי גארט, כל הילדים שנבדקו, היו בני פחות מ-11 שנים, עברו בדיקה מדוקדקת אצל רופא עיניים ואובחנו עם שטפי דם ברשתית כתוצאה מפגיעת ראש מתאונה או שלא מתאונה. תוצאות הבדיקה הראו כי 78% מנפגעי חבלות ראש מתאונה, סבלו מדימומים ברשתית, בהשוואה ל-5.3% בלבד מנפגעי חבלות הראש שאינן בשוגג, מה שמוכיח שלא כל מקרי הדימום ברשתית נגרמים בהכרח על ידי התעללות בילדים.

נפיחות במוח

סיבה נוספת לשלישיית הפציעות הקשורות לתסמונת התינוק המנוער, היא דלקת המוח/דלקת קרום המוח הנגרמת כתוצאה מחיסון, תגובה חריפה לחיסונים.

בשנת 2012, מרהנדרה ק. פאטל ואחרים, פרסמו מאמר בכתב העת לפרמקולוגיה וחקר השימושים וההשפעות הטיפוליות של תרופות, אשר דן במקרה של תינוק בן חמישה חודשים, שאובחן עם חשד לאנצפלופתיה שלאחר חיסון, בעקבות חיסון דיפתריה-שעלת-טטנוס. מסקנת הבדיקות היתה כי תגובה לחיסון דיפתריה-שעלת-טטנוס הייתה סבירה ובדיונם של המחברים הועלו כמה מקרים מדאיגים אחרים של תגובות דומות מהודו. [4]

בשנת 2010, ד"ר לוציה טומיאנוביץ' כתבה מאמר נרחב המעיד כי היא חשפה מקרים רבים בהם ילדים פיתחו דלקת מוח או דלקת קרום מוח לאחר שחוסנו, החל מ-1983, שלדבריה טויחו במכוון על ידי הוועדה המשותפת לחיסונים וחיסוניות (JCVI) של ממשלת בריטניה. [5]

ד"ר ויארה שיינבר הזכירה את דלקת המוח וחוט השִׁדְרָה שנוצרת עקב החיסון, מאופיינת בנפיחות במוח ודימומים, בשנת 1998 במאמר שכתבה ושפורסם ב- Nexus וכותרתו: "תסמונת התינוק המנוער: הקשר לחיסונים". היא היתה כל כך מוטרדת מכך שהורים הואשמו בפגיעה בילדיהם שסבלו מפגיעה מחיסונים, שהיא פתחה את מאמרה בהצהירה:

לפני זמן מה, התבקשתי על ידי עורכי דין ואף הורים שהואשמו בפגיעה בילדיהם, לתת דיווחי מומחה לבית המשפט. בדיקה מקרוב של ההיסטוריה במקרים הללו, חשפה זדון מובהק: בכל אחד מהמקרים, התסמינים הופיעו זמן קצר לאחר שהתינוק חוסן.

בעודי חוקרת את ההיסטוריה הרפואית האישית של התינוקות הללו בהתבסס על יומני הטיפול של המטפלים והרשומות הרפואיות, הסקתי במהירות כי תינוקות אלה קיבלו סדרה אחת או יותר של מה שנקרא חיסוני שיגרה - צהבת B, דיפתריה-שעלת-טטנוס, פוליו ודלקת עוצבה מסוג B (מכונה גם חיסון נגד דלקת קרום המוח) - זמן קצר לפני שפיתחו תסמיני מחלה וכתוצאה מכך נגרם נזק מוחי חמור או מוות [6]

לבסוף, ד"ר הרולד בוטרם ופ. אדוארד יזבק כתבו על נושא האשמות השווא של תסמונת התינוק המנוער ודלקת קרום המוח שנוצרים לאחר חיסונים, במאמרם שכותרתו "תסמונת התינוק המנוער או דלקת קרום המוח כתוצאה מחיסונים": סיפורו של התינוק אלן. [7]

ד"ר בוטרם פותח את מאמרו במילים:

בדו"ח הזה, ד"ר יזבק ואני סקרנו את מקרה המוות של תינוק, שאנו מאמינים שאובחן בטעות כתסמונת התינוק המנוער, בעוד שהסיבה האמיתית למוות, לדעתנו, היתה דלקת קרום המוח שנגרמה מחיסון. לאחר שעקבנו בזהירות אחרי המקרה והתפתחויותיו במשך כמעט שנה, הדו"ח מייצג מספרים עצומים של שעות לימוד וחקירת הפרמטרים הטכניים הרבים של המקרה. ממחקר זה הגענו להבנה שמקרה זה מייצג דפוס מתפתח של תגובות תכופות יותר ויותר לחיסונים בעולם המודרני, אשר מערכת הבריאות הנוכחית שלנו מתעלמת מהן או שלא מאבחנים אותן כראוי.

סיפורו של התינוק אלן הוא אחד המרגשים, מה גם, שהוא יכול לקרות לכל זוג או הורה צעיר. למרות שהסיפור הוא בהכרח טכני, אנו דוחקים בכם לקרוא אותו. אם אתם אנשים צעירים השוקלים הקמת משפחה, זה משהו שעלול לקרות לכם.

למרות כל הראיות האלה, הורים ממשיכים להיות מואשמים בניעור התינוקות שלהם, לפני שנחקרו כל האבחנות האפשריות האחרות באופן מלא.

טכניקת ריד

כאשר חושדים בתסמונת התינוק המנוער או בפגיעת ראש שאינה מתאונה, המשטרה תראיין את ההורים או את המטפל ששהה עם הילד בזמן שחלה. לדברי הורים שעברו את הראיון הזה, תהליך הראיון הוא מאוד מאיים, ורבים נכנעים לטקטיקות הבריונות של החוקרים, בין אם על ידי הודאה בפגיעה בילד ובין אם על ידי קבלת עסקת טיעון.

יתכן שהדבר קורה בגלל השימוש ב'טכניקת ריד', טכניקה המשמשת לעתים קרובות כאשר מראיינים אדם החשוד בניעור ילדו. [8, 9]
טכניקת ריד משמשת במשטרות ברחבי העולם. היא בעצם מורכבת מתשעה שלבים ולפי דעתי, משמשת כדי להפחיד ולאלץ אנשים חפים מפשע להודות במשהו שלא עשו. תשעת השלבים הם:

1. קצין המשטרה יציג בפני החשוד ראיות לכך שהוא ביצע את הפשע. (עדות זו יכולה להיות אמיתית או מזויפת).
2. הקצין ממציא סיפור מדוע, לדעתו, החשוד ביצע את הפשע.
3. אם החשוד מנסה להכחיש כי ביצע את הפשע, הבלש מיד יעצור את דברי החשוד.
4. אם החשוד מנסה לתת הסבר הגיוני לשאלה מדוע לא יתכן שביצע את הפשע, הסבר זה יופרך.
5. בשלב זה, הבלש מתיימר להיות בעל בריתו של החשוד.
6. בשלב זה, נלמדת שפת הגוף של החשוד, כדי לראות אם הוא עומד להיכנע.
7. החוקר מספק לחשוד מניעים מנוגדים, אפשריים לפשע.
8. הבלש ידחק בחשוד לדבר על הפשע.
9. ההודאה: בשלב זה החשוד בדרך כלל מרגיש מאוים וחרד והודאה מתקבלת.

אלו הראיות שסמל כריסטופר סוואג', קצין משטרה לשעבר, נתן לי בראיון בשנה שעברה שדן בתסמונת התינוק המנוער ומוכיחות כי הליך זה הוא נפוץ. [10]

חוקרים חושפים את האמת

בתחילת השנה, ד"ר מיכאל איניס פרסם את מחקר ביקורת העמיתים האחרון שלו במחקר רפואה קליני. מאמרו שנקרא "אוטואימוניות ופגיעות שאינן בשוגג בילדים" דן במקרים של חמישה ילדים הסובלים מפגיעות מוח ושברים לאחר חיסונים. לאחר שלמד כל מקרה לעומקו, הוא הגיע למסקנה כי חיסונים יכולים להיות אחראיים לשלישיית הפגיעות הנפוצות, הקשורות לתסמונת התינוק המנוער. [11]

במאמרו, ד"ר איניס מתאר כי התגובה לגירוי אנטיגני פוגמת בתאי הבטא בלבלב וגורמת להיפואינסולינמיה (רמות נמוכות בצורה יוצאת דופן של אינסולין בדם), אשר מעכבת את הספיגה התאית של ויטמין C, וכתוצאה מכך גורמת לתפקוד לקוי של הכבד, לכישלון קיבוע (קרבוקסילציה) של החלבונים תלויי וויטמין K, וכתוצאה מכך לדימומים ושברים הקשורים ל'שלישייה'. הוא הגיע למסקנה כי שברים, דימומי רשתית, דימומים תוך מוחיים ואנצפלופתיה בילדים, הן תגובות אוטואימוניות לגירוי אנטיגני באדם בעל רגישות גנטית.

הוא מסביר כי אנטיגנים נפוצים בכל החיסונים הם זיהומים נגיפיים, חיידקים וטפיליים.

כדי להבין בדיוק כיצד לעתים קרובות מאובחנים, בטעות, מקרים של נזק מחיסונים כתסמונת התינוק המנוער, אנא קרא את מאמרו של ד"ר איניס במלואו.

מצאתי את מאמרו קל לקריאה, מעניין וחושפני ובעיקר נהניתי לראות כי פתח את מאמרו בציטוט מעבודתה של הפסיכולוגית ליסה בלקמור-בראון, שב-1995-1996 הפכה למומחית הראשונה, שזיהתה האשמות שווא של הורים בהתעללות בילדיהם לאחר שילדם נפגע מחיסונים.

האם אתם זקוקים לעוד הוכחה?

אנשי מקצוע רבים אחרים תומכים בעובדה שההורים מואשמים לשווא בתסמונת התינוק המנוער. בשנת 2008, קנט ר ' הולקומב פרסם את המאמר "תסמונת התינוק המנוער: עתירת תמימות" שבו הוכיח כי תיאורית 'תסמונת התינוק המנוער' היתה בלתי יציבה ונבנתה תוך שימוש ב"מקרים היפותטיים" [12]

במאמרו, הולקומב מציין כי ענף הביומכניקה במדע הוא הדיסציפלינה האחת והיחידה בעלת המומחיות, נתוני הניסוי והאחריות על מנת לקבוע אם אירוע ביומכני, כגון ניעור אדם (תסמונת התינוק המנוער) או נפילות קטלניות של קטין (LMF), יכולים או לא יכולים לגרום לפציעות קטלניות כמו שטף דם תוך מוחי (SDH).

במשך שנים, שלישיית הפציעות היתה העדות היחידה ששימשה בהליכים פליליים על מנת להרשיע הורים בניעור התינוקות שלהם. לדברי מספר גדל והולך של אנשי מקצוע אמונה מוטעית זו הביאה הורים רבים חפים מפשע להיות מואשמים ומורשעים ברצח.

עם זאת, הזמנים משתנים, וכמו שהולקומב מסביר ההיסטוריה של הרפואה מלאה בדוגמאות של פרקטיקות שבזמנן, נחשבו כקונצנזוס בחוות דעת רפואיות, רק כדי להתגלות מאוחר יותר כחסרות תועלת, מזיקות, ולעתים, אף קטלניות.

מומחים מכירים בכך שתסמונת התינוק המנוער היא אבחנה לא בטוחה, בשל הראיות שהוצגו בפניהם על ידי שימוש בביומכניקה. לדברי הולקומב, המחקר בביומכניקה הוכיח שבני האדם חסרים את הכוח הפיזי הדרוש כדי לגרום לפגיעות קטלניות במוח על ידי ניעור ידני בלבד. לדבריו, אם ילד היה מנוער כפי שתואר במקרי תסמונת התינוק המנוער, אזי אלימות זו תגרום לשכיחות גבוהה של שיתוקים בעמוד השדרה מפציעות צוואר בתינוקות, שמעולם לא דווחו בהקשר של תסמונת התינוק המנוער.

בשנת 2009, פרסם הולקומב מאמר בשם 'הצדקה למתן צו פדרלי להשעיית כל רישיונות החיסונים, בהתבסס על סיכונים בריאותיים בלתי סבירים וקשרים סיבתיים למגיפות של מחלות כרוניות'.

הולקומב קובע בצורה מאוד ברורה שחיסונים אינם בטוחים בכל הרמות. לדבריו, השערה אינה מוכחת עד שלא מעריכים את כל הנתונים. הוא אומר:

כאשר מעריכים השערה של בטיחות חיסון, כמו כל ההשערות האחרות, מזכיר רשויות הבריאות ושירותי אנוש לא יכול לקבל את ההשערה כמוכחת ולא לשדרג אותו לתאוריה מדעית, עד שאותה השערה מוגשת לבדיקה מדעית נמרצת ועד שכל הניסיונות לשלול את היתכנותה, נכשלו.

תוך הערכת כל הניסויים הקליניים והמחקרים האפידמיולוגיים שזמינים לתמיכה בהשערה ש"חיסונים בטוחים", מזכיר רשויות הבריאות ושרותי אנוש יכיר בכך שיש בכל אחד מהמחקרים האלה פגמים שימנעו מהם לזכות בדרוג של 1 QER או 2 QER. ניסויים קליניים בני 21 יום, שאין להם בקרות נאותות לא יכולים לתמוך בטענות בטיחות לטווח ארוך. כל מחקר אוכלוסיה של מזכיר רשויות הבריאות ושירותי אנוש, נכשל ביישום מתודולוגיה/עיצוב או בייצוג קבוצת האוכלוסיה המתאימה. מחקרי אוכלוסיה אחרים, כגון מחקרי VSD הסודיים, אם כי פורסמו, לא יכלו להיות מסווגים כמדע תקף, משום שהמתודולוגיות וערכות הנתונים שלהם, לא פורסמו. השערה שלא ניתן לבדוק או לחקור, אינה מדע אלא יותר דת, שמבוססת על מערכת אמונות.

הולקומב אומר בבירור לאורך כל המאמר שלו, שחיסונים לא נבדקו או הוערכו כראוי וקובע כי כאשר בוחנים את איכות הנתונים, מזכיר רשויות הבריאות ושירותי אנוש היה יודע ש אין ביכולתן של דעות שחוזרים עליהן ואשר מבוססות על נתונים באיכות ירודה, לשפר את איכות הראיות.

הולקומב קובע בעמוד 3 במאמרו: השערה שלא ניתן לבדוק או לבחון, אינה מדע, אלא יותר דת שמבוססת על מערכת אמונות.

הצהרה זו היא בהחלט נכונה, ואני מאמינה שאפשר לומר את אותו הדבר עבור השערת תסמונת התינוק המנוער. ההשערה כי "שלישיית הפגיעות" יכולה להיגרם על ידי ניעור ידני של ילד, מעולם לא הוכחה; לכן, זאת דת המבוססת על מערכת אמונות. למעשה, ביומכניקה הוכיחה שזה בלתי אפשרי מבחינה פיזית לנער ילד באופן ידני מדויק, עד לגרימת ה"שלישיה", עמדה שנתמכת גם בעבודתם של ד"ר ג'ון ד. לויד ועוד רבים אחרים. [13]

סיכום

מאמרים רבים קובעים כי ילדים נפטרו בתוך שבועות, אם לא ימים, מקבלת חיסונים מרובים. רבים מהילדים האלה אובחנו בטעות כסובלים מתסמונת התינוק המנוער.

תסמונת התינוק המנוער היא השערה - תאוריה - משום שמעולם לא הוכח באופן חד משמעי שתינוק נוער למוות. עדיין לא מצאתי ראיות קונקרטיות שמישהו ניער תינוק בצורה כה חזקה, עד שהתינוק מת מאוחר יותר אך ורק מ"שלישיית הפגיעות". יש, עם זאת, מספר מחקרים ביומכניים שקבעו שאין זה אפשרי מבחינה פיזית, לנער באופן ידני תינוק, במידה כזו שתגרום לשלישיית הפגיעות הקשורות לתסמונת התינוק המנוער.

לכן, אנו נותרים עם השאלה, האם חיסונים יכולים לגרום ל"שלישיית הפגיעות" הקשורות לתסמונת התינוק המנוער?

אין מחקרים המוכיחים באופן חד משמעי כי חיסונים יכולים לגרום ל"שלישיית תסמונת התינוק המנוער", אבל מכיוון שחיסונים לא הוכחו כבטוחים באופן חד משמעי, משום שניסוי במספר שווה של ילדים מחוסנים מול ילדים לא מחוסנים סווג כלא אתי, השערה זו לא יכולה להיבחן או להיבדק ולכן הם לא מתורגמים כמדע, אלא פשוט כמו דת המבוססת על מערכת אמונות, כפי שהולקומב רמז.

למרבה הצער, תסמונת אמונה זו גרמה לכליאתם של הורים רבים, חפים מפשע.

לא כל ההורים המואשמים בתסמונת התינוק המנוער הם רוצחי ילדים, וכפי שראינו, יש סיבות רבות מדוע ילדים מתים מפגיעות המוח הנוראיות האלה. מקצוע הרפואה צריך לבחון את הסיבות האמיתיות לתסמונת התינוק המנוער, במיוחד מחיסונים, ולהפסיק להשתמש בהורים כב"כרטיס היציאה שלהם מהכלא, ללא תשלום."

 

אתם כאן: Home בטיחות חיסונים חיסונים מסוכנים נמצאו כגורמים לסימפטומים של תסמונת התינוק המנוער