Comodo SSL

"חיסונים גורמים לאוטיזם, ומומחים העוסקים בתחום יודעים זאת", קובעים שני מומחים בעלי סמכות הנחשבים אושיות בתחום

 

מתוך פרק 6 מהספר How to End the Autism Epidemic by J.B. Handley.

ניתן לקרוא את הפרק בשלמותו ואת כל המקורות שלו כאן: http://www.greenmedinfo.com/blog/clear-legal-basis-vaccines-cause-autism


אני מוצא, במידה גבוה של ודאות רפואית, שסדרת החיסונים שניתנה לייטס בגיל 11 חודשים, בזמן שהוא היה חולה, היתה הסיבה המיידית לנסיגה שלו לאוטיזם, בגלל ההשפעה של החיסונים הללו על שיבוש נוסף של היכולת של המיטוכונדריות המוחלשות שלו לספק כמויות נאותות של אנרגיה למוח, הרקמה הצורכת הכי הרבה אנרגיה בגוף.

- ד"ר ריצ'רד קלי, פרופסור לרפואת ילדים, אוניברסיטת ג'ון הופקינס (מכון קנדי קריגר)

הציטוט הנ"ל לא נאמר על ידי אחד מהרופאים הנאבקים להכרה בקשר בין חיסונים ואוטיזם, אלה שהממסד הקיא אותם מקרבו והם מושמצים ומוטרדים על ידו. ד"ר ריצרד קלי ועמיתו, ד"ר אנדרו צימרמן, שנתן גם הוא עדות דומה באותו נושא, נשאו בתפקידים בכירים ביותר במכון היוקרתי לאוטיזם, מכון קנדי קריגר באוניברסיטת ג'ון הופקינס, ונחשבים שניהם מומחים גדולים בנושא. הם נקראו בעבר להעיד פעמים רבות בבית המשפט לחיסונים נגד הורים שביקשו פיצויים על נסיגת ילדיהם לאוטיזם בעקבות החיסונים, ובעקבות העדות ששיקפה את עמדתם הנחרצת בנושא, לפיה אין כל קשר בין חיסונים לאוטיזם, נמנעו פיצויים מהורים רבים לילדים אוטיסטים.

אז מה השתנה? איך קרה שהם פתאום שינו את עמדתם ומוכנים להעיד על הקשר בין חיסונים לאוטיזם? ועד כמה עדותם חשובה ומטלטלת, למרות שהיו בעבר מקרים בהם הורים הצליחו להוכיח שהחיסונים דרדרו את ילדיהם לאוטיזם וקיבלו פיצויים?

הכל התחיל כאשר הצטרף למכון, לעבודה עם שני הרופאים הבכירים הללו, רופא צעיר בשם ג'ון פולינג. בהתחלה לא היה כל שינוי, וגם ג'ון פולינג היה רופא שקיבל לחלוטין את עמדת הממסד והאמין שהחיסונים חשובים ובטוחים ושאין כל קשר בין חיסונים לאוטיזם.

ואז בתו של ג'ון פולינג, חנה, נסוגה לאוטיזם לאחר סדרת חיסונים שקיבלה בגיל 19 חודשים. ג'ון פולינג אמר מספר פעמים לאחר מכך, שאלמלא ראה את זה קורה מול עיניו, הוא לעולם לא היה מאמין שזה יכול לקרות. אבל למרות שזה סתר את כל מה שהאמין בו לפני כן, פולינג לא התעלם ממה שהתרחש מול עיניו, והחליט לעשות כל שביכולתו כדי לחקור ולהבין מה קרה לבתו ומה גרם לה לסגת לאוטיזם. הוא היה בדיוק במקום הנכון, במכון היוקרתי לחקר האוטיזם, עם מומחים גדולים כצימרמן וקלי, שהסכימו לסייע לו לחקור ולהבין מה קרה. למרות ספקותיהם הראשוניים, החקירה הובילה אותם למסקנה חד משמעית שהחיסונים הם אכן הגורם שדרדר את חנה לאוטיזם, והם אף פרסמו את ממצאיהם במאמר מדעי:

Andrew Zimmerman et al., "Developmental Regression and Mitochondrial Dysfunction in a Child with Autism," Journal of Child Neurology 21, no. 2 (2006): 170–172.

 

פולינג החליט לתבוע מבית המשפט לחיסונים פיצויים על פגיעת החיסונים של בתו. והוא לא היה ההורה היחיד לילד אוטיסט שהחליט לתבוע את בית המשפט. הוא היה חלק מקבוצה של 5,500 הורים במצב הזה. בית המשפט הציע להורים, שבמקום שכל אחד מהם יתנהל מולו בנפרד, שיתאגדו לתביעה קבוצתית שהתוצאות שלה ייקבעו לפי מספר מקרי מבחן שההורים יבחרו. מרבית ההורים הסכימו להצעה. בית המשפט הזה ידוע לשמצה בקשיים שהוא מערים על הורים, שגם כך חרב עליהם עולמם והטיפול בילדיהם שהדרדרו לאוטיזם דורש את מלוא תשומת לבם והמשאבים שלהם. למעשה אין זה בית משפט כלל – זהו רק שם. מדובר במוסד שהוקם כאשר ממשלת ארה"ב החליטה להסיר כל אחריות מחברות התרופות, יצרניות החיסונים, לגבי נזקים שייגרמו מהחיסונים. המוסד הוקם כדי לפצות נפגעי חיסונים על ידי המדינה, על חשבון הציבור. אך אין זה בית משפט המקיים את כל הנהלים הדרושים לפי החוק. אין שם חובת גילוי העדויות של הצד השני, לא מתקיימים הנהלים הקשורים לעדויות, ולא מתקיימים נהלי המשפט האזרחי. בנוסף אין בו שופט וחבר מושבעים. יש שם מה שנקרא "special master" (אחראי מיוחד) שמחליף את כל התפקידים הללו והוא ממונה על ידי עורך דין של הממשלה – כלומר מי שמחליט, ממונה על ידי הצד הנתבע. הורים שתבעו את בית המשפט לחיסונים מספרים על הליך פוגעני שבנוי כך שירפה את ידיהם של המבקשים פיצוי ויציב תנאים כמעט בלתי אפשריים לקבלת פיצויים. לכן אין פלא שמרבית ההורים החליט להענות להצעה ולשים את גורלם על מספר מקרי מבחן.

חנה פולינג נבחרה להיות אחד ממקרי המבחן הללו, משום שתודות לפועלו של אביה, הנוירולוג ג'ון פולינג, והקולגות שלו ד"ר צימרמן וד"ר קלי, הוא מתועד היטב כך שלא ניתן להכחיש את הקשר בין החיסונים לבין ההדרדרות לאוטיזם.

כשבית המשפט לחיסונים הבין שאין לו כל אפשרות לערער את התיק החזק הזה וההוכחות החד משמעיות על תפקיד החיסונים בהדרדרות של חנה פולינג לאוטיזם, הם היו חייבים למצוא מוצא שיוציא אותם מהצורך לפצות אלפי הורים. הם הציעו להוריה של חנה פולינג להגיע להסדר פיצויים, בתנאי שישמרו על שתיקה. כך יצאה חנה פולינג ממקרי המבחן של התביעה הקבוצתית.

ד"ר צימרמן העיד לטובת פולינג בדיונים על הסדר הפיצויים. מאז, הוא לא הוזמן יותר להעיד בבית המשפט לחיסונים.

לאחר שהוצאה חנה פולינג ממקרי המבחן, בית המשפט לחיסונים החליט לדחות את התביעה הקבוצתית ואלפי ההורים נותרו ללא כל פיצוי.

למרות שההסדר עם פולינג היה אמור להשמר בסוד, הוא הודלף לתקשורת וגרם לסערה. מומחים וגורמים רשמיים נשאלו האם אכן היתה כאן הודאה רשמית בכך שחיסונים גרמו לאוטיזם של חנה פולינג. הטענה הנגדית היתה: חנה פולינג סבלה מתסמונת מיטוכונדרית, כלומר תהליך הפקת האנרגיה בגופה היה לקוי. החיסונים שיבשו עוד יותר את התהליך המטבולי, ולכן נגרם לה הנזק המוחי שהתבטא בסימפטומים אוטיסטיים. מדובר במקרה נדיר ביותר, שלא מעיד כלל על מקרים אחרים, ולכן אין להסיק ממנו שחיסונים גרמו לאוטיזם אצל אף ילד אחר.

אחד הילדים שהיו מקרי המבחן בתביעה הקבוצתית היה ייטס הייזלהרסט. בניגוד לחנה פולינג, אביו של ייטס, רולף הייזלהרסט, איננו רופא. לא היה לו את התעוד והמחקר הרפואי שהיה לחנה פולינג שהפך את המקרה שלה לבלתי ניתן להפרכה. אולם הוא משפטן. ולאחר שלמד היטב את התקדים של חנה פולינג, הוא הצליח, לראשונה בעולם, לארגן לבנו משפט בבית משפט אמיתי, המתנהל לפי כל חוקי המשפט, על ידי כך שתבע את הרופא שנתן לבנו את החיסונים שגרמו לו לסגת לאוטיזם על רשלנות רפואית.

ד"ר צימרמן וד"ר קלי הסכימו להעיד לטובתו במשפט שעומד להתקיים. בזמן כתיבת הספר המשפט עדיין לא התקיים, אולם שני הרופאים נתנו עדות בשבועה, והציטוטים הבאים לקוחים מהעדות בשבועה שלהם.
ד"ר צימרמן בתגובה לבקשה לתאר מה לדעתו קרה לייטס:

... לייטס הייזלהרסט החלה נסיגה לאוטיזם לאחר קבלת חיסונים באותו זמן שהיתה לו דלקת אזניים ... שני הגורמים יצרו דלקתיות ותוך 12 עד 14 ימים מהחיסונים הוא החל לסגת. ... למדתי שנמצאה אצלו הפרעה מיטוכונדרית ... וזוהי דעתי שההפרעה המיטוכונדרית הנסתרת יצרה את גורם הרגישות בייטס שהוביל לנסיגה לאוטיזם והשינויים בתפקוד המוח.

כלומר, בסופו של דבר הסתבר שהאבחנה של ייטס, שהיה אחד ממקרי המבחן בתביעה הקבוצתית, זהה לזו של חנה פולינג, שזכתה בפיצויים. הנדלי מעיר כי אילו רק היתה האבחנה הזו ידועה בזמן התביעה הקבוצתית, ייתכן שהיינו מתקדמים הרבה יותר מהר לסיום מגפת האוטיזם.

ד"ר קלי – כזכור, חוקר אוטיזם בכיר שנקרא בעבר להעיד נגד הורים שטענו שילדם נסוג לאוטיזם בעקבות החיסונים - על אחוז הילדים האוטיסטים שבבסיס הבעיה שלהם עומדת הפרעה מיטוכונדרית:
אני מומחה במחלה מיטוכונדרית. ואני מומחה בהיבט של האוטיזם שקשור בהערכה גסה ל- 25, 30, 40 אחוז מהילדים שיש להם אוטיזם המתבסס על הפרעה מיטוכונדרית.

קשה להפריז בחשיבות ההצהרה הזו. לעומת הטענות שנשמעו מהממסד לאחר שנחשפה פרשת חנה פולינג, טענות על כך שאוטיזם שבסיסו הפרעה מיטוכונדרית הוא נדיר מאד, המומחה לעניין טוען שבין 25 ל-40 אחוז מהילדים האוטיסטים סובלים מהפרעה מיטוכונדרית. המקרים של חנה פולינג וייטס הייזלהרסט אינם נדירים כלל וכלל.

עו"ד: "אני מבין שכתבת דו"ח במקרה זה [מקרה מבחן אחר בשימוע הכללי של 5,500 אוטיסטים, עבור הילדה מישל סדילו], עמדת להעיד בשימוע, וממשלת ארה"ב ביטלה את זה לאחר שאמרת להם שלדעתך יש מקרים חריגים"?

ד"ר צימרמן: "אני לא יודע אם היה קשר בין שני האירועים, אך הם התרחשו בסמיכות זה לזה".

עו"ד: "במילים אחרות, אמרת להם שקיימים מקרים חריגים, כמו חנה פולינג וייטס הייזלהרסט, וילדים אחרים שנפגעו כתוצאה מחיסונים, ולאחר מכן הוציאו אותך מהתיק. האם זה נכון"?

ד"ר צימרמן: "כן, כך זה קרה ... והסיבה, לדעתי, שלא זומנתי להעיד בתיק של סדילו, היתה שאמרתי להם שאני סבור שיש מקרים חריגים, כמו פולינג, ואז לא זומנתי להעיד".

ד"ר צימרמן על דעתם של קולגות שלו לגבי הקשר בין חיסונים לאוטיזם:

עו"ד: האם אנשים אחרים בתחום שלך, רופאים מכובדים בתחום שלך, מחזיקים בדעה שחיסונים יכולים לגרום לסוג התגובה הדלקתי שיכולה להוביל לנסיגה לאוטיזם?"

ד"ר צימרמן: "כן".

גם כאן קשה להפריז בחשיבות העדות הזו – לא מדובר בשני רופאים חריגים המאמינים בקשר בין חיסונים לאוטיזם כאשר כל השאר מצדדים בקונצנזוס שאין כל קשר בין חיסונים לאוטיזם. קיימים רופאים נוספים שגם הם חושבים שקיים קשר כזה.

ד"ר צימרמן על הקשר בין תגובה דלקתית העלולה להגרם מחיסונים ונסיגה לאוטיזם:

ד"ר צימרמן: "... אנשים שעובדים בתחום האוטיזם רואים, לעתים קרובות רואים קשר בין זיהום, דלקתיות ותחילתה של נסיגה..."

עו"ד: וחיסונים יכולים לגרום לסוג של תגובה דלקתית, למעשה הם מיועדים ל- לגרום לסוג של תגובה דלקתית שיכולה להוביל או להוות טריגר לנסיגה לאוטיזם?

ד"ר צימרמן: "הם מיועדים להוביל לתגובה חיסונית, וזה יכול להצטרף לתגובה חיסונית מזיהום."

עו"ד: "אז במילים אחרות, ילדים שיש להם תסמונת מיטוכונדרית נסתרת שהם – יש להם זיהום מתמשך, הם אפילו בסיכון גבוה יותר להפגע מחיסונים?"

ד"ר צימרמן: "כשיש צירוף שלהם, כן."

עו"ד: "וכמו שאני מבין את זה, סוג של תקופת מפתח או היכן שהמוח של הילד נמצא יותר בסיכון לסוגים האלה, או רגיש יותר לסוגים האלה של סיכונים הוא איפשהו סביב גיל 18 חודשים?"

ד"ר צימרמן: "או 24 חודשים, באיזור הזה."

ד"ר צימרמן על המשמעות של הממצאים הללו במניעת הדרדרות לאוטיזם:

"... ברגע שיהיו לנו את הסמנים הביולוגים של הפציינטים שהם רגישים להדרדרות לאחר חיסונים, זה ישנה את הגישה שלנו ל- לטיפול של הילדים האלה, לזהות את הילדים שנמצאים בסיכון ... אני חושב שזה ימנע את התפתחות האוטיזם אצל לא מעט ילדים. כרגע בערך 30 אחוז מהילדים עם אוטיזם עוברים נסיגה, ואנחנו היינו מאד רוצים להבין את הבסיס המטבולי לכך וכיצד נוכל למנוע זאת."

ד"ר קלי חושף את הצביעות של ה- CDC ואיגוד רופאי הילדים:

עו"ד: "האם אתה מסכים להצהרה שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "לא".

עו"ד: "האם זה מקובל בקהילה הרפואית שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "זו דעה רווחת".

עו"ד: "האם זו עמדה רווחת בתחום הרפואה, שחיסונים אינם גורמים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "אין לי בסיס לקבוע. בדרך כלל, כאשר רופאים מדברים על זה, הם אומרים שלא הוכח קשר".

עו"ד: "האם אתה מכיר את עמדתו של איגוד רופאי הילדים באשר לקשר כלשהו בין חיסונים לאוטיזם"?

ד"ר קלי: "כן, גם הם אומרים שלא הוכח קשר".

עו"ד: "האם אתה מסכים עם עמדת איגוד רופאי הילדים באשר לקשר בין חיסונים ואוטיזם"?

ד"ר קלי: "אני מסכים עם עמדתם בהיבט של בריאות הציבור, אני לא מסכים עם זה מבחינה מדעית".

עו"ד: "אתה טוען בתיק זה לקשר בין חיסונים לאוטיזם, האמנם"?

ד"ר קלי: "אכן".

עו"ד: "וזה עומד בסתירה לספרות המדעית, הלא כן"?

ד"ר קלי: "זה לא עומד בסתירה לספרות המדעית שאני קורא. זה עומד בסתירה לכמה מאמרים אשר פורסמו על ידי קבוצות בעלי סמכות גדולה הטוענים שלא נמצא קשר במחקרים הנעשים על קבוצות גדולות".

עו"ד: "עמדתך מנוגדת, נאמר, לעמדת ה-CDC, נכון"?

ד"ר קלי: "היא מנוגדת למסקנתם. היא לא מנוגדת לנתונים שלהם".

הציטוט החביב עלי במיוחד כאן: "היא מנוגדת למסקנתם. היא לא מנוגדת לנתונים שלהם". הוא מצביע על המאמצים של ה-CDC למסגר את מסקנות המחקרים שלהם בצורה מסוימת, לפיה החיסונים תמיד יעילים ובטוחים, גם אם אין זה נתמך בנתונים עצמם. למרבה הצער, ד"ר קלי מוצא שחוסר יושרה זה מוצדק, "בהיבט של בריאות הציבור". אני ממש לא מסכים עמו בנקודה זו, כפי שאפרט בהמשך.

ד"ר צימרמן על עמדתו של איגוד רופאי הילדים באשר לחיסונים ואוטיזם:

עו"ד: "האם אתה מזהה את המסמך הזה?"

ד"ר צימרמן: "זה מתוך פרק בטיחות החיסונים של איגוד רופאי הילדים".

עו"ד: "ובפסקה הבאה, נכתב: 'מחקרים בוצעו על כל הנושאים הללו, והמחקרים ממשיכים לאשר שהחיסונים הם אמצעי בטוח ויעיל במניעת מחלות קשות'. האם קראתי נכון"?

ד"ר צימרמן: "אכן".

עו"ד: "ואז הם כותבים: 'מחקרים אלו לא מצאו קשר כלשהו בין אוטיזם לחיסון ה-MMR, ותימרוסל, לשילוב מספר חיסונים הניתנים בו זמנית, חום, או פרכוסים'. האם קראתי נכון"?

ד"ר צימרמן: "אכן".

עו"ד: "ואתה מסכים עם זה, נכון"?

ד"ר צימרמן: "כן, עם ההסתייגות שאלו מחקרים אפידמיולוגים שלא מביאים בחשבון את הידע שיש לנו כעת. זו אותה הנקודה עליה דיבר ד"ר קלי מקודם, בהתייחס לעמדת ה-CDC באשר לחיסונים ואוטיזם. הוא לא טוען שה- CDC, או איגוד רופאי הילדים (בו הוא חבר) משקרים כאשר הם אומרים 'חיסונים אינם גורמים לאוטיזם'. הוא אומר שהם מסתמכים על מחקרים לא מספקים וישנים".

ד"ר קלי על ה-CDC וד"ר וויליאם תומפסון [שחשף את זיוף תוצאות המחקר מטעם ה-CDC שמצא קשר בין חיסון ה-MMR לאוטיזם]:

עו"ד: "האם זו עמדתך שה-CDC נגוע בדרך כשלהי בהונאה בהתייחס לעמדתו באשר לחיסונים ואוטיזם"?

ד"ר קלי: "כפי שדווח, ד"ר תומפסון, עובד ה-CDC שהלשין, אמר זאת".

עו"ד: "אני מעוניין לברר האם אתה תאמץ עמדה זו ותאמר שה-CDC מעורב בהונאה בדרך כלשהי"?

ד"ר קלי: "אין לי דעה לומר. הם חכמים בדרך שבה הם מפרסמים נתונים על מנת למנוע תשומת לב ציבורית לזה שיש קשר. אני יכול להבין מדוע הם עשו זאת. יש כאן משום טיוח, אבל, איך לומר, זה נעשה למען מטרה טובה".

טוב. זה משגע אותי. מה שאתה רואה בתצהירים של ד"ר קלי וד"ר צימרמן זה שהם באמת מנסים "ליישר קו" עם העמדה לפיה חיסונים הם, בד"כ, "יעילים ובטוחים" ושמרבית הילדים צריכים להתחסן. נראה שד"ר קלי נותן ל- CDC אישור לשחק עם הנתונים, הואיל וזה נעשה "למטרה טובה". המשמעות הנה שלעולם אין סיבה טובה מספיק לסכן את תכנית החיסונים. לעולם. גם כאשר קרוב ל- 3% מהילדים שלנו מאובחנים כאוטיסטים. זה שיגעון.

אני מעריך את העובדה שד"ר קלי מאשר שד"ר וויליאם תומפסון, מדען ב-CDC שהפך למלשין, כן האשים את ה-CDC בהונאה, אבל האמון ימשיך להישחק עד שפקידי בריאות הציבור יאמרו את האמת על הקשר בין חיסונים לאוטיזם.

ד"ר צימרמן על ילדים אוטיסטים תחת טיפולו במרפאה בהרווארד:

עו"ד: "אתה פוגש ילדים עם אוטיזם במרפאה שלך מדי יום, מדי שבוע, שמקורו בבעיה קודמת במיטוכונדריה"?

ד"ר צימרמן: "כן".

עו"ד: "וכאשר אתה פוגש ילדים אלו, אתה מנסה לברר מה היה הגורם, או הטריגר, לאוטיזם הרגרסיבי שלהם"?

ד"ר צימרמן: "כן".

עו"ד: "ובמרפאה שלך, אתה רואה בחיסונים כגורם אפשרי לאוטיזם הרגרסיבי, בדומה לילד ייטס?

ד"ר צימרמן: "כן, ואז אנו מאד מנסים לטפל בהם".

ד"ר צימרמן מאשר שחיסונים "מונחים על השולחן" בתור אחד הגורמים האפשריים לאוטיזם בקרב כל הילדים הבאים למרפאה שלו.

ד"ר צימרמן על מחקרים אפידמיולוגים לעומת תצפיות קליניות

עו"ד: "האם יש הבדל בין קביעת קשר סיבתי, נניח, בין חיסונים ואוטיזם רגרסיבי במחקרים אפידמיולוגיים, לעומת קביעת קשר שכזה במטופל מסוים בכלים קליניים"?

ד"ר צימרמן: "אלו שתי גישות מאד שונות".

עו"ד: "אתה יכול להרחיב על זה מעט"?

ד"ר צימרמן: "מחקר אפידמיולוגי בוחן אוכלוסיה גדולה, אך לא יכול לזהות תת-קבוצה קטנה. הגישה שלנו שונה מאד, אנו מתחילים לא מקבוצה גדולה, אלא מהפרט".

ד"ר קלי על הסיכון שבמתן מספר חיסונים בו זמנית:

עו"ד: "ציינת שאתה לא יכול לזהות את החיסון הספציפי שהיה הטריגר לאוטיזם הרגרסיבי, ושהיה זה כל ה- 'סט' של החיסונים שגרמו לכך"?

ד"ר קלי: "נכון. במובן זה שכל חיסון יוצר דלקת ברמה מסוימת, וניתן לפרש זאת בדרך לפיה הדלקת שנוצרה מכל החיסונים האלו יחדיו היתה הגורם להתדרדרות. אילו החיסונים הללו היו ניתנים בנפרד על פני תקופה של שבועיים, אפשר שלא היה כלל אירוע שכזה. זו ההצטברות של התגובה הדלקתית".

ג'יי בי הנדלי מסכם את הנושא בכמה הערות, הנה כמה מהן:

ראשית הוא מביע הערכה והכרת תודה כלפי ד"ר צימרמן וד"ר קלי שהסכימו להעיד תחת שבועה ולאשר שחיסונים יכולים לגרום לאוטיזם בילדים עם רגישות מסויימת.

הוא חולק על הגישה הבינארית שמתייחסת לפגיעת החיסון בהקשר לאוטיזם כהכל או כלום – או שהילד נפגע ומדרדר לאוטיזם, או שהוא יוצא ללא פגע. הוא טוען שקיים רצף של פגיעות שכולל מחלות אוטואימוניות, פגיעות נוירולוגיות, הפרעות למידה, קשב וריכוז, חרדה, אלרגיה חמורה ועוד. אלה ילדים שהרופאים הללו לא רואים במרפאה שלהם, שמטפלת בילדים אוטיסטים בלבד, ולכן אין לשלול את האפשרות שאותו מנגנון יכול לגרום לשורה ארוכה של פגיעות, מלבד ההדרדרות לאוטיזם.

עוד דבר שלא נלקח בחשבון בגישתם של שני הרופאים הללו, הוא האפשרות שההפרעה המיטוכונדרית נגרמה גם היא כתוצאה מחיסונים. ייתכן שחיסונים קודמים גרמו להפרעה המיטוכונדרית, והחיסונים הנוספים יחד עם ההפרעה המיטוכונדרית גרמו להדרדרות לאוטיזם. כמו כן, ייתכן שהילדים שלא הראו נסיגה ברורה לאוטיזם נפגעו מהחיסון ולקו באוטיזם באחד החיסונים המוקדמים יותר, למשל החיסון של גיל חודשיים, או אפילו כתוצאה מחיסון שאמותיהם קיבלו בהריון, מה שמעלה את שיעור הילדים האוטיסטים שלקו באוטיזם כתוצאה מחיסונים בצורה משמעותית מאד לעומת ההערכות של שני הרופאים, שגם הן גבוהות למדי.
הנדלי גם מצר על החסר בהסתכלות הוליסטית על הבעיה, ועל כך שכל רופא או חוקר נשאר בתחום הצר שלו מבלי לשלב את הממצאים לתמונה אחת רחבה. ד"ר צימרמן וקלי אינם טוקסולוגים, הם לא מבינים מושגים כמו "ביופרסיסטנס" (התמדה ביולוגית) של האלומיניום וכיצד הוא נשאר במוח, ואת הקשר בין האלומיניום לדלקתיות שהם מדברים עליה. הם לא מבלים זמן עם חוקרים כמו ד"ר קריסטופר אקסלי וד"ר קריסטופר שאו החוקרים את ההשפעות הרעילות של אלומיניום, כדי לקבל נקודת מבט רחבה יותר של איך מתפתח אוטיזם. ד"ר קלי מתמקד במיוחד במה שקורה בחיסון של גיל שנה, מבלי להתייחס לאפשרות שהילד כבר סובל מהרעלה מוקדמת כתוצאה מאחד החיסונים הקודמים.

למרות הביקורת על המגבלות שבעבודתם ועדותם, הם ללא ספק עשו צעד מאד חשוב ואמיץ שלאחריו יהיה עוד יותר קשה להכחיש את הקשר שבין חיסונים ואוטיזם.

 

אתם כאן: Home בטיחות חיסונים חיסונים ואוטיזם "חיסונים גורמים לאוטיזם, ומומחים העוסקים בתחום יודעים זאת", קובעים שני מומחים בעלי סמכות הנחשבים אושיות בתחום