Comodo SSL

FAQ's

  • יעילות החיסון

    יצרן חיסון ה RotaTeq מדווח שהחיסון לא בהכרח מעניק הגנה מפני וירוס הרוטה6.

    ההערכה היא כי החיסונים הללו יביאו להפחתה של כ 45% ממקרי המוות הנגרמים כתוצאה מוירוס הרוטה בעולם6.

    יעילות חיסון ה RotaTeq במניעת אשפוז מוערכת בכ 92% כאשר היעילות במניעת מקרים קלים הדורשים ביקור אצל רופא בלבד מוערכת בכ 73%. יעילות חיסון ה RotaRix במניעת מקרים קלים ואשפוזים מוערכת בכ 85%. ההערכה היא כי הכללתם בתכנית החיסונים לכלל הפעוטות בישראל תביא להפחתת מספר האשפוזים השנתיים בכ 1,200 ואת מספר הביקורים אצל רופא בכ 31,000.7

  • שכיחות המחלה

    סרטן צוואר הרחם הינו הסרטן השלישי הנפוץ בעולם בקרב נשים עם הארעויות של 4.8 לכל 100,000 נשים במזרח התיכון ועד ל- 44.3 לכל 100,000 נשים באפריקה 1.

    בישראל הארעויות סרטן צוואר הרחם עומדת על 5.76 מכל 100,000 נשים 1. מדי שנה מאובחנות כ 190 נשים בישראל עם סרטן צוואר הרחם 33.

    90% ממקרי ההדבקה בווירוס הפפילומה יחוסלו באופן טבעי ע"י מערכת החיסון בטווח של 3 שנים מההדבקה. מרבית מקרי ההדבקה הינם ללא כל תסמינים פתולוגים 2,6.

  • שכיחות המחלה

    מחלת האדמת נפוצה בעולם כולו.

    מאז 1966, השנה בה החל הדיווח על מחלת האדמת בארה"ב, התחלואה הגבוהה ביותר נרשמה בשנת 1969: 57,686 מקרים (היארעות של 58 מקרים לכל 100,000 באוכלוסייה). עם הכנסת החיסון בארה"ב בשנת 1969, החלה ירידה בתחלואה באדמת אשר הגיעה לשיא בשנת 1983, בה נרשמו פחות מ 1,000 חולים (0.5 מקרים לכל 100,000 באוכלוסייה). עליה בתחלואה נרשמה בהמשך בין השנים 1990-1991 בשני מוקדים עיקריים ובשנת 2004 נרשמו 7 מקרים בלבד בארה"ב1.

    בעשרים השנים האחרונות נרשמת מגמת עליה בגיל החולים באדמת בארה"ב. אם עד שנת 1992 כ 60% מהחולים היו ילדים וצעירים עד גיל 14 ורק כ 30% מהחולים היו בין הגילאים 15-39, מאז 1993, קבוצת גילאים זו רושמת למעלה מ 50% מהתחלואה. בשנת 2003, קבוצת גילאים זו רשמה כבר 71% מכלל החולים באדמת בארה"ב1. סיכויי התחלואה עבור מתבגרים וצעירים לאחר תחילת החיסון נותרו דומים לתקופה שקדמה לחיסון3.

    שיעור התחלואה באדמת בזמן ההיריון בארה"ב, מטרתה העיקרית של תכנית החיסונים, לא היו גבוהים עוד לפני תחילת השימוש בחיסון. בשנת 1970, השנה בה נרשם המספר הגבוה ביותר של מקרי אדמת מלידה, דווחו 67 מקרים בלבד. מאז 1980 נרשמים 6-7 מקרים בשנה. הירידה בתחלואה באדמת שמקורה בזמן ההיריון החלה רק באמצע שנות ה 70, לאחר מאמץ חיסון מתבגרים וצעירים (בעיקר נשים). כמעט כל התפרצות אדמת באוכלוסייה גוררת אחריה עליה גם בתחלואה באדמת שהחלה בזמן הריון1. יחד עם זאת, ישנם גורמים נוספים המשפיעים על שיעורי האדמת שהחלו בזמן הריון, מלבד חיסונים, שבד"כ אינם נלקחים בחשבון בהערכת שיעור המקרים של אדמת בהריון, בהם הפלה מרצון (כאשר אישה בתחילת ההיריון מאובחנת כחולה באדמת ומעדיפה לבצע הפלה, או בשל הפופולאריות הגוברת של הפלות בכלל). במקרה אחד, כאשר הביאו בחשבון גורמים אלו, שיעור המקרים של אדמת בשל הידבקות בזמן ההיריון היה גבוה ב 10% מהנתון הרשמי, וככל הנראה היה אף גבוה מזה4.

    באירופה, נראה שדווקא במדינות בהם הכיסוי החיסוני גבוה, מדווחים יותר מקרי אדמת בהשוואה למדינות עם כיסוי חיסוני נמוך (ראה תרשים 1). תופעה זו בולטת במדינות פולין, רומניה, ספרד, צרפת וסקנדינביה. פולין ורומניה תרמו 99% ממספר המקרים המדווחים בשנה אחת, בין אפריל 2012 עד מרץ 2013. מרבית החולים היו נערים בגילאים 15-19, כ 40% מהדיווחים היו של נשים בגילאים 15-44 5.

     

    חיסון האדמת באירופה

    תרשים 1 - כיסוי חיסוני (שתי מנות, 2010) ומספר מקרים מדווחים (אפריל 2012 - מרץ 2013) של אדמת באירופה

     

    תמותה מסיבוכי מחלת האדמת הינה נדירה ביותר, בישראל נרשם מקרה מוות אחד בכל 13 שנים לערך המשויך לאדמת20.

  • שכיחות המחלה

    לפני כניסת החיסון בארה"ב, מרבית האנשים חלו במחלה בטרם הגיעו לבגרות. מספר מקרי התחלואה בארה"ב בשנה עמד על 4 מיליון. מרבית המקרים (85%) דווחו בילדים מתחת לגיל 15 כאשר רוב ההידבקויות היו בין גילאי שנה לגיל 4 שנים1. ממוצע האשפוזים מדי שנה בעקבות תחלואה באבעבועות רוח עמד על 2-3 לכל אלף מקרים בקרב ילדים ו- 8 מקרים לכל אלף מקרים בקרב מבוגרים. מקרה מוות אחד אירע בכל 60,000 חולים.
    החל משנת 1996 (השנה בה החלו לחסן) חלה ירידה של למעלה מ- 90% במקרי המוות כתוצאה מתחלואה באבעבועות1.

    הריון
    תחלואה בהריון בתקופה שבין 5 ימים לפני הלידה ועד יומיים אחרי הלידה, מהווה סיכון ליילוד. הסיבה נעוצה בהיעדר או הפחתת ההגנה האימהית ברמת הנוגדנים המגנים על העובר ברחם1.

  • שכיחות המחלה

    במדינות עולם שלישי, עקב תנאי תברואה ירודים, החשיפה לנגיף גבוהה ומתרחשת במרבית המקרים עד גיל 5, כאשר עד גיל 10, 90% מהאוכלוסייה מוגנת מפני הנגיף עקב חשיפה טבעית לנגיף.
    במדינות המערב, עקב תנאי תברואה גבוהים, רמות החשיפה לנגיף נמוכות משמעותית והסיכוי להדבקה הנו נמוך מאד וזאת עקב חוסר סרקולציה (הפצה) של הנגיף באוכלוסייה2.
    מטיילים, גברים המקיימים יחסי מין עם גברים ונרקומנים נמצאים בסיכון גדול יותר להידבקות במחלה1.

    מחקר שנערך על מטיילים בריטים מצא שיעור הידבקות בהפטיטיס A בקרב מטיילים של 0.05% (חמישה מכל עשרת אלפים מטיילים). מסקנת המחקר היתה שמבחינה כלכלית אין הצדקה לחסן כנגד צהבת מסוג A 10.

     

  • שכיחות המחלה

    לפני כניסת החיסון לשימוש זיהומים כתוצאה מפנוימוקוקים זוהו ב-10 לכל 100,000 (0.01%) ילדים מתחת לגיל שנה1.

    אחת התופעות שאינן מוסברות בעולם המחקר בהקשר עם חיידקים מקבוצה זו, הנה ההבדל בהיארעות מקרי הזיהום מחיידקים אלו בין מדינות העולם, כאשר בארה"ב מספר המקרים בילדים מתחת לגיל 6 עמד על פי 8 יותר בהשוואה למספר המקרים במערב אירופה. מספר המקרים בארה"ב היו גבוהים יותר גם מאלו אשר דווחו באוסטרליה, ניו זילנד וצ'ילה13.

    התחלואה בישראל בזיהומי פנוימוקוק נמוכה מאד, בין 50 ל 250 מקרים בשנה12.

  • שכיחות המחלה

    בשנת 1859 התפרצות מגפה גדולה של דיפתריה גבתה את חייהם של למעלה מ-10,000 בני אדם והפכה לגורם המוות העיקרי בקרב ילדים באנגליה ובחלקים נרחבים באירופה. משלהי המאה ה-19 ואילך החל להתרחש משהו יוצא דופן, הדיפתריה לא הפכה פחות שכיחה, אולם היא הפכה לפחות מסוכנת. שיעורי המוות ירדו בהתמדה למרות שלא היו התפתחויות רפואיות משמעותיות בתחום הטיפול במחלה או במניעתה15.

    בעקבות חיסוני הדיפתריה באנגליה, החמירו מגפות הפוליו באותה התקופה (בשל תופעה הנקראת Injection Provocation) והביאו להתפרצות הפוליו הגדולה ביותר באנגליה, בשנת 1947. בתחילת שנות ה-50, הסיקו מומחים שחיסונים (שניתנו אז בעיקר נגד דיפתריה ומעט נגד שעלת) גרמו ל-13% מכלל מקרי השיתוק מפוליו אצל ילדים קטנים. הירידה התלולה בכמות חולי הדיפתריה, בד בבד עם החשש מתרומת חיסון הדיפתריה למגיפות הפוליו, הובילה את משרד הבריאות לצאת בשנת 1952 בהכרזה: "הדיפתריה, שהיתה אחד מגורמי המוות העיקריים אצל ילדים באנגליה, ירדה ממעמדה זה והפכה לגורם שולי מבחינה מספרית". בשנת 1955 זכתה הדיפתריה באנגליה לתיאור "מחלה נדירה" 15.

    היום שכיחות המחלה נמוכה מאד עד אפסית בעולם המערבי. בעבר היתה דיפתריה לגורם מרכזי בתמותת ילדים. החל משנת 1920 ועד 1945 חלה ירידה מתונה במספר מקרי הדיפתריה, כאשר ירידה נוספת וגדולה יותר נרשמה בסוף שנות ה- 40, לאחר הכנסת החיסון. החל משנת 2000 נרשמו רק 5 מקרים של דיפתריה בארה"ב1.

    מקרי דיפתריה עדיין מדווחים באזורים שונים בעולם1. בישראל דווחו 7 מקרים בארבעים השנים האחרונות16.

  • שכיחות המחלה

    בין השנים 1995 ועד 2008 שיעור המקרים בישראל עמד על 0.6 מקרים לכל 100,000. בשנת 2009 הייתה התפרצות נוספת של חזרת ומספר המקרים עמד על 64.6 לכל 100,000 כאשר ב 2010 סך מקרי החזרת היה 4,926 מקרים3. בין השנים 2011 עד 2014 נרשמו כ- 170 חולי חזרת בישראל מדי שנה31.

  • מהם השירותים אותם מציעה העמותה לציבור?

     

    • אתר אינטרנט, דף פייסבוק ודיוור לרשימת תפוצה עם מידע מקיף על החיסונים בישראל ובעולם
    • הרצאות לקבוצות של 30 איש ומעלה
    • מענה לפניות הציבור באמצעות אימייל וטלפון.
    • תמיכה בנפגעי חיסונים, הפניה וסיוע במידע המציג אפשרויות משפטיות וטיפוליות אצל אנשי מקצוע

     

  • מדוע לא לקבל את המלצות משרד הבריאות כפי שהן? מדוע עלי ללמוד על החיסונים בעצמי ולשקול מדיניות אחרת?

    תחום החיסונים שנוי במחלוקת בשאלות רבות, החל בשאלת התועלת הכוללת בשימוש בחיסונים בכלל, דרך שאלת היקף התכנית המומלצת והחיסונים השונים בה, עבור בגילאים ובמספר מנות הדחף הנדרשות ועד לתפקיד החיסונים בעליה החדה במחלות חדשות. ביטוי למחלוקת הזו ניתן למצוא בין דפי המדע הרפואי, בהבדלי המדיניות הגדולים בין מדינות שונות, מפיהם של רופאים ומומחים מכאן ומכאן ומסקירת תפקיד החיסונים בהיסטוריה.

    האדם הרגיל נתקל בשתי קבוצות עיקריות: רופאים הממליצים באדיקות על חיסונים, ורופאים אחרים, הממליצים על זהירות. לשתי הקבוצות דעות מוצקות, המנוגדות לחלוטין זו לזו. שתיהן טוענות לאמת. שתיהן טוענות להיותן בלתי משוחדות. שתיהן מבססות את עמדתן הבלתי מתפשרת על עדויות מדעיות. ושתי הקבוצות, אמינות.

    על פניו, ישנו ניגוד מובנה בין המדיניות של משרד הבריאות המבקש את טובת הציבור ככלל, לבין האינטרס האישי של כל אדם ואדם לבחור את הטיפול הרפואי המתאים לו בלבד עם מינימום הסיכון הכרוך בכך.

    אנו מאמינים שהחלטות גורליות עם השלכות אפשריות לטווח הארוך על היקר לנו מכל, ילדינו, יש לקבל באופן מושכל מתוך ידע, ולא מתוך פחד או חוסר ידיעה.

  • משרד הבריאות טוען שנדרש כיסוי חיסוני של לפחות 90% באוכלוסיה על מנת למנוע התפרצות מחלות ("חסינות העדר"). האין זה נכון שהורים שלא מחסנים את ילדיהם מסכנים בכך את כל הציבור שיהיה חשוף לתחלואה ותמותה ממחלות אלו?

    ראשיתה של תיאורית "חסינות העדר" בהבחנה של דר' הדריך בשנת 1933 שכאשר 68% או יותר מהאוכלוסייה מחוסנת באופן טבעי כנגד המחלה, אזי גם שאר 32% האחוזים באוכלוסיה אינם חולים בה. הדריך העלה השערה, אם כן, שכאשר מספיק אנשים באוכלוסיה מחוסנים באופן טבעי מפני המחלה (כי חלו בה בעבר), אזי המחלה איננה מתפרצת. איננו יודעים האם השערה זו נכונה לכשעצמה, אך אין זה רלוונטי לשאלת "חסינות העדר" כתוצאה מחיסונים.

    לאחר שהתברר שרמת הנוגדנים בדם כתוצאה מחיסון יורדת עם השנים והחלו להציע חיסוני דחף נוספים כדי להעלותם מחדש, ולאחר שהתברר שלמרות זאת המחלות מתפרצות גם בשיעור כיסוי חיסוני גבוה ביותר, אימצו רשויות הבריאות, בעידוד פעיל של יצרני החיסונים, את תיאורית "חסינות העדר" של הדריך. הייתה זו הברקה מצוינת שגם מתמודדת עם דחיית החיסונים ע"י הציבור באמצעות הפחדתו וגם שומרת על הכנסות גבוהות עבור יצרני החיסונים. את השערתו המקורית של הדריך כופפו מעט: שיעור האוכלוסייה המחוסן ומעניק הגנה, כביכול, על שאר האנשים, צריך להיות מחוסן ע"י חיסון (ולא באופן טבעי), ושיעורו עלה הרבה מעבר ל 68% המקוריים של הדריך, ועומד היום על 90%-95%.

    "חסינות העדר" זו טענת ההפחדה העיקרית הנשמעת עם כל התפרצות של מחלה – תמיד נמצא איזה בן בלייעל או קבוצה של אנשים שלא התחסנו ובגללם, כביכול, התפרצה המחלה. לטענה זו משקל רב הואיל והיא מפעילה לחץ חברתי עם אפס סובלנות לביקורת על יעילות ובטיחות החיסונים. טענה זו חושפת כמה מחולשותיה של שיטת החיסונים, וכן מתעלמת ממקרים רבים הסותרים אותה.

    • הטענה מבליטה את הפער בין האינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות לחסן כמה שיותר ילדים, לבין האינטרס הפרטי של כל הורה לבחור את מה שטוב עבור ילדו שלו. אם החיסון במילא איננו יעיל ב100%, ואם בקבלת החיסון יש סיכון, ואם אולי כדאי שהילד יידבק מהמחלה באופן טבעי ויהיה מוגן לכל החיים, ואם אנקוט באמצעים טבעיים על מנת להעלות את יעילות המערכת החיסונית שלו (כמו למשל ע"י הנקה, או תזונה) – אז אולי כדאי לי לבחור שלא לחסן את הילד. אבל אם הורים רבים יחשבו כך ויפעלו כך – שיעור ההתחסנות הכולל ירד, בניגוד לאינטרס הציבורי הכולל של רשויות הבריאות.במפגשים אישיים בין רופאים ואחיות עם הורים המתלבטים האם לחסן, טקטיקת ההפחדה האישית שולטת: את לא רוצה להגן על הילד שלך? אם לא תחסני אותו והוא יחלה – את תהי אחראית לכך (ואם אחסן אותו והוא יחלה, או יהפוך משותק כתוצאה מהחיסון, אתם תהיו אחראיים לכך?? בכל מקרה אני אחראית לכל בחירה שאני עושה). יחד עם זאת, בזירה הציבורית, טקטיקת ההפחדה הינה הלחץ החברתי בעזרת "חסינות העדר": אם לא תחסני את הילד, את מסכנת את שאר הילדים – גם אם הם חוסנו. שתי טענות אלו לא מתיישבות זו עם זו. או שילד מחוסן מוגן מפני המחלה (שהרי כולנו אמהות אחראיות), או שהוא לא בהכרח מוגן למרות שחוסן (כי כמה בלתי מחוסנים מסכנים אותו).
    • באוכלוסיה קיימים אנשים רבים מאד שאינם מחוסנים, מסיבות שונות, כמו: בוגרים ומבוגרים שלא חוסנו הואיל וחיסונים מסויימים לא ניתנו להם בילדותם (לא היו חלק מתכנית החיסונים) ומבוגרים שכלל אינם מתחסנים כנגד מחלות הילדות כנגדן מחסנים. כמו כן, רמת הנוגדנים אשר לכאורה מעניקה הגנה מפני המחלה כתוצאה מחיסון דועכת עם השנים ומרבית הילדים או הבוגרים נותרים ללא רמת נוגדנים הנחשבת כמעניקה הגנה. תעיד על כך כמות מנות חיסוני הדחף אשר נוספו לתכנית במהלך השנים, על מנת להתמודד עם המציאות לפיה החיסונים אינם מגינים על המחוסנים מפני המחלות, תוך התבססות על השערת חסינות העדר. הגדילו לעשות במשרד הבריאות ובתחילת שנת 2012 ביקשו לקדם תכנית חיסונים של מבוגרים כנגד מחלות הילדות, באותה טענה בדיוק: המבוגרים הבלתי מחוסנים מסכנים את הילדים, כלומר, עד היום - חסינות העדר איננה קיימת, וכדי להשיג אותה, צריך לחסן גם את המבוגרים. במילים אחרות, אנשים לא מחוסנים תמיד היו ותמיד יהיו, והם הרוב הגדול באוכלוסיה נתונה. רק הילדים עד גיל מסויים, במקרה הטוב, מחוסנים. החיידקים מוצאים את משכנם גם בקרב ילדים וגם בקרב מבוגרים. אם טענת חסינות העדר היתה נכונה, היינו אמורים להיות עדים להתפרצויות המוניות בכל רגע נתון במגוון המחלות, הואיל והעדר באמת לא מוגן ומעולם לא היה מוגן.
    • בפועל, ישנם מקרים רבים הסותרים את טענת חסינות העדר. לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב, בשנת 2009, שיעור הבלתי מחוסנים לגמרי עומד על 0.06% (שש מאיות האחוז)1. במועד הכניסה לגן הילדים בארה"ב, כמעט כל ילד קיבל את כל המנות המומלצות של חיסון נגד שעלת2. יחד עם זאת, ולמרות שיעור כיסוי חיסוני סופר גבוה זה, בשנת 2010 היו מספר התפרצויות שעלת בכמה מדינות בארה"ב. אירועים דומים אנו רואים במדינות נוספות, בהן הולנד, קנדה, אוסטרליה, פינלנד וישראל – שיעור התחסנות סופר גבוה – ובכל זאת נרשמות התפרצויות שעלת. מסיבות שונות, לא ניתן למנוע את התפרצויות השעלת באמצעות חיסונים3. דוגמאות רבות המפריכות את תיאורית "חסינות העדר" קיימות גם עם מחלות אחרות, אשר מקצתן אנו מציגים בהרצאות ובאתר שלנו.

    לטענת "חסינות העדר" יש גם טענה הפוכה: האם לילד שלא חוסן כנגד חצבת, יש יותר סיכוי לחלות בחצבת בגלל החיסונים שקיבלו ילדים אחרים בסביבתו? שהרי חיסונים חיים עלולים לגרום בעצמם להתפרצות המחלה.



    1. CDC. Immunization Rates Remain Stable at High Levels Among the Nation’s 19 through 35 month old children. CDC Press Release: August 27, 2009

    2. CDC. Vaccination Coverage Among Children Entering School – United States, 2005-2006 School Year. MMWR. October 20, 2006. 55(41); 124-1126

    3. Mooi F R, van LooIHM, King A. Adaptation of Bordetella pertussis to Vaccination: A Cause for its Reemergence? Emerging Infectious Diseases. Vol. 7, No. 3 Supplement June 2001

  • כמה זמן אחרי החיסון עלולים להופיע סימנים של תופעות לוואי

    התגובה יכולה להיות מיידית או מאוחרת (טווח של שנים). ישנה גם משמעות לנזק המצטבר של החיסונים הניתנים בגילאים שונים. כמו כן חלק מהחומרים הרעילים אינם מופרשים לגמרי מהגוף ומצטברים מחיסון לחיסון. לפיכך, התגובה יכולה להיות הדרגתית, או להופיע לאחר מנת חיסון "מכריעה" אחת.

    עם זאת, השבועות הראשונים שלאחר מתן חיסון הם תקופה מועדת במיוחד בה יש לשים לב לכל שינוי אצל התינוק או הילד.

  • למי עלי לפנות על מנת לתבוע פיצויים כתוצאה מפגיעה מחיסון?

    אנא עייני בתשובה לשאלה הקודמת: האם אני זכאי לפיצויים כספיים כתוצאה מפגיעה מחיסון?.

    בתביעת נזיקין יש לפנות לעו"ד בתחום לקבלת ייעוץ משפטי.

    בתביעה לקרן לפיצוי נפגעי חיסון יש לפנות לחברת הביטוח הממשלתית "ענבל".

  • מה לדעתכם יקרה אם יפסיקו לחסן לגמרי בישראל?

    זו שאלה שקשה לענות עליה, שהרי למי ניתנה הנבואה?! ובכל זאת, אנו נדרשים לשאלה זו מדי פעם. אם להביא בחשבון את כל הידע שצברנו עד כה על מאתיים שנות חיסונים בעולם ובכלל זה שישים שנות חיסונים בישראל, נוכל להציע את ההשערות הבאות, בזהירות רבה:

    • עבור חלק מהמחלות שכנגדן מחסנים לא יחול שינוי בשיעור התחלואה. עבור חלק אחר ממחלות אלו, שיעורי התחלואה יעלו. אפשר שנראה התפרצויות קטנות יותר בהשוואה לתקופה שבה חיסנו (למשל, חזרת)
    • ככלל, לא נראה שיש לצפות להתפרצויות קטלניות שיהרגו מאות או אלפים. יתכן ששיעורי התמותה ממחלות בודדות שכנגדן מחסנים יעלו במעט.
    • תירשם ירידה בתחלואה בגילאים בוגרים יותר במחלות דמויות המחלות שכנגדן חיסנו (כמו שלבקת חוגרת, חזרת)
    • תירשם ירידה דרמטית בשיעור המחלות הזיהומיות מחד ובשיעור המחלות האוטואימוניות מאידך.
    • תירשם ירידה דרמטית בשיעור ההפרעות הנוירולוגיות, לרבות הפרעות התנהגות, הפרעות קשב וריכוז והפרעות על הקשת האוטיסטית.
    • תירשם ירידה משמעותית בשיעורי האלרגיה.

     

    את העלייה האפשרית בתחלואה ניתן יהיה להקטין מאד ע"י תכניות לשיפור התזונה ואורח החיים של הציבור.

  • אמצעי טיפול בחולה

    שיתוק הפוליו הנו קבוע במקרים נדירים בלבד. בדרך כלל מתרחשת החלמה מלאה 30-34. כוח השריר מתחיל לחזור לאחר מספר ימים, וממשיך להשתפר במהלך 12-24 החודשים הבאים 30-34. באחוז קטן מהמקרים השיתוק יהפוך קבוע. במקרים נדירים, שיתוק של שרירי הנשימה עלול להוביל למוות 5:108;30-34.
    הטיפול מורכב בעיקר משכיבה של החולה במיטה ומתן אפשרות לגפיים הנגועות לקבל מנוחה מוחלטת. אם הנשימה נפגעת, ניתן להשתמש במסכת חמצן או ריאת ברזל. ייתכן צורך בפיזיותרפיה.

  • אמצעים למניעת המחלה

    לפני כניסת החיסון נגד HiB, מרבית הילדים פיתחו הגנה מפני החיידק עד גיל 5-6 באופן טבעי בשל נוכחות חיידק ה- HiB בגופם במצב רדום וללא התפתחות מחלה. באופן הזה, פיתחה מערכת החיסון נוגדנים ובכך עמידות באופן טיבעי לחיידק ה- 1HIB. במחקר שנעשה במדינות מתפתחות לפני כניסת החיסון, מצאו שב- 99.7% מהילדים בין גילאי 4-5, היתה רמת נוגדנים גבוהה מאד כנגד חיידק ה- HIB בילדים לא מחוסנים כאשר רק 0.1% מהנבדקים חלו בעבר במחלה18

    פעוטות עד גיל 6 חודשים אשר אופן ההזנה שלהם הוא מהנקה רוכשים נוגדנים באופן פאסיבי מהאם, כך שבמקרה של הדבקה האם מגינה על ילדה מהמחלה. במחקר שנעשה בשוודיה לפני כניסת החיסון נמצא כי הנקה מעניקה הגנה ברמת האוכלוסיה (כלומר, המחלה אינה מתפרצת באוכלוסיה)2. מחקרים נוספים הראו שהסיכון לחלות ב HiB יורד ב 5% על כל שבוע הנקה נוסף3 וכי ישנה הגנה גם לאחר הפסקת ההנקה לאורך שנים כאשר התגובה החיסונית של מערכת החיסון לחיידק ה- HiB טובה יותר בהשוואה לילדים שלא ינקו20, 21. לאור ממצאים אלו, הסיקו החוקרים: "ההסבר לעליה בתחלואה הנגרמת מחיידק ה- HiB טמון בירידה במספר התינוקות היונקים חלב אם"3

  • אמצעים למניעת ההדבקה בנגיף

    הימנעות ממגע עם נוזלי גוף של נשא או חולה אקוטי, בעיקר דם וזרע. הימנעות מיחסי מין עם נשא (או חולה), אי שימוש במזרקים ופעולות חודרות עור אחרות כגון קעקועים וכד' יקטינו את הסיכוי להידבקות בנגיף.

    הסיכון להדבקה בנגיף קשור לאורח החיים, עבודה וסביבה.

    הקבוצות בעלות הסיכון הגבוה ביותר לתחלואה כוללות: פליטים ומהגרים מאזורי תחלואה גבוהה, מאושפזים במוסדות לחולי נפש, משתמשי תרופות לא חוקיות המוחדרות אל מתחת לעור, הומוסקסואלים פעילים, חולים המחוברים למכונת דיאליזה ובני משפחה לנשאי הנגיף.

    קבוצות בעלות סיכון בינוני לתחלואה כוללות: אסירים (גברים), עובדי רפואה הבאים במגע עם דם, עובדי מוסדות לחולי נפש ובעלי שותפים רבים ליחסי מין.

    הקבוצות בעלות הסיכון הנמוך ביותר לתחלואה כוללות אנשים העוסקים ברפואה ללא מגע עם דם או מגע מועט. ומבוגרים בריאים.

    נעשה ניסיון למניעת הזיהום גם באמצעות החיסון, בתחילה לתינוקות בקבוצת סיכון (לאמהות נשאיות) ולקבוצות סיכון נוספות. במדינות מסויימות הוסיפו לאחר מכן חיסונים לכלל התינוקות והמתבגרים.1

  • אמצעים למניעת המחלה

    לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב1:

    המפתח למניעת המחלה לאחר פציעה הוא שטיפה טובה מאד של הפצע והסרת רקמות מתות וגופים זרים מאזור הפצע. אם הפצע עמוק יש לאפשר לדם לזרום החוצה ע"י לחיצה מקומית ולשטוף במי חמצן.

    במקרה של חשש לחשיפה לחיידק הטטנוס, ניתן לתת חיסון סביל (TIG-Tetanus Immunoglobulin) המכיל נוגדנים אנושיים אשר מספקים לגוף חיסון תוך מספר ימים

    בניגוד למחלות רבות, חשיפה לחיידק הטטנוס אינה מבטיחה הגנה מפני זיהום טטנוס נוסף בעתיד.

    מחקר שבחן את רמת הנוגדנים בדם של נשים משישה קיבוצים בעמק בית שאן ועמק יזרעאל אל מול היסטוריית החיסונים שלהן, מצא שבקרב כל הנשים, בכל קבוצות הגילאים הנמדדות, רמות הנוגדנים היו גבוהות באופן האמור לספק הגנה, למרות שלא כולן קיבלו חיסון כנגד טטנוס. כמחצית מהנשים בגיל 60 ומעלה לא היו מחוסנות כלל, ועוד כ 20% היו עם היסטוריה של חיסונים לא מלאים. נתונים דומים נצפו גם בקרב נשים בגילאי 50-59. . בקרב הנשים בגילאים 40-49, 13.7% לא היו מחוסנות ו 14.2% היו מחוסנות באופן חלקי.. אחת ההשערות שהעלו החוקרים לסיבה בגינה יש הגנה חיסונית לאחוז גבוה מהנשים ללא תלות בחיסון, מתייחסת לאורח החיים החקלאי בקיבוצים הגורם לכולם להיחשף לנבגי הטטנוס וכך לרכוש הגנה טבעית נגד החיידק2.

    במחקר נוסף שנעשה בארה"ב בין השנים 1988-1994, באוכלוסייה מחוסנת, נמצא כי 91% מהילדים בגילאי 6-11 הם בעלי כמות נוגדנים הנחשבת כמספקת הגנה מפני טטנוס. לעומת זאת, בנבדקים מבוגרים יותר רק ל- 50% היו נוגדנים בעוד שבאוכלוסייה מעל גיל 70 רק ב- 30% מהנבדקים נמצאה רמת נוגדנים הנחשבת כמספקת הגנה מפני המחלה86.

  • אמצעים למניעת המחלה

    בהיותה מחלה מדבקת מאד, אמצעי מניעה ראשון הוא שמירה מפני קירבה לחולים, במיוחד במשך התקופה המידבקת, כארבעה ימים לפני וארבעה ימים אחרי הפריחה1.

    תזונה הכוללת ויטמין A ברמה נאותה תפחית הסיכוי למחלה ולסיבוכיה (דלקת ריאות, דלקת אוזניים, תמותה)4-5,23.

  • אמצעים למניעת המחלה

    לא ידוע על אמצעים למניעת מחלת השעלת, למעט החיסון, המתוכנן נגד אחד מהחיידקים הידועים כגורמים למחלה 2.

עמוד 5 מתוך 11